על ידי נוסעת_סמויה* » 30 מאי 2005, 16:59
@} @} @}
מצטערת לשמוע שכל-כך קשה לך עכשיו. מבטיחה להמשיך להקשיב לך כשתחזרי לכתוב.
את נוגעת מאוד ללבי.
את בוודאי לא זקוקה לעצות, אבל יש בי חלק שכבר הרבה זמן רוצה לומר לך: די, אל תהיי כל כך קשה עם עצמך. נסי לזהות באילו מצבים פחות קשה לך וארגני לך את החיים כך שיהיה מה שיותר קל. ותרי לעצמך. אל תעשי רומנטיזציה של הקושי. גם קל זה טוב.
אני מנחשת שאת מנסה לחיות את חייך לאור שאיפות נעלות (לאכול טבעי, להימנע מתרופות, להיות עם התינוק שלך בבית), ולא מספיק קשובה לצרכים הכי בסיסיים שלך (נגיד, הצורך בחברת מבוגרים. או הצורך במשהו מתוק שיעלה את רמת הסרוטונין). תהיי סלחנית כלפי עצמך, אימהית, אפילו. אי אפשר להילחם בכל החזיתות בעת ובעונה אחת.
(בשמת כתבה כאן פעם משהו שריגש אותי: "תדברי עם הכאב שלך. תדמייני את עצמך כאמא אוהבת שנותנת לך הילדה הקטנה המון אהבה. תגידי לילדה הקטנה שכואבת בתוכך: "אני אוהבת אותך, אני מקשיבה לך, אני אחבק אותך, מגיע לך שיאהבו אותך, מגיע לך שיתמכו בך, מגיע לך שיעזרו לך". תדברי אליה כל יום. תקדישי חמש דקות לפחות פעם ביום כדי לשבת ולדבר איתה בפנים, תפני לה את הזמן הזה, תתמקדי בה, תבכי איתה")
ומצטערת גם על אי ההבנה. כשהשתיקה שלך התארכה התחלתי לדאוג לך וגם לחשוש שאולי את כועסת עלי. שאולי, מבלי משים, כתבתי משהו שפגע בך.
ההודעה על משהו שלא הבנתי התישבה אצלי על החשש הזה.
והנה אייקון שאני עושה בו עכשיו שימוש לראשונה:
@} @} @}
מצטערת לשמוע שכל-כך קשה לך עכשיו. מבטיחה להמשיך להקשיב לך כשתחזרי לכתוב.
את נוגעת מאוד ללבי.
את בוודאי לא זקוקה לעצות, אבל יש בי חלק שכבר הרבה זמן רוצה לומר לך: די, אל תהיי כל כך קשה עם עצמך. נסי לזהות באילו מצבים פחות קשה לך וארגני לך את החיים כך שיהיה מה שיותר קל. ותרי לעצמך. אל תעשי רומנטיזציה של הקושי. גם קל זה טוב.
אני מנחשת שאת מנסה לחיות את חייך לאור שאיפות נעלות (לאכול טבעי, להימנע מתרופות, להיות עם התינוק שלך בבית), ולא מספיק קשובה לצרכים הכי בסיסיים שלך (נגיד, הצורך בחברת מבוגרים. או הצורך במשהו מתוק שיעלה את רמת הסרוטונין). תהיי סלחנית כלפי עצמך, אימהית, אפילו. אי אפשר להילחם בכל החזיתות בעת ובעונה אחת.
(בשמת כתבה כאן פעם משהו שריגש אותי: "תדברי עם הכאב שלך. תדמייני את עצמך כאמא אוהבת שנותנת לך הילדה הקטנה המון אהבה. תגידי לילדה הקטנה שכואבת בתוכך: "אני אוהבת אותך, אני מקשיבה לך, אני אחבק אותך, מגיע לך שיאהבו אותך, מגיע לך שיתמכו בך, מגיע לך שיעזרו לך". תדברי אליה כל יום. תקדישי חמש דקות לפחות פעם ביום כדי לשבת ולדבר איתה בפנים, תפני לה את הזמן הזה, תתמקדי בה, תבכי איתה")
ומצטערת גם על אי ההבנה. כשהשתיקה שלך התארכה התחלתי לדאוג לך וגם לחשוש שאולי את כועסת עלי. שאולי, מבלי משים, כתבתי משהו שפגע בך.
ההודעה על משהו שלא הבנתי התישבה אצלי על החשש הזה.
והנה אייקון שאני עושה בו עכשיו שימוש לראשונה: (())