פרח משוגע

[פרח*]

אמא לפרח משגע יליד 2004. חיה עם פרח לא משוגע כלל וכלל

[פרח_משוגע*]

כן. דף בית אישי.
תודה

[רורי_ב*]

ברוכה הבאה @}

[סיגל_ב*]

ברוכה הבאה @}

[חני_בונה*]

נעים מאד|*|
את פרח מיוחד במינו
כבר פגשתי אותך (בדף אחר).

[רינ_צ'י*]

פרח - הנה הטלפונים של ליאת: 03-5718958 / 054-4702315.
מקווה שתוכלי להעזר בה.

[עירית_לוי]

ברוכה הבאה!

קראתי את הדף שפתחת. בהצלחה במסע

[פרח_משוגע*]

תודה@}

[יערת_דבש*]

איי...
איך אהבתי את השם שלך. ואת השיר.

[מבין_מרחוק*]

אם יש זמן שאת בהרפיה כל שהיא (לא בהליכה) ותוכלי להגיד לי מתי - אשמח לנסות לעזור ע"י טיפול (אנרגטי) מרחוק. -בלי קשר (או עם) אני גם הייתי שם, אמנם בלי הכימיקאלים אבל ב מחנק...-

הרבה טוב!

[נוסעת_סמויה*]

את במחשבותי.
מקווה שאצליח לכתוב בסוף השבוע.
@}

[נוסעת_סמויה*]

לוקח לי זמן להפנים שביחסי אנוש וירטואליים, הבעות הפנים שלי לא מספיקות כדי להבהיר שאני כאן, מקשיבה.
אבל אני בהחלט כאן.

שמחתי לראות את הבלוג החדש והאופטימי. התגובה שהתקשיתי לנסח נראית לי עכשיו לא רלוונטית, אז אני גונזת אותה כרגע, בסדר?

בינתיים, שולחת לך את מילות השיר היפה של ריקי גל:
היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.

[נוסעת_סמויה*]

נכנסתי כדי להבהיר שאם אני שואלת או כותבת משהו שלא נוח לך, את חופשייה, כמובן, למחוק.

מקווה שאת בטוב @}.

[נוסעת_סמויה*]

נעלמת .
מאחלת לך טוב.

[נוסעת_סמויה*]

תגידי, זו את שכתבת בדף הבית שלי ממש לא הבנת ?
אם כן, אשמח אם תרמזי לי למה התכוונת.
@}

[פרח_משוגע*]

לא נעלמתי. רק נאלמתי. קשה לי מאוד. אכתוב שוב כשאוכל.

[נוסעת_סמויה*]

@} @} @}

מצטערת לשמוע שכל-כך קשה לך עכשיו. מבטיחה להמשיך להקשיב לך כשתחזרי לכתוב.
את נוגעת מאוד ללבי.
את בוודאי לא זקוקה לעצות, אבל יש בי חלק שכבר הרבה זמן רוצה לומר לך: די, אל תהיי כל כך קשה עם עצמך. נסי לזהות באילו מצבים פחות קשה לך וארגני לך את החיים כך שיהיה מה שיותר קל. ותרי לעצמך. אל תעשי רומנטיזציה של הקושי. גם קל זה טוב.
אני מנחשת שאת מנסה לחיות את חייך לאור שאיפות נעלות (לאכול טבעי, להימנע מתרופות, להיות עם התינוק שלך בבית), ולא מספיק קשובה לצרכים הכי בסיסיים שלך (נגיד, הצורך בחברת מבוגרים. או הצורך במשהו מתוק שיעלה את רמת הסרוטונין). תהיי סלחנית כלפי עצמך, אימהית, אפילו. אי אפשר להילחם בכל החזיתות בעת ובעונה אחת.
(בשמת כתבה כאן פעם משהו שריגש אותי: "תדברי עם הכאב שלך. תדמייני את עצמך כאמא אוהבת שנותנת לך הילדה הקטנה המון אהבה. תגידי לילדה הקטנה שכואבת בתוכך: "אני אוהבת אותך, אני מקשיבה לך, אני אחבק אותך, מגיע לך שיאהבו אותך, מגיע לך שיתמכו בך, מגיע לך שיעזרו לך". תדברי אליה כל יום. תקדישי חמש דקות לפחות פעם ביום כדי לשבת ולדבר איתה בפנים, תפני לה את הזמן הזה, תתמקדי בה, תבכי איתה")


ומצטערת גם על אי ההבנה. כשהשתיקה שלך התארכה התחלתי לדאוג לך וגם לחשוש שאולי את כועסת עלי. שאולי, מבלי משים, כתבתי משהו שפגע בך.
ההודעה על משהו שלא הבנתי התישבה אצלי על החשש הזה.

והנה אייקון שאני עושה בו עכשיו שימוש לראשונה:

[נוסעת_סמויה*]

)':

[נוסעת_סמויה*]

@}
חושבת עליך.

[נוסעת_סמויה*]

שמחת אותי מאוד.
שימשיך להיות טוב.
@}@}@}

[נוסעת_סמויה*]

חיממת לי את הלב וחיזקת אותי. תודה.

את יודעת, הבת הקטנה שלי חולה עכשיו ואני איתה בבית. תוך יום התחלתי להרגיש שהקירות סוגרים עלי, שאין לי אוויר, שאני משוועת לחברת מבוגרים, לעשייה עם אתגר אינטלקטואלי ולבעלות על הזמן שלי (אפילו הבעלות המוגבלת שיש לי כשאני בעבודה: להיות ב-מנוחת אחריות, לשתות כוס קפה בשקט, ללכת לבד לשירותים).
מה שאני מנסה לומר הוא שחשוב להבין את תרומת הנסיבות למצב הנפשי ולתפור פתרונות שיקלו עליך. אני מקווה שאת מודעת ליעילותם של פתרונות כאלה ולא מתמקדת רק בעבודה פנימית.~

[פרח_משוגע*]

אני שמחה. כתבתי ומחקתי כל כך הרבה פעמים. כל מה שכתבתי נראה לי לא לעניין או "דביק" מדי.
בסוף החלטתי שאני כותבת ומוסיפה לדף בלי לקרוא שוב.

לגבי מה שכתבת בהמשך. כל מילה. אם אני אצליח סוף סוף לכתוב(בלי למחוק) אני אתייחס בבלוג.
ותודה לך. שוב.

[נוסעת_סמויה*]

תודה רבה
@}@}@}
שתהיה לך שנה טובה, שנה של אור, התפתחות וצמיחה .

[POOH_והתוספות*]

קראתי אותך עכשיו בכמה מקומות... כתבת איפושהו שיש לך עדו כינוי באתר - לא יודעת מהו אז כותבת לך כאן...
בלוג חלונות לאור ולרוח - קראתי את כולו..
הזדהיתי עם המון...
מקווה שעכשיו את כבר מרגישה יותר טוב...
בכל מקרה רציתי להגיד תודה על השיתוף...

[פרח_משוגע*]

@}

[מאמץ_יומיומי*]

קראתי אותך בדף שאת שמו איני זוכרת. סיפרת על התופת שאת עוברת ועל המאבק היומיומי שלך.
אני מכירה את המאבק הזה כל כך טוב והייתי בגיהנום פעמים רבות.
בעיקר מה שהדהד לי מהדף וגם מספרים של אנשים שהתנסו בחוויות מסוג זה,
הוא (וזה ודאי ידוע לך) שרק מי שבילה בגיהנום יכול באמת להרגיש את הזולת שבילה שם אף הוא.
חשבתי על זה שקבוצת תמיכה או אפילו סתם חברות בין אנשים שחוו דיכאון או חווים דיכאון יכולה
להיות דבר מה חשוב ומועיל. אני יודעת שאפילו בתקופות בהן הייתי אני בדיכאון הצלחתי למצוא בי
את הכוחות לתמוך באחרים. זה מאד עזר לי מהרבה בחינות, אפילו מהבחינה של איך להעביר את היום.
בקיצור הייתי שמחה לשמוע מה את חושבת.
האם את גרה באזור המרכז?
נאמר כך, היית רוצה להיות חברה שלי?

[פרח_משוגע*]

מאמץ יומיומי, איזה שם מדויק בחרת לך

_שקבוצת תמיכה או אפילו סתם חברות בין אנשים שחוו דיכאון או חווים דיכאון יכולה
להיות דבר מה חשוב ומועיל_
אני בטוחה שאת צודקת.

רוצה להיות חברה שלי? תודה על המחמאה@}
אני לא מכירה אותך. אפילו לא וירטואלית.
יכול להיות שהייתי שמחה מאוד להיות חברה שלך.
כרגע אני מתקשה לראות את עצמי מתאמצת ליצור קשר עם נעלם מוחלט.

מקווה שהיום יהיה יום טוב(())

[מאמץ_יומיומי*]

צודקת, צודקת, צודקת.
ברור שלא תרצי להיות חברה של נעלם מוחלט.
למען האמת זו הייתה מין הלצה כדי להדגיש שוב כמה בעיניי חברות בין כאלו שחוו אותו דבר יכולה להיות תמיכה עצומה.
אני די חדשה באתר, אמא די טריה אחרי הריון שהיה גיהנום אמיתי.
אני מרגישה הרבה יותר טוב היום למרות שהבקרים שלי עדיין איומים.
בהדרגה, מלקרוא לחיים שלי קרב יומיומי, עברתי למאבק יומיומי ועכשיו הגעתי למאמץ יומיומי. זה במסגרת הנסיון שלי
לתרגל חשיבה חיובית.
אני מטפלת בעצמי בכל אופן שרק אפשר ושהכסף מאפשר. גם באמצעות תרופות לצערי הרב.
כל כך הייתי רוצה להיות יום אחד נקיה מהן, אבל הפסיכיאטר מתעקש על האבחנה שלו ואני מאד מפחדת
להיות בלעדיהן. חוויתי כמה חוויות קשות מאד כמו שאת מתארת לעצמך.
זהו לעת עתה, אם תרצי להכיר אותי יותר או פשוט סתם להגיד לי שלום בכל מיני דפים באתר,
בחרתי לי את הניק פאולה גיב.
שמחה שענית לי. (-: