מקשיבה ושולחת
,
התקופה שבה יש רק תינוקות בבית, ואמא כמענה יחיד זכורה לי כעמוסה מאוד, וגם בן הזוג שלי שהוא הכי תומך בעולם בכל דרך שאבחר, הציע בשלב מסויים שננסה גן בסביבות הגילאים שאת מתמודדת איתם.
אז בנוסף למפגשי החינוך ביתי, הייתי הולכת עם הבכורה לתקופה של מספר חודשים לגן פרטי בבית של מישהי, ונשארת שם עם התינוקת, כשאני זמינה לגדולה, אבל יש לה אפשרות להיות עם עוד ילדים ומבוגרים.
לי זה עזר בתקופה הראשונית הזו.
איזנתי את זה עם קבוצת חינוך ביתי שהייתי פוגשת ...
כמו
שההולכת בדרכים הציעה לך-
_אולי אם תהיי ברורה עם עצמך למה בעצם
חינוך ביתי חשוב לך, ולמה את מוכנה לספוג גם את החסרונות שיש בו (כמו בכל בחירה אחרת),
אז הבטחון הזה יוקרן החוצה ו
הנשמות הטובות יפסיקו לנסות לשכנע אותך לפתור בעיות על ידי שינוי גורף של הדרך._
מקושי דומה למה שאת מתארת, עשיתי המון ניסיונות, שחשבתי שיעזרו לי ...
אבל בסופו של דבר, הגעתי גם אני למסקנה שחשוב שאהיה ברורה עם עצמי, ואקבל את החסרונות שבחינוך הביתי, פשוט כי זה מה שאני... שונה, וטוב שכך.
האם את מתראה עם עוד משפחות חינוך ביתי?
וחוץ מזה בלי שום קשר אני חושבת שאת בחורה מאוד מאוד אמיצה אם את נוסעת באוטובוס עם שני ילדים כאלו קטנים
אני זוכרת ימים כאלה, שלהשאר לבד עם שתיהן בבית כל היום היה לי הרבה יותר קשה... אז עשיתי כל מיני דברים במטרה להקל, וחוזרת מותשת...
ולגבי השם שבחרת:
אולי טעיתי-
היום אני מבינה שאין טעויות. אין מקריות וכל מה שמתרחש בחייך הוא המדוייק ביותר לצמיחה והתרחבות...
תנשמי עמוק, אל תתפזרי החוצה, התבונני לתוך עצמך, תמצאי את הדרך להכיל את עצמך (וזה אומר את כל המשפחה..), הודי על הבריאות והטוב שבחייך ותתמקדי בו.
תקראי ספרים שמעודדים התבוננות חיובית על החיים, ושאת יכולה להתעצם מהם. ופשוט תהיי. הכל טוב. גם אם קשה עכשיו לראות זאת.