על ידי איילת_לא_נפסיק_לחלום* » 13 אוגוסט 2005, 05:59
היי בנות , כמה אני שמחה שמצאתי את האתר הזה!!!!!!!!!!!!!! אני נהנית לקרוא כאן הכל.
אמא של יונת , פתחתי דף בית אישי אבל ברור שמותר לשאול (בשביל זה אני כאן) אני גרה בפטגוניה , כפר שנקרא לאגו פואלו , ליד אל בולסון ,שעה וחצי מברילוצ'ה. ליזה , אני מבינה אותך כי השארתי שתי אחיות בארץ בנות 15 ו- 14שאני מאוד קשורה אליהן. הייתי שותפה מלאה בגידול שלהן. עלמה היא אחיינית ראשונה שלהן תארי לך איזה קושי זה להן , הגעגועים אליי ולעלמה אולי נכון יותר להגיד עכשיו לעלמה ואליי. בהחלט חור בנשמה ,אבל חייבים למלא אותו באהבה. אפשר לחשוב על זה כעל זכות שיש לנו משפחה שאנחנו אוהבים וקשורים אליה כל כך כי זה לא מובן מאליו.
אורית , בעלך רוצה לחזור לארץ ולקנות בית ולבנות את החיים שלכם שם , זה נהדר. התקופה הזאת תעשה לך רק טוב ותחזרי לארץ עם בטחון כלכלי , תבני לך בית מגניב ,לבנות שלך יהיו המון חוויות לספר לנכדים ועוד ועוד דברים טובים שבטח כרגע קשה לראות. סבלנות ואורך רוח משתלמים ומעצימים. מה עם לעשות יוגה? לי זה מאוד עוזר בהתמודדות היומיומית.
בעלי בכלל לא מוכן לשמוע על האפשרות הזאת הוא מין ילד טבע שכל חייו חיפש את מה שיש לנו כאן וחלום חייו הוא לגדל ילדים במקום שליו עם כמה שפחות קרבה לציוויליזציה. גם אני די כזאת אבל אני רוצה את המשפחה שלי כאן איתי. ההורים שלי ושתי אחיות שלי היו כאן חודש שלם לפני כחודש והיה לנו פשוט מדהים ביחד (אחי נמצא פה איתי והם לא ראו אותו כבר שנתיים , כי הוא טייל ועבד בארה"ב). כמה שנהנינו. למרות שהיינו סגורים בבית כל הזמן כי רוב הזמן ירד שלג נהנינו מכל שנייה ביחד. הביקור שלהם עשה לי את החלום קצת יותר מוחשי (אני נוהגת לדמיין את החלומות שלי בצורה הכי חיה שאני יכולה). בינתיים סגרנו אני ויואב (שונאת את המלה בעלי , למה אני משתמשת בה כל כך????) שאני ועלמה נבלה חודשיים בשנה בארץ וחודש אחד הוא יהיה איתנו ,אבל הוא עושה את זה רק בשבילי ואני יודעת כמה הוא יסבול שם ובכלל איך הוא לא יראה את הבת שלו חודש שלם? אין לנו בית בישראל ונצטרך לחיות אצל ההורים , ולהשתמש ברכב שלהם. כל זה בתקווה שעונת התיירות שעומדת בפתח תהיה מוצלחת ויהיה לנו כסף. בנוסף לכל "צרותיי" מאז שחזרנו עם עלמה אנחנו גרים כולנו ביחד באותו הבית - 6 מבוגרים וילדה קטנה!!!!!!!!!!!!! בכלל זה נושא כאוב , כי לי וליואב לא היה רגע אחד להיות לבד עם עלמה מאז שהיא נולדה והיא בת 7 חודשים , זה מטורף שעדיין לא הרגשנו באמת מה זה להיות משפחה. זה עומד להסתיים כי בעוד חודש אנחנו עוברים לבית מקסים מעץ שבנינו לנו מאחורי הגסט האוס. עדיין לא התחלתי לדבר על הקור ועל השעות הארוכות שאני ועלמה מבלות בתוך הבית כי אי אפשר להסתובב בחוץ. יש לי כמה חברות ארגנטינאיות והן בחורות ממש סבבה אבל מי כמוך אורית יודעת כמה חסרה חברה טובה , שמדברת בשפה שלך ובעלת מנטליות דומה.............. . מה עוד ? כל כך הרבה לספר , חבל שלא מצאתי את האתר הזה לפני חודשים............... עלמה - ילדה מקסימה ,מלאך. יש לי הרבה עזרה מיואב כי העבודה שלו היא מטר מהבית בגסט האוס. יש גם המון מריבות בינינו על כך שאנחנו כאן. הוא עושה הכל כדי להקל עליי וכדי שיהיה לי טוב אבל אני כל כך עקשנית (מזל שור) ואם קמתי עם מצב רוח רע אני אעשה הכל כדי להצדיק אותו , לא קל לחיות ככה (:. עדיין אין לנו טלפון קבוע בבית אלא סלולרי ולמרות שזה יקר מאוד כשמתקשרים אלינו אני מדברת עם ההורים שלי כל יום. אף אחד לא מבין למה אני עושה את זה ואומרים לי שזה מקשה עליי להתנתק ולהתחיל לחיות את החיים שלי כאן אבל אני לא רוצה להתנתק ולא יודעת אם אני רוצה לחיות כאן!!!!!!!!!!!!! די ,ביאסתי את עצמי , עדיף שאני אפסיק עכשיו ויכתוב מחר. נשיקות לכולכן , שיהיה יום טוב ומאושר זה תלוי רק בנו.
היי בנות , כמה אני שמחה שמצאתי את האתר הזה!!!!!!!!!!!!!! אני נהנית לקרוא כאן הכל. [po]אמא של יונת[/po] , פתחתי דף בית אישי אבל ברור שמותר לשאול (בשביל זה אני כאן) אני גרה בפטגוניה , כפר שנקרא לאגו פואלו , ליד אל בולסון ,שעה וחצי מברילוצ'ה. ליזה , אני מבינה אותך כי השארתי שתי אחיות בארץ בנות 15 ו- 14שאני מאוד קשורה אליהן. הייתי שותפה מלאה בגידול שלהן. עלמה היא אחיינית ראשונה שלהן תארי לך איזה קושי זה להן , הגעגועים אליי ולעלמה אולי נכון יותר להגיד עכשיו לעלמה ואליי. בהחלט חור בנשמה ,אבל חייבים למלא אותו באהבה. אפשר לחשוב על זה כעל זכות שיש לנו משפחה שאנחנו אוהבים וקשורים אליה כל כך כי זה לא מובן מאליו.
אורית , בעלך רוצה לחזור לארץ ולקנות בית ולבנות את החיים שלכם שם , זה נהדר. התקופה הזאת תעשה לך רק טוב ותחזרי לארץ עם בטחון כלכלי , תבני לך בית מגניב ,לבנות שלך יהיו המון חוויות לספר לנכדים ועוד ועוד דברים טובים שבטח כרגע קשה לראות. סבלנות ואורך רוח משתלמים ומעצימים. מה עם לעשות יוגה? לי זה מאוד עוזר בהתמודדות היומיומית.
בעלי בכלל לא מוכן לשמוע על האפשרות הזאת הוא מין ילד טבע שכל חייו חיפש את מה שיש לנו כאן וחלום חייו הוא לגדל ילדים במקום שליו עם כמה שפחות קרבה לציוויליזציה. גם אני די כזאת אבל אני רוצה את המשפחה שלי כאן איתי. ההורים שלי ושתי אחיות שלי היו כאן חודש שלם לפני כחודש והיה לנו פשוט מדהים ביחד (אחי נמצא פה איתי והם לא ראו אותו כבר שנתיים , כי הוא טייל ועבד בארה"ב). כמה שנהנינו. למרות שהיינו סגורים בבית כל הזמן כי רוב הזמן ירד שלג נהנינו מכל שנייה ביחד. הביקור שלהם עשה לי את החלום קצת יותר מוחשי (אני נוהגת לדמיין את החלומות שלי בצורה הכי חיה שאני יכולה). בינתיים סגרנו אני ויואב (שונאת את המלה בעלי , למה אני משתמשת בה כל כך????) שאני ועלמה נבלה חודשיים בשנה בארץ וחודש אחד הוא יהיה איתנו ,אבל הוא עושה את זה רק בשבילי ואני יודעת כמה הוא יסבול שם ובכלל איך הוא לא יראה את הבת שלו חודש שלם? אין לנו בית בישראל ונצטרך לחיות אצל ההורים , ולהשתמש ברכב שלהם. כל זה בתקווה שעונת התיירות שעומדת בפתח תהיה מוצלחת ויהיה לנו כסף. בנוסף לכל "צרותיי" מאז שחזרנו עם עלמה אנחנו גרים כולנו ביחד באותו הבית - 6 מבוגרים וילדה קטנה!!!!!!!!!!!!! בכלל זה נושא כאוב , כי לי וליואב לא היה רגע אחד להיות לבד עם עלמה מאז שהיא נולדה והיא בת 7 חודשים , זה מטורף שעדיין לא הרגשנו באמת מה זה להיות משפחה. זה עומד להסתיים כי בעוד חודש אנחנו עוברים לבית מקסים מעץ שבנינו לנו מאחורי הגסט האוס. עדיין לא התחלתי לדבר על הקור ועל השעות הארוכות שאני ועלמה מבלות בתוך הבית כי אי אפשר להסתובב בחוץ. יש לי כמה חברות ארגנטינאיות והן בחורות ממש סבבה אבל מי כמוך אורית יודעת כמה חסרה חברה טובה , שמדברת בשפה שלך ובעלת מנטליות דומה.............. . מה עוד ? כל כך הרבה לספר , חבל שלא מצאתי את האתר הזה לפני חודשים............... עלמה - ילדה מקסימה ,מלאך. יש לי הרבה עזרה מיואב כי העבודה שלו היא מטר מהבית בגסט האוס. יש גם המון מריבות בינינו על כך שאנחנו כאן. הוא עושה הכל כדי להקל עליי וכדי שיהיה לי טוב אבל אני כל כך עקשנית (מזל שור) ואם קמתי עם מצב רוח רע אני אעשה הכל כדי להצדיק אותו , לא קל לחיות ככה (:. עדיין אין לנו טלפון קבוע בבית אלא סלולרי ולמרות שזה יקר מאוד כשמתקשרים אלינו אני מדברת עם ההורים שלי כל יום. אף אחד לא מבין למה אני עושה את זה ואומרים לי שזה מקשה עליי להתנתק ולהתחיל לחיות את החיים שלי כאן אבל אני לא רוצה להתנתק ולא יודעת אם אני רוצה לחיות כאן!!!!!!!!!!!!! די ,ביאסתי את עצמי , עדיף שאני אפסיק עכשיו ויכתוב מחר. נשיקות לכולכן , שיהיה יום טוב ומאושר זה תלוי רק בנו.