איילת לא נפסיק לחלום

היי בנות , כמה אני שמחה שמצאתי את האתר הזה!!!!!!!!!!!!!! אני נהנית לקרוא כאן הכל. אמא של יונת , פתחתי דף בית אישי אבל ברור שמותר לשאול (בשביל זה אני כאן) אני גרה בפטגוניה , כפר שנקרא לאגו פואלו , ליד אל בולסון ,שעה וחצי מברילוצ'ה. ליזה , אני מבינה אותך כי השארתי שתי אחיות בארץ בנות 15 ו- 14שאני מאוד קשורה אליהן. הייתי שותפה מלאה בגידול שלהן. עלמה היא אחיינית ראשונה שלהן תארי לך איזה קושי זה להן , הגעגועים אליי ולעלמה אולי נכון יותר להגיד עכשיו לעלמה ואליי. בהחלט חור בנשמה ,אבל חייבים למלא אותו באהבה. אפשר לחשוב על זה כעל זכות שיש לנו משפחה שאנחנו אוהבים וקשורים אליה כל כך כי זה לא מובן מאליו.
אורית , בעלך רוצה לחזור לארץ ולקנות בית ולבנות את החיים שלכם שם , זה נהדר. התקופה הזאת תעשה לך רק טוב ותחזרי לארץ עם בטחון כלכלי , תבני לך בית מגניב ,לבנות שלך יהיו המון חוויות לספר לנכדים ועוד ועוד דברים טובים שבטח כרגע קשה לראות. סבלנות ואורך רוח משתלמים ומעצימים. מה עם לעשות יוגה? לי זה מאוד עוזר בהתמודדות היומיומית.
בעלי בכלל לא מוכן לשמוע על האפשרות הזאת הוא מין ילד טבע שכל חייו חיפש את מה שיש לנו כאן וחלום חייו הוא לגדל ילדים במקום שליו עם כמה שפחות קרבה לציוויליזציה. גם אני די כזאת אבל אני רוצה את המשפחה שלי כאן איתי. ההורים שלי ושתי אחיות שלי היו כאן חודש שלם לפני כחודש והיה לנו פשוט מדהים ביחד (אחי נמצא פה איתי והם לא ראו אותו כבר שנתיים , כי הוא טייל ועבד בארה"ב). כמה שנהנינו. למרות שהיינו סגורים בבית כל הזמן כי רוב הזמן ירד שלג נהנינו מכל שנייה ביחד. הביקור שלהם עשה לי את החלום קצת יותר מוחשי (אני נוהגת לדמיין את החלומות שלי בצורה הכי חיה שאני יכולה). בינתיים סגרנו אני ויואב (שונאת את המלה בעלי , למה אני משתמשת בה כל כך????) שאני ועלמה נבלה חודשיים בשנה בארץ וחודש אחד הוא יהיה איתנו ,אבל הוא עושה את זה רק בשבילי ואני יודעת כמה הוא יסבול שם ובכלל איך הוא לא יראה את הבת שלו חודש שלם? אין לנו בית בישראל ונצטרך לחיות אצל ההורים , ולהשתמש ברכב שלהם. כל זה בתקווה שעונת התיירות שעומדת בפתח תהיה מוצלחת ויהיה לנו כסף. בנוסף לכל "צרותיי" מאז שחזרנו עם עלמה אנחנו גרים כולנו ביחד באותו הבית - 6 מבוגרים וילדה קטנה!!!!!!!!!!!!! בכלל זה נושא כאוב , כי לי וליואב לא היה רגע אחד להיות לבד עם עלמה מאז שהיא נולדה והיא בת 7 חודשים , זה מטורף שעדיין לא הרגשנו באמת מה זה להיות משפחה. זה עומד להסתיים כי בעוד חודש אנחנו עוברים לבית מקסים מעץ שבנינו לנו מאחורי הגסט האוס. עדיין לא התחלתי לדבר על הקור ועל השעות הארוכות שאני ועלמה מבלות בתוך הבית כי אי אפשר להסתובב בחוץ. יש לי כמה חברות ארגנטינאיות והן בחורות ממש סבבה אבל מי כמוך אורית יודעת כמה חסרה חברה טובה , שמדברת בשפה שלך ובעלת מנטליות דומה.............. . מה עוד ? כל כך הרבה לספר , חבל שלא מצאתי את האתר הזה לפני חודשים............... עלמה - ילדה מקסימה ,מלאך. יש לי הרבה עזרה מיואב כי העבודה שלו היא מטר מהבית בגסט האוס. יש גם המון מריבות בינינו על כך שאנחנו כאן. הוא עושה הכל כדי להקל עליי וכדי שיהיה לי טוב אבל אני כל כך עקשנית (מזל שור) ואם קמתי עם מצב רוח רע אני אעשה הכל כדי להצדיק אותו , לא קל לחיות ככה (:. עדיין אין לנו טלפון קבוע בבית אלא סלולרי ולמרות שזה יקר מאוד כשמתקשרים אלינו אני מדברת עם ההורים שלי כל יום. אף אחד לא מבין למה אני עושה את זה ואומרים לי שזה מקשה עליי להתנתק ולהתחיל לחיות את החיים שלי כאן אבל אני לא רוצה להתנתק ולא יודעת אם אני רוצה לחיות כאן!!!!!!!!!!!!! די ,ביאסתי את עצמי , עדיף שאני אפסיק עכשיו ויכתוב מחר. נשיקות לכולכן , שיהיה יום טוב ומאושר זה תלוי רק בנו.

אוף! כתבתי כל כך הרבה בדף בית אישי אבל שכחתי לשים בין המילים קו תתתון!!!!!!!!!!! אין לי כוח להישרט שוב היום. מחר אני אכתוב. בת 28 ,אמא לעלמה גרה בדרום ארגנטינה ורוצה מאוד לגור בישראל לפחות חלק מהשנה.
צ'או

שלום לך איילת.
תתחדשי על הדף.
מקוה שמעכשיו תסתדרי איתו יותר טוב

תודה על העידוד והשיתוף. זה נעים. @}

בת 28 . לפני כשנתיים החלטנו לעזוב את ישראל , בעלי שהיה אז עדיין החבר שלי , חבר טוב שלנו ואני. התחתנו בארגנטינה בחתונה אזרחית. בינתיים הצטרפו אלינו שני אחיו הקטנים (20 ו- 22) ואחי המקסים מכולם , בן 26 . אנחנו נמצאים בחבל הפטגוניה שבארגנטינה בכפר קטן ששמו לאגו פואלו 10 ק"מ מעיירת אומנים ששמה אל בולסון שהקימו היפים בשנות השישים . דרום דרום וכמעט סוף העולם .כל האזור מתבסס על טהרת האוכל האורגני ,אומנות , מוסיקה , יוגה וכו'. אזור עוצר נשימה ביופיו אבל קררררררררררררררר מאוד מאוד מאוד. גם אנחנו וגם ההורים שלנו השקיעו המון כסף כדי שנפתח גסט האוס למוצ'ילרים ישראלים ובמו ידינו וזיעתנו בנינו דבר מקסים ומטורף גם יחד. את עונת התיירות הראשונה (אוקטובר - אפריל) שהייתה מוצלחת ביותר (אם יש לכם חברים שמתכוונים לטייל בדרום ארגנטינה ספרו להם עלינו , מבטיחה שהם ייהנו) יואב ואני פיספסנו היות והיינו בישראל כדי ללדת את בתנו הבכורה והמדהימה , עלמה.
מה עוד אני יכולה לספר? האזור כאן מתפתח בצורה מדהימה אבל מצליח לשמור על צביון אקולוגי-רוחני.
קשורה להורים שלי ולחברים שלי בנימי נפשי וזהו הקושי הגדול שלי , לפעמים אני לא יודעת אם בחרתי נכון................ . יש לציין שבעלי ממש לא רוצה לחזור לישראל אף פעם ואני מאוד רוצה............. לא נפסיק לחלום.

עירית_לוי

ברוכה הבאה

יש לציין שבעלי ממש לא רוצה לחזור לישראל אף פעם
Never say never...

ניכנסתי שוב לדף החדש שלך, פשוט כי זה כזה כיף להיכנס למקום חדש, כשהכל עדיין נקי ומסודר, ויש ריח של חדש מכל הדברים

ברוכה הבאה איילת!
זה נשמע כמו ההתחלה שלנו.. מבחינת ההרגשה והגעגועים..אנחנו גרים בברלין.
זה ממש יופי שמצאת את האתר הזה שתוכלי להיעזר ולהישאר בקשר עם הרוח הישראלית שבך.
גם אני קצת חדשה כאן והדפים כאן הם כמו ללכת לרגע ברחוב בתל אביב.. (או בפרדס חנה... לצורך הענין?)
המון בהצלחה בגסט האוס... וספרי עוד! כבר נשמע מעניין.

ברוכה הבאה!
נשמע מקסים המקום שאת חיה בו! נשמח לבוא מתישהו לבקר!
ותאמת, לא עדיף לפעמים הקור מהחום?...
גם אני לא בארץ, גם אני הגעתי לפה עם חבר טוב שבינתיים הלך לי לאיבוד, גם אני עכשיו נשואה ואמא.
ואיזה כיף לכם שיש לכם כל כך הרבה משפחה שם! זה גם החלום שלי! תביאי לשם את כלם, ואז לא תצטרכו לחזור לארץ!... גם לי היה חלום כשהגעתי לפה על מעין חיי קומונה, איזה יופי שהצלחתם להגשים את החלום שלכם!
ועלמה זה שם מקסים!
מצחיק איך כל הקדמה שלך הפכה להיות יותר ויותר מתומצתת...

ברוכה הבאה

נקלט X3...
ברוכה הבאה @}
האם בעונת התיירות מזג האוויר גם מאד קר? למשל, באוקטובר? אני שואלת, כיוון שאנחנו מאד רוצים לנסוע באוקטובר לחודש לטייל עם בתנו- שתהיה בת 6 חודשים. אמנם חשבנו על הודו, אבל עניין המחלות בעייתי (היא לא מחוסנת). גם מרכז/דרום אמריקה בא בחשבון, האם יש לידיעתך מחלות שצריך לחשוש מהן?

איך אני אתחיל לארוז אם אני לא יודעת איזה בגדים לקחת? נו, תפרטי קצת.!

תמר ,המחשב נמצא בגסט האוס למעלה ואין לך מושג כמה קררררררררררררר פה! קפאו לי הידיים והטוסיק. ככה , באוקטובר כבר האביב בשיאו ומזג האוויר ממש נוח בין 15-25 מעלות במשך היום בלילה קצת יותר קר. כל כך יפה כאן בחודשים אלו שאין מילים לתאר. אם בא לך כנסי לאתר שלנו www.geocities.com/[po]onda azul 2004[/po] . עצי הדובדבן פורחים ,פריחה לבנה מקסימה ,בחצרות של הבתים יש פרחים שלא חשבתי שקיימים הכל הכל פורח ומתמלא חיים אחרי חורף קשה של גשם ושלג. מבחינת בריאות אין שום דאגה. בתך לא מחוסנת בכלל ? תבדקי את הנושא אבל כאן אין מחלות. במיוחד אם את לא הולכת למקומות הומים כמו דואר ,בנק קופ"ח וכו'. אני אכתוב לך ביתר פירוט על המערכת הבריאותית פה ובכלל מחר , כי ממש קר לי. האוויר פה כל כך נקי וטהור ,פתאום את שמה לב לנשימה שלך. האוכל כולו אורגני והכי טעים בעולם. יש מקומות מדהימים ביופים רק מסביב לגסט האוס כך שאפילו אין צורך בנסיעות ארוכות כדי לראות דברים מטורפים. זאת יכולה להיות חוויה מאוד מיוחדת ומשמעותית לבתך ולך. הגירויים שאליהם היא תחשף פה הם אמיתיים ונקיים. יש לנו מלא חיות בחווה ,סוסים , כלבים , תרנגולים , חתולים , ברווזים , אפרוחים והמון ציפורים. הפרפרים מגיעים בתחילת האביב 21.9
נשתמע בקרוב

היי איילת,
למה אתם לא מתחברים עם המשפחה ב-SKYPE ??? צריכה קישור ?
מתארחים אצלכם רק ישראלים ?
מעניין אותי לשמוע גם איך הקמתם אתם הגסטהאוז שלכם ואיך אתם מנהלים אותו,יש לי מחשבות לגבינו ...
איזה קשרים נוצרו לכם עם המקומיים ?

אנחנו דווקא כן מתחברים בסקייפ אבל יותר בטלפון. הבשורה המאוד משמחת היא שמצאנו דרך כדי שיתקינו לנו טלפון בבית. את הגסט האוס הקמנו לאט לאט אחרי שיואב מצא את האדמה וקנה אותה. אבא של יואב מימן את רוב ההקמה. הגענו ממש לבד והתחלנו להתערבב בקהילה ולמצוא אנשים שיכולים לעזור לנו בבנייה. אחרי זמן קצר הבנו שאנחנו צריכים קבלן שינהל את כל העסק כי בנייה היא ממש מאיתנו והלאה. בזכות אנרגיות טובות מצאנו בחור מקסים שעזר לנו להשיג פועלים וכאלה. לא פשוט למצוא באזור אנשים חרוצים שרוצים לעבוד אבל איכשהו הסתדרנו ובשנה וחצי הקמנו גסט האוס לתפארת. היו המווווווווווווווווון רגעי שבירה בדרך. לפני כחודשיים התחילה העונה ומתארחים אצלנו בעיקר ישראלים אבל גם אירופאים וצפון אמריקאים. לא תיאמן הרבגוניות של האורחים הישראלים שלנו , פשוט תענוג. החל ממוצ'ילרים צעירים , משפחות קטנות ומשפחות גדולות וכלה באנשים מבוגרים שחוזרים לדרום ארגנטינה אחרי 30 שנים. בקיצור , חגיגה. אנחנו נותנים לאנשים את הנשמה והמון אהבה ויש תוצאות , המקום כמעט תמיד מלא. הרבה כסף אנחנו לא רואים מכל העסק , כלומר מכסים את המחיה שלנו (משתדלים לחיות טוב) ועוד קצת אבל נהנים מכל שנייה ובשביל זה אנחנו כאן. איבדנו את הרצון להיות מיליונרים ,רוצים לחיות בשקט ושלווה ולגדל את עלמה שלנו בלי לחץ ועם שני ההורים שלה לידה כל היום.
יש לנו די הרבה חברים מקומיים. יותר אנשים שהגיעו מכל קצוות ארגנטינה ופחות מקומיים שנולדו כאן. אנשים מקסימים ,רובם אומנים ומוסיקאים. לפני כשבוע נכנסו לבית שלנו שנמצא בשטח של ההוסטריה וממש כיף לנו.

וואהו, נשמע מדהים!!!חלומי!
חוץ מהקור, כמובן <ורד שונאת קור עז<
איך אתם מחממים את הבית?
אני מבינה שהגעגועים תוקפים אותך בעיקר אוף סיסן... מה אפשר לעשות שם בזמן הזה?
אולי לצאת לטייל קצת באזורים אחרים חמים יותר עם המשפחה/חברים?

באמת, דף בית מעורר השראה וכמיהה.
ספרילנו עוד!

שליחה על ידי אור* » 13 ינואר 2006, 00:17

איילת, זה נשמע לי ממש חלום, חוץ מהקור כמובן, בזה לא הייתי עומדת, אני גרה בגליל וממש קר לי כאן בחורף- אז בשלג...
אבל באמת , אם יש חברה טובה, יש פרנסה ויש מקום כל כך שליו ומדהים , למה בעצם לחזור
אולי עם הזמן המשפחה תרצה להצטרף... בכל מקרה כשאת נתקפת רצון לחזור, היזכרי בצפיפות, במתח היומיומי השורר בארץ, ואני מאמינה שזה יעבור לך
יש בי חלק שמאוד כמהה לחיים כמו שאת מתארת, קשה לנו להחליט ולעשות את הצעד. לנו יש כבר ילדים יותר גדולים שרגילים לכאן והמחשבה על ניתוק מהחברים והמשפחה קשה לי, למרות שאם נחשוב על זה בהגיון, את המשפחה אנו פוגשים בממוצע פעם בחודש, אבל עם הקשיים הכלכליים וכל שאר הבעיות כאן חיים רגע רגע, וזה שוחק.ובנוסף , יש את החלום הזה לצאת, להרחיב אופקים, להתנסות
מדי פעם זה תוקף אותי, הרצון הזה לצאת, אבל אין לנו כנראה את האומץ בינתיים.
אם הייתי יכולה לקבל מסר ברור , לדעת מה נכון לנו...

שליחה על ידי שון* » 31 מרץ 2006, 22:38

אור, מגיע העת לכל דבר. אני עד לפני חודש גרתי בתל אביב, עבדתי בעבודה מסודרת 4 שנים, משכורת מצויינת, דירת גג, מכונית אבל בפנים הרגשתי ריק. בסוף עשיתי מעשה ועכשיו אני גר בגליל העליון ומנסה להבין מה קרה ואיפה אני. האמת היא שחוץ משינוי גיאוגרפי לא ממש עשיתי שינוי מהותי כי בנשמה שלי אני רוצה לחיות בקומונה או באיזה קהילה קטנה (אבל לא קיבוץ או מושב. משהו יותר בסיסי). ובינתיים אני לפחות התקרבתי עוד צעד לעבר החלום. מתי שהוא את תביני משהו ואז הדברים יזוזו....ואם לא....היקום יעזור לך רק שאז זה לא תמיד נעים..... אגב, האם יש לך מושג אם יש פה איזה קומונה כזו בגליל??? אם כן אשמח אם תכתבי לי מייל [email protected]

היי איילת, חמודה.
גם לי קוראים איילת אז אני מיד מזדהה... שמחה שנהנית לקרוא אצלי קצת, תמיד נדמה לי שאני לבד שם, אבל בכל זאת ממשיכה לכתוב כי זה עוזר לי.
גם אני קראתי אצלך כשהתחלת לכתוב, ומאוד הזדהיתי עם הכל. הולכת לקרוא כאן עוד קצת ולהתעדכן..
אבל בנתים, מה אומר לך קבלי הרבה

, אצלי הבדידות נסדקה מעט כשהכרתי אנשים נחמדים שאני אוהבת וטרחתי להיות עימם בקשר. ואני מתכוונת לא לאלה שאין ברירה ואין עם מי להיות אז נמצאים איתם, אלא לאנשים באמת מקסימים ששוה לעשות מאמץ ולהישאר איתם בקשר ולהיפגש מידי פעם.
יש לי חברה נחמדה בקצה השני של העיר, אנחנו מתאמצות להיפגש כי זה כל כך מחייה אותנו ונעים לנו ולקטנינו.
ויש לי עוד חברה אהובה מאוד נסיכת השום, ששתינו לא יודעות מה היה אם לא היינו לנו... עכשיו מתחיל האביב ויש סיכוי ליותר מפגשים ופיקניקים וכו..
איך אצלכם? מתי מתחמם קצת??? למרות הכל נשמע שאתם עוברים חויה חזקה מאוד עם ההקמה הזאת. ככל שאני חושבת יותר על הבית ועל הגעגועים ועל מעניין מה עושים שם עכשיו, נעשה לי קשה עד מחנק. כך שלפעמים פשוט מנסה בכח להתרכז, להאחז בהווה, בעולם שלי כאן, להפוך אותו ליותר נעים לי. ולאיה.
ובאמת לאחרונה הבנתי סופסוף שמרוב מאמץ להיות כאן ולאהוב את מה שפה, יצא לי מקום נעים ודי נוח, שאני אוהבת להיות בו עד כדי שיהיה קשה יום אחד לעזוב.. אבל אני לא דואגת בקשר לזה בנתיים. הגעגועים הביתה תמיד איתי..
שולחת לך המון המון חום וביתיות נעימה עם ילדתך ואהובך.

דף בית אישי

באופן טבעי

באופן טבעי