מיכלי לי
אני אכתוב משהו שאני לא יודעת אם תתחברי אליו או לא אבל הנה זה.
אני עם השנים בזוגיות שלי מגלה בכל פעם מחדש שהקול שאני שומעת מבחוץ (של בעלי של חברים של ילדי...) הוא תמיד אבל תמיד הדהוד של הקול שבא מתוכי.
הרבה מאד פעמים אני לא מצליחה לראות את זה מתוך המקום בו אני נמצאת, נדמה לי שזה קול שמנוגד לשלי אבל זה בעצם עוד קול שלי.
אתן לך כמה דוגמאות מהחיים שלי.
עם הבן השני שלנו הייתי בטוחה שאני לא רוצה לימול אותו, הנושא עלה שוב ושוב ביני לבין בעלי והייתי מתוסכלת מאד כי הוא הרגיש אחרת ממני.
איך אני יכולה לשכנע אותו במשהו שהוא כל כך נחוש בו?
עד שיום אחד הוא התחיל להרהר בעניין, העלה ספק קל ביחס לברית... ולפתע להפתעתי הרבה מצאתי את עצמי כבר לא כל כך בטוחה בעמדה שלי.
לבסוף החלטנו יחד שאנחנו בוחרים שנינו בברית מילה.
האמת היא שאני יכולה לתת עוד אינספור דוגמאות כי כל חיי היום יום שלי מלאים בזה.
אם אנחנו מאמינים (וכך אני מאמינה) שהחיים שלנו מזמנים לנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים וצריכים בכל רגע ורגע אז במקומך הייתי מבררת עוד פנימה את הסוגייה, מבררת מאיפה בא הצורך העז הזה, על מה הוא בא לענות אצלך ומה נמצא בשורש התשוקה שלך לעוד תינוק
עכשיו .
זה לא סתם שאת נתקלת בקיר הזה מולך (או בתוכך) משהו מתוכך לא שלם לגמרי עם המהלך המדויק הזה והוא מקבל ביטוי מבחוץ.
בעלך הוא רק שיקוף של משהו שמתחולל בתוכך.
כך אני בכל אופן מאמינה שהדברים עובדים.
זה גם יכול להפיג מעט אולי את תחושת חוסר האונים שבזה כי במקום לנסות לשכנע את בן זוגך במה שנראה לפחות כרגע כבילתי אפשרי את יכולה כן לצלול לתוך עצמך פנימה ולעשות
שם עבודה פנימית שתועיל לך ואולי תביא איתה בהירות ושלווה למצב.