רוצה ילד שלישי

[מיכלי_לי*]

כבר כמעט חצי שנה אני חשה מין רצון פיסי ונפשי בעוד ילד.
זה כאב של חוסר - רוצה תינוק בתוכי, לידה, תינוק יונק צמוד לגוף...
יש לי שני ילדים קטנים בני כמעט ארבע וכמעט שנתיים, תינוקות, ובכל זאת בימים האחרונים כמעט בוכה מרצון לעוד תינוק.
הבעל לא רוצה עוד ילד ואם כן בעוד מספר שנים ואני רוצה להיות בהריון בעוד שנה או פחות. חשוב לי שהמרחק בגילאי הילדים לא יהיה גדול שנוכל לקחת אותם לאותן פעילויות.
הסביבה אומרת חכי עד שהגדול יהיה לפחות בן שבע, יהיה לך קשה, מבחינה כלכלית, האוטו לא יספיק, צפוף בבית
ולי הכל נשמע כשטויות כמה עוד מקום תופסת נשמה קטנה שגם ככה בהתחלה רק יונקת ויש כמעט הכל מהאחים?
והכאב הזה מלווה אותי וכל הזמן אני מחכה לרגע בו אחליט שזהו, לא רוצה לפגוע בילדים, בבעל
פשוט רוצה עוד תינוק...

[חבצלת*]

אני מבינה אותך כל כך.
אולי את יכולה להסביר לבעל את מה שכתבת כאן?
אולי להסביר לו את עצמת ההשתוקקות? הפיזית והנפשית.
אולי...

[ורד_לב*]

גמני מבינה...אחוות הנשים...
נשמע לי שזה קשור לתהליך שאתם צריכים לעבור ביחד, את ובנזוגך, כי הרי לא תוכלי להביא ילד נוסף בלעדיו- פיזית- ובלי הסכמתו- רגשית. אי אפשר שזה "סתם" יקרה. הוא חייב להיות חלק מהתהליך הזה.
וזה, מן הסתם, יכול לחדד את התקשורת ביניכם- עד כמה אתם באמת מדברים על הדברים שבלב, פתוחים לשמוע האחד את השני, לאפשר האחד לשני לעבור את התהליכים שלו מבלי לשפוט או לעשות ריגשי.
הייתי מנסה לברר איתו את מקורות ההתנגדות שלו- הרגל (כי ככה הוא גדל), ציפיות חברתיות- תרבותיות, עניינים כלכליים, תחושת עומס, מחסור בזמן עבור עצמו, איתך...
כל ברור שכזה יציף על פני השטח עניינים לא פתורים ששווה להתמודד איתם ולמצוא להם את הפתרונות האמיתיים.
אם זה מה שאת בוחרת, כמובן...

זה תהליך עוצמתי מאד בזוגיות, במשפחתיות.
שיהיה בהצלחה!

(והמרגיעון שלי אומר- בהתאמה מושלמת- "קירבה ללא הקרבה" כמה נכון...)

[מיכלי_לי*]

תודה על התגובות וההבנה...
למה הבעל מתנגד? פשוט פוחד.
ילד אחד לאבא ילדה אחת לאמא. מה עושים עם עוד אחד? איך מסתדרים מבחינה כלכלית, איך מעכלים הכל.
הוא יודע כמה אני רוצה עוד ילד. כל לידה אני מבשרת לו מחדש.
הוא רואה איך אני מאפסנת בגדים קטנים לילד הבא. הוא שומע אותי, כבר פחות מתנגד, אך רוצה לחכות ולחכות עד מתי?
עד שהקטנים יגדלו? לאיזה גיל? הוא לא חשב על זה זה לא מעסיק אותו לא מעניין אותו.
זה באמת כל כך קשה לגדל ילדים במרווחים כאלה?

(יש לי קטנטונת על הברכיים שנמאס לה לאכול קרח אז אסיים)

[עדינה_ניפו*]

מיכלי לי
אני אכתוב משהו שאני לא יודעת אם תתחברי אליו או לא אבל הנה זה.
אני עם השנים בזוגיות שלי מגלה בכל פעם מחדש שהקול שאני שומעת מבחוץ (של בעלי של חברים של ילדי...) הוא תמיד אבל תמיד הדהוד של הקול שבא מתוכי.
הרבה מאד פעמים אני לא מצליחה לראות את זה מתוך המקום בו אני נמצאת, נדמה לי שזה קול שמנוגד לשלי אבל זה בעצם עוד קול שלי.
אתן לך כמה דוגמאות מהחיים שלי.
עם הבן השני שלנו הייתי בטוחה שאני לא רוצה לימול אותו, הנושא עלה שוב ושוב ביני לבין בעלי והייתי מתוסכלת מאד כי הוא הרגיש אחרת ממני.
איך אני יכולה לשכנע אותו במשהו שהוא כל כך נחוש בו?
עד שיום אחד הוא התחיל להרהר בעניין, העלה ספק קל ביחס לברית... ולפתע להפתעתי הרבה מצאתי את עצמי כבר לא כל כך בטוחה בעמדה שלי.
לבסוף החלטנו יחד שאנחנו בוחרים שנינו בברית מילה.

האמת היא שאני יכולה לתת עוד אינספור דוגמאות כי כל חיי היום יום שלי מלאים בזה.
אם אנחנו מאמינים (וכך אני מאמינה) שהחיים שלנו מזמנים לנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים וצריכים בכל רגע ורגע אז במקומך הייתי מבררת עוד פנימה את הסוגייה, מבררת מאיפה בא הצורך העז הזה, על מה הוא בא לענות אצלך ומה נמצא בשורש התשוקה שלך לעוד תינוק עכשיו .
זה לא סתם שאת נתקלת בקיר הזה מולך (או בתוכך) משהו מתוכך לא שלם לגמרי עם המהלך המדויק הזה והוא מקבל ביטוי מבחוץ.
בעלך הוא רק שיקוף של משהו שמתחולל בתוכך.

כך אני בכל אופן מאמינה שהדברים עובדים.
זה גם יכול להפיג מעט אולי את תחושת חוסר האונים שבזה כי במקום לנסות לשכנע את בן זוגך במה שנראה לפחות כרגע כבילתי אפשרי את יכולה כן לצלול לתוך עצמך פנימה ולעשות שם עבודה פנימית שתועיל לך ואולי תביא איתה בהירות ושלווה למצב.

[מיצי_פיצי*]

האם את יכולה לדמיין את עצמך בסיטואציה שלא יהיו לך עוד ילדים (מסיבות ביולוגיות או בגלל שבעלך לא רוצה או מכל סיבה שהיא) ובכל זאת להיות שמחה בחלקך? או לפחות שבעת רצון ממה שיש לך? או מקבלת באהבה גם סיטואציה כזאת?
אני אומרת זאת בגלל שעברתי תהליך דומה, בעלי החליט ששניים מספיקים לו, אני חשבתי שאם זה ככה אז אנחנו בטח לא מתאימים בכלל וצריכים להיפרד ואז החלטתי לבדוק את עצמי, למה זה כל כך חשוב לי וכמובן שכל השיקולים ה"פרקטיים" וה"ראציונאליים " שלי נפלו. הסתכלתי מבעד לעיני בעלי וראיתי שאני יכולה להיות שבעת רצון משניים הגם שבפנטזיה שלי ראיתי אותי עם מלא ילדים... ואז, כשקיבלתי את עצמי כאמא לשניים הוא הציע שאולי ננסה עוד אחד... אני עוד חושבת על זה... אבל נראה לי שאני מספיק גמישה בשביל לראות את עצמי גם כאמא לשלושה...

[מיכלי_לי*]

עדינה ניפו, קראתי את שכתבת ישנתי וחשבתי בלילה. זה נכון חלק מהחששות של הבעל הן כנראה גם שלי.
הקושי להתמודד עם שלושה ילדים בעיקר שעד לפני פחות משנה גידלתי את הילדים לבד רוב ימות השבוע.(בגלל העבודה של הבעל)
האם את יכולה לדמיין את עצמך בסיטואציה שלא יהיו לך עוד ילדים (מסיבות ביולוגיות או בגלל שבעלך לא רוצה או מכל סיבה שהיא) ובכל זאת להיות שמחה בחלקך?
אני אוהבת את הקטנים שלי מרוצה מאוד מחיי, אבל לא מצליחה להתעלם מהרצון בעוד ילד (והרבה מהשיקולים לא רצליונליים כלל)
הבעל החליט שהוא לא מתנגד לעוד ילד, חושש אולי.
הוא אומר שכשאני אחליט שעכשיו הגיע הזמן נדבר. אז כנראה שהחשש הוא בי
אני צריכה להחליט. כרגע אני חושבת באמת לחכות עוד חצי שנה ואז לבדוק עם עצמי שוב.
אני פשוט יודעת בוודאות שאחרי גיל שלושים וחמש יהיה לי קשה להכנס להריון מסיבות פיסיות שונות. ואני כבר קרובה לשם...
ועדיין נראה לי נכון שההפרש בין הבכור לתינוק לא יעלה על חמש שש שנים (בערך)

[מיכלי_לי*]

כולם מסביבי בהריון או ילדו: השכנה מלמטה, השכנה ממול, אשתו של גיסי (נגיד גיסתי), חברים.
האם בגלל זה אני חושבת על ילד שלישי? או אולי שמה לב יותר כי חושבת על כך?
כולם בהריון ראשון או שני - לא נראה לי משנה.
החלטתי לנסות עוד כמה חודשים, מקווה שעד אז הבעל יתלהב מעט...
עכשיו כבר שלמה עם עצמי, רגועה יותר.
אולי הדף הזה כבר מיותר

[נעמה*]

בהצלחה רבה ובריאות @}

[ה_עוגיה*]

לטבע נולדה ממוקמת בתל אביב, לא בדיוק פרדס חנה.
מרפאת נשים אלטרנטיבית עם נסיון בפוריות.
בהצלחה @}

[נעמה_סלע*]

יעל ססלוב, מטפלת מומחית לתחום הפוריות ברפואה סינית. עובדת בגם בתל השומר בתחום הזה בדיוק. חפשי את הטלפון שלה באינטרנט או פני לתל השומר. ממליצה בחום - עזרה לחברה טובה שהיתה לה לידת ולד מת ובעיות קשות בכניסה להריון.
עובדת גם בקליניקה בכפר יהושע בעמק יזרעאל

[מיה_גל*]

שלום רוצה
אני מטפלת ברפואה סינית - דיקור ותזונה, ונעזרת גם בדמיון מודרך, מטפלת מזה 10 שנים ובעלת נסיון רב בתחום הפריון.
אני בכרכור ואשמח לפגוש אותך 050-7312284

[ורד_לב*]

אני נטורופתית המתמחה בעבודה עם נשים סביב מעגל הפריון ואני חולקת קליניקה עם מיה גל כך שאפשר לשלב את הטיפול התזונתי עם הטיפול בדיקור.
אני נעזרת גם באבחון אירידיולוגי (בקשתית העין) ובטכניקת ה EFT.
את מוזמנת להיות בקשר 052-8527755
בהצלחה

[מיכלי_לי*]

היי,

קראתי את התגובות בדף.
טכנית אין לי בעיה להכנס להריון (מה שהתברר שנייה לפני הזרעה בלידה הראשונה בה לאחר הווסת הייתי צריכה להתחיל בכדורים וכל הפרוטוקול אך היא לא הגיע ובמקומה גדל בבטן הנסיך שלי)
הריון שני נקלט בקלות, אך המומחים אומרים שכל זאת עלול להשתנות בהמשך...
בעצם עיקר הבעייה להיום היא להיות מוכנה נפשית אני ובן זוגי.
כרגע לא מחכה, לא מתכננת זורמת.
אבל בסוד אגלה שכשהתבשרנו שגיסתי ילדה הרגש הראשון היה של קנאה איומה.
אז בכל מקרה תודה לכל הרוצות לעזור
מקווה שבפעם הבאה שאכתוב כאן כבר יהיה...

[אישי_מידי_להזדהות*]

מבקשת לכתוב בעילום שם הפעם.

אני בת 42 וקרובה מאוד לגיל שבו כבר קשה להביא עוד ילד . יש לי שני ילדים ועד לזמן האחרון הרגשתי שזה מה שאני רוצה ודי. אבל פתאום קרה לי מה שכולם אומרים שקורה מתי שהוא ופתאום יש לי חשק לילד שלישי. עד כאן טוב ויפה אבל העניין הוא שיש לי ואין לי חשק בו זמנית. מצד אחד יש את הרצון להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני אני ממש נהנית מזה שילדי גדלים (בגילאי 5 ו 7) ומהקשר החדש שיש איתם עכשיו כשהם ילדים ולא תינוקות. אני גם נהנית לחזור לכול הדברים שלא היה לי זמן לעשות ופורחת גם מבחינה מקצועית ובאמצע כול זה לא בדיוק מתחשק לי להכנס שוב לקטע הזה של תינוק קטן בבית והטיפול האינטנסיבי של ההתחלה. נראה לי שזוהי התלבטות שעוברת אולי על כול אשה הגיל שלי, אבל באמת מה עושים מטילים מטבע? מדמיינים איך יהיה עם או בלי ילד נוסף בבית? העליתי את העניין בפני בעלי שהוא אבא מאוד פעיל והוא למרות שבעבר דיברנו על שניים אמר שיש בו צד שרוצה עוד ילד, אבל בסופו של דבר יזרום עם ההחלטות שלי.
ממש קשה לי להיות עם עצמי רציונלית בעניין הזה, ואולי זה לא המקום לרציונליות בכלל?

[א_ל_א_ן*]

בהצלחה. את מוזמנת לדף שפתחתי לפני שנה כל הריון הוא התחלה

[פלוני_אלמונית*]

תמיד ידעתי שאני רוצה ילד שלישי, אבל לא עכשו, כשבבית יש לי שני ילדים קטנים. הגדול בן 3.5 והקטן בן 10 חודשים. להפתעתי גיליתי שאני בהריון ואני מלאה ברגשות מעורבים, בעיקר- בלבול.. חשבתי לעשות את השלישי בעוד כמה שנים (היום אני בת40) ולקחת לי קצת אויר ופתאום זה נחת עליי בהפתעה. הרגשתי צורך עמוק לחלוק את רגשותיי. עוד לא סיפרתי על כך אפילו לבעלי.

[פלונית*]

יהיה בסדר, קצת קשה אבל גם כיף.
כדאי שאח״כ תעשי משהו ,אם את רוצה למנוע הריון נוסף

[אימא_טרייה_פלוס*]

רוצה ילד רביעי
הילדים כבר ממש גדולים. מממממש. 11,9,7
לא יכולה לראות את עצמי עוברת לעולמות הרוח ומתגברת על הרצוו החזק להיות אמא לעוד ילד. הריון. הנקה. מנשא.....
ברור לי שזה יהיה כמו ילד ראשון בגלל הפרשי הגיל.
ברור לי שזה לא יהיה קל.
לא מחפשת קל.
אבל בעלי לא בעניין (בלשון המעטה)
שוכבים ללא אמצעי מניעה חוץ מחסכנותו של בעלי בזרעים וכבר יותר משנה בלי התקן ולא קרה פה כלום.
הוא בקונטרול. לא רוצה.
אני לא משחררת....
מה עושים?

[אישה_במסע*]

_הוא בקונטרול. לא רוצה.
אני לא משחררת....
מה עושים?_

לא ממש הבנתי למה הכוונה בכך ש"הוא בקונטרול" אבל אין לי שום עצה מוצלחת למה לעשות...

מצד אחד, אני מאמינה בלהט שלהוליד ילד לאבא שלא באמת רוצה אותו (גם אם הוא מסכים) זה מעשה מאוד לא הוגן כלפי הילד. הלהט מגיע בגלל משפחה מסויימת, שבא האבא הסכים לילדה שלישית כי האמא מאוד רצתה, ואמרה שתקח את כל הטיפול על עצמה. וזה בדיוק מה שקרה. האבא, שלקח חלק משמעותי בטיפול שני הבן והבת הגדולים, נמנע מלטפל בקטנה. הוא לא היה מחליף לה חיתולים ובגיל מאוחר יותר היה שולח אותה לאמא עם הבעיות שלה. ואולי יש גברים שהם תמיד ככה, אבל אצלו ההבדל היה ברור וצורם - הוא התייחס אליה אחרת מלאחיה ואחותה הגדולים. וממש חבל לי על הילדה הזו, שאבא שלה אומנם אוהב אותה, אבל פחות.

מצד שני, אני מאמינה לא פחות בכך שלהוליד ילדים זה צורך אבולוציאוני של נשים. לא משהו שאפשר סתם לנפנף, אלא רצון עם עצמה ועומק ומשמעות, כזו ששווה את כל הקושי.

אז כל מה שאני יכולה להציע לך זה את האמפתיה שלי ואולי אם תרצי לקרוא סיפורים של נשים אחרות בדף אני רוצה ילד בן הזוג לא אולי זה יהיה מהמקרים בהם צרת רבות - חצי נחמה?

[פלוני_אלמונית*]

בת 42, אמא ל-2. רוצה ילד שלישי, הבן זוג מתנגד. הוא מבוגר ממני בשלוש שנים ועושה חישובים של "כשהילד ייכנס לכיתה א' אני אהיה בן... נהיה מעל גיל 60 כשהילד יהיה בן עשרים" וטוען שההורים צריכים ללוות את הילדים חלק גדול מחייהם. על כל הטיעונים האחרים של סיכונים בהיריון בגיל מבוגר וכו' כבר עניתי, רק על זה אין לי תשובה. עזרו לי להביא את חנוך לעולם!

[שרון*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שם זה מטרה. לשם מה? = לאיזו מטרה. בגלל שיש לך כבר שם ויש לילד מטרה אז אל תדאגי את תביאי אותו לעולם. חשוב שזה ייעשה בנחת ובשלווה. פשוט תשכנעי את בעלך. תבטיחי ותעמדי בהבטחה שכל העול שבן זוגך חושש ממנו יפול עלייך. בחיים הדברים מתאזנים ובן זוגך יתמכר הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת. אם תרצי שינוי בקרייקה לימודים וכו זכרי שאת רצית והתעקשת על הילד. אז תתאפקי בענין הקריירה לימודים וווטאבר 7 -6 שנים. הקטע הכלכלי נוטה להסתדר משום מה מעצמו. בהצלחה

[ותיקה*]

כשהיו לנו כבר 4 ילדים מאד רציתי עוד ילד. (אנחנו חילוניים לגמרי). גם היינו מעל 40. בעלי ממש לא התלהב, אך התרצה. הוא כמובן מאד שמח בבת הנוספת, כל המשפחה שמחה בה מאד. כבר היה ילד בן 14 בבית כשהיא נולדה, והצעירה ביותר היתה בת 6. היום אנחנו 20 שנה מאוחר יותר - היא בדיוק התגייסה לאחר שנת שרות. אנחנו 60+. הכל נהדר, ותסבירי לבעלך שהחיים ממשיכים מצוין גם אחרי 60
כשהיא היתה בת 5-6 גם הלכתי ללמוד, עשתי תואר שני נוסף, המשכתי לעבוד, שנינו עובדים ומרוצים, הילדים הגדולים נהנים מאחותם הצעירה, כבר יש נכד ועוד אחד בדרך ולרגע אנחנו לא מצטערים על הילדה הנוספת. נכון - חברים אחרים שלנו כבר מזמן שכחו מה זה ללכת לטקסי סיום של תיכון, או טירונות וכו׳. ונכון - אנחנו ממש נהנים מה״קן הריק״ בימים שאין כאן אף אחד, אבל יותר ילדים זה יותר כיף, גם בגיל מבוגר. אולי הסיפור שלי יעזור לך לשכנע את בעלך. כל זה כמובן רק בתנאי שהיחסים בינכם מצוינים, שיש תמיכה הדדית ושהרצון לילד נוסף לא מגיע מהכוון של לנסות לתקן מערכת בעייתית. זה לא עובד.

[פלוני_אלמונית*]

ותסבירי לבעלך שהחיים ממשיכים מצוין גם אחרי 60 הוא טוען שזה הימור, שאף אחד לא מבטיח לנו בריאות טובה בגיל הזה



כל זה כמובן רק בתנאי שהיחסים בינכם מצוינים, שיש תמיכה הדדית ושהרצון לילד נוסף לא מגיע מהכוון של לנסות לתקן מערכת בעייתית. זה לא עובד.
תודה, זה לא המקרה, הזוגיות חזקה גם בלי עוד ילד


תבטיחי ותעמדי בהבטחה שכל העול שבן זוגך חושש ממנו יפול עלייך.
הוא לא חושש מהעול, הוא חושש מהגיל ומהחישובים שהזכרתי, ומזה שהעתיד לא ידוע ואף אחד לא מבטיח לנו בריאות לאורך זמן

[פלוני_אלמונית*]

וואו, זה בדיוק מה שקרה לנו. אני מניקה כרגע את בתי בת החצי שנה, ובן זוגי לגמרי משוגע עליה אחרי שממש לא רצה מספר 3. אני בת 43... היא הביאה לנו כל כך הרבה אושר. מאחר ורציתי עד מאוד הצלחתי לשכנע אותו איכשהו. דברי איתו על הרצון העז שלך, על פחד מהחמצה. על נתינה, משפחה ואהבה. בעלי די התנגד לאורך ההריון ורק בלידה התעשת, כך שלעיתים הרצון חזק עד לכדי מבחן לרצון ולזוגיות. מבחינת החשש לעתיד, אני שמתי לעצמי למטרה שהקשרים בין האחים יהיו טובים וזה יחזק אותם כשאנחנו נתבגר

[פלוני_אלמונית*]

תודה, אלמונית.