^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי את הסדרה גם בכיתה ד׳ (מי שאמרה).
וזה יונדאלאר למי שרצתה לוודא.
אגב, בכיתה ד׳ תיאורי המין היו משעשעים ומביכים אך לא יותר מזה. העלילה ריתקה אותי וסיימתי את כל הסדרה אז במהירות (מה שפורסם והיה בספרייה העירונית ב 1991).
לפני כמה שנים חבר סיפר שיצאו עוד כמה אז קראתי גם אותם. כמובן ששנים אחרי רואים את כל הבעיות בכתיבה ואי הדיוקים והכנסת האידיאולוגיות והתפיסות המודרניות של הכותבת לתוך עולם שככל הנראה לא חשב כך. אבל להינות מהספרים עדיין אפשר היה..
my 2 cents..
בספק שהיום אפשר יהיה לשכנע רבים לקרוא בזה- סף הריכוז שלהם נגמר בצפצוף הראשון מהווטאסאפ

למען האמת קראתי את הסדרה, או לפחות את 4 הספרים הראשונים שיצאו כמה וכמה פעמים בחיי (יותר מ10 להערכתי) ויש לי את כולם בבית (בעברית)
אני לא חושבת שאף אחד מהספרים מזכיר בכלל את הספר הראשון שהוא כמובן היה הכי טוב מכולם
מאז הייתה רק ירידה בעניין בספרים במיוחד בשניים האחרונים שהם דיי משעממים
בכל הספרים אחרי שבט דב המערות יש כל הזמן חזרה על דברים שהיו בספרים הקודמים, זה יכול לשגע פילים, כשקראתי את הספרים בפעם הראשונה בתור ילדה/נערה לא שמתי לב לדברים האלה
ב2 הספרים האחרונים זה מורגש הרבה יותר
ואה כן כל פעם שיש את השיר על אמא אדמה הגדולה, אני פשוט מדלגת עליו (כמה כבר אפשר לקרוא אותו?)
בכלל יש המון קטעים של תיאורים שאני פשוט מרפרפת עליהם
לא יודעת איך פעם קראתי בכזה ריכוז את כל זה

קראתם את האחרון? יצא ב2012, שאלתי מהספריה לפני בחודש, ואז כבר שאלתי את כל הסדרה כולה (כמה יצאו במהדורה מחודשת בכרך אחד במקום בשניים) וקראתי מחדש לפי הסדר. היה מאלף, מרתק, ומעורר מחשבה. יש שם המון מידע מדויק בנוגע לצמחי מרפא, כולל צמחים שגורמים להפלה וכאלו שמשמשים כמו "גלולת היום שאחרי". כולל שיכוך כאבים, ועוד המון. כל המידע מבחינת צמחי מרפא שמובא בספרים- נכון. כמטפלת בצמחי מרפא, קראתי ושמחתי! הו! סוף סוף סופרת שיודעת!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קראתי לראשונה את הספר בגיל 15 ולמרות שלא עבר כל כך הרבה זמן אני עדיין יכולה לאגיד שזאת הסדרה הכי טובה שקראתי. הספר הראשון משך אותי מאוד, גם תיאור התקופה ובעיקר קבלתה לחברה שבה היא לא אמורה כביכול להתקבל. אבל הספרים שאני באמת אוהבת הם ציידי הממוטות ומושבות האבן (שאגב יצא כבר ספר שישי ואחרון לסדרה למי שלא ידע) מכיוון שבספרים האלה בעיקר רואים ומבינים את התהליך שהיא עברה ואת כל האתגרים שהיא עמדה בהם בהצלחה. זהו ספר שלא רק מציג סיפור אישי חזק היא מציג סיפור חזק של אישה. אישה שזמן רב שורדת לבדה ומצליחה להתקבל לחברה בהצלחה יתרה ולמצא שלווה. זה אישית משך אותי יותר מהכול, כי בתכלס, כולנו רוצים להתקבל לחברה כזאת או אחרת ועיילה מצליחה מעל ומעבר למצופה.

_התיאוריה שהזכיר with passion שלא אמורה להיות וסת בחברת ציידים-מלקטים
באיזה דף?_
תזונה חיה ווסת

לפני הדתות הגדולות , לפני הכתב ,בראשית ברא אלוהים ...וככה הוא בטח התכוון שיהיה
בראשית בראה אלוהימא...וככה היא בטח התכוונה שיהיה....

אהבתי מאוד את הספרים.
אני יכולתי שעות להתכרבל עם הספרים של 'עמק הסוסים ' עם תיאורי הזיונים חסרי הבושה ובעצם זה היה החינוך מיני העיקרי שלי בגיל 16-20 .נו אז מה שהתאהבתי ביודרלאר (אני מאייתת נכון ?),אחלה גבר !
אני חושבת שיש משהו מאוד חיובי כלפי מין בספר , שזו מתנה , שהתענוגות הם משהו ששני בני הזוג רוצים.שהאישה רוצה בזה כמו הגבר .

לפי מיטב זיכרוני , כשעילה יולדת את ביתה 'יולנדיה ' , היא נשענת על כתפיהן של שתי נשים(חמתה /השמנית וגיסתה )אבל יכול להיות שלא הבנתי ,כי קראתי את הספר באנגלית.

בכלל , אני חושבת שהספר הזה עשה הרבה טוב לבאופנים ,ואני לא מתפלאת לראות אותו בסיפריות הביתיות בחוג הזה.
זה קצת עונה על השאלה : מה היה פה קודם? (היה שמח לפני שנולדתם..)
לפני התעשיה , לפני המהפכה החקלאית , לפני שבכלל אנשים דיברו , לפני הדתות הגדולות , לפני הכתב ,בראשית ברא אלוהים ...וככה הוא בטח התכוון שיהיה.

אני קראתי את השבט ואת שתי סדרות ההמשך בין בת המצווה לגיל 16 והם השפיעו עלי.
כמו עילה, הייתי מבודדת חברתית, שונה במראה, שונה בחשיבה, לא הולכת עם העדר, עושה אחרת. כמו שעילה לקחה את התינוק שילדה ולא נטשה אותו למרות שהיה שונה, ויצרה חוקים משלה , פענוחים משלה לקודים החברתיים של השבט, כך יצרתי אני ועד היום, קודים משלי, מפענחת את העולם מנקודת מבטי ומאמינה בעצמי.
כמו עילה שלומדת מנושאת המרפא את תורת הריפוי, כך למדתי מסבתי את סודות הריפוי של צמחי המרפא וטיפלתי- בחיות פצועות, בעיקר גוזלים וחתלתולים נטושים.
אהבתי את הטוטמים ופיסלתי לי מפימו ומחימר טוטמים שילוו אותי בקטעים קשים, כולל מבחני הבגרות.
שנאתי את האונס, הקטע ההוא רדף אותי ברחובות חשוכים ועזר לי להרתע מבנים הרבה הרבה זמן.
בספרי ההמשך של השבט חשתי אכזבה, אף אחד מההמשכים לא מתקרב אפילו לעוצמות של שבט דוב המערות.
אחת הסיבות שלמדתי ארכיאולוגיה בדבקות ובהתרגשות היתה הסדרה הזו, ונהנתי להיות מדריכה במערות האדם הקדמון וברשות העתיקות- ולגעת בכלי צור, ללמוד לעצב אותם, ולהרגיש את הציידים-לקטים מבעד לאבן בת עשרות אלפי שנים. לפני כמה ימים כשהאיכר בשדה לידנו חרש אותו בטרקטור האדום שלו, עפה אבן לחצר שלנו. למדתי להשאר בבית בזמן חריש. וגם שהשטח כאן היה מיושב בתקופה קדומה. היתה זו אבן צור ניאוליטית ויפה, שנמצאת עכשיו על אדן המטבח. סתם אם אצטרך כלי לעיבוד העור- אז יש.

התחלתי לקרוא לראשונה את הסדרה בכתה ד', אני זוכרת שאז הספרים ריתקו אותי, ועל קטעי המין דילגתי (צינזרתי לעצמי) כי זה פשוט הביך אותי.
פרט לכך בתור ילדה אני זוכרת שאני וחברתי מאוד הושפענו (לטובה) מהספר והיינו מטיילות המון, מלקטות צמחים עם מגדיר, ומצאנו כמה מערות שאימצנו לנו, קלענו מחצלות שתי וערב (ניסינו עד שהצלחנו...) ועוד הרפתקאות רבות (שחלקן) בהשראת הספר...
לכן דווקא כן הייתי ממליצה לתת לילדים לקרוא בספר, (נראה לי שבימינו ילד שמתעניין בפורנוגרפיה יוכל להגיע לזה דרך האינטרנט אפילו אצל חברים אם הוא ממש נמשך לזה, אז אולי כבר עדיף לתת "פורנוגרפיה" של הספר...? ונראה לי סביר שילדים רבים ירגישו לא נעים לקרוא חלקים מיניים בספר... (או שאולי אני תמימה? (-: ) .
בשנה האחרונה עם צאת הספר האחרון בסדרה "מושבות האבן", החלטתי לחזור ולקרוא שנית את הסדרה, שבאמת לפעמים קצת נמרחת בתאורים שונים, אך מדהים שיש דברים שממש נחקקו לי בזכרון כילדה כשקראתי את הספר, ויש דברים שלא זכרתי כלל, גם הפעם חשתי שלא בנוח עם תאורי המין המפורטים (כאילו אני מציצה על זוג בשעת מעשה) ולעיתים דילגתי עליהם...
מה שהפריע לי זה שכל הנשים בספר יולדות בשכיבה על הגב, ורובן זקוקות לעזרה... (כנראה שדווקא בקטע הזה הסופרת לא ערכה מחקר על מנהגי התקופה, אלא כתבה ע"פ מה שהיא מכירה מבתי חולים P-: ), וגם הקטע על הוסת שנראה לי הגיוני יותר שאז ידעו לרוקן ע"פ שיטתה של מרב שרמן...

הצמח שעיילה שותה ממנו תה בבקרים כדי לא להכנס להריון which herb??

וואו איזה כיף לך . הייתי רוצה לשמוע עוד .
אני מצאתי היום את חוט הזהב : הצמח שעיילה שותה ממנו תה בבקרים כדי לא להכנס להריון לפי התיאור אין לי ספר שזה זה . מאוד התרגשתי לזהות פתאום חבר ותיק .

אני קראתי את עמק הסוסים כבוגרת ונהניתי, במיוחד כי אני היום עוסקת בשאמניזם מסורתי, והרבה מהדברים שם על תרבות האלה, היחס לאימא אדמה, טקסים וכד' הם דברים שאני עוסקת בהם יום יום.

_בשבט הנמוך והשעיר שאינו מדבר, לעומת גבוהי הקומה הבלונדיניים שמדברים, בוכים ועוד.
דווקא מכל התיאורים זה כנראה אחד היותר מדויקים
כי ההומו ארקטוס שהיא מתארת חיו בארצות צפוניות, כלומר אבי אבותיהם של הסקנדינבים שהם כידוע בהירים וגבוהים
והניאנדרתלים, לפחות לפי המחקרים שאני קראתי היו אכן נמוכים, שעירים ומאוד שריריים, וכל התאורים מתארים אותם ככהים למדי._
ממש לא נכון. קודם כל, היא מתארת שם הומו ספיאנס (כמונו) וניאנדרטלים, לא הומו ארקטוס. דבר שני, הומו ארקטוס היה מין בעל תפוצה רחבה מאד, אבל ממש לא מין צפוני. דווקא הניאנדרטלים היו מין צפוני בעוד שההומו ספיאנס הגיע מאפריקה, ככה שאם מישהו שם היה בלונדיני זה הניאנדרטלים. לגבי שעירות, נכון, תמיד מתארים אותם ככה, אבל אין לזה שום ביסוס. הדבר היחיד מכל זה שבאמת אפשר לומר עליהם זה שהם היו יחסית יותר שריריים ומוצקים מההומו ספיאנס.

ד"א, מה שאני מאוד מאוד אהבתי היה איך דווקא בעל המום, שלא יכל לצוד כיתר הגברים, הוא שהפך למנהיג הרוחני הגדול ביותר בתולדות השבט.
עד כמה שזכור לי הדמות שלו מבוססת על קבורה אמיתית של ניאנדרטל זקן בעל-מום. וכן, גם אני מאד חיבבתי אותו.

ד"א, מה שאני מאוד מאוד אהבתי היה איך דווקא בעל המום, שלא יכל לצוד כיתר הגברים, הוא שהפך למנהיג הרוחני הגדול ביותר בתולדות השבט. שהפיצוי המחשבתי על הקושי הפיזי הוא שאיפשר לו להתעלות ולראות רחוק יותר. שעיילה ראתה אותו כיפה ולא כמכוער משום שאהבה והעריצה אותו.

בשבט הנמוך והשעיר שאינו מדבר, לעומת גבוהי הקומה הבלונדיניים שמדברים, בוכים ועוד.
דווקא מכל התיאורים זה כנראה אחד היותר מדויקים
כי ההומו ארקטוס שהיא מתארת חיו בארצות צפוניות, כלומר אבי אבותיהם של הסקנדינבים שהם כידוע בהירים וגבוהים
והניאנדרתלים, לפחות לפי המחקרים שאני קראתי היו אכן נמוכים, שעירים ומאוד שריריים, וכל התאורים מתארים אותם ככהים למדי.

בזמן שהיא התחילה לכתוב את הספר חשבו שהניאנדרתלים לא יכלו לדבר כיוון שמבנה הלסת שלהם לא התאים לדיבור, למרבה האירוניה כמה שנים מאוחר יותר נחשפה במערה בכרמל עצם הלשון (או משהו דומה) של ניאנדרתלי ואז התברר שהם כנראה כן יכלו לדבר.

מה שמאוד לא אהבתי בספרים זו נטייתם לפורנוגרפיה זולה, הייתי נותנת לבת שלי לקרוא אותם מזמן אלמלא התיאורים האלה.
ולמען האמת בקריאה חוזרת כמבוגרת, התיאורים די חוזרים על עצמם ודי משעממים.
והספר החמישי הוא אנטי קליימקס גדול מאוד לכל הסדרה, שוב כנראה בגלל שקראתי אותו כמבוגרת וכאשה שעברה כבר לידות ולא כנערה מתבגרת.

את רוב הספרים קראתי מזמן.

מאד אהבתי את כל החלק הרפואי בספר. את הגישה לנושא ואת אופן ארגון התרופות והארגון שלהם ע"י כך שהיו בתוך בדים שהיו קשורים בקשרים מסוגים שונים בצבעים שונים בבדים ממרקמים שונים. אהבתי את האמא המאמצת, את הזכרונות השבטיים, את הטקסים, את השאמאנים, את האיש הזקן כל כך שזכר דברים מלפני שנים רבות כל כך...
אהבתי את כל ההמצאות והתגליות של מאות או אלפי שנים ש"רוכזו" בסיפור אחד. היה בזה משהו מאד כיפי שקשה לי להסביר.

אהבתי את הרעיון של שפה קדמונית שכולם "זוכרים"...

אהבתי את הדרך בה איילה מתפתחת מזרה וחריגה בשבט - לאישה מוערכת ונערצת.
אולי מין צורך שלי גם כן לעבור תהליך כזה....

לא אהבתי את האופן בו דנו בשבט הנמוך והשעיר שאינו מדבר, לעומת גבוהי הקומה הבלונדיניים שמדברים, בוכים ועוד.
לא אהבתי בהקשר הזה את איכות הדיון על מי ישרוד.
תיאורי הנוף הארכניים מאד מאד היו מייגעים.

לסיכום: ספרים שכיף גדול לקרוא אותם לא ברצינות רבה מדי, עם שוקו חם ביום חורף קר או עם אבטיח קר ביום קיץ חם...

שוב, לא קראתי את הספרים אחרי שהיתה לי עצמי את ההכשרה שמאפשרת לי להעריך את המחקר שהיא עשתה, אבל זכור לי גם שהיא נכנסה מאד לפרטים במלאכות. את טקסי ההתבגרות המיניים אני זוכרת, ודוקא לרעה. נראה לי רעיון מזעזע והתיאור אפילו אז הריח מאירוטיקה זולה. אבל באופן כללי אהבתי את הספר הראשון הרבה יותר מאת הבאים אחריו.

הספר לא נלמד לשיעורי הסטוריה אלא בשיעורים על מיומנויות כגון צמחי מרפא, הכנת כלי אבן וכו...
לי זה מה שהיה מעניין בספר הפרטים על חיי היום יום .
יותר נהנתי מעמק הסוסים וציידי הממותות ששם גם כל הגישה למיניות מצאה חן בעיני :
יחסי המין נקראים מתנת התענוגות של האם (האלה)
יש גם לנערים וגםלנערות טקסים ראשונים בהם הם חווים יחסי מין בפעם הראשונה עם מעין מדריך שהוכשר ללמד איך להפיק הנאה ואיך לגרום הנאה . ועוזר להתמודד עם הפחד, אולי זה המקור של טקסי הבר- בת מצווה.

אגב הנשים המלמדות נערים כיצד לקיים יחסי מין צובעות את כפות הרגליים באדום , כדי לסמן שהן פנויות .
קראתי בעוד מקום על זה שבתקופות קדומות זונות צבעו כפות רגליים באדום , וההתייחסות אליהן הייתה חיובית
וכל ההתיחסות למין בתרבות הפאגנית הקדומה
ובכלל אני חושבת שכמובן יש בספר הרבה דברים שאין דרך לדעת והם פרי המצאה אבל בכל הנוגע למלאכות היא עשתה עבודת מחקר רצינית .

I didn't like when ayla was raped and then boycotted and thrown out of the tribe.. it looks unreal story. I believe the humanity was human since its creation. and people lived more naturally without pads, having natural births.. not like in the book having painfull births with 'help' human women used to have births alone like the native american women

יש לי חיבה גדולה לספר הזה כי הוא אחד מהדברים שדחפו אותי ללמוד פרהיסטוריה, אבל מה אני אומר, דיוק מדעי זה לא ממש הצד החזק שלו. אבל כל עוד זוכרים את זה שזו פרשנות אישית מאד ולא מחקר אני בעד. לדעתי ממש אין מספיק פרוזה פרהיסטורית.

הספר נלמד כספר לימוד באירופה ברצינות? איפה?

כמו כן תיאור של תרבות האלה , חיים בחברה מטריאכלית . אני לא יודעת כמה אמיתי וכמה פרי דמיון אבל נותן השראה צר לי לאכזב, אבל פרי דמיון.

<גילוי נאות: לא קראתי את הספר כמבוגרת. ממעט הפרטים הטכניים ותאורי המין שאני זוכרת, אני די בטוחה שאני אשנא אותו, ואני לא רוצה להרוס לעצמי את הזכרון>

אני אהבתי את
"שנת הלידה, שנת ההליכה, שנת ההנקה ושנת הגמילה"
לא אהבתי את זה שלתינוקות יש חיתולים (כן!)
לא אהבתי את הנאומיות והדידקטיות היתרה (בסדר, הבנו שלמדת את הנושא...)
אהבתי מאוד את תפיסת הטוטמים ואת תיאורי הטקסים והציד, וגם את הנושא של מנהיגות.
לא אהבתי את ה בלונדינית עם עיניים כחולות, אבל דווקא מאוד אהבתי את התיאורים על זכרון שבטי.

ובאופן כללי אהבתי את שבט דוב המערות, אבל כבר בשני (עמק הסוסים?) השתעממתי מוות והפסקתי אחרי כמה פרקים. הבנו את הפואנטה...

לא אמורה להיות וסת בחברת ציידים-מלקטים
זה לא שלא אמורה, אלא שיש פחות כי הם אוכלים פחות ומתעמלים יותר. ככה הוסת מתחילה רק בסביבות גיל 16 ולא חוזרת כמה שנים אחרי כל לידה.

התיאוריה שהזכיר with passion שלא אמורה להיות וסת בחברת ציידים-מלקטים.
לא שמעתי על זה. מנין המידע הזה?

כמות ההמצאות שעיילה עושה היא מעל לכל הגיון, היא כמעט עוברת כמה תקופות של האדם בשלושים שנה.
נכון. הסופרת ריכזה בדמות הזאת המצאות שהומצאו כנראה במשך אלפי שנים.
אנחנו גם לא יכולים לדעת אם היתה חברה שוויונית כזאת אצל האנשים שחיו לפני כעשרים אלף שנה.
מצד שני, הסופרת למדה את הנושא במשך תקופה ארוכה לקראת כתיבת הספר, וכנראה שחלק גדול מהתיאורים של חיי היומיום תואמים את מה שידוע על כך במחקר.

ארני, כידוע לך אהבתי את השניים הראשונים (בשבט הניאדרטלי דווקא תרבות פטריארכלית מאוד) ועכשיו אני קצת תקועה עם עמק הסוסים הראשון. תיאורי טבע קצת משמימים, תיאורי סקס קצת רומן רומנטיים ובעיקר ייאשה אותי העובדה ש(רצתי קדימה) וגיליתי שהם לא נפגשים עד סוף הספר! מתסכל.
<לילה זקוקה לעלילה כדי ליהנות>

אפילו מבחינת התקופה הוא לא מיהמן, כמות ההמצאות שעיילה עושה היא מעל לכל הגיון,
היא כמעט עוברת כמה תקופות של האדם בשלושים שנה.
הספר הזה נתן לי הסתכלות יותר ידידותית על העולם.

העלילה באמת שיטחית, אבל זה ספר שלא קוראים בשביל העלילה אלא בשביל התיאור התקופתי .
יותר אהבתי את ספרי ההמשך כי שם מתוארת תרבות האלה .

התיאוריה שהזכיר with passion שלא אמורה להיות וסת בחברת ציידים-מלקטים
באיזה דף?

_האם עוד מישהו חוץ ממני קרא אותו כאדם בוגר?
האם יש טעם לדיון עליו ?_

כן. בהחלט.

• בעיקר זוכרת את אשת הרפואה שאימצה את עיילה, ולימדה אותה על עשבי מרפא. כמעט הלכתי ללמוד רפואה בגלל הדימוי הנהדר הזה..

• יש שם גם קטעים שוביניסטיים בטירוף, וגזענות (עיילה הנבונה, שמסוגלת לחשוב ולהמציא, היא בלונדינית עם עיניים כחולות, מעין ברבי מהתקופה הניאדנרטלית, לעומת שבט נמוכי המצח הכהים שמסתמכים יותר על הזיכרון, אוהדי בית"ר של התקופה הניאנדרטלית)

• ומשו שהציק לי רק אחרי שקראתי על התנסויות במודעות וסת (שיטת שרמן) ועל התיאוריה שהזכיר with passion שלא אמורה להיות וסת בחברת ציידים-מלקטים. לעומת זאת, בספר מתואר שלנשים כן יש וסת, הן משתמשות במעין פדים מעור, ועוברות אותה בהתבודדות במערה. קצת מזכיר את משפחת קדמוני, עם ההומור העצמי האמריקאי, שלא יכול לתאר חיים ללא רכב פרטי, אז שותל רכב בתקופת האבן, עם גלגלים מאבן, שמונע ישירות ע"י אב המשפחה (פטריארכלי כמובן)

בעקבות הדף על רצות עם זאבים :
עוד ספר שמאוד אהבתי לאחרונה
האם עוד מישהו חוץ ממני קרא אותו כאדם בוגר?
האם יש טעם לדיון עליו ?

מי שקרא אותו בגיל ההתבגרות זוכר בעיקר סצנות סקס , שכאדם מבוגר הרבה פחות מרשימות .
אבל לפחות הסקס מתאר משהו ידידותי לנשים - כלומר יש שם מסר היא לא סתם חוזרת על אותו התסריט שוב ושוב .

בכל אופן מדובר על 5 ספרים בסדרה , כל אחד מחולק לשני כרכים (הכל יחד כ-4000) עמודים
שנכתבו בין 1984 ל-2002 .
מלבד העלילה שהיא נחמדה
אהבתי את התיאור המאוד מהימן של מלאכות ואורח חיים בתקופה (בעיקר מאז הספר שני עמק הסוסים)
יש שם תיאורים מפורטים מאוד של מלאכות כגון עיבוד עורות , הכנת כלים , ליקוט מזון וצמחי מרפא והשימוש בהם ועוד ועוד . מרתק .
הספר נלמד כספר לימוד באירופה .
כמו כן תיאור של תרבות האלה , חיים בחברה מטריאכלית . אני לא יודעת כמה אמיתי וכמה פרי דמיון אבל נותן השראה .

נותן מענה מסויים על הצורך לספר לילדים סיפור 'באופני' .
כשקראתי סיפרתי את העלילה ופרטים שנראו מתאימים לבת שלי , כסיפור בהמשכים שהיא מאוד אהבה .
בכל פעם שאנחנו נוסעים במכונית ועוברים על יד שטח לא מעובד היא קוראת לזה- שטח של עיילה
ומאוד רוצה לצאת לטבע וללמוד להסתדר בלי כל מה שיש בבית .