על ידי משה_אלבאום* » 28 ספטמבר 2006, 18:15
ת מ ר
כאשר הקו הכחול חרוט ביד טקטילית, הוא יכול לייצר מצוקה נפשית מאוד גדולה כי היד הזו מתקשה לנסות ולהזדהות עם כל נושא המגע, שעומד בבסיס הקו הכחול והיד המלאה.
אשתו של מטופל, בעלת רגישות טקטילית חזקה מאוד, אינה מזדהה עם נושא מין ומיניות בכלל, למרות שידה מלאה מאוד, וישנו קו כחול חזק. היא אינה מינית בכלל, אינה מרשה לבעלה להתקרב אליה אלה על מנת לצאת ידי חובה אחת לזמן ארוך (שבועיים עד חודש) ואינה מבינה כלל למה הוא ממורמר או כועס.
כאשר ישנן רגישויות ייתר של העור או רגישות ומודעות גבוהה של האינטליגנציה האנרגטית, צריך לקחת לדעתי בחשבון, שכל ממצאי היד יכולים לקבל הדחקה יסודית, למרות שביד לא ניראה הדבר, גם לא ברמז.
הבנת הרגישות והשפעותיה, קודמת לממצאי כף היד והבנת תפקוד האדם תהייה תמיד על סמך אינטגרציה בין הרגישויות, למוטוריקה ולממצאי כף היד. במקרה כזה חייבים לחקור מילולית מחקר עמוק ויסודי על מנת לנסות ולהבין באמת מה קורה לאותו אדם. נא לא לקחת את ממצאי כף היד במקרים הללו כמובנים מאליהם.
ילד כזה, פשוט לא פנוי להקשבה החוצה, כי החומרים הייצריים שלו נשפכים החוצה ללא שליטה - התנהלות כזו - לרוב גוררת דיכוי וביקורת מצד הסביבה ואז אולי נמצא קמיצה דקה, מותניים אמצעיות או בסיסיות, מפרקים מפותחים, נוקשות, התנתקויות שונות...מתוך נסיונות נואשים לשליטה עצמית...
תמי, קמיצה דקה אינה מתפתחת על הרקע הזה בכלל, אלה עד לשנה ראשונה שנייה, בהקשר ישיר לתקשורת קלוקלת עם האם אלה אם היא פועלת להדחקת מיניותו של התינוק/ת מהתחלה וזוהי סיבת הקמיצה הדקה. בתקופה שהקמיצה מצטמקת, אין למיניות ברמה החברתית תפקיד. בגיל שלוש ארבע כשהילד ניכנס לגן, הקמיצה לרוב כבר דקה.
לדעתי קמיצה דקה יכולה להחמיר מאוד את המצב ולא להדחיקו, בעיקר כאשר היד הינה מאוד גופנית. במקרה כזה, הקו הכחול יקבל משנה תוקף ותפקיד של "הגורם המרכזי לחוות את החיים דרך ריגושים גופניים" והעיסוק במיניות יכול להפוך לעיסוק המוביל את הילד ולאחר מכן את הבוגר. הרי רגשותיו ויכולתו לחוש את רגשותיו חסומה.
נושא ה"נשפכים החוצה ללא שליטה" , קשור למרכיבי יד רבים, ולא כל כך לקו הכחול. החומרים היצריים זורמים אל אזור הוונוס שהוא אזור מודע ומפעיל רצונית את האדם. במידה והיכולת של הילד לזרום בחופשיות עם עצמו קיימת, המצב יכול להפוך לבעיה בחברה. במקרה והילד אינו יכול לזרום בחופשיות, זה יכול להפוך לבעיה של סגירות ייתר, הסתרת מה שהוא חווה בפנימיותו, ניסיון למציאת מניפולציות בסתר שיאפשרו לו לקיים את מיניותו, ועוד דרכים כיד דמיונו והפוטנציאל שבו נכון.
כל שאר הפרמטרים של הדיכוי העצמי שציינת, יכולים בהחלט להתפתח על הרקע הזה.
אוהב את הדיונים הללו
[po]ת מ ר[/po]
כאשר הקו הכחול חרוט ביד טקטילית, הוא יכול לייצר מצוקה נפשית מאוד גדולה כי היד הזו מתקשה לנסות ולהזדהות עם כל נושא המגע, שעומד בבסיס הקו הכחול והיד המלאה.
אשתו של מטופל, בעלת רגישות טקטילית חזקה מאוד, אינה מזדהה עם נושא מין ומיניות בכלל, למרות שידה מלאה מאוד, וישנו קו כחול חזק. היא אינה מינית בכלל, אינה מרשה לבעלה להתקרב אליה אלה על מנת לצאת ידי חובה אחת לזמן ארוך (שבועיים עד חודש) ואינה מבינה כלל למה הוא ממורמר או כועס.
כאשר ישנן רגישויות ייתר של העור או רגישות ומודעות גבוהה של האינטליגנציה האנרגטית, צריך לקחת לדעתי בחשבון, שכל ממצאי היד יכולים לקבל הדחקה יסודית, למרות שביד לא ניראה הדבר, גם לא ברמז.
הבנת הרגישות והשפעותיה, קודמת לממצאי כף היד והבנת תפקוד האדם תהייה תמיד על סמך אינטגרציה בין הרגישויות, למוטוריקה ולממצאי כף היד. במקרה כזה חייבים לחקור מילולית מחקר עמוק ויסודי על מנת לנסות ולהבין באמת מה קורה לאותו אדם. נא לא לקחת את ממצאי כף היד במקרים הללו כמובנים מאליהם.
[u]ילד כזה, פשוט לא פנוי להקשבה החוצה, כי החומרים הייצריים שלו נשפכים החוצה ללא שליטה - התנהלות כזו - לרוב גוררת דיכוי וביקורת מצד הסביבה ואז אולי נמצא קמיצה דקה, מותניים אמצעיות או בסיסיות, מפרקים מפותחים, נוקשות, התנתקויות שונות...מתוך נסיונות נואשים לשליטה עצמית...[/u]
תמי, קמיצה דקה אינה מתפתחת על הרקע הזה בכלל, אלה עד לשנה ראשונה שנייה, בהקשר ישיר לתקשורת קלוקלת עם האם אלה אם היא פועלת להדחקת מיניותו של התינוק/ת מהתחלה וזוהי סיבת הקמיצה הדקה. בתקופה שהקמיצה מצטמקת, אין למיניות ברמה החברתית תפקיד. בגיל שלוש ארבע כשהילד ניכנס לגן, הקמיצה לרוב כבר דקה.
לדעתי קמיצה דקה יכולה להחמיר מאוד את המצב ולא להדחיקו, בעיקר כאשר היד הינה מאוד גופנית. במקרה כזה, הקו הכחול יקבל משנה תוקף ותפקיד של "הגורם המרכזי לחוות את החיים דרך ריגושים גופניים" והעיסוק במיניות יכול להפוך לעיסוק המוביל את הילד ולאחר מכן את הבוגר. הרי רגשותיו ויכולתו לחוש את רגשותיו חסומה.
נושא ה"נשפכים החוצה ללא שליטה" , קשור למרכיבי יד רבים, ולא כל כך לקו הכחול. החומרים היצריים זורמים אל אזור הוונוס שהוא אזור מודע ומפעיל רצונית את האדם. במידה והיכולת של הילד לזרום בחופשיות עם עצמו קיימת, המצב יכול להפוך לבעיה בחברה. במקרה והילד אינו יכול לזרום בחופשיות, זה יכול להפוך לבעיה של סגירות ייתר, הסתרת מה שהוא חווה בפנימיותו, ניסיון למציאת מניפולציות בסתר שיאפשרו לו לקיים את מיניותו, ועוד דרכים כיד דמיונו והפוטנציאל שבו נכון.
כל שאר הפרמטרים של הדיכוי העצמי שציינת, יכולים בהחלט להתפתח על הרקע הזה.
אוהב את הדיונים הללו :-)