כירולוגיה להבדיל בין הקווים

אנונימי

ראו גם: מדור כירולוגיה

למשה שלום
אשמח אם תוכל להבהיר לי.כיצד מבדילים בכף היד בין ,הקו הכחול (בגבעת ירח)לבין קו ההיפר.הנמצא באותו האיזור?

האם קו ההיפר החרוט על כף היד,הוא ה קו שנוירולוגים קובעים בוודאות , שלגביו יש צורך ברטלין?
האם לפי השיטה ,ניתן לטפל בהיפר מולד ללא רטלין?

אודה לתשובתך.

לפלונית,
הקו הכחול מתחיל באזור החיצוני של גבעת המין וחודר לאזור קו החיים. הקו חייב לחדור לאזור החיים או לפחות להיות מאוד צמוד אליו.
מסיבה זו הקו מניע את אנרגיית המין אל תוך אזור הוונוס והופך את היצר לחזק ומודע הרבה יותר. בתנאי שהירח אינה ריקה.

הקו ההיפר אקטיבי מתחיל באזור העליון של המין וקרוב מאוד לאזור החיים או בתוכו, ויורד לתוך אזור בסיס היד. ללא חיבור לבסיס היד, הקו אינו מעביר את החומרים האינסטינקטיביים אל הבסיס הגופני, ולכן אינו הופך את האנרגיה של היצר למחויבת להתפרק דרך הגוף באמצעות תנועה בלתי נשלטת. במידה וקיים רווח מעבר לחצי ס"מ (בערך) מבסיס שורש היד (הקו שמפריד את כף היד מהאמה) הקו לא יחשב לקו היפר אקטיבי.

סביר להניח שכשהקו ההיפר קיים ושלם, הילד יחשב לרוב להיפר על ידי אנשי מקצוע.

ילד כזה ניתן לטיפול, בעיקר באמצעות למידה של טכניקות המשפרות את יכולתו לשחרר אנרגיה.
ברגע שלילד כזה ישנה בעיה כלשהי באינטגרציה בין האינטליגנציות, מוטורית או חושית, המצב שלו חמור בהרבה מילד ללא הקן הזה.
לכן נושא העבודה בשיטה היא קודם כל השבחת היכולת האינטגרטיבית באמצעות קואורדינציה, וויסות חושים, לימוד הרפיות ומדיטציות, עיסויים שמשחררים מתח רב, פריקת הרגש העודף ועוד.

תודה ,משה.
עזרת לי מאוד.

הקו הכחול -
הקו מניע את אנרגיית המין אל תוך אזור הוונוס והופך את היצר לחזק ומודע הרבה יותר.

נדמה לי, שזהו קו "עוקף שכל" - ולכן אינו מודע (אולי הסביבה מודעת...(-; )
האנרגיה הייצרית מגיעה ישירות לתוך הכלים שמאפשרים מימוש (וונוס).
מה שמאפיין ילדים כאלה - אימפולסיביות, קושי להפנים גבולות מכל סוג שהוא.
זהו סימן מובהק לקשיי קשב וריכוז.
ילדים כאלה זקוקים להרבה פורקן, גופני, יצירתי, עבודה עם בע"ח.

כשמתבגרים ומגיעים לזמן שכבר אפשר, זה מתרגם את עצמו לביטוי מיני, ייצרי - חסר עכבות, שמגביל את עצמו רק לסיטואציות קיימות בזמן שמתקיימות, כלומר, זה לא בחור שקופץ על הבנות, אלא כזה שהתקשורת המינית שלו זורמת וחסרת גבולות ועכבות - אחלה קו שבעולם.

ת מ ר
_מה שמאפיין ילדים כאלה - אימפולסיביות, קושי להפנים גבולות מכל סוג שהוא.
זהו סימן מובהק לקשיי קשב וריכוז._

האם לדעתך בכל מקרה בו ישנו הקו הזה הוא ייצר את התוצרים הנ"ל?

האם הוא יגיב אותו הדבר כשהאגודל רחוק מאוד, לאומת כשהאגודל קרוב?
האם יגיב אותו הדבר כשהזרת ארוכה ויציבה לאומת זרת ארוכה ומתנתקת?
האם יגיב כך במקרה והוונוס ריקה כשהירח מלאה, או כשהירח ריקה?
האם יגיב כך כשהקמיצה דקה?
האם יגיב כך כשישנם מפרקים דלים בפרק האמצעי של כל האצבעות?
מה לגבי האגודל המתנתק? איך הקו הזה ישפיע כשכל האצבעות חרוטיות מהבסיס עד הקצה, לאומת כשכל האצבעות עם מותניים בבסיסן ונוקשות?
האם יגיב כך כשהיד אינה גופנית ומוטורית בכלל?

האם תוכלי להרחיב בנושא "הסימן המובהק לקשיי קשב וריכוז" ? למה?

אשמח לדעתך ודעת האחרים בנידון

הי משה,
הרבה סימני שאלה בהודעה האחרונה שלך!!!
אני חושבת שכל דחף פנימי שבא לביטוי חיצוני ללא כוונה/שליטה/וויסות - גורם לחוסר שקט מסוג כלשהו - דווקא בגלל הפירושים שהסביבה נותנת לו, לדחף הזה -
ובעקבות פרשנות הסביבה - גם של הפרט עצמו (בעיקר אם הוא ילד).
כל ה"קומבינציות" שתיארת - יכולות להחמיר או להקל - ועדיין זה גם תלוי בסביבה בה גדל ילד כזה.

קו התשוקה (הכחול) - "מאלץ" לפעול - במקרה הטוב, החוצה (יד מלאה), בפחות טוב - משתולל בפנים. בשני המקרים מפריע להקשיב לתכתיבים מבחוץ,
נדמה לי שזו הסיבה ל"מובהקות".

אשמח לדעתך ודעת האחרים בנידון

ת מ ר
נראה לי שברגע שהחומר התת הכרתי מגיע להכרה, הוא נהפך לחומר הניתן לטיפול על ידי המודעות, ולכן לשליטה די טובה בו.
אני לא מחשיב את הקו הכחול כקו הגורם לקשיי תקשורת, קושי בגבולות, התנהגות אימפולסיבית או קשיי קשב וריכוז, אלה כאשר ישנם פרמטרים ברורים אחרים המובילים ביחד עם הקו הכחול, (בתני שהירח מלאה מאוד), להתנהגות מעין זו, כיד מאורכת מאוד, קו רגש עמוק וצינורי אצבעות חרוטיות מהבסיס ויציבות ועוד.
אני מחשיב את הקו הכחול כקו טוב מאוד, החושף את האדם למיניותו ומאפשר לו (בתני שאין עקבות חוסמות) להפיח רוח ביצירתיות שלו ובמיניותו לכשהגיל הנכון מגיע.
כשקו הרגש צינורי ועמוק, ואולי גם קצר או קצר במקצת, והירח מלאה ואנרגטית, הקו הכחול נהפך לבעיה גם בגילאים צעירים מאוד, ארבע חמש. מצאתי ילדים כאלו שלא יכלו לחסום את המיניות שלהם ולכן הפכו להפרעה קשה בגן הילדים ולאחר מכן בבית הספר.

ת מ ר סימני השאלה היו על מנת לגרום לכך שאת או אחרים יתייחסו לשילוב בין הפרמטרים שהעלתי, כל פרמטר יכול לשנות את ההתייחסות לקו (לא הצלחתי ההה

). אשמח לדעת מה הדעה של מאבחנים שונים לגבי אפשרויות והשפעות השינויים בקו. (מה הטעם בדיון על כף היד ללא הבהרות ודקדוקים ?)
בעיקר לא הבנתי למה הוא אמור להפריע להקשיב לתכתיבים מבחוץ? לדעתי כשהאדם בעל יכולת הקשבה לתקשורת החברתית שלו, הקו הוא רק תוספת מבורכת ביותר. כשהאדם חיי את מיניותו ללא יכולת התחשבות, יהפוך הקו לבעייתי. כשאין אנרגיה בירח, ממילא אין לו מה להעביר.

משה,
תודה על החידודים.
אני מאד מקווה שברור לכל מאבחן שצריך לשנות התייחסות ע"פ פרמטרים נוספים ושבאופן חד משמעי יש לראות את המכלול - מהבחינה הזו - יש אינסוף אפשרויות.
האמת היא שלא נתקלתי בילדים עם ירח ריקה. האם במקרה כזה הקו הכחול לא יעביר תחושה של ריקות?? (כמו לשים גז בניוטרל...).
אני גם חושבת שזה קו נפלא - אני רק לא בטוחה שלילדים יש כלים לדעת זאת. וברור שבטיפול - ירכשו כלים וכו'.
עד שמגיעים לטיפול, התרגום המעשי של הקו הזה יכול להיות בהחלט שלילי - אם אין סביבה שיודעת להכיל את הגופניות המתפרצת הזו.
ילד כזה, פשוט לא פנוי להקשבה החוצה, כי החומרים הייצריים שלו נשפכים החוצה ללא שליטה - התנהלות כזו - לרוב גוררת דיכוי וביקורת מצד הסביבה ואז אולי נמצא קמיצה דקה, מותניים אמצעיות או בסיסיות, מפרקים מפותחים, נוקשות, התנתקויות שונות...מתוך נסיונות נואשים לשליטה עצמית...
החדשות הטובות הן - שאכן, הוא נהפך לחומר הניתן לטיפול על ידי המודעות, ולכן לשליטה די טובה בו._ ואז - _הקו הוא רק תוספת מבורכת ביותר.

זה כמו קו ראש יצירתי שנוחת בתוך לופ - כמה תסכול לופ כזה גורם עד שיודעים להעריך ולכבד אותו ולהוביל אותו למקום טוב של חשיבה מקורית מודעת ותורמת???
או כמו ילד עם אגודל רחוק שאמא שלו שבטית - כמה עוגמת נפש עד שהילד הזה ירשה לעצמו לחיות ע"פ צרכיו???

בסוף תמיד חוזרים לאינטראקציה של הפרט עם הסביבה.

<הי, מאבחנים! - האם לא תשתתפו גם??>

אה כן,
ומה קורה לקו כחול כשהוא חרוט ביד טקטילית??

ת מ ר
כאשר הקו הכחול חרוט ביד טקטילית, הוא יכול לייצר מצוקה נפשית מאוד גדולה כי היד הזו מתקשה לנסות ולהזדהות עם כל נושא המגע, שעומד בבסיס הקו הכחול והיד המלאה.
אשתו של מטופל, בעלת רגישות טקטילית חזקה מאוד, אינה מזדהה עם נושא מין ומיניות בכלל, למרות שידה מלאה מאוד, וישנו קו כחול חזק. היא אינה מינית בכלל, אינה מרשה לבעלה להתקרב אליה אלה על מנת לצאת ידי חובה אחת לזמן ארוך (שבועיים עד חודש) ואינה מבינה כלל למה הוא ממורמר או כועס.

כאשר ישנן רגישויות ייתר של העור או רגישות ומודעות גבוהה של האינטליגנציה האנרגטית, צריך לקחת לדעתי בחשבון, שכל ממצאי היד יכולים לקבל הדחקה יסודית, למרות שביד לא ניראה הדבר, גם לא ברמז.
הבנת הרגישות והשפעותיה, קודמת לממצאי כף היד והבנת תפקוד האדם תהייה תמיד על סמך אינטגרציה בין הרגישויות, למוטוריקה ולממצאי כף היד. במקרה כזה חייבים לחקור מילולית מחקר עמוק ויסודי על מנת לנסות ולהבין באמת מה קורה לאותו אדם. נא לא לקחת את ממצאי כף היד במקרים הללו כמובנים מאליהם.

ילד כזה, פשוט לא פנוי להקשבה החוצה, כי החומרים הייצריים שלו נשפכים החוצה ללא שליטה - התנהלות כזו - לרוב גוררת דיכוי וביקורת מצד הסביבה ואז אולי נמצא קמיצה דקה, מותניים אמצעיות או בסיסיות, מפרקים מפותחים, נוקשות, התנתקויות שונות...מתוך נסיונות נואשים לשליטה עצמית...

תמי, קמיצה דקה אינה מתפתחת על הרקע הזה בכלל, אלה עד לשנה ראשונה שנייה, בהקשר ישיר לתקשורת קלוקלת עם האם אלה אם היא פועלת להדחקת מיניותו של התינוק/ת מהתחלה וזוהי סיבת הקמיצה הדקה. בתקופה שהקמיצה מצטמקת, אין למיניות ברמה החברתית תפקיד. בגיל שלוש ארבע כשהילד ניכנס לגן, הקמיצה לרוב כבר דקה.
לדעתי קמיצה דקה יכולה להחמיר מאוד את המצב ולא להדחיקו, בעיקר כאשר היד הינה מאוד גופנית. במקרה כזה, הקו הכחול יקבל משנה תוקף ותפקיד של "הגורם המרכזי לחוות את החיים דרך ריגושים גופניים" והעיסוק במיניות יכול להפוך לעיסוק המוביל את הילד ולאחר מכן את הבוגר. הרי רגשותיו ויכולתו לחוש את רגשותיו חסומה.

נושא ה"נשפכים החוצה ללא שליטה" , קשור למרכיבי יד רבים, ולא כל כך לקו הכחול. החומרים היצריים זורמים אל אזור הוונוס שהוא אזור מודע ומפעיל רצונית את האדם. במידה והיכולת של הילד לזרום בחופשיות עם עצמו קיימת, המצב יכול להפוך לבעיה בחברה. במקרה והילד אינו יכול לזרום בחופשיות, זה יכול להפוך לבעיה של סגירות ייתר, הסתרת מה שהוא חווה בפנימיותו, ניסיון למציאת מניפולציות בסתר שיאפשרו לו לקיים את מיניותו, ועוד דרכים כיד דמיונו והפוטנציאל שבו נכון.
כל שאר הפרמטרים של הדיכוי העצמי שציינת, יכולים בהחלט להתפתח על הרקע הזה.

אוהב את הדיונים הללו

נכון, נכון, טוב בסדר.
שמחה שאתה נהנה D-:

תמר, נראה כאילו התבעסת??

אינך נהנת?

אני?? מה פתאום?? דווקא מאד נהנית לחזור על עצמי בכל מיני ואריאציות...סתאאאם.
פשוט הסתכלתי על הקו הכחול הפרטי שלי (העקום משהו...), והתיאור שלך את הקומבינה של רגישות טקטילית-קו כחול-קמיצה דקה...הזכיר לי למה הוא עקום...
<נא לא להתכבד, זה מצחיק אותי בטירוף..>

למשה
כאשר ישנן רגישויות ייתר של העור או רגישות ומודעות גבוהה של האינטליגנציה האנרגטית, צריך לקחת לדעתי בחשבון, שכל ממצאי היד יכולים לקבל הדחקה יסודית, למרות שביד לא ניראה הדבר, גם לא ברמז.
האומנם זה הגורם היחיד שגורם להדחקה והיפוך של ממצאי היד ??
אולי באינטלגנצית הגוף , אבל נראה לי שלכל אינטלגנציה יש אפשרות לגרום להיפוך כזה, ובטח הקוגנטיבית והמניפולציות שהיא יכולה לעשות על האדם .
הפסיכולוגיה והטיפולים בעולם רובם מסתיימים פחות או יותר ב'אני' , מבחינתם זהו מרכז העולם. ואילו אצלנו ביהדות יש מעל לזה מישהוא הקב"ה . זוהי מסגרת ברורה שאנחנו מקבלים מהכוח העליון, ואחנו חייבים ללמוד איך לחיות בתוכה , לחפש ולהבין את החיוב והתפקיד של כל תכונה סיטואציה 'מקרה' שיש בי/ שאני חי בו ואיתו. ולכן גם שאלת הבסיס ב/לטיפול משתנה מ'מה אתה רוצה?' לאומת הרצון המתחבר עם המסגרת היהודית 'מה תפקידי בעולם?'
ובחלונית "עוצמה היא לא להשתמש בכוח העומד לרשותך" - איזו הגדרה מעניינת לעבודת המידות.

הדסה
את צודקת לחלוטין ותודה על ההוספה. הדיון היה בנושא רגישויות ייתר והקו הכחול, לכן התייחסתי לרגישויות היכולות להפוך או לבטל את הממצאים של כף היד מהזווית הזו.
הנושאים האחרים, הקשורים לרגשות מודחקים או הפרעות באינטליגנציה הגופנית (הנבדקות על ידינו ממילא) ובאינטליגנציה החשיבתית, נראות בבירור בכף היד.
הצרות התקשורתיות של האינטליגנציה האנרגטית ורגישויות היתר, אינן נראות על כף היד, ולכן כל כך קל להתעלם מהן או לא לקחת אותן בחשבון מהתחלה. מסיבה זו נגרמות לדעתי טעויות רבות בתחומי האבחון והטיפול השונים הרווחים על כדור הארץ.
(גם חלק מהממצאים האחרים הנראים על כף היד בבירור, אינם נלקחים פעמים רבות בחשבון ו/או אינם נבדקים בכלל כפרמטרים מרכזיים ומשפיעים, על ידי אבחונים שונים).

לדוגמא: אבחון וטיפול פסיכולוגי למי שסובל מהפרעות תקשורת או התנהגות, או ממתחים בלתי מוסבים (או נושאים רבים וטובים נוספים) ללא שבדקו ביסודיות את מערכת החושים, האינטליגנציה האנרגטית והמערך המוטורי, אינו יודע לרוב להבין מה גורם בכלל להפרעות. לכן הוא עסוק בניסיון ללמד את האדם להבין ולחיות עם הקושי הרגשי העצום ורמת התסכול הגבוהה שבה הוא חיי. מטפלים נהדר בוויסות הרגש, ללא שיודעים בכלל מאיפה הקושי מגיע ומה הגורם הגופני שלו.

מכיוון שרוב בני האדם אינם בודקים עצמם מהזווית של "מה תפקידי בעולם" לרוב אני נוהג לא להכניס את הנושא לתוך האבחון, למרות שאני משתדל להכניסו לתוך השיקולים ולתוך מה שאני אומר לאדם כמסקנות, ללא שאני מדגיש את הנושא של ההקשר הכלל ארצי (כדור הארץ על כל מה ומי שהוא כגוף חיי עליון לאדם, כשתפקידנו לשרתו, ודרך זה לשרת את האלוהי).
ניראה כנכון לנסות ולהכניס את הנושא דרך הפנייה לפוטנציאלים המולדים ומימושם, ולאו דווקא דרך דיון ישיר בנושא.
כשהאדם מעלה את הנושא בעצמו, הרי שנכון ונהדר ללכת איתו את כברת הדרך הזו.

ת מ ר הקו הכחול לרוב עקום משהו

גם אצלי.
יצא לך או לכם לראות פעם את הקו הכחול שהוא ממשיך שלם וחזק עד לבסיס האגודל, כשהיד מלאה ואין הדחקות ??

באופן טבעי

באופן טבעי