את נמצאת במצב קשה שדור שממך הרבה ויתורים אבל תבחרי מה מהם הכי חשוב ולכי על זה. ככה לא תרגישי קורבן, לא תרגישי תקועה, ותפעלי לצאת מזה.
דוקא במצבך העכשווי הברירות מצומצמות שזה טו בוזה רע בו זמנית. זה רע כי נורא נחמד שיש אפשרויות לבחור, אבל זה טוב כי את לא צריכה להתבלבל יותר מדי ולפעול מיידית עם מה שיש.
למשל, ממה שלי נראה את כרגע בטווח של החצי שנה את חייבת להישאר אצל ההורים, כי אין לך עבודה, מקצוע או כסף בצד ויש לך בת שנתיים לדאוג לה.
לכן בטווח הזה את מחליטה שאת חייבת להישאר אבל כמו שכתבו למעלה את צריכה להבין שיש לזה מחיר. זה אל להישאר ושאמא אבא ידאגו להכל, לא כי לא מגיע לך ולא כי את לא אומללה בדרכך והיית רוצה את זה, אלא כי המציאות שלא כמו באגדות שונה מאוד. אצל כולם אגב. הורים בגילם לא מסוגלים לסבול לאורך זמן גם בת וגם נכדה שמסתובבות בין הרגליים, גורעות אלפי שקלים מהחשבונות שלהם ולא תמידמסתדרות בלשון המעטה. אני כותבת בבוטות אבל זו עובדה.
לכן במקומך - את מזמינה את אמא שלך לקפה ומסבירה לה שאת מעריכה מאוד את הארוח שלהם, שאת שמחה על העזרה ושאת תצטרכי אותה לעוד תקופה של כמה חודשים לפחות. תבדקו יחד איך את חיה בבית הזה בלי שאמא שלך משתגעת. כי היא בטוח משתגעת ובצדק. גם את אבל את האורחת. אולי היא תשמח לעזרה פיזית בבית? אולי היא תשמח לקבל אותך יותר כבת ולא רק כשואבת משאבים? למשל שתלכו פעם בשבועיים לשעתיים בית קפה, בלי לצפות לתמורה, אלא כי את רוצה. אולי העובדה שתבואי ותציגי בפניה תוכנית כזו שמוכיחה לה שאת לא מתעצלת על חשבונה (לא שזה המצב אבל היא עלולה לתפוס זאת ככה), שאת רמאה לה שאת רוצה לעבוד ומחפשת עבודה שאת חזורת ללימודים (בהמשך אפרט) שאת מתכננת כך וכך. שיש מטרה ויש סוג של תאריך יעד בגדול לסיום ההישענות הטוטאלית עליהם. ושאת משתפת אותה כמובן, שהיא לא רק בנק זמין.
שנית, עבודה - תעשי חשיבה האם שווה לך להמשיך את התואר ? על פניו נשמע שכן. אם כן, ללכת לחוג, לדבר עם המזכירות לבדוק תוכנית שבה ניתן לפרוס קורסים באופן
Xביר.
במקביל ללכת לאגודה ולשבת באינטרנט ולשלוח בקשות למלגות מחצי עולם. את קתבלי כמה אלפי שקלים בטוח - אבל רק עוד כמה חודשים.
בכל מקרה הייתי ממליצה לך לחזור ללימודים, זה חשוב לעצמאות שלך, זה חשוב לעתיד, זה חשוב כלכלית וכשאת תחת טייטל של סטודנט את זכאית להמון הטבות החל מנסיעות באוטובוס, הקלות בניהול חשבון בנק ועד הקלה בארנונה ומלגות שמנות בהמשך. לא כדאי לשמוט את המושכות מזה למרות הקושי אלא לפרוס את תוכנית הלימודים - זה אפשרי בכל חוג כמעט.
לגבי הילד ה- מצאת גן טוב? בדקי את העלות שלו ובדקי אם תוכלי לצמצם בעלויות או דרך הנחה, או דרך הוצאה שלה בשעות מוקדמות יותר או דרך מציאת גן אלטרנטיבי בעלות קטנה יותר.
במקביל מצאי עבודה חלקית שתוכלי להכניס כסף כלשהו, יש את פרויקט פרח באוניברסיטה שדורש עד כמה שזכור לי ארבע שעות בשבוע סך הכל.
או כל עבודה אחרת - טלפניות תמיד צריך - גם אם ארבע שעות שלוש פעמים בשבוע כטלפנית בשכר של 25 שח לשעה - זו עדיין תוספת של כמה מאות שקלי ם שהם שלך. ומעניקים לך שליטה במזומנים בלי להיות תלויה לגמרי בהורים.
לגבי האבא - לא לוותר. להתעקש לקבל מזונות עד השקל האחרון. את אל במצב שאת יכולה לאשפר זליגות.
א זיש לך כמה חזיתות, שאת יכוהל לפעול בהן במקביל ועם כל הקושי העובדה שאת חד הורית סטודנטית עם פעוטה מקנה לך גם המון אמפטיה, הטבות הקלות ועזרה מכל גורם שהוא. החל מהורייך, עובר באוניברסיטה וכלה ברשויות.
בעוד חצי שנה תעשה שיערוך מחדש - האם המזונות ייכנסו באופן שתוכלי לסמוך עליהם? האם קיבלת כבר מילגה שיכולה לתת לך שקט? האם את תהיי מסודרת בעבודה שתאפשר לך מעט יציבות? האם מערכת הלימודים באמת מותאמת לך? האם המצב בבית מאפשר מגורים תקופה נוספת או שכבר מיצית את קצה גבול היכולת של כולכם? בהתאם לתוצאות - תשני את המציאות, אבל
יהיו לך הרבה יותר כלים ביד מעכשיו, גם אם תשיגי רק מחצית ממה שציינתי
ודבר אחרון את כותבת על אמך שאחרי חצי שנה של טיפול בבתך "Vאי החליטה של א מתאים לה". לא יודעת מה איתך אבל אני לא הייתי שמחה לטפל בתינוק קטנטן ללא תגמול כשזה מובן מאליו בלי שרציתי לאורך הרבה זמן. זו נכדה, יופי, אבל אני חושבת שרצונה כבודה והיא לא חייבת לך דבר, וכנראה שאת משדרת לה אשמה, או חוסר הערכה טוטאלי לעזרה הרבה שהם נותנים לך מכל כיוון גם אם זה לא מגיע
בדיוק באופן שאת מעוניינת בו.
שניתלא ציינת כלל מה דעתם של הורייך על ההריון והפסקת הלימודים שלך? הם כנראה מרגישים כעס, או אכזבה וכדאי ליישר את ההדורים.
לגבי האלימות, לא הייתי משאירה את אמך עם הילדה לבד. בשום צורה, גם לא כשהיא ישנה. לגבייך אני לא דואגת, דאגי למנוע חיכוכים אני חושבת שיש דברים יותר גרועים מאיום אופציונלי של התקף זעם פעם בכמה חודשים לכיוונך - למשל לא להיות עם הילדה שלך דקה במשך ימים ארוכים בגלל עבודה במשרה מלאה, או לא להצליח לספק מזון ברמה ראויה, בגלל שאת משתכתר שכר מינימום, או לרשום את הילדה למעון סוג ד' כי אין לך אפשרות אחרת.
אני אסתייג ואומר שזה מה שאני הייתי עושה במצבך לאור הנתונים שפירסמת אבל זו רק דוגמא לאיך להתחיל לפרום את הפלונטר של מיליו דברים שאת צריכה לקחת בחשבון כשכל אפשרות יותר גרועה מקודמתה. להסתכל קדימה, להבין מה אפשרי בטווח הקרוב ומה בטווח הרחוק ולהתחיל לטפל בזה.
בהצלחה
את נמצאת במצב קשה שדור שממך הרבה ויתורים אבל תבחרי מה מהם הכי חשוב ולכי על זה. ככה לא תרגישי קורבן, לא תרגישי תקועה, ותפעלי לצאת מזה.
דוקא במצבך העכשווי הברירות מצומצמות שזה טו בוזה רע בו זמנית. זה רע כי נורא נחמד שיש אפשרויות לבחור, אבל זה טוב כי את לא צריכה להתבלבל יותר מדי ולפעול מיידית עם מה שיש.
למשל, ממה שלי נראה את כרגע בטווח של החצי שנה את חייבת להישאר אצל ההורים, כי אין לך עבודה, מקצוע או כסף בצד ויש לך בת שנתיים לדאוג לה.
לכן בטווח הזה את מחליטה שאת חייבת להישאר אבל כמו שכתבו למעלה את צריכה להבין שיש לזה מחיר. זה אל להישאר ושאמא אבא ידאגו להכל, לא כי לא מגיע לך ולא כי את לא אומללה בדרכך והיית רוצה את זה, אלא כי המציאות שלא כמו באגדות שונה מאוד. אצל כולם אגב. הורים בגילם לא מסוגלים לסבול לאורך זמן גם בת וגם נכדה שמסתובבות בין הרגליים, גורעות אלפי שקלים מהחשבונות שלהם ולא תמידמסתדרות בלשון המעטה. אני כותבת בבוטות אבל זו עובדה.
לכן במקומך - את מזמינה את אמא שלך לקפה ומסבירה לה שאת מעריכה מאוד את הארוח שלהם, שאת שמחה על העזרה ושאת תצטרכי אותה לעוד תקופה של כמה חודשים לפחות. תבדקו יחד איך את חיה בבית הזה בלי שאמא שלך משתגעת. כי היא בטוח משתגעת ובצדק. גם את אבל את האורחת. אולי היא תשמח לעזרה פיזית בבית? אולי היא תשמח לקבל אותך יותר כבת ולא רק כשואבת משאבים? למשל שתלכו פעם בשבועיים לשעתיים בית קפה, בלי לצפות לתמורה, אלא כי את רוצה. אולי העובדה שתבואי ותציגי בפניה תוכנית כזו שמוכיחה לה שאת לא מתעצלת על חשבונה (לא שזה המצב אבל היא עלולה לתפוס זאת ככה), שאת רמאה לה שאת רוצה לעבוד ומחפשת עבודה שאת חזורת ללימודים (בהמשך אפרט) שאת מתכננת כך וכך. שיש מטרה ויש סוג של תאריך יעד בגדול לסיום ההישענות הטוטאלית עליהם. ושאת משתפת אותה כמובן, שהיא לא רק בנק זמין.
שנית, עבודה - תעשי חשיבה האם שווה לך להמשיך את התואר ? על פניו נשמע שכן. אם כן, ללכת לחוג, לדבר עם המזכירות לבדוק תוכנית שבה ניתן לפרוס קורסים באופן [b]Xביר[/b].
במקביל ללכת לאגודה ולשבת באינטרנט ולשלוח בקשות למלגות מחצי עולם. את קתבלי כמה אלפי שקלים בטוח - אבל רק עוד כמה חודשים.
בכל מקרה הייתי ממליצה לך לחזור ללימודים, זה חשוב לעצמאות שלך, זה חשוב לעתיד, זה חשוב כלכלית וכשאת תחת טייטל של סטודנט את זכאית להמון הטבות החל מנסיעות באוטובוס, הקלות בניהול חשבון בנק ועד הקלה בארנונה ומלגות שמנות בהמשך. לא כדאי לשמוט את המושכות מזה למרות הקושי אלא לפרוס את תוכנית הלימודים - זה אפשרי בכל חוג כמעט.
לגבי הילד ה- מצאת גן טוב? בדקי את העלות שלו ובדקי אם תוכלי לצמצם בעלויות או דרך הנחה, או דרך הוצאה שלה בשעות מוקדמות יותר או דרך מציאת גן אלטרנטיבי בעלות קטנה יותר.
במקביל מצאי עבודה חלקית שתוכלי להכניס כסף כלשהו, יש את פרויקט פרח באוניברסיטה שדורש עד כמה שזכור לי ארבע שעות בשבוע סך הכל.
או כל עבודה אחרת - טלפניות תמיד צריך - גם אם ארבע שעות שלוש פעמים בשבוע כטלפנית בשכר של 25 שח לשעה - זו עדיין תוספת של כמה מאות שקלי ם שהם שלך. ומעניקים לך שליטה במזומנים בלי להיות תלויה לגמרי בהורים.
לגבי האבא - לא לוותר. להתעקש לקבל מזונות עד השקל האחרון. את אל במצב שאת יכולה לאשפר זליגות.
א זיש לך כמה חזיתות, שאת יכוהל לפעול בהן במקביל ועם כל הקושי העובדה שאת חד הורית סטודנטית עם פעוטה מקנה לך גם המון אמפטיה, הטבות הקלות ועזרה מכל גורם שהוא. החל מהורייך, עובר באוניברסיטה וכלה ברשויות.
בעוד חצי שנה תעשה שיערוך מחדש - האם המזונות ייכנסו באופן שתוכלי לסמוך עליהם? האם קיבלת כבר מילגה שיכולה לתת לך שקט? האם את תהיי מסודרת בעבודה שתאפשר לך מעט יציבות? האם מערכת הלימודים באמת מותאמת לך? האם המצב בבית מאפשר מגורים תקופה נוספת או שכבר מיצית את קצה גבול היכולת של כולכם? בהתאם לתוצאות - תשני את המציאות, אבל [b]יהיו לך הרבה יותר כלים ביד מעכשיו, גם אם תשיגי רק מחצית ממה שציינתי [/b]
ודבר אחרון את כותבת על אמך שאחרי חצי שנה של טיפול בבתך "Vאי החליטה של א מתאים לה". לא יודעת מה איתך אבל אני לא הייתי שמחה לטפל בתינוק קטנטן ללא תגמול כשזה מובן מאליו בלי שרציתי לאורך הרבה זמן. זו נכדה, יופי, אבל אני חושבת שרצונה כבודה והיא לא חייבת לך דבר, וכנראה שאת משדרת לה אשמה, או חוסר הערכה טוטאלי לעזרה הרבה שהם נותנים לך מכל כיוון גם אם זה לא מגיע [b]בדיוק[/b] באופן שאת מעוניינת בו.
שניתלא ציינת כלל מה דעתם של הורייך על ההריון והפסקת הלימודים שלך? הם כנראה מרגישים כעס, או אכזבה וכדאי ליישר את ההדורים.
לגבי האלימות, לא הייתי משאירה את אמך עם הילדה לבד. בשום צורה, גם לא כשהיא ישנה. לגבייך אני לא דואגת, דאגי למנוע חיכוכים אני חושבת שיש דברים יותר גרועים מאיום אופציונלי של התקף זעם פעם בכמה חודשים לכיוונך - למשל לא להיות עם הילדה שלך דקה במשך ימים ארוכים בגלל עבודה במשרה מלאה, או לא להצליח לספק מזון ברמה ראויה, בגלל שאת משתכתר שכר מינימום, או לרשום את הילדה למעון סוג ד' כי אין לך אפשרות אחרת.
אני אסתייג ואומר שזה מה שאני הייתי עושה במצבך לאור הנתונים שפירסמת אבל זו רק דוגמא לאיך להתחיל לפרום את הפלונטר של מיליו דברים שאת צריכה לקחת בחשבון כשכל אפשרות יותר גרועה מקודמתה. להסתכל קדימה, להבין מה אפשרי בטווח הקרוב ומה בטווח הרחוק ולהתחיל לטפל בזה.
בהצלחה :-)