היי.
אני אשמח אם תוכלו לייעץ ולעזור לי למצוא פתרונות לבעייה שלי.
אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי עוד מעט.
ואני חייה איתה אצל ההורים.
ההריון קרה לי בטעות, באמצע עשיית תואר (שיש בו כסף טוב)
השנה התחלתי להשלים את התואר.
בסמסטר הראשון אמא שלי שמרה לי על הבת ואיכשהוא עברתי.
בסמסטטר השני היא החליטה שלא מתאים לה. והייתי צריכה למצוא גן בלחץ ולהכניס אותה לגן למרות שלא רציתי, אבל הייתי חייבת.
זה גרם לי למשבר דיי גדול, וגם בנוסף חזרתי לגור אצל ההורים, כי לא יכלתי לשלם לגן ולדירה ביחד.
בסוף, לא הצלחתי לסיים את השנה. ונכשלתי בכמה קורסים.
אני וההורים שלי ביחסים לא טובים. יש הרבה בעיות. ובגדול, מאוד קשה לי לגור אצלם. אני עושה את זה מחוסר ברירה, כי רציתי לסיים את התואר, ולא היה לי כסף לאוטו, דירה, גן וכה..
יש עבר של אלימות בבית, וגם לפני כמה זמן (חודש וחצי בערך) אמא שלי התעצבנה עליי ותקפה אותי באלימות. היא ממש השתגעה..והשאירה עליי סימנים כחולים.
זה לא תמיד קורה, לרוב זה סתם הצקות כאלה של ההורים שלי, חוסר בפרטיות וסתם שלא טוב לי שם.
מצד שני, נוח לי כלכלית, אוכל, בית, חשבונות, אני לא צריכה לדאוג לכלום.
כשגרתי לבד קודם (במשך כמה חודשים) גרתי בדירה לא טובה, היה לי קשה בחורף, לא היה לי כסף לאוכל שאני רגילה אליו..היה לי ממש חיים בצמצום. אני גרה בעיר בשרון והשכר דירה ממש היה גבוה. גרתי ככה בשרון כי הייתי צריכה לגור קרוב להורים וללימודים יחסית.
עכשיו, אני לא יודעת מה לעשות. אני כבר מתה ללכת מפה, לגור באיזה קהילה. או משהו כזה שיהווה תחליף לחברה שסיפקה לי המשפחה.
אני מאוד טובה עם ילדים, ואומנותית, אבל אין לי מקצוע, או תואר.
ואני לא יודעת מה לעשות.
מצאתי גן שאני אוהבת לבת שלי בשנה הבאה, וחשבתי לשאול אותם אם הם צריכים עובדת בשנה הבאה. ככה גם אוכל להיות איתה עם הבת וגם אולי להרוויח כסף..
אבל אני בספק אם הם צריכים..
חשבתי אולי לעבור לגור בצפון ששם השכר דירה זול יותר...אבל מה אני אעשה שם? ממה אני אחייה? אין לי רכב, או עבודה שעבדתי בה.
אני מרגישה פחד. פחד שאני לא אסתדר, שלא אוכל לשלוח את הבת לגן טוב, שאבזבז את החסכונות על משהו טיפשי (חסכונות לגן של הבת)
פחד גדול, לצאת מהבית עם ילדה. פחד שלא יהיה לי זמן איתה כי אצתרך לעבוד הרבה..
בקשר לאבא- רק לפני זמן קצר היתה פסיקה לדמי מזונות, אני בספק אם הוא יתחיל לשלם לי מייד. אני מניחה שזה יהיה דרך הוצאה לפועל וכאלה ענייינים..
מה אתם מייעצים? אני מרגישה כלואה פה, מצד אחד, בנוחות הכלכלית של הבית, מצד שני עם הילדה זה קשה לבד, אבל קשה לי פה עם ההורים..לא יודעת מה לעשות..
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
בעיה קשה מאוד.
אני יכולה להגיד לך מה נחשב בעיני כעקרונות מנחים.ממש אין לי מושג איך את מרגישה עם הדברים הללו.
אולי מעצם הקריאה במה שעולה אצל אנשים אחרים,תוכלי מתוך הדברים שאנשים אחרים מקבלים או שוללים להבין מה את מקבלת או שוללת.
אם אין לך אפשרות להשיג מימון ללימודים שלך , למחיה שלך ושל הילדה-תתאבלי ותכעסי והכל-אבל צריך להכיר במציאות.
אולי תוכלי למצוא חברים שתוכלו לשתף פעולה פה ושם- בקטנה , בלי לצפות לשום דבר.אם יהיה אמון וזה יצליח- מה טוב.אם לא, אז את תסמכי על מה שאת יכולה לעשות וזהו.
יש הרבה סיכון ויתכן שתצטרכי לחזור עם הזנב בין הרגלים הביתה.
העובדה שאמא שלך התפרצה עליך מצביעה על כך שאולי כל הסיטואציה מכבידה עליה.בטח שאני לא מצדיקה את השימוש באלימות.
אני יכולה להגיד לך מה נחשב בעיני כעקרונות מנחים.ממש אין לי מושג איך את מרגישה עם הדברים הללו.
אולי מעצם הקריאה במה שעולה אצל אנשים אחרים,תוכלי מתוך הדברים שאנשים אחרים מקבלים או שוללים להבין מה את מקבלת או שוללת.
- היית במסלול שמוביל לעצמאות ,אבל עקב כך שנהיית לאם במשפחה חד הורית -את נזרקת הרחק מהמסלול הזה.
אם אין לך אפשרות להשיג מימון ללימודים שלך , למחיה שלך ושל הילדה-תתאבלי ותכעסי והכל-אבל צריך להכיר במציאות.
- בית עם אלימות ,וגם אם את לא צריכה לשלם את החשבונות-בעיה.גם אני חושבת שלא הייתי נותנת לאישה שהרביצה לי לטפל בביתי.
- זה קשה מאוד ואני מכירה אנשים שחיים ממשכורת מינימום,בדירה בגודל של קופסאת גפרורים,ונלחמים בכל הכוח.לילדים יש גן או משפחתון פחות או יותר סביר-בטח לא איזה גן פלצני .
אולי תוכלי למצוא חברים שתוכלו לשתף פעולה פה ושם- בקטנה , בלי לצפות לשום דבר.אם יהיה אמון וזה יצליח- מה טוב.אם לא, אז את תסמכי על מה שאת יכולה לעשות וזהו.
יש הרבה סיכון ויתכן שתצטרכי לחזור עם הזנב בין הרגלים הביתה.
- נניח שאת בכל זאת רוצה להמשיך לחיות בבית,לזמן מוגדר מראש וזאת כדי להמשיך עם הלימודים .יתכן שמצידך העינין יחייב שיחה רצינית עם ההורים שלך- האם הם מעונינים בסידור.וגם אם הם מאוד רוצים לאפשר את זה , אולי הם לא יכולים.
העובדה שאמא שלך התפרצה עליך מצביעה על כך שאולי כל הסיטואציה מכבידה עליה.בטח שאני לא מצדיקה את השימוש באלימות.
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
יש עוד סיכוי להשלים את התואר בדרך כלשהי?
כי נשמע שאם תצליחי לסיים תפתחי לך פתח לעתיד עם עבודה טובה יותר
אמרת שהיו קורסים שנכשלת בהם זה אומר שאולי את לא צריכה להשלים שנה שלימה אלא כמה קורסים
אולי כן תצליחי לעבוד במקביל
לא יודעת מה הייתי עושה במצבך כי לחיות עם חשש לאלימות זה קשה מאוד. ויש גם חוסר רצון שהבת תחשף לכך.
אין באזורך מעונות של התמ"ת? יש מעונות טובים שיש בהם צוות טוב (גם אם זה פחות אידיאלי מבחינת מספר אנשי צוות על כמות ילדים) וכדאי לברר, ובמצבך הכלכלי והמשפחתי בודאי תקבלי הנחה גדולה מאוד, זה יכול להקל. ואולי באמת כדאי לנסות לברר על מלגות במקום שלמדת בו. נראה לי שבמצבך כדאי כמה שיותר לנסות לחפש מה אפשר לקבל: מלגות לימודים, מלגות מחיה.
כי נשמע שאם תצליחי לסיים תפתחי לך פתח לעתיד עם עבודה טובה יותר
אמרת שהיו קורסים שנכשלת בהם זה אומר שאולי את לא צריכה להשלים שנה שלימה אלא כמה קורסים
אולי כן תצליחי לעבוד במקביל
לא יודעת מה הייתי עושה במצבך כי לחיות עם חשש לאלימות זה קשה מאוד. ויש גם חוסר רצון שהבת תחשף לכך.
אין באזורך מעונות של התמ"ת? יש מעונות טובים שיש בהם צוות טוב (גם אם זה פחות אידיאלי מבחינת מספר אנשי צוות על כמות ילדים) וכדאי לברר, ובמצבך הכלכלי והמשפחתי בודאי תקבלי הנחה גדולה מאוד, זה יכול להקל. ואולי באמת כדאי לנסות לברר על מלגות במקום שלמדת בו. נראה לי שבמצבך כדאי כמה שיותר לנסות לחפש מה אפשר לקבל: מלגות לימודים, מלגות מחיה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
מצד שני, נוח לי כלכלית, אוכל, בית, חשבונות, אני לא צריכה לדאוג לכלום. לדעתי, כאן המטבע לבעיה. את מתארחת עם ביתך בבית הוריך. את לא חזרת להיות ילדה קטנה. הם מארחים אותך, ואת צריכה לדאוג, בקטע של נתינה למקום בו את חיה, הרבה מאוד. אם תראי את זה כך, נראה לי שהיחסים ישתפרו. אמא שלך בטוח בטוח רוצה בטובתך. אבל זה לא יכול לבוא לחלוטין על חשבון החופש שלה. תנסי לראות את הדברים לרגע, למרות שאת עצמך במצב שצריך תמיכה רבה, ובכל זאת אם היית מצליחה לראות את הדברים גם מהצד שלה, זה יכול היה לעזור. לא הייתי מוותרת על התואר, אבל הייתי משנה דברים. בהצלחה רבה מאוד.
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
את נמצאת במצב קשה שדור שממך הרבה ויתורים אבל תבחרי מה מהם הכי חשוב ולכי על זה. ככה לא תרגישי קורבן, לא תרגישי תקועה, ותפעלי לצאת מזה.
דוקא במצבך העכשווי הברירות מצומצמות שזה טו בוזה רע בו זמנית. זה רע כי נורא נחמד שיש אפשרויות לבחור, אבל זה טוב כי את לא צריכה להתבלבל יותר מדי ולפעול מיידית עם מה שיש.
למשל, ממה שלי נראה את כרגע בטווח של החצי שנה את חייבת להישאר אצל ההורים, כי אין לך עבודה, מקצוע או כסף בצד ויש לך בת שנתיים לדאוג לה.
לכן בטווח הזה את מחליטה שאת חייבת להישאר אבל כמו שכתבו למעלה את צריכה להבין שיש לזה מחיר. זה אל להישאר ושאמא אבא ידאגו להכל, לא כי לא מגיע לך ולא כי את לא אומללה בדרכך והיית רוצה את זה, אלא כי המציאות שלא כמו באגדות שונה מאוד. אצל כולם אגב. הורים בגילם לא מסוגלים לסבול לאורך זמן גם בת וגם נכדה שמסתובבות בין הרגליים, גורעות אלפי שקלים מהחשבונות שלהם ולא תמידמסתדרות בלשון המעטה. אני כותבת בבוטות אבל זו עובדה.
לכן במקומך - את מזמינה את אמא שלך לקפה ומסבירה לה שאת מעריכה מאוד את הארוח שלהם, שאת שמחה על העזרה ושאת תצטרכי אותה לעוד תקופה של כמה חודשים לפחות. תבדקו יחד איך את חיה בבית הזה בלי שאמא שלך משתגעת. כי היא בטוח משתגעת ובצדק. גם את אבל את האורחת. אולי היא תשמח לעזרה פיזית בבית? אולי היא תשמח לקבל אותך יותר כבת ולא רק כשואבת משאבים? למשל שתלכו פעם בשבועיים לשעתיים בית קפה, בלי לצפות לתמורה, אלא כי את רוצה. אולי העובדה שתבואי ותציגי בפניה תוכנית כזו שמוכיחה לה שאת לא מתעצלת על חשבונה (לא שזה המצב אבל היא עלולה לתפוס זאת ככה), שאת רמאה לה שאת רוצה לעבוד ומחפשת עבודה שאת חזורת ללימודים (בהמשך אפרט) שאת מתכננת כך וכך. שיש מטרה ויש סוג של תאריך יעד בגדול לסיום ההישענות הטוטאלית עליהם. ושאת משתפת אותה כמובן, שהיא לא רק בנק זמין.
שנית, עבודה - תעשי חשיבה האם שווה לך להמשיך את התואר ? על פניו נשמע שכן. אם כן, ללכת לחוג, לדבר עם המזכירות לבדוק תוכנית שבה ניתן לפרוס קורסים באופן Xביר.
במקביל ללכת לאגודה ולשבת באינטרנט ולשלוח בקשות למלגות מחצי עולם. את קתבלי כמה אלפי שקלים בטוח - אבל רק עוד כמה חודשים.
בכל מקרה הייתי ממליצה לך לחזור ללימודים, זה חשוב לעצמאות שלך, זה חשוב לעתיד, זה חשוב כלכלית וכשאת תחת טייטל של סטודנט את זכאית להמון הטבות החל מנסיעות באוטובוס, הקלות בניהול חשבון בנק ועד הקלה בארנונה ומלגות שמנות בהמשך. לא כדאי לשמוט את המושכות מזה למרות הקושי אלא לפרוס את תוכנית הלימודים - זה אפשרי בכל חוג כמעט.
לגבי הילד ה- מצאת גן טוב? בדקי את העלות שלו ובדקי אם תוכלי לצמצם בעלויות או דרך הנחה, או דרך הוצאה שלה בשעות מוקדמות יותר או דרך מציאת גן אלטרנטיבי בעלות קטנה יותר.
במקביל מצאי עבודה חלקית שתוכלי להכניס כסף כלשהו, יש את פרויקט פרח באוניברסיטה שדורש עד כמה שזכור לי ארבע שעות בשבוע סך הכל.
או כל עבודה אחרת - טלפניות תמיד צריך - גם אם ארבע שעות שלוש פעמים בשבוע כטלפנית בשכר של 25 שח לשעה - זו עדיין תוספת של כמה מאות שקלי ם שהם שלך. ומעניקים לך שליטה במזומנים בלי להיות תלויה לגמרי בהורים.
לגבי האבא - לא לוותר. להתעקש לקבל מזונות עד השקל האחרון. את אל במצב שאת יכולה לאשפר זליגות.
א זיש לך כמה חזיתות, שאת יכוהל לפעול בהן במקביל ועם כל הקושי העובדה שאת חד הורית סטודנטית עם פעוטה מקנה לך גם המון אמפטיה, הטבות הקלות ועזרה מכל גורם שהוא. החל מהורייך, עובר באוניברסיטה וכלה ברשויות.
בעוד חצי שנה תעשה שיערוך מחדש - האם המזונות ייכנסו באופן שתוכלי לסמוך עליהם? האם קיבלת כבר מילגה שיכולה לתת לך שקט? האם את תהיי מסודרת בעבודה שתאפשר לך מעט יציבות? האם מערכת הלימודים באמת מותאמת לך? האם המצב בבית מאפשר מגורים תקופה נוספת או שכבר מיצית את קצה גבול היכולת של כולכם? בהתאם לתוצאות - תשני את המציאות, אבל יהיו לך הרבה יותר כלים ביד מעכשיו, גם אם תשיגי רק מחצית ממה שציינתי
ודבר אחרון את כותבת על אמך שאחרי חצי שנה של טיפול בבתך "Vאי החליטה של א מתאים לה". לא יודעת מה איתך אבל אני לא הייתי שמחה לטפל בתינוק קטנטן ללא תגמול כשזה מובן מאליו בלי שרציתי לאורך הרבה זמן. זו נכדה, יופי, אבל אני חושבת שרצונה כבודה והיא לא חייבת לך דבר, וכנראה שאת משדרת לה אשמה, או חוסר הערכה טוטאלי לעזרה הרבה שהם נותנים לך מכל כיוון גם אם זה לא מגיע בדיוק באופן שאת מעוניינת בו.
שניתלא ציינת כלל מה דעתם של הורייך על ההריון והפסקת הלימודים שלך? הם כנראה מרגישים כעס, או אכזבה וכדאי ליישר את ההדורים.
לגבי האלימות, לא הייתי משאירה את אמך עם הילדה לבד. בשום צורה, גם לא כשהיא ישנה. לגבייך אני לא דואגת, דאגי למנוע חיכוכים אני חושבת שיש דברים יותר גרועים מאיום אופציונלי של התקף זעם פעם בכמה חודשים לכיוונך - למשל לא להיות עם הילדה שלך דקה במשך ימים ארוכים בגלל עבודה במשרה מלאה, או לא להצליח לספק מזון ברמה ראויה, בגלל שאת משתכתר שכר מינימום, או לרשום את הילדה למעון סוג ד' כי אין לך אפשרות אחרת.
אני אסתייג ואומר שזה מה שאני הייתי עושה במצבך לאור הנתונים שפירסמת אבל זו רק דוגמא לאיך להתחיל לפרום את הפלונטר של מיליו דברים שאת צריכה לקחת בחשבון כשכל אפשרות יותר גרועה מקודמתה. להסתכל קדימה, להבין מה אפשרי בטווח הקרוב ומה בטווח הרחוק ולהתחיל לטפל בזה.
בהצלחה
דוקא במצבך העכשווי הברירות מצומצמות שזה טו בוזה רע בו זמנית. זה רע כי נורא נחמד שיש אפשרויות לבחור, אבל זה טוב כי את לא צריכה להתבלבל יותר מדי ולפעול מיידית עם מה שיש.
למשל, ממה שלי נראה את כרגע בטווח של החצי שנה את חייבת להישאר אצל ההורים, כי אין לך עבודה, מקצוע או כסף בצד ויש לך בת שנתיים לדאוג לה.
לכן בטווח הזה את מחליטה שאת חייבת להישאר אבל כמו שכתבו למעלה את צריכה להבין שיש לזה מחיר. זה אל להישאר ושאמא אבא ידאגו להכל, לא כי לא מגיע לך ולא כי את לא אומללה בדרכך והיית רוצה את זה, אלא כי המציאות שלא כמו באגדות שונה מאוד. אצל כולם אגב. הורים בגילם לא מסוגלים לסבול לאורך זמן גם בת וגם נכדה שמסתובבות בין הרגליים, גורעות אלפי שקלים מהחשבונות שלהם ולא תמידמסתדרות בלשון המעטה. אני כותבת בבוטות אבל זו עובדה.
לכן במקומך - את מזמינה את אמא שלך לקפה ומסבירה לה שאת מעריכה מאוד את הארוח שלהם, שאת שמחה על העזרה ושאת תצטרכי אותה לעוד תקופה של כמה חודשים לפחות. תבדקו יחד איך את חיה בבית הזה בלי שאמא שלך משתגעת. כי היא בטוח משתגעת ובצדק. גם את אבל את האורחת. אולי היא תשמח לעזרה פיזית בבית? אולי היא תשמח לקבל אותך יותר כבת ולא רק כשואבת משאבים? למשל שתלכו פעם בשבועיים לשעתיים בית קפה, בלי לצפות לתמורה, אלא כי את רוצה. אולי העובדה שתבואי ותציגי בפניה תוכנית כזו שמוכיחה לה שאת לא מתעצלת על חשבונה (לא שזה המצב אבל היא עלולה לתפוס זאת ככה), שאת רמאה לה שאת רוצה לעבוד ומחפשת עבודה שאת חזורת ללימודים (בהמשך אפרט) שאת מתכננת כך וכך. שיש מטרה ויש סוג של תאריך יעד בגדול לסיום ההישענות הטוטאלית עליהם. ושאת משתפת אותה כמובן, שהיא לא רק בנק זמין.
שנית, עבודה - תעשי חשיבה האם שווה לך להמשיך את התואר ? על פניו נשמע שכן. אם כן, ללכת לחוג, לדבר עם המזכירות לבדוק תוכנית שבה ניתן לפרוס קורסים באופן Xביר.
במקביל ללכת לאגודה ולשבת באינטרנט ולשלוח בקשות למלגות מחצי עולם. את קתבלי כמה אלפי שקלים בטוח - אבל רק עוד כמה חודשים.
בכל מקרה הייתי ממליצה לך לחזור ללימודים, זה חשוב לעצמאות שלך, זה חשוב לעתיד, זה חשוב כלכלית וכשאת תחת טייטל של סטודנט את זכאית להמון הטבות החל מנסיעות באוטובוס, הקלות בניהול חשבון בנק ועד הקלה בארנונה ומלגות שמנות בהמשך. לא כדאי לשמוט את המושכות מזה למרות הקושי אלא לפרוס את תוכנית הלימודים - זה אפשרי בכל חוג כמעט.
לגבי הילד ה- מצאת גן טוב? בדקי את העלות שלו ובדקי אם תוכלי לצמצם בעלויות או דרך הנחה, או דרך הוצאה שלה בשעות מוקדמות יותר או דרך מציאת גן אלטרנטיבי בעלות קטנה יותר.
במקביל מצאי עבודה חלקית שתוכלי להכניס כסף כלשהו, יש את פרויקט פרח באוניברסיטה שדורש עד כמה שזכור לי ארבע שעות בשבוע סך הכל.
או כל עבודה אחרת - טלפניות תמיד צריך - גם אם ארבע שעות שלוש פעמים בשבוע כטלפנית בשכר של 25 שח לשעה - זו עדיין תוספת של כמה מאות שקלי ם שהם שלך. ומעניקים לך שליטה במזומנים בלי להיות תלויה לגמרי בהורים.
לגבי האבא - לא לוותר. להתעקש לקבל מזונות עד השקל האחרון. את אל במצב שאת יכולה לאשפר זליגות.
א זיש לך כמה חזיתות, שאת יכוהל לפעול בהן במקביל ועם כל הקושי העובדה שאת חד הורית סטודנטית עם פעוטה מקנה לך גם המון אמפטיה, הטבות הקלות ועזרה מכל גורם שהוא. החל מהורייך, עובר באוניברסיטה וכלה ברשויות.
בעוד חצי שנה תעשה שיערוך מחדש - האם המזונות ייכנסו באופן שתוכלי לסמוך עליהם? האם קיבלת כבר מילגה שיכולה לתת לך שקט? האם את תהיי מסודרת בעבודה שתאפשר לך מעט יציבות? האם מערכת הלימודים באמת מותאמת לך? האם המצב בבית מאפשר מגורים תקופה נוספת או שכבר מיצית את קצה גבול היכולת של כולכם? בהתאם לתוצאות - תשני את המציאות, אבל יהיו לך הרבה יותר כלים ביד מעכשיו, גם אם תשיגי רק מחצית ממה שציינתי
ודבר אחרון את כותבת על אמך שאחרי חצי שנה של טיפול בבתך "Vאי החליטה של א מתאים לה". לא יודעת מה איתך אבל אני לא הייתי שמחה לטפל בתינוק קטנטן ללא תגמול כשזה מובן מאליו בלי שרציתי לאורך הרבה זמן. זו נכדה, יופי, אבל אני חושבת שרצונה כבודה והיא לא חייבת לך דבר, וכנראה שאת משדרת לה אשמה, או חוסר הערכה טוטאלי לעזרה הרבה שהם נותנים לך מכל כיוון גם אם זה לא מגיע בדיוק באופן שאת מעוניינת בו.
שניתלא ציינת כלל מה דעתם של הורייך על ההריון והפסקת הלימודים שלך? הם כנראה מרגישים כעס, או אכזבה וכדאי ליישר את ההדורים.
לגבי האלימות, לא הייתי משאירה את אמך עם הילדה לבד. בשום צורה, גם לא כשהיא ישנה. לגבייך אני לא דואגת, דאגי למנוע חיכוכים אני חושבת שיש דברים יותר גרועים מאיום אופציונלי של התקף זעם פעם בכמה חודשים לכיוונך - למשל לא להיות עם הילדה שלך דקה במשך ימים ארוכים בגלל עבודה במשרה מלאה, או לא להצליח לספק מזון ברמה ראויה, בגלל שאת משתכתר שכר מינימום, או לרשום את הילדה למעון סוג ד' כי אין לך אפשרות אחרת.
אני אסתייג ואומר שזה מה שאני הייתי עושה במצבך לאור הנתונים שפירסמת אבל זו רק דוגמא לאיך להתחיל לפרום את הפלונטר של מיליו דברים שאת צריכה לקחת בחשבון כשכל אפשרות יותר גרועה מקודמתה. להסתכל קדימה, להבין מה אפשרי בטווח הקרוב ומה בטווח הרחוק ולהתחיל לטפל בזה.
בהצלחה
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
אני מאד מסכימה עם מה שכתבו לך. אני היום כנראה כבר יותר קרובה לאמך בגיל ומצב מאשר אליך. יש לי בת שגרה אצלי ולומדת. אין לה ילדה, אבל אני כבר מתחילה לאבד סבלנות לזה שהיא חושבת שזה מובן מאליו שיש אוכל בבית, שאם המקרר מתקלקל יש מי שידאג שיבוא מתקן וגם ישלם לו, ושהיא חופשיה ללמוד בלי מחויבות לפרנסה. מגיע גיל שגם ההורים כבר רוצים פרטיות, שכבר מספיק להם להיות משרתים מובנים מאליהם. ברור שהורייך רצו לעזור לך לאחר שהפכת לאמא, וכמובן גם אני הייתי נוהגת כך עם ביתי ועם ילדי האחרים, אבל מתוך צפייה שתעשי מאמץ להתחיל להסתדר לבד. לגמרי מבינה את אימך שלאחר שנה כבר לא רוצה להיות המטפלת של ביתך. זה אולי יבוא לך כהפתעה אבל גם להורים יש רצונות וצרכים. כשהילדים קטנים אנו מכפיפים את הכל לצרכים של הילדים, כפי שבודאי גילית עם ביתך הקטנה, אבל לאחר עשרות שנים של גידול ילדים יש ציפייה שהילד שלך ייצא לעצמאות.
ולכן הרעיון של שיחה כנה עם לוחות זמנים, עם תאום ציפיות - מה את מתכוונת לעשות ומה היית מבקשת מהורייך, עם הבהרה שזה לא מובן מאליו שאת גרה איתם ושהם עוזרים לך, נראה לי חשוב מאד.
אם סיום התואר יוכל מאד לקדם אותך כלכלית עשי כל מאמץ לסיים אותו. קיראי את העצות שכתבו לך מעלי. זה ישנה את מהלך חייך ולכן רצוי מאד שלא תוותרי.
מעצם זה שאימך טיפלה בביתך כמה חודשים ניתן להבין שאת מאד חשובה לה והיא רוצה לעזור לך, אך חשוב לראות גם את הצד שלה ולנסות למצוא דרך להעזר בה תוך הערכה של הקושי הכרוך בכך.
בהצלחה!
ולכן הרעיון של שיחה כנה עם לוחות זמנים, עם תאום ציפיות - מה את מתכוונת לעשות ומה היית מבקשת מהורייך, עם הבהרה שזה לא מובן מאליו שאת גרה איתם ושהם עוזרים לך, נראה לי חשוב מאד.
אם סיום התואר יוכל מאד לקדם אותך כלכלית עשי כל מאמץ לסיים אותו. קיראי את העצות שכתבו לך מעלי. זה ישנה את מהלך חייך ולכן רצוי מאד שלא תוותרי.
מעצם זה שאימך טיפלה בביתך כמה חודשים ניתן להבין שאת מאד חשובה לה והיא רוצה לעזור לך, אך חשוב לראות גם את הצד שלה ולנסות למצוא דרך להעזר בה תוך הערכה של הקושי הכרוך בכך.
בהצלחה!
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
אוקיי...תודה על התגובות, לקחתי לצומת ליבי את עניין העזרה בבית כנראה שזה באמת משהו מאוד משמעותי. יש לנו בבית עוד אחים אז זה מין הרגשה כזו שאני חלק מהילדים עדיין..אבל אני משנה את זה.
בקשר ללימודים החלטתי לנסות לחזור, אם יקבלו אותי.
למרות שאני מרגישה שאני לא מאה אחוז שם, לא כל כך שוחה בזה או שזו הנטייה הטבעית שלי. זה משהו אחר ממה שאני.
הייתי יותר רוצה להיות מורה ליוגה, או דולה, או לעבוד עם ילדים..אבל לא נראה לי שאפשר להתפרנס מזה...
מקווה שייתנו לי עוד צאנס בלימודים ושאני אתגבר על החוסר התלהבות ממה שעושים שם. הבעייה שזה עוד הרבה שנים ומתסכל..
בקשר ללימודים החלטתי לנסות לחזור, אם יקבלו אותי.
למרות שאני מרגישה שאני לא מאה אחוז שם, לא כל כך שוחה בזה או שזו הנטייה הטבעית שלי. זה משהו אחר ממה שאני.
הייתי יותר רוצה להיות מורה ליוגה, או דולה, או לעבוד עם ילדים..אבל לא נראה לי שאפשר להתפרנס מזה...
מקווה שייתנו לי עוד צאנס בלימודים ושאני אתגבר על החוסר התלהבות ממה שעושים שם. הבעייה שזה עוד הרבה שנים ומתסכל..
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
לעבוד עם ילדים -בטח שאפשר להתפרנס מזה.אומנם זו לא משכורת היי טק, אבל סייעת בגן זה משהו שמחפשים.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
כן. אבל נראה לי שזו משכורת מינימום. ולמי שגר במרכז זה מכסה רק שכר דירה והוצאות על הבית בערך..ממש לא מספיק.
-
פלוני_אלמונית_אחרת*
- הודעות: 70
- הצטרפות: 14 אפריל 2006, 18:22
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
עוד כמה זמן נשאר לך לסיום התואר?
כי לפעמים יש ערך לתואר,גם אם לא בהכרח תעבדי ממש במקצוע הזה.
לגבי התלבטות של עבודה שאת אוהבת-מול עבודה שמרוויחים בה כסף, את בחברה טובה,להרבה אנשים אין פתרון להתנגשות הזו. לא לכולם יש הפריבילגיה (בעיניי) להחליט על הכיוון שהם אוהבים דוקא. בכל מקרה,מחיר יש בכל כיוון וזה דורש בחירה והחלטה.
אולי יבואו אחרים ויאמרו לך אחרת. הלואי
כי לפעמים יש ערך לתואר,גם אם לא בהכרח תעבדי ממש במקצוע הזה.
לגבי התלבטות של עבודה שאת אוהבת-מול עבודה שמרוויחים בה כסף, את בחברה טובה,להרבה אנשים אין פתרון להתנגשות הזו. לא לכולם יש הפריבילגיה (בעיניי) להחליט על הכיוון שהם אוהבים דוקא. בכל מקרה,מחיר יש בכל כיוון וזה דורש בחירה והחלטה.
אולי יבואו אחרים ויאמרו לך אחרת. הלואי
איך לעזוב את בית ההורים עם פעוטה
בטח משכורת מינימום.אבל משכורת.
וכמו שכבר ציינתי- חיים בשיא הצניעות והפשוטת.בכל אופן, גם אם את מפרנסת את עצמכן וגם אם ההורים משלמים- את הולכת על המינימום של המינימום.כל מה שיש ממנו בחינם-קחי מלוא חופניים.
למשל-את יכולה להכין אוכל מאוד טעים מירקות העונה הזולים- הידד.את יכולה לבלות עם הקטנה בגן שעשועים שעות-נפלא.את יכולה לבחור לכן בגדים מתוך ערמות בחניות יד שניה-יופי.
היות ואת אם,עצם זה שאת מטפלת בתינוקת -זה הדבר הכי חשוב עכשיו.זה כשלעצמו יותר מ'משרה מלאה'.
לי נראה ,שהצלחה בלימודים זה עינין שרק מעט אמהות צעירות מצליחות בו.זה דורש פניות נפשית ,זמן,עירנות -וזה עינין נדיר.
בגלל זה , אני לא בטוחה שעינין הלימודים יצליח להתרומם.את יודעת להעריך את הקשיים.
אם יש לך אפשרות לעשות משהו שיכניס כסף, גם אם זה רק עוד 10 שח' -שימי חלק מזה אצל ההורים.תלכי לקניות ותשלמי בעצמך.תני להם הרגשה שאת לא רק מקבלת מהם.חשוב לך גם לתת.למרות שאת לא עומדת עצמאית, את מבינה יפה מאוד שזו הציפיה ממך.
את כל הזמן בדרך לשם.
וכמו שכבר ציינתי- חיים בשיא הצניעות והפשוטת.בכל אופן, גם אם את מפרנסת את עצמכן וגם אם ההורים משלמים- את הולכת על המינימום של המינימום.כל מה שיש ממנו בחינם-קחי מלוא חופניים.
למשל-את יכולה להכין אוכל מאוד טעים מירקות העונה הזולים- הידד.את יכולה לבלות עם הקטנה בגן שעשועים שעות-נפלא.את יכולה לבחור לכן בגדים מתוך ערמות בחניות יד שניה-יופי.
היות ואת אם,עצם זה שאת מטפלת בתינוקת -זה הדבר הכי חשוב עכשיו.זה כשלעצמו יותר מ'משרה מלאה'.
לי נראה ,שהצלחה בלימודים זה עינין שרק מעט אמהות צעירות מצליחות בו.זה דורש פניות נפשית ,זמן,עירנות -וזה עינין נדיר.
בגלל זה , אני לא בטוחה שעינין הלימודים יצליח להתרומם.את יודעת להעריך את הקשיים.
אם יש לך אפשרות לעשות משהו שיכניס כסף, גם אם זה רק עוד 10 שח' -שימי חלק מזה אצל ההורים.תלכי לקניות ותשלמי בעצמך.תני להם הרגשה שאת לא רק מקבלת מהם.חשוב לך גם לתת.למרות שאת לא עומדת עצמאית, את מבינה יפה מאוד שזו הציפיה ממך.
את כל הזמן בדרך לשם.