על ידי אבוד_עולם* » 03 ינואר 2018, 18:05
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
בקשר עם זוגתי כ 3 וחצי שנים,
היא אמריקאית ממנהטן, אני ישראלי מתל אביב.
הכרנו דרך טינדר. כיום אני בן שלושים uהיא עוד מעט בת 30
הסיפור התחיל אצלי כציפייה למשהו לא רציני, הייתי ב,קופה של גילוי אז, בגיל עשרים ושש. רציתי רק לחוות.
אוכל להגיד שחוויתי מאז, ואני מרגיש מסופק, כי תוך כדי לטיילתי חודשים ( התאים לשנינו), למרות שרוב המין בחיי הוא היה לילות בודדים , אני יודע מזה בחורה רטובה, יודע על מין דבר אחד או שניים, כי הוא עשרות של לילות כאלה.
במהלך השנים , למרות השוני בינויו בגלל שאנחנו באים מרקע שונה, יש הרבה דמיון והתפתחה אהבה גדולה, לא רק , אנחנו אוהבים לבלות ביחד, אבל יש שני נושאים רציני ביותר שמכבידים עלי.
כשהכרתה אותי, אמרתי לה שאני הולך להיכנס לקשר אם אשאר בארץ.
הקשר עם המשפחה חשוב לי, בעיקר כי אני והורי עברנו הרבה, אני זכר יחיד עם עוד שתי אחיות.
אני מאוד מחובר עם אבא ואמא, אבל לא במובן שאני צריך אותם, זה לא קשר מעיק ההפך זה קשר נהדר במובן של תמיכה ובגלל זה חשוב לי מאוד לא לאבדו.
ההורים אומרים לי תחליט בעצמך, הם אף פעם לא לוחצים, למרות זאת לי, לי זה נראה אכזבה להם, איך הלכתי להם, יהיה להם עצוב אם אעזוב אותם. אותי זה מרתק במובן שאני חצוי, זה לא שלא שאני לא יכול לעשות מה שאני רוצה, אבל מה זה יפה לעשות להם כזה דבר?
אבי הוא בן יחיד, גם סבי, אנחנו עושים הרבה דברים ביחד גם עסקים.
לא יודע איך להסביר את זה, אבל יש הרגשה שלנשים זה חשוב להיות ליד המשפחה , אבל לגברים ? לגברים כאילו יש ציפייה שזה בסדר לעזוב. מה אתם חושבים ?
תמיד במהלך הקשר הייתי לי הרגשה שבת זוגתי תעזוב, אחרי שנה התחלתי לשאול אותה, על זה ועשיתי טעות כשחשבתי שהיא תוכל לתת לי תשובה לכל החיים.
פשוט זה היה חשוב לי , לדעת על העתיד.
תמיד הייתה לי הרגשה שהיא חצי רגל בארץ, כלומר היא לא למדה לעומק ממש עברית, בטענה שאין זמן (אמא החורגת חולה והיא בילתה חודשים בחול לטפל בה)
שהתחילה אולפן , תמיד אמצא היה משהוא שמקפיץ אותה לחו"ל
ניסיתי גם להביא לה מורים פרטיים, העיקר לנסות לשלב אותה, לקחת אותה לטיולים פה, מה לא.
ההרגשה אומרת לי שהיא תמיד ידעה.
גם מבחינת חברים היא יצרה פה כמה חברויות,
תמיד דאגתי להעסיק אותה , חשוב לציין שהיחסים עם המשפחה שלי טובים, והאחיות שלי מאוד אוהבות אותה.
חשוב לי להגיד שהיא תמיד הייתה שם בשבילי, כשהייתי בבית חולים(בחול), אחת הסיבות שאני אוהב אותה כי היא משפחתית ותמיד דאגה לי , אבל הייתי לי הרגשה שזה יחזור אלי כבומברנג, כשעשתה עליה (אחרי שגרה פה שנה), אמרתי לה שלא תעשה זאת בשבילי, אלה אם היא באמת רוצה להיות פה.
לפני 7 חודשים נפרדנו, כתוצאה ממשבר שקרה בארצות הברית, אמא החורגת נפטרה טסתי לשם מיד כדי לחזק אותה, אולם לא הייתי מאה אחוז. כלומר ביישתי אותה קצת ליד המשפחה שלה, התנצלתי רבות והבנתי איפה היו הטעויות, היא אמרה שתמיד שהייתי צריך אותה היא הייתה, ושהיא הייתה צריכה אותי , לא הייתי מאה אחוז בשבילה.
הסיבה העיקרית אבל לפרידה היא טענה שהיא מתגעגעת לאמא שלה ולאחים שלה, ואני היה לי קשה להתמודד מול זה, היא אמרה לי שהיא רוצה שאמא שלה תיהיה ליידה אם יש תינוק.
המשפחה שלה גרושה, אבא שלה עושה מה שרוצה, התחתן בפעם הרביעית, כל אח במדינה אחרת בארצות הברית, ואמא שלה בניו יורק. אני אומר לעצמי , אני הולך לעזוב משפחה חזקה בשביל להיות רק ליד אמא שלה.... אבל מי אני שאשפוט אותה. מי. משפחה זו משפחה.
זוגתי תמיד היתה קריירסטית גם, משקיעה בעבודה.
חשוב לי שוב להזכיר שאמרתי לה תמיד שאני מוכן להיות בקשר אם נישאר בארץ, כי רציתי להבטיח את האפשרות להיות ליד ההורים, לא משנה איפה בארץ.
לא מזמן היא אמרה לי שתמיד היא הרגישה שהייתה חצי רגל בארץ, וכשהגיע לארץ היא באה להנות ולא לחפש אהבה.
ברשותכם אקפוץ קדימה, חודש אחרון, היא סלחה לי על הפאדיחות בניו יורק, אני רואים אחד את השני על בסיס יומי, אתה החזרה אני יזמתי החזרה אחרי שאמרתי לה שאני שוקל לעבור לארצות הברית ברצינות ורדפתי אחריה ימים לילות בשיביל אהבה.
ההחלטה לא נותנת לי מנוח ימים ולילות,
היא קיבלה עבודה בניו יורק והכל מוכן לקראתנו, על הדף אמור להיות קל,
היא אומרת שהיא לא יכולה להתחייב שנחזור פה, לגדל ילדים, ושאני צריך לצפות שתמיד נהיה שם.
ההרגשה שלי אומרת שהיא אף פעם לא תחזור, היא אומרת שאין פה מספיק הזדמנויות, קטן פה, היא באה מארצות הברית הגדולה.
אני ביקרתי בניו יורק כמה פעמים במשך חודשים במצטבר, לא יודע איך זה לחיות שם, אני מרגיש שכן יפריע לי בעתיד המרחק מההורים ולראות אותם מזדקנים ולא להיות שם.
אני יכול לעבוד רק אם נתחתן, כלומר אין לי דרך לבדוק את העניין לפני שמתחתנים אבל מאמין שיהיה בסדר מבחינת תעסוקה,, היא גם בת 30 עוד מעט, ואנחנו בשלב של הקשר שלבד בדוק כבר לא אופציה, זה להתחתן או לא. גם לבדוק זה לבדוק לשנה לפחות, ואולי בסוף אני גם אחליט שאני רוצה להיות בארץ עם ההורים?
איך מתחייבים לגור שם כל החיים אם לא ניסיתי, הלב שלי אומר יהיה בסדר, הראש אמר זה טעות ללא בדיקה.
האהבה אליה, היא מכבידה עלי,
היא שואלת למה אני לא מציע לה כבר, היא אוהבת אותי מאוד.
אני חוץ מאהבה אלה חושב שזו הזדמנות, גם לפני שהכרתי אותה, הרגשתי שצפוף לי בארץ, חרידים, ערבים, ואין אלטרנטיבה לתל אביב, שאני גר בה כמעט עשר שנים.
קטן, תמיד רציתי אופציה לגור במקום אחר, מרגיש שגם אהבה וגם לחיות במקום אחר זו הזדמנות.
אבל התכוונתי לחיות במקום אחר לכמה שנים, לא יותר.
נושא המין גם הוא מאוד חשוב לי, קשה לי להסביר אותו, גם כשנפרדנו התדירות הייתה נמוכה, אפשר לחכות שבועיים מבלי שיקרה משהוא, התירוצים הרגילים הם, אני עייפה, בבוקר אף פעם לא, היא לא רוצה לגוון או לנסות שהוא חדש, קניתי לה צעצועים, כל דברים לגוון, חשוב לי לרדת לה ושהיא תגמור.
היא לא אוהבת שיורדים לה בגלל היא לא נקייה, אני אומר לה תתרחצי רגע, אנחנו לא נשואים אבל עסוקים וזה אף פעם לא ספונטני, ואין לנו ילדים אפילו.
אני אומר לעצמי, הווה האם הוא מפתח לעתיד? כלומר אני צופה ירידה נוספת.
אנחנו עושים סקס פעמים שלושה בשבוע, אני רק יוזם, תמיד.
מלטף.. מחבק... אין מה לדבר אף עם על כמה פעמים ברצף, פעם אחת מספיק לה ליום.
היא יבשה כי לוקחת גלולות, אז קניתי גיל סיכה, אבל גם כשלא לקחה היה ככה,
היא חייבת לקחת גלולות כי יש לה שחלות פולסיטיות.
דיברנו על זה אתמול, והיא אומר שלושה פעמים בשבוע זה טוב, ארבע חמש זה כבר הרבה.
היא תמיד אומרת שאצל כל הזוגות הנושאים זה ככה, ואני אומר מה יקרה שיהיו ילדים.
אני גם קראתי הרבה והבנתי שזה ככה אצל זוגות נשואים, האם אני צריך לקבל זאת כמה יש ?
אני גם יכול להסתפק ב 3 פעמים בשבוע, אבל זה מבאס.
אני אוהב אותה כל כך אבל מרגיש שהכל כבד עלי
מפחד לאבד אותה, מפחד לאבד את ההורים, מפחד לא להיות מסופק
מפחד לאבד את ההזדמנות לי ולילדי לחיות חיים יותר טובים באמריקה.
למה החיים ככה, הלב שלי מכביד עלי.
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
בקשר עם זוגתי כ 3 וחצי שנים,
היא אמריקאית ממנהטן, אני ישראלי מתל אביב.
הכרנו דרך טינדר. כיום אני בן שלושים uהיא עוד מעט בת 30
הסיפור התחיל אצלי כציפייה למשהו לא רציני, הייתי ב,קופה של גילוי אז, בגיל עשרים ושש. רציתי רק לחוות.
אוכל להגיד שחוויתי מאז, ואני מרגיש מסופק, כי תוך כדי לטיילתי חודשים ( התאים לשנינו), למרות שרוב המין בחיי הוא היה לילות בודדים , אני יודע מזה בחורה רטובה, יודע על מין דבר אחד או שניים, כי הוא עשרות של לילות כאלה.
במהלך השנים , למרות השוני בינויו בגלל שאנחנו באים מרקע שונה, יש הרבה דמיון והתפתחה אהבה גדולה, לא רק , אנחנו אוהבים לבלות ביחד, אבל יש שני נושאים רציני ביותר שמכבידים עלי.
כשהכרתה אותי, אמרתי לה שאני הולך להיכנס לקשר אם אשאר בארץ.
הקשר עם המשפחה חשוב לי, בעיקר כי אני והורי עברנו הרבה, אני זכר יחיד עם עוד שתי אחיות.
אני מאוד מחובר עם אבא ואמא, אבל לא במובן שאני צריך אותם, זה לא קשר מעיק ההפך זה קשר נהדר במובן של תמיכה ובגלל זה חשוב לי מאוד לא לאבדו.
ההורים אומרים לי תחליט בעצמך, הם אף פעם לא לוחצים, למרות זאת לי, לי זה נראה אכזבה להם, איך הלכתי להם, יהיה להם עצוב אם אעזוב אותם. אותי זה מרתק במובן שאני חצוי, זה לא שלא שאני לא יכול לעשות מה שאני רוצה, אבל מה זה יפה לעשות להם כזה דבר?
אבי הוא בן יחיד, גם סבי, אנחנו עושים הרבה דברים ביחד גם עסקים.
לא יודע איך להסביר את זה, אבל יש הרגשה שלנשים זה חשוב להיות ליד המשפחה , אבל לגברים ? לגברים כאילו יש ציפייה שזה בסדר לעזוב. מה אתם חושבים ?
תמיד במהלך הקשר הייתי לי הרגשה שבת זוגתי תעזוב, אחרי שנה התחלתי לשאול אותה, על זה ועשיתי טעות כשחשבתי שהיא תוכל לתת לי תשובה לכל החיים.
פשוט זה היה חשוב לי , לדעת על העתיד.
תמיד הייתה לי הרגשה שהיא חצי רגל בארץ, כלומר היא לא למדה לעומק ממש עברית, בטענה שאין זמן (אמא החורגת חולה והיא בילתה חודשים בחול לטפל בה)
שהתחילה אולפן , תמיד אמצא היה משהוא שמקפיץ אותה לחו"ל
ניסיתי גם להביא לה מורים פרטיים, העיקר לנסות לשלב אותה, לקחת אותה לטיולים פה, מה לא.
ההרגשה אומרת לי שהיא תמיד ידעה.
גם מבחינת חברים היא יצרה פה כמה חברויות,
תמיד דאגתי להעסיק אותה , חשוב לציין שהיחסים עם המשפחה שלי טובים, והאחיות שלי מאוד אוהבות אותה.
חשוב לי להגיד שהיא תמיד הייתה שם בשבילי, כשהייתי בבית חולים(בחול), אחת הסיבות שאני אוהב אותה כי היא משפחתית ותמיד דאגה לי , אבל הייתי לי הרגשה שזה יחזור אלי כבומברנג, כשעשתה עליה (אחרי שגרה פה שנה), אמרתי לה שלא תעשה זאת בשבילי, אלה אם היא באמת רוצה להיות פה.
לפני 7 חודשים נפרדנו, כתוצאה ממשבר שקרה בארצות הברית, אמא החורגת נפטרה טסתי לשם מיד כדי לחזק אותה, אולם לא הייתי מאה אחוז. כלומר ביישתי אותה קצת ליד המשפחה שלה, התנצלתי רבות והבנתי איפה היו הטעויות, היא אמרה שתמיד שהייתי צריך אותה היא הייתה, ושהיא הייתה צריכה אותי , לא הייתי מאה אחוז בשבילה.
הסיבה העיקרית אבל לפרידה היא טענה שהיא מתגעגעת לאמא שלה ולאחים שלה, ואני היה לי קשה להתמודד מול זה, היא אמרה לי שהיא רוצה שאמא שלה תיהיה ליידה אם יש תינוק.
המשפחה שלה גרושה, אבא שלה עושה מה שרוצה, התחתן בפעם הרביעית, כל אח במדינה אחרת בארצות הברית, ואמא שלה בניו יורק. אני אומר לעצמי , אני הולך לעזוב משפחה חזקה בשביל להיות רק ליד אמא שלה.... אבל מי אני שאשפוט אותה. מי. משפחה זו משפחה.
זוגתי תמיד היתה קריירסטית גם, משקיעה בעבודה.
חשוב לי שוב להזכיר שאמרתי לה תמיד שאני מוכן להיות בקשר אם נישאר בארץ, כי רציתי להבטיח את האפשרות להיות ליד ההורים, לא משנה איפה בארץ.
לא מזמן היא אמרה לי שתמיד היא הרגישה שהייתה חצי רגל בארץ, וכשהגיע לארץ היא באה להנות ולא לחפש אהבה.
ברשותכם אקפוץ קדימה, חודש אחרון, היא סלחה לי על הפאדיחות בניו יורק, אני רואים אחד את השני על בסיס יומי, אתה החזרה אני יזמתי החזרה אחרי שאמרתי לה שאני שוקל לעבור לארצות הברית ברצינות ורדפתי אחריה ימים לילות בשיביל אהבה.
ההחלטה לא נותנת לי מנוח ימים ולילות,
היא קיבלה עבודה בניו יורק והכל מוכן לקראתנו, על הדף אמור להיות קל,
היא אומרת שהיא לא יכולה להתחייב שנחזור פה, לגדל ילדים, ושאני צריך לצפות שתמיד נהיה שם.
ההרגשה שלי אומרת שהיא אף פעם לא תחזור, היא אומרת שאין פה מספיק הזדמנויות, קטן פה, היא באה מארצות הברית הגדולה.
אני ביקרתי בניו יורק כמה פעמים במשך חודשים במצטבר, לא יודע איך זה לחיות שם, אני מרגיש שכן יפריע לי בעתיד המרחק מההורים ולראות אותם מזדקנים ולא להיות שם.
אני יכול לעבוד רק אם נתחתן, כלומר אין לי דרך לבדוק את העניין לפני שמתחתנים אבל מאמין שיהיה בסדר מבחינת תעסוקה,, היא גם בת 30 עוד מעט, ואנחנו בשלב של הקשר שלבד בדוק כבר לא אופציה, זה להתחתן או לא. גם לבדוק זה לבדוק לשנה לפחות, ואולי בסוף אני גם אחליט שאני רוצה להיות בארץ עם ההורים?
איך מתחייבים לגור שם כל החיים אם לא ניסיתי, הלב שלי אומר יהיה בסדר, הראש אמר זה טעות ללא בדיקה.
האהבה אליה, היא מכבידה עלי,
היא שואלת למה אני לא מציע לה כבר, היא אוהבת אותי מאוד.
אני חוץ מאהבה אלה חושב שזו הזדמנות, גם לפני שהכרתי אותה, הרגשתי שצפוף לי בארץ, חרידים, ערבים, ואין אלטרנטיבה לתל אביב, שאני גר בה כמעט עשר שנים.
קטן, תמיד רציתי אופציה לגור במקום אחר, מרגיש שגם אהבה וגם לחיות במקום אחר זו הזדמנות.
אבל התכוונתי לחיות במקום אחר לכמה שנים, לא יותר.
נושא המין גם הוא מאוד חשוב לי, קשה לי להסביר אותו, גם כשנפרדנו התדירות הייתה נמוכה, אפשר לחכות שבועיים מבלי שיקרה משהוא, התירוצים הרגילים הם, אני עייפה, בבוקר אף פעם לא, היא לא רוצה לגוון או לנסות שהוא חדש, קניתי לה צעצועים, כל דברים לגוון, חשוב לי לרדת לה ושהיא תגמור.
היא לא אוהבת שיורדים לה בגלל היא לא נקייה, אני אומר לה תתרחצי רגע, אנחנו לא נשואים אבל עסוקים וזה אף פעם לא ספונטני, ואין לנו ילדים אפילו.
אני אומר לעצמי, הווה האם הוא מפתח לעתיד? כלומר אני צופה ירידה נוספת.
אנחנו עושים סקס פעמים שלושה בשבוע, אני רק יוזם, תמיד.
מלטף.. מחבק... אין מה לדבר אף עם על כמה פעמים ברצף, פעם אחת מספיק לה ליום.
היא יבשה כי לוקחת גלולות, אז קניתי גיל סיכה, אבל גם כשלא לקחה היה ככה,
היא חייבת לקחת גלולות כי יש לה שחלות פולסיטיות.
דיברנו על זה אתמול, והיא אומר שלושה פעמים בשבוע זה טוב, ארבע חמש זה כבר הרבה.
היא תמיד אומרת שאצל כל הזוגות הנושאים זה ככה, ואני אומר מה יקרה שיהיו ילדים.
אני גם קראתי הרבה והבנתי שזה ככה אצל זוגות נשואים, האם אני צריך לקבל זאת כמה יש ?
אני גם יכול להסתפק ב 3 פעמים בשבוע, אבל זה מבאס.
אני אוהב אותה כל כך אבל מרגיש שהכל כבד עלי
מפחד לאבד אותה, מפחד לאבד את ההורים, מפחד לא להיות מסופק
מפחד לאבד את ההזדמנות לי ולילדי לחיות חיים יותר טובים באמריקה.
למה החיים ככה, הלב שלי מכביד עלי.