על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 18 נובמבר 2007, 00:15
אני חושבת שיש כאן הרבה מאד נקודות שעלו בדיון ואני חושבת שבסופו של דבר אין דרך אחת שנכונה ומתאימה לכולן, כל אחת והמסלול הנכון לה, שהרי החיים מובילים אותנו למקומות בהם עלינו להיות כדי לצמוח, כך או כך.
ובכל מקרה לגדל ילד ללא בן זוג כך או כך זה לא פשוט בכלל.
לפני שהריתי בהחלט חשבתי על בנק הזרע.
מודה שנרתעתי מהתהליך ולאו דווקא מהאלמוניות בעניין הגנים. היה לי קשה לראות את עצמי עוברת תהליך רפואי שלא לצורך, בדיקות , זריקות של הורמונים, הזרעות וכל זה בשביל משהו שנראה לי שיא הטבעיות. לא הסתדר לי עם האישיות שלי והרתיעה מכל מה שקשור בבתי חולים והמימסד הרפואי (נו, אז בסוף ילדתי בבית חולים). זה היה עוד לפני שחשבתי בכלל על בעיית/חוסר בעיית הזהות. בשיא הטבעיות נכנסתי להריון מפעם אחת מקרית... (ממישהו שהכרתי זמן רב).
כשהייתי בהריון גיליתי במהלכו על עצמי שהיה לי מאד חשוב שלילדה שלי יהיה אבא. הרבה זמן עשיתי הרבה והייתי מוכנה לוותר על הרבה כדי שיהיה לה אבא נוכח. מבחינתי כמו שאני מסתכלת על זה, זה השתלם לי. לא מהבחינה הכלכלית דווקא אבל מבחינת הקשר של הילדה עם אבא שלה. עם הזמן הקשר הזה הלך והתחזק והמחוייבות שלו גדלה (למרות שהיתה מהתחלה) למרות שכלכלית הוא לא בדיוק היה מעורב עד לאחרונה. גם עכשיו בקטנה ולבחירתו.
במקרה, אנחנו בריב כרגע, אחרי הרבה זמן שלא נתגלע ביננו ריב. אז מה? גם הורים שנמצאים יחד רבים. גם הורים גרושים רבים ולעיתים על חשבון הילדים. אני מנסה לעשות שזה לא יפגע בילדה ולא להוציא רפש לידה אבל מצד שני זו בהחלט דרך ללמוד על החיים, על יחסים, על תקשורת, זה לא שהעולם סטרילי.
יש לי חברה שבהליכים בבנק הזרע כבר כמה זמן. למרות שהיו לה בעבר הצעות לכל מיני סוגים של הורות משותפת, קשה לי לראות אותה בכזה דבר, זה ברור שאם אז בנק הזרע (בינתיים לא הולך לה). זה מאד אישי בעייני ומאד תלוי מי את ומה הדברים שבדגש אצלך.
אישית לא חלמתי שלילדה שלי יהיה קשר כזה עם אבא שלה, שהוא ישקיע כל כך ויהיה איכפתי כל כך (אולי כי לא ציפיתי לכלום אבל עם הזמן בהחלט עשיתי החלטה לטפח את הקשר הזה) ולא דימיינתי בחיים שיהיה קשר עם משפחה מורחבת והנה לילדה שלי יש עוד סבים, דודים בני דודים שאמנם פחות קרובים מאשר הצד שלי אבל קיימים ואהובים. בעייני זה הרבה יותר משמעותי מאשר דברים אחרים. נחמד שאני יכולה מדי פעם להאשים את הגנים שלו בכל מיני דברים (בצד שלי זה רק הדברים הטובים) אבל בעייני הגנים זה העניין השולי והקשר זה הדבר המשמעותי. אני לא חושבת שאם הוא לא היה בקשר הייתי המומה מזה, התכוננתי ללגדל לבד ויצא שהרווחתי (למרות שיש לזה גם מחירים עבורי, אני מניחה שחלקם ייפתרו עם השנים והזמן). הילדה שלי אגב לא מתרוצצת בין שני בתים והוא מתראה איתה אצלי, היו תקופות שהוא עזר לי לחסוך על מטפלת/בייביסיטר. ברור לשנינו שהמילה האחרונה לגביה היא תמיד שלי ואם בא לי להתייעץ או לשאול את דעתו אני עושה את זה.
נכון שמבחינות מסויימות היה לי נוח יותר להיות לבד לגמרי במערכה בלעדיו בתמונה, אבל בגדול אני רואה את זה כהצלחה ודבר חיובי עם כל החסרונות. בסופו של דבר כל אחת והשיקולים שלה, מה שחשוב לאחת פחות חשוב לאחרת ומה שאני מסוגלת לספוג לאחרת הוא בלתי נסבל ולשלישית נראה טריוויאלי או נהדר. אני חושבת שמי שבהתלבטות צריכה לחשוב על עצמה ומה טוב לה ונכון לה, מי מודל טוב בעיניה ואיפה היא רואה את עצמה בתוך הדבר הזה.
אני חושבת שלילד זה לא משנה כל עוד האמא חיה בשלום עם מה שיש ולא מרגישה רגשות אשם על מה שיש או אין או יכול היה להיות.
אני חושבת שיש כאן הרבה מאד נקודות שעלו בדיון ואני חושבת שבסופו של דבר אין דרך אחת שנכונה ומתאימה לכולן, כל אחת והמסלול הנכון לה, שהרי החיים מובילים אותנו למקומות בהם עלינו להיות כדי לצמוח, כך או כך.
ובכל מקרה לגדל ילד ללא בן זוג כך או כך זה לא פשוט בכלל.
לפני שהריתי בהחלט חשבתי על בנק הזרע.
מודה שנרתעתי מהתהליך ולאו דווקא מהאלמוניות בעניין הגנים. היה לי קשה לראות את עצמי עוברת תהליך רפואי שלא לצורך, בדיקות , זריקות של הורמונים, הזרעות וכל זה בשביל משהו שנראה לי שיא הטבעיות. לא הסתדר לי עם האישיות שלי והרתיעה מכל מה שקשור בבתי חולים והמימסד הרפואי (נו, אז בסוף ילדתי בבית חולים). זה היה עוד לפני שחשבתי בכלל על בעיית/חוסר בעיית הזהות. בשיא הטבעיות נכנסתי להריון מפעם אחת מקרית... (ממישהו שהכרתי זמן רב).
כשהייתי בהריון גיליתי במהלכו על עצמי שהיה לי מאד חשוב שלילדה שלי יהיה אבא. הרבה זמן עשיתי הרבה והייתי מוכנה לוותר על הרבה כדי שיהיה לה אבא נוכח. מבחינתי כמו שאני מסתכלת על זה, זה השתלם לי. לא מהבחינה הכלכלית דווקא אבל מבחינת הקשר של הילדה עם אבא שלה. עם הזמן הקשר הזה הלך והתחזק והמחוייבות שלו גדלה (למרות שהיתה מהתחלה) למרות שכלכלית הוא לא בדיוק היה מעורב עד לאחרונה. גם עכשיו בקטנה ולבחירתו.
במקרה, אנחנו בריב כרגע, אחרי הרבה זמן שלא נתגלע ביננו ריב. אז מה? גם הורים שנמצאים יחד רבים. גם הורים גרושים רבים ולעיתים על חשבון הילדים. אני מנסה לעשות שזה לא יפגע בילדה ולא להוציא רפש לידה אבל מצד שני זו בהחלט דרך ללמוד על החיים, על יחסים, על תקשורת, זה לא שהעולם סטרילי.
יש לי חברה שבהליכים בבנק הזרע כבר כמה זמן. למרות שהיו לה בעבר הצעות לכל מיני סוגים של הורות משותפת, קשה לי לראות אותה בכזה דבר, זה ברור שאם אז בנק הזרע (בינתיים לא הולך לה). זה מאד אישי בעייני ומאד תלוי מי את ומה הדברים שבדגש אצלך.
אישית לא חלמתי שלילדה שלי יהיה קשר כזה עם אבא שלה, שהוא ישקיע כל כך ויהיה איכפתי כל כך (אולי כי לא ציפיתי לכלום אבל עם הזמן בהחלט עשיתי החלטה לטפח את הקשר הזה) ולא דימיינתי בחיים שיהיה קשר עם משפחה מורחבת והנה לילדה שלי יש עוד סבים, דודים בני דודים שאמנם פחות קרובים מאשר הצד שלי אבל קיימים ואהובים. בעייני זה הרבה יותר משמעותי מאשר דברים אחרים. נחמד שאני יכולה מדי פעם להאשים את הגנים שלו בכל מיני דברים (בצד שלי זה רק הדברים הטובים) אבל בעייני הגנים זה העניין השולי והקשר זה הדבר המשמעותי. אני לא חושבת שאם הוא לא היה בקשר הייתי המומה מזה, התכוננתי ללגדל לבד ויצא שהרווחתי (למרות שיש לזה גם מחירים עבורי, אני מניחה שחלקם ייפתרו עם השנים והזמן). הילדה שלי אגב לא מתרוצצת בין שני בתים והוא מתראה איתה אצלי, היו תקופות שהוא עזר לי לחסוך על מטפלת/בייביסיטר. ברור לשנינו שהמילה האחרונה לגביה היא תמיד שלי ואם בא לי להתייעץ או לשאול את דעתו אני עושה את זה.
נכון שמבחינות מסויימות היה לי נוח יותר להיות לבד לגמרי במערכה בלעדיו בתמונה, אבל בגדול אני רואה את זה כהצלחה ודבר חיובי עם כל החסרונות. בסופו של דבר כל אחת והשיקולים שלה, מה שחשוב לאחת פחות חשוב לאחרת ומה שאני מסוגלת לספוג לאחרת הוא בלתי נסבל ולשלישית נראה טריוויאלי או נהדר. אני חושבת שמי שבהתלבטות צריכה לחשוב על עצמה ומה טוב לה ונכון לה, מי מודל טוב בעיניה ואיפה היא רואה את עצמה בתוך הדבר הזה.
אני חושבת שלילד זה לא משנה כל עוד האמא חיה בשלום עם מה שיש ולא מרגישה רגשות אשם על מה שיש או אין או יכול היה להיות.