על ידי אנונימי » 17 יולי 2004, 15:24
הרהורי פתיחה
מתוך:
באופן 53 שיצא לאור בחודש יולי 2004
דף עלון
אנחנו לא מערכת סגורה, אמרה לי לפני זמן יעל אופיר, ומאז מהדהד בתוכי המשפט הזה.
מה זה אומר? שהכל, אבל ממש הכל נראה אחרת. שאנחנו לא מי שאנחנו חושבים שאנחנו, שאנחנו לא מה שאנחנו חושבים שאנחנו.
אנחנו רואים עצמנו כישות אינדיבידואלית וחושבים שקיים חייץ בינינו ובין העולם. אנו מודעים לתודעתינו, ואיננו מודעים להשפעות שהיא מקבלת מבחוץ בכל שבריר שניה באמצעות החושים; אנחנו חשים בעור העוטף את כל מערכות גופנו ולא מבחינים בנקבוביות הזערוריות המקיימות קשר חליפין עם מה שמחוץ לגופנו; אבל למעשה, אנו עשויים מערכות מערכות של פתחים, כניסות ויציאות, כמו מסנן מורכב המווסת כל העת את הזרימה המתקיימת בינינו ובין העולם.
אנחנו לא מערכת סגורה, למרות שהעור העוטף אותנו מייצר אשליה של סגירות; אנחנו לא מערכת סגורה למרות שהשקפת העולם שלנו עוטפת אותנו במעטה מהודק של מחשבות ודעות. החיים מפעפעים מתוכנו ולתוכנו במינון מדויק. כל הזמן מתרחשת זרימה פנימה והחוצה, פנימה והחוצה. חומרים, מחשבות, רעיונות נכנסים, משתנים, מזינים, מרחיבים, ויוצאים להזין, להרחיב ולשנות מחוץ לנו.
כך, הרעיונות הנובעים מאיתנו מזינים תודעות של אנשים אחרים, ביו אם הם בוחרים לאמץ לעצמם את הרעיונות הללו, או שעיון בהם מעלה כי אין להם מקום בחייהם; ביטויי האהבה שלנו מזינים את הקרובים לנו, אבל גם ביטוי ההרגשות הקשות שלנו מצמיח אותנו ואת היקרים לנו - ילדים, הורים, בני זוג;
פסולת גופנו עשויה להזין את האדמה ואת הצומח, פסולת המטבח - את בעלי החיים; יצירות רוחנו יגרמו שמחה והנאה לאוזניהם, לעיניהם ולרוחם של בני אדם.
כל החליפין הזה מתבצע מבלי שהנותן יחסיר מעצמו דבר, אלא להיפך, מעצם זה שהוא חי הוא משפיע את טובו על סביבתו, מבלי לעשות כל מאמץ. השפע הזה יכול להתקיים בזכות השונות והגיוון האינסופיים המתקיימים בעולמנו, וככל שהגיוון גדול יותר כך רב השפע.
ולכן, בתרבות שחורטת על דיגלה אחידות של מראה ורצונות וצרכים, ומפרידה עצמה ממעגלי חיים נרחבים, יגבהו הררי הפסולת ולא יזינו משפעם הלאה. ואנו עצמינו, החיים בתרבות זו, נראה בכל ההפרשות של גופנו, נפשנו ורוחנו לא יותר מאשר פסולת, שבמקרה הגרוע ננסה למצוא לה אתר רחוק על מנת שתערם שם ולא תפריע, ובמקרה הטוב נמחזר אותה ונהפוך אותה לשמישה לאחר ששינינו את צורתה במאמץ רב.
אנחנו לא מערכת סגורה. למען קיומנו וקיום סביבתנו - הבה נרחיב את מעגלי הקשרים שלנו. נייצר מחדש את הקשר עם האדמה, עם בעלי החיים ועם הצומח בסביבתנו; נעודד את היחודיות של כל אחד ואחת על מנת להרבות את הזרימה המתקיימת בינינו; נשמח בשונות המתגלה לנו בפניו של האחר ונייצר איתו קשרים הנובעים מאהבה.
ככל שנדע להוקיר ולכבד את המגוון שבתוכנו, נדע גם לכבד את כל הסובב אותנו. ככל שנחיה במערכת מגוונת יותר, כך נהיה אנו עצמנו מזינים יותר את העולם.
אורנה
הרהורי פתיחה
מתוך: [po]באופן 53[/po] שיצא לאור בחודש יולי 2004
[po]דף עלון[/po]
[hr]
אנחנו לא מערכת סגורה, אמרה לי לפני זמן יעל אופיר, ומאז מהדהד בתוכי המשפט הזה.
מה זה אומר? שהכל, אבל ממש הכל נראה אחרת. שאנחנו לא מי שאנחנו חושבים שאנחנו, שאנחנו לא מה שאנחנו חושבים שאנחנו.
אנחנו רואים עצמנו כישות אינדיבידואלית וחושבים שקיים חייץ בינינו ובין העולם. אנו מודעים לתודעתינו, ואיננו מודעים להשפעות שהיא מקבלת מבחוץ בכל שבריר שניה באמצעות החושים; אנחנו חשים בעור העוטף את כל מערכות גופנו ולא מבחינים בנקבוביות הזערוריות המקיימות קשר חליפין עם מה שמחוץ לגופנו; אבל למעשה, אנו עשויים מערכות מערכות של פתחים, כניסות ויציאות, כמו מסנן מורכב המווסת כל העת את הזרימה המתקיימת בינינו ובין העולם.
אנחנו לא מערכת סגורה, למרות שהעור העוטף אותנו מייצר אשליה של סגירות; אנחנו לא מערכת סגורה למרות שהשקפת העולם שלנו עוטפת אותנו במעטה מהודק של מחשבות ודעות. החיים מפעפעים מתוכנו ולתוכנו במינון מדויק. כל הזמן מתרחשת זרימה פנימה והחוצה, פנימה והחוצה. חומרים, מחשבות, רעיונות נכנסים, משתנים, מזינים, מרחיבים, ויוצאים להזין, להרחיב ולשנות מחוץ לנו.
כך, הרעיונות הנובעים מאיתנו מזינים תודעות של אנשים אחרים, ביו אם הם בוחרים לאמץ לעצמם את הרעיונות הללו, או שעיון בהם מעלה כי אין להם מקום בחייהם; ביטויי האהבה שלנו מזינים את הקרובים לנו, אבל גם ביטוי ההרגשות הקשות שלנו מצמיח אותנו ואת היקרים לנו - ילדים, הורים, בני זוג;
פסולת גופנו עשויה להזין את האדמה ואת הצומח, פסולת המטבח - את בעלי החיים; יצירות רוחנו יגרמו שמחה והנאה לאוזניהם, לעיניהם ולרוחם של בני אדם.
כל החליפין הזה מתבצע מבלי שהנותן יחסיר מעצמו דבר, אלא להיפך, מעצם זה שהוא חי הוא משפיע את טובו על סביבתו, מבלי לעשות כל מאמץ. השפע הזה יכול להתקיים בזכות השונות והגיוון האינסופיים המתקיימים בעולמנו, וככל שהגיוון גדול יותר כך רב השפע.
ולכן, בתרבות שחורטת על דיגלה אחידות של מראה ורצונות וצרכים, ומפרידה עצמה ממעגלי חיים נרחבים, יגבהו הררי הפסולת ולא יזינו משפעם הלאה. ואנו עצמינו, החיים בתרבות זו, נראה בכל ההפרשות של גופנו, נפשנו ורוחנו לא יותר מאשר פסולת, שבמקרה הגרוע ננסה למצוא לה אתר רחוק על מנת שתערם שם ולא תפריע, ובמקרה הטוב נמחזר אותה ונהפוך אותה לשמישה לאחר ששינינו את צורתה במאמץ רב.
אנחנו לא מערכת סגורה. למען קיומנו וקיום סביבתנו - הבה נרחיב את מעגלי הקשרים שלנו. נייצר מחדש את הקשר עם האדמה, עם בעלי החיים ועם הצומח בסביבתנו; נעודד את היחודיות של כל אחד ואחת על מנת להרבות את הזרימה המתקיימת בינינו; נשמח בשונות המתגלה לנו בפניו של האחר ונייצר איתו קשרים הנובעים מאהבה.
ככל שנדע להוקיר ולכבד את המגוון שבתוכנו, נדע גם לכבד את כל הסובב אותנו. ככל שנחיה במערכת מגוונת יותר, כך נהיה אנו עצמנו מזינים יותר את העולם.
אורנה