אמא של מויה

[אמא_של_מויה*]

אז אני רוצה לפתוח דף בית אישי, נקווה שבעיות ההבנה שלי לא יקשו עליי בהעלתו לאתר...
אז שמי הוא הרכב של שמות 2 ילדיי, בכורי בן התיכף 6, ובתי בת ה- 3 וחצי, מתוך הרגל לא אציג אותם בשמם במלא, אני ככה סתם, דנה. בת 35... למדתי די הרבה השכלה על-תיכונית אבל מכל מיני סיבות לא עסקתי בכלום מלימודיי הגבוהים, וגם לא התקדמתי בהם. ועכשיו אני מנסה לעשות תיקון - ומתחילה ללמוד, כשהשנה האקדמאית תחיל, עריכה לשונית.ועוד שבוע אני מתחילה ללמוד סדנת איור (במטרה לאייר ספרי ילדים) ובמקביל להכל אני מתישהו אעשה גם סדנת כתיבה יוצרת....
אני בתהליך של שינוי מזה 6 שנים, מאז שאני אמא כשהתהליך אואץ מאד מאד בשנה האחרונה, כהשתחלתי לטפל בעצמי, לעקוב אחרי הקשיים שהסבו לי המון סבל בחיים, ולהתחיל להגדיר את הזהות שלי. השלב הזה הוביל להמון שינויים, שמסייעים לי לצמוח ולאהוב את החיים למרות הכל.
האתר הזה קרוב לגישותיי, לליבי, לאמונותיי, אמנם אני יודעת להפריד ולא לקחת הכל כתורה מסיני, ולזהות מה שאני לא יכולה לממש ומה כן , ומה לא מתחבר אליי ומה כן, אבל בכללי, "באופן" זו גישת החינוך היותר קרובה למה שאני מיישמת.
אני מקשרת פה לבלוג שלי שפתחתי בתפוז, ושם גם אפשר לקרוא קצת על על עצמי. לכאורה אני כותבת שם לעצמי, אבל מאד חשוב לי לקבל התייחסויות, כי הכתיבה שלי שם היא תוצר ופרי של דיאלוג עם הפורום הזה, וגם עם גורמים אחרים בהם אנ פוגשת, וגם אם הדיאלוגים לא כלל אותי, הייתי נוכחת בהרבה נקודות, למדתי, שאבתי השראה ומידע, תחושת אהדה או התנגדות.
מאד אשמח להיות חלק מ"פרויקט" באופן טבעי.


http://blog.tapuz.co.il/meandmykids

[עורכת_מוערכת*]

תתחדשי על ה דף בית אישי

[אימא_טרייה_פלוס*]

תתחדשי.
ואני בכלל נכנסתי כי רציתי להחמיא ולומר שמויה זה שם מקסים. ורציתי לשאול אם יש פרשנות... אבל עכשיו אני יודעת שאלו שני שמות חצויים...

[אמא_של_מויה*]

לאמא טריה פלוס-תודה על המחמאה, ואני מתחייבת שגם שמם ה"אמיתי" של ילדיי נבחר בקפידה, ובעיניי שמותיהם מקסימים

[עורכת*]

שלום שלום,
העברתי את מה שכתבת ואת התשובה של כוכב נגה לדף שקרים שסיפרתי לילדיי

מקוה שזה מתאים לך!
(את התכתובת הקטנה ביננו מחקתי כי היא לא רלוונטית...)

[או_רורה*]

שלום שלום לך! קוראת ומזדהה, גם אני בערך באותו המצב, באמצע תהליך של שינוי מאד עמוק עקב אימהות ועוד...

[מי_מה*]

הי , כתבתי אותו ל ראויה_ לאהבה ואני מעתיקה מהדף שלה:
_המנה הזאת היא שיבוש שלי למתכון האורז של אייל שני, לא פחות.
מתחיל בנאמנות למקור. גזר מגורר מטוגן בשמן זית עד שהשמן נהיה כתום זרחני (בערך גזר אחד לבערך שליש חבילת אורז, זה הכי קרוב לכמויות מדויקות שאני מסוגלת), כשהשמן נהיה זרחני להוסיף את האורז ולטגן עד שיש לו רייח של סדינים שהתיבשו בשמש (כך במקור - נשבעת) אם יש לך מייבש כביסה ואת לא מכירה את הרייח אז זה בערך דקה.להוסיף מיים כדי כיסוי מושלם, לכסות ולבשל על אש קטנטנה בערך 40 דקות, עד שידית של כף עץ שנשלחת לתחתית מגלה שהאורז מתחיל להידבק. לכבות אש להוסיף שמן זית (בערך כף) ולערבב נמרצות שכל האורז יהיה עטוף ואותו הדבר גם עם רוטב סויה. לתת לנוח. מכאן אני ואייל מתפצלים. הוא מוסיף פיסתקים ובצל ירוק ופטרוזילה וזרעי עגבניות ואני תבשיל קישואים: מטגנים בצל במחבת עמוקה מוסיפים פלפל ירוק חריף חתוך דק, ושום קצוץ, מוסיפים 5-6 קישואים חתוכים לקוביות וכפית סוכר. מטגנים עוד קצת. מוסיפים קופסת עגבניות מקולפות ומועכים אותן קצת עם הכף או חותכים לפני ההוספה לסיר. נותנים להתבשל כמה דקות. מוסיפים מיץ לימון טרי וכפית מלח . מתבשל עוד קצת ואז חופן עלי פטרוזילה קצוצים ו.... ווואלה!
אנחנו אוכלים את זה כך: גבעת אורז עם גומה, בתוכה תבשיל קישואים, מעל קצת יוגורט טבעי וחופן צנוברים קלויים. זה שילוב הורס.
לבריאות! _

[רותי_תותי*]

לגבי הכיסויים שניתן להכניס בהם חיתול טטרה: יש את הקישור לאתר החברה Happy Heinys
המפיצה הישראלית - הכיסויים נמכרים בארץ ע"י דליה 0522200505 Dahlias Diapers & More" www.dahliasdiapers.com"
מחיר: 95 ש'.

גם אני התחלתי לתפור חיתולים בסגנון זה.... לשימוש ביתי תפרתי בנתיים שניים חמודים.
בזמן הגמילת הלילה של ביתי הגדולה קניתי כיסוי פלסטי נושם של קושיז אחד ויחיד ושמתי בפנים את הטטרה והחלפתי לפי הצורך. בבוקר הייתי מאווררת את הכיסוי או שוטפת לפי הצורך. חיינו כך כשנה...
אם יש לך שאלות את מוזמנת בדף הבית

[אמא_של_מויה*]

מי מה תודה על המתכון המרתק.....

[אמא_של_מויה*]

רותי תותי...תודה על הקישור, במצב הנוכחי אני בטח לא אקנה חדשים מכל סוג, בינתיים גם הבת שלי לא רוצה חיתול אפילו שקמה רטובה, אז אולי פשוט ניגמל כך....

[אמא_של_מויה*]

רגשי..
רגשי אשמה,רגשי נחיתות, רגשות שהורסים.

ביום ראשון הייתי בשיעור איור...במסגרת סדנה שנתית. אז חוץ מזה שהמנחה שכח אותי בסבב היכרויות וכתמיד היה לי המון מה להגיב, להגיד...הבלגתי, זה בטח הלך לאיזה מקום חשוך בנפש למרות שלכאורה וויתרתי...
למדנו כמה טכניקות של איור בעיפרון שבעצם היו על בסיס רישומי.נהניתי, אבל התוצאות שלי היו כ"כ פלסטיות, מלאכותיות, ילדותיות, לא עמוקות, ואולי אף חסרות כישרון שזה ממש ביאס אותי, וכל השבוע הזה נראה כמו התחושה המדכאת הזאת של שוב אני לא בדרך הנכונה??

ואז כל מיני דברים באים ומדגישים את הנטיה לרגשי נחיתות....למשל יש חברים שמאד אהובים עליי, והם גם כאלו בסדרים..כנראה כי הם פשוט שלמים עם עצמם, ואני בחוסר הזה של השבוע, הרגשתי בהשוואה אליהם אמא/אדם שלא נותן מספיק גבולות, אמא/אדם שהגבולות של עצמו מטושטשים, אמא/אדם כעוס יותר, כי נפשו כואבת מעט....וככלל לא מרוצה בעליל מעצמה ומסביבתה.
מאחר שאני יודעת את התשובה, צפוי שאדע לעשות תיקון, אבל לא, או כשבויה נצחית למצב העתיק שלי של להיות במצב רוח מדוכדך ושפוף מבפנים או כי אני כ"כ צריכה שמישהו יעיר אותי, ינחם באמת...
ואני יודעת שהדברים תמיד משתנים, ויש תמיד עידוד במקום אחר או אפילו באותו מקום שלא עודד אותי קודם לכן, ובכל זאת המבוך שאני יוצרת לעצמי בזכות עצמי מעיב, וגורם גם לרגשי אשמה על שאני לא מרימה את עצמי להתמודדות. ברור לי שהתחושה מובילה להמון הגדרות שישתנו עם שינוי ההרגשה, וזה עושה את העולם לכ"כ לא אובייקיטבי (ומעניין).
אז שיהיה סופ"ש מעודד ומרענן....

[אמא_של_מויה*]

מצוטט מהבלוג שלי, כי רציתי לחללוק גם פה:
מאז שאימצנו את כלבתנו הגדולה והאהובה, אנחנו יוצאים יותר מהבית,נושמים יותר אוויר, מטיילים בישוב שלנו וגם מחוצה לו, ואף פעם לא בלעדיה. הרי כבר אמרתי שרק טוב יצא מנוכחותה.
השבוע יצאנו לליפתא, מקום בטבע אבל במתחם העירוני, קל"ב. העמסנו מנשא לנסיכה, העמסנו ילד-נינג`ה, את עצמנו ואת מלכת החיות על הרכב וקיווינו לטוב, המקום קצת נושא שמועות של מקום מפחיד: עבריינים, מסוממים, תמהוניים. בכל זאת לא רציתי לוותר, כי היינו בעבר והיה מעניין ומהנה. הייתי די רגועה כי באנו חמושים: כלבה גדולה ונאמנה ופלאפונים.
התחלנו במסלול, קצת קשה למי שלא מטייל הרבה בשטח "פראי" , במיוחד עם מנשא, תיק גב, ואולי חששות. אבל הבכור נהנה אף כי בהתחלה קיטר שהוא לא רוצה לבוא.
כשהתקרבנו למעיין, סימן לנו אדם דתי להמתין, ידענו שפלוני טובל במקווה המקומי. בתום ההמתנה הקצרה התקרבנו.
ראינו את בריכת המעיין, את תחילת הניקבה. ואת הטינופת.
פיסת טבע חלומית פשוט הפכה לטבורה של מזבלה.
היה קשה להנות מהניקבה הסמלית,מהמעין החביב, משפע הצמחיה שאמנם כעת יבשה, אבל בכל זאת צמחית בר, טבע.
האדם שפגשנו במקום, עוד אמר שעכשיו יחסית נקי.
המשכנו בדרכנו, וכל עוד עברנו בסמוך ובין בתי הכפר הנטוש שחלקו מאוכלס ע"י מחוסרי בית ו/או מתבודדים במתכוון, הטינופת הציפה אותנו ואת השבילים, משום מה זכרתי/חשבתי שאם כבר מישהו מגיע לדור בבתים היפהפיים (למרות שהם גדושי זבל רואים שהיו פעם יפים, ויכלו להיות פנינה ארכיטקטונית גם היום), הוא יהיה קצת אקולוגי, אבל קופסאות השימורים המתגוללות על תעלות המים, בקבוקי הפלסטיק, אריזות החטיפים המתעופפות בינות העצים הבהירו לי את גודל טעותי, ולא נותר לי אלא לחשוד ב"תושבים" המקומיים, כי אני יודעת שזה לא אתר תיירות מבוקש, אנשים חוששים קצת, ואולי ניכוו בזוהמה ולא חשקו לבקר שוב במקום (אנחנו מצטרפים לקבוצה הזו). אחרי שעברנו את מתחם הכפר, פגשנו את הטבע המבודד,(חוץ ממתחם צבאי חדש -מגודר ומשובצר שגם פוגם ונוגס בנוף כאילו שתיקת הטבע לא מדברת) ומאד נהנינו לצלוח את הירידה ואח"כ לעלות בדרכים חלופיות חזרה לנקודת ההתחלה.
למרות האכזבה, תחושת ההחמצה וביזוי הטבע, נהננו, ואפילו כן ממליצים למי שבאזור לקפוץ, כי אפשר ללמוד המון על מה היה פעם: בניה, חקלאות מקומית-שימוש בטרסות לגידולים מקומיים (תאנה, רימון, סברס, צמחי תבלין/מאכל), נוף בראשיתי, שימוש במים מקומיים לצרכי מחיה, ישוב שמאד מאפיין את ארץ ישראל של פעם.
וגם לראות ולהמחיש איך האדם בנפשו, באחריותו, באכזריותו ואנוכיותו הורס את מתת האל והטבע, ועוד בוכה על זה אחר כך.

[אמא_של_מויה*]

"מזמור" לביתי....

את, אהובה קטנטונת, זהובת שיער, פנייך פני פיה, עינייך כחולות למשעי, כולך ביטחון ותום. רק שאיש לא יעלוב בך, אני מתפללת.
אני בודקת, אני שומרת.
נולדת יצור חברתי שאין לי מושג מה משמעות הדבר, ואיתך אני לומדת את משמעות כיבוד ילדיי, שעושים בעניינם ואל לי לבקר זאת....לא אחזור על טעויות מוכרות של גידול ילדים לאשמה ותחושת אי ריצוי עצמי.

אתן לך לשחות בצבעים, במים, לצייר על גופך עד שובע, ועוד ועוד.
נשמע יחדיו ניגונים, מנגינות,
והחיים יחייכו, ויחייכו, ויאהבו אותך עד כלות.

מנשקת ואוהבת, גם יורקת מתפנקת, מאנפפת ודורשת, ומקבלת, מתחבקת, מתמסרת, מענגת, מתדגדגת וצוחקת, מתמוגגת.
עינוגית קטנה שלי.

אלוהים עזור לי לשמור עליה, שאיש לא יחשוק לפגוע בה, לקחת ממנה משהו מקסם הפיות שנזרה עליה בלידתה.

ילדתי אני מנשקת אותך.
אמא שלך

[אמא_של_מויה*]

וניגון לבני

הילד שלי, עיניו כים / אפורות ירוקות / עם ניצוץ שובב / או ענני סערה כעוסה / וחולמנות של עולמו.
הוא כל כך שלי / כל כך מעצמי / אין איש יכול לגעת ממש בנפשו /
אין הוא מוכן להתנתק מאמו.
אולי את נשמתי הכנסתי בו / אולי את ליבי / אבל אנחנו ביחד גם כשלא
כל כולו מיוחדות / המנחה את דרכו / ואין דרך הכופה דרכה עליו.
כולו התיקון שלי לעוולות / של עולמי / ומהותו היא /
שיקום נפשי לאחר שנות החשיכה.
כולי הודיה על / הקשיים שהוא מעמיד מולי / אושר מציפני / על הזדקקותו לי / ליבי נמלא תקווה / כי לנצח הוא שלי / ליבי נמלא אימה / מחשש שיאונה לו רע / אני פה לשמור עליו / האל נתן לי מתת חמלה / מתת אהבה / מתת נתינה / ולא לשוא.

[מי_מה*]

שלום לך אמא של מויה !
מקווה שיצליח לך המתכון (עם קצת תירגול הוא נהיה מאוד קל ומהיר).
מקסימים המזמורים שלך, באמת. משפט אחד קפץ לי לראש ואני, ברשותך, אתיחס אליו. את מוזמנת להתעלם או למחוק אם לא מתאים לך שיופיע פה.
כתבת ומהותו היא / שיקום נפשי לאחר שנות החשיכה. זה מרגיש לי כמו עול מאוד כבד למישהו, בודאי לילד, להיות כל כולו (במהותו) תיקון למישהו אחר. אני די משוכנעת שאת לא אומרת לו את זה מפורשות, אבל אם את חשה בזה אז גם הוא, קרוב לודאי, חש בזה. לדעתי, שווה התבוננות ובדיקה.
מאחלת לכם סופשבוע נעים וחמים ומהנה @}

[אמא_של_מויה*]

מי מה - המתכון יצא מדהים בעיניי (הילדה אכלה הילד לא....) החלק של הגזר+אורז.
עונה אמנם באיחור, אבל כוונתי בתיקון היא שמעצם היותו בני, ואני אימו אני דרך זה חווה תיקון של ילדותי, בלי תנאים, בלי ציפיות, אלא רק ואך ורק מעצמי. התיקון הוא כשל הורה ולא כשל ילד, כי אני "נולדתי מחדש" עם ילדיי, וכך מתקנת את ילדותי, נשמע אחרת?..בעיה עם "שירה".... ותודה על דעתך החיובית על מזמוריי....

[אמא_של_מויה*]

חברות/ים וירטואליות/ים אל ממשיות/ים יקרות/ים.
אני מעלה פה משהו קטן וממצה לגבי תחושותיי.....בטח אני ה"יחידה" שחווה זאת...
אין לי זמן!!!!
כי לפני שאתענג על הביקור פה, עליי לבצע מטלות בעבודה המפרנסת שלי, ובבית גם אם לא אעשה כלום, מיד אח"כ אעשה מה שצריך ואח"כ עוד כמה דברים שצריך ודחוף, ואז אפנה ל"מותרות".
אז מה למעשה קורה?
יוצא לי להציץ...להגיד לעצמי שאני רוצה לקרוא את זה ואת זה ואת זה, ולשאול את זה ואת זה ואת זה.....ולהגיב למשל על הדף שפתחתי בזמנו (שקרים שלנו כהורים לילדינו או השם שבסוף הוחלט שייקרא על שמו הדף, לי זה לא משנה כ"כ) וראיתי שנוספו אליו תגובות מרשימות, מעמיקות ועמוקות, שאיני יכולה להתייחס אליהן ולהגיב עליהן בהינף פתיחת האתר "באופן"...אז אני פשוט לא מגיבה עד שיתפנה לי משהו....ואולי כי אני בעיצומו של שינוי בחיים, מאחורי הקלעים של האתר. התחלתי להשתמש בתחבושות ר"פ.....התרגשתי. עברנו בעזרת שרביטי למזון אורגני ככל האפשר, התחלתי לכבס באגוזי כביסה.....ואני מקווה שבאמת זה המשהו שמחבר אותי לעולם, הדרך הזו...
אז יש המון לוגיסטיקה, וחשיבה, ופנטזיות חדשות בעקבות זה (למשל יומיים במדבר לנשים + בנית רהיט או תנור, וקישוטו....) וסתם ככה בא לי עוד ילד (להניק...) ובעצם יש לי משפחה שאני אפילו עם בן זוגי לא מספיקה לחלוק את העומס הזה......
אז מי שנפגע או חשב שבאתי ופרחתי אחרי ששאלתי והעליתי דברים, אז לא....ייחודו של האתר הוא באמיתות דבריו לאורך שנים, אז יגיע היום שאחזור למקום ששאלתי ואלמד ממנו עוד דברים חדשים.
ועוד דבר
לפעמים אני מגיבה/שואלת/חושבת על 10 דברים ואז שוכחת לזמן מה את שאלותיי, ואז פתאום מוצאת אותן, ואין לי את הדבר הזה...
הזמן
שאמא שלי תמיד התבכיינה שאין לה....אז גם אני (נקודת דמיון 1 לאימי.).
בעצם אני לא מתבכיינת, אני מאזנת, וכמו שהיה לי משפט צהוב באחר מדברים שכתבתי "אם את לא יכולה יותר אל תכילי...." אז זה כולל גם את מה שאני לא מספיקה=הכלה עצמית.....
מישהו הבין משהו??? פשוט האצבעות גולשות לי כמו על פסנתר (או כמו שאמורות לגלוש על פסנתר), ואני לא תופסת אותן.......................

[ליאת_טאוב*]

מאוד רלוונטי. לא הספקתי להתקשר.
אני אשמח אם תוכלי לעבור ולאסוף את הדברים.
תודה רבה.

[מי_מה*]

@}

[אמא_של_מויה*]

ליאת טאוב אני כנראה מחר אוכל לעבור, או אולי היום בערב...אז להתקשר הביתה???

[ליאת_טאוב*]

תודה רבה!!

[המכשפה_הצפונית*]

זרקנו את הקומפוסטר שלנו ליד הפח אתמול. אם את בפרדס חנה, אשמור לך אותו.

[אמא_של_מויה*]

מכשפה נחמדה, תודה לך, אמנם הייתי בתיכון בפנימיה החקלאית בפרדס חנה (זיכרונות נעימים), אבל אני מאזור ירושלים, ובהמלצה ממישהי פה לקחתי כמה צמיגים ובהם אארגן את הקומפוסט.
תודה, וחבל שאני לא גרה בפ"ח....

[silvia*]

Hello,
I'm intrested in the house in Motza....I'm abroad, visiting my mother, and I'll be back in Jerusalem next week, I'll be in touch then.
Thanks, Silvia.

[אמא_של_ליה*]

היי אמא של...
באתי לספר לך איך מצאנו את הבית שלנו
(קצת רחוק מקס"ם, אבל מסתדרים עם הנסיעות בינתיים)
חיפשנו בכל מיני דרכים ובסוף החלטנו להיות ממש אקטיביים:
עשינו מודעה יפה וצבעונית במחשב, שאנחנו זוג עם ילדה ושאנחנו מחפשים בית באזור...
תלינו אותה במרכזי המושבים באזור, וראה זה פלא: כעבור שבוע התקשר אלינו מישהו שהיה צריך לעזוב את ביתו באמצע חוזה.

שווה נסיון.
בהצלחה @}

<מונעת ממך את ההסבר על דימויים ויזואליים שמייצרים מציאות ובלהבלהבלה. אבל אולי גם זה>

[אמא_של_מויה*]

אמא של ליה - תודה, מאמצת את הצעתך ויבוצע, אני מאד אופטימית, ומאמינה שאם נחליט ללכת על קס"ם, אני מתעקשת שנגור קרוב, ואני בטוחה שנמצא משהו.
תודה

[סילביה*]

שלום,
טוב, חזרנו מחו"ל ועכשיו נשמח לדעת פרטים על הבית.....
טלפון שלנו הוא איזור חיוג 02 6221193
או במייל
[email protected]
תודה

[טליה_טקאוקה*]

@}@}@}(())(())@}@}@}