אמהות שואלות אמהות

מאי*
הודעות: 338
הצטרפות: 01 ספטמבר 2003, 17:18

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי מאי* »

שלושה דברים שאני יכולה לומר, בתור אמא שמגדלת ילד קצת יותר גדול לשלך שמאובחן רשמית כבעל הפרעה התנגדותית-מתמרדת:
  1. אם שניכם מכינים אותו בבוקר - רדי מזה. שרק אחד יהיה בבית בשעות הרלוונטיות. הוא מתמרן בין שניכם ויש לו יופי של מופע כשיש את אמא שוטר רע ואבא שוטר טוב. שבכל בוקר הורה אחד בלבד יהיה אחראי על הכנתו לבית הספר, והשני לא בשטח בכלל, וודאי ובוודאי שלא מתערב.
  1. לילדים כאלה יש בדרך כלל קושי במעברים. האם יש לו מספיק זמן בין רגע ההתעוררות ועד שהוא צריך לצאת מהבית? האם אפשר שארוחת בוקר כלשהי שהוא אוהב תהיה מוכנה עוד לפני שהוא קם? מוזיקת רגע מרגיעה? אולי מקלחת? הבן שלי מאד תחרותי ואוהב להתלבש מול טיימר או בתחרות מולי. אם הוא חייב 'לנצח' תני לו לנצח בדרך הזאת. אפשר להתנות שמי שמסיים ראשון מקבל כוס שוקו, או משהו אהוב אחר.
  1. טיפול רגשי. טיפול רגשי. טיפול רגשי. זה בכלל לא משנה עד כמה אתם מתמודדים טוב או לא - אין מצב שלילד עצמו טוב בצורה הזו.
אמא_לתינוק*
הודעות: 5
הצטרפות: 02 אפריל 2018, 02:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי אמא_לתינוק* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

כתבתי פה לפני כמעט שנה על התינוק שלי שכל הזמן בוכה ויונק, ואני עצמי שההתאוששות מהלידה היתה קשה לי כל כך פיזית.
כמה שהדברים השתנו
היום הוא כבר גדול יותר וזוחל. ושמח. זה מה שחשוב. הוא שמח, חייכן, סקרן, משחק, פורח, אוכל הכל.
עדיין יש בי קושי שמתעורר כשאני נזכרת כמה היה קשה. ממש לא יאומן. איך לא יכולתי להוריד אותו מהשד. היה שם כל הזמן. איך הרגשתי פיזית כל כך רע בעצמי שבקושי הלכתי ובקושי הרמתי אותו.
היום אני חושבת בעקבות הסתכלות על עקומת המשקל שלו בטיפת חלב, שההתחלה היתה קשה גם מבחינת המשקל. כי הוא כן עלה במשקל, אבל לא לגמרי היה בעקומה שלו. ואני הייתי כל כך כאובה, כל כך הפוכה,שלא שמתי לב שכאן הבעיה. מבחינתי הוא עלה במשקל. והיום צומחים להם רגשות האשם על זה שבעצם הוא היה רעב ולכן צמוד לשד כל הזמן.ואולי ההנקה שלו לא היתה יעילה מספיק, ורק אחר כך זה השתפר. כי בעצם כשחושבים על זה, קצת כאבו לי הפטמות ולא יחסתי חשיבות כי חשבתי שהוא קטן וצריך לחבר אותו היטב, ואני הרי ניסיתי להניק בשכיבה ובתנוחות שונות ולא בחיבור מיטבי ומדוייק,אז ברור שיכאב לי.
ובאמת בימים הממש ראשונים סחטתי קצת חלב והוספתי לו בכפית,עוד בבית חולים, וזה עזר לי כשכאבו לי הפטמות. אבל לא המשכתי עם זה, וחבל. אולי זה היה חלק מהעניין ואם הייתיי מוסיפה לו חלב בשאיבה או בסחיטה זה היה עוזר לו להרגע ולהיות שבע.
אבל אני הייתי כל כך כאובה וכל כך בלופ, שלא הצלחתי לחשוב בבהירות. ובטח שלא הצלחתי לישם שום דבר. להתחיל לשאוב היה מעבר לרמה הגיונית שיכולת לתאר לעצמי בכלל. למרות ששברירי מחשבות עלו וצצו כבר אז.
בעקומה של טיפת חלב רואים שאחרי חודש יש מין התאוששות כזו וחזרה לעקומה שבה נולד. גם אז לא היה קל וגם אז הוא המשך לינוק נוןסטופ.
ואז אובחן גם ריפלוקס סמוי. ואני גם ראיתי את זה במו עיניי, את הסבל שלו שהאוכל עולה לו. והגרפסים הבלתי נגמרים שהפריעו לו לישון.
יש משהו בהנקה שלו גם היום. היא כמובן טובה לעין ערוך ממה שהיה בהתחלה. אבל לפעמים מרגישה שהוא רוצה לינוק אבל אני צריכה לשכנע אותו כדי שינק ואז הוא מסכים. כאילו משהו מפריע לו,או שהוא מוסח נורא.
היום הכל יותר טוב. הוא ישן הרבה יותר טוב. יותר רצוף. כבר לא רק בידים, גם במיטה. כמובן שבמיטה שלי, אבל זה בסדר גמור. מלאך קטן ומתוק.
היום הוא ילד נוח. זוחל לו ומתעסק כל היום במה שמוצא בבית. צוחק אל האחים שלו. הולך עם אבא. רגוע. נרדם בעגלה,במנשא,בהנקה,בידים. כל כך הרבה דרכים להרדם. פעם שום דבר לא עבד. היום כמעט הכל עובד. היום אפילו אבא מצליח להרדים אותו, איזו הקלה. ואני זוכרת שהוא לא הפסיק לבכות ולצרוח, עד שכבר לא שמעתי את הבכי. עד שכולם בבית היו עצבניים מרוב צרחות. והיום לא מאמינים לי איך הוא היה,כי הוא עושה כזה רושם של תינוק נוח וחייכן שאוהב את העולם סביבו ומרוצה מהחיים.
השבוע הכנתי עוגה עם הגדולה יותר והוא היה לידינו. ואחרי כן חשבתי מי היה מאמין שאהיה לבד עם שני הקטנים, ואכין גם עוגה במקביל. כי הוא פשוט ישב שם וכרסם לו משהו בנחת.
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יולי_קו »

:-)
הכל משתנה, גם השינוי...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

איזה יופי לקרוא! איזה כיף שבאת לעדכן! שניכם התאוששתם. אל תאשימי את עצמך על מה שהיה אז - היית חלשה ומעוכה אחרי לידה וללא תמיכה (לא נראה שמישהי מנוסה שמבינה מה קורה היתה שם כדי לעודד אותך, כדי להרגיע, כדי לשפר תנוחה והצמדות לשד... כדי להזכיר שהכל עובר...).
אמא_לתינוק*
הודעות: 5
הצטרפות: 02 אפריל 2018, 02:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי אמא_לתינוק* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מוזר מאוד
למה לא מופיעה לי ההודעה שכתבתי?
ואני רואה שאתן עונות לי זה אומר שלכן היא כן מופיעה
ההודעה האחרונה שמופיעה זו הודעה של מאי
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

מוזר מאוד! אני רואה את מאי, אותך, את יולי קו ואותי ועכשיו אותך שוב!
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יולי_קו »

אולי בהעדפות שלך מסומן אוטומטית לא להראות מה חדש את מה שאת כותבת. אפשר לשנות את זה בתפריט למעלה.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי קור_את* »

קול פעמונים,
מציעה לפתוח דף חדש מאבקי כוח עם ילדים
ולהעביר את הדיון לשם. חבל שייעלם בדף עם נושאים רבים.
אמא_לתינוק*
הודעות: 5
הצטרפות: 02 אפריל 2018, 02:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי אמא_לתינוק* »

אולי בהעדפות שלך מסומן אוטומטית לא להראות מה חדש את מה שאת כותבת. אפשר לשנות את זה בתפריט למעלה.
בדקתי. זה לא
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שמאובחן רשמית כבעל הפרעה התנגדותית-מתמרדת:
יומים אני מסתובבת עם זה בראש.
באמת יש אבחנה מקצועית כזאת?
יעלי*
הודעות: 663
הצטרפות: 08 אוקטובר 2003, 21:33

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יעלי* »

באמת יש אבחנה מקצועית כזאת?
ODD
מאי*
הודעות: 338
הצטרפות: 01 ספטמבר 2003, 17:18

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי מאי* »

שמאובחן רשמית כבעל הפרעה התנגדותית-מתמרדת
כן. ברוב המכריע של המקרים היא מלווה בהפרעת קשב וריכוז, אבל לא תמיד.

מזהירה אותך, עם זאת, לא לקחת את האבחנה הרשמית מידי ברצינות. זה משהו ששמעתי אפילו מבעלי מקצוע שעובדים עם הילדים האלה. האבחנה יעילה כדי לקבל שירותים ממערכת הבריאות והחינוך, אבל בסופו של דבר היא הפכה לאבחנת-מטריה מהסוג של 'מעי רגיז'. ילדים עם אותה אבחנה יכולים להציג התנהגויות שונות, להתקשות יותר כל אחד במישורים שלו, וכן הלאה. כן חשוב להבין שהנושא ההתנגדותי אכן מהותי ולכן חשוב מאד ללמוד לא להיכנס איתם למאבקי כוח. ממליצה מאד על הספר 'ילד פיצוץ'. הוא יכול להיות פתח לשינויים משמעותיים מאד בדינמיקה המשפחתית.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

כל מה שמאי אמרה (())
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

אבל לא רציתי להיות האמא הזאת שעוקרת מכתפיה בכוח אצבעות עולל נואש שמתחפרות בכל כוחן - לא מספיק כנגד כוחה - ומוסרת אותו לידי המטפלת הטובה, החמה, הנפלאה והמומלצת שהצליחה למצוא. שמשתפת פעולה עם הניתוק הכפוי, שאוספת את הפעוט הצועק אל חיקה, ואומרת איתו שלום לאמא.
חמש דקות הוא בוכה, אחר כך מסכין עם המצב. נראה כשוכח. חוזר לפטפט, לחייך, ורק בצהריים כשאמא באה - אההה....
להתעופף לידיים שלה. לזנק, לרחף. ולרצות להישאר שם לנצח.
לנסות לחיות באשליה שמחר לא יחזור התסריט, שמחר היא לא תמסור אותי.
.
לא רציתי לא רציתי לא רציתי לא רציתי.
התאמתי הכול, מגורים ואורח חיים ועבודה.
אני לא מנתקת את התינוק שלי ממקור היניקה של חיותו. אין מצב בעולם. לא אפשרות.
.
ואחרי כל זה, איך ייתכן שאני בכל זאת שם, כמעט באותו תסריט?
.
מנתקת את הילד בכל בוקר ממקור חיותו. הוא נועץ אצבעות בכוח, מנסה בכל כוחו להיתלות על אבא, להיאחז בדמות ההיקשרות הראשית שלו, ואני אוספת אותו אל חיקי, ונפרדת איתו מאביו, שהולך לא עד הצהריים אלא עד הערב.
אני מרגישה שאני עושה דבר לא אנושי כשאני לוקחת אותו מאבא. אני מרגישה שהוא זקוק לו בכל נימי נפשו. המצוקה שלו כשאבא הולך כל כך ברורה, כל כך לא ניתנת לטשטוש או להעמדת פנים. זו מכה אנושה בכל בוקר מחדש. אבא הולך לעבודה.
הילד יתאושש קצת אחרי כמה זמן, כשאבא יגיע בערב הוא ידבק בו בחרדה ולא ירפה ממנו.
כשאפשר, אנחנו מלווים את אבא לאוטו. אפילו מטיילים עוד קצת. זה עוזר בקושי. זה לא מוחק את הנטישה.
.
.
.
אבל לא רציתי להיות האמא הזאת שמכניסה עולל לעגלה או למיטה או לכל מתקן כליאה אחר כדי שלא יפריע.
הוא קטן כזה, חסר אונים, מנסה להיחלץ ויודע שאבוד לו, אבוד לו, כולם חזקים עליו. מוטבעת בו לאט לאט ההבנה, מחלחלת אליו עם הזמן - אפשר לעשות לו מה שרוצים. הוא לא קובע כלום ולא שולט על גורלו. לאנשים הקובעים יש דרכים להכפיף אותו לרצונם. אפילו לכלוא אותו על לא עוול.
לא רציתי לא רציתי לא רציתי לא רציתי.
אבל מבחינתו מנשא זה אותו דבר, לרוב.
רוב היום הוא רוצה ומנסה להיות צמוד אליי. הוא בעננים כשאני מוצאת לי זמן ויושבת איתו למשחקים, שירים וסיפורים. אבל בחפץ לב הוא יסכים גם להיות מוחזק ביד אחת שלי, על המותן, תוך כדי שאני עוסקת בכל הדברים המעניינים האלה, עורכת שולחן או מערבבת תבשיל או מה שלא יהיה. וזהו. אין עוד אפשרויות. כשאני עומדת לשטוף כלים או לחתוך סלט, הוא כמעט תמיד ייאחז ברגליים שלי בדמעות שליש. לעשות את אלה ביד אחת אני לא מסוגלת. בשביל אלה בראו את המנשא, לא? זה היה אמור להיות כל כך אידילי, תינוק מציץ מאחורי הגב שלי, מקשיב להסברים המלומדים או להמהומי המנגינות וחש את תנועות היד המלהטטת בסכין... אבל לא. כשאני חוגרת מנשא הוא פורץ בבכי. הדרך היחידה לגרום לו להיכנס למנשא בשקט, היא להבטיח טיול מיידי. כשאני רק יכולה (כשלא גשום בחוץ, למשל), אני מבטיחה ומקיימת. מסתובבת בחוצות, והילד מרוצה. יש איזה סיכוי שכשאחזור תימשך עת הרצון לעוד רבע שעה של שטיפת כלים. בעיקר אם אתבל אותה בשירים, סיפורים וקפיצות. הנ"ל בסדר מבחינתי. אבל באמת שלא תמיד אפשר לצאת. בקיץ בגלל שקיץ, בחורף בגלל שחורף. ולא תמיד שמחת היציאה מתמידה גם אחרי שחוזרים. וכשזה לא קורה, מה נשאר לי?
עד כמה שאני רואה, נשאר לי לבחור בין לשטוף כלים תוך כדי שהוא ממרר בבכי על הגב שלי, או לשטוף כלים תוך כדי שהוא ממרר בבכי לרגליי. השני עדיף כי אין בו פעולה אקטיבית שלי נגד רצונו, ואילו הראשון עדיף כי אין בו סכנת מעידה שלי, וכי הוא מאפשר להשלים את המטלה מהר יותר ולשבת איתו לשעת פינוק.
יש עוד אפשרויות?
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יולי_קו »

בן כמה החמודי שלך?
נשמע עצוב ולא קל.

כיוון אפשרי הוא להשתדל לארגן את המשימות כך שישתתף בהן, אם בשהיה עליך כשאת יושבת והוא בחיקך בלי מנשא, אולי עדיף ברמת הרצפה.
האם את יכולה לתת לו לעזור לך לשטוף כלים? נניח להתארגן מראש על שתי גיגיות או שלוש על הרצפה? אחת עם סבון ומים, ושתי האחרות עם מים? עדיף כלי אוכל ממתכת, פלסטיק או עץ אם אפשר (פחות שביר). שיהיה לו ספוג לסבן בעצמו. אחר כך תנגבו את הרצפה ביחד.
אותו דבר עם חיתוך ירקות לבישול או לסלט- שיעשה איתך עם סכין אמיתי אבל נוח, קטן, ולא חד מאוד. הילדים שלי מאוד אהבו להשתתף איתי בדברים האמיתיים של החיים.
הם אהבו להפעיל מכונת כביסה, להכניס בגדים למכונה (לא עשיתי את זה איתם הרבה, אבל עד היום הם אוהבים להפעיל את המכונה, ללחוץ על הכפתורים, להוסיף סבון).
למצוא ביחד זוגות של גרביים...
שיראה לך מה הבגדים שלו בערימה ותקבלו ביחד...
זה לוקח יותר זמן. נכון. אבל באווירה של משחק ביחד.
אם זה יתאים לו- נפלא.
אם לא- אולי יעלו פה רעיונות אחרים.
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי טלי_ב* »

מזדהה מאוד מהכיוון שלי עם הקושי הראשון, ואחד לאחד עם השני.
לגבי הראשון, יכולה להציע רק אמונה רבה בכוחו לעבור את זה בשלום, וכן, גם אם זה כל יום מחדש.
זו קפיצת אמונה ענקית וקשה קשה קשה, ויחד עם זאת, אם אין אפשרות מעשית לשנות את נתוני המציאות, היא הכרחית מאוד גם עבורך וגם עבורו. בלעדיה ממש קשה לצלוח את היום יום.
וגם להוציא מהראש שאת כמו מטפלת (:
ואולי להוסיף שיחת וידאו במהלך היום, סיפורים על אבא, תמונות וכ'ו.
לגבי השני, גם שלי הפכה לסרבנית מנשא למרות שתמיד השתמשתי ואהבה מאוד בגיל קטן יותר. וגם היא עדיין רוצה בכל זאת המון על הידיים. וזה כבד ולא נוח ומגביל. מחכה לשמוע רעיונות גם...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

לגבי האבא:
הפטנט שעובד עם המטפלת, יכול לעבוד גם אצלכם. הוא ידרוש יותר מאמץ ממך. זו הבעיה.
אבל ההצעה הראשונה שלי: תפסיקו להתייחס לזה כאל נטישה אצל מטפלת זרה! הוא נשאר עם אמא! אז רוצה גם אבא וגם אמא. יופי. לא אפשרי ולא אסון. באמת. תשנו את המיצוב הפנימי. זה יקל עליו.
הפטנט עם המטפלת:
כל בוקר, רגע לפני שאבא הולך לעבודה, אתם יורדים למטה לעשות סיבוב. תקומו קצת יותר מוקדם כדי שלאבא יהיו חמש דקות להחזיק את התינוק בזמן שאת מתארגנת מהר, ואז תגידו ביי ביי, אתם יורדים לראות ציפור בגינה. וכן, גם אם גשום בחוץ. בשביל זה המציאו מעיל ומטרייה. אפשר "לרדת לראות את הגשם". אתם לא עשויים מסוכר. אם יש לך מגפיים, תקפצי בשלוליות בחדווה כשהוא עלייך.
כל מה שצריך: להגיד ביי ביי לאבא, לרדת "לראות ציפור", "לראות חתול", "לראות את הגשם" וכדומה, לצאת ולהשאיר את אבא בבית, אבא מחכה עד שהוא יודע שיצאתם מטווח הראייה של פתח הבניין, והולך לעבודה. את מודדת כך וכך דקות (כשאת יודעת שהוא כבר בוודאות הלך) וחוזרת הביתה. אם יש תקלה הוא מודיע לך בנייד, תתעכבי עוד.
בבית את הולכת מייד בשירה וריקודים לבצע משהו.
המעברים קשים לתינוק הזה, הרצונות שלו משהו ענק והוא "רוצה רוצה רוצה רוצה". בעיקרון רוצה שכל הזמן רק תהיי מרוכזת בו ולא תעשי שום דבר חוץ מאשר לשעשע אותו.
יש לך אפשרות להזמין משפחה או חברות לבקר אצלך?
אולי עם ילדים קצת יותר גדולים?

אם נרטבתם בגשם או הזעתם נורא בקיץ, אז כשחוזרים יש הרבה התעסקות בהחלפת בגדים, אולי מקלחת, וגם זה עיסוק.
חוזר הביתה ומגלה שאבא הלך?
"אבא עוד מעט יחזור מהעבודה". זו המנטרה. ואז כשאבא חוזר: "הנה אבא חזר מהעבודה!" ככה כל יום עד שהוא יתרגל שזה חוזר על עצמו וקבוע.

ועוד דבר:
כשהוא ממרר בבכי לא על שום פגיעה, אלא אך ורק על זה שרצונו הקדוש לא מתקיים (הוא רוצה רוצה רוצה רוצה עכשיו סיפור על אמא! מה פתאום אמא עושה משהו אחר שלא קשור אליו!) גם אז אפשר לנשו ף את האוויר בריאות החוצה, ולהירגע. את באמת לא עושה שום דבר רע. זו האופי של הילד, קשה לו, וזה בסדר. זו לא התעללות.
.
ואם יש לך כסא אוכל אולי אפשר להושיב אותו לידך בגובה שיכול לראות מה את עושה? או לעשות חלק מהדברים על הרצפה כדי שיהיה לידך על הרצפה ויראה מה את עושה?
אחת האמהות פה באתר נהגה לשטוף כלים בגיגיות בתקופה הזאת.
שתי גיגיות על הרצפה. אחת מלאה מי סבון חמים, לתוכה מכניסים את הכלים. השניה עם מים נקיים. את הכלים משפשפים בסקוטש בגיגית המים החמים, ומעבירים לנקייה. אפשר לשים מולו עוד גיגית קטנה עם "כלים" גם בשבילו וסקוטש קטן גם בשבילו. ואת כל זה להניח על סמרטוטי רצפה P-:
מיון כביסה? על הרצפה בכריעה כשהוא על הרצפה לידך.
קיפול כביסה? בישיבה על המיטה/הספה כשהוא על המיטה/הספה לידך.
קילוף ירקות? על הרצפה לתוך קערה כשהוא לידך.

בהצלחה {@
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

חחח עד שכתבתי באו יולי קו וטלי וכתבו דברים דומים!
יעלי*
הודעות: 663
הצטרפות: 08 אוקטובר 2003, 21:33

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יעלי* »

קשה לשאת את הבאסה של הילדים שלנו, אבל לפעמים צריך. פשוט לתת להם להתבאס. זה לימוד חשוב בשבילם.
ומתחברת מאוד למילים של בשמת -
באמת. תשנו את המיצוב הפנימי. זה יקל עליו.
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דו_כיפת* »

לא מאמינה שקראתי את המשפט הזה...
מאיפה הרעיון שלהישאר עם אמא זה כמו מטפלת?
.
זה כמו ההבדל בין תמל לחלב אם.....
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

טוב, חברות, קודם כול תודה תודה. קראתי ואחשוב על זה עוד.
ועכשיו רק כמה הבהרות:
.
אז רוצה גם אבא וגם אמא
לא. הוא רוצה אבא. כשקורה שאני הולכת והוא נשאר עם אבא אין בעיה.
מבחינת האגו שלי אני בסדר עם זה (-: גם יודעת שהייתה בעבר תקופה של צורך מוגבר באמא, ומן הסתם עוד יהיו תקופות כאלה בעתיד, וכרגע יש לו צורך מוגבר באבא דווקא. אז סליחה שהקפצתי את כולכן עם 'מטפלת', זה לא מטפלת, אבל זה כן ניתוק מאוד כואב בשבילו מדמות ההיקשרות הראשית שלו בשלב זה של חייו.
.
עכשיו, זה לא שאני לא מסוגלת לעמוד בעוגמת נפש שלו. נניח שהוא מגלה את הנייד (משתדלת שלא יקרה, אבל לפעמים קורה) ומשמיע קולות חושקים - אני לא אתן לו אותו, וכן אשתתף בצערו. ולא אקרע מזה. כי אני באמת חושבת שנייד מזיק לו, ואני שלמה עם המניעה. קשה לי מאוד במקומות שבהם אני דוקא מסכימה איתו שמה שהוא רוצה טוב ונכון בשבילו. אני באמת ובתמים מאמינה שהוא זקוק מאוד לאביו, ולכן מעציב אותי כל כך שהוא נאלץ להתנתק מזרועותיו בכל פעם מחדש.
וכמו שכתבתי למעלה - זה עצוב לי גם בשביל עצמי. כי כל כך האמנתי וחתרתי לא להגיע למצב שהתינוק שלי צריך בוקר-בוקר להתנתק מהורה אהוב. כי התמונה הזאת שהכרתי מהמציאות לא נתנה לי מנוח, התמונה הזאת של פעוט נאחז בכל כוחו ולא מצליח להישאר במקום המבטחים שלו... אז כן או לא מטפלת, לראות את התמונה הזאת בכל זאת חוזרת ונשנית אצלנו, זה מדכא מאוד.
(וכן, אני משתדלת לתזמן את הפרידה הזאת עם טיול שלנו. מה לעשות, הרבה פעמים זה לא מסתדר. לא אכנס כאן לכל הנסיבות והשיקולים...)
.
שולחת בינתיים ואכתוב עוד.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

אהה, אז הוא רוצה את אבא ומעדיף אותו עלייך. בהחלט מתסכל.
זה רק מחזק את דעתי, שאחד המפתחות לטיפול בסיטואציה הוא שאתם שניכם באמת לא תקחו את זה ללב ולא תהיו "מדוכאים" מזה. באמת.
תפתחי לזה יחס כמו יחסך לנייד: יופי שהוא משמיע קולות חושקים, המציאות היא שהנייד לא בשבילו ושאבא הולך לעבודה, והכל באמת בסדר. כן, מנחמים, אומרים שנתגעגע לאבא, ולהוריד את הדרמה אצלך. העבודה הנדרשת פה היא לגמרי פנימית: שאת תפסיקי להרגיש את הבאסה על זה. לגמרי. ממש תרגישי שהכל בסדר בעולם והוא לא ננטש אלא נשאר עם אמא האוהבת.
הדיאלוג שהרגשות שלו מנהלים הוא עם הדיאלוג הפנימי שלך, הרגשות המאוכזבים שלך, המחשבות שרצות אצלך בראש.
תשני לחלוטין את המחשבות והרגשות הפנימיים שלך - וגם הגישה שלו תשתנה.
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

עכשיו, לגבי לעשות דברים בגובה שלו - זה נשמע באמת כמו הכיוון הנכון, וכמו הדבר שיענה הכי טוב לצרכיו לעת עתה.
אבל--- איך?
הרי הכיף הכי גדול, פסגת השאיפות, היא לשפוך לרצפה. זה עיקר העיקרים ויסוד כל הפעולות בעולם.
גיגית מי סבון? להפוך, לשפוך. גיגית מים נקיים? להפוך, לשפוך. קוביות בצל שאמא קוצצת? להפוך, לשפוך.
איך אפשר לקדם ככה כל פעילות שהיא?
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

ושוב תודה לכולכן
(קראתי גם את ההודעה השנייה שלך בשמת, תודה)
ותודה מיוחדת לטלי... על ההזדהות. זה תומך.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

לתת לו דברים בטוחים שהוא יכול להפוך ולשפוך, בזמן שאת מתעסקת באחרים.
אז גיגית עם כלים לא מתאימה כרגע, עד שהגיל יעבור.
יש לכם סל כביסה? תני לו לשפוך הכל על הרצפה כדי למיין. תני לו "לשפוך" לתוך התוף של מכונת הכביסה. אם יש מייבש, שהוא יעזור "לשפוך" ולמשוך מהמייבש לתוך הגיגית. שהוא ישפוך את גיגית הכביסה הנקייה לערימה על המיטה כדי לקפל. ומותר לו "לשפוך" את כל הגרביים שהוא מוצא מהערימה חזרה לגיגית (ככה הוא לומד למיין גרביים ואחר כך תחפשו בהם זוגות, זה יהיה משחק חדש).
אגב, את קוביות הבצל בסוף צריך באמת "לשפוך" מהקרש לתוך סיר או מחבת או קערה, לא? אני מציעה שתלמדי אותו בזהירות לעזור לך בזה. אולי בהתחלה יישפך לו קצת החוצה אבל בהדרגה הוא ילמד "לשפוך" את כל הבצל ישר לתוך הסיר בלי שייפול אף אחד. תהפכי את זה למשחק ולאתגר.

ותני לו להתעסק לידך בקופסא עם קוביות, לשפוך. בקופסא עם כדורים, לשפוך. וגם לאסוף.
אם תמציאי משחק שבו אוספים ושופכים, אוספים ושופכים, אוספים ושופכים את אותו הדבר (מכניסים את כל הגרביים לגיגית הכביסה, והופ הופכים ושופכים, ושוב אוספים ושוב שופכים) אז בלי לשים לב, את מלמדת אותו לאסוף בזמן שהדגש שלו הוא על המטרה שלו - לשפוך. לאט לאט ובלי שהוא ישים לב, את לימדת לאסוף וזה שיעור מאוד חשוב שישמש אותך הרבה יותר, בעתיד...
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

כן, באמת עם עבודות הכביסה אנחנו מסתדרים מצוין וכיף לנו. המקום שבו אני נתקעת זה עבודות מטבח (שטיפת כלים, בישול), שהן כנראה הרבה פחות ידידותיות לזאטוטים (ואצלנו גם לא באותה קומה עם הכביסה, כלומר לא מתאים במקביל).
.
אגב, את קוביות הבצל בסוף צריך באמת "לשפוך" מהקרש לתוך סיר או מחבת או קערה, לא? אני מציעה שתלמדי אותו בזהירות לעזור לך בזה
וואללה, רעיון!
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

דפנה בן כמה בנך? אני לא אהבתי לשתף תינוקות בבישול אמיתי, הבלגן והלכלוך היו מעבר לכוחותיי. אבל מה שעבד טוב היה סיר אמיתי עם מכסה+קערת פלסטיק+מסננת+כף עץ+קוביות דופלו שהתבשלו ונשפכו והוחזרו וסוננו (; לידי בכיסא גבוה או על הרצפה
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אני מעמידה את בן השנה וחצי שלי על כסא לידי מול הכיור , ממלאת קערת פלסטיק גדולה ונותנת כמה כוסות פלסטיק שאפשר למלא ולשפוך מהקערה, ומקסימום נשפך לכיור או קצת מסביב. לפעמים גם משאירה ברז פתוח על ממש ממש חלש והוא ממלא כוסות ושופך לקערה
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

אפשר לא להתחיל ישר עם בישול, אלא עם בילוי על השיש בלי בישול.
כלומר, לארגן לו דברים לשחק על השיש או לידו, בלי שתעסקי בבישול באותו הזמן.
ככה יהיה לך פנאי לשים לב אליו ולמצוא מה יכול לעבוד.
אחרי זה תוכלי לשלב בזה בישול ממש.
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי טלי_ב* »

אז כן או לא מטפלת, לראות את התמונה הזאת בכל זאת חוזרת ונשנית אצלנו, זה מדכא מאוד.
מבינה לגמרי. ואני גם לגמרי מסכימה שפרידה מאבא שהוא קשור אליו כל כך היא לא עניין של מה בכך וזה כואב לו וכמובן גם לך.
אבל כל מה שעשית כדי להיות איתו - זה לא מיותר. הנוכחות הקבועה והאוהבת שלך היא מה שיעזור לו לחוות את הכאב אבל לצלוח אותו בשלום. גם את מקום בטוח.
זה שהתמונה מבחוץ נראית כמו משהו אחר, לא אומר שהוא מרגיש לא בטוח.
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

נראה לי שעוד לפני שכתבתי כאן, הבנתי איפה שהוא בעומק לבי שצריך להכניס את הילד יותר לעסקי הבישולים, אבל נרתעתי מזה כי פחדתי מהתערבות בטריטוריית העבודה שלי, וגם קצת כי... כי... כי רציתי אותו עוד קצת תינוקי שלי נישא על גופי, ועדיין לא ילד גדול כזה פעיל ועצמאי בשטח.
אבל כתבתי, ועניתן לי את המובן מאליו, ואמרתי לעצמי שזה השלב החדש ואי אפשר להדחיק יותר ואני לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור ושאר ביטויים ואמרות שפר.
קראתי את ההצעה להעמיד אותו על כיסא לידי, בגובה השיש, ואמרתי לעצמי מה פתאום, הוא לא מספיק יציב לעמוד ככה. מסוכן. אבל החלטתי לא לשלול מראש וניסיתי הבוקר, וגיליתי שבהשגחה צמודה שלי - זה בטיחותי מספיק. והלך די טוב. אני קצצתי עגבניות, והוא יידה אל הסיר תפוחי אדמה בזה אחר זה. שיהיה. עדיף משיחבוק את רגליי בדמעות שליש.
נראה לי שעלינו על הגל.
.
.
.
תודה שוב למגיבות, ועוד תודה מיוחדת לטלי. יש בין השורות שלך שדר של אמון וכבוד לתיאור שלי, למציאות מהעיניים שלנו, וזה לא מובן מאליו, ונעים מאוד. ואת צודקת בהערתך. קיבלתי.
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי טלי_ב* »

@} @}
ותודה לך, גם אני צריכה להשלים עם זה שהיא כבר לא תינוקי שלי נישא על גופי,
איכשהו ציפיתי לראות עצות לאיך לחבב עליה שוב את המנשא (-: ונפל לי האסימון שכנראה צריך לחפש פתרונות אחרים.
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דו_כיפת* »

נראה לי שעלינו על הגל
איזה כיף!
זה כל כך מרגש.
אני זוכרת את הפעמים הראשונות: עמדתי לידה בחרדת קודש, וכל פעם שהייתי צריכה לזוז מעט (לקחת מלח, לדוגמא) הייתי אוספת אותה איתי...
לאט לאט התחזק בי הבטחון שהיא יכולה והיא גם נהיתה יציבה יותר.

היום מיד כשאני מתחילה להכין אוכל היא גוררת כיסא ונעמדת ליד השיש, מחכה לתפקיד.
אני מודה שלפעמים עדיין קשה לי לחשוב: מה מתאים שהיא תעזור עכשיו
אבל אנחנו יצירתיים ומוצאים פתרונות מגוונים, ומהנים (ומלכלכים...)
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

איזה כיף להכנס לפה ולראות שחל שינוי לטובה ומצאת מה ליישם!
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יולי_קו »

איזה יופי!
אם כי קצת כואב לי שלא עברה אליך בין השורות שמאוד איכפת לי ממך. גם אני הייתי שם (לא בדיוק, אבל בערך, בים בם בום).
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

אם כי קצת כואב לי שלא עברה אליך בין השורות שמאוד איכפת לי ממך
חלילה! עברה לגמרי האהדה והאכפתיות שלך, וכתבת לי דברים נהדרים. באמת מודה לך. עזרת לי להוריד את האסימון.
רגשית, לא כל כך קל לי לגדול איתו :-) מעבר לא פשוט... אבל זה הדבר הנכון, וכמובן שיש לשלב הנוכחי גם חן משלו.
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יולי_קו »

גם לי הינקות היתה הכי קלה וברורה!
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דו_כיפת* »

איך כדאי לעזור לבת שנתיים וחצי, שפתאום מרטיבה בכל מקום, כמה פעמים ביום?
עוד פרטים:
גמולה כחצי שנה
מזה שלושה ימים, בבית ובגן
ניסיתי לשאול אותה, ללא הועיל
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

דבר ראשון, לא לשאול אותה D-: זה נדון מראש לכישלון.
דבר שני: זה התפקיד שלך. לגלות. האם היא חולה? האם יש התקפת אלרגיה למשהו? אכלה אוכל חדש? משהו אחר חדש? קרה משהו מבהיל? יש לה דלקת שלפוחית אולי?

ההצעות שלי:
  1. לקחת לבדיקת שתן כללית, תרבית ורגישות. זה יכול להיות משהו רפואי.
  2. לבדוק אם לא קר לה מדי. זו יכולה להיות תגובה לקור.
  3. לבדוק כאמור, מזון או מחלה או כל דבר שקרה.
  4. לשאול את עצמך ואת הגננת, האם חוותה פחד גדול בימים שקדמו לזה. האם קרה משהו שהבהיל אותה.
  5. להתייחס לזה כאילו חלתה באיזו מחלת ילדות: לא לשלוח לגן, לא לעשות עניין, לסדר שלא תשב על דברים שיהיה לך קשה לנקות כרגע אבל לרחוץ ולהחליף הכי בשלווה וענייניות שאפשר, לתת המון חיבוקים ואהבה ופינוקים וטיפול.
ולבחור בובה או דובי אהובים, שפתאום בורח להם פיפי ואנחנו מטפלות בהם ביחד: נחליף להם בגד ונכבס, נקח אותם להתרחץ כי לא נעים להישאר עם פיפי על הגוף, נלביש חם, וכו'. ובעיקר: נקשיב להצעות שהיא מעלה, איך לטפל בדובי שבורח לו פיפי. זה יכול לגלות לך הרבה דברים...

זהו בינתיים.
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יולי_קו »

בשמת,
איזו תשובה עדינה ומעמיקה.
מאוד ריגשת אותי.
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פרח_בית* »

דפנה, נתקלתי בסרטון הזה וחשבתי על הדיון פה
https://www.facebook.com/34167784307167 ... 015459722/
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דו_כיפת* »

בשמת, תודה על התשובה המפורטת.

אני לא מצליחה לחשוב על משהו מלבד העובדה שהפסיקה לינוק.
לא כחלק מגמילה מובנית , פשוט לא ביקשה.
האם יכול להיות קשור, לדעתך? האם חשוב בגיל זה להציע הנקה?
לי זה היה ניראה תהליך טבעי ולא ניסיתי להתערב...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

[-: תודה יולי קו [-:

דו כיפת, הממממ. מעניין. תנסי לחשוב האם היה איזה תהליך. תינוק לא מפסיק לינוק סתם. זה יורד הדרגתית. האם היתה ירידה הדרגתית או שהיא הפסיקה בבת אחת?
אם הפסיקה בבת אחת, זה חשוד. זה יכול להיות משתי סיבות:
  1. מאותה סיבה שיש פספוסי פיפי פתאום. משהו כואב לה, יש איזו דלקת או משהו אחר, יש בעיה שצריכה בירור רפואי.
  2. מישהו הכניס לה לראש שהיא חייבת להפסיק (יכול להיות מישהו כזה שתהיה לו או לה החוצפה להתערב במערכת היחסים העדינה ביניכן ולהשפיע עליה?), אולי עם איזה מסר מבהיל ומפחיד, והיא אכן הקשיבה והפסיקה לינוק והפסיקה לבקש אבל זה גרם לה לקושי גדול שבין היתר מתבטא בפספוסי פיפי.
אז תנסי לחשוב ולהבין איזה סוג של גמילה עצמית זה. אחרי גיל שנתיים, ילד שאוכל מצויין יכול לגמרי לגמול את עצמו מהנקה מרצונו בלי בעיה. אבל כשזה תהליך טבעי, זה תמיד הדרגתי מאוד, כשקודם הולכות ההנקות בשעות עסוקות, ונשארות אלה שסביב ההירדמות או ההתעוררות, ואז בסוף גם הן נעלמות.

אם את קולטת שזה היה פתאומי לגמרי, יש מקום לדובב אותה. בעדינות. למשל, לשחק באיזו בובה או דובי לידה, "דובי, מזמן לא ביקשת לינוק. אתה רוצה לינוק? חמודה שלי, אני לא בטוחה שהבנתי מה הוא אומר, הוא רוצה או לא?" ותראי מה היא "מתרגמת" לך... משם תדובבי אותה. בעדינות. עם תחושה שהיא בטוחה ומוגנת ומחובקת והכל משחק.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

תינוק לא מפסיק לינוק סתם. זה יורד הדרגתית
יש פעוטות שגומלים את עצמם בן לילה. פשוט קמים והולכים. זה פחות נפוץ מגמילה הדרגתית, אבל לא כזה נדיר. היה לי אחד כזה וגם שמעתי על אחרים.
(הזה שלי, אחרי שנגמל בגיל שנתיים וחודש, כשניסיתי להציע לו את השד, וגם כשסתם החלפתי חולצה או גירדתי בבטן, היה מוריד לי את שולי החולצה למטה בצניעות ובדקדקנות. חס ושלום שיראה ציצי. וכן, הוא היה מביא לי את הבובה שלו שאניק אותה, ויושב לידי ומניק את הדובי שלו, ונהנה מהסיטואציה ומצחקק משהו לא נורמלי. מדי פעם, במשך כמה שבועות אחרי הגמילה)
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דפנה* »

דפנה, נתקלתי בסרטון הזה
תודה, חמוד מאוד D-:
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דו_כיפת* »

בשמת ותמרוש, וכולן כאן
קודם כל אני רוצה להגיד תודה
תודה שיש את המקום הזה, שאני יכולה לשאול על מה שמטריד אותי ואותנו,
לקבל הקשבה, ונקודות מבט, ועצות.
זה מקסים, ויותר מכל מחבר אותי לכינוי שאת קוראת לעצמך, בשמת, אמא לחיים.
בחיבוק שנתתת לי כאן, ובהזדמנויות נוספות, בחרת בתפקיד של אמא אמתית לחיים: הקשבת לי, הבנת את המצוקה שלי, הרחבת, לאור ניסיונך, הצעת דרכי פעולה,
והכי חשוב בשבילי: אפשרת לי לחוות חויה אמתית של אמא: מכילה, עוטפת, מגוננת, מאמינה, מעצימה, מאפשרת.
זה כל כך מרגש בשבילי. לטעום את החויה. להכיר את האפשרות. לראות איך זה ניראה כשזה אחרת...
לא מוצאת מילים...
מעריכה מאוד@}
.
לגופו של ענין:
בנושא ההנקה - הירידה אכן הדרגתית מאוד: כבר מזמן שהיא יונקת בעיקר בהרדמה בערב, ועכשיו איזה שבוע היא לא ביקשה, אז פתאום שאלתי את עצמי האם היא נגמלה (אני תמיד צוחקת כששואלים אותי עד מתי היא תינק שאין לי מושג, וזו המציאות, כי אין לי דרך לדעת. ולכאורה אני גם לא אדע, רק אחרי זמן פתאום אשים לב...).
אבל הבוקר, ממש מוקדם, היא התעוררה וביקשה לינוק, אולי רק כדי להרגיע אותי שזה עוד לא נגמר...

לענין הפספוסים, ניסיתי לדבר איתה על הדובי, היא היתה מאוד פרקטית: מיהרה לקחת אותו לשירותים וחיכתה איתו בסבלנות עד שיצא לו... (זה לקח הרבה זמן וכל מיני תנוחות וואריאציות, מצחיקה...)
אני חושבת שזה מחדד לי את הצורך שלה בנוכחות שלי בשירותים, איתה: אני חושבת שבגלל הקור לוקח לה יותר זמן, והיא לא רוצה להישאר בו לבד.
ניסיתי בשבת וראיתי שיפור, בוא ניראה יאך יהיה היום.
אני גם משתדלת לחמם את חדר השירותים, כדי שיהיה בו פחות קר.
.
אמא מנוסה אחת, שאנ יבדרך כלל סומכת עליה, אמרה שזו תופעה מוכרת לה מאוד: בהתחלה, הילד נלהב מהרעיון של להתפנות בשירותים ומאוד מרוכז.
כך הוא ממהר כל פעם ולא מפספס.
בהמשך, לדבריה, הפעולה נכנסת לאלמנט יומיומי ורגיל, ואז זה נחווה אצלנו כריגרסיה, כי יש פספוסים, פתאום.
לדבריה, זה פשוט שלב ביניים, עד שהילד לומד לזהות את הצורך בלי להיות מרוכז בו, אלא תוך כדי התעסקות בדברים אחרים.
מממ... הסבר מעניין
.
אני אמשיך לשתף, תודה רבה על הבמה ועל ההזדמנות!!!
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

וואו איזה תובנות יפות דו כיפת!
ודרך אגב, אני בעצמי מדליקה את החימום באמבטיה כל פעם שאני הולכת לשירותים... כל כך קר, שאם אני לא מחממת לא נעים לי ללכת לשירותים...

ותודה על ההערכה [-: הסמקתי.
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי דו_כיפת* »

בשמת, כרגיל - את צודקת 😃
אתמול בצהריים הילדה סיפרה לי, בערך במילים אלה:
עשיתי בשירותים בגן, ופתאום מישו סגר את הדלת בפינת החתלה זה לא נעים לי
בקיצור, הכי קלאסי: סגרו עליה את הדלת, היא נלחצה ולא ידעה איך לצאת, ומאז היא מפספסת...

חיבקתי אותה, הסברתי שאני מבינה, והבוקר הסברנו ביחד לגננת. היא טענה שמטעמי בטיחות אין אפשרות לנעול שם את הדלת, אבל אני התעקשתי שהדלת קשה לפתיחה עבור הילדה כך שזה לא משנה לה האם היא נעולה או סגורה. ביקשתי שהדלת תהיה פתוחה לרווחה ושהגננת תלווה אותה
נקווה לטוב@
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

וואו! איזה יופי שהיא סיפרה ועכשיו במקום להתקע עם טראומה לא פתורה, יש פתרון ושחרור!
כל הכבוד לך, בחיי!!!
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

תראי איך זה היה תהליך. בנית אצלה אמון ובטחון עד שהצליחה לחבר את החוויה וגם להוציא אותה ולספר לך. זה לא מובן מאליו וזה הודות לאיך שטיפלת בה {@
הולכת_והרוח_בפניי*
הודעות: 415
הצטרפות: 11 אוקטובר 2014, 21:23
דף אישי: הדף האישי של הולכת_והרוח_בפניי*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי הולכת_והרוח_בפניי* »

בן השנה עם קצת חום, המון נזלת, קצת שיעול והמון בכי. חושדת שכל הלילה הזו עלתה לאוזניים ויורדת גם בקנה. חוץ מלהעלות את זוית המזרן, להניח בצל קצוץ ליד, רוונסרה ואקליפטוס, יש מה להוסיף? ממש אשמח לעזור לעבור את זה עם כמה שפחות נובימול ועם אלטרנטיבה לאנטיביוטיקה
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי קור_את* »

מכשיר אדים, להוריד לגמרי מוצרי חלב, בננות ואבוקדו ובוטנים.
הולכת_והרוח_בפניי*
הודעות: 415
הצטרפות: 11 אוקטובר 2014, 21:23
דף אישי: הדף האישי של הולכת_והרוח_בפניי*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי הולכת_והרוח_בפניי* »

מכשיר אדים יש, את השאר הוא לא אוכל. ביומיים האחרונים בעיקר שותה... אקופרסורה? הומיאופתיה? משהו שעבד לכן?
פלוניה*
הודעות: 134
הצטרפות: 29 אוגוסט 2002, 21:38

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוניה* »

אמנם נדוש, אבל לנו עוזר - טיפות מי מלח לאף.
הולכת_והרוח_בפניי*
הודעות: 415
הצטרפות: 11 אוקטובר 2014, 21:23
דף אישי: הדף האישי של הולכת_והרוח_בפניי*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי הולכת_והרוח_בפניי* »

את מתכוונת לתרסיס? זה עובד גם בגיל שנה?
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי גוונים* »

אמנם נדוש, אבל לנו עוזר - טיפות מי מלח לאף.
גם לנו עזר ועדיין עוזר. להקלה, כמובן לא להחלמה.
כן, התרסיס. כן, גם בגיל שנה.
אצלנו הבכורה, בכל מיני מחלות וצינונים ישנה יותר טוב בעגלה (לא בשכיבה לגמרי אלא במצב הטיפה מורם)
פלוניה*
הודעות: 134
הצטרפות: 29 אוגוסט 2002, 21:38

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוניה* »

אני מעדיפה טיפות על פני תרסיס , כי התרסיס מאוד לא נעים ואז הם לא מאפשרים שימוש חוזר לפעמים...
אני חושבת שזה גם תורם למניעת הסתבכות של צינון פשוט למשהו שיכול להצריך אנטיביוטיקה, אבל בוודאי שבעיקר מקל.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אני מעדיפה טיפות על פני תרסיס
גם אני
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אם את עוד מיניקה-להשפריץ כמה טיפות חלב אם לאף. ומכשיר אדים קרים
הולכת_והרוח_בפניי*
הודעות: 415
הצטרפות: 11 אוקטובר 2014, 21:23
דף אישי: הדף האישי של הולכת_והרוח_בפניי*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי הולכת_והרוח_בפניי* »

תודה רבה לכל העונות. יש לכן שיטות טובות להוציא נזלת קיימת? מכשירי השאיבה השונים למיניהם אף פעם לא עבדו בשבילי
וגם - כאבי מחזור חזקים במיוחד באמצע הלילה (בערך כמו בפתיחה 3-4) ללא דימום. אני מניקה, לא בהריון, הילד כאמור בן שנה. כאבים סימטריים בכל איזור הבטן התחתונה שקיפלו אותי באמצע הלילה לשעתיים והלכו כלעומת שבאו - רק בלי דימום. מה זה יכול להיות?
יעלי*
הודעות: 663
הצטרפות: 08 אוקטובר 2003, 21:33

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יעלי* »

ביוץ.
הולכת_והרוח_בפניי*
הודעות: 415
הצטרפות: 11 אוקטובר 2014, 21:23
דף אישי: הדף האישי של הולכת_והרוח_בפניי*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי הולכת_והרוח_בפניי* »

ככה זה ביוץ? חשבתי שביוץ כואב רק מצד אחד... חוץ מזה - בחיים לא הרגשתי כאב כזה מטורף בביוץ. יש נציב לתלונות הציבור? מה זה ההרעה הזו בתנאים?
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אמא שלי היתה סובלת בזמן הביוץ, ותמיד היתה גונחת "הו, אני מבייצת... אני מבייצת...".
יום אחד כשאחי היה בגן כאבה לו הבטן. הגננת שאלה אותו "מה יש לך?", הוא ענה "אני מבייץ!".

ולענייננו, אצלי לחלוטין נרשמה הרעה בתנאים. שבוע או יותר לפני בוא הוסת כבר מתחילות התכווצויות, לא כואבות אבל מורגשות ומטרידות.
ומצבי הרוח... הו, מצבי הרוח...
אני מניחה שכבר חזרה לך הוסת?
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

מה זה ההרעה הזו בתנאים?
תשאלי את הביציות שלי :-\
כל החיים ביוץ היה מבחינתי זמן מעולה, עם אנרגיות טובות וגבוהות -
מאז שההנה חזרה אחרי הבן השני, הביוצים כואבים.
לפעמים הם כואבים יותר מהווסת.
(זה לא אומר הרבה - מאז מודעות וסת וכריעה ותחבושות בד לא נשארו המון כאבי מחזור. אבל בכל זאת).
בקיצור, הגוף מעצבן אותי.
אבל מעודד לדעת שאני לא היחידה.
בואי נבייץ ונצייץ ביחד....
הולכת_והרוח_בפניי*
הודעות: 415
הצטרפות: 11 אוקטובר 2014, 21:23
דף אישי: הדף האישי של הולכת_והרוח_בפניי*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי הולכת_והרוח_בפניי* »

בינתיים אין ווסת... מוזר. איפה מגישים תלונה? :) אהבתי את הסיפור על המבייץ ;) יאללה, אני בעד ביוצים משותפים. עם כרית חימום, פופקורן וקטורים והכל...
אם אני עם הקטן כל היום בבית ורוצה לשאוב לעבודה, מתי הכי טוב? בבוקר, כשהוא מנמנם את השינה הראשונה שלו?
נורית*
הודעות: 196
הצטרפות: 12 אוגוסט 2002, 05:46

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי נורית* »

טוב, כרגיל מתייעצים פה על צעירים יותר, אבל גם אני רוצה לנסות להיעזר בחוכמת האימהות המופלאה כאן.
המתבגר מבטיח ושוכח, יוזם ועוזב, מתלהב ומניח לעניין.
מילא פרוייקטים אישיים שלו - זה עניינו. קצת מבאס אותי בשבילו שהוא לא משלים דברים שהתחיל ולא עובד בנחישות להשיג מטרות שהלהיבו אותו, אבל זו זכותו המלאה.
אבל נניח כשהוא רוצה לבשל משהו לסעודת שבת. איזה מתכון שהוא ראה מעורר בו חשק לנסות, ואני מצרפת את החומרים שהוא זקוק להם לקנייה השבועית, ומתכננת את התפריט מתוך התבססות על המנה שהוא יכין - והוא דוחה ואחר כך שוכח, ולא מכין.
יש לי כאן שתי התלבטויות - בזמן אמת, אם להזכיר לו להכין; מלכתחילה, אם לקבל את ההצעה הנלהבת שלו, או להגיד שלצערי מניסיון העבר אני בספק אם אני לא יכולה לבנות על זה (או משהו באמצע? לאפשר לו להכין רק מנה לא מרכזית שלא נורא אם תחסר? פשרה אחרת?)
פירוט לגבי ההתלבטות הראשונה: אני זוכרת שכמתבגרת נורא לא רציתי שיזכירו לי, זה פגע בי מאוד. העדפתי לעשות את הטעויות שלי ולאכול אותה, כך שאדע שהאחריות בידיי. הרגשתי שכשמזכירים לי זה מקטין אותי מאוד. זו הסיבה המרכזית לכך שהדחף הראשוני שלי הוא לא להזכיר לו. להתעלם. לנסות בכלל לשכוח, כמו שאני לא זוכרת שבעלי אמור לכוון שעון שבת, ולא בודקת אם הוא כבר עשה את זה. להתכוונן על תודעה שזה מחוץ לתחום האחריות שלי. מבחינה תודעתית זה לא כל כך עובד לי, אבל במעשים ובאמירות שלי אני יכולה לשלוט, ויכולה להתנהג כאילו אני בכלל לא חושבת על המחויבות שלו.
סיבה אחת נוספת שאני נוטה שלא להזכיר לו, היא שגם מצד האמא, זה מקומם אותי אם יש ציפייה שאני אהיה האחראית. אני מרגישה שזה לא הוגן. האחריות שלי היא לזכור את המשימות שאני לקחתי על עצמי, האחריות שלו היא לזכור את המשימות שהוא לקח על עצמו. כלומר, גם אם מבחינתו הוא לא כמוני בנעוריי, וכן היה רוצה לקבל ממני את השירות הזה של התזכורות, יש בי התקוממות נגד הציפייה הזאת ממני.
עד כאן הסיבות נגד. ומה בצד השני?
זה שהמנה חסרה בארוחה זה לרוב לא באמת בעיה גדולה בשבילי (בשביל בעלי כן, זה מתסכל אותו מאוד). אני מסתדרת עם זה די בקלות. מה שכן מטריד אותי מאוד, זה המשבר של הילד. כמה שהוא מרגיש אפסוסי בכל פעם כזאת שבגללו אין מנה עיקרית. כמה שהוא מתוסכל ושבור לב ומלא חרטה. ולהפך - כמה שהוא מבסוט ומסופק כשכן יש על השולחן ממעשה ידיו, ולרוב גם יוצא לו ממש טעים. אני כל כך רוצה בשבילו את פינות ההצלחה וההעצמה האלה, שאני מוצאת את עצמי פועלת בדרכים נכלוליות של - לא תזכורת ישירה אבל כן לדבר לידו באגביות על הארוחה והתפריט בתקווה שהוא יקלוט וייזכר. לא רק שזה שפל ובזוי, זה גם ממילא לא עובד, ומכניס אותי לתסכול איום.
פירוט לגבי ההתלבטות השנייה: כשהוא מציע להכין משהו, זה נראה לי מאוד פוגע כלפיו אם אעלה את האפשרות שהוא ישכח ויעזוב את זה. בין אם אעלה את זה כנימוק לסירוב ובין אם כפתח להתייעצות (מה אתה מציע שנעשה אם...) ובין אם כהקדמה לתנאי (אבל אם אני רואה שעד שעה שלוש לא התחלת אני מכינה משהו אחר) --- זה לא משנה. תזכורת הכישלון הזאת, באופן הכי עדין ונעים שתיאמר, היא בפני עצמה תגרום לו לחוש מושפל. אני מכירה אותו. לכן אני זורחת אליו ואומרת "נהדר, תכין! אני כבר מחכה לטעום מזה!"
אבל באיזה שהוא מקום, זה נראה לי גם לא נכון. לא ייתכן שפעם אחר פעם הוא זונח מחויבות, ואין לזה שום השלכות על האופן שבו מקבלים את ההצעות שלו. זה לא יהיה כך עם אשתו, זה לא יהיה כך עם הבוס. זה לעשות לו מציאות דבש מדומיינת. זה מה שאימהות אמורות לעשות?
איך הייתן נוהגות?
נורית*
הודעות: 196
הצטרפות: 12 אוגוסט 2002, 05:46

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי נורית* »

סיבה אחת נוספת שאני נוטה שלא להזכיר לו, היא שגם מצד האמא, זה מקומם אותי אם יש ציפייה שאני אהיה האחראית. אני מרגישה שזה לא הוגן
במחשבה שנייה, נראה לי שזה לא בדיוק זה. לא כאן המחסום שלי. התחושה המתקוממת שלי קשורה יותר לשיקול שפירטתי בהתלבטות השנייה: אני מרגישה שזה לא נכון לעשות כך, זה לא אמיתי, אלו לא החיים. זה מעשה לא חינוכי להשאיר על הכתפיים שלי אחריות שהוא לקח על עצמו. זה לא שאני מרגישה שזה לא הוגן, אלא שאני מרגישה שזה לא בסדר.


חוץ מזה חשוב לי לציין ולהבהיר שזה לא תמיד כך. בהחלט יש התחייבויות שהוא עומד בהן. זה פשוט טוטו - הוא מבטיח ואי אפשר לדעת אם הפעם יקיים או לא.
תפילה*
הודעות: 160
הצטרפות: 06 ינואר 2007, 22:05

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי תפילה* »

נורית, שבוע טוב!
את נקראת לי אמא נהדרת!

ולעניין המדובר - האם לדעתך מתאים לשאול את הבחור עכשיו (או בזמן אחר, אבל העיקר שלא בתגובה ליזמה שלו לבשל) מה דעתו? כלומר, להעלות את הנושא, לציין שאת שמחה על היזמות ונהנית מהתוצאות (כשיש כאלה), אבל שקרו כמה פספוסים, ומה הוא מציע לעשות להבא = רוצה שתזכירי לו, יכול להיעזר בתזכורת כתובה/ בנייד אם יש לו, מעדיף להתנהל בעצמו...?
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

מצטרפת לתפילה.
יש לי קצת ניסיון עם התופעה הזאת (-:
הגישה שלי היא, ליזום שיחה איתו, ביום ובשעה שלא קשורים בכלל לאוכל או לסעודת השבת, כשהוא מרוצה ונינוח (נגיד, אצל הבן שלי? לא כשהוא במחשב! כן כשהוא שבע (-: אחרי שהכנתי משהו שהוא אוהב ועוד שלפתי איזה ממתק בהפתעה, נגיד קניתי רוגלך או משהו כזה).

הנקודה שנראית לי הכי חשובה:
את רוצה כנות, את לא רוצה מניפולציות עליו משום סוג.
אז תהיי אותנטית לגמרי. תגידי לו בדיוק מה שכתבת לנו: שזה מציק לך, שזה פוגע באבא כי המנה שהובטחה ממש חסרה לו, כי זה מבלגן לך כי את בונה על המלה שלו ופתאום צריך להסתדר סביב החסר, שאת שנאת בילדותך שהזכירו לך והרגשת קטנה ומושפלת (לא להגיד לו שאת רואה את זה גם עליו, כן לדבר עלייך ומה לא אהבת, וכן להגיד לו שחשבת לעשות א' ב' ג' אבל הרגשת בלב שכל אלה, לא נעימים ואת לא רוצה להתייחס אליו בצורה לא נעימה, מאוד חשוב לך לכבד אותו - אבל אם את מתעלמת מהבעיה אז את לא מכבדת את עצמך ואת המשפחה.

את רוצה לשאול אותו, מה הוא חושב.
את מקשיבה לו בתשומת לב, ומשתמשת במלים שלו כדי לברר איתו פתרונות. משהו במה שהוא יגיד ייתן לך פתח להציע הצעות. משם תמשיכו.
אם מסכמים מראש על כל מיני צורות של תזכורות, זה לא מרגיש כמו הקטנה והשפלה.
לדוגמא:
כל שבוע תהיה רשימה על המקרר, מי מכין מה לשבת.
או
תזכורות בנייד.
או, להגיד לו "אני יוצאת היום לקניות ואקנה את הפריטים שביקשת בשביל התבשיל שרצית, זה עדיין בתוקף?"
יש אלף אפשרויות, מה שתחליטו צריך להיות מסוכם איתו, ואת מביאה לידיעתו גם את הרגשות שלך (מה קשה לך, מה משמח אותך, מה בעייתי לך) וגם את הרצון שלך לכבד את האוטונומיה שלו ואת העולם הרגשי שלו, ולכן לא להציק, לא להכריח ולא לעשות עליו מניפולציות.
בהצלחה!
נשמע שיש לך בן מקסים שרק צריך קצת עזרה לעשות סדר בראש (-:
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

כשאני חושבת על המתבגרים שלי, לא נראה לי שיש תשובה אחת נכונה להתלבטות שלך. יש כאלה שהייתי מצפה שיזכרו ויעמדו במה שתכננו, שהייתי בודקת מה הבעיה אם לא הכינו. ויש אחרים שהייתי שמחה אם היו מכינים מנה, אבל בטח לא מתכננת על זה רק בגלל שהם אמרו שיכינו.

אני חושבת שהוגן לתת לכל ילד להתחיל בתור בונוס, להכין מנה שלא תלויים בה אבל כן שמחים אם היא תהיה. ועם הזמן, אם הוא יתמיד בזה, אפשר להתחיל להסתמך על המנה שלו.
נורית*
הודעות: 196
הצטרפות: 12 אוגוסט 2002, 05:46

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי נורית* »

תודה רבה יקרות, תשובותיכן עוזרות לי @}
רותם*
הודעות: 279
הצטרפות: 04 מרץ 2003, 06:37

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי רותם* »

הבן שלי, בן שנתיים ושלושה חודשים, בוכה וכועס שהוא מקבל מכה אבל צועק ״לא קיבלתי״ או ״ לא קרה לי שום דבר״ או ״לא כואב לי״ למרות שבוודאות אנחנו יודעים שכואב (שומעים/רואים... נו... יש מכות כאלו שזה ברור). הקושי הגדול הוא בעיקר לעזור לו, לתת נשיקה, להקל על הכאב, להבין מה קרה... לפעמים הוא ״מתרצה״ שאומרים לו- אנחנו יודעים שכואב, וזה ממש בסדר והגיוני, אבל בינתיים נוצר הרבה יותר עניין ובלאגן סביב המכה הכואבת. וזה מרגיש שזה קורה רק שהמכה היא כואבת. כי בפעמים שברור שלא כואב לו, הוא פשוט קם, מתנקה באופן מפתיע (?) וחמוד לגילו וממשיך...
מכירות? תובנות? דרכים לעזור לו לגשר את הפער הזה... אני גם ממש לא מצליחה להבין למה זה קורה בעצם, איך התגובה שלי או של אבא שלו משפיעה עליו, או אולי זה כי ״לנו״ המבוגרים אסור לכאוב?
בכל מקרה אשמח לקרוא את חוכמת הנשים פה. תודה!
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

רותם, הקטנצ'יק שלך בבית או הולך לאיזה מעון? זה נשמע כאילו מישהו חוץ ממך ומאבא שלו משפיע עליו מאוד...
רותם*
הודעות: 279
הצטרפות: 04 מרץ 2003, 06:37

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי רותם* »

הקטנצ׳יק שלי איתנו,
בגלל זה גם לי מוזר..
הוא מאוד וורבלי, אוצר מילים רחב ומבטא את עצמו ברור כל כך חוץ מ...

בדיוק עכשיו זה קרה שוב, האפרוח נפל, בכה וקרא לעזרה ושאבא הגיע צעק ״כלום לא קרה״ ואני מגיעה מאחורה ורואה אותו מרוח על הרצפה.
אז אני ישר מרימה אותו לחיבוק והכלה...
הוא רוצה יותר את אמא שתעזור במצבים כאלו אבל זה נראה לי הגיוני...

למה זה נשמע ככה? אולי ההשערות יעזרו לי לשים את האצבע על הבעיה, כי ללא ספק היא קשורה אלינו (שנינו ב״בית״ איתו רוב הזמן, ״בית״ כי אנחנו מעל שנה נודדים ומחפשים מקום להשתקע).
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

המממ... זו חידה לשרלוק הולמס (-:
אולי אפשר למצוא רמזים במה שכתבת: (אני לא אשתמש בפונקציית הציטוט כי זה לפעמים מחרבש את כל הפוסט)

כתבת: "הקושי הגדול הוא בעיקר לעזור לו, לתת נשיקה, להקל על הכאב, להבין מה קרה" -
למה זה קושי גדול?
למי הקושי?
אני מבינה שלו, אין שום קושי - הוא מייד מכריז "לא קרה לי שום דבר", כלומר הוא לא מעוניין לבטא פה קושי, הוא לא מעוניין שיקלו על שום כאב או יתנו נשיקה או כלום.
אז אולי הקושי הוא שלכם?

נמשיך לרמז הבא: "לפעמים הוא ״מתרצה״ כשאומרים לו - אנחנו יודעים שכואב, וזה ממש בסדר והגיוני" -
למה את מתכוונת במלה "מתרצה"? את מתכוונת שאתם עומדים ומתווכחים עם התינוק, הוא אומר שלא כואב, אתם מתעקשים שכואב לו, ובסוף הוא משתכנע ומסכים להגיד לכם שכואב לו?

והרמז הנוסף: "אבל בינתיים נוצר הרבה יותר עניין ובלאגן סביב המכה הכואבת" -
למה לכל השדים והרוחות נוצר בלגאן סביב המכה הכואבת? מי יוצר את הבלגאן? לא נראה לי שהוא, לפי מה שאת אומרת הוא מנסה בכל כוחו למנוע את הבלגאן, את הויכוחים, ואת המהומה שאתם מחוללים כל פעם שהוא חוטף מכה כואבת.
הוא בעצם אומר לכם "Hands OFF", בלי ידיים! תעזבו אותי בשקט!
ואתם מתעקשים להתווכח איתו ולנסות להוכיח לו שהוא קיבל עכשיו מכה כואבת ואתם רוצים לטפל בו בכל מיני צורות שאולי הוא לא בדיוק רוצה כרגע?

אם הבנתי נכון את הסיטואציה (וכל מה שכתבתי הוא בגדר ניחוש פרוע כמובן), אז זו סיטואציה קומית מאוד...
אם הניחושים שלי בכיוון, אז העצה שלי היא פשוט לעזוב את הילד בשקט. אם הוא נופל ומקבל מכה, להעיף מבט אליו בשקט ולחכות ולראות מה הוא מבקש. אם הוא אומר "לא קרה כלום", להנהן ולחייך אליו ולשתוק. אם הוא מבקש משהו אחר, לעשות מה שהוא מבקש. בלי דרמה (-:
רותם*
הודעות: 279
הצטרפות: 04 מרץ 2003, 06:37

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי רותם* »

אז זהו, הלוואי שזה היה פשוט כל כך.
כי כמו שכתבתי בפוסט הראשון- דווקא במכות הכואבות כי ברור שכואב, נגיד דם, או מרוח על הרצפה והאינסטינקט הראשוני שלו הוא בכי וקריאה לעזרה, דווקא אז, שמגיעים אליו, זה ממשיך בבכי אבל עובר לבכי היסטרי של ״לא קרה כלום״ / ״לא כואב לי״.
ואז נוצר בלאגן כתוצאה מאיזה חוסר התאמה בין מה שקרה (המכה) לאיך שהוא מתנהג (בכי) למה שהוא בפועל אומר. ואז הניסיון להבין מה קרה ואיפה כואב כדי לעזור באמת נראה קצת כמו קומדיה של טעויות כי בסוף הוא מתרצה (הכוונה ב״מתרצה״ זה- מבין שכדי לעזור לו אני צריכה להבין מה איפה ואיך) ומראה מה קרה ואפילו צריך נשיקה בדיוק-בדיוק איפה שכאב.

תודה על ההשערות והמחשבה אבל לצערי זה לא זה. כי שהוא נופל אנחנו נותנים לו ליפול, רגע להבין מה קרה ואז מחכים לתגובה שלו ומגיבים בעצמנו לפיה...
(טוב, משתדלים... לפעמים שנופלים במדרגות למשל ואמא נבהלת היא מגיבה מהר מהר כדי להגן על הגור שלה, את חושבת שזה העניין? שלפעמים תגובה אחת היסטרית יכולה לשבש איזה רצף הגיוני של התמודדות עם כאב?)
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

כי כמו שכתבתי בפוסט הראשון- דווקא במכות הכואבות כי ברור שכואב, נגיד דם, או מרוח על הרצפה והאינסטינקט הראשוני שלו הוא בכי וקריאה לעזרה, דווקא אז, שמגיעים אליו, זה ממשיך בבכי אבל עובר לבכי היסטרי של ״לא קרה כלום״ / ״לא כואב לי״.

אוקיי, את מוסיפה נתונים.
מציעה פשוט להפסיק את הבלגאן, מצידכם.
הוא בוכה? קורא לעזרה? מגיעים אליו ומחכים. אפשר לפתוח את הידיים בלי מלים, לחכות שייכנס לחיבוק. או לא, לשיפוטכם. זה לא תמיד מתאים.
פשוט לחכות.
בלי להגיד כלום, בלי לשאול כלום, בלי לגעת. לא חשוב מה קרה, אם הוא בוכה אז באמת לא קרה שום דבר מסוכן. המצב המסוכן עם ילד קטן הוא כשהוא לא בוכה (התעלף למשל).
לא צריך לעזור אם את לא רואה איפה כואב.
מותר לך להיבהל, אבל זה לא קשור אליו ולא צריך להגיב אליו - כשאת נבהלת... טפלי בעצמך כשאת נבהלת...לא בו.

הוא נכנס לאיזה סרט כתוצאה מאיזו דיסהרמוניה בין התגובה שלו לתגובה שלכם.
נשמע שיותר מכל הוא זקוק לתגובה ר ג ו ע ה. הוא זקוק שאתם תהיו רגועים, שלווים, שקטים. שתסמכו עליו. שלא תיכנסו להיסטריה. שלא תעשו מכל מכה סכנת חיים.
אז כרגע ההצעה שלי אותו דבר: לעשות מינימום. אם הוא קורא לכם אז לבוא אליו, בהחלט. אבל זהו. להישאר שקטים ופסיביים ולחכות שהוא יבקש.

אני כותבת "כרגע" כי הוא ילד מאוד קטן, ממש תינוק.
תשנו את התגובה שלכם, ותחכו לראות מה הוא עושה. הניחוש שלי הוא, שאחרי שתשנו את התגובה שלכם - גם הוא ישתנה. מעניין לאיזה כיוון (-:
החיים הם הרפתקה!
רותם*
הודעות: 279
הצטרפות: 04 מרץ 2003, 06:37

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי רותם* »

תודה בשמת, צודקת.
ובהחלט הרפתקאה.
ילד ראשון, שאנחנו מגדלים כל כך אחרת (ובודד) מאיך שגידלו אותנו.
האתר הזה בשבילנו הוא הכתף התומכת היחידה, הלא מבקרת, הקשובה והתומכת שנותנת עצות שבאמת יכולות להועיל.

ננסה להוריד עוד מהלחץ עליו שהוא נפגע ונראה מה קורה. בהחלט מעניין...

שוב, תודה.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

ואם את מרגישה שממש דרוש כאן חיבוק, את יכולה להגיד לו ״אני רוצה חיבוק!״ וסביר שהוא יסכים לתת.

אנקדוטה:
אחד הילדים שלי אמר לי פעם כשהיה קטן: ״את יודעת מה אפשר לעשות כשבוכים? פשוט לצחוק, ואז להמשיך להילחם.״
לילד הזה היה חשוב יותר להמשיך בפעילות (מלחמות דמיוניות, כן?) מאשר לבכות, והוא מצא דרך לעשות את זה. גם כשגדל זה המשיך, ואיפשר לו להתגבר על קשיים שהיו עוצרים ילדים אחרים.
יש ילדים כאלה, ויכולים להיות לזה גם צדדים חיוביים.
תפילה*
הודעות: 160
הצטרפות: 06 ינואר 2007, 22:05

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי תפילה* »

היי רותם,
מכירה את הספר איה, אאוץ', אווה של רינת פרימו ויניב שמעוני?
לדעתי, יכול להיות רלוונטי ומתאים לילדון המתואר, בעיקר כשהוא ורבלי כל כך, עם או בלי תוספת שיח שלכם סביב הסיפור.
רותם*
הודעות: 279
הצטרפות: 04 מרץ 2003, 06:37

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי רותם* »

יונת, בא לי לחבק את הילד שלך, איזה מתוק...

באמת מרגיש שמתאים לברנש שלי לרצות להתגבר בדרך המיוחדת שלו, תודה על ההתייחסות.

ותפילה, לא אני לא מכירה. אבל עכשיו הולכת לחפש ולהזמין. תודה!

איזה כיף שיש את האמהות של באופן...!
שפרה*
הודעות: 18
הצטרפות: 09 יוני 2005, 11:30

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי שפרה* »

מה עושים כשרוצים לשחק עם הילדים במשחק שולחן כלשהו, והקטן גם הוא רוצה לשחק בלוח ובקלפים בדרכו היצירתית? יש לזה פתרון?
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי שקטה* »

בן כמה הקטן? יש משחקים שיש להם חלקים אקסטרא או חלקים שלא משתמשים בהם רוב הזמן שאפשר אולי לתת לו. השאלה אם זה תינוק קטן שרק רוצה לגעת ולהכניס לפה או ילד בן שנתיים שלא מבין את החוקים אבל אפשר אולי ללמד אותו למלא תפקיד מסויים, למשל להיות אחראי על סידור הקלפים בערימה או לדאוג שחלקים שלא בידי המשתתפים יישמרו בקופסה וכו'. אם הוא מתרכז בתפקיד שלו ונותנים לו תחושה שזה חשוב סביר שהוא פחות יפריע.
יערית*
הודעות: 7
הצטרפות: 01 אוגוסט 2003, 20:22

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי יערית* »

אומרים לו שהוא ישחק עכשיו עם אמא, כלומר יהיה הפרטנר שלך למשחק, ונותנים לו מלא משימות שהן עבורך (לקחת מה שאת רוצה לקחת, להזיז מה שאת רוצה להזיז...). אפשר גם להתייעץ איתו קצת בכאילו ("אז עכשיו נזיז את זה לפה?").
תכלס - זה מעצבן נורא :-)
אבל כשזה מצליח זה ממש אחלה :-)
ולגבי הדרך היצירתית פשוט מסבירים שזה לא מתאים עכשיו בדיוק כמו שהיית מסבירה לגבי כל דבר אחר שמפריע למישהו אחר ולכן צריך להיפסק.
שפרה*
הודעות: 18
הצטרפות: 09 יוני 2005, 11:30

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי שפרה* »

תודה רבה (-:
באמת הייתי צריכה לציין את הגיל - אזור שנתיים. כבר לא בשלב שחלקים אחרים יסיחו את דעתו, עוד לא בשלב של להיות פרטנר (את זה אחותו עשתה עד לפני כמה חודשים, ועדיין מדי פעם כשהמשחק גדול עליה).
תודה על העצה של למלא תפקיד. אני בספק אם זה ישכנע אותו, אבל שווה לנסות.
אשמח לעוד רעיונות...
אמא_של_מוש*
הודעות: 552
הצטרפות: 15 יוני 2017, 21:53
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_מוש*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי אמא_של_מוש* »

שלום לכולן (-:
אני מניקה תינוקת בת שנה ואתמול התחילו לי כאבים בשד ימין שהולכים ומתגברים. זה לא כאב בשד עצמו אלה משהו פנימי, כאילו בגוף מתחתיו, כאב שבא והולך
אמא_של_מוש*
הודעות: 552
הצטרפות: 15 יוני 2017, 21:53
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_מוש*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי אמא_של_מוש* »

ומקרין לכיוון הגב.
אשמח לעצות לטיפול/ תובנות או אם יש צורך ללכת לרופא.
תודה רבה וחתימה טובה @}
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

אמהות שואלות אמהות

שליחה על ידי בשמת_א* »

האם את עייפה יותר מהרגיל?
האם היא כבדה יותר לאחרונה?
חזייה שלוחצת?
את מיניקה בתנוחה לא נוחה לאחרונה?
סוחבת יותר משקל עלייך? (תיק, תינוקת במנשא וכדומה)
על פניו, נשמע כאילו משהו לוחץ על עצב. הכי מתאים טיפול שיאצו או טווינא, גם דיקור סיני. יש עוד אפשרויות.

חזור אל “אתגרים בהורות”