אניטה מורג'אני

[אנונימי]

אניטה מורג'אני

[אנונימי]

דף שמוקדש לדיון באניטה מורג׳אני, שבדומה ל-לואיז היי מדברת על ריפוי עצמי דרך מודעות, תפיסת העצמי ואהבה עצמית, בדגש על אהבה בעולם מבוסס-פחד.

קישור להרצאת TED בה היא מספרת את סיפורה האישי:
https://m.youtube.com/watch?v=rhcJNJbRJ6U

ערוץ היוטיוב שלה:
https://m.youtube.com/c/AnitaMoorjaniOf ... po]disable polymer[/po]=true&itct=CDIQ8JMBGAAiEwit5Zux8rHtAhVUg3wKHQToA-M%3D

שני ספרים פרי עטה תורגמו לעברית - ״מתה להיות אני״ ו״גן עדן כאן ועכשיו״.

[מזמור_לילה*]

מזמינה דיון במשנתה של אניטה מורג׳אני, בעיקר את מי שקראה את ספריה. ניסיתי לקרוא את שניהם באנגלית, ומודה שעם כל הכבוד לגברת מורג׳אני הם כתובים לא לעילא ולכן לא צלחתי יותר מעמודים ספורים (אולי בעברית היה הולך יותר בקלות).

אני מתעניינת בתפיסה שלה של אהבה עצמית, ומכאן גם בהבדל ובהשוואה בינה ובין לואיז היי. הידע שלי עליה מסתכם במשפט ורבע שבשמת זרקה עליה כאן לפני כמה שנים, בסרטון שהוצמד לאותו שיח, ובהרצאת TED המספרת את סיפור הריפוי שלה (לינק בראש הדף).

[יולי_קו]

יופי של נושא.

אני מאוד אוהבת את הרכות והחמלה שנובעים מאניטה מורג׳אני. יש בה משהו מאוד אנושי, ישר, רך, ורואה נכוחה.

איזשהו הבדל (בתחושה שלי) בין לואיז היי לבינה: אצל לואיז היי יש רשימת משפטים ארוכה לריפוי (לבחור משפט בהתאם לבעיה), שמרגישים לי לרוב קצת כמו לדקלם סיסמא, ולא משכנעים את הפנימיות שלי לעומק.

יש כמובן עוד המון מה לספר על שתי הנשים ועל השיטה/תרגול שלהן.

שתיהן מדהימות ופורצות דרך.

[מזמור_לילה*]

יולי קו, את יכולה להרחיב קצת? אם מתאים לך כמובן.

[קתרינה_הגדולה*]

אני מעריצה גדולה שלה. קראתי אותה בעברית ולא נתקלתי בקושי. אם קוראים באנגלית צריך להתייחס לכך שאנגלית אינה שפת האם שלה, ואולי הספרים לא עברו עריכה ראויה. אני מסתכלת לעיתים קרובות בסרטונים שהיא משחררת. היא מאוד פשוטה ואמיתית וזה ממש מדבר אלי.

[מזמור_לילה*]

תודה, קתרינה! יכול להיות שאת צודקת לגבי עניין העריכה... ומודה שאני מתחרטת על הבחירה באנגלית ולא בעברית.
גם עליי, מהתבוננות בסרטונים, היא עשתה רושם. יש לה הומור עצמי,קסם אישי פשוט וחם, היא לא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית, ויש לה מונולוגים-דיאלוגים מצחיקים עם דני...
לכן משהו בקריאת הספרים מאוד תיסכל אותי, הרגיש מאוד לא-זורם בשניהם. קצת כמו לעיסת חצץ מבחינתי.
לכן אשמח לשמוע ממך - אם מתאים לך כמובן - איך, בתור מי שקראה את הספרים שלה, את מפרשת את התפיסה שלה (למשל, הגדרת האהבה העצמית שלה, האם יש בזה פרקטיות לחיי היום יום שלך או כל דבר אחר שתראי לנכון לשתף אם מתאים).

[יולי_קו]

אני חושבת שמשהו שמאוד עובר אלי בסרטונים ומאוד משמעותי בעיני זה שהיא נוגעת באיזור שמעבר לאגו. היא מרגישה כל כך פשוטה ונינוחה בעור שלה. מאוד עדינה, כנה, רוצה לעזור, והאהבה שלה אלי אישית מרוממת אותי. היא מעניקה השראה כי היא היתה בבצה ויצאה ממנה, וכל פצע שלה הפך לפרח. הפציעות לא נמחקו, אבל ההחלמה קיימת. ויותר מכך, יש לה הבנה עמוקה של האדם הפגוע, והיא משמשת בגופה הוכחה לתקווה ולריפוי. כל השאר זה כלים.

[יולי_קו]

חשבתי על זה הלילה והבוקר.
אני נשארת בדעה שלהקשיב לאניטה ולראות אותה טוב עבורי יותר מקריאה. יש תדר מסויים שעובר בלראות אותה ככה, ולא ממש משנה מה היא אומרת (שגם לזה אפשר כמובן להתייחס). היא נראית לי במדיטציה על זמנית, מחוברת לפנימיות שלה ובקשר עם החיצוני (הקהל העל זמני) שמעבר למצלמה בגלים של אהבה וחמלה אינסופית.

[מזמור_לילה*]

תודה יולי קו על האבחנה הזאת.
מסכימה שיש משהו מאוד ייחודי שהיא מקרינה כלפי חוץ. מאוד פתוח, נגיש וחם. בעיניי יש בה משהו שמח (במובן העמוק והשקט של המילה שמחה).

[קתרינה_הגדולה*]

אני ממש מסכימה שעדיף לראות אותה. יש תדר אנרגטי שעובר ממנה לצופה, ובעיות נראות פשוטות יותר בזמן שהיא מדברת. אני פחות מרגישה את זה בזמן הקריאה. ומזמור לילה - איך היא משפיעה עלי בחיי היומיום? אני חושבת שהיא משפיעה. היא מחזקת עבורי דברים שכבר ידועים לי, אבל תמיד טוב לקבל תזכורת עליהם. כמו קבלה עצמית טובה. באופן אישי, נעלמה לי חוסר הנינוחות שהרגשתי בעבר מול מי שנראו לי מוצלחות ממני באופנים שונים. כמו למשל- יפות יותר או בעלות קריירה. היום אני מנסה ולפעמים גם מצליחה לראות את האדם מאחורי "המדים", הנפש מאחורי המסכות. גם כל הנושא של המשך החיים אחרי "המוות", או מה שאני מעדיפה לכנות המעבר, מרתק אותי. מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי.

[מזמור_לילה*]

תודה קתרינה!
אם מתאים לך (ורק אם, כמובן), אשמח לשמוע עוד.
הבנתי את האפקט שאת מתארת שיש לה עלייך - שעזר לך להעלים איזושהי תחושה לא נוחה מול ״מוצלחות״ של הזולת. מעניין אותי מאוד אם את יכולה להגיד מה בדיוק גרם לזה..? (כלומר, הבנתי את האפקט עצמו אבל לא הבנתי את המנגנון שגרם לכך: איזשהו תרגול? מנטרה? או פשוט מחשבה על הדברים שלה שהביאה בסופו של דבר לתזוזה בהרגשה שלך? ואולי פשוט האישיות שלה או מה שהיא מקרינה?)
מעניין אותי אם את יכולה לשים אצבע על מה זה היה.

וגם אסביר את עצמי: אני קצת נטפלת לעניין מפני שאני מתעניינת ב״טכניקה״ של האהבה והקבלה עצמית, שאצל לואיז היי למשל היא מאוד מתובנתת וברורה. אצל אניטה מורג’אני (תודה יעלי!) (-; לא הצלחתי להבין האם קיימות טכניקות כאלה (או אחרות), דהיינו, הנחיות יותר פרקטיות או ספציפיות איך לתרגל אהבה וקבלה עצמית.

[קתרינה_הגדולה*]

מזמור לילה - חשבתי הרבה מה לכתוב. אין לי טכניקה מסויימת. אני מאמינה שטכניקה היא טקס שמתאים ועונה על הצרכים של חלקנו ולחלקנו זה לא עובד. אבל יש לי כן פטנט קטן. אני חושבת ומעמידה את עצמי במרכז היקום ובאותה העת מבטלת את עצמי לגמרי ורואה אותי כגרגר קטן, חלקיק זעיר במארג של החיים. כולנו גרגרים קטנים וה"תארים" שיש לנו בכל תחומי החיים אינם אמיתות מוחלטות אלא דברים שהמצאנו לעצמנו. משום כך הם לא חשובים בעיני. החיים כל כך עצומים וגדולים מעבר לכל תפיסה שלנו וכך גם הצרות שלנו. אבל אני לא קמה כל בוקר מרחפת באושר על ענני הראיה ההרחבה של משמעות החיים. אני קמה עם מועקה כשכל העולם נח לו בשמחה על כתפי ולאט לאט אני שוב נזכרת במשמעות של העולם. וכמובן שמתאים לי לכתוב על זה, אל תהססי לשאול.

[מזמור_לילה*]

תודה קתרינה.
זה מזכיר לי קצת את היו לן ואת הרעיון שלו (שאני מכירה לא לעומק מכאן) לגבי 100 אחוז אחריות.

[מזמור_לילה*]

https://www.youtube.com/watch?v=oYdyCGwWwZY

מעניין אותי, לבקיאות בנבכי לואיז היי, האם הן בעצם מציגות טענות הפוכות?

[מזמור_לילה*]

https://m.youtube.com/watch?v=[po]aePR 7KTZ84[/po]

אניטה מורג׳אני על רשתות חברתיות והסרט the social dilemma

[נעמה_אור*]

תודה קטרינה, שמחתי להכיר.

[קתרינה_הגדולה*]

בשמחה