אשתי לא בעניין שלי יותר

[אל_הלב*]

ציפור חופשי, מדהים לקרוא כמה שאתה מלא בתובנות, סבלנות ועומק.
ישר כוח על דרכך המאתגרת והמכאיבה שאתה עובר.
הכי חשוך לפני עלות השחר.

[קוראת*]

ציפור יקר,
אתה כותב בצורה מדהימה. מעבר להכול, יש לך כשרון כתיבה ותיאור ממש פנומנלי!

הבעייה האמיתית היא שהקשר שלנו איננו קשר חברי חזק, עם עבר גדוש באינטימיות ואהבה. אין מהיכן לשאוב. אין כל-כך על מה לסמוך.
אז מדוע בעצם אתה מעוניין בשמירת הקשר? רק בגלל הילדים? בגלל המגורים בארץ זרה? אתה אוהב אותה? חושב עליה דברים טובים?

[צפריר_שפרון*]

לא נעלבתי מהתיקשור שלך צפריר - קשה ככל שיהיה לקרוא על עצמך שאתה אינפנטיל - הבנתי על מה אתה מדבר.
רק אינפנטיל היה נעלב..
ואסור לזלזל בו בילד הקטן. אבל לפעמים טוב להזכיר לו שיש כאן גם מבוגר.

ראה,
במובן הזה עדיפה פרידה זמנית.
זה מה שקורה כרגע וכדאי להביא את זה לישורת הנכונה.
הנכם חיים ביחד אך אין זוגיות אינטימית.
האינטימיות נתבקשה לזו הצידה.
ומכאן, כאשר האינטימיות מתבקשת לזוז הצידה - יימצא התירוץ המתאים.
אם זה גידול הילדים - שאתה עצמך קידמת מאוד - על מנת שתוכל להימנע מאינטימיות שכביכול הנך מאוד רוצה בה.
ואם זה לאחרונה - ניסיונך לכפות אינטימיות - שזה גם סוג של בעיה או הרחקת האינטימיות.

שים לב אך ורק לחלקך בהיעדר אינטימיות.
לא נאמר אשמתך אלא חלקך. יש הבדל.

כל אחד מכם עדיין לא בשל לאינטימיות מחודשת ביניכם ויורחב בזאת:
כאשר המכנה המשותף משתלט על האינטימיות
או בעל משקל גדול מהאינטימיות -
עשוי היעדר האינטימיות שהיא בסיס המכנה המשותף – לאיים על המכנה המשותף.
זו השטות הרומנטית והבעלתנית של האקסקלוסיביות המוחלטת מראש.
כאשר המשפחה הופכת רבת משקל מהקשר הזוגי
אותו קשר שאינו כרוך במשפחה דווקא עשוי להינזק או לצאת מאיזון או לדעוך -
למשל יחסי מין – שברובם המוחלט מתחזקים, מצביעים על הזוגיות ומאפשרים תקשורת זוגית – ובמיעוטם קשורים במשפחה – הולדת ילדים.

וכאשר הקשר האינטנסיבי, היומיומי כולל מן הסתם היבטים עמוקים ורחבים בה בנפש - שזה מדובר במשפחתה, צאצאיה, משפחתה המורחבת, בית אמה ואביה ובית הורי בן/ת הזוג, עשויה הזוגיות לדעוך וקשר העין הופך לסוג של העלמת עין, הימנעות – כבר אין את הקריצה, הבדיחה הפרטית. הכל שחוק.
אז, כמו מרגישה הנפש כלואה בבית הסהר שהיא עצמה יצרה.
ומחפשת לבדוק - האם מחוץ לכתלי ביתה יש נחמה או ריגוש או מקום שבו תוכל להביע את עצמה מבלי להיות צפויה ומבלי משקעים שונים ומשונים שלא דווקא קשורים בזוגיות אבל בהחלט קשורים בתפקידי השניים בעיני עצמם המערך הזוגי שכאמור – שחוק.

ומכך, דווקא את ההיבט המיני, האקסקלוסיביות הזו - שהיא סוג של שטר חוב - לעולם שטר חוב ואף פעם לא כרטיס ברכה - טוב אם ייבחן מחדש.

שכן אין באמת בעלות.

לכן, טוב אם מחליטים על פרידה זמנית.
וכל צד יעשה ככל העולה על רוחו.

למשך שלושה שבועות/חודשים.
ואם ניתן להיפרד ממש - עוד יותר טוב.

וכל זה לקבלת פרספקטיבה.
שאם משימתכם היחידה היתה להביא ילדים אלה לעולם ולגדלם - אינכם נדרשים לזוגיות אינטימית עוד, הפרידה הזמנית תגלה את זה לכל אחד ואחת.

ואם קשורות נפשותיכם בקשר שעדיין לא עולה מתוך מחויבות דווקא אלא מתוך חיבה עמוקה,
יתכן שתצליחו להפיק מהחרא הזה זהב.

התבוננו שם.

צאו לחופשי. ממעוף הציפור רואים דברים אחרים, הבעיות נראות קטנות יותר והאופק רחב יותר.

זה זמן להתבוננות.
גם.

תודות.

[פלוני_אלמונית*]

ציפור
יופי שיש בך את הכוח והרצון לקום ולכתוב. המצב טוב
יש פה מלא המלצות טובות וכיוונים מענינים-הצהוב "הספק מבורך" תעשה רק מה שנכון לך, אין ספר הוראות. מי למד אותנו לעבור משברים? אף אחד זה חדש
המלצתי היא פשוט להיות, זו רכבת הרים מפחידה ביותר של עוצמות רגשיות בתחתית הכי עמוקה וכואבת של החיים
אין "נכון" "לא נכון"
כול מה שאתה עושה ותעשה יהיה בסדר, אתה במשבר, הכול שחור נורא ומפחיד, אבל אל תשכח אתה המון זמן בתוך זה, וכן "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"
ושהשחר יעלה תגיע הרוח הנעימה הזו על הפנים
אתה לקראת סיום, זה יגמר עוד מאט, לאט לאט, אצלי שכואב נורא נורא בלב אני זזה
זזה עם הכאב, רוקדת אותו כואבת

ומה עוד?
חיבוק. אני פה
מקשיבה לך

[ציפור_חופש*]

תודה צפריר - לא ניתן להיפרד ממש. טכנית - קיימים כל המכשולים האפשריים העולים על הדעת ולא כאן המקום לפרטם. נגזר עלינו לחיות תחת אותה קורת גג למשך התקופה הקרובה ( כשנה).
אני עדיין אוהב את אשתי, למרות הכל ( ויש יגידו בגלל הכל ) אבל האהבה הזו הופכת להיות למשא כואב ומשפיל שקשה לשאת וקשה לדמיין איך אפשר בכלל להישאר במצב הזה כל-כך הרבה זמן עוד. אבל ברור לי שכרגע הדברים עדיין טריים. דיברנו אמש על הגבולות המותרים בעת הפרידה. היא לא תחצה את הגבולות הבטיחה ולכך גם אני מתכוון. אני בהחלט לא חושב שזו החלטה סופית, וייתכן ונעדכן את הסטטוס מפרידה מוגבלת לפרידה חופשית. ההגיון בלשמור על הגבולות הוא שהיא הצהירה שהיא מעוניינת לחזור אל הקשר כאשר הדבר יתאפשר. אולי בתום המסע שלה, אולי כאשר המרחק בינינו יעורר געגוע. אבל אני סקפטי לגבי קיומה של האפשרות הזו כדבר אפשרי וישים. היא כל-כך התרחקה ממני. היא כל-כך לא בעניין. כל ניסיון לעורר משהו רק גורם לה להתרחק עוד יותר. ואני מחפש נקודות תורפה ומבקש לשלוח לשם חיצי קופידון מורעלים אבל החצים מתבקעים אל מול שריונה הבלתי חדיר. מעבר לכך היא נמצאת בעיצומה של מערכת יחסים אינטנסיבית עם האישה אותה הכירה, וכבר אין הכחשה שמדובר בהתאהבות. אני לעולם לא אדע מה קורה שם בדיוק, אבל נראה בכל אופן שזוהי התאהבות חד צדדית מצידה ושהעניינים מסתכמים בשעות ארוכות של שיחות, שתיית יין, סרטים וסתם ערבים כיפיים שאינם כרוכים בלהישאר בבית עם 'הבעל המשמים' שאני כרגע מהווה עבורה. יכול להיות שזה הסיפור המצונזר אותו אני מקבל על מנת לסייע לי בעיכול המצב החדש. ביקשתי ממנה רק דבר אחד. תהיי כנה איתי. אל תסלפי, בלי חצאי אמיתות, מניפולציות ושקרים. אין טעם להגן עלי מפני האמת כי אני מכין את עצמי לגרוע מכל. הבית פחות או יותר מתפקד, ואשתי מבצעת את המטלות אבל היא איננה איתנו עוד. מחשבותיה נודדות, היא מרבה להיות בטלפון, לעיתים סגורה מאחורי דלת נעולה. ישנה יחד עם הטלפון מחשש ששמא אראה משהו שאני לא אמור לראות. כשהן מדברות היא תמיד יוצאת מן הבית. אמרתי לה שאני לא רוצה את החרא הזה בבית. עדיף שלא תנהל את מערכת היחסים הזו במחתרת. כל מה שהיא מחפשת כעת זה להיות שם בחוץ. לרקוד, לשתות, חברה, חיי טיפש-עשרה ללא הבעל. אני מרגיש מרומה, שלא לומר נבגד. אבל אני מקדים את צפריר ונאום 'האינפנטיל' ואומר - זה מה שאת רוצה/צריכה? בוא נראה איך מגשימים את זה. לכן היה מאד חיוני עבורי לשמוע ממנה, אחרי שהתרתי אותה מכבלי הנישואין אלי, שהיא אוהבת אותי ( נאמר רק אחרי שאני אמרתי לה) ושהיא תלך לטיפול ותבין מה היא רוצה קודם כל. אחרי זה אולי יבוא טיפול זוגי ואולי פיסת נורמליות תהיה נחלתינו. אני חייב להיות אופטימי, משוחרר, בוטח, ולארג' איתה על מנת לתת לזה סיכוי. אסור לי אבל לתלות בזה ציפיות. אני יותר יותר חושב שצפריר צודק בעניין הסרת כל המגבלות שכן מה הטעם לסבול אם אין את זה בבית ואולי לא יהיה עוד? הסיבה היחידה לשמור על הגבולות היא מפני היסחפות אל איזור שממנו אין חזרה. אני חושב שברגע שהותר הרסן הראשוני זה רק עניין של זמן עד שיותר הרסן המוחלט. לאותו רגע אני מתכונן והוא קשה מנשוא. הלוואי ואוכל להמריא ולראות הכל ממעוף הציפור, ללא המגבלות בהן הרצון העיקש בשימור עצמי הופכות את תהליך הפירוק ליסורי נפש של ממש.

[ציפור_חופש*]

אז מדוע בעצם אתה מעוניין בשמירת הקשר? רק בגלל הילדים? בגלל המגורים בארץ זרה? אתה אוהב אותה? חושב עליה דברים טובים?

תודה על השאלות.
אשתי בחורה יפיפייה, עדינה למראה ומושכת מאד. מתחת לעור הפנים הרך והבוהק נמצאת ילדה מתוקה שהחיים לא היטיבו עמה, הקשו עליה בשל גירושים קשים, אמא מאד שתלטנית וחרדתית ומבנה אישיות מסובך ומורכב. היא טובת לב, מסורה לאהוביה באופן שלא ראיתי כמותו. כשהכרנו, הייתי מאושפז במחלקת לב בשל טעות באבחון האקג. עוד לא ידענו שזו טעות והתייחסנו לזה ברצינות. היא לא משה ממיטתי. התגנבה בלילה וישנה צמודה צמודה במשך שלש לילות רצופים. אז החלטתי שאני מתחתן איתה. היא אינטליגנטית וחריפה, רקדנית מצויינת, נגנית, ובאופן כללי אחת שמצטיינת בכל מה שהיא נוגעת. יש לה יכולת ארגון של מנהלת. אבל זה בא עם חבילה אחרת. של קוצר רוח לעתים עד גסות. צרות מוחין, עקשנות ודבקות במטרה ללא משים וללא סנטימנטים. יש בה משהו קר ומחושב. היא מלכת המניפולציות. וכאשר תם זמנך אתה תדע זאת טוב טוב כפי שאני יודע היום.

[צפריר_שפרון*]

לא ניתן להיפרד ממש. טכנית - קיימים כל המכשולים האפשריים העולים על הדעת ולא כאן המקום לפרטם. נגזר עלינו לחיות תחת אותה קורת גג למשך התקופה הקרובה ( כשנה).
אם לא ניתן , לא ניתן (למרות שפרידה סופית עשויה להראות כיצד ניתן).
קחו בחשבון שללא פרידה מלאה לתקופת מה – לא יהיה המשך לנישואין אלה.
אני מרגיש מרומה, שלא לומר נבגד.
טוב לא להתכחש לרגשות. ובמובן הזה של הילד הפגוע – מקומו חשוב ביותר, וטוב אם המבוגר ידריך את הילד בכאבו,
כאן, אם תתבונן מי רימה אותך ומי מרמה את מי, אתה עשוי לגלות שהכל רמיה עצמית. כך גם מי שבגד בך - שלעולם בגידה היא בגידה עצמית.
כלומר, בהחלט טוב לחוות את החוויה, וטוב כפי שנאמר במעלה הדף להוציא את הרגשות האלה החוצה על ידי שיחות עם חבר/ה או איש מקצוע, על ידי שבירת בקבוק זכוכית על קיר, על ידי פעילות פיזית, להרבות במקלחות ובעיקר להשתבלל אל תוך עצמך ולטפל בעצמך.


ההגיון בלשמור על הגבולות הוא שהיא הצהירה שהיא מעוניינת לחזור אל הקשר כאשר הדבר יתאפשר.
הסיבה היחידה לשמור על הגבולות היא מפני היסחפות אל איזור שממנו אין חזרה.

שתי ההערות האלה שלך אין בהן שום דבר חוץ מאחיזה במה שכבר אין לו אחיזה.
לא מין עם אחר/ת – ויהיה זה מין אלוהי, מענג ומרעיד את אמות הסיפים – הוא זה שימנע חזרה. נקודה.

וכאשר תם זמנך אתה תדע זאת טוב טוב כפי שאני יודע היום.
על פני יודע - חושש. שאם היית יודע - כבר היית נפרד ממנה ופותח בפרק חדש בחייך - בו היא אך ורק אמם של ילדיך ותו לא.

תודות.

[ציפור_חופש*]

תודה צפריר. התובנות שלך ממערכת היחסים שלי הם כעמוד האש לפני המחנה. הן מאירות על האמת והופכות את הפלונטר לברור ופתיר יותר. תודות.
אמש כשחזרתי הביתה ראיתי שאשתי מרוככת ומנסה להתקרב ולגשש מה איתי. אנחנו אמורים לצאת להופעה במוצ"ש - אמרתי לה שכדאי שתמצא חברה ללכת איתה כי אין טעם שאבוא שהרי אנחנו כעת פרודים. היא התקוממה, אנחנו לא פרודים, פשוט אין ביננו קשר כרגע. הזכרתי לה שאתמול כשניסיתי לחבק אותה במיטה הדפה אותי ואמרה לי שאין כרגע קשר בינינו. בהזדמנות אחרת אמרה שאין יותר אנחנו עכשיו. הזיגזגים האלה הם אופייניים לה. נראה שהיא נבהלה מהאפשרות שאני אצא ממחוייבותי אליה. עצם העובדה שהיא החליטה באופן חד צדדי לעשות הפסקה בקשר, ולהיפתח לקשר אחר וללכת איתו כברת דרך לא עמדה לנגד עיניה. היא מנסה עכשיו לשמר את המסגרת של בעל ואשה על מנת לשמור על הביטחון שלה ושל ילדיה. המסגרת הזו היא כר פעילות נוח עבורה לחופש האישי שלה. אבל בפועל הזוגיות שלנו כבעל ואשה לא עניינה אותה כבר זמן רב, היא לא פינתה עבורה מקום, השקיעה, או הקריבה דבר. התחושה הזו שבה היא מנסה שוב פעם לשמור על הפסאדה של הזוגיות לא מן הטעמים הנכונים, הפריעה לי. וזה היה ניכר עלי מאד. זה הלחיץ אותה אפילו יותר, כי הנה עכשיו שהיא כביכול זמינה ופנויה עבורנו אני לא נלהב ומתמסר כהרגלי. אמרתי לה בדמעות שהאירועים האחרונים שברו את האמון בינינו ואני לא מצליח לשקם אותו. שאני לא יודע איך אפשר להמשיך ביחד אחרי כל זה. שכל-כך הרבה דברים לא עובדים בזוגיות בינינו שנראה לי שאין מנוס מפרידה.
לא יכולנו לסיים את השיחה בגלל השכבות של הילדים, והיא כהרגלה נרדמה עם הבת. למרות שביקשה שאעיר אותה לא רציתי לעשות שיחה כזו כשהיא לא צלולה. קבענו להיפגש בצהריים היום. אני חושב שצפריר צודק ושאין מנוס מפרידה מלאה על מנת לתת לנישואים האלה צ'אנס. רק כשהזוגיות המובנת מאליה כביכול תאופסן בבוידעם לתקופה, אפשר יהיה להעריך כראוי מה משקלה בחיינו. עד כמה היא חיונית וחשובה לנו ומכאן עד כמה יש להקריב ולעבוד עבור הישרדותה ושגשוגה. מדובר בשיעור חשוב לשני הצדדים. אני מתחיל להבין שכפי שהיא מנעה ממנה דברים בזוגיות הזו, אני מנעתי ממנה. למשל לא שמחתי מספיק בקרבתה. לא עודדתי אותה, תמכתי בה, כפי שבעל חזק ראוי. גם אני לא השקעתי וציפיתי כל הזמן לתמורות. אני מעוניין להמשיך את הנישואין אבל לא כך. הם צריכים להיות עוף אחר בעוד אנחנו אותם אנשים עם אותם נקודות עוורות. על כן, אפשר רק לקוות שניתוק השאלטר וחיבורו האפשרי חזרה בעתיד יוכל לאתחל את המערכת מחדש. את כל הדברים האלה אמסור לה היום באהבה, בעצב בגעגוע אבל עם תקווה לעתיד טוב ואוהב יותר בינינו או שלא.

[אהבת_עולם*]

_ואם קשורות נפשותיכם בקשר שעדיין לא עולה מתוך מחויבות דווקא אלא מתוך חיבה עמוקה,
יתכן שתצליחו להפיק מהחרא הזה זהב._

כשקראתי משפט זה עלתה בדעתי קרבת הצליל בין המילה 'חובה' למילה 'חיבה'.

ציפור חופש,
כרגיל, מפעים לקרוא אותך.
שולחת כוחות למסע שלך.

[ציפור_חופש*]

נפגשנו לצהריים במסעדה איטלקית בעיר. היא הגיע עם ג'ינס קרועים ומעיל צבאי ומשקפי טייסים. הזמנו מנות משותפות ואז אמרתי לה שאני רוצה שניפרד. היא לא ציפתה לזה. אמרתי לה שאני משוכנע שזה הצעד ההכרחי אם בכלל אנחנו רוצים אי פעם לשוב אחד לשני. היא לא הבינה למה זה הכרחי לשם כך. הסברתי לה שכרגע הקשר שלנו מרוסק. היא לקחה את החופש לצאת מהקשר ולהתקרב אל החברה שלה כשמחשבותיה אינן טהורות. אני יודע שהיא רוצה לממש את הרצונות שלה ואני לא רוצה למנוע את זה עוד ממנה. היא אמרה שגם אם היו מחשבות זו לא מהות הקשר, והיא אחת שיודעת לשמור על הגבולות ולכן לא צריך לנקוט בצעד כה קיצוני כמו פרידה. אמרתי שאני חושב שהיא משלה את עצמה שהיא יכולה לעצור את עצמה, ושלא מרגיש לי שהקשר בינינו הוא מספק או מעניין אותה. יש לה קשיים גדולים להיפתח אלי באופן אינטימי, ואולי עם מישהי או מישהו אחר הגוש הזה ייפתח.
היא אמרה שאני הגבר שלה. היה לי נעים לשמוע. אמרתי לה שהיא האישה של חיי. אבל שאלו לא חיים, ושהיא נטשה את הזוגיות שלנו באופן חד צדדי.
אמרתי לה שנראה שהסיכוי היחידי שלנו הוא אם עכשיו משחררים הכל.
אבל איך תקבל אותי חזרה אם אתנסה בזה או אם אהיה עם גבר אחר?
אני לא יודע איך אני ארגיש. אנחנו מהמרים, אבל דבר אחד אני יודע - הקשר כפי שהוא עכשיו לא עובד יותר עבורי. אני רוצה לסיים אותו. אני מרגיש שהוא מיצה את עצמו ולא מביא לי או לך אושר ושמחת חיים. לכן עדיף שתקחי את החופש שאני מציע לך על מנת לשחרר את מה שנראה שאת חייבת לשחרר.
אבל אני לא רוצה - אני רוצה אותך, ואני לא רוצה להתנסות במשהו שהמחיר שלו יהיה לאבד את הנישואים. אמרתי לה שאין מה לאבד כבר, כי הקשר הרוס בלאו הכי.
אז בוא נשקם אותו, ביקשה.
ואז נבהלתי. למה אני בעצם דוחף אותה כל כך רחוק. מה עם כל מה שהיה עד עכשיו היה רק בדיקת גבולות, ועכשיו אני ממשך משליך אותה בכוח מעבר לגבול? הרי האינטרס שלי הוא שננהל יחד חיי משפחה שמחים וטובים.
האם זה באמת מה שאתה רוצה? האם אתה כנה איתי? אמרתי לה שאני כנה, ושלמעשה אני ממלא כאן את רצונה שהחל לפני כחודש ביציאה מהקשר.
אז אתה רוצה להיפרד כן או לא?
לא - השתפנתי. את זו שרוצה לצאת מהקשר ואני נותן לך את האפשרות להגשים את זה. אני זה שחיכיתי לך במיטה ואת זו שלא הופעת. אני לא התאהבתי באדם אחר, את זו שהתאהבת בה. אני לא רוצה יותר את ההסתרות ואת המתח. לכי על זה. תעשי מה שאת צריכה.
אתה באמת רוצה את זה? היא שאלה. אני רוצה את זה אם את רוצה את זה גלגלתי לה את רימון היד חזרה.
לא הצלחתי להביא את עצמי באמת לשחרר אותה. רק עשיתי לה מה שנראה כבחינת נאמנות. היא המשיכה לבדוק עד כמה אני רציני בעניין, והנחישות שלי התפוררה כקרקר עבש. אני רוצה שיהיה לנו טוב, ואם צריך פרידה לשם כך, לו יהי.
למעשה לא סיכמנו דבר. קיבלתי רגליים קרות ולא הבאתי את עצמי לסגור את הדלת ולשלחה לחופשי ברגע שראיתי סימני התנגדות. לא יודע, עדיין זה מרגיש לי כדבר הנכון לעשות. המסר החזק הועבר. הקשר בעמדת סיום. הוא יקרוס סופית במוקדם או במאוחר, או שיקרה נס, והרצון להיות יחד ישוב. אני סקפטי.
אם זה מה שאתה רוצה, להיפרד אז אני מוכנה. היא נתנה לי מספרת הפוכה והחלה לעקוף אותי בסיבוב.
כן אמרתי אבל אני לא אכפה את זה עלייך אם את לא מעוניינת.
טוב בלבלת אותי לגמרי ...
קחי לך קצת זמן לחשוב על זה. יש לך עכשיו את האופצייה. היא לא היחידה אבל היא על השולחן.
היא כמובן מאד נזהרה לא להישמע מתלהבת בהאופק שנפתח עבורה. אין ספק שזה קסם לה, אבל הפחד לאבד אותי, או שאני לא אוכל לקבל אותה חזרה ניצח.
עמדנו בחנייה, אני נשען על רכבי, חיבקתי אותה והתנשקנו נשיקה צרפתית לא אופיינית לנו
ברור לי מה קרה כאן - נהניתי לראות שאכפת לה מקיום הקשר, ונבהלתי כשהחלה לבחון עד כמה רצינית ההצעה שהעליתי.
לפני שנפרדנו אמרתי לה שהיא פרייארית שהיא לא לוקחת את ההזדמנות להתנסות עם המין השני - ניסיתי קצת לשבור את הדרמתיות של השעה האחרונה. היא בכתה. שאלתי מדוע את בוכה? על ההזדמנות שאבדה? היא ענתה שלא, שהיא מצטערת על הקשר שלנו.
הבטן שלי יודעת שהיא הייתה רוצה את החופש, אבל לולא אתן לה אותו מפורשות ואטרוק את הדלת אחרי היא תחשוש לקחת. בוא יבוא סיבוב שני מסכם ככל הנראה. כמה קשה

[מחליטה*]

ציפור חופש...נראה מהכתיבה שלך שהבנת בדיוק מה היה שם: אצלך ואצלה.

טוב לא להתכחש לרגשות. ובמובן הזה של הילד הפגוע – מקומו חשוב ביותר, וטוב אם המבוגר ידריך את הילד בכאבו,


_לכן, טוב אם מחליטים על פרידה זמנית.
וכל צד יעשה ככל העולה על רוחו.

למשך שלושה שבועות/חודשים.
ואם ניתן להיפרד ממש - עוד יותר טוב._

נדמה לי מהכתוב שלא הצגת זאת כפרידה זמנית לזמן מוגבל, נכון? אמנם אמרת שאולי אי פעם תחזרו אבל נשמע שביקשת להיפרד כי הקשר מרוסק ובלתי אפשרי עבורכם.
דווקא הרעיון להיפרד לכמה שבועות היה נראה לי יותר מפרגן ומתחשב כלפיה מאשר פרידה ארוכה. אבל אולי היית צריך באותו רגע לשמוע ממנה רגשות עמוקים כלפיך, ע"י זה שהעמדת אותה ע"פ התהום ממש. אולי אפילו רצית שתירתע ולא תסכים לחופשה מכורח.
עכשיו כשראית שהיא לא רוצה לאבד אותך, מהסיבות שלה, יהיה לך קל יותר לשחרר אותה לזמן מוגבל, על מנת שתתנסה? ואולי גם אתה תתנסה במשהו אחר וזה יקל על כאבך, למרות שאתה לא רוצה בזה כרגע?

[צפריר_שפרון*]

ראה,
על פני להמשיך את הריקוד הזה, טוב להתבונן בעיניים פקוחות על האפשרויות.
פרידה זמנית כשמה כן היא.
תקופה מוגדרת מראש בו אין מחויבות מינית או זוגית ביניכם כשמטרתה כפולה:1. לבחון את הזוגיות הזו – מרחוק, ללא שום מגבלה ובזה יש גם את העניין המיני. 2. לטפל בעצמך. למצוא איזון לשמחה בחייך (וכך גם היא).

העניין המיני לא יהיה לחַיִץ הסופי בשום מקרה.
שוב, גם אם היא תחווה חוויות מיניות שמימיות עם אפולו או קופידון או כל אל או אלה מהמיתולוגיות –
זה לא מה שיקבע בעבורה האם היא רוצה להמשיך בקשר או לא – ואיך.

ולחלופין גם אם לך תהינה התנסויות מיניות עם וונוס, קליאופטרה ומרילין מונרו ואלה ירעידו את אמות הסיפין – זה לא מה שיקבע האם לכאן או לכאן.

מעבר לכך, בתקופה זו מעבר לאיזון העצמי והטיפול העצמי שכל אחד מוזמן לערוך, חשבון נפש וכן הלאה... תוכלו להגדיר מחדש מה אתם רוצים מהקשר הזוגי.

---

כאן, הריקוד הזה בו הנכם כואבים אחד את השניה – המאבק שאתה מתאר בדיאלוגים ביניכם – בכל מקרה קיים
וטוב לזכור שהמילים שנאמרות באירועים כאלה – מבחינת מוחלטותן – אינן ממש בתוקף.

---

הנשיקה שאתה מתאר באה להזכיר לשניכם שעדיין יש אהבה ביניכם, והברית הבסיסית לא הופרה.
אלא שנדרשת עכשיו הפסקה.
פרידה זמנית.
והיא חלק מהברית הבסיסית ביניכם.

---

שים לב, שכאשר אינך מובן מאליו עוד, זה מאזן אותך,
עזוב את זה שהיא נבהלת, היא היתה נבהלת גם אם לפתע החתול היה מתחיל לנבוח כי המובן מאליו מתערער.
וטוב שכך.
שכן המובנות מאליה שלה כלפיך התערערה כבר מזמן וגם זה טוב שכך.

---

מדרגות ושלבים ביחסים הזוגיים – לעתים עוברים ניעור.
לעתים קרובות ללא זעזוע – אין שינוי.

---

חזרה לשגרה.
נדמה לה לנפש שהיא יכולה לחזור לשגרה גם מיד לאחר רעידת אדמה.
אין הדברים כך.
קחו את הזמן. קחו את החופש להיות בזכות עצמכם ולברר פנימה מה כל אחד ואחת רוצים.
ייתכן שזה ייקח שלושה חודשים וייתכן שזה ייקח חצי שנה וייתכן שתוך שלושה שבועות תצליחו להתקרב מחדש ולהיות מספיק ענייניים על מנת להסכים על ייעוץ זוגי – וזה יכול להיות עדיין תחת הכותרת של פרידה זמנית או לאו.

---

עבור לישון בחדר אחר בבית.

---

חזק ואמץ.
גם אם תיפרדו – הנך אדם שלם, ראוי להיות נאהב וראוי לאהוב.
זו אהובתך ואותה אתה רוצה יותר מכל.
לפיכך שחרר אותה וא עצמך -
אפשר שתזכה בה מחדש ואפשר

שתזכה


בעצמך


מחדש.

---

תודות.

[לימון_כבוש*]

אבל אני לא רוצה - אני רוצה אותך, ואני לא רוצה להתנסות במשהו שהמחיר שלו יהיה לאבד את הנישואים.
השאלה היא מה הם התנאים שלך במצב של "להישאר ביחד".
כדאי שתגיד לעצמך וגם לה מה הם הקוים האדומים עבורך. באופן ברור. גם עבורך וגם עבורה.
ותשאל אותה "האם את מקבלת על עצמך את הקוים האדומים האלה". אל תנהל שיחה סימטרית. אל תחפש את הקוים האדומים שהיא מציבה לך.
תתרכז בקוים שלך. תהיה קונקרטי וחד משמעי ככל האפשר. משפטים כמו "מחויבות" הם בעיתיים משום שכל אחד יכול לפרש "מחויבות" באופן שונה.
לדוגמא "אין מצב שבו את יוצאת למשך הלילה ללא שיתוף של היכן היית ומה עשית".
"אין מצב שאת מעליבה אותי מול הילדים" הם יותר ברורים.
אולי יש לך גם ציפיות אחרות. (אני מציע שלא להציב כל דרישות או תנאים בתחום יחסי המין ביניכם !!!)
תבדוק האם יש הסכמה לקוים שלך.

[חני_בונה*]

האומץ שלך עולה לאין ערוך על הפחד.
הפחד הוא הטבעי והאנושי.

[ציפור_חופש*]

החשדות הכבדים שלי התבררו כנכונים. אשתי ניהלה רומן אינטנסיבי עם אשה. היא נפגשה איתה בבקרים ובלילות, בסופי שבוע ובימי חול. הלהיטות שלה אחריה הייתה כשל נערה מתבגרת. המסרונים עסיסיים ומלאי תשוקה. הם שכבו ומי יודע באיזה תנוחות וצורות. פח האשפה באמבטיה המשותפת שלנו מלא עד אפס מקום בתחתוניות ספוגות בתאווה אסורה. הפגיעה קשה ביותר. השקרים הבלתי פוסקים, טשטוש הראיות, חוסר האכפתיות מאיך אני מרגיש כשהכל קורה לי בפנים, וכשאני מבקש להאמין בכל ליבי בשקריה שמדובר ביחסים לגיטימיים קרובים שהיו חסרים לה מאד.
הרי הצעתי לה לא מכבר, בהשראת שפריר - קחי לך את הזמן, תעשי מה שאת רוצה, אבל תהיי פיירית ותתני לי את החופש. היא פחדה. היא רצתה שאני אנחית את זה עליה. צפריר ייעץ להפריד כוחות ולתת חופש מלא לצדדים אם רוצים להציל את הנישואים. אז החופש נלקח. כנראה שעוד קודם לכן.
מהרגע שנודע לי ללא ספק כי בגידה פיזית קורית בפועל הוקל לי. אני כבר לא מדמיין וחושד בכשרות. יש לי זכות מלאה לקחת את עצמי הצידה ולחשוב על טובתי האישית, המשפחתית. אך לא הזוגית. מאחר והזוגיות נחרבה. היא איננה עוד, ואני לא יודע האם אני מעוניין בכלל לשקם אותה. היא שאלה אותי אמש ' אמרת שתילחם עלי, למה הפסקת?' - עניתי לה 'אני זה שצריך להילחם ?'. שהרי ניסיתי בכל דרך להעיר את הזוגיות אבל היא מאנה לשתף פעולה וברחה לה לפינות המוכרות שלה. למיטה של הילדה, לשינה, להליכות העיקר לא להיות ביחד.
אבל אז היא לקחה את החופש. היא הפסיקה לשכב איתי והחלה לשכב עם אשה. האשה הזו שחררה ממנה אנרגיות שלא ראיתי בה מימי. מיניות מתפרצת, שמחת חיים והתלהבות של נערה בת 19. איזה כיף לה. אבל למה לשקר? למה לרמות? למה להסתיר? למה לנסות ולהשאיר את העוגה שלמה משני הצדדים? למה לא להיות הוגנים? התשובה ברורה - הפחד לאבד את הקיים עולה על כל ערך וסנטימנט אחר.
מהרגע שנודע לי בוודאות. סגרתי את הלב. הפכתי להיות חזק מולה, לא מחפש קרבה או תשומת לב. לא שש לשיחה, קורקטי. הלכנו לישון ואז היא החלה לשאול אותי מה אני רוצה לעשות? האם אפשר לדבר? ניסתה לראות עוד כמה אחיזה יש לה בי, או האם החוט נפרם עד דק ואין להשיבני עוד. שכן כל פעם עד היום שנדחקתי לקצה, חזרתי עם אנרגיות אוהבות ואופטימיות המאפשרות חזרה לנורמליות. גם כשאמרה שאני לא הגבר שלה יותר, גם כשאמרה שלא סתם האקסית שלי לא מדברת איתי יותר היום, גם כשחזרה מביקור בארץ בן חודש ולא טרחה לשכב איתי, גם כשביקשה שלא אנשק אותה או אגע בה. גם אז חזרתי, ואפילו כשחזרה שתוייה בשלוש מהאהבתה 'הלא מינית' דאז כביכול - סלחתי ומחלתי. תקופת החסד תמה לה. החלה תקופת הגבורה שבה למעשים יש תוצאות. היא עכשיו ככל הנראה ניתקה את הקשר עם המאהבת. אני לא התניתי את זה. מבחינתי אמרתי לה שאת חופשייה לעשות מה שאת רוצה. 'אבל מה יהיה בינינו?' עכשיו היא חרדה. אתה רוצה לעזוב אותי? אני לא יכולה לחיות ככה... עניתי לה כפי שאני עונה ביממה האחרונה להפצרותיה לשליטה. הניחי לי.
זה לא הזמן.
מתי?
לא יודע.
אבל אי אפשר להמשיך ככה?
יש לנו שני ילדים ולכן ממשיכים
עד מתי?
לא יודע.
והחוסר וודאות הזה יימשך עד אשר אני לא ארגיש אחרת. אם היא תרצה לחזור לחברתה. בבקשה. אם היא תרצה להתגרש, בבקשה.
'אני לא רוצה שתעשה דברים שאחר כך אין מהם חזרה - אמרה לי.
לא יכולתי להתאפק ואמרתי לה 'את חוצפנית'
האמון נשבר והתפרק לרסיסים. יכול מאד להיות שככה זה היה צריך להיות. אני לא יודע איך חוזרים ממקום כזה. זה זמן להתכנסות. ליצירת אפיקים חדשים, לנטישה של המערך הזוגי, עד אשר תתנקה כל הזוהמה. ואז אולי מי יודע, משהו חדש יוולד. משהו שונה בתכלית ממה שהיה עד עכשיו. איתה או עם מישהי אחרת.
העובדה שהבגידה נעשתה עם אישה הופכת את העניין לקל יותר. אבל עדיין כבד מנשוא

[חני_בונה*]

זה זמן להתכנסות. ליצירת אפיקים חדשים
התכנסות היא פנימית. להיות עם עצמך. להכיל את הרגשות שפוגשים אותך. להיות בחמלה אל מי שנפגע. להיות באמת איתו.
חכה עם יצירת האפיקים החדשים. אפילו שזה כואב להישאר שם חכה איתם.

[קוראת*]

ציפור יקר,
אשתך נוהגת באגואיסטיות קיצונית ובשקרנות. נראה שלא אכפת לה כלל מרגשותיך. היא נתנה לך לאורך זמן תחושה מתעתעת גם של מישהו דחוי וגם של מישהו שתפיסת המציאות שלו לקויה. כל זאת כשבו בזמן בגדה בך.

חכה עם יצירת האפיקים החדשים. אפילו שזה כואב להישאר שם חכה איתם.
ממש לא מסכימה. אין לכאב הזה ערך יותר. כאבת מספיק. זמן לצאת מהיחסים הללו וליצור חיים חדשים של אמון, אהבה, אכפתיות ותשוקה הדדית.

[קוראת*]

'אני לא רוצה שתעשה דברים שאחר כך אין מהם חזרה - אמרה לי.

התנהגות מאוד מאוד מניפולטיבית .

[אל_הלב*]

ציפור חופשיה, איזה כוחות יש לך, כל הכבוד שאתה לוקח את הזמן לבחון מה אתה מרגיש ומה נכון לך לעשות, תוך מחשבה על טובת הילדים.
מגיע לך להיות נאמן לעצמך ולאושר שלך.
תזכור שבקצה המנהרה החשוכה יש אור, ואתה עתיד לגלות אותו, אל ייאוש.
חיבוק גדול ותתחזק מכל תמיכה שיש לך מחברים, משפחה ואולי איש מקצוע.
מגיע לך את הטוב ביותר.

[אישה_במסע*]

חכה עם יצירת האפיקים החדשים. אפילו שזה כואב להישאר שם חכה איתם.

מסכימה בהחלט, וללא קשר לאפשרות שיקום הזוגיות והכדאיות של אפשרות זו <לא יודעת להעריך. אני כנראה הייתי עוזבת מזמן, אבל לי אין ילדים וילדים מסבכים מאוד את העניין>.

פשוט להקשיב לכאב מבלי להדחיק או לדחות אותו לאחר כך.

[פלוני_אלמונית*]

חכה עם יצירת האפיקים החדשים. אפילו שזה כואב להישאר שם חכה איתם.

שכול כך כואב אז בורחים,רצים,מסתגרים. כולם נוהגים כך ציפור חופשיה, תתבונן ותנשום
זה כואב. זה כול כך כואב...מבטיחה שלהבי האור יארו אותך ואת נשמתך.
החיים האלו יכולים להיות כול כך כואבים, עמוק הכאב כמו עומק השמחה כמו עומק ההתרגשות.... תחייה אתה חיים.

הצהוב-הכל בתואם מושלם-אכן.

[קוראת*]

אין שום סיבה להתבוסס בכאב. כאב לך מספיק ולאורך זמן. עכשיו הזמן להתחיל דברים חדשים בשבילך ולראות דווקא איך נראים חיים ללא כאב.
אין שום ערך לכאב.

[צפריר_שפרון*]

ציפור,

_מהרגע שנודע לי ללא ספק כי בגידה פיזית קורית בפועל הוקל לי.
אני כבר לא מדמיין וחושד בכשרות._
התבונן בעדות זו של עצמך על עצמך.
שים לב, הוקל לך כי אתה בסדר, אתה לא חשדת בכשרות – לא טעית, אינך אשם בדבר. הנך טהור.
כלומר, זה שזה קרה בפועל זה לא חשוב בכלל ואין לזה שום משמעות.
רק לכך שאתה לא מדמיין אלא סוף סוף רואה
את מה שהיא מעולם לא טרחה ממש להסתיר ממך.

התבונן בזה.

יש לי זכות מלאה לקחת את עצמי הצידה ולחשוב על טובתי האישית, המשפחתית. אך לא הזוגית.
אז אתה יכול להודות לה, עכשיו סוף סוף אתה יכול להתחיל להתייחס לעצמך בנפרד.
עד עכשיו זה לא היה ראוי – אתה לא היית ראוי - ולא חשוב כמה הררי מילים נשפכו על ראשך בעניין.
עד לגילוי המרעיש הזה לא הרשית לעצמך להתבונן על נאמנותך העצמית.
ברחת מנאמנותך העצמית לטובת אקסיומת הנאמנות הזוגית -
בה בעת שהיא ברחה מהנאמנות הזוגית ואפילו המגדרית אל נאמנותה העצמית.

בהחלט, תורך גם.

ובאשר לטובתך הזוגית,
זכור את הזוגיות הבסיסית והראשונית – בינך לבין עצמך, בינך לבין גופך, בינך ובין עולמך.
האמון נשבר והתפרק לרסיסים. יכול מאד להיות שככה זה היה צריך להיות. אני לא יודע איך חוזרים ממקום כזה.

כאשר האמון עשוי מזכוכית – הוא עשוי להישבר.
עם זאת אמון הוא ראשית דבר עניין של החלטה, ומתוך מוחלטות ההחלטה לתת אמון – עליו להיות גמיש מאין כמוהו. למשל, האמון הבסיסי בה כבת זוג אשר לא תוותר על שלה ותציב בפני הזוגיות את התפתחותה האישית, מבלי כל הסכמה לוותר על התפתחותה האישית בשום צורה ואופן.
שאם הזוגיות תשרוד את הזעזוע הזה הרי היא תעמיק ותעלה עשרים אלף מדרגות.
ואם לא, אינה מוכנה לוותר על עצמיותה.
והיא עושה את זה ככה, כי היא לא יכולה אחרת.

האמונה הרומנטית בכך שאתה היחידי בעולמה והיא היחידה בעולמך בהקשר הזוגי האינטימי המיני – התנפצה על מזח המציאות -
בה עצם ההבטחה המליצית לנאמנות זוגית
גם על חשבון הנאמנות העצמית
היא סוג של תפאורה שבאה להסתיר.

כמו גדר, כמו כל הגדרה שבאה גם לחצוץ, גם להניח את הדעת ברמה האינפנטילית (היא כזו וכזו, אני כזה וכזה) וגם להסתיר.
ותחושת הבגידה היא תחושת כיסוי האמת, הסתרתה, התחושה שהוליכה אותך בכחש.

זה אתה הלכת בכחש שלך – אתה סירבת להתבונן נכוחה.
לכן אתה כל כך פגוע – כי אינך יוצא פה איזה שלאגר לדעתך.

וזה זמן חמלה.
חמלה קשורה ברוך אך לא ברחמים.
חמלה קשורה בנשימה עמוקה נוכח התכווצות הלב בשל תחושת חוסר ערך.
חמלה בעיקרה היא קבלת הנסיבות כפי שהן.

אתה אדם. גם היא.
וכאשר אתה בא אצל החמלה אתה מתערסל בתוך חמוקיה,
מתכסה בגלימותיה פנימה. מתכנס.
מיטהר.
ברמה הפנימית אם כך לא שוכח להודות לעצמך. למי שאתה.
שהנך רב פנים וכל פניך ראויות
וכל פניך טוב אם יקבלו אותך בהסבר פנים.

קבל את הנתונים, העובדות, קבל את עצמך.
ומחל וסלח – לעצמך.

חמלה היא גם ההבנה שהאירועים האלה הם חלק מתולדות המשפחה.
זה לא יכול לחזור אחורה.

---

זה זמן להתכנסות. ליצירת אפיקים חדשים, לנטישה של המערך הזוגי, עד אשר תתנקה כל הזוהמה.


לאט לך.
התכנסות היא ההיטהרות
וטוב בהתכנסות הזו להתכנס פנימה,
לעשות התבוננות פנימית, לבחון את חייך, את איכות חייך
במובן של איך אתה חי.

ההיטהרות טוב אם תלווה בשתייה של מים בלבד. אך ורק מים.
טוב אם תרבה בירקות ירוקים ולבנים.

ראה בזה דבר קדוש.
אין קדוש מההתבדלות לבחינה פנימית, להתבוננות פנימית.

לפיכך, האפיקים החדשים הם פנימה, אל לבך, אל כל איבריך ובעיקר אל הזיקות המיותרות בחייך. אלה שאפשר לנטוש.

המערך הזוג עם זאת לא ניטש. הנך מעביר את מרכז המשקל למערך הזוגי בינך ובין עצמך.
זה חלק מההתכנסות. מההיטהרות.
וטוב מאוד למדיטציות, זריחה ושקיעה.

וטוב מאוד מאוד מאוד להליכות. אם ניתן על שפת הים.
ושם מהרהר על המלה אהבה ומהי בעבורך, על כל פניה.

---

ואז אולי מי יודע, משהו חדש יוולד. משהו שונה בתכלית ממה שהיה עד עכשיו. איתה או עם מישהי אחרת.

מה שיהיה אז, מה שהיה אז, אין לזה כל משמעות.
העתיד לוטה בערפל והעבר נתון לפרשנויות.
הרגע הזה. הווה.

העובדה שהבגידה נעשתה עם אישה הופכת את העניין לקל יותר. אבל עדיין כבד מנשוא

בכל מקרה של יחסים עם פרטנר/ית אחר/ת
הצריבה היא בכך שאתה לא יכולת לספק "את הסחורה".
שהיה עליה ללכת אצל אחר/ת.
דעתך כמו נחה מעט
שכן את מה שאשה יכולה לספק לה אתה לא יכול,
בשום צורה - כלומר – אינך פגום.
אבל מראש אינך פגום אלא בדמיונך –
וזו למשל זיקה שאפשר לשחרר.

וטוב לישון בחדרים נפרדים.

תודות.

[אחת*]

_ציפור,
מהרגע שנודע לי ללא ספק כי בגידה פיזית קורית בפועל הוקל לי.
אני כבר לא מדמיין וחושד בכשרות.
התבונן בעדות זו של עצמך על עצמך.
שים לב, הוקל לך כי אתה בסדר, אתה לא חשדת בכשרות – לא טעית, אינך אשם בדבר. הנך טהור.
כלומר, זה שזה קרה בפועל זה לא חשוב בכלל ואין לזה שום משמעות._
לדעתי זהו עיוות של דבריו של הציפור.
העובדה שיש הקלה אין פירושה שלדבר אחד אין כלל משמעות - זו מסקנה פשטנית ומסולפת

[ציפור_חופש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בפועל, מה שקורה עכשיו הוא חזרתה של אשתי לתלם. היא הכריזה על סיום הקשר עם ההיא. היא הודתה שהתנשקה עמה פעמיים. קוראת לזה התנסות רגעית, לא נטייה מינית חדשה. היא רצתה מעבר אבל עצרה את עצמה עבורנו. אנחנו חשובים הרבה יותר. הזוגיות, המשפחה - את כל זה היא לא רוצה לאבד, אמרה לי אתמול. היא מוכנה לעשות הכל על מנת להציל את זה. היא תתחיל טיפול. רק שתי נשיקות. הקשר גווע והייתי חייבת לברוח למקום חדש וטוב יותר. לא יכולתי להישאר באותו מקום. החוסר סיפוק שלי מהקשר התיש אותה. כל פעם תלונות ובכיות על מה לא עובד, על מה צריך לעבוד - די, לא יכולתי עם זה יותר. זה היה או זה או פרידה.
אבל 'הזה' שהיא מספרת עליו הוא לא בדיוק חברת נפש טובה שאיתה אפשר להנות ולהתנסות. מדובר בהתאהבות של ממש. בטקסטים עסיסיים ונוטפים, בפגישות חפוזות, בשקרים ובמניפולציות על מנת שיוכלו להתראות, וכן גם במין של ממש ולא רק טעימה על השפתיים.
אתמול רק הקשבתי - לא התעממתתי. רציתי לפגוש אתמול באשתי. בבן - אדם. לא במפלצת הקרה שמתעללת בגופתי כבר זמן רב. וראיתי אותה, הילדה הקטנה והמתוקה שרצתה להשתחרר מכבליי ולא ידעה איך עד שהזדמנה לה ההזדמנות. היא לקחה אותה בשתי ידיים ומיקסמה לעצמה את החוויה עד שהרגישה שהבית בוער ואז פתחה את המצנח הרזרבי וקיוותה שאהיה שם להציל אותה מההתרסקות של תחתית התהום.
אבל הנה אני - לא מוכן יותר לשחק את המשחק הזה. אין לי יותר כוח בידיים האלה לשאת אותה ואת עוונותיה כלפי.
אני מרגיש שבלי וידוי מלא ממנה על מה שהיה לא אוכל לסלוח ולפתוח איתה את הפרק החדש שהיא כל כך רוצה. ישבנו אתמול במסעדה עם הילדים - הרגשתי איך העצב והפגיעה על הבגידה מציף אותי ומקפל אותי מבפנים. ככל שהיא יותר יפה ומושכת בעיני הכאב מתגבר שהרי אינני משלה את עצמי עוד שזוהי האשה שלי עוד.
היא רוצה אותי חזרה, היא לא רואה את חייה בלעדי. היא אומרת שעובדה ששניניו עדיין יחד רק מוכיחה שיש שם עדיין משהו שגורם לנו להאמין.
אבל אני לא יכול כרגע לקנות אף סחורה ממנה. היא לא ראוייה כרגע לאהבתי. אמש כשנשכבנו במיטה, ניסתה לברר אם זה בסדר להתקרב. ביקשתי שלא. אני לא מרגיש שום רצון לקרבה פיזית עם מי שרק אמש התהוללה וערגה גוף זר. צפריר - הנאמנות האינטימית אחד לשני איננה קלישאה. היא עומדת בעיני בבסיס השותפות הזוגית להיות שם אחד עבור השני מבלי לשבור את הכלים ואת הכללים. ברגע שצד אחד מבקש לעשות את הצעד בסיס הזוגיות נשמט וכל המבנה עלול להתפרק. אני מרגיש שבצעד שהיא עשתה היא פרקה את הזוגיות שלנו. אני לא יודע אם הוא פירוק סופי או זמני.
אז מצד אחד - הנה הזדמנות לזרוע מחדש ולקצור זוגיות פוסט משבר ששוה עשרות אלפי מונים. אני לא שם בכלל. אני עכשיו רוצה למצות את האמת. להגיע איתה למקום כנה שבו היא לא מסתתרת אחרי מילים ושקרים ומתוודה על חלקה. ללא ווידוי אני לא רואה אפשרות להמשיך. ואני זקוק לזמן - אני זקוק להבין האם אני מוכן לתת צ'אנס נוסף עבורה שנראה על פניו שרגשותי אינם שיקול עבורה.
הזכרתי לה אתמול שבמה שעשתה היא גרמה לי לחוש את אותה תחושה איומה שלחרדת הנטישה שעברתי בילדות אחרי שהורי התגרשו ואבי נשאר בחו"ל. לה סיפור דומה. זה היה החיבור הראשוני שלנו, העובדה ששנינו חווינו גירושים קשים וסבלנו מהנטישה כילדים. ביקשנו לייצר עתיד שונה לילדינו, נטול הכאב הזה שכבר מתחיל להתפשט בבית וניכר על פניהם המודאגות של הקטנים שלנו. ( אבא מספיק כבר עם הסיגריות האלה!)
כשסיימתי לומר את הדברים האלה , הגיע ממנה חיבוק ממושך. נתתי לה לחבק - לא חיבקתי אותה חזרה.
אני נקרע בין הרצון שלי לשיקום הזוגיות לבין הרצון שלי לקחת את הזמן לבד ולהתרפא.

[קוראת*]

ואו, ציפור. הכול נשמע מאוד כואב ורגיש ומסובך.

אבל 'הזה' שהיא מספרת עליו הוא לא בדיוק חברת נפש טובה שאיתה אפשר להנות ולהתנסות. מדובר בהתאהבות של ממש. בטקסטים עסיסיים ונוטפים, בפגישות חפוזות, בשקרים ובמניפולציות על מנת שיוכלו להתראות, וכן גם במין של ממש ולא רק טעימה על השפתיים.

האם אתה בטוח בזה? יש פער גדול בין מה שהיא מספרת למה שאתה טוען. זה די חשוב. אם אתה יודע שהיא משקרת, אז קשה ליצור אמון מחדש.
אם היא לא משקרת וכן רוצה להשיב את האמון והאהבה, יכול להיות שיש פה פתח למשהו חדש.

[פלונית*]

ציפור, אם להיות כנה זה נראה כאילו היא עושה מה שבא לה (כולל התנהגות מתעללת) ואתה נשאר איתה בעיקר בגלל שהיא מושכת ומרשימה (=דברים חיצוניים).

[צפריר_שפרון*]

ראה,
לזוגיות הזו יש שני שותפים.
האחריות על נווט הזוגיות הזו היא מאה אחוז על כל צד.

לעולם זה ריקוד של שניים.
לא היתה לה ברירה אלא לזעזע את אמות הסיפים על מנת שתוכלו להמשיך בגובה העיניים או להיפרד בגובה העיניים.

לא בכוונה. לא כתוכנית גאונית או שטנית.
אלא כחלק מתהליך האיזון.

הדרמה הגדולה שעוברת עליכם יש לה תפקיד מרכזי בהעלאת הברור אל מרכז הבמה.
הפגיעות וההיפגעות שהיו ועודם מנת חלקה - מתוך נטייתך אתה לכפות עזרה או נהלים או הסכמות, מתוך נטייתך לשיפור תמידי, אינם שונים בהרבה ממה שאתה חש כרגע.

רציתי לפגוש אתמול באשתי. בבן - אדם. לא במפלצת הקרה שמתעללת בגופתי כבר זמן רב.

תמיד היא אשה בשר ודם. תמיד אתה פוגש בן אדם.

המפלצת הקרה שמתעללת בגופתך (גופך ליתר דיוק כל עוד אתה חי) זה זמן רב - זו לא היא.
זו מפלצת שיושבת בראשך ומלבה בך להבות כאילו היא, אהובתך ואוהבתך, באופן מכוון וזדוני ישבה ורקמה תכנית איך לפגוע בך -
מתוך הרצון לפגוע בך ותו לא.
ולא היא.

לכן טוב אם תתבונן במפלצות שלך, אלה שרודפות אותך מאז ילדותך. יהיו אשר יהיו,
הנה הלבשת את אהובתך בתחפושת המפלצת - היא לא.
היא לא היתה, היא לא עכשיו ולא תהיה לעולם.
גם אתה לא מפלצת.
אין מפלצות - אלא בדמיון.

ההבדל בין דמיון ומציאות הוא שבדמיון הכל אפשרי.
בעוד במציאות גם הכל אפשרי אבל גם אז - רק דרך הדמיון.
וכאשר הכל אפשרי אתה יכול להגביה את עצמך למקום שבו הנך מספיק חשוב
על מנת שלא רק אהובתך אלא העולם כולו יטרח - לפגוע בך.

בפועל, החסד המקיף לעתים מכה.
באופן אישי ובה בעת אין בזה שום דבר אישי.
זה אישי בעבורך, משוכה לעבור אותה על מנת להתקדם
וזה ממש לא אישי בעבורך במובן של כמות הסבל שאתה סובל. ולו על מנת לחוש חי. זה לבחירתך.

צפריר - הנאמנות האינטימית אחד לשני איננה קלישאה. היא עומדת בעיני בבסיס השותפות הזוגית להיות שם אחד עבור השני מבלי לשבור את הכלים ואת הכללים. ברגע שצד אחד מבקש לעשות את הצעד בסיס הזוגיות נשמט וכל המבנה עלול להתפרק. אני מרגיש שבצעד שהיא עשתה היא פרקה את הזוגיות שלנו. אני לא יודע אם הוא פירוק סופי או זמני.
במובן הזה הבה נתבונן שוב במלה חמלה.
שזה זמן חמלה.
וטוב להכיר בנסיבות.
אלה הנסיבות.

היות ובעיניך זה "יהרג ובל יעבור"
זו המשוכה שבאה אליך.

כי הנה, למרות שזה הבסיס לדעתך - הוא איננו עוד.

על ערגתה לאחר הנך מלין.
וערגתך אתה לאחרת?
ערגתך לאשה שונה ממה שהיא?
ערגתך לאשה שתסכים לכל גחמותיך,
תיענה לכל טרוניותך, שתנהג כך או כך,
שתשמור את נשיקותיה לך בלבד ואת התאהבותה לך בלבד.
הנך עורג לאשה אחרת לחלוטין ממה שהיא.
במובן הזוגי.


לכן נאמרו המילים האלה. אף אחד לא שייך לאחר וכל אחד יכול לבחור להשתייך לאחר.
ההבטחה המונוגומית יפה לסיפורי אגדות ולמצמוץ שפתיים רומנטיות מול האח (שזה בפני עצמו חיוני לעתים לתחזוקת הזוגיות במובן של עדנה).
בעוד הכלה בלבן נמסרת מאביה לבועלה ושאר הטקסים הפולחנים וההבטחות שאין להן ומעולם לא יהיה להם כיסוי מלא - אינם עומדים במבחן המציאות.
לא רק אצלכם.
אצל כמעט כולם.
חלק נגררים לרומן סוער, חלק לשתי נשיקות עם מגדר שמקל על העניין וחלק זה רק בראשם.
אינך יכול לדעת איזו דמויות עוברות בראשה של בת הזוג שלך ולהפך, בזמן מעשה האהבה.
אינך יכול בטוח שרק אתה שם - רק אתה באופן מלא - זו לא רק דרישה בלתי אפשרית - זו טעות לחשוב שאפר לדרוש דבר כזה מהאחר.

נדירים אלה שאינם עורגים/ות לאחר/ת.

התבונן על זה.

תתגבר על זה.
תתבגר.

זו ההצעה של זוגתך. והיא כולה אהבה.

וזה לא כי אתה עלוב ונעלב, וזה לא כי היא פוחדת.
אם תחליט ללכת - היא תלך. בכאב אבל תלך.
כי היא לא הסכימה לחיות ככה יותר.
גם אתה לא.

תתגברו. תתבגרו.

וזה אומר שתחליטו כהחלטה מחודשת - לתת אמון. בעצמכם, באחד בשניה ולהפך ובחיים בכלל.

זה לא אומר שתישארו ביחד.
זה כן אומר שהגיע הזמן לברר עניין.

בגובה העיניים. כבוגרים.

---

הזכרתי לה אתמול שבמה שעשתה היא גרמה לי לחוש את אותה תחושה איומה שלחרדת הנטישה שעברתי בילדות אחרי שהורי התגרשו ואבי נשאר בחו"ל. לה סיפור דומה. זה היה החיבור הראשוני שלנו, העובדה ששנינו חווינו גירושים קשים וסבלנו מהנטישה כילדים. ביקשנו לייצר עתיד שונה לילדינו, נטול הכאב הזה שכבר מתחיל להתפשט בבית וניכר על פניהם המודאגות של הקטנים שלנו.

והנה לשניכם ההזדמנות להתגבר על המוטו של חייכם, חרדת הנטישה.
ואם תתבונן טוב, תוכל לראות איך אתה משתחרר מחרדת הנטישה.
גם בעבודה אתה ומולה.
זה לא כמו עם אביך - שקבע עובדות.
זו לא המציאות ההיא שהיתה חזקה ממך.

זה אתה והיא, ביחד ולחוד. מבררים עניין.

האם הדברים ברורים עד כאן?

---

צהוב:

<הכל נכון! - גם פרשנות לקויה>

תודות.

[ציפור_חופש*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על הדברים צפריר -
_לזוגיות הזו יש שני שותפים.
האחריות על נווט הזוגיות הזו היא מאה אחוז על כל צד._

אני נמצא במקום הזה שבו אני מבין שהחולשה היחסית שלי מולה במערך הזוגי יצרו חוסר איזון שאיפשר לצרכים האגואיסטים שלה לצאת מגדר שליטה ולסכן אותנו. מה שזה אומר, שכפי שהיא נאמנה לעצמה עלי להיותבאותה מידה נאמן לעצמי. הטרוניות שלי הם על כך שהמערך הזוגי איננו באיזון ומכאן נוצר תסכול. החוסר איזון בא בצורך שלה בשליטה בהחלטות שקשורות לילדים, לסדר יום לאווירה ולזמן הזוגי. אני מתקומם על כך אבל לא באמת לוקח על עצמי את האיזון אלא רק משמיע את התלונה על היעדרו.
עכשיו אחרי שבע שנות נישואין המצב יצא מכלל שליטה. אשתי עושה כל העולה על רוחה. היא ממקסמת את החופש שלה, וממשיכה להנות מחוסר איזון שנטה מאז ומעולם לטובת סדרי עדיפויותיה. פעם זה היה גידול הילדים באופן טוטאלי אשר דחק את הזוגיות לתחתית גרם המדרגות. התלונות שלי לא עזרו מן הסתם, אלא פעלו במהופך. אני לא מספיק חזק על מנת לשנות את סדריה.
אבל עכשיו שהיא מעוניינת להחזיר את הגלגל ולחדש את הזוגיות ממקום של התגברות על המשבר,אני עוצר. לא כל-כך מהר. לא כל-כך בקלות. אולי לא בכלל.
הדבר שכעת מעכב את כל התהליך היא הכנות. ישנה כנות מצידה על הרצון שלה להילחם על הזוגיות, אבל היא לא שחררה את הצרכים האחרים שלה. היא עדיין רוצה להיפגש ולשמור על קשר עם ההיא. היא לא רוצה לחתוך בחדות את הקשר. היא תעשה את זה אם היא תידרש. היא לא מודה שהיו יותר משתי נשיקות. זה מפריע לי כי זה לא מאפשר לי לשחרר את העובדה שהיא לקחה לעצמה חופש מוחלט ולא העניקה לי את אותו דבר. הייתי צריך לקחת אותו בעצמי ברגע שהדברים יצאו מכלל שליטה. אבל לא הייתי מסוגל, אלא התמקדתי בה ולא התנתקתי. עכשיו ששבה ( למרות שהשיבה שלה הוא דבר שעוד לא עמד ממש למבחן) אני מרגיש שאני זקוק לשני דברים על מנת להתגבר.
האחד - כנות מלאה, שיחה בגובה העיניים שמודה שכל הגבולות נחצו. ללא זה אני ארגיש לעולם מרומה ומולך שולל. אני מרגיש שהיא חייבת להניח קודם כל את האמת על מזבח הזוגיות שאחרת אף מנחה בעתיד ממנה לא תוכל להתקבל.
הדבר השני הוא למצוא חזרה את עצמיותי. מי אני בלעדיה, לחזק את הערך העצמי את שמחת החיים ולבחון מחדש האם הקשר הזה הוא קשר שבו אני יכול לצמוח ולהיות מאושר. או שמא אומללות היא מנת חלקנו. הייתי רוצה להיעלם לכמה שבועות ולראות את הדברים בפרספקטיבה.
ללא שני התנאים האלה אני מסופק אם אפשר לחזור חזרה.
אם איעתר לחיזוריה אפסיד אותה פעם נוספת. שהרי הבגידה בי היא תוצר של חוסר האיזון שצפריר מדבר עליו. וחזרתי אליה תעזור להנצחתו של המצב. אני מרגיש שרצונה לשמור על הבית אותנטי. אני יודע בוודאות שהיא בחרה בי על פניה. אבל זה חייב גם לעמוד במבחן התוצאה.
אני גם חושב שהיותה של התקופה הזו תקופת דין יכולה להיות מתנה גדולה לשחרורי מליקויי תפיסה וממציאות מדומיינת שאיננה נחוצה עוד ומגבילה אותי בחיי.
אני לא נמצא עם אשתי רק כי היא יפה וסקסית. היא מסורה ובלתי מתפשרת, לביאה של ממש שיוצאת חדורת מטרה להשיג את מבוקשה. הקשר איתה הוא במובם מסויים עמוק ורגשי, אבל הוא לא ממומש ככזה. כאילו עולם רק ומתקתק קיים שם בפנים אבל אני לא מוצא את הסיסמא אליו כבר הרבה זמן.
הערגה שלה לאחרת היא קשה שבעתיים בשל חוסר ערגתה כלפי. אני קל מדי להשגה. כבוי מדי על מנת להתעורר. ביקורתי מדי על מנת להיפתח ולהירגע. 'אתה לא במקום טוב' נהגה להגיד לי כשהיינו עוד יחד. ואכן, אני אולי בשלב שבו אני לא יודע מספיק מי אני ומה אני וזו היא קריאה רמה לבירור.
על מנת לחזור לזוגיות הזו צריך לייצר איזון מחודש. המשבר הזה יכול להיות עבורנו קפיצה אל המקום המאוזן יותר - מקום שנראה כיום עדיין רחוק ביותר

[צפריר_שפרון*]

ציפור,
ברשותך.
זה מאוד עדין.
זה מאוד ארוך.
וטוב לקרוא פסקה פסקה.
טוב לקרוא בראש וטוב לקרוא בקול רם.

---

ראה, זוגיות אינה מאבק בהכרח ואיזון אינו מחייב ניגודים.
ראה ריקוד בין שניים: על אף שעשוי להיות דיאלוג, עשוי גם להיות מונולוג, והריקוד ממשיך.

אני נמצא במקום הזה שבו אני מבין שהחולשה היחסית שלי מולה במערך הזוגי יצרו חוסר איזון שאיפשר לצרכים האגואיסטים שלה לצאת מגדר שליטה ולסכן אותנו.
אתה נמצא במקום כאוב.
כל ההבנות שלך אינן רלוונטיות שכן פרשנותך אינה בהכרח משרתת התקדמות אלא בעיקר את צדקתך - כקורבן.
זה לא החולשה היחסית שלה. חולשתה היא עוצמתה, וחולשתך היא עוצמתך.
באופן מדויק ומרגיז למדי
מול כל עניין בו היא מפגינה חולשה ולכאורה הנך החזק
יש מקום בו הנך מפגין חולשה ולכאורה היא החזקה.

חוסר האיזון לא נוצר כי היא חלשה במערך הזוגי ואתה החזק.
חוסר האיזון נוצר כאשר הזוגיות לא משרתת את שניכם – כאנשים אינדיבידואלים.
זה לא הצרכים האגואיסטים שלה.
זה הצרכים ההישרדותיים שלה.
זה מה שמאיים עליך כל כך – שנדמה לך שהצרכים ההישרדותיים שלך – מחייבים זוגיות מסוימת, מערך יחסים מסוים – שהורג אותה. ממש כך.

ומכאן, שבזמן הזה – מתנגשים הצרכים ההישרדותיים שלה ושלך.
כל אחד ואחת בפני עצמו/ה.

שכן, עד לזעזוע הזה שניכם נאבקתם על שמירת הזוגיות המזויפת.
זו שהורגת אותה מבפנים.
וגם אותך. תתבונן על זה.
עוד לפני המשבר הרגשת שזה לא מה שאתה רוצה.
ודחפת לברר עניין.
לא בזעזוע, לא בשבירת הכלים, אלא בדרישה בלתי פוסקת ממנה להשתנות ובדרך מהוגנת לכאורה, מקובלת.
לא שברת את הכלים ולכן כאילו יש לך הצדקה לכך.

אתה מבין? איך היא יכולה היתה להתרחק ממך כשאתה רודף אחריה בצדקנותך ובמוסריות המתחסדת שלך?
איך היא היתה יכולה לשרוד ללא הבירור שעכשיו עולה אל השולחן?
איך היא היתה יכולה להציל את הנישואים האלה מבלי להעיף אותך ואת פחדיך ועברך והשיפוטיות והביקורת שלך לכל הרוחות?

איך, למען השם, היתה יכולה להיות נאמנה לזוגיות מבלי שתהיה נאמנה לעצמה?
ולמה?
כי אתה נוהג כך? אתה באמת נוהג כך? ואם כן, כך צריך?

במילים אחרות: כלאת את אהובתך בגדרות והגדרות, לא הנחת לה לנשום, עטפת וחיבקת וחנקת באהבתך הבלתי מרוסנת ובלתי מתחשבת.
מה ציפית? שהיא תשכנע אותך שהיא כלואה? שאתה הסוהר שלה?

ילדה אתך ילדים, מהווה אמא למופת לדבריך נענתה לך מכל בחינה גם כשהיית לה לזרא.

זה לא עניינים של מה בכך.

כאן, טוב אם תזכור שהברית הבסיסית ביניכם, זו שלא נאמרה ולא נחשבה ולא הייתם מודעים לה – להיות עזר לצידך, להיות עזר לצידה.
כלומר, אתה ידעת מראש שהיא לא תוותר על עצמה גם במחיר היפרדות ולהפך, גם היא יודעת את זה.

והרי אתה יודע בתוכך שכשהילד הקטן יפסיק ליבב על אובדן תמימותו, הבוגר שבך יודע שלא תוותר על הזוגיות הזו. לא כל כך מהר.

שכן, שניכם נלחמים עליה.
באהבה ומאהבה.

האמון הרחב מדבר על היכולת להמשיך לתת אמון גם כשהצד השני מועד.
האמון הרחב מדבר על הערבות ההדדית העולה מתוך חיבה. לא מתוך מחויבות.


האחד - כנות מלאה, שיחה בגובה העיניים שמודה שכל הגבולות נחצו. ללא זה אני ארגיש לעולם מרומה ומולך שולל. אני מרגיש שהיא חייבת להניח קודם כל את האמת על מזבח הזוגיות שאחרת אף מנחה בעתיד ממנה לא תוכל להתקבל.

אתה מבקש שיחה בגובה העיניים שבה היא תגיד מה שאתה רוצה לשמוע.
זה לא כנות.
זו דרישה שרירותית – כפיית תחושתך ונחמתך עליה. זה מה שאתה רוצה?

או שאתה רוצה כנות באמת.
שבאמת היא תגיד לך את מה שהיא מרגישה אפילו אם קשה לך לשמוע את זה.

תתבונן על זה.

---

הדבר השני הוא למצוא חזרה את עצמיותי. מי אני בלעדיה, לחזק את הערך העצמי את שמחת החיים ולבחון מחדש האם הקשר הזה הוא קשר שבו אני יכול לצמוח ולהיות מאושר. או שמא אומללות היא מנת חלקנו. הייתי רוצה להיעלם לכמה שבועות ולראות את הדברים בפרספקטיבה.

זה הרי מה שמוצע לך בלי שום קשר.
וזה תלוי רק בך.
וגם זה עניין של כנות.

אתה יכול לצאת לכמה זמן להרהר ואתה יכול לקחת לעצמך זמן ולהרהר. זה לא חשוב.

לחזק את הערך העצמי ולהחזיר את שמחת החיים זה יופי של סיסמאות.
התוכל בלי לברר את העניין אתה?

בעת הזו טוב במיוחד להביא את בן הברית האולטימטיבי – המוות.
ראה את עצמך על ערש דווי, מי היית רוצה שיהיה לידך? האם היא במקום טוב ברשימה?
מה תאמר לה?

ולהפך, ראה אותה על ערש דווי. מה תאמר לה? האם תהיה לצידה?

זה בשביל לקבל פרופורציות.

---

אם איעתר לחיזוריה אפסיד אותה פעם נוספת. שהרי הבגידה בי היא תוצר של חוסר האיזון שצפריר מדבר עליו. וחזרתי אליה תעזור להנצחתו של המצב. אני מרגיש שרצונה לשמור על הבית אותנטי. אני יודע בוודאות שהיא בחרה בי על פניה. אבל זה חייב גם לעמוד במבחן התוצאה.

איך אתה בא אליה?
עם משקל מאזני הצדק?
אם אתה תוותר היא לא תשתנה? אתה תוכל לדאוג שהיא תשתנה?
אתה יודע איך לנווט אותה לאהבה שלמה כלפיך?

אתה לא יודע כלום ואתה לא "נעתר לחיזוריה" כי אתה נעלבת.
היא לא רצתה לשחק אתך והעדיפה ילדה אחרת.

זה לא עובד ככה.
לשניכם צפויה תקופה בה אתם למדים סליחה ומחילה.
לסלוח לצד השני ולסלוח לעצמך.
למחול ולמצוא מחילה ללב שנמצא לצדך.

האשמות, העלאת טיעונים והנחת משקל צדק על היבטים מסוימים – אולי יפרקו מעליך תסכול מסוים, אבל לא יקדמו אותך ואתכם אלא למקום שבו אתה חוזר למקום של יודע כל, זה שינווט לבדו את החוקים והכללים והאמון הנדרש ומבחן התוצאה וכן הלאה...

לא על זה מדובר.

מדובר על גובה העיניים.
ואם למשל היא מעוניינת לפתוח את הנישואים ולא מתאים לך, עדיין אתה צריך לשמוע על זה ולהגיב.
היה וזה מספיק חשוב לה, אפשר שהיא תיפרד ממך.
היה והנישואים חשובים לה יותר – תוותר.
אבל זה לא יכול להיות שהכל על פי ציפור.
גם אם אמונותיך ומוסריותך – קרובים לקונצנזוס.

זה ברור?

---

הקשר איתה הוא במובן מסוים עמוק ורגשי, אבל הוא לא ממומש ככזה. כאילו עולם רק ומתקתק קיים שם בפנים אבל אני לא מוצא את הסיסמא אליו כבר הרבה זמן.

זהו, שאין סיסמא.
והאשה אתה רואה בה, זה לא בהכרח האשה שהיא היא.
חפירותיך אחר סיסמא לשינוי התנהגותה כבר העיפו אותה לשתי נשיקות והתאהבות ילדותית באחרת.

שני המשפטים האלה שלך הם תמצית הכל – קבל אותה כפי שהיא ולא כפי שאתה רוצה שהיא תהיה.
אם לא, זה לא יצלח.
אתה תלך, היא תלך.
אם עדיין לא הבנת את זה, היא מאוד רוצה להיות בזוגיות איתך – לצמוח ולהתמנף באופן אישי יחד אתך.
עם זאת, אם בעקבות הסיפור הזה אתה תשגע אותה בקנאה חולנית או בחשדנות ושליליות – היא תעזוב אותך מיוזמתה.

---

הערגה שלה לאחרת היא קשה שבעתיים בשל חוסר ערגתה כלפי.
למה? כי היא לא יכולה להצדיק את הדחייה שהיא חשה כלפיך בכך שאיננה עורגת לאף אחד?
האם אינך יכול לראות שהיא הגיעה למצב שבו אתה הפכת להיות דוחה.
תיארת את זה עם יחסי המין הקפואים – הכפויים שהיו לכם.

האם לא נראה לך שבמצב שבו עליה לשכב אתך על מנת שתרד ממנה קצת – כלומר להזיז את הדחיה הזו – תתפתח ערגה למשהו או מישהו או מישהי אחרת?

התבונן על חלקך.
זה למשל יכול להיות תרגיל מצוין בבחינת עצמך מחדש.
מקורבן – לשותף מלא.

אני קל מדי להשגה.
קשקוש. אתה עקשן כפרד ואתה נעלבת ועכשיו אתה כבר לא רוצה לשחק יותר.

כבוי מדי על מנת להתעורר.
תנועת אגן אחת ואתה ער לחלוטין.

ביקורתי מדי על מנת להיפתח ולהירגע.
בהחלט.
הכל צריך להיות מובן.
הכל צריך להיות מהוגן.
אבל אתה בעיקר ביקורתי כלפי עצמך. איך שאתה נראה בעיני עצמך זה יותר חשוב לך מאיך שאתה מרגיש.
תתבונן גם על המשפט הזה.

'אתה לא במקום טוב' נהגה להגיד לי כשהיינו עוד יחד. ואכן, אני אולי בשלב שבו אני לא יודע מספיק מי אני ומה אני וזו היא קריאה רמה לבירור.

על פני קריאה רמה.
הזמנה.

---

על מנת לחזור לזוגיות הזו צריך לייצר איזון מחודש. המשבר הזה יכול להיות עבורנו קפיצה אל המקום המאוזן יותר - מקום שנראה כיום עדיין רחוק ביותר.
אינך יכול לחזור לזוגיות שלא הסתיימה.
אתם זוג, והזוגיות שלכם חיה ובועטת בכל כוחה על מנת שתבינו את זה.
כאן, לסיפא של הדברים -
המקום המאוזן לעולם כולל בתוכו איזון וחוסר איזון.
במקום המאוזן אתה עשוי להיות בלתי נסבל ובכל זאת היא אוהבת אותך.
במקום המאוזן יש חיים תוססים ויש גם עדנה וגם ערגה וגם גועל נפש.
המקום המאוזן הוא החיים על כל רבגוניותם.
והכאב הוא לעולם – תחילת הריפוי – זו תכליתו.

---

קרא את הדברים שוב ושוב. הם ממש בעבורך.
אתה יכול לתת לה לקרוא גם. זה בגובה העיניים.
אתה יכול לזכור עוד עניין אחד בגובה העיניים.
היא החברה שלך (אולי היחידה בעולם ברמה הזו).

---

תודות.

[צפריר_שפרון*]

ציפור חופש,
אני מבקש לומר לך תודה אישית.
על החשיפה הזו כאן שאיננה יכולה להיות פשוטה.

ומודה הצינור הזה - צפריר
על ההיטהרות שחש כאשר המילים זורמות

וחלקם נקרא מחדש ועולה גבה של עניין
ולמד מהמילים האלה שבעבורך - באופן אישי -כמה דברים

זו היא השראתך שלך
שהדברים עוברים בעבורך


בעוד יש עיניים שמתאמתות

דע כי השראתך רבה היא
ואינך לבד. מעולם לא היית

שזה מעיד הצינור

עדות אישית.

---

תודות.

[צוהר_לנשמה*]

תודות לך- צפריר שפרון
בכול פעם בערב שאני נכנסת לאתר הזה אני מרגישה שהגעתי הביתה
למשפחה שלי.

צפריר, כמה השקעה ומסירות ורצון ענק לעזור לעובר אורח, איש לא מוכר, איש מין האגדות..
אני מרגישה כמה זה מהלב.
צפריר

[ציפור_חופש*]

צפריר יקר ואהוב - קראתי שוב ושוב את הדברים שכתבת עבורי.
ראה, אני נמצא כאן במאבק מתמיד ועיקש עם עצמי. אם אני מוציא את אשתי ומעשיה מהמשוואה, אני נשאר עם כפפות אגרוף ללא שק חבטות. ואולי מכאן אני צריך להתחיל. המאבק העיקש שלי לזוגיות אידיאלית על פי הנוסחא שאני רקחתי נכשל כשלון חרוץ. איבדתי את אשתי וזיהמתי את הזוגיות בינינו בהרבה מלל ודרישות. חנקתי אותה באהבתי העצמית. אהבה הזו הייתה עצמית כי היא הייתה תועלתנית ומטרתה הייתה לשרת את אושרי ואת יצרי ולא התמקדה בטוב המשותף, ובטובתה שלה הפרטית. לכן אני מקבל את ההנחה שהיא למעשה השתחררה מכבליי על מנת להציל את עצמה במאבקה להישרדות. זוהי תובנה עמוקה שמחייבת אותי לנטוש את המערכה לקיום הזוגיות בכל מחיר לטובת קבלה טוטאלית של המצב, שחרור הרצון העיקש שלי להחזיק חבלי ארץ שאינם שלי. ההתחייבות שנתנו אחד לשני הם בבחינת קלישאות כאשר הם לא משרתות את האושר הפרטי. אני מנסה לא לחשוב במושגי אשמה, מאחר ואשתי הגיעה לזוגיות עם החבילה שלה. אותה חבילה שכוללת בתוכה אלמנטים שתרמו לחוסר ההתאמה בציפיות.
האם כל הזוגות בעולם מתאימים? האם נגזר על בני זוג לחיות יחדיו בכל מחיר? או שמא בתפיסה שלך לכל מחלה ישנה תרופה? לכל זוגיות על תלאותיה יש פתרון?
אבחנת נכון - שנינו לא נוטשים את הספינה, אלא מנסים למצוא אט אט את הדרך חזרה אל אותו מקום קסום שבו הרגל מתאימה לנעל. אבל ברגל כעת יש הרבה שלפוחיות כואבות, והנעל לוחצת עליהן חזק חזק.

האשה אתה רואה בה, זה לא בהכרח האשה שהיא היא.

אני מנסה כבר שנים להבין מי היא, מה היא רוצה ומה היא מחפשת בי. זו לא משימה פשוטה מאחר והיא שומרת לעצמה את עולמה הפרטי. היא זקוקה להרבה מרחב, ממעטת במגע ובמילים טובות. אבל זו לאו דווקא היא. שהרי אני רואה אותה כעת מאוהבת, ומשפריצה חן ושמחה לכל עבר. מתגנדרת ומכוננת לפגישותיה. עורגת למגע, מתגעגעת ומשתפת. וזהו עבורי כמו עמידה על הפודיום מירכתי המקום השלישי ( במקום השני הילדים) כשהיא עומדת חבוקה עם אהובתה במקום הראשון מחזיקה את גביע האהבה והתשוקה בשתי ידיים.
והכאב הוא לעולם – תחילת הריפוי – זו תכליתו.
הכאב בלראות אותה בזרועות אחרת יכול לרפא את אותו מקום ספקני שבו הייתי זמן רב מידי, משכנע את עצמי שהבעייה היא בה ולא בי. הבעייה שלה ולא שלי, או שלנו. החלוקה הדיכוטומית הזו נפלה. הביקורתיות והשיפוטיות שלי כיבו אותה. הפכו אותה לאסירה לדרישותי ולציפיותי. הרצון שלי לשלמות בקשר ולשיפור זוגי הביאו עלינו כלייה. הזרימה נעצרה. התשוקה נגדעה. ההבנה והרצון הטוב הלכו ונכחדו.
אני מתבונן בזה ונושם. וחושב איך אפשר אחרת. מה השורש של אותה ספקנות וביקורת? מה היא באה ללמד אותי על עצמי? האם מדובר ברצון עיקש לשליטה והבנה של המציאות? האם בכך אני בעצם מטיל את חסותי עליה? האם ברגע שאני מפנה כלפיה את חיצי הביקורת אני לא מחליש אותה והופך אותה לכלי שרת בידי?
ברור שאני לא מתכוון לכך ואני עושה הכל למען הסדר הטוב, האושר המשותף ועתיד המשפחה. אבל בפועל זוהי עבודה בעיניים.
אני קשה עכשיו עם עצמי אבל מגייס גם הרבה חמלה. חסרה לי הפרספקטיבה הרחבה, את מעוף הציפור אשר מתבונן מגבוה על הסיטואציה ולא מגיב אליה באקסטטיות.
קשה לי ביותר לצאת מהתפקיד הזה. בעיקר עכשיו שאני פגוע. אני מרגיש שהרגש עכשיו כבר לא מושל בכיפה. אשתי לא יודעת שאני יודע. היא חושבת שאני מחנטרש ומנסה בשיטת מצליח להשיג ממנה פרטים אודות הרפתקאותיה מחוץ לבית. היא מתנהלת בין שתי מערכות יחסים, האחת חייה ובועטת ( בעיקר בי) והשנייה בגסיסה איטית אבל ללא תאריך פקיעת תוקף.
אז איך מצילים את כל זה? איך אני מציל את עצמי מליפול שוב לאותם דפוסים?

[בשמת_א*]

אז איך מצילים את כל זה? איך אני מציל את עצמי מליפול שוב לאותם דפוסים?
וואו, קודם כל עושים מה שאתה עושה: מתבונן בהם בכנות ורוצה לשנות

[פז*]

ציפור, אמרת שאתה דורש ממנה כנות (וידוי מלא) כדי להתחיל את השיקום.. אבל אם אתה יודע ואתה מסתיר את זה ממנה , הרי שאתה עצמך לא כנה ולא פועל ממקום של כנות.. אתה מעבה את השקר..

[מחליטה*]

_צפריר, כמה השקעה ומסירות ורצון ענק לעזור לעובר אורח, איש לא מוכר, איש מין האגדות..
אני מרגישה כמה זה מהלב.

גם אני מצטרפת לתחושות. מרגישה שצפריר פעם אחר פעם, בתשלום או ללא תשלום, מציל אותי מעצמי (וזאת אפילו לפני הצלת היחסים/ משפחה).


האם ברגע שאני מפנה כלפיה את חיצי הביקורת אני לא מחליש אותה והופך אותה לכלי שרת בידי?
ציפור, אל תשכח לרגע שגם היא עשתה זאת בלעגה לך. הדינמיות בתוך הזוגיות שלך ושל כולנו גורמת לנו לעשות כל מיני מניפולציות כאלו, כדי לשרוד אותה ואת צרכינו הדוחקים בנו כדי ולא לברוח / להשתגע/ להיעצב...
עכשיו כשהפכת מודע יותר גם למניפולציות שלך, אין זה אומר שרק אתה השתמשת בהן ואין זה אומר שרק בך האשם על כך שברחה לאחרת.




אשתי לא יודעת שאני יודע

באמת, מה עושים עם הידע הזה??? אי אפשר להסגיר אותו ואי אפשר למחוק אותו מתודעתך. אם לא היה, היית מדמה שהשמחה קשורה בכם ואולי היה נוצר מעגל חדש של שמחה ביניכם, שמחובר למעגל השמחה שלה. מצד שני, אם לא היית יודע (ואולי גם ללא העזרה של צפריר)- היית ממשיך לכרכר סביבה ואז הייתה דוחה אותך מעליה.

אני מדמיינת לרגע את בת זוגך והמצב שבו היא נמצאת כעת, כדי להבין מה הייתי מבקשת לעצמי ומה נכון לעשות (מהבחינה הפרקטית):
אם הייתי מתאהבת/ נמשכת מאוד לגבר זר, וגם מקיימת מערכת יחסים סודית איתו, ומצד שני לא רוצה לפרק את הנישואים - בגלל סיבות כמו: דאגה לילדים, אהבה והערכה לבן זוגי ואבי ילדי, התדרדרות במצבינו הכלכלי...
הייתי מבקשת לעצמי שיגלה זאת (כי קשה לי ליהנות כשיש שקר בחיי), אך יאפשר לי להמשיך מתוך אמפטיה והזדהות שלמה איתי ועם עולמי, כדי שאוכל להמשיך ליהנות מכל העולמות . מצב אידילי כמובן. הייתי מאחלת לנו, שימצא לעצמו מאהבת משלו כדי שלא יתלה בי באהבתו ובתשוקתו.

יכול להיות שזו התאהבות / משיכה זמנית ואז תעבור / תתנפץ ואז היא תבין שרק אותך היא אוהבת ורק בך היא חושקת???
מצד שני- כשסיפרת את סיפורך, אי אפשר היה לא להתייחס לכך שתמיד הייתה קרה ולא מתלהבת במיטת האוהבים של שניכם. אולי בגלל בעיית הכפייה ביחסים שצפריר מדבר עליה ואולי בגלל בעיית מגדר?
הילדים שלכם קטנים ורכים ואני מאלו שמאוד חרדים למצבם הנפשי של ילדים.
אני מרגישה שההתאהבות של אשתך באחרת היא משהו מאוד חזק שממש מרפא אותה מצורך עמוק,שמעולם לא ישמה ואולי רק חלמה עליו.
האם יתכן שתוכל להישאר הורה אוהב בתוך ביתכם וגם למצוא את עצמך מספק את אהבתך ותשוקתך מחוץ לביתכם, ממש כפי שהיא עושה זאת?

[מחליטה*]

עוד מחשבה שעולה לי. מה דעתך ביום מין הימים, לא בעוד הרבה זמן, לשבת עם אשתך לעוד שיחה אמיצה. מכיוון שאתה יודע בביטחון מלא שהיא ממלאת את החסר לה מחוץ לנישואים, ספר לה שאתה מאוד לא מסופק מהיחסים האינטימיים ביניכם, כבר שנים רבות ולאחרונה זה רק החמיר וגם אינך מאמין שיחול בהם שינוי לטובה, או כזה שיתקרב אפילו קצת לפנטזיות שלך ואתה רוצה ליידע אותה שכבר התחלת לבגוד בה בדמיונך וכנראה בקרוב גם לא בדמיונך. אתה לא רוצה לאיים עליה אלא רק ליידע אותה לגבי מצבך, כדי שלא יווצר שקר ביחסים ביניכם. מה דעתך? לדעתי זה יפתח משהו חדש ביחסים ביניכם, אמיתי יותר וגם היא תתחיל להפנים שגם הצרכים שלך אחרים לגמרי ממה שהיא חושבת שהם (שאפשר לספקם באקט מיני ללא תשוקה וחיבה).

[צפריר_שפרון*]

אז איך מצילים את כל זה? איך אני מציל את עצמי מליפול שוב לאותם דפוסים?
ראה,
הספינה לא טובעת.
אף אחד לא טובע ואין צורך להציל אף אחד.
הדינמיות של הדרמה מעצימה הרגשות רגשות ותהליכים דמיוניים אל קצה גבול היכולת.
אז, הסבל הופך בלתי נסבל בעוד האושר אינו מאושר.
לכן, הבה נקטין את הלהבות ושוב, אם הנך נדרש לפרופורציות - קרא למוות.
ובתחילה טוב לקרוא למות היחסים.
כי היחסים, כפי שהיו - מזויפים וכנים, מלאים וחסרים, מתעללים הדדית ומפרגנים הדדית - מתו.
הם כבר לא יהיו אותו דבר.

החמלה היא הקבלה של זה. האישור שכך הם פני הדברים.
ואנחת הרווחה.

שכן, עכשיו אפשר להתחיל להתבונן על מה נולד מהמוות הזה.
ועדיין לא נולד.
אפילו עוד לא הופרתה הביצית של מארג היחסים החדש.
הרחב יותר.
המאוזן יותר.
המאוים פחות - בשאיפה ללא האימה המיותרת - הנדמית שבאה מבחוץ וכולה געש פנימי -
שכולו עניין של מה בכך בעבור הנפש,
כאשר היא מתבוננת בעצמה ומזהה שם את בת השחוק הקטנה בזוית הפה והעין - זו שמאשרת לה לנפש להרגיש נהדר,
כשהיא מעידה על עצמה: אני חיה וקיימת - ולראיה - מה רב סבלי.
ואת זה הנפש מותחת ומושכת - לשם תחושת קיומה,
ומייצרת דפוסים חדשות לבקרים על מנת לשמור על הבורות הברורים האלה,
אליהם צונחת בשמחה ללא גבול,
על מנת להצטנף בפינת המאורה החשוכה,
לייבב על מר גורלה
ולהרגיש את חיותה יותר ויותר.

ומכאן, שעל פני לא לפול לאותם דפוסים יש ראשית דבר לזהות אותם.
ואז, לקבל אותם. לבחון את הדפוס, לראות אם הוא עדיין משרת אותך או שהוא מיותר.
לאט.
תוך קבלת הדברים כפי שהם גם אם זולגת דמעה במורד הלחי.
זה אתה.
אלו דפוסיך.

למשל ראה את הדפוס הרחב שקיים בין בני האדם – לנתח ולחרוץ דעה על אדם כי זה מרגיע את הנפש עצמה.
הנך מרעיף פה תובנות לגבי אהובתך.
ומודה שאינך יודע מי היא.
ההגדרות של – היא כזו וכזו, הן דפוס כפול – אחד הצורך שלך להגדיר אותה, על פני לראות אותה כפי שהיא (לא שזה פשוט אבל אפשר להתכוון על זה). כך שאם למשל בוודאות האשה שאתך עונה על כל הקריטריונים של מאניה דיפרסיה או סכיזואידיות כזו או אחרת, או בעלת רגישות חושית גבוהה – אתה, כרבים, אץ ורץ אחרי ההגדרה שתניח את דעתך במובן הזה שאם היא כזו אז זה ברור מדוע היא מתנהגת כך.

קח לך תרגיל.
בחר לך עץ כלשהו.
התבונן עליו.
על עלוותו, על גזעו, על פרחיו היה וישנם, על ענפיו.
שכח איזה עץ זה.
הנח להגדרת תועלתו או אופיו או אפילו שמו.
התבונן בו נטו.
ראה את יופיו מבלי לומר כמה יפה
הקשב למסריו בלי להבין מה הוא אומר.

חמש דקות. עשר דקות. רבע שעה.

וזה כשאתה מתבונן על עץ.

---

עכשיו התבונן על עצמך – הנח לכל ההגדרות הנח לכל הידיעות אודותיך.
התבונן בעצמך, במראה או בעיניים עצומות לרווחה
נטו.

ועכשיו. דממה.

---

כאן, על מנת לברר עניין טוב להבין ש
אשתי לא יודעת שאני יודע
זה שטויות. בוודאי שהיא יודעת שאתה יודע.
זה בכלל לא אכפת לה.
ומכיוון שאתם כזוג ילדים קטנים שרבים ריב מטופש,
והיא מעוניינת לנצח ואתה מעוניין לנצח,
שניכם יוצאים בהפסדכם.
אתה בחוסר כנותך שמשתלטת עליך נוכח חוסר כנותה –
ואין קשר בין הדברים אלא בהתבוננות ילדית.

אז, אם הנך מעוניין גם להתבגר, גם להתגבר
וגם לשחק במשחק המטופש הזה.

הנח לה. לגמרי. הנח לה לחלוטין.
טפל בעצמך.

צא אתה לפרידה זמנית. היא רוצה לא רוצה, משחקת משחק או רצינית
אתה יוצא לפרידה זמנית.
ומגדיר זמן.

שלושה חודשים זה זמן מצוין.
מודיע לה ולעצמך חגיגית שהנכם פרודים לשלושה חודשים
מבחינתך.

כאן, עובר לישון בחדר אחר.
את זמנך האישי מקדיש לטובת עבודה עצמית.

איזון עצמי.
ב ל ע ד י ה. בלעדיה מתוך כוונה.

ובכל פעם שהיא חוזרת סמוקת לחיים וזוהרת מעוד מפגש מלהיב
של תאוות בשרים ואהבה שמימית.

אתה שולח את דמותה העליזה והמזויפת
לימים אחרים – כעת חיה – אין לך זמן בשביל זה.

ודמותה העליזה מזויפת – באוושת ההבטחה
שאין מאחוריה שום דבר מלבד דפוסים חברתיים

שאינך מעוניין בם עוד.
תתבונן על זה.

---

מאידך – הקפד על מילים טובות, על עיניים מאירות, הסבר פניך אליה
ראה אותה באור חדש.
ראה אשה.

---

האם כל הזוגות בעולם מתאימים?
לא.
האם נגזר על בני זוג לחיות יחדיו בכל מחיר?
חס וכרפס.
או שמא בתפיסה שלך לכל מחלה ישנה תרופה?
לכל מחלה יש רפואה – תרופות זו מלה מטעה.

לכל זוגיות על תלאותיה יש פתרון?
בהחלט. לעתים הפתרון הוא פרידה.
לעתים הוא מינוף ולעתים יש בעיות שלא מגיעות על פתרונן וחיים עם זה.

ראה,
זה בידיך.
זה לגיטמי להיפרד וזה לגיטמי לאהוב והכל לגיטמי.
העניין עכשיו הוא ראשית להתבגר.
שנית להתגבר.
ואז למצוא מה אתה רוצה.

---

תודות

[ציפור_חופש*]

חברים וחברות יקרים,
הפסקתי את הרומן בין אשתי לחברתה. לא יכולתי עוד להישאר מנגד ולתת לה לעשות בנו ככל העולה על רוחה. הצבתי אולטימטום ברור שבו היא חייבת להחליט עם מי היא רוצה להיות. זה לא היה האולטימטום הראשון שהצבתי. בפעם שעברה היא הבטיחה לא לעבור את הגבולות, אבל שהחברות ביניהן חשובה לה כל-כך ושהיא איננה יכולה לוותר עליה. מתוך רצון לעזור לה לחזור אל הקשר הסכמתי שתמשיך להיפגש איתה אבל התניתי שהמפגשים לא יתנהלו בדירתה. היא לא עמדה בתנאי, היא המשיכה את המפגשים הליליים, היא דיווחה שהיא הולכת להליכות ובפועל נסעה אליה לדירה. זה נמשך כשבועיים נוספים בהם אספתי ראיות לשקרים ולמהות הקשר ההולך ומתהדק בין השתיים.
הלוואי ויכולתי לשחרר. הלוואי ואפשר היה להיפרד זמנית ולתת לכל צד לעשות את שלו. כשהצעתי לה את זה היא פחדה לקחת את הסיכון שבלשחרר אותי מהמחוייבות אליה, אבל את חלקה שלה היא לא קיימה. בדיעבד, לא הייתי צריך לבקש אלא להציב עובדה של ממש. אך זהו חלב שנשפך.
הרומן הופסק לפני כמה ימים לאחר שפניתי לגרושתה של המהאבת ושיתפתי אותה בחשדות. הגרושה בדקה עם המאהבת, ועצם העובדה שהרומן הסודי גלוי הספיק עבור המאהבת לחדול מהכל. מאחר והמאהבת הינה עובדת בביה"ס של ילדינו, הבהרתי שאם הרומן לא נפסק אני אגש להנהלה ואדאג שתפוטר. זה המית את הקשר, וכעת אין אף מגע בין השתיים.
אשתי שבורה מהאובדן, אבל אמרה בפירוש שהיא רוצה להמשיך את הנישואין, שהיא מוכנה לעשות שינוי יסודי, היא הולכת לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי ואנחנו נתחיל טיפול זוגי שבוע הבא. אבל היא לא מסוגלת לשחרר את ההיא. היא רוצה בקשר, אפילו מינימלי. אמרתי שמבחינתי זה יהרג ובל יעבור. הניסוי הקודם לא הצליח ואני לא מוכן לקחת עוד סיכונים. אבל זה יהיה שונה הפעם. הקטע הפיזי לא היה העיקר כאן. אבל אני יודע מההתכתבויות שביניהן שזה עמד במוקד העניין. כשאשתי נדחתה על ידה מבחינה פיזית, היא כעסה ונפגעה. מדובר על זוגיות לכל דבר, ואין דרך שאראה את זה באופן אחר. אני לא מעוניין להיות במשולש. לא רוצה להיות כיסוי, תפאורה או רגל שלישית במערכת הזוגית שלי. זה כל-כך מתסכל שגם אחרי הבגידה והשקרים אני צריך להתמודד עם בקשות שלא מן העניין.
אני מבין שהיא מילאה איזה שהוא צורך חזק. שהקשר היה נעים, ממלא ומחייה. שאני לעולם לא אוכל לתת לה את כל זה. אני מבין שהחיים שלה הם ריקים והזוגיות בינינו לא נתנה לה מספיק סיבות להישאר. אבל עכשיו, אני מוכן לצאת בפעם האחרונה לדרך חדשה. לשים הכל בצד. ללכת לטיפול. ללמוד איך להיות פחות ביקורתי. לחזר אחריה. לאהוב אותה. לרצות באמת בטובתה. אבל אני זקוק לפרטנרית שתרצה בהדדיות. שתהיה מחוייבת אלי ולאושר. אני לא מתכוון להיות סוהר וקצין מבחן כמו שהציע. אני לא מאמין בלכלוא ציפורי נוי בכלובי זהב. אני מבקש זוגיות נורמלית. מושתתת על אמון ונאמנות. אני רואה בבקשות האחרונות שלה מין פינוק ורצון לשמור על כל העוגה שלמה. אני לא מאמין בדרך הזו. זו לא דרך שמתאימה עבורי. אמרתי לה שאני אכבד כל החלטה שתיקח, ואם היא חושבת שהאושר שלה נמצא עם ההיא - בבקשה. אבל אם כמו שהיא טוענת שהיא רוצה, זה לחזור ולהיות איתי, אני לא יכול להתפשר על הנקודה הזו.
היא אומרת שבלי קשר עם ההיא היא תהיה אומללה ועצובה. שהיא לא יודעת אם היא יכול לוותר עליה לחלוטין. אמרתי לה שהיא תהיה חייב להחליט ואני מוכן לפתוח את זה מול מטפל זוגי. שם גם אראה את מה שאספתי אוכיח מעל לכל ספק שמה שהיה ביניהן היא לא חברות שגלשה לפיזיות. אלא זוגיות מתהווה, אם אינטימיות שעומדת בבסיס, וכשהציפיות לאינטימיות פיזית לא התמלאנה היה שם כעס ופגיעות.
אשמח לעצות חכמות. אני מעוניין להילחם על המערכה עד הסוף אבל לא בכל מחיר, וללא איבוד נוסף של עצמי ושל מה שחשוב לי.
אשתי הרגע התקשרה - היא צריכה זמן - היא לא רוצה להיות עם אקדח לרקה. היא רוצה לעבד את מה שקרה. היא רוצה להיפגש עם האשה. פנים אל פנים. הסכמתי כל עוד מדובר בפגישה אחת במקום נייטראלי ( לא דירה)
לאחר מכן נגיע למטפל זוגי. אשטח את כל העובדות שמביאות אותי למסקנה ששני אלה לא יכולים לדור תחת קורת גג אחת. אולי אסע לתקופה של כמה שבועות רחוק על מנת לחשוב על הכל. לתת לה את הזמן הדרוש להחליט. אולי להתגעגעץ מכל עבר אומרים לי שהגיע להשלים עם העובדה שהקשר נגמר ולא תתכן חזרה לזוגיות כשאלו פני הדברים וזוהי ההתנהלות. אני לא מקשיב, אולי בנאיביות או מתוך נסיון עיקש להציל את הבית שלי.
קשה מאד. אבל גם אופטימי שייתכן והדברים יתפתחו למקום הנכון. אין לי ספק שאשתי מעוניינת לעשות שינוי. אני לא בטוח האם היא כנה ומסוגלת להסתפק בזוגיות שלנו או שהיא תנסה בדרכה הנפתלולית לשמור לעצמה את הרומן שהשיגה בעמל רב, על אש קטנה, אולי אפילו ללא פיזיות אבל לשמור עליו. ואם זה ללא ספק אין לי שום כוונה להשלים.
אשמח מאד לקבל מכם פרספקטיבה ועידוד

[פלונית_שכזאת*]

אני שואלת את עצמי, שאלת תם. אני וזוגיות לא הוכחנו את עצמנו במיוחד, איך זה להיות אתה, עם אשתך, אחרי הצגת אולטימטום. אולי אני לא מבינה בזה הרבה אבל נראה לי שכשהעניינים התחילו להידרדר כבר לא היתה דרך לעצור במידרון. ואין לך ולא לאישתך אומץ להכיר במציאות הזו.

[צפריר_שפרון*]

במובן הזה הצגת הדברים בפני בת הזוג שלך, אהובתך, אשתך, באה על מנת להציב את הדברים בפני עצמך.
שרטוט הקו האדום שלך חשוב אם כך בשבילך יותר מאשר בשבילה.

וטוב שכך.

כאן, הצבת תנאים נוספים על פיהם הזוגיות העתידית בינך ובין אהובתך תהיה כפי רצונך בהחלט לא תואמת את הרצון להמשיך את הקשר הזוגי ביניכם.

זוגיות נבנית תמיד על ידי שניים.
גם כאשר צד אחד רודן והשני קרבן - זוהי זוגיות מוסכמת על ידי השניים.

בהחלט יש מקום לומר שאינך מוכן למשולש מכל סוג.
בהחלט יש מקום לומר - עד כאן!

עם זאת מה שכן, מה שיבנה מכאן ואילך זה לא יכול להיות צפוי מראש.

---

סע.
התנתק לכמה זמן שאתה יכול.
שלושה עד חמישה שבועות בהחלט נראה ראוי.

בהיותך עם עצמך התבונן באפשרות של פרידה - ראה כיצד הרעיון של להיפרד כבר לא כל כך מאיים.

---

ההצהרה בדבר החלטתך להפסיק להיות בקורתי היא זיוף.
לא מפסיק אדם את נטיותיו בהצהרה בלבד.
זוהי בהחלט למידה ארוכה ומרתקת וטוב להתחיל בהפסקת הבקורתיות כלפי עצמך.

הקשר בהחלט נגמר, במובן הזה של הקשר שהיה - נגמר.
המצגת של הכל בסדר או של קשיים זמניים - נתגלתה בעירומה.
זה לא אומר שלא יכול להיות קשר אחר.
לכן טוב להתבונן ממרחק.
סע.

---

הרומן המפונטז שאין מאחוריו דבר אלא פנטזיה ואחיזת עיניים - לא ייגמר.
הוא יהיה מקור לגעגוע והתרפקות בעתידה.
הוא יהיה קרדום לחפור בך על כך שהפסקת אותו.
הוא חלק בלתי נפרד מתולדות המשפחה הזו. קשה להשלים עם זה. אבל ככה הם פני הדברים.
חמלה - היא ההכרה בפני הדברים.

נהג חמלה בעצמך.

---

ראה, הנך לוקח סוכריה לילדה קטנה. היא תייבב ותמיד תזכור את הסוכריה ואת זה שנלקחה ממנה.
לפיכך - נהג כבוגר.

---

בהיותך בניכר, במובן הזה של ניכור, נסיעה, התרחקות - דמיין טקס הלוויה לזוגיות המזויפת.
ושא דברים לנוכח הקבר הטרי.
הספד את הזוגיות והעלה על נס את אותם צדדים חיוביים וטובים כולל הולדת הילדים, יצירת המשפחה והזמנים הטובים.

---

ואל תשכח. בכל מקרה אתם זוג לשארית חייכם - בכל מקרה הנכם הורים משותפים. בכל מקרה עליכם להתגבר ולהתבגר להיות חברים למסע ולמשא.

---

תודות

[צפריר_שפרון*]

כאן, עולה הנושא הבא לתשומת לבך -
ראה את עמדת הקרבן שאינך מוכן לוותר עליה.
הקורבן במובן הזה מרשה לעצמו הצדקות למעשים שמקרבנים אחרים.
לכן, התבונן היטב בזה. בקורבנותך הבלתי מתפשרת.
אז, ראה היכן מונחת החירות. ראה כיצד גם בעת שוביו בבית פוטיפר לא הסכים יוסף לוותר על חירותו, ראה את החירות הזו שמוגשת לך כתשורה מעצמך.
החירות לבחון את הזוגיות בינך ובין עצמך.
מחדש.
ולראות את הקורבן שהקרבת, את הקורבן שהיית ואת הקורבן שהנך כעת.
יידע הקורבן שמציאת החירות לא יכולה להיות תלויה בגורמים חיצוניים עד כמה שזה מפתה לחשוב כך, כי נדמה לו לקורבן שהוא קורבן של נסיבות. ואינו.

אין שום קשר בין תחושותיך אתה ורצונך להוביל את הזוגיות הזו בדרכך, מתוך צדקתך כי רבה, מתוך הגיבוי החברתי העקום שמרשה לך בתור קורבן, להפוך להיות לרודן או להצדיק את הרודנות שלך.

אף אחת אחרת בעולם כולו לא תבוא ותנכיח לך את אפסיותך כמו בת הזוג הזו.

אתה יכול להיפרד ולמצוא מישהי שתענה על כל ציפיותיך.
אז, הציפיות יישתנו מכיוון שהדפוס הוא לשלוט בנסיבות או נכון יותר להיווכח שוב ושוב שלאוזלת ידך אינך יכול לשלוט בנסיבות.
אינך יכול לשלוט בדבר וחצי דבר בעולמך
אלא
אך
ורק במצב הרוח שלך.

כשהחירות היא זו המנשבת ומניעה את מפרשי פרשנותך,
בעת הפלגתך הרחק מנמל הבית - כלומר הרחק מעצמך -
מצב הרוח שלך בהחלט עשוי להיות בדרגת מאושר -
גם אם לפתע החליטה איזו פרה שהיא יודעת לעוף וממרום מעופה חרבנה לך על הראש.

האם עד כאן זה ברור?

---

זה היסודות. חוקי היסוד.
צא ולמד.

תודות.

[פלונית_שכזאת*]

צפריר, אני עוקבת אחרי הדף הזה בזכותך (וגם כמובן בזכות ציפור חופש). העצות שלך, רובן, שאני מודה שלפעמים צריכה לקרוא אותם כמה וכמה פעמים כדי להבין ממש, עוזרות לי מאוד להבין קשיים, שונים אך דומים, בחיי שלי.
תודה.

[עוקבת*]

הדף הזה מלא בתובנות נהדרות, ובכל זאת למרות ההדרכה והשיקוף והחזקת היד, בן רגע , או ברגע של דחף, עשית בדיוק מה שלא נכון היה לעשות.
וזאת לא האשמה, חלילה. אני די בטוחה שהייתי נוהגת כך גם אני. בני אדם אנחנו בסך הכל. עם דחף לנצח בכל מחיר. לא להפסיד.
חבל.

[ציפור_חופש*]

אכן דחף הוא זה שמניע את ההתנהלות שלי. אני כרגע מאד לא יציב בהחלטות שלי ובהתנהלות שלי. אני פועל מהבטן כי הבטן כואבת כל-כך. לפעמים אני מתעשת, לפעמים אני מאבד את זה. אתמול היה יום הולדת של בנינו הבכור. אשתי משקיע באירועים האלה מעל ומעבר. במקום לשבח אותה מצאתי את עצמי קורא לה בוגדת. היא הורידה את הטבעות ואמרה זהו ה לא רוצה יותר. ביקשתי שתחזיר אותם. לפחות למהלך היום הולדת. אמרתי לה שאני במצב כל-כך רעוע שתבין ותסלח כמו שאני מנסה בעצמי לסלוח. אמרתי לה שאני רוצה שנחליט החלטה אחרי שניפגש עם היועצים שלנו, שננסה ללבן את זה האם יש או אין סיכוי כאן. מה אפשר עוד לעשות? בוא ניפרד לתקופה, סע, אני גם צריכה את הזמן הזה.
אבל היא צריכה את הזמן הזה על מנת לחזור ולהציל את הרומן שפגעתי בו אנושות. הטקסטים ממשיכים, וישנה רצון לבדיקת היתכנות קיום קשר של ממש - זוגי. אני למעשה הזמני כאן. אני הכיסוי, זה שעובד ואבא לילדים - לא משהו שאפשר לאבד בכזו קלות. ואני לא טוען שאין כלום מעבר לזה - ישנם גם רגשות, היסטוריה, ואולי מעט תקווה. אבל הרצון העז שיש לי לשקם את הזוגיות לא מרגיש לי הדדי. מן הסתם הלב שלה לא איתי. אני לא יכול להעניק לה מה שהאישה העניקה לה. והרושם שלי שהיא לא מוכנה לוותר על הקשר ההוא למעננו. היא מנסה בכל מאודה להחזיק בשתי הקצוות. בפגישת ייעוץ שכבר עשינו נאמר לה שמה שאני חווה כרגע היא טראומה רצינית. שהיא חייבת להיות סובלנית. העניין הוא שהיא בכלל לא שם - היא עדיין בראשה ברומן, והיא לא תוותר עליו עבורי. גם אם היא תעשה פשרות בתחום הפיזי - את הקטע הרגשי היא רוצה לשמור איתה. אבל זוהי לא חברת נפש. זוהי בת זוג ואני לא מעוניין במשולש. מה גם שהצלע שלי במשולש היא לא צלע רגשית או פיזית אלא צלע פרקטית ומנהלתית. לא במאה האחוזים אבל ברוב רובה. עכשיו אני, החלש שמנסה בכל כוחי להילחם מפסיד בכל מערכה אפשרית. כשאני לוחץ אני מקבל את מה שאני רוצה אבל זוהי רק אשלייה אופטית. כשאני חם ואוהב היא מרגישה שיש לה כר מחודש לפעילות שהרי היא מפרשת את ההתקרבות הזו כמתן הרשאה להמשך היחסים ההם.
מצב נוראי ומתסכל שחייב להסתיים כמה שיותר מהר. אוי צפריר - לו רק הייתי באותה פגישה במסעדה מיישם את מה שהמלצת - ללא פחד ונחישות. אך לא הייתי שם. לא הייתי אמיץ וחזק מספיק לשחרר את אהובתי. ועכשיו הדבר יכפה עלי מלמעלה וארגיש נפגע עוד יותר. לא רחמים חלילה אני מבקש אלא רק מעט מזור לנפש הכואבת.

[צפריר_שפרון*]

ציפור,
במובן הזה כל שנותר לך לעשות הוא לצאת לחופשה של שלושה עד חמישה שבועות.
זה בנפשך. זה לא רק קשור בזוגיות שלך עם אהובתך אלא בעיקר בזוגיות שלך עם עצמך.

צא לחופשה.
התרחק.

כמה שיותר רחוק.
דמיין שמחלה קשה מאוד מחייבת אותך להתאשפז רחוק מכל מה שאתה מכיר.

שכן כך הוא.
חזק ואמץ, כבר עברת מכשולים לא פחות קשים בחייך.

---

תודות.

[קוראת*]

מצאתי את עצמי קורא לה בוגדת. היא הורידה את הטבעות ואמרה זהו ה לא רוצה יותר.

מהכתוב עולה שאשתך לא מתעניינת ברגשותיך, אלא בשלה בלבד. בעוד שאתה מוכן להסתכל על חולשותיך במערכת היחסים, נדמה לה שהיא יכולה לבגוד בלא שיהיו לכך תוצאות רגשיות וזוגיות. האם לפעמים היא גם חומלת עליך?

ובנוסף שאלתי כבר קודם, כיצד אתה בטוח שאכן מה שיש במערכת היחסים שלה עם האישה הוא אכן יותר עמוק ממה שהיא מספרת?
החזק מעמד.

[קוראת*]

אני אגיד את זה יותר בבירור. ממה שעולה מדבריך מתחילת הדף ובהמשך, אשתך תמיד מנסה להשתיק אותך.
אני לא יודעת אם היא טיפוס מתעלל במהותה (נראה לי שלא), אבל זאת שיטת התעללות ידועה: יצירה של אווירה שבה לאחד מבני הזוג אסור להתבטא. אם מתבטא, הוא מוצג כ"בכיין" או נודניק, או היסטרי, או כפוגע בקשר וכיוצא בזה.

[אוהדת*]

איך אתה יודע על הטקסטים? איך אתה יודע על חילופי ותכני הקשר ביניהן? האם אתה בולש אחריה ללא ידיעתה? אם כן, גם אתה בוגד בה, גם אתה משקר. נאה דורש נאה מקיים. (נכתב בטון אוהד ולא בטון מאשים)

[צפריר_שפרון*]

ארוך. לקרוא שוב ושוב.

אכן דחף הוא זה שמניע את ההתנהלות שלי. אני כרגע מאד לא יציב בהחלטות שלי ובהתנהלות שלי.
עם זאת, כנותך בדבר מצב זה, ראייתך והתבוננותך בגובה העיניים בהחלט מצביעים על התנהלות בוגרת - כלומר, לצד הסובל, הקרבן, האומלל, יש גם מבט שקט.
עדינות המבט.
ציין זאת בפני עצמך.

אני פועל מהבטן כי הבטן כואבת כל-כך.
על פני פועל מהבטן, פועל על מנת להשקיט את הכאב, להניח רגיעה זמנית.
עם זאת, כמו תפוס בבוץ טובעני, כל תנועה שלך רק מעמיקה את שקיעתך לתוך הבוץ.

שוב, ראייתך האמיצה ראויה לציון (על ידך).

במקום לשבח אותה מצאתי את עצמי קורא לה בוגדת.
במובן הזה, ברגע שהטחת בה בוגדת - נמצאת משבח אותה.
ללא בגידתה לכאורה - לא היית מגיע לבירור הזה, איתה ובעיקר עם עצמך.
כאן, לכאורה בוגדת, היות ובפועל אין דבר כזה - לבגוד - אלא בעצמך.
היה ואכן היא בגדה בעצמה, זה עניין שלה, לא שלך.
באי הסכמתה לרקוד לפי החליל שלך, או לקבל את ערכיך, או אפילו לשנות את ערכיה היחסיים והמשתנים (לך נדמה שערכיך מוחלטים - ואינם), היא אינה בוגדת, אלא פועלת מהבטן שלה, פועלת על מנת למגר את כאביה היא, מוצאת שם מה שאתה לא יכול לתת לה. לאו דווקא היום, בשנים האחרונות, בזמן האחרון, בתקופה הנוכחית וזו שעברה.
זה לא נגדך.
זה בעדה.

מה אפשר עוד לעשות? בוא ניפרד לתקופה, סע, אני גם צריכה את הזמן הזה. אבל היא צריכה את הזמן הזה על מנת לחזור ולהציל את הרומן שפגעתי בו אנושות.
אז מה?
מה זה עניינך למה היא צריכה את הזמן?
אולי היא צריכה לבכות על כתפי אהובתה המדומיינת על מנת להשלים את הפרידה ממנה?
אולי היא צריכה לבדוק האם באמת היא מעוניינת להציל את הנישואים?
אולי היא רוצה לשדוד בנק?

למה זה עניינך. כלומר, אינך יכול לשלוט במה שהיא.
וזו ההוכחה.
לא הרסת לה שום רומן. להפך, רק חיזקת אותו.
הנח.
זה מה שנכתב לך מראש.


אני למעשה הזמני כאן. אני הכיסוי, זה שעובד ואבא לילדים - לא משהו שאפשר לאבד בכזו קלות.
כלומר, אתה מרגיש שאתה הזמני.
היא אתך שבע שנים. היא יצרה אתך ילדים ואתה הזמני?
אינך.


ואני לא טוען שאין כלום מעבר לזה - ישנם גם רגשות, היסטוריה, ואולי מעט תקווה.
יש הרבה יותר מזה. יש אחריות משותפת לילדים משותפים - וזה רק קצה הקרחון של מה שיש.
אתה עיוור למה שיש כי כולך בחוסר.
ציין גם את זה בפני עצמך.


אבל הרצון העז שיש לי לשקם את הזוגיות לא מרגיש לי הדדי.
אז יש חוסר ההדדיות.
מה אתה אומר? שאתה צדיק והיא מרשעת, שאתה פגוע והיא הפוגעת?
שאם זה לא הדדי אז אתה תתיישר להדדיות על פי דרכה ותזנח את הזוגיות הזו?
אז זה לא הדדי.
מתי זה היה הדדי?
זו אגדה יפה שיש תמיד הדדיות ושוויון. או שאפילו צריך לשאוף להדדיות ושוויון תמיד.
זה סוג של שקיעה מרהיבה ולאורה צלילי פעמונים וחד קרן רוקע ברגליו בחן.
זה אמונת המון שמקורה הוא אגדות ילדים "ומאז חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". קשקוש. שטויות.



מן הסתם הלב שלה לא איתי.
לא מן הסתם. מן העיקר - כרגע לבה לא אתך.
חמלה מורעפת עליך, זה המצב.

אני לא יכול להעניק לה מה שהאישה העניקה לה.
את, אתה כבר נתת לה מה שאף אשה לא יכולה לתת לה.
ואתה עדיין יכול לתת הרבה יותר מכל אשה.
תן לה חופש.
הנח לה.

לאו דווקא בעבורה - בעבורך. נתינה שכזו היא בעבורך - לא בעבור אף אחד אחר.


והרושם שלי שהיא לא מוכנה לוותר על הקשר ההוא למעננו.
האם היא מוכנה לוותר על הקשר שלכם בעבור הקשר הזה?
זו השאלה, וזו השאלה שעומדת לפתחה, לא לפתחך.
האם אתה מוכן לוותר על הקשר אתה - זו השאלה שעומדת לפתחך - עם יד על הלב - אינך יודע. (גם היא לא).
מכאן שיש לברר, אתה עם עצמך והיא עם עצמה.

היא מנסה בכל מאודה להחזיק בשתי הקצוות.
היא לא מנסה. היא אוחזת בשני הקצוות.

בפגישת ייעוץ שכבר עשינו נאמר לה שמה שאני חווה כרגע היא טראומה רצינית. שהיא חייבת להיות סובלנית.
נאמרו עוד דברים, לך למשל נאמר שאתה צודק. ואם לא נאמר - זה מה ששמעת.
אינך צודק.
אין פה צודק.
שניכם צודקים. תמיד כל הצדדים צודקים. כאשר אתה רודף אחרי הצדק אתה למעשה בורח מעצמך. את עצמך לא מעניין אם אתה צודק.



העניין הוא שהיא בכלל לא שם - היא עדיין בראשה ברומן, והיא לא תוותר עליו עבורי. גם אם היא תעשה פשרות בתחום הפיזי - את הקטע הרגשי היא רוצה לשמור איתה. אבל זוהי לא חברת נפש. זוהי בת זוג ואני לא מעוניין במשולש. מה גם שהצלע שלי במשולש היא לא צלע רגשית או פיזית אלא צלע פרקטית ומנהלתית. לא במאה האחוזים אבל ברוב רובה.

הכל נכון, גם פרשנות לקויה.
כלומר, זו פרשנותך, והיא בהחלט לקויה.
אינך יודע מה מתחולל בלבה, ובראשה.
שכן הדחיה שאתה חש כל כך חדה וחותכת שכל פרשנות באה להקצין אותה ולהסביר אותה במונחי הלב שלך - .
אינך יודע מה היא חשה, מה קורה בלבה ומה קורה בין ירכיה.
אתה יודע שבך אינה מעוניינת. כרגע.
הנח.
אינך יכול לכפות תהליך או האצת תהליך.
זה גם לא חשוב. שכן התחבטותך לגבי ההמשך היא עניין פנימי שכלל אינו קשור בה.
וגם על עצמך אל תכפה, אל נא בנמהרות.

עכשיו אני, החלש שמנסה בכל כוחי להילחם מפסיד בכל מערכה אפשרית. כשאני לוחץ אני מקבל את מה שאני רוצה אבל זוהי רק אשלייה אופטית. כשאני חם ואוהב היא מרגישה שיש לה כר מחודש לפעילות שהרי היא מפרשת את ההתקרבות הזו כמתן הרשאה להמשך היחסים ההם.
עד לא מזמן היא היתה החלשה.
התקרבות מצדך איננה יכולה להיות מותנית בהתקרבות מצדה.
להפך, התקרבות מצדך מרחיקה אותה.

אינך יכול לעשות דבר וחצי דבר - זה לא בידיים שלך. נקודה. הנח למען השם. הנח !

מצב נוראי ומתסכל שחייב להסתיים כמה שיותר מהר.
לא חייב ולא בהכרח.
לעתים נדרש התסכול להתמשך.
הכאב הוא תחילת הריפוי, הסבל המתמשך מאבד מזוהרו אט אט ובעזרת חמלה עצמית, התרחקות והתבוננות ניתן להפוך את התסכול למדרגה גבוהה יותר של התבוננות פנימה.
התבונן על זה.

אוי צפריר - לו רק הייתי באותה פגישה במסעדה מיישם את מה שהמלצת - ללא פחד ונחישות. אך לא הייתי שם. לא הייתי אמיץ וחזק מספיק לשחרר את אהובתי.
במובן הזה, אומץ לבך אינו מוטל בספק. חרטה על מה שהיה אין בה אלא התכנסות לתוך רחמים עצמיים.
התבונן מהצד על האגו האומלל שלך שמרחם על עצמו, ראה את הררי החשיבות העצמית שלך.
שים לב, אתה מגחך, עמדת החשיבות העצמית לעולם נמצאת מגוחכת. חסרת תכלית וטעם. סתם.


ועכשיו הדבר יכפה עלי מלמעלה וארגיש נפגע עוד יותר.
זה לא היה בידיים שלך ובכל מקרה הדבר נכפה עליך.
תרצה או לא. זה לא בידך.

לא רחמים חלילה אני מבקש אלא רק מעט מזור לנפש הכואבת.
והנפש הכואבת מאמינה שהמזור הוא ברחמים.
הנפש הכואבת יוצאת במחולות בתוכה, מאושרת על כל טיפת סבל, במעמקיה חשה חיה מתמיד ונמשכת ומושכת את הסבל, הכאב והאומללות עד כמה שאפשר יותר.
המזור לא יכול לבוא מבחוץ.
גם אם שלוש מאות דמויות ימחאו לך כף, יחבקו אותך ויאמרו לך רק שבחים, זה לא יביא לך מזור.
קבל את עצמך.
קבל את המצב.
קבל את הכאב, הזעם, חוסר האונים, את אפסיותך ואת נפלאותך.

אז, המזור הוא עצם ההודיה.

---

ראה את המילים האלה שוב ושוב.
ואז,

_צא לחופשה.
התרחק.

כמה שיותר רחוק.
דמיין שמחלה קשה מאוד מחייבת אותך להתאשפז רחוק מכל מה שאתה מכיר.

שכן כך הוא.
חזק ואמץ._

---

תודות.

[אל_הלב*]

צא לחופשה.
התרחק.

מסכימה עם כל מילה של צפריר שכתב לך תגובה מעוררת השראה על העומק שבה.

[ציפור_חופש*]

צפריר יקר - שוב פעם תודה על ההדרכה המעמיקה.
להניח לה - כל-כך הרבה אנרגיה השקעתי בתקופה האחרונה על מנת להילחם עליה, על ליבה, לחבל במאמצי ההתקדמות שלה אל עבר זוגיות חדשה. כל זה נידון לכישלון.
כרגע אנחנו בטיפול זוגי אינטנסיבי - אבל מנגד התברר לי למרות ההחלטה המשותפת ( ויש להגיד הכפוייה) הן עדיין נפגשות. אפילו הילדים נוכחים בפגישות והתבקשו לא לספר לאבא.
החלטתי שמחר במסגרת הטיפול אני אומר לה שאני יודע שהקשר נמשך ושלמעשה אני לא מעוניין יותר למנוע ממנה דבר. היא התבקשה לבחור ולמרות שמילותיה אמרו מפורשות שהיא בוחרת בי, הדבקות שלה בקשר ההוא, פיזי או לא פיזי איננה מאפשרת לי להישאר עבורה כבן זוג. אם היא רוצה בי כרגע רק כאבא לילדים ומפרנס ואת הקשר האינטימי היא בונה עם האשה ובמקביל תזרוק לעברי כמה סוכריות - זה לא יעבוד.
היא אולי תילחץ, ותבטיח שוב אבל אני לא מעוניין בסיבוב נוסף ברכבת ההרים הזו. אני אכן צריך להניח לה. לשחרר אותה מכבלי, איסורי והפצרותי. אני לא יודע אם אסע. אני מרגיש כאילו אני מפקיר את השטח ואני עלול לחזור ולמצוא מציאות קשה עוד יותר. אני רוצה לחיות בבית שלי עם הילדים שלי וללמד את עצמי להרפות ולשחרר. בלי ציפיות ובלי תקוות. בלי לסגור דלתות. פשוט להיות, להשקיע זמן בעצמי, ללכת אולי לטיפול פסיכולוגי, לצאת ולהתאוורר. לישון בחדרים נפרדים. לזכור שאני לא אשם במצב. לא לתת לאגו הפגוע להכתיב לי את המצב רוח. קל לומר.
וכמה תובנות על המצב החדש שמחכה לי בפתח - מה שהיה לא היה מספיק טוב על מנת שהמבנה ישאר. אשתי טלטלה את הסירה מתוך רצון ליצור שינוי. יהיו התוצאות אשר יהיו. זה דורש אומץ לצאת מהיאוש. עצוב לי שהייתי חלק ממערכת מייאשת. אני מנסה להתבונן בחלקי ןלעשות חשבון נפש. הפסימיות, הביקורתיות והציניות שלי תרמו להדרדרות. השאיפות לזוגיות עמוקה ואינטימית עם אשתי לא תאמו את רצונותיה ואת יכולותיה איתי. קשה לראות אותה מוצאת סוף סוף את מה שחיפשה אצל מישהי אחרת. קשה לראות עד כמה אשתי חמה ומשתוקקת למישהי אחרת. כמה כל מה שתמיד ידעתי שקיים בה אך בלתי מושג עבורי, יוצא החוצה ושוטף אותה באור חדש.
קשה לראות אותה פורחת בשעה שאני נובל. קשה כי רציתי להגשים זאת איתה, ואולי רציתי מידי. יש כזה דבר מסתבר. לרצות יותר מדי יכול להוציא את החשק. לחנוק.
אני מקווה שאחרי הסערה יבוא השקט ומשם תצמח התחלה חדשה. איתה או בלעדיה.

תודה לכולם

[קוראת*]

ציפור חופש יקר,
זה קצת מוזר שהתגובות שלך הן לדברי צפריר בלבד, ולאחרונה אין כל תגובות לדברי הכותבות או לשאלותיהן. זאת לא חובה להגיב. אם אתה מעדיף שאני למשל אזוז מהדף, אנא סמן. בכל מקרה, זאת נקודה למחשבה, כי לי התקבל רושם קצת מוזר מזה.
ובינתיים, בהצלחה!!

[ציפור_חופש*]

קוראת יקרה - מבקש את סליחתך - את ליווית את הדף הזה והעשרת אותו מאד בתובנותייך. כמו כן תמיכתך ברוכה. בגלל קוצר הזמן והקושי האובייקטיבי שלי כרגע לחפור בעניין, צמצתי את תגובותי לאלו של צפריר שמשמש כאן כמנטור ומורה דרך.
לשאלתך האם אשתי חומלת עלי ורגישה למה שעובר עלי - ממש לא. היא מרוכזת בעצמה ובצרכיה. היא מוכיחה לי פעם אחרי פעם שהיא איננה אוייה עוד לאהבתי. מנגד היא עושה ויתורים ומאמצים לשמר את הזוגיות אבל אני סקפטי לגבי הסיבות שמניעות אותה. כלומר, הרצון שלה לשמר בכל מצב את הקשר עם האשה הוא בבחינת הצהרה שהיא לא מוכנה לוותר על האינטימיות שהיא השיגה בעמל רב. את השטחים האלה היא לא מוכנה להחזיר מאחר והם טובים לה ויקרים לה. בעיני, הדבר מהווה הוכחה שאותי היא רוצה לצידה כל הסיבות הטובות האחרות, אבל עבורי הבסיס והתנאי ההכרחי לזוגיות היא קיומה של אינטימיות. מאחר ואת זאת איבדנו די מזמן, ומאחר ואת זו החדשה היא לא מוכנה להפסיד באף מחיר המסקנות שלי ברורות. אולי הייתה רוצה להחזיר את האינטימיות בינינו אבל זה לא דבר שמזמינים מראש. על מנת לתת לכל העניין סיכוי היא חייבת לנטוש את החלום על אינטימיות איתה. גם אם היא אומרת שהיא נוטשת את העניין הפיזי ונשארת רק עם החברות - זה כמובן אשלייה עצמית שלא לומר שקר. לא ניתן לכבות תשוקה שרק עתה ניצתה ונגדעה בטרם עת. הניסיון להציג את זה כאפשרות הינו מצד שווא שאני לא מוכן לקנות או להמר עליו.
לכן עלי להניח לה לבחור את הבחירות שלה - לא מתוך איומים או אולטימטומים. אלא מתוך החלטה כנה ומחייבת.
המשך יבוא

[צפריר_שפרון*]

להניח לה - כל-כך הרבה אנרגיה השקעתי בתקופה האחרונה על מנת להילחם עליה, על ליבה, לחבל במאמצי ההתקדמות שלה אל עבר זוגיות חדשה. כל זה נידון לכישלון.
על פני להילחם עליה, על ליבה - לחבל במאמצי ההתקדמות שלה - ובהחלט כל זה נדון לכישלון. שכן יש היפוך בין להילחם עליה ועל ליבה ובין לחבל בדרכה.
כלומר, כל האנרגיה שהשקעת היא ניסיונות לחבל בדרכה ולאשר על ליבה. לכן נדון לכישלון.

הדבקות שלה בקשר ההוא, פיזי או לא פיזי איננה מאפשרת לי להישאר עבורה כבן זוג. אם היא רוצה בי כרגע רק כאבא לילדים ומפרנס ואת הקשר האינטימי היא בונה עם האשה ובמקביל תזרוק לעברי כמה סוכריות - זה לא יעבוד.
זה לא הדבקות שלה שלא מאפשרת - זה אתה שלא מאפשר. וזה בסדר, זה לא מתאים לך ואינך מעוניין להיות כבן זוג אינטימי, אבל מנגד, אם היא רוצה אותך רק כאב לילידיה וכמפרנס - זה בהחלט יעבוד. קוראים לזה גירושין וזה עובד מצוין. אם תרצה או לא.

אני לא יודע אם אסע. אני מרגיש כאילו אני מפקיר את השטח ואני עלול לחזור ולמצוא מציאות קשה עוד יותר.
השטח כבר הופקר ולא רק על ידך אבל בהחלט בעידודך הלא מודע.
האם יכול להיות מצב קשה יותר מבחינתך?

אני רוצה לחיות בבית שלי עם הילדים שלי וללמד את עצמי להרפות ולשחרר. בלי ציפיות ובלי תקוות. בלי לסגור דלתות. פשוט להיות, להשקיע זמן בעצמי, ללכת אולי לטיפול פסיכולוגי, לצאת ולהתאוורר. לישון בחדרים נפרדים. לזכור שאני לא אשם במצב. לא לתת לאגו הפגוע להכתיב לי את המצב רוח. קל לומר.
אפשרי אך כמעט בלתי אפשרי.
בתוך הקלחת יהיה לך קשה מאוד להזיז עצמך מהמראות ומההרגשות, לכן הוצע לך לקחת את עצמך הרחק.
בעבורך.
בשביל נפשך הפצועה. בשביל האגו. על מנת לשנות דפוסי חשיבה.

אתה זקוק למרחב ולמרחק - בשבילך! - כל עוד אתה בסביבה אתה מרחיק אינטימיות - בכאבך!

השאיפות לזוגיות עמוקה ואינטימית עם אשתי לא תאמו את רצונותיה ואת יכולותיה איתי.
זו סבה מצוינת לשאוף לזוגיות מעשירה ואינטימית - עם עצמך.
הגי הזמן לבדוק מדוע עצמך לא משתף פעולה.
האם זה תואם את יכולותיך ורצונותיך או שהשאיפות האלה כלל לא שלך אלא כתובות בפנתאון האמונות והכיסופים המקובלים בחברה, אמונות המון, אמונות יד שניה.
התבונן שם ועדיף ממרחק, שהרי דגים לא רואים את המים,וממקומך הדווי והפצוע לא תוכל להתבונן באמת ובכנות מלאה - מה יניח לך מזור (מעבר לתפישות רומנטיות שאין לן מקום אלא בפנטזיות ילדותיות או כתפאורה רצויה למערכת כנה והדדית - זו שאינך מניח לה להתפתח בכפייתיות היתר המרשימה שלך).

קשה לראות אותה פורחת בשעה שאני נובל.
הרי לך.
הרי אתה אוהב אותה ומכך הנך מאושר לראות אותה פורחת.
מה שקשה זה התחושה שלך, מנחותיך לא מתקבלות - לכן סע.
ראה איך ייתכן שככל שאתה נובל - כך היא פורחת - שוב זה לא נגדך - זה בעדה.
סע, שחרר אותה מעליבותך, ממסכנותך, מכוחך ומרדיפתך.
הנח לה ולעצמך לבחון את הדברים ממרחק פיזי. בלי האנרגיה שלך בסביבה.

אני מקווה שאחרי הסערה יבוא השקט ומשם תצמח התחלה חדשה. איתה או בלעדיה.
הסערה היא פנימית.
עליך להתבונן אך ורק פנימה, בלי קשר אליה, אל הילדים, אל החיים שבחוץ.
לנתק כל זיקה ולו לרגע - להתבונן פנימה.
זה לא פשוט ואין פשוט מזה.
כרגע - בלעדיה.

---

היא מוכיחה לי פעם אחרי פעם שהיא איננה ראויה עוד לאהבתי. מנגד היא עושה ויתורים ומאמצים לשמר את הזוגיות
יש כאן סתירה.
והיא לא לא ראויה לאהבתך - זה אתה שלא ראוי (כרגע) לאהבתה.

אבל עבורי הבסיס והתנאי ההכרחי לזוגיות היא קיומה של אינטימיות.
אינטימיות כוללת התרחקות. לא רק קרבה,
התבונן כיצד עבורך אינטימיות היא רק קרבה, רק אתך, רק אתה - רק...

על מנת לתת לכל העניין סיכוי היא חייבת לנטוש את החלום על אינטימיות איתה.
על מנת לתת לכל העניין סיכוי עליך לנטוש את הצהרותיך.
להניח.
לתת לדברים להבשיל ולהתפתח - לא לפי מתכון מסוים.
אינך בשל לכך זה ברור - אך ורק מרחק פיזי לאורך זמן של לפחות שלושה שבועות יניח לך את הפרספקטיבה להבין את המשפט הזה - במובן של להתבונן עליו - נקי.

גם אם היא אומרת שהיא נוטשת את העניין הפיזי ונשארת רק עם החברות - זה כמובן אשלייה עצמית שלא לומר שקר. לא ניתן לכבות תשוקה שרק עתה ניצתה ונגדעה בטרם עת.
אתה בטוח?
או שלא ניתן לגדוע תשוקה כאשר יש מי שמכריח אותך לעשות את זה?
ראה איך אתה עצמך גדעת את התשוקה אליך.
ראה איך אינך נותן סיכוי - איך אתה מרחיק.

לכן עלי להניח לה לבחור את הבחירות שלה - לא מתוך איומים או אולטימטומים. אלא מתוך החלטה כנה ומחייבת.
החלטה כנה בהחלט. מחייבת? = מוקש ששמת לפתחך.
סע. התרחק.
ממרחק אפשר שתוכל להתגבר ולהתבגר.

רק ממרחק.

---

שים לב, הדברים אך ורק בפנים, כל מה שאתה אומר עליה - מיותר.
זה לא קשור אליה.
זה אך ורק אתה ועצמך.
זו הזוגיות הפגועה.
כאן אתה עצמך לא מאפשר לך ולעצמך לדור בכפיפה אחת של אינטימיות מלאה, שלמה ומאשרת אושר אפשרי.

---

תודות.

[קוראת*]

ציפור חופש יקר, אין כל צורך להתנצל. פשוט חשבתי שאולי נוח לך יותר שיח אחד על אחד בין גברים .

מה שאתה עובר הוא די מחריד. אני תוהה עם כמה נזקים, אולי בלתי הפיכים, תצא מיחסים עם אשתך שמאוהבת באחרת ותשוקתה מופנית אליה. אתה נשמע גבר מיוחד ומקסים, וייתכן שעדיף לך פשוט למצוא מישהי שתהיה מאוהבת בך.
אני לא רואה איך גורמים לאשתך להפסיק להיות מאוהבת בחברה שלך ולהתחיל להיות מאוהבת בך. אם היא מאוהבת באישה, יכול להיות שהיא פשוט לסבית, או לפחות דו-מינית, ואז תמיד לא תהיה מסופקת בחברת גבר ותשתוקק לחברת נשים.
לי היחסים נשמעים קשים מדי. נכון שמאוד קשה לעזוב את הבית, אבל הייתי בכל זאת שוכרת דירה ועוברת, למרות כל הייסורים והמותשות.
היכולת המילולית שלך ויכולת ניתוח המצב והביקורת העצמית היא מרשימה כל כך, שנשים רבות יחשיבו עצמן בנות מזל אם תהיה בן הזוג שלהן.

[צוויליך*]

ציפור דרור, ציפור שיר,
הרגשתי צורך להציע בעקבות ההוספה האחרונה של קוראת ,
והיה ותגיעו בסופו של בירור לפרידה ולגירושין (מאחל לכם בדיוק את מה שנכון לכם),
אני מציע שלא תשכור דירה ולא תעבור מהבית, מסיבות פרקטיות משפטיות.
שוב: אל. תצא. מהבית.
כן, כהצעתו של צפריר, קח לכם פסק זמן, תתרחק לתקופה, סע לסדנת בנייה אלטרנטיבית בלוטן או השתלמות מקצועית במקסיקו. טייל בגליל ברגל.

צפריר,
לעיתים קשה לי לקרוא אותך, לעיתים אני לא מסכים, פה אני מרגיש את המילים שלך כל כך נכונות וחדות, כשמן המשובח בעצמותיי (-:
תודה לך

ותודה לך ציפור, על הגילוי והאומץ,

צוויל - מוריד פריסקופ

[אל_הלב*]

היכולת המילולית שלך ויכולת ניתוח המצב והביקורת העצמית היא מרשימה כל כך, שנשים רבות יחשיבו עצמן בנות מזל אם תהיה בן הזוג שלהן.
מסכימה.

פשוט שחרר את עצמך מהברוך הזה, ותר על הקשר ושקם את חייך בנפרד.
אם היא באמת תרצה להישאר זוגתך היא זו שתצטרך לעשות מאמצים לכבוש אותך בחזרה.
לא מגיע לך היחס המשפיל הזה שהיא נותנת לך ואתה נותן לעצמך בעקבות כך.
שחרר, כפי שצפריר אמר, זה כבר לא בידיים שלך.

[צפריר_שפרון*]

במילים אחרות:
כאדם, כברוא האדמה והאל הטוב, כאדם פרטי, כאדם המייצג את כל בני האדם באשר הם
הנך ראוי לכל הטוב שבעולם, לעתים אף לטוב יותר וברוב המקרים הנך ראוי למצוין.

כאן, החסד, כדרכו מכה, בהביאו אל מולך את הדמות הזו אשר מצליחה לנער אותך כפי שאף אדם לא הצליח.
תודתך אליה היא שחרור מלא מכל מה שלא טוב, טוב מאוד או מצוין.
שחרור מתוך שכל ישר ואנחת רווחה.
שחרור מתוך נתינת כבוד מלאה לאזיקיך, מתוך פרגון, מתוך הודיה.

כרגע המצב הוא כזה שאינך יכול לראות טוב, טוב מאוד או מצוין ביחסים האלה.
עם זאת אינך יכול לראות טוב טוב מאוד או מצוין כמעט בשום דבר.

צא למדבר, לים, להרים, צא פנימה, גלה את הטוב
הטוב יותר,
המצוין.

ולו בדמיונך.

אז, חזור - בלי תובנות לגביה ובלי שום דבר לגביה כי אותה הרי שחררת.
אבל עם תובנות והבנות לגבי עצמך.
לגבי מה הטוב שהנך מעוניין בו - שאינו תלוי באף גורם חיצוני.
מה הטוב יותר
ומה המצוין.

זו המשימה.
כל השאר, קוסמטיקה רומנטית לאמונות שפג תוקפן.

---

תודות

[פלוני_אלמונית*]

אני מציע שלא תשכור דירה ולא תעבור מהבית, מסיבות פרקטיות משפטיות.
צוויליך למה כוונתך במשפט הזה, מוכן להסביר?

[צוויליך*]

כוונתי:
אם יחליטו ציפור ואשתו להפרד, עדיף לו להמנע מלעזוב את הבית דה-פקטו, ברוב התרחישים.
מבחינה משפטית של לשמור על עצמו.

שוב, זה לא מונע לקיחת פסק זמן וגו'.

צוויל

[פלוני_אלמונית*]

תודה צוויליך, את זה הבנתי... השאלה היא מדוע עזיבה של הבית יכולה לפגוע בו משפטית? והאם באמת הוא צריך להישאר "תקוע בבית" כשלא טוב לו שם, רק מתוך חשש לאבד משהו מבחינה משפטית?

[פלוני_אלמונית*]

האם זה יכול לפגוע בזכויות שלו ולפעול לרעתו? ואם כן - כיצד?

[ציפור_חופש*]

האופצייה לנסוע ולהתרחק מתרחקת כרגע. אולי זה היה הדבר הנכון לעשות לפני כמה שבועות, לא כעת. הסיבה העיקרית היא שהתחלנו טיפול זוגי אינטנסיבי עם מטפלת זוגית נהדרת ששנינו מאמינים יכולה לעזור לנו לצאת מהבוץ. היינו בארבע פגישות, שלוש מהן רק בשבוע האחרון. אתמול כשהילדים מול האייפדים, ואשתי חזרה מהליכה, בעודה טורפת המבורגר, אמרתי לה שאני רוצה לתת לעצמנו הזדמנות אמיתית. במהלך התקופה האחרונה אני מתהלך בבית בפנים זועפות, קשה איתה וקשה עם עצמי. זוהי בדיוק האנרגיה שמרחיקה את אשתי ושולחת אותה לזרועותיה של האחרת. ההיא, פצצת אנרגייה חיובית, ללא חשיבות עצמית מיותרת, מאפשרת לה להיות מה שהיא. היא נותנת לה את המרחב ואת המקום להיות האדם המקסים והמתוק שהנה. אני לעומת זאת, עם היומרה והחשיבות העצמית, השיפוטיות והביקורתיות מוביל אותה לאותה פינה מסתגרת ומתגוננת שלא מאפשרת לשום דבר טוב לצמוח.
ביאושי ובסבלי הרב הכתה בי ההבנה שההתעקשות והלחץ שלי לשלוט במצב, בכעסי ובפגיעותי המוחצנת אני מרחיק אותה עוד יותר ומוסיף עוד ערימות של חול למדבר הרגשי בינינו ולנתק הזוגי.
התיישבתי לידה, לא קרוב מדי ואמרתי לה שאני רוצה לתת לה את המרחב שהיא זקוקה לו. אמרתי לה שאני רוצה לקפל את כל מה שהיה ולהניח אותו בבוידם, אפילו לרגע על מנת ששנינו ניזכר למה בחרנו אחד בשני ולמה עדיין למרות הכל אנחנו נלחמים כאריות על הזוגיות הזו. ( שכן, גם היא למרות התנהלותה, איננה נטשה, והיא מגיע לטיפול הזוגי ומחוייבת אליו).
אמרתי לה שאני עדיין רואה בה את הילדה המתוקה שרוצה חום ואהבה, ושאני מצטער כל-כך שלא ידעתי לתת לה אותו. אמרתי לה שאני מעריץ את המסירות שלה ואת היכולת שלה לקחת סיכונים אדירים עבור מושאי אהבתה, וכן התכוונתי גם לרומן האחרון שהיא ניהלה. אמרתי לה שאני מבין את הצורך שלה לשנות מצב שהיה עבורה בלתי נסבל ושהיא עשתה צעד קיצוני ובגדה בקשר על מנת להיות נאמנה לעצמה. אמרתי לה שאני אוהב אותה למרות מה שעשתה ושאני מאמין שיש לנו סיכוי אם נקבל עזרה ונזכור למה בחרנו להיות ביחד. שהרי שנינו, גם אם השתנינו והתפתחנו, אנחנו עדיין אותם האנשים ויש לנו עוד כל-כך הרבה מה לתת אחד לשני.
היא התרגשה, החזקנו ידיים ודמענו יחד. היא אמרה שהיא הייתה רוצה שאכתוב את מה שאמרתי לה כי בזמן האחרון אני מחליף דיעות והתנהגויות כמו זיקית. אמרתי לה שאני מבין שלא קל להיות איתי בתקופה הזו, ומאז שהיסודות התערערו אני נוטה איתם מקצה לקצה, מנסה לשמר בכוח את מה שבנינו. נשמנו. אבל עכשיו אמרתי, צריך להניח בצד את כלי הנשק והאסטרטגיות כי הם לא מובילות לשום מקום. צריך ליצור מרחב חדש. להתחיל נקיים.
אמרתי לה שהיא אהבת חיי, ושאני לא מוותר על האהבה שלי אליה בעד שום הון בעולם.
שאלתי אותה אם היא עוד אוהבת אותי - היא אמרה שאני לא צריך לשאול את השאלה הזו, שהרי ברור שכן אחרת היא לא הייתה כאן איתי.
חיבקתי אותה וכרכתי את ידיי סביב מותניה. נשקתי לה קלות על השפתיים ושחררתי אותה.
ויש את הפיל הלבן - אותה מאהבת שאורבת לנו בכל פינה. היא שמה אני יודע, והיא תצוץ במשבר הראשון, ואולי עוד לפניו. אבל אני לא יכול לירות בפיל הלבן הזה מאחר וזו היא חיה שמורה בסכנת הכחדה. כל הגבלה שאשים תהיה חיצונית ובלתי יעילה. ייתכן ואשתי תוותר על ההרפתקה הזו עבורנו. היא לא שם לדעתי. בתוך ליבה היא עדיין משתוקקת אליה, אלא שהדבר עכשיו כל-כך קשה בגלל המשקולות ששמתי. היא בעצמה אמרה שהיא חייבת את הקשר הזה בשל המדבר הרגשי שבו אנחנו חיים כאן בחו"ל. חסרה כאן מאד המערכת התומכת של המשפחה, חברי הילדות - השממה כאן, בייחוד לאשתי שלא יצאה לעבוד כבר כמה שנים עולה במחיר נפשי. היא יוצרת רעב בלתי נסבל לחום. וכשהחום הזה לא מסופק בבית, הולכים למצוא אותו בחוץ. וכשמוצאים אותו סוף סוף כמה קשה לוותר עליו לחלוטין. אם היא תוותר עליו או לא אני לא יודע. המגנט הזה חזק, בחי אלוהים כמה שהוא חזק! הדבר היחידי שאני יכול לעשות הוא לתת מרחב. לייצר אווירה חדשה שממנה לא צריך להימלט. אליה רוצים לשוב ולהישאר. מי ייתן ואמצא את הכוחות לייצר את זה.
שבת שלום

[צפריר_שפרון*]

האופצייה לנסוע ולהתרחק מתרחקת כרגע
הבחירה שלך באופציה הזו מתרחקת.
ראה, כל מה שאמרת לה היה נהדר.
ובסוף המשפטים הנהדרים האלה, יש להוסיף - ולכן אני חייב לצאת לכמה שבועות - לא נגדך ולא נגדנו - בעדי.

ההתרחקות עצמה - על פני מסוכנת - היא היא בור הבטחון.

בחירותיך מצוינות ובשלב זה, טובה לה לנפש הפוגה מסוימת ולו באמירת כל המילים הנכונות והניסיון להרגיש את מה שהמילים הנכונות אומרות.
עם זאת, עדיין הנך מתעקש לאחוז במושכות, העגלה לעת עתה עדיין לכאורה מובלת בכוונים שאתה מנווט.

ראה, המטפלת הזוגית לא תציל את הקשר שלכם, גם כאשר היא נהדרת. היא רק עוזרת לכם להציל את מה שנותר מהקשר.
האופוריה, ההבטחות והתקווה המחודשת - כולן לקוחות מתוך אותה רומנטיקה קולקטיבית.

גם אם תצליח לשמור על עצמך מרגשותיך ולהפוך להיות מהוגן לחלוטין.
בתוכך המלחמה לא מפסיקה.

צא להתאוורר מחוץ לקשר - לטובתך אתה, לטובתה היא, לטובת הקשר.

הבריחה אל הטוב, החזרה על תובנות שכליות כאילו הופנמו אל רמת הרגש והאמונה ראויה להערכה - עם זאת, זו עדיין בריחה ורמת הזיוף שם עדיין גבוהה בסקאלה.
לכן, טוב להעלות את אלה בפגישת הייעוץ.
טוב לבקש את הזמן הזה לעצמך.
לא תוכל, אינך יכול ולא יצלח בשום מקרה להאיץ תהליכים.

הנפש זקוקה לזמן הבשלה.
תנו לכם.

יש לך הבטחון המלא שהטוב ביותר קורה ויקרה.
המצוין בפתח.
צא. צא ולמד. צא כשברור לך שהעניין הוא פנימי.

ההיאחזות בה, בפתרון מהיר ומזויף, באינטנסיביות של פגישות הייעוץ, במילים יפות וחיבוק אוהד, הדרישה לדעת אם היא אוהבת אותך -
כולם בריחה מעצמך.

ברור ונהיר שאין המילים האלה נושאות חן מלפניך.
עם זאת, מקורות המילים האלה המופנות אליך לא התחייבו מעולם לשאת חן מלפניך או להניח את דעתך.

הנח לזיוף.
הנח לפתרונות. הנח לאהובתך. הנח.

צא ולמד את ציפור, את החופש. צא ולמד.

---

תודות

[פלונית_שכזאת*]

כל כך מסכימה עם צפריר. כל כך מבינה את הקושי שלך, ציפור.

[צפריר_שפרון*]

אין לך דבר קל יותר מלהודות.
אפילו איוב הצליח להודות.
ההודיה אם כך היא הרגש הקל ביותר, התחושה הפשוטה ביותר
להעלאה.
כאן אם כך, ההודיה על הכל. על כל התנאים האלה, המובנים מאליהם,
שבאים לשרת אותך, על פי גחמותיך רצונותיך וטובתך הגבוהה,
היא פתח היציאה שלך ממלכודת הקרבן הנצחי.

אין לך דבר קל יותר מלפגוש את עצמך
בגובה העיניים, ללא כל זיוף והעמדת פנים
בהתבוננות במראה השקופה שבה לא נראה דבר אלא
ריק שלם מושלם באין נוכחותו, ללא צבע, ללא זהות
שם עולה הבטחון הזה מאליו
שממילא שום דבר לא תלוי בך
או עליך והשמחה אינה תלויה בדבר
המושכות אז רפויות אינך מובל אינך מוביל

קוריך במובן הזה של עכבשיות התודעה הנתפשת
משוחררים, דביקותם פסה
הנך יישות טהורה נוכחת באין זמן שזה הווה
ואין מרחב שזה כאן
ואין קיום שזה אני.
אז, אט אט מזהה את הגוף הפיזי
המשויך אל הקיום
חש את עונג הכאב העדין
את כאב העונג המוגזם

ומודה מתוך ההתכנסות הזו
בלב שלם - באין שלם - בשלמות ובמושלמות
עושה שלום במרומיך
ובהרריך מניח שלווה
מנוחת ימיך על מי מנוחות

עדינות המבט, חמלה, הסכמה
זה הוא האתה שקורא לך אני
אינך.

---

תודות

[פלונית_שכזאת*]

סליחה שאני מתערבת שוב לאחר כל היופי הזה שמעלי. אני מצטטת את צפריר (שהמילים שלו עוזרות לי במשהו הרבה יותר זניח):

צא להתאוורר מחוץ לקשר

[צוויליך*]

תודה צוויליך, את זה הבנתי... השאלה היא מדוע עזיבה של הבית יכולה לפגוע בו משפטית? והאם באמת הוא צריך להישאר "תקוע בבית" כשלא טוב לו שם, רק מתוך חשש לאבד משהו מבחינה משפטית?

(אנא הסבר לי מה אינך מבין בחשש לאבד את חלקך בבית ו/או עסק ועוד ועוד - חלק מרכזי בתביעות גירושים. אתה רציני? O-: )
לגבי פרטים תוכל לחפש ברשת, הדף אינו המקום לכך.

צוויל

[עתליה*]

תודה צפריר. תודה ציפור חופש.

[קורא*]

אני מודה לפותח הדף ולצפריר.
הקריאה כאן גרמה לי לשינוי גדול בתפישה.
יתכן ואני חוזר מעט על דברים אחרים, אבל:
ציפור חופש יקר, תפנק את עצמך. באם חופשה מהקשר לא אפשרית צא להתאמן, צא לריצה, צא לעיסוי, דיקור או לספא. שכב על החול בשפת הים, התבודד במדבר, תצעק, תצרח, הכה בשק אגרוף. תשחרר החוצה. מגיע לך.
תודה למציאות שמביאה אותך לשינוי עצמי, ללמידה. אל תפספס את השיעור.
כתבו לך לצאת מהקשר, כתבו לך שמגיע לך להיות מאוהב.
אני חושב שאתה מכיר בכך שמגיע לך לצמוח באמצעות הקושי.
שבתוך תוכך אתה יודע שדרושה לך עבודה עצמית, והזמן לשינוי הוא עכשיו.
מזדהה עם רגשותיך וחוסריך. כמוני-כמוך, נושא עמי באר עמוקה, כזו שאנחנו צריכים ללמוד כיצד למלא.
זוהי אחריותינו. אחריותינו הבלעדית. משא כבד שאל לנו להפיל על בנות הזוג.
היה חזק. אינך לבד. מאבקך ומילותיך מעניקים לי כוח ואני מקווה שמילותי מעניקות כוח גם לך.

[צפריר_שפרון*]

במובן הזה אם כך עם כל ייחודיות הכאב הפרטי, הקושי הפרטי כל כך של ציפור,
בסיטואציה שמעוררת בכל קורא את ענייניו הוא, ומכאן עולים גם היחסים עם הסבל.

כלומר, שכל אחד ואחת הוא 'אני', כולנו רואים את עצמנו וקוראים לעצמנו 'אני',
והייחודיות הזו שעל פיה כל אחד ואחת שונים, או מיוחדים - היא אחידה.

ומכאן שכאשר ניתכות המילים מילים האלה מאליהן, ויורשה כאן צפריר להתנער
היטב ולהעיד על תהודה מרתקת שעולה מההד של הכותבים בדף, תהודה גופנית ממש

והמילים זורמות מאליהן לעיניי המופתעות לעתים והשיעור האישי שלי הוא התמסרות
זה ההד וההדף הזה של העיניים הקוראות כאן,
המסכימות והמתנגדות וכל אחד וכל אחת במיטב הפגנת רגישותו או רגישותה,

במגוון מרתק של בני אנוש, המתחבטים בשאלת הזוגיות הראשונה
כלומר בינך לבין עצמך, יחסי תודעה אחת גוף ונפש אמת ודמיון

שזה עיקר העניין כאן,
והצמיחה המוצעת כאן, בבחינת הבשלה מסקרנת, משעשעת, מדהימה
בה הנך מגלה את עצמך מחדש

איננה אופציה אחרונה כלל וכלל
אלא הזדמנות.

כל המילים כאן מדברות על זה, מנחות בכל מחיר
לצאת למסע אישי וזה יכול להיות אחלה טיול

מסע אל מול עצמך - מנקה את דפוסי הזיוף העצמי
פנימה.

שם, החירות ממתיקה עמך סוד גלוי
בדבר האפשרות לחיות בשלום עם עצמך.
בזוגיות מופלאה, אינטימית וקרובה
יד ביד עד שדי.

עד אז, מומלץ ביותר.
לצאת במחול ולהתבונן בשקט מוחלט מהצד

על חן התנועה הפנימית
דמיון אם כך יהיה כלי מצוין לשם העצמת המציאות
מאשליית היומיום אל אמת הקיום בהווה.

שינוי בתפישה אם כך כולו בחירה אישית,
ומרגע שזה מתרחש - עצם רעיון השינוי בתפישה
הוא שינוי מבורך.

תודות גם ליד הכותבת ולמלים הנכתבות.

---

ציפור,
כאמור, זה לא אישי ואין אישי מזה.

חוזה
לך
ברח.

---

תודות ותהודות.

[צפרירה*]

צפריר מלא בכוונה טובה ואהבה
כן בהחלט השיעור שלך הוא ההתמסרות לנו הקוראים...
התודות שלך ולך
תודה

[ציפור_חופש*]

תקופה רבת תהפוכות - הולך ומסתמן שהמסע שלנו בניכר מגיע לסיומו - ונראה שכבר בחודשים הקרובים נחזור ארצה. זוהי מבחינתי משאלת לב. כבר לפני כחצי שנה, אמרתי לאשתי שהזמן הגיע לחזור, אין כל טוב בלהישאר כאן עוד. היא רצתה שנה ארכה, כהרגלי התרציתי, אבל עם לב כבד. היתר ידוע כבר. אבל הנה עכשיו נראה שהנסיבות שוב מאפשרות את החזרה.
היא אמרה לי אתמול שבמצבנו חזרה לארץ תנחית מכת מוות לזוגיות שלנו. אמרתי לה שאת מכת המוות כבר היא הנחיתה ושעכשיו הזמן לאסוף את עצמנו ולהשתקם. ואין כמו הבית על מנת לעשות זאת.
_יש לך הבטחון המלא שהטוב ביותר קורה ויקרה.
המצוין בפתח.
צא. צא ולמד. צא כשברור לך שהעניין הוא פנימי._

הרבה נכתב על כך שהמשבר הזה הינו בעצם הזמנות לגדילה ולהבשלה. שנינו על סף ה-40. רוצים למצוא את דרכנו בעולם. להטביע את חותמנו. להרגיש שייכים. לאהוב ולהאהב. למצוא ולהעניק משמעות ליום יום. לראות את הטוב ולהודות עליו. לא להישאב אל תוך מרוץ סיזיפי. לנשום ולזרום לחוד ויחדיו במודעות ועם כוונה במשעולי החיים.
אתמול ישנו חבוקים. אשתי חוששת מאד מהעזיבה ובאה להתנחם בזרועותי. לא היה לי קל לפתוח אותם עבורה. אמרתי לה שאני מרוסק מבפנים. שקשה לי להתקרב. אבל פתחתי את הידיים, והיא נשאבה אלי ונצמדה. נרדמנו חבוקים.

_מסע אל מול עצמך - מנקה את דפוסי הזיוף העצמי
פנימה.
שם, החירות ממתיקה עמך סוד גלוי
בדבר האפשרות לחיות בשלום עם עצמך._

בפעם הקודמת שעברתי משבר פרידה מבת זוג - בדיוק לפני עשר שנים. עברתי את המסע שעליו אתה מדבר צפריר. זו הייתה החוויה החזקה בחיים. חוויה מתקנת שאיננה דומה לאף דבר שחוייתי. הרבה ספרות מהמזרח, ושאות מקננות שלא מניחות לנפש ולגוף מנוח - לשם מה אנחנו חיים. והמסע אל עבר החיפוש אחר התשובה ביותר עבורי שחררה אותי מהתלות בזוגיות, בזיוף, בציניות, באומללות ובמסכנות - אז אכן הייתי ציפור חופש בתודעתי. אך התודעה חמקמקה, וללא תמיכה, המדרון חזרה אל המקום המוכר של החוסר הינו רק עניין של זמן.
אני חש הפעם אפיסת כוחות אל נוכח המשבר הזה. לכן ההמלצה לנסוע היא במקומה - כי רק משם אוכל לנצל את ההזדמנות הזו כראוי. אני לא מתכוון לבזבז הזדמנות כזו.
הפחד הזה לנטוש את המערכה ולהפקיר את אשתי עם המאהבת - בו אני צריך להילחם. כאילו הנוכחות שלי שם, לא מאפשרת את קיום הרומן במלואו. ואם אעלם, הקשר בין שתיים עשוי להרקיע לשחקים ואני אמצא את עצמי חוזר אל שוקת שבורה. אני מפחד מהתרחיש הזה אבל כשאני שם אותו אל מול ההזדמנות שבשחרור מפחדים מהסוג הזה - אין לי ספק מה אני צריך לעשות .
את אשתי איבדתי כבר. עכשיו אני צריך לעשות הכל על מנת של אאבד גם את עצמי. אולי אתחיל את המסע כבר עכשיו כאן, בראשי. בכך שאזנח את האובססיביות שלי לגבי לאן הלכה ולמה לא חזרה. אבל קשה כשאני כאן, קל יותר ממרחק.

[צפריר_שפרון*]

הפחד הזה לנטוש את המערכה ולהפקיר את אשתי עם המאהבת - בו אני צריך להילחם. כאילו הנוכחות שלי שם, לא מאפשרת את קיום הרומן במלואו. ואם אעלם, הקשר בין שתיים עשוי להרקיע לשחקים ואני אמצא את עצמי חוזר אל שוקת שבורה.

ההשפעה היחידה שיש לך על היחסים האלה היא שהנך מעודד אותם בחרדתך ובכל ניסיון להפריע להם.
סע.


תודות.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנא הסבר לי מה אינך מבין בחשש לאבד את חלקך בבית ו/או עסק ועוד ועוד - חלק מרכזי בתביעות גירושים. אתה רציני?
צוויליך מה שלא ברור לי זה, האם גבר שיוצא מהבית עקב כך שאשתו בוגדת בו, והוא מתלבט לגבי המשך היחסים, מוותר בכך על זכויותיו המשפטיות בעניין הרכוש ועוד ועוד? לי זה נשמע קצת לא הגיוני, ובכל זאת אם כך הוא - מדוע צפריר ממליץ על זה ללא חשש?

[צפריר_שפרון*]

מדוע צפריר ממליץ על זה ללא חשש?
בכל מקרה צפריר לא ממליץ שום דבר - הוא רק הרובוט שעל המקלדת.
כאן, מעולם לא עלתה המלצה לעזוב את הבית, אלא לצאת לפרק זמן - לחופשה.

ובכל מקרה - גם אם הומלץ לקיים פרידה מלאה לתקופה, בני הזוג לא חיים בארץ וכאמור הם כנראה חוזרים לארץ ולכן כל הנושא המשפטי פחות רלוונטי לספור הפרטי - אך נמצא כתמרור אזהרה באופן כללי לגברים באשר הם,
שכן המערכת המשפטית לא רק שאין בה שום הגיון - אלא שאין בה גם לא צדק, לא סדר ולא שום דבר שיכול להקל על מי מבני הזוג בבואם להיפרד באופן שהרשויות מתבקשות לשים שם את חותמתן.
הסבות לכך הן בעיקר הטירוף הכללי בכל הקשור למערכות יחסים בין המינים במובן הזה של התעמרות הדדית וליבוי ההתעמרות הזו על ידי הסביבה בעזרתם האדיבה של "נציגי מערכת החוק".
אף אחד לא יוצא טוב בהיבט הזה.

ושוב, כאמור, פרידה זמנית או חופשה של כמה שבועות - היא ההמלצה לציפור, ואם הובן אחרת הרי שאו שהמקור ממנו באים הדברים "נמלך בדעתו" או שהמסר לא הועבר מספיק ברור וטוב אם כך לתקן את המעוות.

תודות

[צוויליך*]

הבנת הנקרא פשוטה וקלה:

עדיף לו להמנע מלעזוב את הבית דה-פקטו..........שוב, זה לא מונע לקיחת פסק זמן וגו'.

_אני מציע שלא תשכור דירה ולא תעבור מהבית, מסיבות פרקטיות משפטיות.
שוב: אל. תצא. מהבית.
כן, כהצעתו של צפריר, קח לכם פסק זמן, תתרחק לתקופה_

וגם:
לגבי פרטים תוכל לחפש ברשת, הדף אינו המקום לכך.

צוויל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב, נראה לי שהבנתי צוויליך, אבל למה הציניות? אני שאלתי כי היה נדמה לי שציפור חופש אכן חושש להתרחק מהבית כדי לא להפקיר את השטח כדבריו, וחשבתי שאולי גם האיום המשפטי הנ"ל משחק כאן תפקיד עבורו, ולא רק העובדה שאשתו תהיה חופשיה "להתפרפר"... מצד שני זה היה נראה לי לא הגיוני שגבר יאבד מזכויותיו על רכוש או משמורת בגלל שהוא (נגיד) שוכר דירה פשוט כדי לא לסבול באופן יומיומי מחיים תחת קורת גג אחת עם אישה שבוגדת בו, או שהוא מתלבט לגביה. האם באמת נגזר על בני זוג ששוקלים להיפרד לחיות יחד באותו בית עד שיבוצעו גירושין רשמיים עם החלטות בית משפט והכל? נשמע לי הזוי...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואם למישהו יש תשובה לשאלתי, זה יהיה משמח לשמוע אותה ולא לצאת למסע חיפושים תלוש ברחבי הרשת

[בשמת_א*]

האם באמת נגזר על בני זוג ששוקלים להיפרד לחיות יחד באותו בית עד שיבוצעו גירושין רשמיים עם החלטות בית משפט והכל?
קודם כל זה תלוי באיזה אנשים ובאיזו מערכת יחסים מדובר.
בעיקרון כל מי שפועל בהסכמה, אפשר לעשות כל מה שרוצים. בהסכמה.
אבל לא כולם פועלים בהגינות או בהסכמה. לכן מאוד תלוי למי אתה נשוי. או למי את נשואה.

[צפריר_שפרון*]

כאשר את/ה נפרד מבן/ת זוג
הנך נפרד/ת גם מעצמך כפי שהיה מוכר לך במחיצתו/ה
על הטוב והטוב יותר שבו/ה, על המצוין שבו/ה

---

תקופת מה בחיינו הבוגרים צעדנו ביחד, התבגרנו ביחד,
ועכשיו אנחנו נפרדים, את עוזבת אותי; אני עוזב אותך

---

מצער הדבר ככל שיהיה
בתקופת חיים זו
עדיין נתפש מוסד הנישואין כמאשר איזו בעלות.

המודרניות והנאורות לכאורה הן שהבעלות הדדית
בפועל - אין בעלות.

---

מצער הדבר ככל שיהיה
כאשר הפרידה נתפשת כאבדן בעלות -
בעלות על האהבה; על המין; על הבריאות;
על דרך החיים המשותפת;

נדמה לה לנפש כאילו זה הוא או היא שהיא מאבדת
בעוד היא מאבדת אך ורק את נתיב המילוט
את הבריחה הגדולה מעצמה – החוצה.
נאחזת.
אז כאשר הנפש מדמה לעצמה שהיא נשארת לבד,
רוקעת ברגליה אל תוך ביצת חייה,
מעלה מחדש משקעי בוץ ומדון
הרגליה מעלים את חולות העבר אל
רקיע במים בהם מדשדשת
אל רקע אפור ומכמיר לב.

---

קורה שבתוך האבדן העצמי הזה
עולה הילד הקטן ומשתלט לחלוטין
על כל הגיון או שכל, כולו רוטן נוקם ונוטר,
לכאורה מה שלא הצליח לו בחיי הזוגיות -
אפשר שיצליח לו עכשיו.

כמובן שזו גם הילדה הקטנה
שכולה כעוסה ורותחת על חוסר האונים שלה
לחנך את האיש הזה להיות מה שנראה לה כראוי ונכון,
מניחה טון זועם, צודק ומלא תוכחה.

---

כאשר הפרידה היא תוצאה של חוסר הסכמה להתבונן פנימה,
עשויה לעלות עיקשות ילדותית לנסות לאחוז במושכות הצדק
ולבוא חשבון לאחר הפרידה מה שיכול להיות מבורר ללא פרידה,
והילד הקטן רגוע ומחייך למקרא הרעיונות הבאים:

מכיוון שהבירור הזה הוא לעולם פנימי.
כאשר אדם למד לברר את עצמו מבפנים -
ללא העמדת פנים וללא זיוף,
אינו יכול אלא להשתחוות עמוקות לאהובתו הבוגדנית
ולהודות על כל יום שהיתה לצידו - על מעשי האהבה החיים - ילדיו -
על העונג הבלתי נתפש של מעשה האהבה ההוא,
שממנו התחברו להם זרע וביצית למשל
ויש עוד ריבוא ברכות והודיות שיברכה בלבו.

הודיה על הזכות להיפרד מהדמות האלוהית הזו
אשר זכה להיות במחיצתה עשויה לפתוח את הפתח
להיות לה לחבר - לידיד - לאח.

וכאשר היא למדה את עצמה מבפנים,
כולה רטט של הודיה עמוקה לאיש המופלא הזה
שידע אותה כפי שאף אחד לא ידע.

הי איש - תודה.

---

ולעניין הזה של כל השטויות המשפטיות, כספים
ושאר אבני דומינו במשחק האווילי של החיים,
זה משחק ילדים לא אחראיים
ללא מבוגר אחראי בסביבה.
שכן על מנת להיות מבוגר אחראי - בכל סביבה -
טוב לבירור הפנימי.

---

כך, במעגלים, כמו פו הדב -
מסתובבים העניינים
אל תוך הבירור הפנימי,
ההתבוננות - ההסכמה -
ובסיבוב הזה המעגלי,
עולה העגול אל על
והרי לך ספירלת החיים.
בינך ובינך
ביני לביני.

---

תודות ותהודות.

[פלוני_אלמונית*]

תודה בשמת א, נראה לי שהבנתי. משום מה אף אחד לא מעוניין לומר באופן ברור מה עלול להיות גורלו של גבר שעוזב את הבית, ונגיד שאשתו לא מעוניינת במיוחד להיות הגונה איתו בתהליך הפרידה... כלומר מהו האיום המרחף מעל ראשו במקרה זה? זה נאמר כאן רק ברמיזה, ונשמע שהכוונה היא שאכן אפשר להשתלט על רכושו או זכויותיו ההוריות בגלל צעד שכזה? נשמע לי מוזר, אבל העולם מוזר...

[פרח*]

תודה צפריר

[אחת*]

ציפור יקר.
בתחילת הדף לא נטיתי לצידך, נשמעת לי מעיק ותובעני כלפי אשתך.
ככל שאני קוראת ועוקבת הדברים מתבהרים ו יותר ויותר.
חשוב לשמור על המשפחה, על הזוגיות.
אבל תבדוק היטב שאתה לא מעוניין בזה כל כך רק משום שהיא כל כך לא שם.
יצאתי מקשר קצרצר של מישהו שהיה קר ואדיש. לא ברמות של זוגתך ולא לאורך זמן רב כל כךך ובטח שלא רעה בזזדות זרים והאמן לי שאני מבינה ש80% מהכמיהה שלי אליו נבע מהריחוק שלו ולא מההנאה שלי איתו. מהלא מושג, מהרצון באישור, מהרדיפה אחרי אינטימיות כמו רעב ללחם.
20% זה גם הוא ואישיותו והחיבור ביננינו. אבל כשדמיינתי לעצמי אותו הפוך לגמרי, דביק, נוגע, מלטף, מקרקר כל היום סביבי אפילו מקנא, נענה לכל דרישה שלי הבנתי כמה קסום הוא הריחוק. ואני אל מזוכיסטית, מעולם לא אהבתי ואל רציתי בגברים מנייאקים, אדישים או פסיבים. לכן גם נפרדתי ממנו כי זו לא אני כלל. אבל הייתי צריכה להבין את זה בשביל שזה יקרה.
הבנתי שחוויתי כמעט התעללות. כי במקרה שלנו הוא לא התכוון להרע, היה טבעי לו לשחרר מעט חיבה ואת האהבה ביטה בדרכים אחרות אל מספקות.

אני מציעה לך להתמקד בחייך, בעבודה שלך, בילדיך. גם פה אתה מנתח כל פסע ושעל בסיפור שלכם.
הנח לה שתעשה מה שבראש שלה, ואתה חיה את חייך. אם היא תבין שהיא אל מרכז עולמך ושאתה עמאי ונכון בלעדיה, יש סיכוי שמשהו טוב יקרה מהצד שלה, שהיא תעריך יורת את הנוכחות שלך דווקא מתוך החיסרון.

ואם לא אז לא, אז החבל כבר נקרע.

בכל קמרה אף אחד לא צריך להסתפק בחיים שבהם ברור לך שאתה בעדיפות אחרונה, שאתה לא ראוי אלהבה ושעוד מעניקים אותה לצלע שלישית.

ועוד דבר, לא ברורה לי הקבלה הזו של הרומן עם האישה. רוב הנשים הסטרייטיות לא יחפשו נחמה בזרועות אישה כשיש משבר בנישואין. אתה מציג זאת כאילו שההיא משמשת מפלט, אבל ייתכן וההיא זו הגשמת החלום האמיתי ושזוגתך היא לסבית או דו מינית שמתמוגגת מהמימוש החדש. במקרה כזה גם כדאי לשקול מה עושים ולא נופלים כקורבן על מזבח האהבה. לא אתה ואל היא.

קשה לחשוב על פרידה ואני מאחלת לך שלא תתרחש כזו, אבל מרגע שאתה מבין ומתנהל באופן כזה שפרידה לא תהרוג אותך ושאתה חי ודורש בקשר את מה שנכון לך, הדינמיקה של שניכם משתנה או לכאן, לחיוב לחיבור או לכיוון של פרידה.

בהצלחה

[בשמת_א*]

ונשמע שהכוונה היא שאכן אפשר להשתלט על רכושו או זכויותיו ההוריות בגלל צעד שכזה
לפי "מדריך משפטי לאשה" מאת ברברה סבירסקי, מהדורת 1987 (כלומר, לא מעודכנת), כתוב שדירה שנרכשה במהלך הנישואין שייכת חצי חצי לשני בני הזוג, גם אם נרשמה רק על שם אחד מהם - בהעדר הסכם ממון שמעיד אחרת.
אם עוזבים דירה שכורה - לגבי האשה, היא עלולה לאבד כך את הזכות לחזור ולגור באותה דירה.

בכל מקרה, מנסיוני (למרבה המזל, נסיון שנלמד מנסיונם של אחרים) - התשובה לשאלה הזאת היא כנראה פרטנית: זה תלוי מה עילת העזיבה ואיך אפשר "להוכיח" אותה, איפה גרים ומי בעל הבית (האם בדירה שכורה, האם בדירה של האשה מלפני הנישואין, האם בדירת האיש מלפני הנישואין, האם בדירה משותפת, עם הסכם ממון, בלי הסכם ממון, וכן הלאה), מה הסיכוי שהצד השני ירוץ לבית המשפט שבו אפשר הכי הרבה "לדפוק אותך" ולעו"ד שכל מטרתו לעשות הרבה כסף ו"לדפוק אותך", עם המצאות מופרכות אבל שאפשר לטעון כי אין הוכחות אחרות, בהנחה שיפלו על שופט לא הגון (רק בשנה האחרונה התדיינו כמה מחברי הטובים ביותר מול לפחות 3 שופטי-עוולה מטי-משפט) ועוד.

האזהרה היא כללית: יש גברים שצעד כזה עלול לעלות להם ביוקר.

המטרה היא שכל אחד יבדוק ויתייעץ פרטנית אם הוא בקבוצת הסיכון הזאת או לא. רק בשביל שלא ייצא שמישהו יבין לא נכון ויעשה צעדים פזיזים בלי לחשוב ובלי להתייעץ.
בכל מקרה, בדף הספציפי הזה צפריר לא המליץ בכלל על שום צעד דראסטי, אלא לצאת לחופשה. אבל ממילא ציפור חופש לא פתוח לקבל הדרכה או עצות, הוא רק רוצה אוזן קשבת אוהדת.

האם גבר שיוצא מהבית עקב כך שאשתו בוגדת בו, והוא מתלבט לגבי המשך היחסים, מוותר בכך על זכויותיו המשפטיות בעניין הרכוש ועוד ועוד? לי זה נשמע קצת לא הגיוני, ובכל זאת אם כך הוא - מדוע צפריר ממליץ על זה ללא חשש?
לא יודעת אם זה אותו פלוני אלמונית, אבל הלו, צפריר לא המליץ על דבר כזה בכלל.
וזו דוגמא שבגללה האזהרה הזאת נחוצה:

אנשים קוראים בדף ברפרוף, בחוסר תשומת לב, או מכל סיבה אחרת שוגים בהבנת הנקרא.
ואז, נגיד שאחד מהם הוא במקרה גבר שנמצא ביחסים מעורערים עם אשתו, ונדמה לו שיש פה איזו עצה כללית שרלבנטית גם לו, והוא ירוץ לקפוץ ראש ולעזוב את אשתו ככה סתם כי צפריר נתן איזו עצה לגבר אחר בכלל?
זה נשמע לי עוד יותר לא הגיוני מאשר הסכנה לאבד זכויות ברכוש אם אתה גבר מפרנס ואתה נוטש את אשתך וילדיך באופן חד צדדי. שהרי זה עלול להיות מצב שמראה חוסר תום לב, כוונה רעה כלפי האשה והילדים. מה אם הגבר שמאמין שאשתו בגדה בו בכלל טועה? מה אם הכל אי הבנה? מי הטיפש שירוץ להפוך את חייו בלי שמץ של מחשבה או התייעצות, על סמך קריאה של סיפורים באינטרנט?

אין פה שום עצה משפטית. חבל להתבחבש בה ולהיכנס לסרטים על תסריטים שלא בהכרח רלבנטיים.
בסך הכל, עצה להיזהר :
שכל אחד יבדוק טוב טוב אם הוא או היא לא גרים בבית זכוכית. לפני שמתחילים לזרוק אבנים.

[פלוני_אלמונית*]

וואו בשמת, את משהו מיוחד, תודה על ההסבר המפורט!

האזהרה היא כללית: יש גברים שצעד כזה עלול לעלות להם ביוקר.
זה משפט המפתח, וחבל לשמוע שכך הוא.

אם אתה גבר מפרנס ואתה נוטש את אשתך וילדיך באופן חד צדדי. שהרי זה עלול להיות מצב שמראה חוסר תום לב, כוונה רעה כלפי האשה והילדים
חס וחלילה, ההתייחסות היא למצב של ציפור חופש, שפשוט קשה לחיות ביחד במצב כזה, פסק הזמן מרגיש לי ממש הכרחי, ומי אמר שחופשה מתאימה יותר מלצאת לדירה נפרדת לזמן מה?

צר לי לשמוע שאפשר לפגוע בזכויותיו של גבר שבסך הכל מבקש לקחת אוויר ממצב בלתי אפשרי כדי לקדם החלטות שיועילו לכל המשפחה... ועליו להתרחק רק במסווה של חופשה במקום לעשות את מה שבאמת מתאים למצב (וכאן הכוונה לאו דווקא לציפור חופש)

[פלוני_אלמונית*]

אבל הלו, צפריר לא המליץ על דבר כזה בכלל
צודקת... הוא לא המליץ על פסק זמן הכולל מעבר דירה, אלא על חופשה,
וזה גם בכלל לא צפריר הוא רק הרובוט שעל המקלדת.

[בשמת_א*]

צר לי לשמוע שאפשר לפגוע בזכויותיו
אפשר לפגוע בזכויותיו של כל אחד )-:
אם יש מישהו שרוצה לפגוע.
ואם יש מישהו מהמערכת המשפטית שמשתף פעולה עם זה.
ולצערי כי רב, יש )-: לא מעט כאלה )-:

_שהרי זה עלול להיות מצב שמראה חוסר תום לב, כוונה רעה כלפי האשה והילדים
חס וחלילה, ההתייחסות היא למצב של ציפור חופש, שפשוט קשה לחיות ביחד במצב כזה_
כן, אבל אם נדמיין מצב שבו הגבר עוזב את הבית בגלל עלבון וקושי לחיות ביחד.
אבל לא עושה את זה בהסכמה, אלא פשוט קם והולך.
האם אשתו יכולה להיבהל לגמרי ולייחס לו כוונות רעות שאין לו? ולכן לרוץ ולפנות לערכאות?
האם אשתו יכולה לקבל ייעוץ מעו"ד מהסוג המכוער שימליץ לה לירות בכל התותחים ולתבוע אותו על הכל בבית משפט, מתוך כוונה לנסות את "שיטת מצליח"? וכך הוא ימצא את עצמו נאלץ להתגונן מפני האשמות שלא שיער בנפשו ומפני דרישות רכוש ומזונות שלא תיאר לעצמו? או מפני שלא ניחש שאשתו נקמנית או מפני שלא הבין שהיא נבהלה עד עמקי נשמתה ועושה מה שהעו"ד ממליץ לה בלי לחשוב?

אם אין לו שום מסמך חתום ביד, אז היא (הדמיונית) יכולה לתבוע אותו (הדמיוני) על כל דבר.
מאיפה הוא ישיג עכשיו "הוכחות" שהיא בגדה בו עם אשה והוא נפגע כל כך שלא יכול היה להמשיך לגור איתה ולכן יצא מהבית? היא יכולה לטעון כל טענה שבעולם ואפילו להצליח להוכיח אותה יותר טוב (כי העובדות הן שהוא עזב ואת זה היא יכולה להוכיח, ובלי שום הסכם ואת זה היא גם יכולה להוכיח... ואם הוא אמר משהו אבל זה לא הוקלט ולא תועד, את זה הוא לא יוכל להוכיח...).

כל אלה דברים שקרו לאחרים. )-:

[פלוני_אלמונית*]

אוי ואבוי, זה ממש מדכא תודה על ההסבר המפורט, זה חשוב!