בדידות בחיי הנישואין

[בשמת_א*]

קודם כל אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבו שמש ופלוני אלמונית ותיקה מעלי.

"נורא קשה לשים את עצמי בצד בלי גילויי אמפטיה מהצד השני"
אני אדבר אליך tough love: קשה, אבל אין לך ברירה. אם לא תלמד לעשות את מה שאתה מכנה "לשים את עצמך בצד", איבדת אותה.
עוד דבר אני אגיד: מה שאתה קורא "לשים את עצמך בצד", זה ניסוח מאוד מייפה.

"שצריך לקחת קשר ואינטמיות בכח כי אחרת לא נקבל",
אוי, אוי, אוי. אני שמחה שבשכל אתה מבין שזו גישה דבילית, אבל אתה יודע מה, אין דבר שהורג את האהבה של אשה יותר מזה )-: התחושה שהיא לא בנאדם בכלל. תחושה של אונס. כאילו שהיא חפץ בשבילך, מישהי שאין אליה שום אהבה או איכפתיות, שהיא רק משהו לנצל, לקחת ממנו, לשאוב את מה שנחוץ לך ולזרוק אותה, כמו ערפד שזקוק לדם, בלי איכפתיות אם טוב לה או לא, אם נעים לה או לא, אם היא רוצה או לא. סליחה שהמלים נשמעות קשות, אבל אני ממש מנסה לתת לך פה את נקודת המבט של הצד השני, לנסות להראות לך כמה זה מרגיש מזעזע מהצד שלה.

להפסיק את המעגל אתה צריך לעבור שינוי. לראות אותה. לראות אותה באמת. כבן אדם. כבן אדם אהוב. כמישהו שווה ערך אליך. אני באמת לא חושבת שאפשר להשיג את זה דרך האינטרנט, אני אומרת לך שוב ושוב.
תחושת החסר שלך נכונה. אבל היא לא קשורה אליה. חסר לך ערך עצמי, חסרה לך אהבה עצמית, ואתה מנסה לקחת אותם בכוח ממנה או מרגיש תלוי בה, שהיא תתן לך אותם, אבל אלה דברים שהיא לא יכולה לתת לעולם, כי הם חסרים אצלך. זה כאילו חסרה לך רגל ואתה מנסה לכרות את שלה ולקחת. זה לא יעבוד. הרגל חסרה אצלך, מה תעשה עם רגל כרותה? זה לא ישלים את מה שחסר לך.

[צחי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשבוע שעבר לא יזמתי כלום ,אפילו לא שיחה. דברנו,לא שרבנו ,אבל לא שיחת עומק ,ולא כלום. זה קצת קשה לי לעשות את זה טוב. זאת אומרת לא ליזום, אבל גם בלי כעס,אבל אני עובד על זה.(בסתר לבי קיוותי שהיא תיזום אבל זה לא קרה).
בפגישה אצל המטפלת היא אמרה באופן די צפוי שהיא מרגישה יותר טוב. לא פרטה איך אבל זה טוב.
בינתיים אני ממשיך לשחרר.
היא עוד אמרה בפגישה, לאחר שהמטפלת שאלה אותי אם כל הכעסים בינינו משפיעים על הילדים והשבתי שאיך פעם, אמרה האשה שזה דווקא כן משפיע והרבה פעמים היא עושה דברים בשבילי אפילו שהיא לא רוצה כדי שלא ישפיע על הילדים.
זה נשמע לי כמו צורה של הקרבן הנצחי. שתמיד בכל מצב יהיה זה שמתקרבן, מוותר, עושה, עצבן אותי.

[בשמת_א*]

בסתר לבי קיוותי שהיא תיזום אבל זה לא קרה.
זה עוד רחוק מאוד. אני מציעה לך בשיא האיכפתיות לרדת מציפיות לא ריאליות כאלה. אתה שוב מצפה לשינוי מהיר.
הנישואין שלך נמצאים במצב של חולה סרטן בהנשמה בטיפול נמרץ, ואתה מצפה שהוא יצטרף לסובב תל אביב בסוכות.
בבקשה להתאים את הציפיות למצב הריאלי!
קודם יוצאים מהנשמה.
אחר כך יוצאים מטיפול נמרץ.
אחר כך מטפלים בסרטן.
היא אמרה שהיא מרגישה יותר טוב? אולי זה מפני שהורדת את הלחץ לשבוע. אז נשמע כאילו אפשר להוריד את ההנשמה? אבל בזהירות, כי שגיאה אחת והחולה שלך חוזר להנשמה...

לא הבנתי את התשובה שלך לגבי הילדים (שאיך פעם? מה התכוונת לכתוב? 0-: ), אבל התשובה של האשה שלך היא תשובה רגילה, טבעית, סבירה וטיפוסית של אמהות.
במקום שזה יעצבן אותך, אני מציעה שתתחיל להעריך את זה.
זו תכונה בסיסית של כל אשה באשר היא אשה, נדירות הנשים שאינן כאלה: כל אמא נורמלית שמה את הילדים במקום הראשון. כל אמא נורמלית מגינה על הילדים בתור ברירת מחדל. אם היא לא עושה את זה, הייתי חושדת מאוד.
התשובה שלה כנה ואמיתית, ואין לי ספק שהיא עושה את זה כל הזמן ואם אני לא טועה אפילו כתבתי לך (אתה זוכר? לגבי היציאות לבילוי? כתבתי לך שלדעתי היא רצתה לבוא לקראתך והסכימה לצאת איתך אפילו כשרצתה להישאר בבית, רק כדי לבוא לקראתך, עד שזה היה לה יותר מדי ואז היא ביטלה ברגע האחרון).

שים לב ששוב ושוב אתה מתעצבן על דברים שהם בסך הכל טובים. אז בוא נבדיל בין שני דברים, אחד חיובי - היא אדם מאוד איכפתי, הילדים חשובים לה, היא אמא טובה, והיא גם משתדלת להיות רעיה טובה ככל שהיא יכולה. השני פחות חיובי - היא לא יודעת להגיד בקול רם מה היא לא רוצה, ומתי היא לא רוצה, בצורה שתבין, כדי שהיא לא תצא קורבנית.
חלק מהחינוך הנשי הוא לוותר למען האחרים שיקרים לנו, ולא לבקש למען עצמנו. מאוד קשה ללמוד התנהלות אחרת, ומולך קשה לה מאוד כי אתה לא מנחש אף פעם מה היא צריכה, מה חשוב לה, מתי היא מוותרת, ומתי היא עושה דברים בשבילך אפילו כשהיא לא רוצה כדי להגן על הילדים (או כדי שאתה לא תרגיש רע, או כדי שלא תתפרץ עליה...).

אתה רוצה שיפור ביחסים?
אז א. תתחיל כאמור להעריך את התכונה הזאת שלה. ותגיד לה. תגיד לה שאתה מאוד מעריך את זה שהיא אמא טובה, שהיא תמיד מגינה על הילדים גם על חשבון עצמה, כי גם לך הילדים שלכם חשובים וזה ערך יפה וחיובי ובכלל לא קל.
וב. הייתי מציעה לראיין אותה. איזה דברים "היא עושה בשבילך אפילו שהיא לא רוצה כדי שלא ישפיע על הילדים"? שתפרט. שתסביר. היא צריכה ללמוד לדבר איתך בכנות ולהגיד לך מה לא נעים לה ומה כן, ואתה צריך ללמוד לפענח אותה ולהבין את הראש שלה. פה הסיכוי לנישואין שלכם. שכל אחד יבין את השני ובמקום הקרבה אוטומטית תבוא תקשורת אמיתית מלב אל לב שבה שניכם תבינו באמת זה את זו ותרצו באמת לבוא זה לקראת זו.

אמרתי לך כבר כמה פעמים ואני חוזרת ואומרת שוב: המפתח לשיקום הנישואין שלך הוא שתתחיל להבין אותה (ואני שואלת את עצמי, מה המטפלת אמרה על התשובה שלה. זה נשאר ככה באוויר? 0-: ).

[פלוני_אלמונית_ותיקה*]

כל מילה שבשמת כתבה! ממש כל מילה.
היא צריכה ללמוד לדבר איתך בכנות ולהגיד לך מה לא נעים לה ומה כן, ואתה צריך ללמוד לפענח אותה ולהבין את הראש שלה. פה הסיכוי לנישואין שלכם
ואתה צריך ללמוד להקשיב לה בלי להתעצבן או לחשוב שהיא מתקרבנת. כי אם לא- היא לא תיפתח כלפיך ולא תספר לך.

[צחי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה שכתבתי שאיך פעם זה משפיע על הילדים התכוונתי שמהצד שלי זה בדרך כלל לא משפיע עליהם למעט מקרים מסוימים שאני מניח שקורים לכל אחד שמצבי רוח לעיתים משפיעים על הילדים. וממילא לדעתי זו סתם התקרבנות.

[בשמת_א*]

ואולי אשתך רגישה יותר למה שהילדים מרגישים ולמה שמשפיע עליהם P-:
במקומך לא הייתי יוצאת מנקודת הנחה שאתה מבין את הילדים טוב יותר ממנה...
חוץ מזה, אני לא רואה פה התקרבנות אצל אשתך: כששואלים אותה ישירות, היא עונה בכנות, אבל לא ראיתי שהיא מגישה לך חשבון לפרעון "הנה, תראה, הקרבתי את עצמי למען הילדים, עכשיו תשלם לי על זה", או "תראה כמה אני מסכנה". אם הבנתי אותך נכון, אז זה בדרך כלל מוסתר ממך לגמרי, אין לך מושג שהיא הקריבה?
זה שאתה לא רואה ולא מעריך, זה בעיקר עצוב.
זה אתה שמציג לה חשבון לפרעון: "תראי כמה אני מתאמץ למענך, עכשיו אני מצפה שתשלמי לי בתמורה". ומתרגז אם היא לא "משלמת" (ביציאה לבילוי, בהסכמה לפעילויות משותפות, במגע וכדומה).

[צחי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת יקרה תודה.
הפעם אני לא כל כך מסכים עם מה שכתבת,אבל בכל מקרה מה שאת ואחרים כותבים פה נותנים לי תמיד עוד מבט וחומר למחשבה,וזה מאפשר לי להכיל יותר,להקשיב יותר, ובעיקר לא לפעול מתוך אוטומט ולא לחרב את היחסים שנבנים לאט לאט.
אז שוב תודה.

[בשמת_א*]

בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

לא יודעת מה איתכם אבל אני לא יודעת מהי זוגיות כלל.
בעלי הוא הקשר הראשון שלי ויש לנו 2 בנות.
הבנאדם לא משקיע בכלל
בטח שגם אין יחסים.

וזה הקשר הראשון שלי בחיים
אני בת 32

[נטע*]

טיפול זוגי עושה פלאים, טפטפי לו לאט אם הוא מתנגד. טיפול טוב מציף הכל ומנקה

[פלוני_אלמונית*]

נראה שלך זה טוב או לפחות היה טוב עד עכשיו. מה את רוצה שיקרה? מה את באמת מוכנה לעשות? האם אפשר יהיה להפר את ״החוזה״ ששניכם מקיימים בהצלחה כבר כמה שנים.