בדיקות התפתחות והיחס לילד

הלכנו היום כל הפמליה (הגדולה בת השלוש, הקטן בן כמעט 8 חודשים ואבאמא) לרופא התפתחותי.
חזרנו עייפים פיזית ונפשית.
מילא זה שהרופא לא מבין כלום בהנקה ובקצב הגדילה של תינוק יונק,
מילא זה שהוא לא מבין כלום בחיסונים אלא רק פועל על-פי ההוראות שמשרד הבריאות נותן,

הדבר שהכי לא מובן לי והכי לא נסלח מבחינתי -

מדוע אין הרופא מתייחס לילדים הבאים אליו לבדיקה?
הוא לא טרח אפילו להגיד שלום לגדולה, לשאול איך קוראים לה, בת כמה היא ועוד שאלות מסוג זה היכולות לעזור לה להרגיש
קצת יותר בנוח איתו.
והכי מצחיק אותי שאח"כ הוא מבקש ממנה להתפשט ולא מבין מדוע היא אינה משתפת פעולה.
אפילו שישאל אותה שאלות לא בגלל שהוא באמת מתעניין, אלא רק על-מנת שיהיה לשניהם יותר קל.

מיותר לציין שהרופא והאחות לא אהבו את זה שהיא סירבה לשתף פעולה וניסו ל"שחד" אותה בסוכריות וממתקים.
הודעתי לשניהם שאני לא מוכנה להכריח אותה ובודאי שלא ילחצו עליה. שאלתי אותה בשקט מספר פעמים אם היא מוכנה שהוא יבדוק
אותה וכל פעם היא ענתה בסירוב.
כיבדתי את דעתה והודעתי להם שהביקור עם הגדולה הסתיים. שניהם הסתכלו עליי במבט כועס. סיכמנו שנפגש (אולי...) בשנה הבאה.

עם הקטן זה היה בכלל מעצבן. הרופא החליט שקצב העלייה במשקל ובגובה "לא מתאים" לעקומות הגדילה (הוא היה באחוזון 90 ועכשיו הוא באחוזון 50).
ומה הוא הציע - לתת לו ביסקוויט! בשביל מה? וגם "תוספת" (הוא לא פירט איזה).
התחלתי לספר לו שתינוקות יונקים מאיטים את קצב הגדילה בסביבות גיל חצי-שנה, שבסיקוויט זה ממש אסור בגלל האפשרות של צליאק ותוספות (מוצקים)
הוא מתחיל עכשיו אבל לא בדיוק אוהב את זה...

ושוב, מיותר לציין, שהרופא ממש לא אהב את דבריי. (ותודה לד"ר ליבוביץ ובשמת שאישרו את הרגשתי בפורום.)

ולסיום -
כשדיברנו כמה אימהות על הבדיקה ועל ביקורים אצל רופא, אמרתי שהגדולה לא שיתפה פעולה וכמה שאני מבינה אותה -
כולן אמרו לי שההתנהגות שלה נובעת ממה שאני משדרת לה .
אני בשוק, אני בהלם, אני המומה !!
מה אני בדיוק "משדרת" לה? אני מקווה שאני משדרת לה שאני מכבדת אותה, מבינה אותה ולעולם לא אכריח אותה לעשות משהו רק בגלל שכולם עושים!

מרוב התלהבות שכחתי לשאול -

עד כמה נחוצות בכלל אותן "בדיקות התפתחותיות"?
הכוונה שלי הן יותר לגילאי שלוש+.

אוי, מנג, אל תעשי את זה לעצמך יותר... אני ויתרתי אפילו לקטנה... אנחנו הולכות לרופאת ילדים חביבה שמכירה אותנו על כל שגעונותינו מגיל 0 וזה מספק אותנו בהחלט.

אני חושבת שרופא הילדים הרגיל שלכם יכול לעשות את הבדיקה ההתפתחותית. זה מה שאנחנו עשינו.

לצערי זה הרופא-ילדים הרגיל שלנו....

אז תחליפי רופא. יש לך זכות לעשות את זה.

אצלינו יש רופאת משפחה (של כולנו, הורים וילדים), שהיא קודם כל בנאדם. כל ביקור כולל שלום, מה שלומכם - אלינו ואל הילדים. אפילו בדיקה של התינוקת (בגיל חודשים) כללה לדבר אתה!
לדעתי - זה רף גבוה, אבל מגיע לכל אחד.
החליפו רופא!

אנחנו לא הלכנו לבדיקת התפתחות בגיל 3.
הם נראים לי בריאים ובסדר, גם בהשוואה לבני גילם, וגם כי אני רואה שהם כל הזמן "גדלים" - לומדים דברים חדשים, מפתחים רצונות חדשים וכו'.

אחרי נסיון עגום עם טיפת חלב הפסקנו ללכת מייד אחרי החיסון של גיל שנה, כך שדילגנו על כל בדיקות ההתפתחות למינהן וזה ממש לא הפריע לילדה להתפתח

ממש עצוב לשמוע שרופא הבא במגע יום יומי עם ילדים, ודווקא בריאים, לא מסוגל להתייחס אליהם בצורה הולמת.
גם הבנות שלי סרבו לבדיקת רופא התפתחות כשהן היו בנות שלוש ושש. כלומר בת השש בבדיקה לפני בית ספר, ובת שלוש הבדיקה המקובלת.(החלטתי להיות ילדה טובה ולקחת אותן לבדיקה - אני הרי לא בודקת אותן בעצמי). שתיהן פשוט לא הסכימו להתפשט, ובחיי שלא שידרתי להן דבר. אני ביחסים טובים עם הרופא שבדק, הוא היה די נחמד, ככל שאני זוכרת, והן פשוט לא רצו להתפשט. אז לא.
אני באמת חושבת שחשוב לשדר לילד שמכבדים אותו. מצד שני - אם זה באמת חשוב, אז צריך להסביר מדוע זה חשוב (נניח כשהילד חולה), ואז לעשות את זה למרות ההתנגדות. מנסיוני כרופאה המצב הגרוע ביותר הוא משא ומתן אין סופי עם ילד שמסרב לבדיקה או טיפול. זה משדר לילד שאולי זה לא באמת חשוב. לצערי הייתי שותפה לטיפולים בילדים חולים באמת, כמו ילדים חולי סרטן, לא עלינו, והילדים שהצליחו להסתגל בצורה הטובה ביותר לטיפולים היו אלה שההורים שיתפו פעולה עם הרופא, החזיקו את הילד כאשר היה צריך, גם אם לא רצה. כמובן לאחר הסבר לילד, ונסיון לקבל שיתוף פעולה. לאחר פעם או פעמיים שהילד הבין שכל הנושא לא פתוח למשא ומתן הכל הלך הרבה יותר מהר ופשוט, תוך פחות בכי, פחות כאב ופחות תסכול. הכי גרוע היה עם ילדים שההורים ניסו משך שעות כל פעם לשכנע אותם, להתחנן בפניהם, לשחד אותם, ובסוף רק זה נעשה בכוח. וזה היה חוזר על עצמו כל פעם. וכך בדיקה או טיפול שהיו יכולים להסתיים תוך דקות נמשכו שעות.
כך שאם באמת צריך - אין מקום למשא ומתן אינסופי, ולעומת זאת אם מחליטים שזה לא חשוב באמת - אפשר לוותר מיד. לצערי ישנם מצבים שבאמת אין ברירה, והדברים שצריכים לעשות לילד באמת לא נעימים וכואבים, או אפילו סתם לא מתחשק לו, כמו בדיקת רופא, אבל אין ברירה.
בעצם כמו כל מצב עם ילדים - כדאי לבחור את הדברים החשובים באמת, ולוותר על היתר.

שאם באמת צריך - אין מקום למשא ומתן אינסופי

אמא לחמישה, מה שכתבת הציף בי זיכרון מלפני כמה שנים.
הלכתי לקופת חולים כדי לבצע את בדיקת הדם שוידאה שאני אכן בהריון (-:
מהחדר בוקעות זעקות שבר של ילד. כשהגיע תורי נכנסתי וראיתי ילד בן חמש, ממרר בבכי, מסרב להפשיל שרוול ולהושיט יד לבדיקה. אמא שלו מנסה להחזיק אותו, האחות מנסה להרגיע. שתיהן מתחננות, מפצירות, משחדות, מסבירות. גורנישט. נותנים לו להירגע קצת ואז חוזרים על כל הפרוצדורה.

בסוף האמא מסננת: אם לא היית יושב על הרצפה לא היית מצטנן ולא היית צריך לעשות את הבדיקה הזו.

<ומה הכי יעיל? ללכת לבדיקת דם עם תינוקת במנשא, וכשהאחות שואלת בחיוך מי נבדקת, לענות: אני!>

וכל הכבוד לילדה שלך שלא היתה מוכנה להתפשט או בכלל לעשות משהו שלא מתאים לה. בעיניי זה הרבה יותר חשוב כשיעור לחיים שחיזקת אותה על כך, מאשר אם היתה מצייתת, ועושה משהו שלא נכון לה (ועוד משהו שכרוך בהתפשטות?!)

מצטרפת להמלצה להחליף רופא.

אהה! זו היית את!

אז חוץ מזה שאני דילגתי על הבדיקות ההתפתחותיות של הבכורה (מרגע ששמעה את בת עשרה החודשים אומרת לי: "אמא, לינוק!" גם אחות טיפת חלב הפסיקה לעשות לילדה בדיקות התפתחות...), אצלנו במרפאה החלפתי לא פחות מחמישה רופאים עד שהגעתי לרופא האחד והיחיד שהיה מוכן להתייחס לילדה כאל בן אדם, לדבר איתה, להצחיק אותה, ולקבל ממנה בהסכמה שיתוף פעולה בבדיקה - כשהיא חולה. ואנחנו לא הולכות לאף רופא אחר שם, כך שאם היא חולה והוא לא נמצא - אנחנו פשוט לא הולכות למרפאה.
כמו כן אני הולכת איתה לרופא סיני ולמטפל אחר שעובד איתה בשיאצו, BAT, דיקור ועוד - רק כשהיא חולה, וגם זה נעשה מתוך יחס וכבוד מלאים אליה.

בעצם כמו כל מצב עם ילדים - כדאי לבחור את הדברים החשובים באמת, ולוותר על היתר.

וזאת בדיוק ההחלטה שלנו!
במקרה הספציפי של אותה בדיקה שבאמת לא היתה חשובה (לפי דעתנו) ושמתי-לב ש"אין מצב" לשיתוף פעולה - ויתרתי ולא נכנסתי לויכוחים.
לעומת זאת, היא צריכה לעבור בדיקת עיניים (במשפחה של בעלי כולם עם משקפיים מגיל צעיר) ובמקרה הזה, הבדיקה מאוד חשובה והכרחית
ואנחנו לא מוכנים לוותר על כך.
כמובן שנסביר לה את הנושא (בצורה הכי פשוטה) ועד כמה חשובה בדיקה זו.
לאן מומלץ לקחת אותה? האם הבדיקה שעושים בטיפת-חלב יכולה ל"עלות" על בעיות או שעדיף לקחת אותה ישר לרופא עיניים/אופטימטריס?

ובעניין של רופאים המכבדים ילדים -
לא נתקלתי באף רופא כזה ! להיפך, נפגשתי עם רופאים שהתנהגו ממש באלימות (פעם לקחנו את הגדולה לרופאה שהשכיבה אותה על המיטה
ולחצה לה על הראש כל-כך חזק שזה השאיר לה סימן אדום של כף-יד! ובסה"כ היא בדקה לה את האוזן...), חוסר סבלנות, רופאים אשר אינם מתייחסים לילדים ותינוקות כאל בני-אדם שווים וכו'..
למה זה צריך להיות ככה?
אני חושבת שאם הרופאים היו מקדישים עוד חמש דקות מזמן הבדיקה לילד עצמו - כולם היו יוצאים הרבה יותר מאושרים ובריאים!

מנסיון אצל רופאי עיניים עם ילדים. גם כאן, כדאי למצוא רופא עיניים שיכבד את הילד ולא ישקר לו. שיהיה סימפטי, נחמד וכמובן מבין בילדים.

ובעניין של רופאים המכבדים ילדים - לא נתקלתי באף רופא כזה !
המשיכי לחפש, כי יש.

לגבי העיניים - אולי כדאי שקודם תבוא אתכם לבדיקה של אחד מכם, ותכיר את הבדיקה ואת בעל המקצוע (אנחנו עושים את זה באופן קבוע - הילידם באים אתנו, וכך הם מכירים את רופאה המשפחה גם בסיטואציות בריאות).
אם אינך מוצאת רופא עיניים טוב לילדים, אולי עדיף רופא עיניים שאינו מומחה בילדים, או אפילו אופטומטריסט - לא משנה מה, רק שיהיה בנאדם, וההתקלות הראשונה שלה עם בדיקת עיניים תהיה חיובית, ורק אם יהיה צורך בבירור מעמיק יותר, למצוא רופא עיניים לילדים.

בעקבות נסיון עגום עם טיפת חלב בקיבוץ, נמנענו ממלכת במשך שנתיים וחצי ולא מזמן בגיל שלוש וחצי אופק הצטרף אלי למרפאה ושם שקלתי אותו במשקל של "גדולים" ומדדתי אותו. יש לי עקומות גדילה כך שאני יכולה להתייחס לזה לבד בלי כל מיני "מלחיצנים". למרות שלא נראה לי שצריך יותר, הייתי מעדיפה רופא משפחה אמין ובראש שלי, בינתיים זה מה יש אם אין אני לי...

מנג בין - ממליצה על נאווה גוטסמן האורטופטיסטית האגדית. במרכז לבריאות העין (או משהו כזה) של מכבי, בבניין שמאחורי קניון רמת אביב. שווה לבוא אפילו מרחוק כי היא מצויינת, מצליחה לרתק את הילדים ומקצוענית.

שמתי לב שמרבית התגובות כאן תייחסו לגישת הרופא הבודק אל הילד (מחפירה! בפירוש מחפירה!), ופחות ל תוכן הבדיקה -
אז ראשית יש את הצד הפיסי של הבדיקה: גובה, משקל, ראיה (פנס ביתי לתוך עינו של בני ע"מ שיעקוב אחר עלומת האור, שום דבר מעבר לכך), יציבה, תקינות עמוד השידרה, צורת הליכה, כפות רגלים וכו'. את החלק הזה שבבדיקה אולי באמת עדיף היה לו ערכנו אצל רופא הילדים שלנו (מכבד הילדים, הסימפטי והסבלני ביותר!) שהילד כבר מכיר, למרות שהוא לא היה מוטרד מן הבדיקה בטיפת חלב.
אבל אין לשכוח את הפן האחר של הבדיקה - התפחות היכולות המנטליות . וכאן הבעיה שלי -
אני לא בעד 'לשכוח' מבדיקת התפתחות וזהו (בנוסח התגובות של 'הילד התפתח יופי גם בלי הבדיקה' - במקרים ההם אולי כן, איזה מזל, אבל יתכן מצב גם אחר). אין לשכוח שגם לאמהות הקשובות ביותר אין תמיד הכלים לאתר בעיה אצל הילד, וגם אמהות שהן בד"כ קשובות מאוד עלולות לעצום עין נוכח בעיה שאינן רוצות לראות, כולנו אנושיות, כך שרצוי אולי שמישהו אוביקטיבי, מבחוץ, ובעיקר - עם כלים ונסיון, יציץ גם הוא (חברים ומשפחה לא תמיד רואים וגם אם רואים - לא תמיד מעזים לומר).
ואולם אחרי שאמרתי כל זאת אני מוסיפה ושואלת - זו בדיקת התפתחות זו ? אחות רוסיה (זה לא המוצא שהטריד אותי. גם אני חצי משם..) ביקשה מבני בעיברית עילגת במיוחד (וזו הנקודה!) לתאר במילים מה הוא רואה בתמונה שהציגה לו (הילד נאלם כדג ולא רצה לענות. "מזל" שהאחות שמעה שיחה ביננו בחוץ, אחרת היתה 'מכשילה' אותו...), לצייר שמש (כדי לודא שהוא מצליח 'לסגור' מעגל) ולסרק בובה בעזרת מסרק. זהו! אה כן, היא גם החביאה פניה מאחורי נייר כדי לבחון אם ישמע את ההבדל בין 'מזרק' ל'מסרק' (עם המבטא שלה אני לא הצלחתי להבחין!). 5 דקות בקושי וה"בדיקה" הסתיימה (בהצלחה, כבר אמרתי?!...חצי פולניה נשארת פולניה

). בשביל זה בזבזנו חצי יום בתור בטיפת חלב???
או שאולי אני מספסת משהו מהותי?

טוב, ועוד סיפורון אחד על טיפת חלב - בני הגדול (אותו אחד מבדיקת ההתפתחות...), היה מיום היוולדו ועד היום באחוזון 5 במשקל (גובה דוקא תקין ומעל הממוצע, וגם בשאר התחומים טפו, טפו, טפו, בלי עין הרע, כך שה'ענין' הוא רק עם המשקל). הוא נולד בארה"ב, ושם דוקא ממש לא עשו ענין מזה. הוא שמר על האחוזון, התפתח כיאות, תמיד חיזקו במרפאת הילדים שלו את ידינו על העבודה הטובה והכל היה בסדר. עד שחזרנו לארץ. כאן המליצו לנו לגשת בדחיפות לשניידר. נפגשנו עם רופא לאלרגיות (מה הקשר?), המטולוג ודיאטנית. עד כאן הכל בסדר (כבר אמרתי שאני מוכנה שמישהו אוביקטיבי מבחוץ יחווה דעה...). אחרי שהם פסקו שאין כל בעיה וזו הנטייה שלו (שני מבטים על אבא שלו ואפשר היה להבין מהיכן זה בא!), חזרתי לטיפת חלב. אז מה האחות שם אומרת לי? "תשלחי את הילד לאמא שלך, סבתות יודעות איך להאכיל"...
היום הייתי צורחת לה - 'אפילו על אווזים זה כבר לא חוקי, מותק!', אבל אז נעלבתי...

אמא אינקובטור - עשית לי פלאשבק מטורף - אמא שלי היתה בדיוק כזאת!
כשהיינו חולים היא היתה כועסת עלינו ש"שוב אני לא אשן כל הלילה בגללכם" ואני בפירוש זוכרת אותה מאיימת עלי שאם אני אשב על הרצפה/אצא עם ראש רטוב/לא אלבש סוודר היא לא תשב ליידי בלילה כשאהיה חולה...
(וסליחה על האפטופיק)

נזכרתי שלקחו אותי לרופא לבדיקת התפתחות כאשר הייתי ילדה בת 13. הוא רצה שאוריד את התחתונים כדי לראות אם צמחו לי שערות בפיפי! מובן שלא הסכמתי. הוא עוד ניסה 'למרוח' אותי ולהוריד לי את התחתונים לאט לאט כמובן שגם אז לא הסכמתי. ולא הבנתי מה הוא בכלל צריך לראות את זה? לא מספיק שישאל? ומה עם הצניעות הפרטית שלי?
בכל אופן הילד שלי נבדק אצל רופא לבדיקת התפתחות איזה 5 פעמים בחיים שלו: כאשר נולד, בגיל 20 חודשים ובגיל 22 חודשים כאשר נקע את הרגל ונבדק בדיקת דם בבית החולים ואצל הכירופראקטור. ואיזה פעמיים אצל מומחי התפתחות דיבור הילד (מפני שאנו הורים חרשים) לראות אם הוא מתקדם בדיבור כמו שצריך. אז זהו: אנו לא מזניחים את ילד אבל אנו לא לוקחים אותו לאינסוף בדיקות כאשר הכל נראה בסדר. בשביל מה לבזבז את הזמן שלנו ולהתערב בפרטיות הפיזית של הילד?

היום דיברתי עם חברה שהבת שלה עברה את אותה בדיקה התפתחותית באותו היום שהיינו במרפאה.
היא סיפרה לי שהרופא ביקש מבתה להתפשט (הילדה עוד מעט בת 4 ) ולשכב על הגב ואח"כ על הבטן.
היא אמרה שזה הרגיש לה מאוד לא נעים לראות את בתה במצב כזה, שוכבת ערומה מול הרופא. עוד היא סיפרה שהוא ניסה לדגדג אותה
ולהצחיק אותה כדי שלא תהיה כל-כך במתח... מיותר לציין שהילדה לא צחקה כלל...
החברה שלי תהתה מדוע הילדה שלה היתה צריכה לשכב ערומה לחלוטין כשהרופא רק בודק את הרגליים, הבטן והגב...
מדוע היא לא יכלה להישאר רק עם תחתונים?
עוד היא הוסיפה ואמרה - "לרופא הזה אנחנו יותר לא חוזרות, משהו שם הרגיש לי מאוד לא לעניין".

הרגשתי עוד יותר טוב עם עצמי ועם ההחלטה של בתי.

לגבי בדיקת עיניים - חשוב מאד לבדוק אצל רופא עיניים, ואפילו עדיף - אורטופטית. זו מומחית לנושא פזילה, עין עצלה וכו - כל הדברים שעלולים להיות אצל ילדים. אופטומטריסט לא מתאים לילדים מתחת לגיל 7-8.

ולגבי רופא שמכבד ילדים - בטוח שיש כאלה. אני מאד מכבדת ילדים, ואני בודאי לא היחידה.

>אמא ל-5 היתה פעם רופאת עיניים<

ואם אני לא לוקחת את הילד שלי בכלל לטיפת חלב או לרופא??? הוא בן תשעה חודשים, לא מקבל חיסונים (מבחירה כמובן), יונק ולדעתי עולה במשקל מצוין (שוקל כ-10 ק"ג), זוחל, מתקשר וכו'. לפני חודש לקחתי אותו בפעם הראשונה לרופא שקיבלתי עליו המלצות, לבדיקה. הוא היה נוראי ואני מקווה שהילד לעולם לא יהיה חולה כדי שלא נצטרך לראות אותו שוב. חברה שהיא עו"ס טוענת שזה נחשב הזנחה. מעבר להיבט החוקי, שפחות מטריד אותי, האם אני פושעת?

לא!! יש לנו את הזכות להחליט לאיזה רפואה אנו פונים. אף אחד לא חייב ללכת לרופאים קונוונציונאלים לכל הבדיקות האנסופיות שלהם שבמילא מבזבזות את זמנינו ואת כספינו.
אבל אם אנו לא עוקבים אחרי הילד ולא מטפלים בו כלל כשצריך, זה כן הזנחה פושעת.

וואלה צודקת. מה זה החארטה הזה?!
דווקא עברנו את בדיקת ההתפתחות, אבל זו פעם אחרונה שאני לוקחת אותה ונכנעת לשטות הזו. היה קטע שהרופאה בקשה שאפשיט את ליה וליה נורא נעלבה וצרחה עד לב השמיים. הרגשתי נאחס ממש שנתתי לה לבדוק אותה ככה- רגליים וירכיים ובטן, הרגשתי רע מאוד. כל הקטע שהרופאה והאחיות מדברות מעל התינוק, כאילו הוא חפץ ולא אדם, זה מטריף אותי. ולא יעזור מה שאני אגיד- כבר 30 שנה הם עובדים ככה.

נזכרתי בסיפור שאמא שלי סיפרה לי פעם: כשהייתי בת שנה-שנתיים לקחה אותי אמי לטיפת חלב (כנראה), לבדיקה התפתחותית. האחות אמרה לי להחזיק איזה משהו ביד, ובאותו הרגע לא בא לעשות את זה, אז לא החזקתי. בתגובה, הודיעה האחות לאמא שלי שיש לי בעיה עם "מוטוריקה עדינה". מאז, אמא שלי הפסיקה לקחת אותי לשם...
והערה לאוריאלה: גם אם לא לטיפת חלב, אני חושבת שהתינוק צריך להיות תחת מעקב של מישהו: רופא, הומאופת, או כל אחד אחר שהוא מקצועי עם לב.

לקחתי את הגור לרופא ההתפתחותי בפעם הראשונה והוא נתן לנו הפנייה לאולטרסאונד למפרקי האגן,
אני לא זוכרת שעשו את זה לאחים הקטנים שלי וגם אמא שלי לא זוכרת שעשינו דבר כזה.
שאלתי אותו אם משהו לא בסדר עם הילד והוא ענה שזו בדיקה שגרתית...
נראה לי מיותר.
מישהו יודע למה צריך את זה אם הילד בסדר?

לא יודעת אם זה קשור לפה, אבל אחרי הלידה (בבית) הלכנו לרופא ילדים שגר ליד ויש לו מרפאה, לבדיקה ראשונית של התינוק.
אמרו לנו לפני שבאנו שהוא מוכן לבדוק את התינוק רק אם נתחייב שהוא יהיה הרופא שלנו, כמובן שהסכמתי (בע"פ בטלפון) כי אף רופא ילדים אחר בסביבה לא היה מוכן לבדוק תינוק שרק נולד.
אחרי הבדיקה שהייתה נוראית לי ולגור (לחיצות חזקות בבטן וצווחות איימה של התינוק - נראה לי שמכאב), והמלצה "חמה" למה עוד לא נסענו להוציא לקטן מס' זהות (מרחק 45 דק נסיעה לטבריה, בחודש יולי כ-40 מעלות+) וגם לאחר שביממה הראשונה משום שהיה רק שתן אחד הרופא ביקש ממני לתת לו תחליף חלב וקבע שאין לי חלב (על בסיס בדיקה של משקל התינוק, הנקה של 5 דקות במרפאה - כשהתינוק לא הכי רעב, ושקילה חוזרת שהראתה שהוא לא עלה במשקל...), כשחזרתי הביתה ממררת בבכי שאבתי תוך 5 דקות כמעט 10cc של קולוסטרום החלטתי שהוא לא הרופא בשבילנו ומאז לא היינו אצלו שוב.
אבל כעט לא נעים לי, אם אזדקק לרופא (חס וחלילה), בגלל הבטחתי לחפש רופא אחר,
ואני גם לא יודעת האם זה אפשרי מבחינת קופ"ח להחליף רופא כ"כ מהר.
מישהו בכללית ויודע אם יש לרופא זכות לחייב אותנו שהוא יהיה הרופא שלנו?

_לקחתי את הגור לרופא ההתפתחותי בפעם הראשונה והוא נתן לנו הפנייה לאולטרסאונד למפרקי האגן,
אני לא זוכרת שעשו את זה לאחים הקטנים שלי וגם אמא שלי לא זוכרת שעשינו דבר כזה.
שאלתי אותו אם משהו לא בסדר עם הילד והוא ענה שזו בדיקה שגרתית...
נראה לי מיותר.
מישהו יודע למה צריך את זה אם הילד בסדר?_
כשגרנו בקיבוץ הרופא היה שולח את כלהתינוקות לבדיקה כבדיקה סטנדרטית.
רופא הילדים הנוכחי שלנו אמר לנו שהוא לא שולח כסטנדרט רק אם נראה לו שיש צורך.
כך שיש שתי אסכולות לנושא - אחת שמעדיפה לשלוח ולבדוק כמניעה. ואחת שלא...

מישהו בכללית ויודע אם יש לרופא זכות לחייב אותנו שהוא יהיה הרופא שלנו?
אנחנו בכללית - ועד כמה שאני יודעת מותר לך לבחור רופא.
ואם יעשו לך בעיות פשוט תצעקי עליהם - זה עובד טוב בכללית.

הרבה בריאות

ב טיפה אחרת יש את ד"ר זוהר שלו שהיא רופאת ילדים מהממת. באמת

היום, היינו אצל הרופא אני ובני (בן שלוש). כשהגיע השלב של הבדיקה, בני סרב בתוקף. זה חדש לי, הוא משתף פעולה אפילו בשמחה בדרך כלל.
הסרוב שלו הלך וגדל לא עזרו התחנונים והשכנועים. לבסוף הרופא הציע שאחזיק את הידים מאחורי הגב ביד אחת וביד שניה אחזיק את המצח (הוא רצה לבדוק בגרון). לא הסכמתי. פגיעה בכבודו של הילד , היא פגיעה בנפשו, וזה נראה לי חמור יותר מאשר לא לדעת מהי האבחנה הרפואית המדויקת של מצבו.
יצאנו משם נרעשים, הלכנו לאכול גלידה והמצב רוח השתפר (לשעתיים..)

אמנם לא בדיקת התפתחות, אבל גישה שאפשר ללמוד ממנה.
יש לנו ביטוח בריאות חדש, והלכנו לרופא כשיותם חלה. לא הייתי טורחת אלמלא היו כמה מקרי סטרפטוקוק בעבודה של בעלי, ורציתי לוודא שזה לא זה.

הילד הסתובב בכל המרפאה ונכנס לכל מקום, ולאף אחד לא היה אכפת - הגישה הייתה רגועה מאוד.
האחות רצתה לבדוק חום (באוזן), וכשהילד נרתע פשוט ויתרה, אמרה שאין צורך וקיבלה את דעתי שאין לו חום.

הרופא:

אמר לי מראש מה המינימום של הבדיקות שהוא צריך לעשות במקרה הזה.
שאל אם יש איזושהי בדיקה שהיא בעייתית (והיה מודע לכך שלילדים אוטיסטיים יש רגישויות חושיות).
ביצע את הבדיקות מהפחות בעייתית ליותר בעייתית על פי תשובתי, ונתן לילד לשים בעצמו את הסטטוסקופ על הבטן. תוך כדי כך הסתכל לו בעיניים, חייך אליו והסביר לו בקול רגוע מה הוא עושה.

מאז היינו אצל הרופאה "שלנו" באותה מרפאה, ושוב חווינו אותה התייחסות מכבדת, גם כלפיי וגם כלפיו. אני התרשמתי מאוד.
אגב, אנחנו גרים באמריקה והמרפאה היא בווסטפורט, קונטיקט ( חו''ל באופן טבעי )

הבן שלי, בן 11 חודשים די קטנטן. הוא נולד 2650 בדיוק בתל"מ , בבית , ומעולם לא היינו בטיפת חלב.
מבחינת משקל הוא נראה לי בסדר, כלומר גודל בקצב סביר, יונק ואוכל והיציאות תקינות . הבעיה היא בגובה.
לא יודעת מה היה אורכו כשנולד אבל היום הוא פשוט קטנטני. אני קצת מודאגת. אני ובעלי בגובה ממוצע (סביב המטר שבעים) .

האם זה אומר בהכרח שהוא יהיה נמוך שיגדל?
האם זה יכול להיות חלילה משהו חמור (בעיה בהורמון גדילה וכאלה?)
האם אני היסטרית מדיי?

מבחינה התפתחותית הכל בסדר. הילד התחיל ללכת בגיל 8 וחצי חודשים והיום הוא רץ.

ללכת לרופא לדעתכם?

מעט דואגת, לדעתי הכל בוודאי בסדר ובכל מקרה אין ההתפתחות עכשיו מנבאה את הבאות. כל עוד התינוק נראה פרופורציונאלי גובה/משקל/היקף ראש כנראה שהכל תקין. בכל מקרה ממליצה לגשת לאחות בקופת חולים לשקילה וגובה (אצלי בקופה זה תמיד היה אפשרי)

יצא לי לראות בשבועות האחרונים ילד בן שש, שהיה במעקב מסודר מאוד של התפתחות הילד מגיל שנתיים, בגלל שפע תופעות של עיכוב בהתפתחות. למרות זאת אף רופא התפתחותי לא עלה על כך שלילד יש טווח עצום של ליקויים מנטליים בולטים. יש בעיה בדיבור, בעיה בהתקשרות, הפרעת קשב ברמה חריפה, בעיות ביכולת הסמלה, עיכוב בהתפתחות קוגניטיבית, תופעות מהספקטרום של PDD. אין לי מושג מה בדיוק יש לו, כי התמונה מאוד מורכבת, אבל מה שחשוב זה שיקבל טיפול מתאים.
עד היום קיבל רק ריפוי בעיסוק כדי ללמד אותו התארגנות
אני לא מצליחה להבין איך לא הופנה מעולם לקלינאית תקשורת, לפסיכולוג, לפסיכיאטר, איך ההורים לא הופנו להדרכה ולטיפולים יותר מורכבים. היום הוא במצב הזנחה כל כך מתקדם, שאני מאוד מקווה שתימצא דרך לעזור לו.
וזה - ילד שהיה במעקב התפתחותי, במרפאה נחשבת, אצל רופא אנושי ומכבד. אני לא בטוחה מה זה אומר על השירותים הציבוריים בארץ, אבל בהעדר הורים שמסוגלים לראות את הילד שלהם לעומק ושלוקחים אחריות אישית על התפתחותו ובריאותו - הילדים כנראה די מופקרים כאן. אני כועסת ברמות על.

אז זהו , שזה לא הכי פורפורציונלי.. הגובה נמוך לכל הדעות.
אני כנראה אגש לרופא ואדווח כאן.

בהצלחה

אשמח לתובנות.
הקטן שלי בן שנתיים. מעולם לא עשינו בדיקות התפתחות בטיפת חלב.
מדיי פעם מודדים לו את הגובה . בחצי שנה האחרונה הוא גבה רק בסנטימטר. הוא נמוך ביחס לכל הילדים בגילו .
היום שקלנו אותו והטריד אותי לראות שהוא עלה 100 גרם בארבעה חודשים האחרונים.

יש לציין שהילד יונק ככה 3-4 פעמים ביום ואוכל או יותר נכון מנשנש לאורך כל היום. לא כמויות גדולות אבל רוב היום יש לו משהו בפה..

מה שכן הוא מאוד מאוד פעיל, אנרגטי, ספורטאי כזה.
האם אני אמא מזניחה ? האם לגשת לרופא?

את יכולה לעשות את מה שעושים בטיפת חלב:לבדוק איפה הוא מבחינת האחוזון שלו.ליועצות הנקה יש נתוני גדילה של תינוקות יונקים.אולי תוכלי לבדוק עם יועצת.

די סביר שקצב הצמיחה יואט לעומת השנה הראשונה .
רק חשוב שימשך.
לפעמים הגדילה נעשית בקפיצות,ואולי אתם לפני הזינוק הגדול.
אולי אתם ,ההורים ,לא גבוהים במיוחד ואלו הגנים שלו.
לא כתבת אם היו לו מחלות או כל מני סימפטומים לאחרונה.

באופן אישי,אני כן לוקחת את הילדים לרופא .
לא בשביל לעשות אותו אלוהים,אלא רק בשביל אבחנה ובשביל להתיעץ.
הבחירה מה לעשות היא שלי.

חשוב לי שהבדיקה תהיה מקצועית ושהיחס לילד יהיה נעים.
אולי תוכלי לברר עם חברות מהאזור שלך לאיזה רופא כדאי ללכת.

גם התפוד הגדול לא גדל בכלל בגיל הזה, אבל זה לא היה תקין אלא תוצאה של זה שהוא לא ישן טוב בגלל אדנואיד שחסם לו את האף ובגלל אנמיה. עשינו לו ניתוח והוא התחיל לגדול. לאחרונה בעיות הנשימה חזרו ושוב יש האטה בגדילה (ונראה לי שגם אנמיה).
מה שאני מנסה להגיד בכל הסיפור הזה: יכול להיות שיש בעיה. לא בהכרח רופא יעלה על הבעיה.
וגם: אנרגטיות יתר היא לפעמים סימפטום של בעיות שינה.

_באופן אישי,אני כן לוקחת את הילדים לרופא .
לא בשביל לעשות אותו אלוהים,אלא רק בשביל אבחנה ובשביל להתיעץ.
הבחירה מה לעשות היא שלי._