בומבה לינה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה את מזמינה?

צרות...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צרות באות בצרורות, כמו פרחים
מזמינה או מזמנת?
וממה את מתאכזבת?
מה נשתנה השנה?

שאלות מצויינות.
אחת
אחת...
אני גדלה מידי שנה,
מתפתחת ומשתנה
וכמו ירק גינה
נמצאת במגננה..
מחרקים, מגשם מברד
מהגנן, משמש ומלבד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא טוב היות האדם לבדו, ובמגננתו.
שימי קרם נגד שמש, מטריה נגד ברד, והכי חשוב, אל תהי לבד.

קל...
הציפיות - רק לכריות נספר לי המצהיבון.
העצות - רק למי שלא נושא באחריות למימושן, מזכיר לי המוח...
והמציאות - לעולם קיימת.
כך אני זוכרת מימים ימימה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק את תשאי בתוצאות. זה ברור
אבל נסיון חיי מראה, שקבלתי ואף נתתי עצות חכמות, יש גם כאלה.
זכרי, שאפילו עצת אחיתופל, בניגוד לנהוג לחשוב, טובה היתה היא

זוכרת.

געגוע רחוק שהדהד לי מילה מסויימת, שלח אותי להתעמק בשיר של יזהר אשדות שאני לרוב פחות מחבבת.
משהו על בצל של יום קיץ, הולך ודועך.
אני שבה ומתפעלת מהיכולות של אחרים, שכלל לא מכירים אותי, או כאלה שהכירו פעם, ללמד אותי על עצמי, בכל פעם מחדש.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה למדת שלא נותן לך מנוח?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה היתה המילה?

הי פלוניש/ה אולי נמצא לך ניק מתאים? שיהיה לי קל לדמיין קווי מתאר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מוזמנת לבחור לי אחד. כל כןד אלמוני אשאר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל עוד

אלמונ איש?
ובכן, אני חשבת שהרעיון העיקרי הוא למצא מי אתה באמת, ולזקק את זה לשם הנבחר. אתמול ראיתי את קונג פו פנדה 3 המלבב

וזה מתאים ממש.
למה חשובה לך כל כך האלמוניות?

שליחה על ידי צור* » 13 דצמבר 2020, 21:44

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חוששתני שאינני מבין את שאלתך, הרי גם את אינך מתהדרת בשמך האמיתי, הטועה אני?

ולכבוד חג החנוכה שם אבחר לי. אם כי משבחי מעוז, ולא הנוסח הדתי.

מהי אמת?
כאן אני לינה, יחידה בין רבים. במקומות אחרים - אני נקראת אחרת,- על שני מובניה של "נקראת".
לא חושבת שיש אמת אחת. יש אולי מציאות אחת, וגם היא יכולה להתפרש באופנים רבים מאוד.
לא את שמך האמיתי (זה שאתה נושא בעולם המציאותי, שמחוץ להווייה העכשווית) אני מבקשת, אלא את המהות של מי שאתה כשאתה כאן. בדף הזה.
תודה שבחרת לך כינוי בשבילי

שליחה על ידי צור* » 13 דצמבר 2020, 22:04

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צור הינו סלע חזק. צור עטוף גם בגיר רך.
אבן אש, מצית להבות,
ואבן יסוד לכלי עבודת האדם הקדמון.
וכמובן, בן לויה (ראוי!?) לבומבה

וכמובן, בן לויה (ראוי!?) לבומבה
הזכור לטוב, ומעלה חיוך על שפתיי...

צור הוא כאחד הכינויים של אלוהים,
ואם אני זוכרת נכון - הוא גם היה אחד מכהני מדיין...
אבל, כשצור נשבר - כל שבריו חדים מאוד הם, ולכן השתמשו באבני צור להכנת סכינים וגרזנים בתקופת האבן.
אני אוהבת את הניק שלך.
האם הוא באמת מתאים לך?

היה פעם דף בשם ניקים שמבלבלים אותי , או משהו שכזה...
אני חשבת שאפשר למצא שם הסבר מדוייק לחשיבות השם...

שליחה על ידי צור* » 13 דצמבר 2020, 22:18

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אינני אלוהים ולא מתיימר להיות כזה.
לא כהן ולא איש דת

קשה לשבור אותי, אך אפשרי, ובמקרה כזה, אכן חד אני, אך מתקהה במהרה.
אין שם או מילה שיתאימו לי ככפפה.
אני הוא אני, וגם זה לא בכל עת

אהיה אשר אהיה...

בי אדוני...

מאוד מזדהה עם השורה האחרונה שלך.

שליחה על ידי צור* » 13 דצמבר 2020, 23:21

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועדיין לא נענתי

זה נכון, כמובן...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בלי לחץ, כשיבוא לך

כשמחברים בד למוט הוא נהיה דגל.
הכל פרשנות של ההווה
מבוססת על מה שלמדתי

ואם הבד לבן יש לו פרשנות אחת בשדה הקרב ואחרת בשפת הים.

ואיך אפשר לדעת?

שליחה על ידי צור* » 14 דצמבר 2020, 11:23

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסתכלים סביב, אם חיל מניף או אם מציל

לדגל לבן - אותה פרשנות בכל מקום. זה סמל לכך שהכל רגוע, ואין סיבה להלחץ.
זה הרעיון בסמל, שאפש להבין אותו מיידית, כמעט בכל מקום. אם כי יש גם סמלים מבלבלים, וכאלה ששינו משמעות עם השנים או עם שינויי המקום.
אני לחלוטין מסכימה שהכל פרשנות של ההווה. וזו משתנה מאדם לאדם.
>כשלינה מחברת בד למוט - הוא נהיה ערסל<

האם יש פלונישני בדפי?

שליחה על ידי צור* » 14 דצמבר 2020, 18:05

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מאחר שסמלים כה מבלבלים, נותרו מילים ומשפטים ברורים כחלופה, אלא אם חוששים להתחייב להם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בלי הלחץ זה אני, אך לא השני

שליחה על ידי צור* » 14 דצמבר 2020, 18:10

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אופס, הפעם בשמי

שליחה על ידי צור* » 14 דצמבר 2020, 20:00

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הרמת דגל לבן?

אם הנפתי דגל לבן? לא מעט פעמים בחיי.
זו המשמעות, בעיניי,של להסחף עם הרוח...
אני חושבת שהבעתי זאת שוב ושוב לאורך השנים...

שליחה על ידי צור* » 14 דצמבר 2020, 21:43

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זהירות עמודים דים דים

שליחה על ידי צור* » 14 דצמבר 2020, 22:53

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

>כשלינה מחברת בד למוט - הוא נהיה ערסל<
אשמח לשרטוט

רגע של דמיון:
נבחר מקום, עדיף שקט, חמים, נעים, מוצל.
נקח גם מוט, עדיף יציב. גבוה וחזק.
קצה אחד, באדמה, קצה שני - אל על.
ולקצה קושרים פיסה של בד ארוך ודק.
ועוד קושרים, קצה נוסף, זה שממול, בדיוק
וכך ערסל/קן/מחילה נוצר, וזה בדוק.

דרך נוספת אפשרית לבנות ערסל ביחד:
בין שני עצים מסתעפים מונח המוט בנחת
ובד ארוך נקשר מצד אחד וגם שני
הנה ערסל, די מהולל, ובתוכו - אני!!!

והמצהיבון: אין מה לדאוג, דאגה לא תחסר.
אכן...

שליחה על ידי צור* » 15 דצמבר 2020, 02:42

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל זה שני מוטות...

איך?
בשני המקרים, מוט אחד, ובד אחד, מלבני וארוך.
אני מבינה שמשחקי דמיון זה פחות התחום שלך?

שליחה על ידי צור* » 15 דצמבר 2020, 05:35

דוקא משחק לפעמים, אבל משהו לא מסתדר לי, בערסל שלי שני מוטות, או בלי בכלל
אבל העיקר זה הערסול והנדנוד

העיקר, זה לא האיכר.
העיקר זו בת האיכר.
בעיקר כשהאיכר לא בבית.
)גנוב(

שליחה על ידי צור* » 15 דצמבר 2020, 07:05

אני הכרתי אשת האיכר

ואת האיש שבקיר, מכיר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי מכיר?

מי לא?
ומיד הראש שלי מחפש את אופיר, זה שיודע לנגן ולשיר...

חייכת. תודה.

מזה זמן מזדמזם לו חרוז בנפשי
לא מניח לי יום, לא מניח בליל
ואני שוב דוחה, לא כותבת שמא
יתגשם לו שירי התפל.

מחשבות על עשור, על אהוב מרוחק
זכרונות שתמיד קיימים, במודחק,
הדהוד של הלב,
אבחה של כאב
מתעלמת...
מבריחה לחופשי,
הבטחות לעצמי...
ואינני.
איני מקיימת.

הישמע? הישיב?
הישוב להכזיב?
היתהה אם אני משחקת?
ואיננו יודע, ההוא (שמקשיב?)
שאני, מרגישה מרוסקת.

השלווה והנחת, הרוגע, הטוב
שנבנו בחיי השניים
חשובים לי כל כך, אבל כל מכאוב
אסכם לי הכל בכתובים....

היה ועבר, חלף ונגמר
ונשענת על שכם ידיד
ובעצם נותר, זכרון מתוק-מר
וישאר כאן איתי לתמיד.

אני במקום רגוע וטוב,
וטוב לי. ולא אוותר.
אך אותך מרחוק, אמשיך לאהוב.
לא פחות. אבל גם לא יותר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פחות אבל עוד כואב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא לא רואה אותה
והיא לא מקשיבה,
והוא לא יודע
ושניהם שרים הערב,
כשצל אפל נופל על הבתים,
כשהרוח מייבבת,
והוא אוהב, והיא אוהבת,
ועוד מעט צריך ללכת
מכאן
לאן?

פוסעת כשהרוח בגבי.
הכיוון, ידוע. הדרך איננה ברורה.
פסיעותי הולמות את ליבי.
והזמן מוחק את הדרך חזרה.
עברי מנחה את עתידי,
ואין, אין לי כפרה.
אני - נעה ונדה לבדי
ללא מטרה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עשר שנים לפחות הוא מהלך בין הצללים
שוב ושוב סובב בין הגלגלים
עשר שנים לפחות הוא מהלך בין הצללים
אין מי לאהוב או לעזוב

לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן
איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו
רק להשיב ניתן את שחלף מזמן
איך העולם אז היה משתנה

אכן, מדוייק להפליא.
אבל נורית הירש כתבה גם את דלת הקסמים.
וגם את:

ולכאורה עסקנו בשלנו
רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלווה מופרת
וכבר אחרת
ואין טעם לכסות
כי בפתח נכנסות -
התמורות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואולי תבוא איזו נחמה
ואולי לא

ואולי, לא היו הדברים מעולם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היו, ועוד איך היו
הרי השקמת לגן, לתשוקתו, הלא כן?
ושקמה את ענפה הפילה, וסערת, לנצח!
הא לך!

היו, אם כן. היו.
לשווא אציב דלתיים?
נראה ששאוניך הולמים גם באזניי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חומה היא לשווא, דלתים הן להיפתח
הולמים הם, ולא רק באוזני

שבה לכאן כמעט מעבר לרצוני,
בחיל וברעד רב
שבה ושוב, ורווה צמאוני
בכפור, ובלהט שרב.

ובדיוק כמותה בחדרה הדל,
כותבת כותבת לשווא.

הזכרונות אך הם הבל,
ונדמה כי כחבל
מתהדקים מסביבי עכשיו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מילים מילים ואת משמעותן
יבוא לו גל לשטוף אותן
אבל אני כרוך אחריה
היא מחכה לי בלילות
ללכת שבי אחריה
לשמוע את הציפורים שרות

רציתי גם אני לעשות חיים קלים
שמישהו אחר ינסח לי מילים
חפשתי וחפרתי בין מילות כל שיר
ומצאתי רק אחד מתאים (אם כי זעיר)

אז, למי תודה? למי ברכה?
לדניאל זמיר, וגם לך
על שבזכותך
הכרתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דניאל זמיר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הרבה דיוקים, והרבה פרשנות
ודווקא הגאולה אלי דיברה

כן.
אלי דיבר התינוק שנשבה... וכמעט כל מה שהגיע אחר כך.

המצהיבון כותב לי שהצדק לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים.
ואילו אני קראתי, שהצדק לעולם מחריב את שתי כפות המאזניים.

ככה זה. הכל בעיני המתבונן.

אז שבתי לחטט בפצעים ישנים
להבין מי הייתי, ואת מה שאבד
מצאתי אהבה, והמון געגועים
ועודי מתגעגעת. לבד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצאת אהבה, זה מאוד חשוב.
אמרו כבר בעבר ש
"עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל." ~ אלפרד טניסון. אישית אני חושב שזה תלוי נסיבות.

אהבה מבולבלת עדיפה על חוסר אהבה." ~ מרגרט אטווד. עם זה אני יותר מסכים.

"מי שאוהב אותך מאוד גורם לך לבכות." ~ מיגל דה סרוואנטס. כמה שזה נכון

הפצעים החלימו? למה לחטט בם?
מה אבדת?
למה מתגעגעת?
מדוע הינך לבד?

האוכל לעזור בדבר?

פלוני יקר(ה?)
לא מסכימה עם טניסון. אני חושבת שעדיף להיות טיפש, מאשר להבין כמה טיפש היית עד כה... בעיקר כשמאוחר מידי.
אטווד מעניינת, אבל זה תלוי. אני חושבת שמדובר שם על אהבה אחרת לחלוטין.
וזה סרוונטס - תמיד צודק. וגם ככה אני מרגישה כמו הגיבור העיקרי שלו רוב הזמן.
למה לחטט? שאלה מצויינת....
גם ביאליק שאל משהו כמו (לקרא ים שליחת היד קדימה, וסיהטב קל של פרק כף היד, הורדת קצוות השפתיים כלפי מטה, והנמכת טון הדיבור - תוך נשיפת אויר מהאף וברמת הכתפיים לכוון הלחיים):"מה זה זה הענין הזה שכולם מדברים עליו ככה כל הזמן?!"... (או משהו כזה)...
וגם לזה אני מתחברת.
תודה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התשובה שלי -
אהבה היא המקום שבו אתה הכי חשוף, ועדיין מרגיש הכי עטוף

רוצה להוסיף - "ועוטף" או אולי "וחש צורך להגן"...
ועדיין... אותו מיגל מקודם, בתרגומו של ביאליק (כמובן), דוהר לי בראש על רוסיננטה, ומזכיר לי שמי שאוהב אותך מאוד - גורם לך לבכות...
ויהונתן גפן חזה לי לפני שנים, ואני פשוט לא הקשבתי. והנה...
תיכף כבר יש לי יש שיער שיבה,
וכל מה שאני רוצה
זה להיות קצת רגילה,
להפסיק לנסות להיות גיבורה.
כי יש כל כך כל כך הרבה טחנות רוח,
ונראה
שבאמת,
פשוט לא הספקתי.

המעצבנון טוען שהדבר היחידי שבאמת בשליטתי הא מצב רוחי.
ועל זה אני טוענת חזרה ברהיטות אין קץ - פחחחחחחחח

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבכות, אולי מאושר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חג שמח

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נ.ב.
מה חזה לך גפן?

גפן? את 8 השורות שכתבתי מתחת...

הבכי מאושר... לא יודעת. מכירה דמעות של התרגשות, הן מגיעות עם תחושת חנק קלה.
קושי בביטוי עצמי.
לא מכירה בכי של אושר. נדמה לי שזה מן ביטוי שאומרים כשלא נעים להגיד משהו אחר...
כמעט כמו "אני אוהבת את כל הילדים שלי במידה שווה"... משהו גנרי שכזה.
ובעניין חג החירות...
נו...
כבר כתבו לפני שחופשי זה בעצם לגמרי לבד.
לא?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם זה שלא נספיק אומר שצריך להפסיק?
חופשי זה לגמרי לבד, נתון לפרשנות.
אם אתה עם האחת שהיא חלק ממך, זו זאתה יכול לשתוק ועדיין להבין בלי מילה, אתם יחד ולבד בו זמנית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מתפדח שפספסתי את ההקשר הקודם
של השיר על חולם ולוחם השלום אייבי נתן.

אולי יותר מדי שעות צבא, גם אם לא גיבור
אולי לא מתים ממנה יותר
האהבה עדיין הורגת, עדיין רעה
כל יום

זהו? נגמר הסדר?
הכל בסדר?

לא להתפדח, כשמדברים בחידות - יש לקחת בחשבון שלא הכל מובן באופן מידי.

ןבעניין האהבה...שרעבי האדיר מסביר שהיום, זה כבר לא קורה.
אולי כדאי להקשיב לו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שרעבי וגפן, שניהם אומרים גם אם בסדר שונה של מילים
אולם לפעמים המוות הוא המוצא הקל,
ייסורי הגסיסה קשים יותר

ןהפדיחה, בפני עצמי בעיקר. ממני הייתי מצפה לקלוט במבט ראשון

עם זה אני מסכימה.
בהחלט המוצא הקל.
לזה שמת.
אבל המחיר שמשלמים האחרים - כבד מנשוא.
לא שווה את זה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אחרנו המבול, או ים של דמעות
והמחיר של להיות מת מהלך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומוני מתעמר בי בתמונה שבורה, בתזמון כל כך לא נוח

כבר לא צריך למות.
אפשר לנבול לאט לאט,
לקמול עם השנים.
לאבד תקווה
לכאוב.
אפשר לחוש רק את הרע
לדמיין מה היה אילו,
להתעצב על מה שאיננו.
אפשר.
ואפשר גם
לישר את הכנפיים,
להגביה את הראש
ולהמשיך ללכת.
ואז, לגלות, שזה אפשרי.
אפשר עוד למשוך, ולסחוב, ולנסות
ולאט לאט
למצא בדרך את היופי הנסתר
לחוש את הרוח הנושבת,
ואת האבנים תחת כפות הרגליים,
ואת השמש מחממת,
ואת הציפורים מסביב.
לראות זחל הופך לפרפר,
וראשן לצפרדע,
פרח שפורח,
ועץ שצומח עוד קצת לגובה.
לגלות מחדש את השביל, ולצלוח אותו.
לבד.
ואפשר ללמוד להנות גם מזה.
לאט לאט לאט.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה עושים אם צועדים רגל אחת פה, אחת שם, והדרכים מתרחקות להן?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי לעזזל בחר להשמיע דווקא את בועז עכשיו?
ומה הוא רוצה לומר לי?

השאלה היא מה אתה מבין ממה שהוא אומר.
ברור שמה שהוא רוצה לומר, איננו חשוב.

והמצהיבון הכל יודע: "ככל שהתקשורת בין בני האדם משתכללת, כך התקשורת. הפנימית נפגמת, והכל שהמרחקים קטין, הדרך מאבדת משמעות".

רגל פה רגל שם, אפשר להניח בקלות, כשיושבים על הגדר...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לו רק ניתן היה לשבת
מה הוא אומר? שהלוואי והכל היה בסדר, וכבר לא מתים, רק מבפנים....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואולי, הכל אשלייה

המצהיבון ממקודם הזכיר תקשורת משוכללת...
לשבת, ניתן..
ואולי, הכל אשליה.
לא היו הדברים מעולם.

המצהיבון העכשווי גוער בי, ש"כאשר הנך נותן תמיכה, לעיתים אינך נותן מרחב".
האמנם?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אינני יודע

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואולי צודקת לה אלסה, ופשוט
Let it go

אלזה בקשה שיוותרו עליה.

לא ויתרו.
ואז היא כבר פזמה לעצמה, ולנו...
into the unknown!!!!

"בין השורות כתובות המילים"
מפציץ היום.

טוב,זה כבר מצחיק ממש.
הייתי חייבת לשתף.
זהירות, רועש...

https://youtu.be/PLuJ6nf3jRk