בכי וקשיים בהנקה

לפני הכל אני חייבת כמה מילות הקדמה - את האתר הזה מצאתי בהיותי בהריון כשחיפשתי חומר על ברית-מילה כן-או-לא, ופשוט נשאבתי פנימה לתוך עולם מרתק ולא נגמר של דיונים בנושאים כל כך מעניינים, חלקם מוכרים לי וחלקם חדשים שפשוט פתחו לי אופקים וכיווני מחשבה שלא ידעתי על קיומם. אז קודם כל תודה. חשבתי פעמים רבות להתחיל לכתוב כאן, אבל הוירטואליות לא הפחיתה את הביישנות שלי בחברה חדשה. עכשיו, שלושה וחצי חודשים אחרי שבני נולד אני מרגישה שאולי אוכל למצוא כאן עזרה אינטיליגנטית או עידוד מבעלי נסיון, ואולי גם להשתלב לאט לאט בדיונים אחרים.
ובכן בני היקר נולד שלושה וקצת שבועות לפני הזמן והוגדר כפג במשך יומיים...הוא נולד בבי"ח ומיד אחרי הלידה נלקח ממני לבדיקות מכיוון שלא הצליח לבכות (אוי איך הוא עבד על כולנו..). אני הושארתי בחדר הלידה במשך שעתיים לבד, ורק כ-5 שעות אחרי הורשיתי לקחת את תינוקי איתי ולהניק אותו. טוב לבי"ח הזה אני כבר לא חוזרת, אבל סיפרתי את זה כי אולי זה יכול להסביר איזה זכרון לידה שיש לו ומשפיע עליו עד היום (לא בטוחה שאני מאמינה לזה, אבל יתכן).
בלי הרבה הצהרות מראש עשינו בעלי ואני מה שנראה לנו הכי טבעי ונכון עבורנו עם התינוק. הוא ישן איתנו במיטה, יונק בלבד, אבא שלו לקח חודשיים חופש מהעבודה כדי שנהייה שנינו איתו כל הזמן, הוא נישא המון על הידיים, ועוד יותר במנשא.
אנחנו מנסים לעשות הכל שיהיה לו טוב, לא משאירים אותו לבד, אני תמיד נמצאת איתו, שרה לו מדברת איתו רוקדת איתו.
ועדיין התינוק בוכה כל הזמן.
היינו אצל רופאי ילדים, הלכנו להומאופט והם לא מצאו סיבה. לבסוף גיליתי אחרי שיטוטים רבים באינטרנט את תופעת הריפלוקס. כן, גם התינוק שלנו פולט המון ומקיא, כן הוא בוכה על הציצי, כן יש לו התקפי בכי נוראיים שבסופן פליטה/הקאה. אז הלכנו שוב לרופא והצענו שאולי יש לו ריפלוקס. טוב, אז עברנו אבחנה בגסטרואנטרולוג ילדים, והוא מקבל טיפול שאמור לבטל את החומציות הנוצרת מחזרת האוכל לוושט ויוצרת את "אי הנוחות" כפי שהגדיר הרופא (או צרחות נוראיות לפי המציאות). מצבו בנוגע לריפלוקס השתפר, יש לציין, אם כי יש ימים שנראה כאילו הכל חוזר עם התקפי בכי רציניים. (אגב, רופא המשפחה לא העלה על דעתו את הריפלוקס כי אין בעייה של אי עלייה במשקל - מה שאומר שלולא "אי הנוחות" לא היה צריך לתת טיפול, זה עובר לבד עם הגיל).
אבל התינוק שלי לא בוכה רק בגלל זה. הוא בוכה כל הזמן. כך זה לפחות נראה לי. הוא בוכה כשהוא עייף ואינו יכול להרדם אלא על הידיים (וזה בסדר) הוא בוכה כשהוא מתעורר, הוא בוכה כשמעבירים אותו ממצב למצב (למשל מהאמבטיה למיטה להתנגבות, מהידיים לשטיח, מהשטיח לידיים מהגב לבטן וכו'). הוא בוכה כשהוא אוכל. על הציצי! המקום שאמור להיות פתרון לכל מכאוב! למרות שגיליתי שכשהוא יונק מתוך שינה, בלילה, הוא אינו בוכה אלא נרדם עם הציצי בפה. רק כשהוא ער הוא באמצע מתחיל להתבלבל או לכעוס או לכאוב ומתחיל לבכות. ואז צריך להרגיע, לאכול עוד טיפה, לבכות, להרגיע...
הוא גם סבל מגזים. או עדיין סובל - אני כבר לא יודעת. מנסה להבחין בין סוגי בכי ולא מצליחה. האם עכשיו באמת כואב לו משהו או שהוא רק רוצה להתפנק? אולי הוא פשוט כזה: בכיין. אולי זה יעבור לו. אולי לא.
זה כבר הגיע למצב שאנחנו לא רוצים לצאת מהבית. כמה פעמים כבר ברחנו בבושת פנים מבתי קפה שהגענו אליהם איתו ואיך שהתיישבנו הוא התחיל לבכות ולא היה מוכן להפסיק. הוא תמיד במנשא ואולי בוכה כי עברנו ממצב של הליכה למצב סטטי. אבל אי אפשר להיות בתנועה כל הזמן. אני גם מפחדת להניק אותו בציבור בגלל הבכי.
לפני שלושה שבועות עברנו לחו"ל בעקבות העבודה של בעלי ואני נמצאת עם התינוק בבית כל היום. אני מרגישה חסרת אונים נוכח הבכי שלו. הוא בן שלושה חודשים עכשיו.

וואו. זה נשמע מאוד קשה.

אני לא ממש יודעת מה לייעץ לך, אבל אני יכולה לספר שפגשתי כמה תינוקות שבכו המון ואז פתאום בגיל שלושה חודשים הפסיקו לבכות. אולי בגלל כאבי בטן.

מאמאבל

אין לי ממש עצות בעניין, אבל בנתיים קחי

אני זוכרת את עצמי לפני שנה, אמא צעירה עם תינוקת בוכה (ממש לא כול הזמן אבל גם זה נראה לי נורא). חברה אמרה לי אז שמתישהו אני אדע מה הייתה הסיבה לבכי, רק סביר להניח שלא ברגע שבו אזדקק לידיעה הזאת. בדיעבד היא צדקה.

עקב מילואים של בן זוגי ביליתי איתה כמה ימים אינטנסיביים וממש לא מהנים ואני עדיין זוכרת את התיסכול מהבכי הממושך והלא מובן שלה. אני לא יודעתי מה לעשות. כשאני חושבת על זה היום אני חושבת שאולי העברתי לה בלי לדעת את ההתפרצויות ההורמונליות שהיו לי בהתחלה, את התחושה שכול העולם ממשיך לחיות, ורק אני תקועה בבית במה שקרוי באירוניה 'חופשת לידה', את הבדידות, חוסר היכולת לעזוב את הבית כרצוני כפי שהייתי רגילה.....

אינני יודעת מה יכולה להיות הסיבה לבכי של תינוקך, אבל אני משוכנעת שיש סיבה ולו רק שהוא פשוט אוהב לבכות.....
אולי אלה דברים שמציקים לו, ואולי דברים שהוא קולט מהסביבה.
יכול להיות שהתינוק שלך בכיין, יכול להיות שהוא מרגיש איזה צורך לבכות, אולי ישנם מתחים שמשפיעים עליו (למשל כול העניין הזה של המעבר לחו"ל שיתכן והיה מלווה בהכנות, התרגשויות, התלבטויות , מתחים וכו'). דבר אחד די בטוח, הוא לא יבכה לנצח, מתישהו זה יעבור לו!

כתבת: אנחנו מנסים לעשות הכל שיהיה לו טוב וזה מצויין, אבל הייתי מוסיפה ושואלת
האם אתם עושים הכול גם כדי שלכם יהיה טוב?

אני מניחה שזה לא קל לך, פתאום לבד במקום זר עם תינוק קטן. אני מקוה שתמצאי בב'אופן טבעי' בית חם ואוזן קשבת.

שליחה על ידי טלי* » 27 ינואר 2004, 21:38

חיבוק!
יש תינוקות עם סף רגישות גבוה מאחרים! הכרתי תינוק כזה ואמו אמרה לי (אגב היום הוא פעוט מקסים!) שה"לוחשת לתינוקות" מאד עזר לה וכי מדברים שם על טיפול בתינוקות כאלו!
בינתיים:כל מה שמאפשר לך סבלנות,אהבה ורגיעה לשניכם.......

ניסת לבדוק רגישות למזונות שאת אוכלת?

ישנה טכניקת טיפול שנקראת CST- Cranio Sacral Therapy אני לא ממש יודעת על זה הרבה, רק שזה קשור למצב של עצמות הגולגולת ושבסדרת תנועות/ תזוזות/ מגע כלשהו אפשר להשפיע על מצב התינוק (ונראה לי שגם המבוגר) לכל מיני מצבים. שמעתי על תינוקות שזה עזר להם, כאלו שבכו, כאלו גם עם ריפלוקס.
הייתי בודקת גם את עניין המזון שאת אוכלת, אולי יש קשר. מוצרי חלב יכולים להיות מקום טוב להתחיל.
מה עם ייצור החלב שלך? האם יש סיכוי שהוא מוגבר?
האם ראית גם יועצת הנקה? אולי משהו שקשור לכמות החלב?
כמובן שאני זורקת כיוונים ורעיונות, כן?
ובהחלט

גדול ובהצלחה!
זה ממש נשמע לא פשוט להיות במצב שכזה ועוד במקום זר, בלי אנשים מסביב.....

מאמאבל, יש תינוקות רגישים במיוחד, ויכול להיות שמעבר לסיבות האובייקטיביות (ויש, הרי הוא לא יכול לדבר... גזים, ריפלוקס, אי נוחות פיזית, רעב, עייפות, גירוי יתר...) הוא פשוט מתקשה להסתגל לעולם. נדמה לי שאתם עושים באמת כל מה שאפשר כדי שיהיה לו טוב, חשוב באמת לתת לו להיות קרוב, לגעת הרבה, להניע אותו. אגב, יכול להיות שהמעבר שלכם לארץ אחרת גם קשה לו, ושוב- הוא מתקשה לספר לכפ.
הקטן שלי התעורר- אמשיך מחר.

דבר ראשון תנסי להפסיק לחלוטין עם כל מוצרי החלב. לפחות שבועיים-שלושה. המון תינוקות רגישים לזה, אז זה הדבר הראשון לנסות. את יכולה לבדוק גם מזונות אחרים, אבל חלב זה החשוד הראשון.
דבר שני תזמיני יועצת הנקה. שתוודא שהתפיסה טובה, שתשמע על הגזים, שתבדוק שניהול ההנקה מתאים.
דבר שלישי את יכולה לנסות כל מיני דברים מרגיעים -- מסג', תנוחות קקי (כמו בדף לגדל ילדים בלי חיתולים), מקלחת (להחזיק אותו עליך בזרם), חושך (או לפחות בלי אורות ניאון) וכל מה שאת מגלה שעוזר לו.

וחוץ מזה אני מצרפת

והרבה אמפתיה. זה נורא קשה, אני יודעת. מקווה שתמצאו מה הבעיה ומה עוזר לפתור אותה.

הוא מופיע באתר של יונת.

מאמאבל - קראתי וליבי יוצא אליך.
מעבר דירה לחו"ל בתקופה כזו, משול בעיני לתלישת שורשי האמא מן האדמה, דוקא בזמן שהיא צריכה את השורשים האלה, כדי לגדל פירות!
אני מקווה בשבילך, שקודם תמצאי לעצמך תחושת בית ושורשים איפה שאת, כדי שיהיו לך כוחות.
דבר שני - מה אומרת לך תחושת הבטן שלך? האם את חוששת שמשהו לא בסדר? האם התחושה הדומיננטית שלך היא חרדה, או פשוט תשישות?
ממה שכתבת - לא שמעתי שאת חוששת. ואם כך, אם את מרגישה בידיעה ש"זה יעבור, זה פשוט כל כך קשה", אז המשיכי לחפש דרכים להתחזק ולהתמודד. והאמיני לעצמך שזה ייגמר, ושאולי את לא מבינה אותו, ולא יכולה לעזור לו, אבל הוא בסדר. האמיני גם בכוחות שלו, של התינוק הפיצי שלך.

שלום לך!
מתוך קריאה של הדברים שלך. נזכרתי בבן הבכור שלי, היום הוא בן 11. כן גם הוא היה לא מרוצה מהחיים קראנו לו "זעפרני". הוא היה צורח על הציצי , לא מחייך יותר מדי לא צוחק יותר מדי (מה לעשות, כזה שכל העולם על כתפיו הקטנות) ואני אז הייתי, אמא חדשה, צעירה , לא ידעתי ולא היה לי האתר המדהים הזה. בקיצור היה קשה. אני הפסקתי להניק , (אחרי חודש וחצי) כי ההנקה הייתה לא נעימה ולא ידעתי שאפשר אחרת.
היום הילד שלי בן 11. עדיין יותר קשה לי לפענח אותו משאר ילדיי שבאו אחריו. אני חושבת שהילדים הרגישים , צריכים המון הקשבה לצרכים שלהם. כלומר , לא בהכרח, הילד רוצה כל הזמן על הידיים,(אפילו שבעקרון הרצף אומרים ) לפעמים מגע יכול להעיק עליו ולא לשמח אותו. יכול להיות שאם הוא בוכה הוא צריך שישכיבו אותו , ייגעו בו בעדינות וידברו אליו בכל עדין, רגוע ומלטף. כשאני באה לחבק את הילד שלי, אפילו היום, אני מרגישה שלא תמיד הוא רוצה מגע או חיבוק חזק, לפעמים משהו מרפרף ממרחק, משהו שישמור על הגבולות שלו. גם לתינוק יש גבול. יש כל מיני סוגים של מגע. יש מגע של אויר (מרפרף). יש מגע של אדמה(כזה שמחזיק חזק). יש מגע של אש(מניחים את היד על מקום אחד ומעבירים חום ) ויש מגע של מים שהוא יותר תנועה (הנעה של מפרקים, ידיים רגליים)
תנסי סוגי מגע שונים ותראי כיצד הוא מגיב. אם נעים לו הוא יהיה בשקט או יחייך, אם לא נעים לו הוא יתפתל או יבכה. דבר נוסף שמאד חשוב הוא תנועה, שוב לדעתי תינוק רגיש יאהב תנועה עדינה כשהוא לא מוחזק בידיים אלא שוכב ואת מניעה אותו מגלגלת אותו בעדינות. מילת המפתח היא עדינות. מתוך העדינות תבוא הפתיחה.
תנסי, מאחלת לך בהצלחה.

אני רוצה להוסיף משהו. כתבת, שאתם מנסים לעשות הכל כדי שיהיה לו טוב. גם זה נשמע לי מוכר, עד היום אני "נופלת בפח הזה". נכון שזה שונה ילד בן 11 ותינוק, אבל אני עדיין מנסה לעשות הכל שיהיה לו טוב. (דרך אגב אני קוראת לו תיני כי מבחינתי אני מתייחסת אליו כמו אז וגם הוא מתנהג כמו אז ) ברגעים של חסד, אני מבינה שנכון להיום לא כל הטוב שלו באחריותי ואולי יהיה לו טוב כשאני ידאג לעצמי ולא אהיה מכוונת אליו , כיוון יתר. בתקופה ההיא כשהוא היה תינוק, שמתי אותו במרכז הסתכלתי עליו חשבתי עליו כל הזמן הייתי בפוקוס עליו . נכון שבגיל חודשיים וחצי זה נשמע טבעי. אבל חשוב לזכור שאין רק דרך אחת לגידול ילדים וכל ילד מראה לנו למה הוא זקוק. אז אולי הוא לא זקוק לכל כך הרבה תשומת לב ישירה . אולי הוא זקוק לך ממרחק גדול יותר. אולי הוא זקוק שתהיי עסוקה אבל הלב שלך יישאר פתוח אליו. יש בעיה אם ילדים ראשונים, הם חיים בתנאים לא טבעיים שבהם האמא המסורה מתפנה לטיפול בהם, אבל הם זקוקים לחיים , לתנועה, לאנשים לפעילות (בהתאם לצורך ובמידה). תסלחי לי שאני מתפרסת על כל כך הרבה נושאים, פשוט החוויה הזו כל כך מוכרת לי בגידול הבן שלי . עד היום אני מתחבטת בשאלות לגבי איך להיות ולהתנהג איתו. אני הגעתי לתובנה כזו. הבן שלי, יש לו צרכים, הוא קצת סגור, קצת מופנם רגיש לחדירה לתחומי הפרטיות שלו בצורה גסה. הוא זקוק מצד אחד להרבה עדינות אך גם לגבולות. אני לא צריכה להתעסק בו יותר מדי, רק לאהוב אותו מהלב.
לא להשתדל בשבילו יתר על המידה כי זה יותר אצלו תחושות לא נוחות , לכבד את צרכיו אך גם את צרכי וצרכי האחרים במשפחה. אם הוא מתוסכל זה לא סוף העולם, בחיים יש לפעמים תסכול ויש לו הכוחות להתגבר על התסכול ולמצוא פתרונות.( אני אומרת את זה מתוך מקום של פעם, כשהוא אהיה מתוסכל, הייתי מרגישה זוועה. מה זה הערבוב הזה? התסכול שלו, הוא שלו , אני פה לנחם לנסות לעזור, אבל אני לא צריכה להתערבב עם זה. כי כשאני מתערבבת אני לא עוזרת , אני נכנסת למקום הזה ושוקעת יחד איתו). נכון שהדברים לא מתאימים בצורה מדוייקת לתינוק , כי אתם נמצאים בשלב של ערבוב, אבל ככל שתקדימי לצאת מהשלב הזה כך יוטב לכם.
וואו אני מקווה שלא הצפתי אותך, לי עזרה הכתיבה הזו, אני מקווה שתוכלי לקחת מכאן כמה דברים וליישם את זה בעולם התינוקות ובאמהות החדשה שלך. כל טוב שיהיה לך המון בהצלחה. באמת תדאגי לשמחה שלך , הוא כבר יבוא אחרייך.
באהבה רבה אלייך.

תודה רבה לכולכם.
אני מנצלת את שנת הבוקר של הקטנצ'יק כדי להגיב למרות שעוד לא הספקתי לחשוב לעומק על כל מה שנאמר כאן. אבל אני אתחיל מהדברים הקלים...,
כמה תקוות אני תליתי במילת הקסם "שלושה חודשים". כולם אמרו לי שהוא יפסיק לבכות ושיגמרו הגזים והחיים יראו אחרת... הוא כבר בן 3.5 אבל אולי הוא טיפה מאחר וזה יקרה בקרוב.
לגבי ההנקה - אני באמת לא חשבתי שאני צריכה יועצת הנקה. מהפגישה הראשונה שלי ושלו (אחרי הלידה) הוא ינק מצויין! תפס את הפטמה בלי בעיה, ינק הרבה זמן כל פעם עד שנרדם ועלה נהדר במשקל, לשמחת הסבתות שלו. הבעיות התחילו בגיל חודש וחצי בערך שהוא התחיל להשתולל על הציצי. ייחסנו את זה לריפלוקס כי קראתי שזה חלק מהתופעות שקיימות - אי שקט באכילה. יכול להיות שאנחנו באמת צריכים לפגוש יועצת. כמובן הכל קשה יותר בחו"ל, אבל אנחנו נבוא לבקר בארץ בקרוב.
ורד - מה זה אומר ייצור חלב מוגבר? אם הכוונה שהחלב דולף, אז כן. אבל האם זה מפריע לתינוק?
לגבי ניהול ההנקה - בהמלצת רופאי הגסטרו אני נותנת לו לינוק בערך כל 3 שעות (עד אז ינק כל שעה וחצי-שעתיים) ואני דווקא חושבת שזה עוזר כי יש פחות פליטות.
יונת - אני ניסיתי בשלב מסויים (עקב הגזים) להמנע מחלב פרה לאיזה שבוע (אם כי אכלתי יוגורט מחלב עיזים) וגם מפירות הדר ובננות, ירקות מצליבים ואולי עוד משהו אני לא זוכרת. כל פעם לכמה ימים. זה לא עזר, אבל אולי אני צריכה להתמיד לתקופה יותר ארוכה. אני מוכנה כמובן לנסות - החל מעכשיו. הבעיה שגיליתי שקשה תמיד לדעת מה יש במזון שאוכלים - לדוגמא בלחמים שונים שקונים יש חלב, באוכל שאוכלים בחוץ - למשל קשה למצוא מרק בלי שמנת בפנים. טוב, בעצם כנראה שצריך פשוט לשים לב ולהמנע ממה שלא בטוחים בו שהוא safe. האם יש עוד מזונות שהיית ממליצה לי להמנע מהם, אם כבר אני מתחילה התנזרות ממוצרי חלב? (קראתי את הרשימה שלך "התינוק יודע לבכות" וכתבת שם שאולי יש עוד סוג מזון שהתינוק שלך רגיש אליו, האם מצאת את התשובה לכך? בן כמה היה התינוק שלך?)
מרב - אני מסכימה עם האבחנה שלך, אני בהחלט חושבת שמעבר לסיבות האובייקטיביות הוא באמת רגיש במיוחד. אני מנסה לגעת בו בכל מיני אופנים. עיסוי, לטיפות, על הידיים בנענועים רכים או אינטנסיביים - קשה לומר מה הוא אוהב יותר. לפעמים הוא נהנה ממגע ולפעמים לא. נראה שזה תלוי במצב הרוח שלו... מה שהוא הכי אוהב זה להיות במנשא בהליכה. כשאני יוצאת לטייל איתו בחוץ יש לי תחושה שכל עוד אמשיך ללכת, הוא ימשיך לישון. לכן גם בבית אני לוקחת אותו הרבה במנשא והולכת בין החדרים, אז הוא נרגע בדרך כלל.
מה שקשה לי יותר לדבר עליו זה האם אני מאושרת, האם טוב לי? שאלה מצויינת. התשובה הפשוטה היא לא, אבל אני מקווה שאנחנו בדרך לשם. כלומר, אנחנו בחו"ל כי אנחנו מאמינים שיהיה לנו יותר טוב כאן מאשר בארץ, לתקופה מסויימת. אז נכון שעכשיו חורף, אני והתינוק בבית כל הזמן, והוא בוכה... אבל הרעיון הוא שזה רק יילך וישתפר.
אירית - אני צריכה לחשוב על מה שכתבת. אחזור אחר כך. גם ככה לקח לי שעה וחצי להצליח לכתוב כי הקטן כבר לא ישן...

מאמאבל, התינוק שלי רגיש לכל מוצרי החלב (כולל יוגורט מחלב עזים, כולל אפילו חמאה) ולמוצרי חיטה. הוא כבר בן יותר משנה וזה עדיין לא עבר לחלוטין (אם כי בהחלט השתפר). לגבי עוד מזונות: הכל יכול לעשות בעיות, אולי חוץ מתפוח וגזר. אורגניים. :-\ לא יודעת מה להגיד לך לגבי זה -- פשוט מנסים מה שנראה חשוד עד שמוצאים. אבל מוצרי חלב זה הכי נפוץ, אז זה הדבר הראשון לנסות.

כמה תקוות אני תליתי במילת הקסם "שלושה חודשים".
טוב, הוא נולד שלושה וחצי שבועות לפני הזמן, אז אולי נשאר לך רק עוד שבוע וחצי? (-:

שמתן לב שבעיות הבכי עד גיל 3 חודשים זה בדרך כלל בנים?

הבעיות התחילו בגיל חודש וחצי בערך שהוא התחיל להשתולל על הציצי

חודש וחצי (שישה שבועות) זה הקפיצת גדילה הראשונה. אני זוכרת את זה טוב מאוד, הילד היה על הציצי 6 שעות רצוף (!) עד שחשבתי שהוא הולך לינוק לי את עורק הלב.
באותו זמן פלוס מינוס התחלנו עם המסאג'ים לפני המקלחת, מה שחולל פלאים. במסאג' הראשון הוא היה קפוץ ונרגן ואחר כך כבר משוחרר ונינוח. אתם מעסים?
וחוץ מזה קבלי חיבוק גם ממני!

שאלתי לגבי עודף חלב, כי לפעמים זה גם יכול להציק לתינוקות, כי הזרם חזק מדיי ומציף אותם, ואז יותר מדיי חלב עובר מהר דרך מערכת העיכול ולא מספיק להתעכל כמו שצריך ואז נוצרים גזים ורגישויות במעיים וכו וכו. חוצמזה זה גם יכול לעורר פליטות וכו'. בגלל זה גם המלצתי לראות יועצת הנקה, כי ישנם דברים שניתן לפתור בניהול הנקה המתאים למצב. זה לא רק עניין של תפיסה והצמדה, עלייה במשקל וכו'.
יש יועצות הנקה בכל מיני מקומות בעולם, אז אם תאמרי היכן את, אפשר יהיה לברר.....
לגבי מוצרי החלב- שבוע בהחלט אינו מספיק. לפחות שבועיים- חודש כדי שהחומרים המשפיעים ייעלמו מגופנו (האמהות). אז בהחלט כדאי לבדוק יותר לעומק, אם בוחרת לנסות את זה. ו...כן, ללכת על מזונות "בטוחים" שאפשר לדעת מה יש בהם, יותר להכין לבד (כן, אני מתארת לעצמי שזה לא הכי פשוט עם תינוק קטן, כשאין הרבה זמן פנוי....)
שוב

אוף, היו לי עוד הרבה דברים לכתוב אתמול, אבל תאי הזיכרון שלי נשטפו בגשם הסוחף או קפאו בקור הבלתי נחמד ששורה במקומותינו כעת P-:
מה שכן, אולי זה לא יעודד, אבל לא כל התינוקות מפסיקים בשלושה חודשים. בנה של חברתי היה תינוק כמו שלך- בכה המון, היה רגיש מאוד לכל מיני אוכלים (היא צמצמה מאוד את התפריט שלה). היום הוא בן 10 חודשים, עדיין רגיש מאוד ובוכה, אבל כמובן שקל יותר. (אני לא מאמינה, הוא שוב התעורר...)

הכל יכול לעשות בעיות, אולי חוץ מתפוח וגזר. אורגניים
)-:
הינוקא שלי אלרגי גם לתפוח וגזר. אורגניים (ועוד יותר מזה ללא אורגניים).

הנה אני ללא הפרעות (-:
האמת, שכל דברי החוכמה שרציתי לומר לך נשכחו ממני או נאמרו ע"י אחרים. רציתי רק לעודד, שהתקופה הקשה תעבור, למרות שלפעמים וודאי נדמה לך שלעולם לא. התינוק שסיפרתי עליו היה בוכה המון, חברתי היתה ישנה בסלון כשהוא עליה והוא גם סרב להיות במנשא, אז היה המווווווווווווווןןן על הידיים. עוד תינוקת רגישה שהכרתי שסבלה המון מגזים בילתה שעות רבות במנשא בטיולים עם אמא שלה, עכשיו היא תינוקת מקסימה ואין זכר לימי הגזים המציקים (שנמשכו הרבה מעבר ל-3 חודשים).
אני מאמינה שאתם עושים את הדבר הכי נכון לעשותו, ולמרות שהוא עדיין בוכה, אני מאמינה שזה ישתלם בהמשך. בינתיים, חיבוק ועידוד ממני...

מכירה תינוקות שאחרי שעברו בדיקת אלרגיות בשיטת המטוטלת או מוח אחד או קינזיולוגיה , והמזונות שהם רגישים אליהם הורדו מתפריט האם, התנהגותם השתפרה פלאים.

מאידך, מכירה תינוקות שהם פשוט "בעלי צרכים גבוהים" ובוכים המון בלי כל קשר לתזונה.

בעיקר,

תחזיקו מעמד. נסי לגייס קצת עזרה, כדי לא להתמודד עם הכול לבדך.

אתמול היה לנו יום ממש טוב, כמעט ללא בכי. זה מאוד עודד אותי. למרות שזה קורה מידי פעם ובכל פעם שיש כזה יום מוצלח אני מדמיינת שהנה זה נגמר, והכל משתנה מעכשיו, אבל כמובן שהבכי חוזר ביום הבא. אבל אני באמת מאמינה שזה יעבור.
בנתיים - אני הולכת לסופר לעשות את הקניה הראשונה שלי ללא מוצרי חלב (נשארת הדילמה שלי מה לאכול בבוקר - עד עכשיו זה היה תמיד יוגורט עם גרנולה)
ולגבי יועצת הנקה, אני נמצאת בהולנד. יש רעיונות? ואיך אומרים את זה באנגלית?

בדיוק מישהי בהולנד התייעצה עם ד"ר מירי ליבוביץ בפורום שלה, וקיבלה שם של יועצת הנקה. אני לא אצליח להיכנס לשם היום, אז תיכנסי ותעשי חיפוש על "הולנד" "בפורום זה" ותראי אם תמצאי את ההודעות הרלבנטיות.
באנגלית: Breastfeeding Consultant
כדאי לחפש ב ILCA האירגון הבינלאומי של יועצות ההנקה, כדי למצוא יועצת מוסמכת IBCLC בהולנד.

נקודה שהעלת כאן הקפיצה אותי, והיא העצה שקבלת להניק את הילד כל שלוש שעות. כאם לילד בן 13 שבכה במשך כשלושה חודשים נון סטופ, גם אני קבלתי עצה זו. הילד המשיך לסבול מגזים (אם כי כאמור במידה מעט מופחתת) אבל הפסיק בשלב די מוקדם לעלות במשקל נהיה עצבני בצורה רצינית ביותר, ופשוט היה רעב. אז כמובן שיעצו לי להוסיף לו תמ"ל מה שהביא אותו לגמילה בגיל 5 חודשים.

תנסי להניק אותו לא לפי שעון. אולי הוא בוכה כי הוא רעב?

נשארת הדילמה שלי מה לאכול בבוקר - עד עכשיו זה היה תמיד יוגורט עם גרנולה
אולי תנסי יוגורט- סויה עם גרנולה?

בהחלט הייתי חושבת על ניהול ההנקה. דווקא בריפלוקס לא מומלץ להגדיל את המרווחים בין ההנקות, כי זה גורם לארוחות גדולות יותר. ההמלצה היא דווקא הנקות תכופות, ואז הן קטנות יותר. עצם המציצה גם עוזרת למערכת העיכול להזרים את החלב קדימה, במקום שיעלה חזרה. מאחר ואת מציינת ייצור חלב מאד שופע, יתכן וכדאי גם לעבוד על הורדה מסוימת של ייצור החלב. אחת השיטות לכך היא הנקה מצד אחד בלבד למשך 3-4 שעות - כלומר אפשר ואף רצוי להניק שוב ושוב, אך כל הזמן מאותו צד. ורק לאחר כמה שעות לעבור לצד שני.
כאשר לאמא ייצור חלב מאד שופע התינוק ממלא את הקיבה שלו לעיתים בחלב קימי בלבד, ופשוט כבר אין מקום לחלב שומני יותר. החלב הקידמי עשיר בסוכרים, וגורם אי שקט וגאזים. חלב שומני מרגיע יותר. תינוק יכול לעלות במשקל מצוין עם חלב קידמי רב, אך למרות עליה טובה במשקל לא יראה מרוצה ורגוע, וגביקר לא בהנקות, בגלל הזרם החזק. אבל זה כמובן רק ניחוש, כי הרי לא צפיתי בהנקה ולא שוחחנו שיחה מעמיקה.
זה רק על קצה המזלג, כי באמת קשה לתת יעוץ דרך האינטרנט. (רק בישביל הרקע - אני רופאה מומחית לנושא הנקה).
וכדי להוסיף זוית אישית - הבת השניה שלי היתה כמו שאת מתארת את בנך, וזה מאד מתסכל. עם הבן הראשון חשבתי שאני כבר יודעת הכל - אם רק אחזיק אותו על הידיים ואניק אותו כל הזמן - הוא יהיה מרוצה. וכך זה פעל. אבל אצל הילדה השניה זה פשוט לא פעל. ועד היום, בגיל 16, היא עם פתיל קצר יותר מאשר של ארבעת ילדי האחרים. היא ילדה מוכשרת, חכמה, חברותית, אבל אם משהו לא הולך בדיוק כמו שהיא רוצה - היא מתעצבנת מאד מהר. כך שאני מניחה שזה עיניין של אופי. ויש לדעתי גם עיניין של מערכת עצבים שעוד לא הבשילה אצל תינוקות מסוימים - כל גרוי גורם לתגובת יתר. העצבים עוד לא קיבלו את הבידוד שלהם (מיאלין), ואז כל גרוי גורם לפיצוץ כללי, כמו קצר בין חוטי חשמל ללא בידוד. לכן כל שינוי גורם לתגובה כל כך קשה. בנך גם נולד מוקדם, כך שזו עוד סיבה טובה למצב הזה.
מקווה שעזרתי במשהו.
תחזיקי מעמד - זה יעבור, אבל באמת צריך הרבה כוחות.

אני דווקא הייתי ממליצה להפריד בין פחמימות, חלבונים ופירות. כלומר לא לאכול גרנולה עם יוגורט אלא עם מים! תאמינו לי שזה פחות נורא ממה שזה נשמע.
יש תיאוריה (שמנסיוני האישי הוכחה כיעילה מאד לרגישות בעיכול) שלכל סוג מזון יש זמן עיכול והתפרקות אחר, ולכל סוג מזון נדרשים חומרים אחרים לפירוקו. לכן העירבוב יכול לגרום לגאזים אצל בעלי רגישות.

לפי שיטה זו אפשר לערבב:
פחמימות עם ירקות טריים או מבושלים - או גם וגם, לא משנה (למעט עגבניות.)
חלבונים עם ירקות כנ"ל, (אפשר גם עם עגבניות- למרות שעגבניות בכלל לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה).
פירות לאכול תמיד בנפרד מפחמימות וחלבונים ובעיקר לא אחרי ארוחה. אם כבר אז חצי שעה לפני ארוחה.
זמן העיכול של הפירות הוא קצר במיוחד, ואם תוקעים אותם במערכת העיכול אחרי אוכל כבד ואיטי לעיכול הם מתחילים להרקיב בתוך הבטן ואפילו לתסוס, וזה בודאי יוצר גאזים.
כדאי לא לערבב פירות מתוקים עם פירות חמוצים. (פירות - כוללים גם פירות יבשים)

המצב שאת מתארת היה גם אצלנו ועד היום (שלוש וחצי שנים) יש לילד רגישות גבוהה במערכת העיכול.
לפי אסטרולוגית אחת, זוהי נקודת התורפה שלו, ואין הרבה מה לעשות. חוץ מלנתב אותו לאוכל יותר קל לעיכול. אנחנו ננסה שוב הומאופטיה בקרוב.
מה שהיה מרגיע מאד את הילד כשהיה בן שלושה חודשים היה: שהות בחברת ילדים יותר גדולים - בני חמש -שש. היה משהו בתזית שלהם מילא אותו ועניין אותו והשקיט אותו.
בהצלחה וחיבוק.

מצאתי יועצת הנקה. בנתיים השארתי לה הודעה ועוד לא דיברנו, אבל אני כבר נרגשת.
הסיבה להמלצה שקיבלנו להנקה כל 3 שעות היתה שכך פשוט הוא יאכל פחות פעמים ויהיו לו פחות התקפות כאב. לגבי אפקט המציצה/יניקה - זה בהחלט נכון, אנחנו נעזרים במוצץ וזה פשוט מדהים כמה זה עוזר, זה הדבר היחיד שמרגיע אותו בהתקפות האלה. אנחנו הבנו שאם אני אתן לו ציצי בשביל למצוץ - אז הוא יקבל גם חלב באותה הזדמנות וזה רק יגביר את הכאב, כלומר עוד חלב ייכנס, ייצא ויצרוב.

היי, גם אנחנו, חודשיים וחצי סובלים מימים בוכיים שעושה לנו "נחסולון" אבל הדברים הולכים ומשתפרים וכבר יש חיוכים והתענינות שלו במה שקורה מסביב וכבר פחות שעות מנשא וידיים (את אחותו הגדולה נשאתי במנשא בתור תחביב - לה היה טוב בכל מקום, איתו זה ממש מקצוע) אז כמו שאת יודעת זה הולך לעבור בקרוב! אבל רציתי להתייחס ל"טראומת הלידה" אותה הזכרת, אז התינוק שלנו נולד בבית בלידה הכי רגועה שאפשר (אפילו אורות המיילדת לא הרשתה להדליק) ובכל זאת יצא בכיין.

כמה תקוות אני תליתי במילת הקסם "שלושה חודשים"
אוי, גם אני.
והיא נולדה שבועיים אחרי הזמן.
בפעם האחרונה שניסיתי, בגיל 4 חודשים, היא הגיבה רע לשני בורקסים קטנים (ככל הנראה כי הם מכילים שמן סויה).

שליחה על ידי nuli* » 30 ינואר 2004, 23:41

רציתי להוסיף עוד כמה מילים.

אני חוזרת על ההמלצה של ורד על שיטת הטיפול "קרניו סקרל". אין לי שום ניסיון עם השיטה אבל אני יודעת שאסתר גרוניס ממליצה עליה לפעמים לתינוקות ש"לא מסתדרים" בעולם, ועל אסתר אני מאד סומכת. (היא יועצת ההנקה בבי"ח ליס, ומנהלת פורום יעוץ הנקה בתפוז).
פגישה עם יועצת הנקה טובה ומוסכמת תמיד עושה טוב (לי היו ארבע פגישות עם שלוש יועצות מעולות). זה מעבר למידע האינסופי ולחוכמה ולעידוד שלהן. זו זקנת השבט, הכוהנת החכמה, האמא היודעת.. מישהי שבאה עם הידע והעידוד והאמונה והכח הנשי. ואני לא מדברת מהמקום האלטרנטיבי. להיפך, אני מהמיינסטרים. ובכל זאת.

אז אני מקווה שיצא טוב מהיועצת שלך.

אני עברתי דירה למרחק של 35 דק' מהמקום הקודם. בארץ. ובלי תינוק פיצי בוכה.

וזה קשה!!! שולחת לך עידוד וחיבוק. אל תרגישי רע שקשה לך. זה קשה. זה משבר. תני לזה מקום.

מכירה סיפורים על תינוקות שבכו 4 חודשים. ולא ישנו. ו.. ו.. וזה עבר.
אולי תנסי להכיר אמהות מהאזור. הייתי מתחילה מאירגון לה לצ'ה. אפילו בקור תוכלי לצאת וזה בטוח יעזור.

כדאי לבדוק גם רגישות יתר חושית .
יש אנשים שיש להם רגישות יתר באחד החושים , מגע , ראיה או שמיעה ואז כל אור שלנו נראה ממש רגיל גורם לו לכאב ראש כל סיבבה שלנו נראת שקטה גומרת עליו כי הוא שומע הכל בצורה חדה , ואותו דבר לגבי מגע .
תנוק כזה מוצף כל הזמן בגרוי יתר חושי דבר שמעצבן. שווה בדיקה.

טוב חברים יקרים - קודם כל שוב תודה לכל המעודדים ומציעי הרעיונות.
היתה אצלי יועצת הנקה הולנדית. היה מאוד משעשע המפגש. היא טוענת שלא ראתה תינוק כזה "עצבן" כמו שלי (המינוח שהשתמשה בו FUSSY). כנראה שכל התינוקות ההולנדים, כמו המבוגרים ההולנדים, מאוד מנומסים....
האבחנה שלה היתה באמת זרם חלב חזק, לא יודעת איך המינוח הנכון בעברית, היא קראה לזה FORCEFULL LET DOWN. ומה שקורה זה שהתינוק יונק בצורה לא שקטה, ומושך את הפטמה לעיתים קרובות, מה שגורם לו להכניס הרבה אויר תוך כדי היניקה, ואז זה יוצר תופעות שדומות לקוליק, לגאזים במערכת העיכול , ומזה נובע הרבה מהבכי שלו.
היא גם ראתה שהוא לא מתרכז באוכל, אלא מסתכל מסביב ומזיז את הידיים והרגליים, מה שגורם לו גם לשחרור הפטמה מידי פעם והכנסת אויר למערכת. וכנראה שזו הסיבה שבלילה מתוך שינה הוא דווקא יונק בשקט יחסי. היא המליצה לי להניק כמה שאפשר לפני שהוא ממש מתעורר. הבעיה היא שבמשך היום הוא לא יישן כל כך, אז הוא גם לא מתעורר כל כך...
טוב, פתרון קסם אין למצב הזה. היא דוקא אמרה שאם הוא רגיל לאכול כל 3 שעות פחות או יותר אז זה בסדר, אין טעם עכשיו לנסות לשנות את זה, אלא אם הוא רעב ומבקש לאכול.
היא אמרה שיתכן והוא אפילו יעשה לי שביתת רעב... והציעה לי שבמקרים ואני מרגישה שהוא לא מצליח לאכול אז לנסות לתת לו חלב שאוב ולא להלחם איתו. היא כתבה לי בדף:
BREASTFEEDING SHOULDN'T BE A BATTLE!
זהו פחות או יותר
עכשיו אנחנו עדיין מחכים לראות מה יהיה עם ההתנזרות ממוצרי החלב (כבר ירדתי על חבילת גלידה של אלפרו....)

תקראי על תינוקות רגישים במיוחד.
ויש לי המלצה חמה (לכל מיניקה ותינוק, אבל במיוחד לתינוקות לא רגועים) להיניק תינוק עירום (רצוי לגמרי, אבל אפשר גם עם חיתול) כשאת עירומה (חצי גוף עליון) - בחדר מחומם ונעים. יש עם זה רק בעיה אחת: זה ממכר. תענוג צרוף, ומאד מרגיע אותך ולכן גם אותו (כמובן אם אין משהו אחר שמפריע). וגם נותן הרבה מגע ישיר.

בהצלחה

פינוק שיכול לעזור לאמא ולתינוק. אמבטיה או מקלחת משותפת שבסופה נכנסים ביחד ערומים למיטה והולכים לישון.
אצלינו בגיל הזה היה קייץ והמקלחת בצהרי היום היתה ההצלה שלי, אבל גם בחורף ההולנדי זה יכול להיות כייף. נריה שנא להתלבש והמעבר מהמקלחת לציצי במיטה בלי התלבשות (וגם בלי חיתול) היה כייף גדול של שנינו. מומלץ לנסות.

וואו, אופן היניקה שאת מתארת מאוד מאפיין גם את התינוק שלי (נחסולון) ובלילה הוא באמת יונק יותר רגוע. אני משתדלת להניק אותו במקום שקט וחשוך אבל לא תמיד מזדמן לי אז אני מסתפקת ביצירת קשר עין איתו והחזקה יציבה של ראשו. בכל אופן בגלל שהוא בולע הרבה אויר בהנקה אני מקפידה לו על גיהוק - גרפס. וגם אני לא בוחלת במוצץ שמאוד עוזר לו להרדם.

יש שיפור?

בנתיים קרו כמה דברים...הוא החל לינוק יותר טוב למשך שבוע, ואח"כ המצב החמיר שוב, פשוט בוכה מתחילת ההנקה ולא מצליח לאכול בכלל בחלק מהפעמים. באותו זמן גיליתי לחרדתי שהוא לא עלה במשקל בחודש וחצי האחרונים מאז שעברנו לחו"ל. זה די הפחיד אותי ועוד שהילד מסרב לאכול. התחלתי להשתמש ברזרבות החלב השאוב שלי אחרי כל הנקה, והילד גומע בקבוקים כמו טייגר רעב. אוי ואבוי - האם הרעבתי אותו??? אולי זה מקור רב רובו של הבכי שלו?
הסיפור עוד לא נגמר בזה. מאגר החלב השאוב נגמר לי ואני לא מצליחה לעמוד בקצב עם השאיבות (אני והמשאבה אף פעם לא הסתדרנו ממש טוב, ואני מצליחה לשאוב מעט מאוד). לא הייתה לי ברירה ועשיתי את הדבר שלא האמנתי שיקרה - קניתי סימילאק. עכשיו בכל פעם שהוא רוצה לאכול אני מנסה לתת לו ציצי, אבל ברב הפעמים הוא לא מעוניין בכלל, והתחיל לאכול סימילאק וחלב שאוב כמה שאני מצליחה. מתוך שינה הוא לרב כן מצליח לאכול, כך שבלילה הוא יונק. הסידור הזה עובד כבר יומיים, ואני לא אגיד שהוא לא בוכה בכלל, אבל המצב הרבה הרבה יותר טוב. הוא נראה לי יותר מאושר, צוחק, משחק, זקוק פחות להיות עלי.
כנראה שזה מה שטוב לו. ולמרות שנורא רציתי רק להניק, אני לא רוצה להלחם איתו. אני כמובן אמשיך להציע את הציצי ומקווה שהוא ירצה לינוק לפחות באופן חלקי.

הפלוני אלמוני הזה הוא כמובן אני

אוי, אוי, רק עכשיו ראיתי את הדף. אנא, קיראי את מה שכתוב באתר על נושא הOVER ACTIVE LET DOWN ויש עליו חומר גם באתר של LLL. מה שאת מתארת עברתי בדיוק במשך שבעה חודשים.
בקווים כלליים: ההנקה בלילה יותר נינוחה כי את שוכבת ואז זרם החלב חלש יותר. נסי להניק במהלך היום גם בשכיבה, אם לא אפשרי אז מקמי את התינוק בתנוחת "בטן לבטן". כלומר, הוא שוכב על הבטן שלך, את שרועה קלות לאחור, כדי שכח המשיכה לא יעזור לחלב שלך לגלוש...
אני רוצה לחזור ולהפנות אותך לדף עודף חלב .
שוב, אני מבינה כל-כך טוב מה את עוברת. פליטות מרובות, חוסר מנוחה (שלך ושל התינוק), בכי נוראי. כן, התינוק רעב. בטח שיותר קל לו לינוק מבקבוק. זה שיקול שלך, את יכולה להעביר אותו לבקבוק, אבל אני חושבת עדיין ששווה לנסות עוד קצת. ההקלה מהירה אם אכן יש לך בעיה של over active let down.
לא בטוח שיש לך עודף חלב, אבל נראה שבהחלט יש לך "שיחרור מהיר". אז בבקשה כנסי לדף. פליז.
קבלי חיבוק. את בטח עייפה זה נורא להיות עם תינוק בוכה כל הזמן. שלי בכה במיוחד על הידיים שלי, על ידיים של אמהות אחרות הוא היה יותר רגוע... היום אני יודעת שזה בגלל שעלי הוא הריח את החלב שלי ורצה לינוק, אבל כבר פחד מתחושת החנק! אוי כמה הרגשתי רע. אוי כמה אני מרגישה רע גם עכשיו. טוב יאללה, לילה טוב. בהצלחה.

ואולי גם משאבה יותר טובה תוכל לעזור?
אני גיליתי שגם כשאני שוכבת לגמרי על הגב היא מצליחה לינוק (כשהרגליים שלה על המיטה, במין חצי עמידה).
בהצלחה!!! @}
(בן כמה הוא עכשיו?)

תודה לטרה ולקרן שמש.
בשני הלילות האחרונים הוא גם לא היה מוכן לינוק בכלל. גם בשכיבה, אני שמה אותו על הציצי והוא פשוט מסיט את הראש ובוכה. הוא התנזל אתמול, ועם אף סתום נראה לי יותר קשה לינוק. אני לא יודעת אם לנסות "להכריח" אותו כל פעם...
הוא בן 4 וחצי חודשים עכשיו.

לפני שבוע כשהייתי אצל ההורים, שאלתי את אמא שלי לגבי ההנקות של כולנו. את כולם היא הניקה המון זמן, ורק הבת האמצעית "לא רצתה לינוק" מגיל 3 חודשים. אמא שלי מייחסת את זה לכך שהייתה במתח נפשי גבוה, והסביבה הפיסית בבית לא הייתה נעימה. ברור שאני לא אומרת שגם אצלך זו הסיבה, אבל עברתם דירה והכל, לא? אז אולי מדיטציה תעזור ?

אני לא מאמינה! יכול להיות שזה בגלל מתח נפשי שלי??? אבל איך זה מתחבר? למה קשה לו לינוק אם אני במתח? הציצי הוא אותו ציצי, לא? תסבירי לי בבקשה.
אני לא סיפרתי את כל הפרטים, אבל אני והתינוק עכשיו ב"חופשה" בארץ ונמצאים אצל אמא שלי בלי בעלי למשך שבועיים, ויש בינינו מתח ועצבים שלא צפיתי שיהיו.

אני לא יודעת את ההסברים המדוייקים לקשר בין מתח להנקה אבל ברור שרגשות שונים גורמים לשחרור או עצירה של הורמונים שגורמים לשינויים בגוף (כמו הסמקה, צורך לשלשל, הזעה וכו' שכולם תוצאה של שינויים ברוחב כלי הדם והזרמת יותר דם לאיזור גוף מסויים) כך שסביר שתחושת נינוחות מגבירה את זרימת הדם לבלוטות החלב בשד ולייצור וזרימה טובים של החלב, כאשר אני בעבודה, שואבת חלב, אני תופסת פינה שקטה, מוציאה מהתיק תמונה של התינוק, חושבת עליו ועל הנקה ומיד החלב זורם למשאבה כמו פלא!

יכול להיות שזה בגלל מתח נפשי שלי??? אבל איך זה מתחבר? למה קשה לו לינוק אם אני במתח?
קודם כל - כן, בוודאי!
איך זה קורה? מנגנונית?
חלק מהענין הוא כזה: אחד ההורמונים הפעילים בהנקה (מופרש בזמן הנקה) הוא אוקסיטוצין. זה הורמון שמופרש גם בלידה ובעת אורגזמה (וגורם לכיווץ של הרחם) - בזמנים בהם ברור שאין כל סכנה, הכל רגוע ושקט. לעומת זאת, בשעת סכנה (הפרעה פתאומית, מתח...) מופרש אדרנלין (שמצר כלי דם), ומופסקת הפרשת אוקסיטוצין.

אמא שלי טוענת, כחלק מפולניות יתר שלה, שלא היה לה חלב אצל אחי החמישי, כי אחי הבכור עשה לה צרות צרורות בבית ספר והעיפו אותו מיד לאחר הלידה.

אצלילחץ תמיד ממעיט את כמות החלב.

זה לא רק החלב, זה גם המתח בשרירים, התנועות העצבניות, וחוסר הרכות והקבלה באופן כללי. כל הדברים האלה עלולים להפוך את ההנקה מחוויה נעימה ומרגיעה למשהו מלחיץ ולא נוח.

מאמאבל, אנא צרי איתי קשר. אני אמסור לך את המייל שלי ותוכלי לישלוח לי את הטלפון שלך, או שאת מעדיפה לשלוח את המייל שלך ואני אשלח לך את הטלפון שלי. אני מקווה שאוכל לעזור, לא הכל נוח לי לכתוב באתר.
[email protected]

שליחה על ידי שואלת* » 03 מרץ 2004, 18:57

מאמאבל למה שלא תנסי יועצת הנקה ישראלית?
אסתר גרוניס ודר' לייבוביץ' נפלאות.

הייתי אצל ד"ר ליבוביץ הנפלאה. היא עזרה לי מאוד. בעיקר להבין ולקבל את מה שקרה לתינוק ולי במהלך חייו הקצרים והעמוסים, ואת המצב בו אנו נמצאים היום.
נכון לעכשיו הוא אוכל מבקבוק את כל ארוחותיו, חלק חלב שאוב שלי. בלילה, מתוך שינה זה הדרך היחידה שלי בנתיים לחבר אותו לציצי, וזה גורם לי הנאה גדולה, אפילו שאני מתה מעייפות (הוא מתעורר כל שעה-שעתיים בזמן האחרון).
אנחנו לומדים לחיות ביחד, והוא מרגיש יותר טוב, בוכה פחות, אם כי עדיין רגיש מאוד וצורך תשומת לב מלאה כל הזמן.
אני נדהמת לחשוב כמה קל יותר לקבל את הדברים כאשר יש ידע והבנה לגבי המתרחש. אני רק יכולה להכות על חטא, שלא ידעתי על קיומה של ד"ר ליבוביץ לפני 3 חודשים....אבל כמו שהיא אמרה לי - "בפעם הבאה....."

צריכה עזרה. ביומיים האחרונים הקטנטן מסרב לינוק מצד ימין אלא אם זה מתוך שינה. גם מצד שמאל הוא אוכל ממש קצת ובאופן כללי הפך לקצת רעב ודי מתוסכל. (האמת שברגעים אלה ממש הוא מגרגר לעצמו ומשחק, אבל באופן כללי). קרה גם משהו קצת מוזר- כאילו התחלפו לו היום והלילה מבחינת אוכל- בזמן שעד עכשיו התעורר רק בשלוש לפנות בוקר לאכול ואחר כך בסביבות שש שבע, בימים האחרונים הוא קם בחצות, בשלוש ובשש. חוץ מזה הוא מתעורר עוד כמה פעמים "רק בשביל לקבל חיבוק" כמאמר השיר (לא מעוניין לאכול גם כשמציעים לו). מה קורה פה? אני ממש מתדכאת בכל פעם שהוא לא רוצה לאכול ממני ונותר שוב רעב ומתוסכל (ומותיר אותי לתהיות- הנקה עד מתי).

יעל, נראה לי שאנחנו פחות או יותר מקבילות במובן הזה של אימהות טרייה ובגיל התינוקות שלנו (שלי חגגה אתמול 4 חודשים) כך שאין לי עצות מנוסות אבל יכולה להגיד לך שגם שלי שינתה את דפוסי השינה שלה בחודש האחרון (ותודה לבשמת שהזהירה אותי מבעוד מועד) והחלה להתעורר הרבה יותר ממקודם. נראה לי שזה פשוט ככה. עד גיל שלושה חודשים התפארתי בשעות השינה שלה (בהתחלה 12 עד 7 בבוקר ואחר כך משבע - שמונה בערב עד ארבע בבוקר, קמה יונקת וחוזרת לישון). עכשיו זה פשוט השתנה. מקבלת את זה בתור הדינמיות של החיים ושל חיי התינוקות

. בקיצור, צרת רבות, חצי נחמה. מה שעולה לי לבדוק זה אם בוקעות לו שיניים מוקדם או לחלופין פטריה בפיטמה שמפריעה לו לינוק. תתייעצי עם יועצת הנקה. חבל להפסיק את ההנקה בגלל זה. בהצלחה.

טוב, הולך ומתברר שאכן הוא עושה תהליך של החלפת היום בלילה מבחינת אוכל- בנתיים לא אכל ארוחה רצינית מאז תשע בבוקר, בהחלט לא תדירות שמאפיינת את הימים שלנו. מה עושים?

הי יעלפו

ברח לי... בן כמה היונק?
האם קרו עוד דברים לאחרונה? נתת בקבוק, מוצץ, התחלתם טעימות, בכי בזמנים שונים?
איך הלכה ההנקה עד עכשיו?

אם אכן מדובר ביונק בן ארבעה חודשים זה מוכר, מובן וצפוי. הם נהיים סופר ערניים לעולם וקשה להם לנתק את עצמם ולשקוע בתוך הציצי.
לאורך כל היום הם מוצפים בגירויים ויונקים פחות ובלילה משלימים את מה שהפסידו.

נסי ליצור לו סביבה מאוד שקטה בשעות היום בזמן ההנקה. ובלילה חזקי ואמצי

אכן, בן ארבעה חודשים וחצי. התחלנו לאחרונה מוצקים (אבל רק טעימות, ממש כלום מבחינת כמות) ועכשיו עצרתי כדי לראות אם יועיל לשינה טובה יותר- בנתיים לא מועיל.

העניין הוא שחלק מהתעוררויות הלילה שלו הן "סתמיות", הרמה לרגע/מוצץ והוא נרגע "בעצמו", רק שלצורך כך אני צריכה להתעורר לגמרי. עד עכשיו לא היו לו כאלה.

עד עכשיו ההנקה הלכה סופר טוב- ביום אכל כל שעתיים/שלוש (תדירות הגיונית לגמרי מבחינתי) ובלילה הלך לישון ב-21, וקם לאכול ב-3/4 ואז ב-6/7 (שוב, הסתדרתי עם זה מעולה). עכשיו הוא אוכל במהלך היום כל חמש שעות אולי (וגם, עושה טובה שאוכל, ומסרב לאכול גם שאוב מבקבוק) וממש צורח כשאני מציעה לו לאכול ובלילה קם כל שעתיים. (אייקון עייף לאללה כאן).

הי יעלפו
מבאס מבאס אבל מוכר להחריד. כל מה שאמרו לפניי.
חזקי ואמצי, בסוף גם זה עובר.
לא בהכרח הייתי שוללת בדיקה של דברים שעלולים להפריע או להציק לו,
אבל לי זה נשמע כמו פשוט דפוס תקין של גדילה והתפתחות.

בסוף גם זה עובר.
אני יודעת שזו סופר לא השאלה הנכונה (ובמרגיעון- קח נשימה עמוקה ושאף את החיים אל קרבך), אבל- מתי? בערך? למה אפשר לצפות?

זה משתפר שוב בסביבות חצי שנה, כשמתחילים לאכול מוצקים. בינתיים את יכולה לנסות להניק אותו במקום שקט ואפלולי גם בלילה.

שלום לכולן. אני מאוד מקווה שמישהי תראה את ההודעה הזו ותוכל לעזור. אני מתוסכלת ביותר... הקטן שלי יהיה בן חמישה חודשים עוד כשבוע. מאז שהוא בן ארבעה חודשים פתאום ביום אחד התחילה תופעה מוזרה של בכי בהנקות של צהריים עד הערב. מההתחלה ההנקות היו בסדר, הוא תפס את העניין מהר, היה נינוח ורגוע בזמן ההנקות, עלה במשקל יפה ועם הזמן לאט לאט הוריד בזמן ההנקה וריווח זמנים בין ארוחות עד שהגיע למצב שינק כעשרים דקות (בערך 10 דקות מכל שד) וביקש לינוק כל 3.5-4 שעות. בגיל 4 חודשים וכמה ימים הוריד בבת אחת את זמני ההנקות של הצהריים עד הערב ל-10 דקות בקושי רב. פשוט מתחיל לינוק ואז אחרי 3 דקות מתחיל לצרוח ולהקשיט את הגב, לא מוכן להמשיך לינוק מאותו השד ואז אני מנסה להחליף שד ושוב הוא יונק כחמש דקות מהשד השני ואז שוב צורח ומקשיט את הגב. יש לציין ששתי ההנקות הראשונות של הבוקר הן מעולות: הוא נינוח ורגוע ויונק כמו בעבר כ-10 דקות מכל צד. בלילה בכל מקרה הוא ישן טוב. מתעורר פעם בלילה, אם בכלל, ונרגע ונרדם מיד כששמים לו מוצץ ופעם הבאה שקם זה כבר הארוחה הראשונה של הבוקר. אני לא מבינה מה קרה פתאום וזה נורא מדאיג שהוא ככה מסרב לינוק. חשבתי שאולי זה איזה שלב ויעבור אבל זה נמשך כך כבר כמעט חודש. בהתחלה חשדתי שאולי מדובר בריפלוקס או כאבי בטן אבל לא נראה לי שזה המצב כי אם הוא יונק חלב שאוב מבקבוק (היה יום אחד שיצאתי לסידורים ארוכים ואמא שלי נשארה איתו ונתנה לו כמה בקבוקים), הוא נינוח ורגוע ואוכל יפה וכאמור 2 ההנקות הראשונות של הבוקר הוא גם נינוח תמיד. בנוסף הוא גם ממשיך לעלות במשקל (לא המון, אבל עולה). אח"כ חשדתי שאולי אספקת החלב שלי ירדה, כי אני באמת מרגישה שהשדיים מלאות יותר בבוקר מאשר בצהריים ובערב ואם הוא מקבל בשעות אלה חלב שאוב מבקבוק בכמות נאה (170-180) הוא אוכל בכיף ונראה שבע לאחר מכן... אני אובדת עצות ומודאגת מהמצב. מה קורה לדעתכן? האם יכול להיות ריפלוקס שהתפרץ פתאום למרות שבמשך 3 חודשים שלמים לא היה שום סימן לכך והוא היה נינוח ורגוע לחלוטין במהלך ולאחר ההנקות (הוא אומנם פולט אך לא בכמויות גדולות ומאז ומתמיד פלט)? והאם יכול להיות שפתאום ירדה לי אספקת החלב? האם יכול להיות מצב שהוא סתם מואס בציצים, למרות שבחלק מהזמן כן יונק מהם בשמחה? אני ממש רוצה להמשיך להניק כמה שיותר ולא לעבור לתחליפים ובקבוקים אבל אני חוששת שאם המצב ימשיך כך הוא לא יעלה מספיק במשקל ואני כבר אאבד את הסבלנות, כי כל האכלה כזאת היא סוג של מאבק וזה נורא מתסכל.... אודה לעזרתכן...

נשמע מתסכל מאוד )-:
זורקת כמה כיוונים, תראי אם משהו תופס:

אם אני מבינה נכון בהנקות בוקר ובבקבוק אין בעיה, ואילו בהנקות צהריים וערב יש בעיה. האם יש להנקות צהריים וערב מאפיין כלשהו ששונה מהנקות בוקר וממתן בקבוק? מיניקה בחדר אחר? תנוחה אחרת? עוסקת בפעילות אחרת תוך כדי?

לפעמים דלקת אוזניים מאוד מפריעה בהנקה. גם זה קשור לעניין התנוחות. אם הוא בוכה דווקא בהנקה שהוא שוכב - הייתי חושדת בזה.

יש מצב שאת בהיריון? אם לא - קשה להאמין שפתאום תהיה בעיה בכמות החלב אחרי ארבעה חודשים כל-כך מופתיים. ההבדל במלאות בשלבים השונים של היום קלסי לגמרי וממש ממש לא מורה על בעיה. אם הוא מרטיב כרגיל אז ממש ממש לא הייתי חוששת שחסר לו משהו.

עוד אפשרות היא העדפת בקבוק. אם הזרם המהיר בבקבוק סחרר את ראשו, נשמע לי הגיוני שבבוקר הוא מסתדר עם ההנקה כי משד מלא יותר היא זורמת מהר יותר, אבל בצהריים ובערב כשהשד מאוזן ומשחרר בקצב הנקה רגיל אז כבר אין לו סבלנות. והשאלות שרלוונטיות לסעיף הזה הן באיזה בקבוק משתמשים, ואיזה גודל פטמה, ובאיזה תנוחה הוא שותה מהבקבוק? כדאי לדמות את העסק להנקה כמה שאפשר.

לא כיף להציע את הכי טוב שאפשר ולחטוף סירוב נרגז. לבי אתך. מקווה שיימשכו לדף מומחיות גדולות ממני וביחד נצליח להתגבר על המעקש.