בלוג לומדים בבית

[אנונימי]

לשמחתי, אחרי המון זמן, סוף כל סוף יש לי סיבה מספיק טובה (בשבילי) לפתוח פה דף בלוג.
אני רוצה לציין בבלוג הזה מה ואיך (ועוד כל מיני מילות שאלה) הילדים שלי לומדים. עד כמה שאני יכולה להעיד כמובן, ולא מעבר. הם בבית, מההתחלה. הם צעירים מאד. הבכור בן 3.5, הקטנה ממש קטנה.

ואולי כדאי גם לכתוב, למקרה שהדף יעניין עוד מישהו מלבדי, שהגישה בבית בכל מה שנוגע ללמידה, חינוך ביתי וכו', היא של חינוך ביתי חופשי.

[אני_דולב*]

אז בתור התחלה, וממש בקצרה כי עוד מעט באים חברים ואני רוצה לסדר קצת לפני...

הבוקר הוא למד לקשור קשר כפול פשוט. הוא שיחק עם רצועות בד ורצה לקשור לעצמו סביב המותניים. לאחרונה הוא באמת שיחק ב"לקשור" כל מיני דברים והיום הייתה הפעם השנייה שהדרכתי אותו לגבי קשר כפול פשוט. את הקשר השני הוא עשה בצורה כזאת מיומנת, ממש התפעלתי ממנו (אני תמיד מתפעלת מקטנטנים שמפגינים יכולות מוטוריות ומיומנויות למיניהן, זה עושה עלי רושם, לא יודעת למה).
הוא גם שאל אותי איך זה שכדור הארץ עומד לו כך ולא נופל (אתמול אבא שלו ואני דיברנו הרבה על תקליט הזהב והלוח של פיוניר בזמן הנסיעה באוטו, אני חושבת ששם נזרע זרע השאלה). מילמלתי לו בקצרה משהו על כח המשיכה ועזבנו את זה כי הייתי באמצע התרחשות עם הקטנה. עוד נחזור לזה מתישהו, אני בטוחה...

[תפילה_לאם]

למקרה שהדף יעניין עוד מישהו מלבדי
את מעלה על דעתך אחרת? @}

[בשמת_א*]

_למקרה שהדף יעניין עוד מישהו מלבדי
את מעלה על דעתך אחרת?_

[יעלפו_מהמושב*]

מתמקמת בנוחות. מחכה לבאות.

[אני_דולב*]

עוד רשומה קטנה להיום, על כמה דברים שהוא לומד בתקופה האחרונה.

פיטריות. וזה בזכותי. מרתק אותי כל הסיפור הזה ויש כ"כ הרבה פיטריות עכשיו, אז התחברתי לכל מיני חובבי ליקוט וציד פיטריות ואנחנו יוצאים לליקוטים והוא מכיר כל מיני סוגים ומתעניין וזוכר שמות וגם למד איך חותכים אותן מהאדמה (או! והוא למד מה זה אולר שוויצרי ואיך משתמשים בו!) ואיך בודקים אם יש תולעים ואיך מנקים ומבשלים ועוד כל מיני דברים שיש לדעת על הנושא (למשל ששניצל נטופות ערבות זה מעדן).

עוד משהו - לפעמים הוא משוטט לו ביוטיוב. לפני שבועיים בערך הוא הגיע לשיר ה-ABC ונדלק על זה. מאז הוא נכנס מידי פעם ומקשיב לביצועים שונים שיש ביוטיוב ושר את זה לעצמו הרבה. ועוד דבר שמתחבר להכרת ה-ABC, ממקום אחר. הוא התחיל לשחק איזה משחק מחשב שמצריך שימוש במקשי האותיות. אז הוא פוגש אותן גם שם. הוא גם לומד עכשיו להשתמש במקשי החיצים, אנטר ורווח (עד היום השתמש רק בעכבר), כדי לשחק במשחק הזה.

וכמובן - פריחה. יש עכשיו פריחה כזאת מהממת, ואנחנו יוצאים לטייל ממש הרבה, אז כמו רוב ילדי ישראל בעונה הזאת הוא נחשף למראות ולמידע על השפע הססגוני הזה.

[אני_דולב*]

אני חושבת שאני לא באמת יכולה לציין את כל הדברים שהוא לומד, אפילו אם אני מתמקדת רק במה שאני עדה לו. אין לזה סוף. לפני שתי דקות הוא ניגש אלי עם בובת אצבע של אריה ושאל אם זה אריה או לביאה, אז עניתי שזה אריה, תראה, יש לו רעמה. אין לזה סוף, הלמידה באמת מתמדת

[שמנדובה*]

מקסים! גמני פה ביציע...

[אני_דולב*]

איזה כיף, משמח אותי שיש מתעניינות.

[יולי_קו]

גם אני באתי.
מה יש עוד לאכול? חוץ מ שניצל נטופות ערבות זה מעדן כמובן.

[אני_דולב*]

חוקי תנועה ושוטרים.
זה התחיל לפני הרבה זמן, משיחה באוטו על למה הוא חגור בכסא בטיחות ולמה כולנו חוגרים חגורות בטיחות. כשהבין את עניין הבטיחות עצמו, עברנו לדבר על החוק ועל השוטרים שאוכפים אותו (זה מדהים איך מדבר קטן ואקראי פתאום נפתח ונשפך מפל של שאלות!). מפה לשם, היום בדרך למפגש מצאתי את עצמי מסבירה לו על נקודות ועל שלילת רישיונות נהיגה. יש לי ילד בן 3.5 שיודע מה זה קורס נהיגה מונעת. מחשבה משעשעת.

ובנושא אחר. מה יש עוד לאכול? -
ויטמינים, מינרלים, סוכרים למיניהם, פחמימות ריקות ומורכבות, צבעי מאכל, חלבונים וכו' וכו' וגם באילו מאכלים אפשר למצוא אותם. הוא מכיר ויודע ותמיד שואל עוד ועוד. הוא תזונאי קטן, זה באמת מעניין אותו מאד. קניתי לו את הספר "אני מבננה" לפני חודש בערך, גיליתי שהספר לא מחדש לו כלום.

חמידות קטנה לסיומת, באותו נושא, ואולי בכלל צריך להיות בדף חוכמות של ילדים. כשהוא בדודא לממתק ג'אנק ואין לו סבלנות להצעות הבריאות שלי הוא מקצר עניין ופשוט שואל "אמא, אפשר משהו עם סוכר מעובד?"

[אני_דולב*]

בוקר, הילד התעורר. קמים לסלון.
"אמא, אני רוצה קוסקוס, אבל רק עם תפוחי אדמה. מה זה ארוך? ארוך זה עבה? מה זה עבה?"
עד כאן. (עניתי והדגמתי כמובן)

[תפילה_לאם]

אוי, אני מתה על למידה מהסוג הזה!
והילד... ללקק את האצבעות!

[אני_דולב*]

סתם בלי הרבה קשר למשהו שיכולתי להבחין בו, הוא ביקש מקודם לראות סרט דוקומנטרי על כרישים, אז ראינו.

היום התארח אצלו החבר הכי טוב שלו, הם בני אותו גיל. במשך 5-6 שעות הם היו ביחד. שיחקו בפנים, שיחקו בחוץ, דיברו, ראו סרט, אכלו, שתו ועשו עוד המון דברים שהם שלהם לגמרי.

[אני_דולב*]

יכול להיות שזה קצת משעמם לכתוב בלוג רק על מה שהכרזתי שאכתוב עליו? יש עוד דברים שאני רוצה לכתוב עליהם?

[אני_דולב*]

תוך כדי שאני חושבת על שתי השאלות האלו, חשבתי גם שאבא שלו קרא ואמר שזה רעיון מאד יפה. הוא דיבר איתי בעבר (או שזה לא היה הוא וזה בכלל משהו שקראתי איפשהו?) על לכתוב משהו מתמשך על הילדים ולהראות להם את זה כשהם בוגרים.

אבל אני קוראת קצת אחורה ומקבלת תחושה של רשימות יבשות. היום הוא למד ככה וככה, עכשיו הוא מתעסק בככה וככה. אני לא יודעת אם זו ביקורת עצמית סתם או או מה.


נו, הנה, יש לי משהו מעניין לכתוב עליו.
תודה. בבקשה. סליחה.
בזמן האחרון הוא לקח את המושכות לגמרי בתחום הזה ואני כולי שלולית אחת גדולה ומתמוגגת של אמא. רקע - אצלנו לא אומרים לומר תודה/בבקשה/סליחה. אנחנו אומרים בעצמנו בשביל הילד וזהו. מההתחלה האמנתי שככה זה יבוא ממנו, כשהוא יבין מה פשר המילים, ועד אז אני יכולה להודות בשמו ואפילו להצטער (אבל זה בשמי, גם אם הילד שלי היה זה שפגע).

והוא אומר בבקשה ותודה ויודע להתנצל. והוא עושה את זה מכל הלב! לפני כמה ימים הדוד הגיש לו בביתו אוכל שהדודה בישלה. הילד אכל וביקש למסור את תודתו לדודה על האוכל. והוא לא סתם מודה, הוא גם מפרט על מה למשל כשאני מנגבת לו את הטוסיק (אמא תודה שבאת לנגב לי) וכשאני מגישה לו תפוח (אמא תודה שקילפת לי!) ואפילו כשאני מצחצחת לו שיניים :-P כדרך אגב, הוא לא עושה מזה או מעצמו עניין גדול.
לפני חודשיים-שלושה התחיל להתנצל. לפני כמה ימים הוא שיחק עם ספוג הרחצה שלי והשרוך שהיה קשור בו פתאום נפרם. יצאה לו זעקה מתוקה מתוקה "אוי אני מצטער אמא!" רציתי לאכול אותו.
אז הנה, מבחינתי זאת רשומה שווה. ות'כלס, אני לא רוצה לברוח מזה יותר -ניסיתי להבין בדיוק למה והפריע לי שאין לי תשובה, אבל אני מרגישה גאווה. אולי בגלל שיש הרבה "תמורה בעד האגרה". ז"א, האג'נדה שלי הייתה ברורה בנושא הזה וזה השתלם. זה כזה שוויצרי לכתוב, אבל אני גאה בעצמי שהבנתי את זה ושאיפשרתי לו ללמוד ולנהוג כך בעצמו ובקצב שלו וכשהוא מודה או מתנצל או מבקש בנימוס, אני יודעת שהוא מבין מה הוא אומר והמילים והכוונה מאחוריהן הן שלו באמת.

[תפילה_לאם]

באמת יפה.
וגם אני אימצתי כבר איזה זמן את שיטת ה-לומר בשביל הילד וזהו. מרגיז ה"מה אומרייייים?" הזה...

[בשמת_א*]

ביקורת עצמית סתם
בדיוק.
אני נהנית מכל מה שאת מספרת. לא נקרא לי יבש.

בר איזה זמן את שיטת ה-לומר בשביל הילד וזהו. מרגיז ה"מה אומרייייים?" הזה...
איזה יופי. אני אימצתי את זה עוד לפני הלידה (-: כי שנאתי את ה"מה אומריייים" שהיו מנסים להכריח ילדים קטנים להגיד לי...

[אני_דולב*]

שהיו מנסים להכריח ילדים קטנים להגיד לי...
אוי גם אני. עוד הרבה לפני הילדים שלי. זה תמיד הביך אותי נורא בשביל הילד והייתי ממלמלת משהו על זה שיניחו לו ושהוא יגיד אם הוא רוצה וזה ממש בסדר.

[אני_דולב*]

היום הוא היה קצת חולה אז הוא ראה הרבה תכניות ביוטיוב. יש תכנית בשם טרוטרו, על חמור קטן. מרבית מה שנמצא זה באנגלית או צרפתית. היום הוא ביקש בצרפתית משום מה. שמעתי אותו בהמשך מדבר לעצמו "פאפא זה אבא ומאמא זה אמא" וגם חוזר על כל מיני מילים שהם אמרו.

[שמנדובה*]

מצחיק, גם אצלנו הם אוהבים לשמוע בכל מיני שפות, זה גם מצחיק אותם כי הצליל של השפה הזרה לא מוכר להם, וגם פתאום קולטים כלמיני מילים כי זה בדרך כלל דברים שהם כבר מכירים בעברית או באמגלית.

[שמנדובה*]

אוי שכחתי להוסיף - רפואה שלמה!

[אני_דולב*]

רפואה שלמה!
תודה.
גם בתחום הזה הייתה למידה היום. בהרבה דמעות וטיפות של טראומיל. שיעורים על פחד, אומץ, אמון. דברים שלומדים כשאתה ילדון היסטרי וכואב לך מאד מאד, אפילו יותר ממה שאתה מפחד.

[אני_דולב*]

הבוקר הוא היה רעב במיוחד והאמנתי לו שייחסל שתי ביצים מיד, אז לא הכנתי רק אחת בתור התחלה, והוא ביקש להכין איתי. הסברתי לו שעם שתי ביצים אפשר לדפוק אותן אחת בשנייה ורק אחת תישבר, ושזה טריק נחמד ונוח. הצעתי לו לעשות את זה ככה או לתת לי לעשות כדי שיראה. הוא התעקש לשבור את שתיהן אחת אחת על הקערית כמו שהוא יודע. אוף. חח, בחיי שהיו לי רגעים כאלה עם אבא שלי ועכשיו אני חווה אותם הפוך. מה שבעצם אני אומרת זה שאני אלמד עכשיו שאני לא חייבת לקבל סיפוק מיידי, שיראה לי שהוא לומד מה שנראה לי בדיוק בדיוק במקום שהוא ילמד עכשיו. אמרתי לו על השתי ביצים וזהו, את שלי עשיתי, משחררת.

חוץ מזה, ובאופן מפתיע דווקא בהמשך לזה, הוא שאל אותי הבוקר למה לנחשים יש ארס. עניתי לו על השאלה בקצרה ואז הוא שאל איך זה נהייה ככה, אז עניתי לו גם על זה. 60 שניות על אבולוציה. זה סיפק אותו, וגם אותי! איזה כיף שהוא שואל שאלות על דברים שמעניינים גם אותי, ואז אני יכולה לתת לו הרבה מידע ואני רואה אותו גומע את זה בשקיקה, ורואה אותו מתענג בחדוות למידה. בחיי שזה אחד הדברים השווים בחיים. רק לתת לזה לבוא, ככה זה הכי טוב. זה לא קורה באותו אופן כשזה מאולץ.

[אני_דולב*]

ברור הרי, שלא רק הילדים שלי לומדים, גם אני לומדת. ולמידה כל כך מוצלחת שלי, ועוד מהילד שלי, מגיעה לה רשומה.

[אני_דולב*]

היום הוא שאל אותי מתי ואיך קמה המדינה. הוא הקשיב לתשובה ושאל עוד כמה שאלות המשך (התעכבנו במיוחד על החלק של ההצבעה באו"ם).

הוא כבר בן 4.3, נראה לי שחזרנו לבלוג (אבא שלו מבקש מאד, אז אוקי. משלמת לאתר שוב וממשיכה)
מאחלת לעצמי בלוג מעניין ולא משמים.

[בשמת_א*]

יופי שחזרת

[אני_דולב*]

כבר זמן מה (אולי שנה) שהוא מתעניין במספרים ובחשבון פשוט (וזה לגמרי שווה רשומה ניפרדת בהזדמנות) ובאותיות בעברית ובאנגלית. הוא מכיר ומזהה ואפילו התחיל להקליד במחשב, לפעמים הוא מבקש ממני שאאיית לו את שם השיר שהוא מחפש ביוטיוב או משהו בדומה לזה. אבל הוא לא הרים עיפרון. באופן כללי הוא לא מתעניין מאד בציור וביצירה, הוא לא מצייר כמעט בכלל. לפני כשבוע אצל אמא שלי שיחקתי עם עט ומפית והתחלתי לנקד בעט את השקעים של הדוגמא שעל המפית. פתאום הוא לקח לי אותם מהידיים וכתב!!! "מעיי" הוא עצר לפני האות האחרונה וביקש להתחיל מחדש. נתתי לו דף והוא כתב "מ" מתוקה להפליא, גדולה כזאת. עצר, ביקש דף חדש. כתב שוב "מ" גדולה ויפה. בראש אחד הדפים היו כתובות אותיות וגם השם שלו שכתבתי אני כמה ימים לפני זה, כשהשתעשענו עם המקלדת והוא עזר לי לעשות קניות דרך הרשת. אז אחרי ה"מ" השנייה הוא שוב עצר והכריז שזה לא טוב. אמרתי לו שלי זה דווקא ברור שזאת האות "מ" ושהאותיות בראש הדף נראות אחרת כי לי יש ניסיון רב בכתיבה והניסיון הזה מגיע ככל שכותבים. בדף הבא שהוא לקח הוא צייר איש בפעם הראשונה בחייו (אני מזכירה שזה ילד שעד כה מקשקש ומשרבט ומקסימום סוגר עיגול), איש עם ראש, שיער, פנים עם עיניים בהן אישונים, גוף מלא. למטה בצד ניסה לצייר טוסיק (הוא בשלב הטוסיק פיפי קקי ושות') אבל לא אהב את התוצאה אז קישקש עליה ולידה צייר חיצים ואיקסים על מנת להפנות את תשומת הלב אל האיש והרחק מהטוסיק הלא מוצלח. אני התרגשתי (-: מאז הוא לא כתב שוב. מעניין מה מתבשל בפנים.

[בשמת_א*]

מעניין מה מתבשל בפנים
(-:

[תפילה_לאם]

מעניין ומרגש!
מזכיר סיפורים על ילדים שלא מדברים כלל עד גיל שנתיים-שלוש, ולפתע פוצים את פיהם ומדברים במשפטים שלמים (בסגנון הבדיחה "תעביר לי את המלח, בבקשה").

[אני_דולב*]

משחק הרכבת צינורות, יצא לו במקרה כמו קילשון. מפה לשם, הוא נפטון אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים ורעשי האדמה, רוכב על כרית ספה רתומה לסוסי ים ועוזר לדולפינים תועים למצוא את דרכם. וגם ביקש שנקריא לו ספר בנושא, אבל זה יקרה רק בעוד שנה-שנתיים (אלים מאד כל הסיפור הזה).

[אני_דולב*]

ועוד משהו שהגיע לשיא מאד מצחיק הרגע.
כבר כמה זמן שהוא שואל על אולמרט ועל שוחד ולמה זה עבירה על החוק. מן הסתם, הוא שמע חלקי שיחות בין המבוגרים סביבו. עכשיו הוא רץ סביב אחותו עם מקל ארוך מצינורות מחוברים. "היא קיבלה שוחד ואני מכניס אותה לכלא!" גם זו דרך ללמוד, גם אלה דברים ללמוד. קצת על החוק, קצת על יושר כפיים, קצת על מימשל וראשות הממשלה, קצת היסטוריה אקטואלית מהפוליטיקה הישראלית.

[בשמת_א*]

היא קיבלה שוחד ואני מכניס אותה לכלא
D-:

[אני_דולב*]

שברים. והדרך הכי, אבל הכי לא קשורה להגיע אליהם.
הוא שוכב שרוע על המיטה, חצי עירום ובוחן בדיקדוק את מגוון השריטות והחתכים על גופו.
"אמא, יש כזה דבר רבע שריטה?"
אהה?
חפר חפר שאל שאל, מפה לשם, שנינו על המיטה, האצבע שלו היא השלם, ואנחנו מחלקים אותה בעיני רוחנו ל-4, ל-2, ל-8, ל-1,000,000, ל-7,000 ואפילו ל-1; אומרים שמינית, אומרים אחד חלקי שמונה, אומרים שמונה חלקים; תוהים אם אפשר לחלק לכמה שרוצים או שיש הגבלה.
היום לא הפעם הראשונה שעלו השברים, אבל היום הוא הבין ממש, זה התיישב לו בדיוק במקום, ראיתי את זה. הוא הסביר לי בחזרה, בחר שלם אחר וחילק למספר אחר.
כל הסיפור כולו 5 דק'.

[בשמת_א*]

מגניב (-: