דחיינות כרונית

בועזזזז אני גם זוכרת אותך. ספר ספר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה להודות לכולכם/ן על השיתופים, העצות ודרכי ההתמודדות שהעלתם באתר. בועז, אתה עושה עבודת קודש פה. נא שתפו איך אתם מתמודדים היום עם התופעה ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם אין פעילות בדך ונפתח דף חדש ?
נא עדכנו בקישור ?
בתודה מראש

האלכמיסט רציתי לכתוב לך מזמן ורק עכשיו נזכרתי, ארשום לך תשובה מאוחר יותר, או אחר כך מה שיבוא קודם.

הדף הזה שמוצה והוחיה שוב ושוב, אולי ניתן לו עוד הזדמנות?
נראה שככל שעוברות השנים - ביורוקרטיה מרתיעה אותי יותר ויותר, ואני מוצאת שאני דוחה כל מיני דברים עד שכבר כל כך מאוחר - שלא שווה להתחיל אותם מחדש.
בעיקר דברים שקשורים לכסף... תביעות מסויימות זכאויות שונות (שלחלוטין מגיעות לי בזכות) ושאר עניינים כאלה... אבל גם עניינים אישיים יותר...
ואצלכם?
ץ

כגון ?
מאמין שדחיינות זו בריחה , בשני מישורים במישור הנפשי להבין למה דוחים , במישור המעשי לתרגל את עצמך בלבצע , עם הזמן מתרגלים לבצע .

מסכימה עם הניתוח שלך, פלוני.
עודד כבר כתב (מזמן) שיש לו ברשימה דברים שקל לו לעשות, ודברים אחרים שיש לו התנגדות פנימית כלפיהם (אוי, עודד... אייך?!)...
אני דוחה באופן יומיומי את עניין נקיון הבית. אבל לפעמים - כשמגיעה השעה (או מים עד נפש... או גועל נפש... הראשון מבניהם - או שאני קובעת ארוחה עם אורחים... כמובן) אני "מתלבשת" על זה ליום שלם, והבית נקי. עד הפעם הבאה...
מצד שני, ענייני אדמיניסטרציה, אני יודעת שאם אני לא עושה במיידי - הם פשוט אובדים בתהומות הנשייה. יחד עם כספים שחייבים לי, או דברים לא חשובים אחרים...
ואני פשוט ש ו נ א ת ענייני אדמיניסטרציה....
זה מזכיר לי, שעדיין לא טיפלתי במיסים שלי...

ץ.

(ואיזה כיף שאתה עוזר לי להחיות דפים אבודים...)
ץ.

בשמחה.... עדיין מחכה לך בדף ההוא ..
בכל מקרה תמיד אפשר להיעזר במקור חיצוני שיעשה עבורנו דברים ואני מאמין שזה תרגול עד שנהפך להרגל , אגב גם אני דוחה דברים

אנחנו דוחים לעשות ספורט , לשלם חוב, לקבל כסף , דוחים לדבר על דברים עם עצמנו או עם אחרים ,

נכון.
ץ

ומה הסדר עדיפות שלך ???

אוווו זו שאלה מצויינת

נתחיל במה אני הכי אוהבת לעשות?
לדבר עם הראשנים שלי. אני משתדלת שלא לפספס שום הזדמנת לעשות את זה.
אוהבת להתכתב עם חברים (ווטסאפ.. אבל גם כל היתר)...
לקרא.
שוב לקרא...
ללמוד דברים חדשים.
לקרא...
ללמוד עוד דברים חדשים

לדבר עם אנשים מעניינים...
כל כך אוהבתל שיר. ולנגן... ועושה את זה (פחות ממה שהייתי רוצה, כי ראשלישית ורביעית אוהבות מוזיקה שונה מזו שאני מחבבת...).
לנסוע... לראות מקומות חדשים.
לטייל (אבל צריכה שיקחו אותי...).
זה בערך סדר העדיפויות שלי.
להיום...
ץ

יש לי מה להגיד, אבל אני אדחה את זה ליותר מאוחר.

הגיע המאוחר יותר ....

יוליקו, אני רואה שגם את מתגעגעת לעודד

ץ

אסור לצטט פה בלי מרכאות ומראה מקום ?

עודד.... דחה

אסור לצטט פה בלי מרכאות ומראה מקום ?
אמממ.... רציתי לכתוב שאין פה אסור או מותר
והצהיב לי המצהיבון: "באופן טבעי כולנו שייכים".
תראי תראי.
ץ

בגלל הדחייה ?

צפרדעית, תמיד אפשר לשיר במקלחת... במקרה שלי, רצוי אפילו
לטייל אפשר גם לבד, לא צריך לחכות שיקחו אותך, למרות שזה בהחלט כיף לטייל עם האדם הנכון

פלוני - לא חושבת שהבנתי?

ברוש, אתה מאוד מאוד צודק, ואני עדיין צריכה שיוציאו אותי לטייל...
כל ההכנות, וההחלטה, וההתנגדויות...
לכן זה כל הזמן נדחה...
אל כשזה קורה, זה קסם של ממש.
ץ.

אין כאן כללים , אפשר גם לקבל את זה שמדי פעם דוחים דברים לדעת לסלוח לעצמו ולא להיות בייסורי מצפון , מצד שני לתרגל את עצמנו בעשייה בלא לדחות דברים , ללכת עם שהכי רוצים ומה שחייבים לעשות נעזרים במישהו שייתן דחיפה לדחייה , מעבירים קצת אחריות , לא הכול צריך להיות עליך ...

אכן...
אבל את עניין העברת האחריות כבר ניסיתי לא פעם.
לא הלך.
ולסלוח על דברים שלא קשורים כי התעצלתי לעשות אותם?
נו...
אם הייתי מצליחה לעשות את זה, אולי לא הייתי חוזרת לדף הזה דווקא...

ץ

הבנתי .... אז כאן אני מכיל את הדחיינות ....

אז כאן סולחים

אז כאן סולחים

צפרדעים אני גם מתמודדת עם דחיינות בתחומים שאת מתמודדת איתם.

כבר הרבה נכתב על התופעה הזו, שזה מחרדה, דכאון, הרגל, מפחד ממחוייבות, לדעתי זו גם נטייה ברורה להימנע. כמו שיש נטייה מולדת להתמדה (הידעת? אותי זה הפתיע).

מה שעובד לי לפרקים, זה להוריד למינימום שבמינימום ולעשות קצת וקטן כל פעם.
זה בונה הרגל. זה מפרק חרדה מכל סוג כמעט (כי משימה גדולה וענקית מפורקת לחתיכות אז זה נוגד חרדה משלמות, מפספוס, אפילו ממחוייבות).

זה לא אפשרי בכל תחום וגם יש דד ליינים. וזה לא פשוט גם כשזה בקטן קטן. אבל זה הגרוש וחצי שלי.
אה ותרופות. אני מאמינה גדולה בתרופות נגד דכאון חרדה הפרעות קשב (רק שאני לא מצאתי משהו ששווה את התופעות לוואי אבל הרבה כן).

פלוני, לסלוח זה נפלא...
בלבוסטה - לא מחבבת תרופות משום סוג, והדחיינות שלי קשורה בעיקר לעניינים שקשורים בכסף שאולי מגיע לי...
כסף שמגיע לאחרים - אני תמיד משלמת בזמן...

ענייני עבודה - מתוקתקים...
דברים עבור אחרים?
אין בעיה.
לסדר את הבית? - זה לא...

העיקר הבריאות!
ץ.

לטייל, אני לא הולכת...
אבל לחלום... תמיד אפשר.
אז אני נעזרת באביתר ליכטמן, מורה דרך ומרצה -שיש לו פינה יומית בווטסאפ בנושא הכרת הארץ.
ץ

להצטרפות לפינה היומית בנושא הכרת הארץ, דמויות מופת, מורשת ועוד: http://tiny.cc/PNINA

רוצים לקרוא פינות קודמות שנשלחו?
https://www.evyatarlichtman.co.il/

כמי שגם דוחה דברים מדי פעם, מצאתי שלפעמים פשוט צריך לקפוץ לבריכה, אז נותר רק לשחות, או לטבוע.
כמובן שבפעמים אחרות אני מוצא עצמי מתרחק ממנה במהירות, מוודא שלא אוכל לקפוץ.
לטייל ברשת זה מרחיב אופקים, אבל לא מרחיב את החזה. זה לא הדבר האמיתי.
מוזמנת להצטרף בהזדמנות, מבטיח שאחרי, לא תרצי לחזור לרשת.

נראה לי שזה ישמח אותי, ברוש.
אחרי שאסיים לטבוע.
להתרחק- אני פשוט לא מצליחה.
ץ

חלילה לטבוע, לא זאת אאחל לך.
על פי המטלה יש לבחור אם לקפוץ או לסגת.
ובכלל חגך מתקרב, ובתור המכה השניה, רבות הצפרדעים שיהיו בבריכה
שמח ששימחתי אותך מעט

שניה .. מכה שניה??? אוי ווי...
אני מכה?!
החג שלי הוא בכלל פורים...

ץ.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כך אומרות ההגדות

צפרדעית .... פסח הוא חג החירות ופורים הוא חג השמחה , אצלי זה חירות ושמחה ....

אז כדי שיהיה שמח- נותנים חופש?

ץ

לגמרי .... חופש גם מתחיל בראש ..