הבלוג של חמומה

[חמו_מה*]

אני חמומה, ויש לי בעל, שלושה ילדים, בית עם גינה, עבודה, לימודים, כאבי ראש, לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה.
מטרת הבלוג: - להבין איפה נקודות הנפילה בהן אני נעשת חמומה, ולעבור תהליך להורדת הטמפרטורה של הפיוז הקצר שלי.
שאלה מרכזית - האם מזג יכול באמת להשתנות? הנמר יהפוך לגדי?

בעקבות תוצאת בדיקת דם, פונתי לדיאטיקנית שפסקה חד משמעית, כי אין לאכול ממתקים בשעות אחה"צ . וכל פתיחת ארון העוגיות בין 4.30-5.00 מקורו בלחץ ולא ברעב. וואללה? באמת הפתעה!
בכל מקרה אני שמחה שבזבזתי את זמני בתור, כי עוד חודש אני צריכה להראות תוצאות חיוביות בתחום בדיקות הדם.
ומהיום ארון המתוקים נסגר (לתקופה של חודש לפחות).
תורידי לחץ בשעות בין הערביים, מציעה לי הדיאטיקנית.
איך מורידים לחץ? אני שואלת לתומי.
מסתכלים על העלים המתנופפים ברוח, היא אומרת תוך כדי תקתוק מסיבי במחשב.

אזהו בנתיים, ושיהיה בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

איך מורידים לחץ?
הולכים ברגל

[חמו_מה*]

יש לי רקורד של הולכת ברגל.
שמתי לב שהליכה מאוד עוזרת לי במצבים של עודף אנרגיה. בתקופות כאלה אני מכורה להליכה.
בתקופות חסרות אנרגיה תמיד חשוך, קר , מאוחר, אולי מחר...
לקחתי :

• 3 הליכות בשבוע לפחות. מתחילה מהיום. (ואני אבדוק את עצמי, שיהיה לי ברור...)

[הגבירה_בחום*]

הי חמומה. הניק שלך מגניב (-:
יש המון דרכים להוריד לחץ. לשאלתך "היהפוך נמר חברבורותיו", אז ככה,
הנטיות עצמן אולי לא משתנות מהר, אבל יש המון כלים שאפשר ללמוד להשתמש בהם כדי לעשות עם הנטיות האלה משהו, ללמוד לשלוט בהן במקום שהן ישלטו בנו.
אני עצמי הייתי (ועודי בנטיה שלי) אדם נלחץ בקלות, לקח כמה שנים של מתח, פחד ודיכאון קליני אחד להגיע אל היוגה והיום אני מלמדת אותה.
מה שאני יכולה לומר לך מנסיוני, שזה לא שהחיים משתנים ושברגע אחד מפסיקים להיות עצבניים או חרדים אבל לאט לאט מתחילים להגיב אחרת לגירויים מהחיים, לדברים שקורים לנו. זה לוקח זמן, כמו שריר שמאמנים אותו יום יום ובסוף הוא נהיה חזק. נהיים מיומנים בזה לאט לאט.
אז זה לא שאני הפכתי להיות רגועה וקולית לגבי הכל, אבל היום כשמשהו מלחיץ קורה לי יש לי ארגז כלים שלם שאני מטפלת בעזרתו במצב ומגיבה אחרת.
אם פעם היה קורה לי משהו והייתי נכנסת ממנו לפאניקה ונשארת בפאניקה חצי יום, אז היום זה קורה הרבה פחות, ואם זה קורה אז לזמן קצר מאוד ובעוצמות ממש מזעריות. כי כשאני מזהה את זה בא, יש לי יכולת להפעיל על זה טכניקות שמפרקות ומשחררות את התחושה הלא טובה.
זה ממש ממש בגדול על רגל אחת....(-:

[חמו_מה*]

מאורעות היום :

1. 00 השכמה ע"י ידובכול הקטן. החלפת חיתול, ביגוד, אוכל, מעירים את הפרופסור (האמצעי), עוד אוכל ושתייה לידובכל וניקיון של האוכל הקודם מהריצפה, מעירים את הפרופסור, מורידים חיתול לידובכל, אוספים קלאסיקות של ספרי ילדים מהריצפה, מעירים את הפרופסור, מאזינה לטענות של בכורה שידובכל פשוט התיישב עליה, ולכן היא קמה במקום להמשיך לישון בשקט, מעירים את הפרופ' , מכינים לו אוכל ושוב מעירים אותו, עד שהוא קם ומגיע לאוכל, לוקחים את ידובכל לגן, מארגנים אוכל ושתייה לפרופסור והולכים איתו בנחת לגן. (לא לסקול אותי, הייתי גם בחינוך בייתי)
2. 00 שואלת את בכורה מה שלומה ואם היא אכלה ארוחת בוקר, והולכת לדואר לסידורים, חוזרת ומכינה לבכורה ארוחת בקר.
3. 00 אינטרנט, אוספת מכוניות, בגדים, עוד ספרים, מכונה ראשונה, אינטרנט
4. 00 ארוחת בוקר
5. 30 הכנת עבודה לאוניברסיטה
6. 00 הכנת אוכל , מכונה שנייה, וקיפול שתי מכונות קודמות.
7. 00 חזרת הפרופסור, אמא, אפשר לשחק את משחק החידות?

אתה רוצה לשאול אותי חידות?
" לחוד לך חידות" הוא מתקן עם האצבע המורה כלפי מעלה.

1. 30 ארוחת צהריים
2. 00 המשך עבודה

עד כאן העיקרון ברור, וההמשך ידוע.
נקודה חיובית: לא אכלתי "מארון הקודש" (המתוקים), רק פתחתי את הארון פעם אחת להסתכלות בלבד.
נקודה שלילית: זה רק היום הראשון שהטלתי חרם על עוגיות, ערגליות, ופלים, עוגות, לחם עם שוקולד...

שיהיה לי ערב נעים.

[אורגנית_מתחילה*]

נקודה שלילית: זה רק היום הראשון שהטלתי חרם על עוגיות, ערגליות, ופלים, עוגות, לחם עם שוקולד...
למה שלילית? כל יום לעצמו.
כל הכבוד לך.
מחזיקה לך אצבעות וקוראת בעניין רב.

[אלנור_יה*]

מחזיקה לך אצבעות וקוראת בעניין רב. גם אני. וצוחקת תוך כדי. אחלה הומור.
גם את צוחקת תוך כדי שאת כותבת? הצחוק יפה לבריאות...מעולה לאיזון לחץ דם וכולסטרול

[חמו_מה*]

אורגנית מתחילה ו אלנור יה , אתם הדבר הכי טוב שקרה לי היום, תודה.

בלוגי היקר, יום קשה עבר על כוחותנו. אני אתמקד בשעות בין הערביים, שם בד"כ מתחיל הכאוס.
ידובכל - אנחנו בתהליך גמילה, רק לא תמיד ידובכל יודע את זה. כשהוא מודיע בששון "יש לי פיפי" זה ברוב המיקרים אחרי הזמן. אני זוכרת היטב את היום בו אמרתי לדמומי : "יקירי, היום אנחנו מתחילים בגמילה. אתה מוריד לו חיתול, ואני מגלגלת את שלושת השטיחים בבית." הספקתי רק שני שטיחים. השלישי עדיין זרוק בחוץ רטוב.
(אולי כאן באמת המקום לברר, מה לעשות עם שטיח ספוג בפיפי. אשמח לעצות בנושא.)
ולעניין, רוב שעות אחה"צ הייתי עסוקה בלנגב שלוליות, ולייבש ביצות. כשכבר נמאס, יצאנו לסיבוב אופניים בשכונה.
פינת הפרופסור : באחד העיקולים שני הבנים עוצרים את האופניים ומחכים לי. כשאני מגיעה, הפרופ' כועס, "למה לא הגעת? מאוד דאגנו לך. דאגנו שאת לא רואה אותנו ,ותחשבי שעברה עלינו מכונית" (שאלה לפסיכומטרי : מי דואג למי? ).

בערב התברר שידובכל חולה, ולכן הוא כל כך שקט ומנומס. האנרגיה שלי בירידה. מקריאה סיפור לפני השינה לפרופ' :
" תספרי לי מהכתוב לא מהציור" הוא מביט בי בחשדנות. עכשיו אני בבעיה : כל דילוג שלא במקום, זוכה לנדנוד ראש ואמירה פסקנית: "זה לא ככה" , אבל הנה בשעה טובה הגעתי עד הלום.

נקודה חיובית : לא היה לי אפילו זמן לפתוח את ארון הקודש להסתכלות.
נקודה שלילית : אין לי חיים.

[נה_נה_נה*]

יפה, מצחיק, וכנראה גם נכון

המשיכי כך

[מותק*]

את ממש חמודה. כולנו עוברות דברים כאלה, לך לפחות יש כישרון לספר את זה בצורה מצחיקה!

[אלנור_יה*]

בעודי מערסלת פושטק שמחבב הרדמות על היידיים ומנסה להבין איזה די.וי.די האמצעית בחרה לאחרי המקלחת וגם למה הגדולה בונה את המחנה שמיכות שלה על השולחן במטבח (או בעברית: נקודת האין חיים), אני גונבת שוב קצת זמן מחשב ומחייכת שוב לעצמי כי כל כך נעים לקרוא אותך.

[בדרך_לאן*]

היי חמומה

עברתי רק כדי לראות וצחקתי נורא.

אני לא יודעת בקשר לשטיחים רטובים, אבל בנוגע לכעס, ממליצה על הספר "מי מושלם" של מרים אדהאן.

רעיון לדוגמא מתוך הספר: לדון את הגורם המעצבן לכף זכות, ולעקור את המילה "דווקא" מהפרשנות שלך למתרחש. אף אחד לא רוצה דווקא לעצבן אותך.

ככה רק על קצה המזלג.
בהצלחה!

[חמו_מה*]

"מי מושלם" של מרים אדהאן. , רשמתי, תודה.

הבוקר גיליתי ששני גברים במשפחה עבדו עלי. ידובכל ודמומי.
ידובכל - תמיד חשבתי שידובכל מתעורר ומיד ניגש להעיר אותי. מתברר שלא כך פני הדברים. ידובכל אמנם מעיר אותי אבל קודם הוא מגיח למטבח, וטועם שוקולדים ומיני מעדנים. לא צריך להיות אגאטה כריסטי כדי לעלות על הפושע. הסימנים ברורים : סימני מעדן שוקולד מרוחים על השולחן, ואלה אותם סימנים בדיוק שמרוחים על הפרצוף שלו כשהוא מעיר אותי בבוקר. בכל זאת לקח לי כמה ימים טובים כדי לקשר את הארועים לסיפור שלם.

דמומי - ברגע של חולשה סיפרתי לדמומי שפתחתי בלוג. באינטואיצייה נשית שפיתחתי עם השנים היה נראה לי שהכותב למעלה, שבחר את הכינוי המפוקפק נה נה נה, הוא, הוא, דמומי בכבודו ובעצמו. והתברר שצדקתי. (שוב החוש הנשי מוכיח את עליונותו).

לא יודעת, קצת התאכזבתי מאמינותם של הגברים בחיי, ולכן במקום עבודות הבית הרגילות של הבוקר, הכנתי לעצמי פשטידת קישואים מהממת שתחזיר לי את האמון בעולם.

[באופן_לייט*]

קוראת ומחייכת. בהצלחה

[מותק*]

דף מצחיק

[ציפ_ציף*]

נהדרת,תמשיכי!!!
באופן כללי את לא נשמעת חמומה יותר מכל אחת מאתנו,את פשוט מתמודדת.

ולגבי נה נה נה נו,זה הכיף שבבלוג,לפרוק למקלדת במקום לקטר בבית ודרך אגב הוא יגלה גם את התחושות שמאחורי המאורעות ,
(למרות שבאופן לא ברור הם משתעממים ולא חוזרים לקרוא אחרי פעם וחצי...)

[חמו_מה*]

מותק, לא רוצה להכניס את הדף לסטיגמה של מצחיקן. אח"כ הוא יחשוב שהוא שווה רק שהוא מצחיק. כי כמו שנאמר בשיר השירים: "פעם אני צוחה ופעם בוחקת"

ציף ציף הגדולה, תודה שבאת. תאמיני לי שאני חמומה, ונכון אני מתמודדת, ורוצה לשנות, אבל מרגישה שהפיוזים לא תמיד בשליטתי . במשפחה בעיקר. בחוץ אני כמו מלאך. בכל אופן, כנראה שזהו דף התמודדות, שהופך בלי כוונה לדף מצחיק. סבבה. @} @} @}

הנה סיפור לא מחמיא על חמומה :
אתמול התחלתי את אחה"צ כאם השנה, ולקחתי את הבנים לשעת סיפור ולארוחת ערב בגן שעשועים. התארגנות ערב, והנה אני יושבת נינוחה ליד מיטתו של ידובכל, נהנת מהשקט. לאחר שעה פתאום נזכרתי ששכחתי לגמרי מהפרופסור שבאמבטיה. רצתי לאמבטיה - לארץ לעולם לא - ומצאתי את פיטר פן יושב בתוך הקצף ואומר : "אני מחכה ומחכה".
השעה כבר מאוחרת ואני מזרזת את הפרופ' להיכנס למיטה, אבל הוא רוצה לאכול. אני לא מסכימה, והוא מפעיל את הסירנה. בשלב זה הפיוזים שלי גמורים. פרופ' היגנס מוכנס למיטה. הוא בוכה ומדבר לעצמו, "איך אני יכול לישון בלילה כשאני רעב? " "אם ילדים לא אוכלים הם מתים" .
ב21.45 חמומה נותנת לחם עם גבינה לפרופ', ושואלת אם הוא רוצה גם לשתות.

נקודה חיובית : הלכתי 3 פעמים השבוע, ולא אכלתי ממתקים , חוץ משפיץ קטן של שוקולד, שיצא מקוביית שוקולד שלא נחתכה ישר.
נקודה שלילית : יש ילדים , אין ערבים.

[אלנור_יה*]

נו, באמת. זה לא מחמיא זה? זה כמו שמבקשים לתת דוגמא לתכונה שלילית והבנאדם אומר: פרפקטציוניזם...(-;
גם היית ועדת תרבות, גם הגעת נינוחה לערב וגם התגמשת אחרי שנתת לילד לבטא את רגשותיו(-: כל הכבוד
אה, ועדיין לא כבשת את בית המקדש! אין מילים...

מבחינתי את יכולה לבכות כאן כאוות נפשך. אני עדיין אבוא לבקר.

[הגבירה_בחום*]

הי חמומה,

אם ילדים לא אוכלים הם מתים
זה נכון, לא ידעת את זה?
הילד גאון! (-: אפשר להזמין אותו להרצאת אורח?
כל הכבוד לך, וכל הכבוד על השפיץ. (לפעמים לאכול את השוקולד יותר בריא מלא לאכול אותו )
ונראה לי שיש לך אחלה משמעת עצמית עם רגישות ותבונה.
שיהיה אחלה יום @}

[טרושקה*]

אוי, את ממש מצחיקה ונדמה לי שהפרופסור שלך ירש את זה ממך D - :

[טרושקה*]

סליחה, זה היה אמור להיות

[כרמל_האורחת*]

חרם על עוגיות, ערגליות, ופלים, עוגות, לחם עם שוקולד...
מנסיון:
הפתרון הטוב ביותר הוא ארון ריק או כמעט ריק. "אויבים לא מכניסים הביתה".
אפשר לפתוח את הארון 100 פעם, לזעוק לאיזה ופל מצופה, אך כשאין -אין.

[חמו_מה*]

אלנור יה והגבירה בחום, חברותי, שמתן לב ששלחתן את ההודעות באותה דקה? וזה @} על החיזוקים.

הילד גאון! אפשר להזמין אותו להרצאת אורח?
נשארו רק מספר קטן של תאריכים פנויים להרצאות. ההרצאות מיועדות לקהל הרחב.
למבוגרים יש לנו את "תזונה לילדים בראי מדינות העולם השלישי". ועכשיו הפרופ' יוצא במדריך חדש לגיל הרך : "מניפולציות רגשיות עובדות על ההורים" נסו ותהנו.
אה, רק שכחתי פרט קטנטן, כבונוס להרצאה, את מקבלת לשעה חינם את ידובכל. (בלי חיתול). @}

שמחה וששון, מאוד מעניין מה שאת כותבת, את מוזמנת בשמחה לפרט דרכי רגיעה יצירתיים.
כרמל האורחת , צודקת 100 אחוז.

[רסיסים_של_אור*]

(גמני קוראת בשקט ופתאם אנקדוטות רבות מחיי נצבעות בחיוך קל ותחושת שותפות גורל אדירה, מי אמר שצרת רבים נחמת שוטים ?? )
שבת קסומה ויבשה (במישור השטיחים והרצפה)

[ציפ_ציף*]

היא גדולה! היא גדולה! היא גדולה!
<וזה עבר בגנים לצאצא-הרס אותי מצחוק:-)>

[חמו_מה*]

ארוע לזכור מהשבוע : השבוע, בשעת סיפור, השחקנית שאלה במתיקות מעושה, ובהדגשה מוגזמת של סופי מילים : "ילדים חמודים, מה אנחנו נשים במלכודת העכברים כדי שהעכבר שלנו יכנס למלכודת? ילד אחד הצביע ואמר חסה, ילד אחר אמר עגבניה, ורק ידובכל צעק בקול גדול : פירה, פירה, פירה !!!. (כפרה עליו, נשמה ).

ספר לשבת - ליבי הפצוע

רק יום טוב שיהיה לנו, ולזרענו, ולכל בית ישראל.

[ציפ_ציף*]

והגוזל שלי השבוע הסתכל מהחלון החוצה ואמר: "אמא העננים עם פירה!"

[חמו_מה*]

1. 30 אלה השעות המועדות לפורענות אצלי. אני יותר עייפה, והפתיל יותר קצר. הסיבה היחידה שלא הוצאתי איזה עוגיונת, היא בגלל שהמטבח רטוב.

הפספוס המטיר שם פיספוס. בד"כ אני מאוד שמחה, ורק מבקשת בעדינות, אם אפשר בפעם הבאה להגיע לחדר הנכון. הפעם,היה לי קשה, הכרית הגדולה של פינת הילדים הושלכה החוצה (על השטיח), ואמרתי לו בטון שלא משתמע לשתי פנים, שזה לא מקובל עלי. ועכשיו אני כותבת פה, בלי קפה, ובלי מאפה.

1. 00 יש ניסים. ידובכל ניגש למקום הנכון, בזמן הנכון.

זה פשוט לא יאמן, אשה בעלת השכלה אקדמאית, כותבת בלוג שמופץ לעולם כולו. ועל מה היא כותבת??? על מה?? איפה הרוח? איפה התרבות?

[אלונ_צ'יק*]

על מה?? איפה הרוח? איפה התרבות?

למה? הרי פיפי וקקי זה באמת מה שמעניין את כולנו פה!


ובעודי כותבת, הגוזל בן השנתיים רץ באושר בכל הבית בהכרזה "אבא פיפי! אבא פיפי! "

[חמו_מה*]

אפרופו החיים מעבר לחיתולים, קראתי ספר בבת אחת - אצלנו בבית מכנים את זה "תסמונת חוחית" (הקרצייה מזהו-זה שהיתה חיה בתוך הספרייה.).
לבי הפצוע - סיפור אמיתי על לילי יאן, מכתבים מקוריים מתחילת ההכרות שלה עם בעלה הגרמני, ועד המוות שלה באושוויץ. ספר מדהים מהמון בחינות, ובלי שום קשר לשואה גרם לי לחשוב על הנשיות והאימהות שלה. היא כל כך מתמסרת, כל כך לא שמה את עצמה במרכז, אשה מוכשרת פי 2 מבעלה, שבוחרת במודע, להישאר מאחור. נורא מזכירה לי את סבתא שלי. האם אלה היו הנשים אז? האם אני הייתי מסוגלת להתמסר, ורק לתת כל היום למשפחה בלי לחשוב על עצמי? (לא). האם היה להם יותר קל מאיתנו? הציפיות החברתיות היו ברורות יותר?

יש לי זמן רק לשאול את השאלות, כי יש לי ילדים שעכשיו שואלים אותי שאלות, ואני צריכה לענות להם. תודה.

[חמו_מה*]

רק לפני כמה שעות שרתי שירה בציבור עם ציף ציף בדף הנפלא אהבת חינם, והנה עכשיו אני כבר גמורה.
כל האנרגיות שלי הלכו לישון, ואני עדיין ערה (וגם ידובכל). כשרק בכורה הייתה במשפחה היה לנו טקס לפני השינה כמו בסרטים האמריקאיים. עם סיפור, אלף ואחד איחולים לשינה מתוקה, שירי ערש ואהבה. היום הלנת הילדים נראת יותר כמו כיבוש הכותל.
מחלקים עמדות : אתה איתו, ואני איתו. תורנויות, שמירות, ממש מבצע אנתבה. הלך הכיף, הלך הערב.

נקודה חיובית : אני בצום.
נקודה שלילית : ידעתי שאני אהיה בצום לכן אכלתי לחם עם שוקולד, 3 ערגליות, ועוגת גבינה עם שוקולד.

[ציפ_ציף*]

יכול להיות שהעובדה שאת עומדת לצום כבר מפחידה ומתישה אותך,
זה בסדר ,זהו יום קשה,לא תמיד שירה בציבור מתאימה...למרות שאשמח בהזדמנות אחרת

היתה לך עוגת גבינה עם שוקולד ולא סיפרת?
עכשיו כל הצום אני אפנטז...P-:

[חמו_מה*]

טיפול עצמי בחמומה. מאז שבחודש האחרון גיליתי שיכול להיות לי לחץ דם גבוה, אני יותר עוקבת אחרי התגובות שלי לארועי יום-יום. כל הזמן אני מפעילה אוזן פנימית שתקשיב לפיוז שבפנים. מתי הוא נדלק, לכמה זמן וכ'ו.
ואלה הם המועמדים לפרס הפיוז הקצר :

• כשאני אומרת "בוא" בפעם החמישית לאחד הבנים, והוא לא מגיע. (להתלבש, לסדר, לאכול וכדומה)
• כששלושתם רבים אחד עם השני.
• כשהילדים שואלים אותי שאלות כשאני בשרותים.
• כשהילדים מדברים איתי באופן קבוע תוך כדי שיחה שלי בטלפון.

כשלפרופסור לוקח המון* זמן להגיע ממקום למקום.

• כשידובכל הורס מכשירי חשמל. (על הספרים, חפצי האומנות ז"ל, תמונות משפחתיות מעוכות, אני כבר לא כועסת).
• כשידובכל מסכן את עצמו - נניח יוצא מהבית, והולך לשוטט לבדו בסביבה.

מכיוון שהארועים הללו הם רב- פעמיים, אני תוהה אם אני מסיבה לעצמי נזק בכך שאני לוקחת ללב. מצד שני, הפיוז שלי כל-כך קצר, שאני לא מצליחה להישאר שלווה ולקבל את הכל בשאנטי. לא בטוחה, האם אפשר באמת להשתנות?

[ציפ_ציף*]

אני תוהה אם אני מסיבה לעצמי נזק בכך שאני לוקחת ללב. מן הסתם כן,את רואה את זה בלחץ הדם.


האם אפשר באמת להשתנות? בוודאי ! רק שהשינוי אינוי מידי,יש תהליך שאת עוברת עם עליות וירידות.
העיקר כמובן לא להתיאש.
השלב הראשון בתהליך הוא זיהוי,לגלות את המקומות שמוציאים אותך מהאיזון,
ואת כבר שם ! ברגע שאת מעלה את זה למודעות,התחלת כבר תהליך.
בהצלחה!

[ציפ_ציף*]

שימי לב עד כמה חשובה לך השליטה.
האם יש לך פחד לאבד שליטה?

[חמו_מה*]

ציף ציף, לא שמתי לב שהסעיפים שרשמתי קשורים לשליטה. אני חושבת שקיים אצלי באופן כללי, פחד מאיבוד שליטה.
איך עלית על זה?? ומה השלב השני בתהליך?

[ציפ_ציף*]

איך עלית על זה??
בקלות,אני מכירה את זה מקרוב....
השלב השני הוא לעצור ברגע שאת מזהה מצב כזה,ולומר לעצמך "הי,יש כאן מקום שאני פוחדת לאבד שליטה!"
בשלב הבא את גם תוכלי להגיב אחרת,
אז הוא יותר איטי,יש לו קצב אחר ממני.זה בסדר.
הוא לא חייב להגיע בקצב שלי.

אבל הזיהוי,הוא ממש חשוב,
קל להסחף לתרחיש שאת כבר רגילה לפעול -כעס,נסיון לכבוש את הכעס,התפרצות\התבשלות מבפנים והתוצאה היא אי שקט ועליית לחץ דם.
הזיהוי מאפשר לעשות סוויץ' ,לאפשר גם תרחיש חדש.

[לב*]

הגעתי גם לכאן, תודה על השיתוף.

ואת כבר שם ! ברגע שאת מעלה את זה למודעות,התחלת כבר תהליך.

העניין הלא פשוט הוא להחליף את הדפוס הישן בדפוס חדש.
הרי ההתנהגות של ילדייך צפויה, אותם את לא יכולה לשנות, אלא רק את ההתייחסות שלך למצב הזיהוי מאפשר לעשות סוויץ' ,לאפשר גם תרחיש חדש.
ממש באותו הרגע תגידי לעצמך: "בהצגה הזו כבר שיחקתי שוב ושוב - לא מתאים לי יותר!" ותגיבי באופן אחר (כי גם התגובה שלך צפויה בעיניי עצמך ובעיניי ילדייך ..).
למשל, ברגעים של כעס או אכזבה שדברים לא מתרחשים כמו שאני רוצה, עוזרת לי הבחירה ההפוכה (במקום לאפשר לעצמי להתפרץ) -לאפשר לי להיות פאסיבית, להסתכל סביבי, לבחון מה בעצם קורה? בהתחלה זה מרגיש מלאכותי, תחושה של כניעה, חוסר החלטיות כי ההרגל הוא לחפש/להשיג שליטה בכוח, במאבקים, בפתרונות מהירים.
ברגע שתאפשרי לעצמך להיות יותר פאסיבית, מתבוננת, מהרהרת, תהיה לך יכולת הכלה וקבלה יותר ממה שתארת לעצמך- וזו מתנה לעצמך (לצאת מהלופ).
ניסית דמיון מודרך?
אני מבחינה בחוש הומור בכתיבתך - חוש הומור הוא סוג של תיקשורת והוא מאוד אישי, לכן לדעתי ומנסיוני, אם משתמשים בו בתבונה הוא כלי מדהים לתקשר עם ילדים.
אנחנו, בני האדם, פועלים על פי התניות גנטיות וסביבתיות, היתרון שלנו, בני האדם ,הוא שאנחנו יכולים לחשוב, לעבד נתונים, לטעות, לתהות ולתקן.

בהצלחה

[חמו_מה*]

ציף ציף ולב, אני לוקחת מאוד ברצינות את מה שכתבתן, ואני אנסה לבדוק את עצמי בשטח, ולראות קודם כל אם אני מסוגלת לצאת מהלופ, ולא להגיב באופן צפוי. תודה על הטיפול האישי.

למרות שהצום היה לי קשה, בסופו היתה לי חוויה חיובית. לאחר הצום בעודי שוכבת כסחבה, ניגש אלי הפרופסור, כשלגופו פיג'מה, ועל ידו מונחת בקיפול אלגנטי מגבת (כחול-לבן, משבצות), והוא מודיע :
גבירתי הנכבדה הינך מוזמנת לארוחה. הוא קד קידה רחבה ונעלם. אני ניגשת מעט מסוחררת למטבח, ואני רואה שולחן ערוך, נר דולק, ביצים מקושקשות וסלט. הכל מעשה ידיה של בכורה. אמא, היא אומרת , "אני אשמור על ידובכל, כדי שאת ואבא תוכלו סוף סוף לשבת ולאכול אחד עם השני" .
נורא התרגשתי, אבל תמיד אני OVER מתרגשת בצומות.

[באופן_לייט*]

רוצה למור משהו טוב ולא בנאלי ולא מוצאת המילים ויוצא שכבר כמה ימים אני לא אומרת
מזדהה בהמון מקומות צוחקת באחרים
ו..
לא יודעת איך לומר אז בנתיים פשוט
תודה

[ציפ_ציף*]

סחתיין על מסעדת הגורמה !
אני בקושי הצלחתי לשתות משהו בלי שישגעו אותי...(ואז פרצתי בכמה שאגות שהרחיקו אותם לכמה דקות ממני )

[חמו_מה*]

היי, גרמתם לי פה לחייך מאוזן לאוזן.
ובאופן לייט, אל תתביישי להתבטא אצלי בבלוג, בנאלי לא בנאלי, אני מאלה שצריכה חיזוקים חיצוניים (עוד משהו שאני צריכה לעבוד עליו כנראה )

[אורגנית_מתחילה*]

"אני אשמור על ידובכל, כדי שאת ואבא תוכלו סוף סוף לשבת ולאכול אחד עם השני"
איזו מותק.
אצלנו הדרור רצה מאד לאכול איתנו את סעודת סוף הצום.
בתור נערה אני זוכרת שנורא כעסתי שמי שלא צם מצטרף לסעודת "שבירת הצום". כעס מטורף. עצביםכאלו.

כמה יפה מצידה על הפרגון. בת כמה היא אגב?

[חמו_מה*]

בכורה עוד לא בת 12. הרבה פעמים אני מסתכלת עליה מהצד, ואני קולטת כמה היא דומה לי בפרטים הכי קטנים. עם הבנים אין לי את זה. זה ברור שמשהו שם בבסיס שונה. מהבחינה הזאת יותר קל עם הבנים. (חבל שזה הדבר היחיד שקל איתם).
למה? כי לפעמים זה מכאיב לראות את התכונות והמראה והכשרון של עצמך עוד בהתהוות ולראות את אותן טעויות שחוזרות על עצמן מחמת האופי. זה כמו שיש מראה בבית, אבל הפעם את אוהבת ומעריכה את המראה, ובכל זאת המראה (בכורה), לא מעריכה את עצמה. וכך הסיפור חוזר על עצמו לאורך הדורות.
(נשבעת לכם שמי שהבין את המונולוג האחרון מקבל שי צנוע לחגים).
אצל הבנים המנגנונים שונים או במילים פשוטות, הם פראי אדם.
לא קל להשפיע עליהם. הם בשלהם: רבים, מתקוטטים, מקבלים כל הזמן מכות, ודבוקים לסרטי ג'ונגלים. שבוע שעבר אחרי שהפרופסור ציטט חלקים שלמים מטרזן, שאלתי אותו אם הוא חפץ לראות סרט חדש כמו סינדרלה. הפרופ' נאות לבדוק את תחילת הסרט, כשראה את סינדרלה מיד ביקש להוציא את הסרט מחמת שיעמום.
שמתי לב, שלפרופ' אין בכלל חברות, הוא אף לא מזכיר בכלל שמות של בנות. שוחחתי איתו ארוכות, והוא הסביר לי את מצב העניינים: "בנות ,כל הזמן משחקות באותו דבר (לסנן חול), ולכן בנים לא רוצים לשחק איתם אלא אם הם אוהבים את הצורה של הבנות." הופתעתי מהתייחסותו של הפרופ', כלומר, בנים שמשחקים עם הבנות בלסנן חול לא אוהבים לסנן חול? בדיוק ! חזר הפרופ', הם פשוט אוהבים את הצורה של הבנות.
מאוד הופתעתי מהתובנות של הפרופ', ואני מקווה שהוא ירכך את עמדותיו עם השנים.

הדברים שכתבתי לעיל, הינם מייצגים אך ורק את בנים שלי, ואין בהם להכליל, לפגום או לפגוע בשאר הגברים באשר הם.

[הגבירה_בחום*]

הדברים שכתבתי לעיל, הינם מייצגים אך ורק את בנים שלי, ואין בהם להכליל, לפגום או לפגוע בשאר הגברים באשר הם.
למה לא? זה נראה לי מאוד ממצה ומתמצת את המהות, the very essence, של העניין (-:


הרבה פעמים אני מסתכלת עליה מהצד, ואני קולטת כמה היא דומה לי בפרטים הכי קטנים
זה קורה לי עם אמא שלי, מנסה כ"כ לא להגיב כמוה לדברים ומצד שני כמה אני בדיוק כמוה, אני נאבקת באותם השדים. ההבדל ביני לבינה זה שאני מנסה לשנות אותם, והיא לרוב מוותרת, לא מבינה שצריך לשנות מבפנים, או מבינה ולא מוכנה להשקיע בזה אנרגיות.
אני מבלה את מיטב שנותיי כדי להשתחרר מהגנים והחינוך (הפולני והדביק למשעי- אך האוהב ונותן ללא תנאי) הזה ובו בזמן נצמדת אליהם כ"כ....

[אורגנית_מתחילה*]

כי לפעמים זה מכאיב לראות את התכונות והמראה והכשרון של עצמך עוד בהתהוות ולראות את אותן טעויות שחוזרות על עצמן מחמת האופי. זה כמו שיש מראה בבית, אבל הפעם את אוהבת ומעריכה את המראה, ובכל זאת המראה (בכורה), לא מעריכה את עצמה. וכך הסיפור חוזר על עצמו לאורך הדורות.

מדויק. כואב. לגמרי.
אבל אולי כדאי מה שאפשר לשנות לנסות לשנות.
ומה שלא, לדעת שזה הסיפור שלה.

יש איזה רצון שלנו כהורים למנוע מהם את הטעויות שאנחנו עשינו, ורצון שהם יגשימו את כל מה שאנחנו לא הספקנו.
נשמע לי לפחות בחלקו כרצון לא נכון, לא אמיתי.
אבל הבת שלי עוד לא בת שנה, עדיין אין לי תובנות בנושא.
ולגבי הבן, במקומות שאנחנו רואים את הטעויות שלנו נעשות מחדש,אנחנו מנסים לתת כלים כדי שלפחות יעשה טעויות אחרות...

[לב*]

כי לפעמים זה מכאיב לראות את התכונות והמראה והכשרון של עצמך עוד בהתהוות ולראות את אותן טעויות שחוזרות על עצמן מחמת האופי

כאשר כעס או פחד או ביקורת משתקפים מדמותה של ביתי (מאז שהיתה בת שנה וחצי, היום היא בת 6 וחצי), אני מרגישה קושי. (עם ילדיי האחרים קל יותר).
גדלתי ללא אהבת הורים, ואני שמחה, אף על פי ולמרות הכל, להיות אמא אחרת. ילדיי מקבלים המון אהבה ואני מאושרת מאהבתם אליי.
הקושי שלי תמיד עם ביתי ואני מנסה להבין. מצד אחד, היא ילדה קטנה, אהובה שחיה את חייה בעוצמה גדולה, ומצד שני, יש הבזקי קושי מסויימים העולים מתוך מערכת היחסים ביני לבין אימי וביני לבין בן זוגי, המשתקפים בנקודות רגישות מסויימות במערכת היחסים שלי עם ביתי. האתגר שלי הוא כל פעם לעשות קצת סדר בבלאגן הנפשי הזה, ולנסות לראות את מה שקורה ברוח פשוטה יותר, בלי להעמיס, על נפשה הצעירה של ביתי ועל נפשי, דמויות מהעבר ומההווה.

מדהים המרגיעון שיצא: "אני המראה שלך"
מה מרגיע פה? S-:

(נשבעת לכם שמי שהבין את המונולוג האחרון מקבל שי צנוע לחגים).
המונולוג היה ברור מאוד, ויש לי תחושה שהפרופסור שלך לא נפל רחוק מהעץ D-:

[ציפ_ציף*]

(נשבעת לכם שמי שהבין את המונולוג האחרון מקבל שי צנוע לחגים). יופי,אפשר תווי קניה?

אנחנו רואים באחרים את הפגמים שלנו ובמיוחד באנשים שקרובים אלינו כלומר הילדים,ההורים והאיש.
אבל את זה כבר אמר הבעש"ט.

[רסיסים_של_אור*]

אצל הבנים המנגנונים שונים או במילים פשוטות, הם פראי אדם.

איזה כיף !! איזה כיף !!
זה לא אני ! זה לא הדפקט שלי !!! אצלנו כל השלושה (כו ירבו, בלי עין הרע, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה) חוליגאנים שלא להאמין.

דרכם אני מבינה שאח שלי (בן יחיד בין ארבע בנות) סתם הואשם ונחשד בהיפראקטיביות - הוא פשוט היה ונשאר בן !! (הוא היחיד שרואה אותם הולכים מכות ו"משחקים" ומתמוגג מנחת ומקנאה צרופה "למה לי לא היה את זה כשהייתי ילד...") .

תמשיכי תמשיכי, את חצי הכוס המלאה הומור והמרעננת שלי בסופו של יום

[לב*]

אנחנו רואים באחרים את הפגמים שלנו ובמיוחד באנשים שקרובים אלינו כלומר הילדים,ההורים והאיש.

לא הייתי מכנה את הקשיים שלנו שמשתקפים במישהו אחר כפגמים אלא כאיזורי רגישות.
למשל, לילדה שלי יש הרבה פחדים ומבטא אותם בעוצמה. לי גם יש הרבה פחדים אבל אני בן אדם מבוגר, מודע, אחראי ואני צריכה לתת לה דוגמא אישית להתמודד עם אותם פחדים.
כשהייתי ילדה לא ביטאתי את פחדיי באותו אופן שביתי מבטא, כי לא היה מי שיתן לזה לגיטימציה,לעומת זאת, אני מאפשרת לביתי לבטא את כעסיה בכך שאני לומדת להכיל אותם, ועושה הפרדה בין מי שהיא לבין מי שאני, וזה לא קל כי באותו הרגע זה משקף את הנקודה הרגישה שבי.
איזורי הרגישות ניתנים, בעזרת מודעות לשינוי. יחד עם זאת, יש תכונות אופי או דפוסי התנהגות שיתנגשו עם אילו של האחרים ואז ההתמודדות תהיה מורכבת יותר ואף בעייתית (כי זה לא תלוי רק בנו). תכונות האופי ודפוסי ההתנהגות הם עניין מאוד אישי וההתייחסות אליהן תלויה באדם שמפרש אותן. לכן, אם יש לנו קושי או בעייה עם מישהו, הגורם לכך אינו איזשהו פגם בנו שמשתקף באחר (אנחנו לא מושלמים, אך להשקפתי אין בנו פגמים), אלא הוא נובע מהאופן שבו אנו מתייחסים לקושי או לבעייה ומעצם העובדה שישנם הבדלים בין בני האדם (הבדלי תרבות, חינוך, אופי).

[חמו_מה*]

בלוגי היקר, האהוב, המקלט שלי, הפרח בגני.
כל כך מדבר אלי מה שכתבתן, נותן לי הרבה אור ונקודות למחשבה. לא את הכל אני יכולה להעביר כאן, אבל זה נורא נחמד לשמוע על הקשר הפולני הדביק של גבירה בחום, ועל החוליגאנים של רסיסים באור, ואת הדברים של לב שהם כל כך רגישים ועמוקים. אני גם מקבלת את המושג אזורי רגישות - מאוד תואם את ההרגשה שלי (לב, את עוסקת בטיפול?)
וציף ציף המגנובית, את רוצה תלושי קנייה? מה אני נראת לך חברת הייטק ?? בקושי עם 3 זאטוטים אני מסתדרת !
בגלל שבאמת הבנתם אותי, הרי לכם שי צנוע לחג : מאפה גבינה.
אנשים תמיד שואלים אותי על המתכון שלו, אז הנה הוא בלי שתשאלו :
מאפה גבינה
המצרכים :
3 קוט'ג
200 גרם גבינה בולגרית מפוררת .
200 גרם גבינה צהובה
2 כפות שמן
2 כוסות קמח
2 ביצים
טיפהל'ה מלח
אפשר להשתמש בכל הגבינות באופן לייט, גם יוצא טעים.

אופן ההכנה:

1. מערבבים קודם גבינות
2. מוסיפים ביצים, שמן וקמח, אפשר להוסיף למעלה שומשום (ממש לא חובה)
3. חום בינוני עד שמזהיב, לא לזמן ארוך מידי שלא יתייבש

[הגבירה_בחום*]

במשפט וחצי כתבת את סיפור חיי

נו.... ואני חשבתי שלפחות עם המקוריות של סיפור חיי ילך לי....(-:

[לב*]

כל כך מדבר אלי מה שכתבתן, נותן לי הרבה אור ונקודות למחשבה [-:
לב, את עוסקת בטיפול? - בטיפול עצמי D-: (אני נשואה + שלושה שמתחנכים/גדלים בבית)
תודה על השי - ננסה בהקדם... 9-:

[חמו_מה*]

היה לי סיוט בצורת מסיבת סיום של ידובכל. ידובכל חגג את סיום השנה כחניך מצטיין בקבוצת הגמולים. תוך כדי המסיבה רצנו הלוך ושוב לשרותים (אני כן צריך...לא, אני לא צריך...), עד שבסוף נגמרה הריצה ויכולתי לעמוד בשקט ולהחליף את כל הבגדים והרצפה.
ידובכל יצא למסיבה עם מכנסי ג'ינס וחולצה גיזעית, וגמר את המסיבה במכנסיים אדומות צמודות (של אחת הבנות ) וחולצה ורודה.
אבל בזה רק התחיל הסיפור. מושיבים גן שלם ביום באמצע החום, מנסים לתקוע את כל ההורים תחת סככה מגוחכת. נותנים פחי זבל עם מקלות ואומרים להורים "לעזור" לילדים המסכנים לנגן לפי הקצב. לא הבנתי בדיוק למי הפעילות מיועדת, לילדים או להורים, כי זה לא התאים לא לפה ולא לשם. ואחר כך, כל הילדים קיבלו קינוח - שוקלד פרה אישי מומס.
תבינו, אני מעריכה מאוד גננות ומורות טובות, ואני מרחמת עליהם על הקושי והמחדלים של המערכת.
איפהשהוא במקרה הזה היה לי נורא עצוב. מקום שכל השנה משגיח על הבן שלי, לא חושב על השמש, ולא על כובעים, ולא על שוקולדים מומסים, אלא כל המחשבה הולכת על : איך נחסוך מעצמנו, ובכל זאת ניתן להורים מסיבת סוף שנה.
אני מודה, שברגעים הללו קינאתי באנשי חינוך ביתי, למרות שברור לי לגמרי, שאני וידובכל יום שלם ביחד זה לא ילך. עשינו את זה שנתיים, וזה נגמר.

[הגבירה_בחום*]

מה שמדהים הוא, שמערכת החינוך הפורמלי לא השתנתה בכלום....
הכל נשאר אותו הדבר....
אנשים נכנסים אליה במקרה הטוב עם מוטיבציה לשנות ולתת ואז מתייאשים בדרך,
או במקרה הרע, עם חוסר אכפתיות וראש קטן לבוא לעשות את המינימום וללכת הביתה
(וזה ניכר כבר ממבט על סטודנטים לחינוך והוראה במכללות, שאני הייתי חלק מהם)
באמת עצוב...
למרות שזה ברור שבכל בחירה יש יתרונות וחסרונות איתם צריך להתמודד והשאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו זה עם איזו בחירה הוא חי יותר בשלום...
בכל מקרה חמומה, טוב שנגמר....(-:

[חמו_מה*]

אני מתגנבת במהירות למחשב לפני שיתפסו לי אותו. הסיבה שאני יכולה להיות פה היא שכולם אוכלים צהריים. אחרת אין סיכוי ל 2 דקות שקט במחשב. הבוקר הבנתי משהו חשוב, ואני רוצה להזכיר לעצמי - לפעם הבאה.
כשיש איזושהיא חובה, אפילו הכי קטנטונת שיש. גם אם לא מרגישים, זה יושב אי שם בלב, ומכביד עליו.
דוגמא : סיימתי את כל העבודות לאוניברסיטה, אממה, לא שלחתי אחת דרך האימל, עניין של לחיצת כפתור ותו לא, אבל אי שם זה רובץ ומחרבץ לך את החיים. רק עכשיו שלחצתי על הכפתור, אני מסוגלת לעשות מטלות אחרות בהרגשת שחרור, וזה נהדר.
לא חבל? יש דברים שהם כל כך קלים, ובכל זאת אני מזניחה אותם. אני חייבת לזכור שלהזנחה יש מחיר, גם אם הוא לא נראה כרגע.
זהו, החופש הגדול שלי נגמר, הילדים גמרו לאכול, ובאו לאכול אותי

[אלנור_יה*]

אני מתגנבת במהירות למחשב גם אני. לקרוא אותך...
ואז גיליתי שגם את באת לבקר אותי. איזה כייף!
רציתי לומר משהו בקשר למטלות אבל... יש לי המון מטלות שאני רוצה לשחרר(-: אז בפעם אחרת...

[אורגנית_מתחילה*]

כשיש איזושהיא חובה, אפילו הכי קטנטונת שיש. גם אם לא מרגישים, זה יושב אי שם בלב, ומכביד עליו.
וואלה. כשאת צודקת את פשוט צודקת.

[חמו_מה*]

ל ש ח ר ר ה ל א ה

מזמור לאוגוסט

להיות נינוח
כמו לחוח,
בחום עדיף לא למהר,
אלא פשוט להיגרר
אחרי ההורים, הבעל, הילדים,
הרעש של השכנים.
להיות כמו רוח,
להרגיש כמו בסתיו.
להיות פתוח,
ולהישאר בעכשיו.

[לב*]

[אלנור_יה*]

את בעצמך כמו רוח סתווית קרירה, שמעלה חיוך על פני העייפות מהחום...(-:

[ציפ_ציף*]

באתי לראות איזה שי הכנת לי לחגים,לא ,לא ניתן לך להתחמק-הבטחת!

גם אני גונבת כמה דקות...עכשיו חזרנו מהצפון ויש הר של דברים לסדר P-:
(לא בא לי עכשיו...)

[חמו_מה*]

קשה לי עם הבנים שלי, עצמי ובשרי.
קשה לי שלא מקשיבים לי.
קשה לי להיות כמו אוויר.
קשה לי להגיד בפעם ה7 לפרופ' "בוא" - ולראות אותו עומד בפריז תוהה, כאילו אנחנו עכשיו במשחק דג מלוח.
וקשה לי להגיד בפעם ה10 לידובכל - "בוא" - ולראות אותו רץ כמו טיל לקצה העולם.

יכול להיות שאני איזה פריקית של שליטה בכך שאני קוראת להם, וממש מצפה שגם הם יבואו. אבל היי, אני לא נהנת מזה, אני רק עושה את עבודתי - קוראת להם לאכול, להתלבש, לרחוץ פנים. הם באים על הקריאה הראשונה רק למשפט ששזורה בו מילת המפתח DVD
השבת, פשוט הלכתי לבכות. אתם מכירים את הבכי של הרזה מ"לורל והרדי"- אז כזה.
בא לי לבכות, ולהצביע ולומר תוך כדי: אבלאניקוראתוהםלאבאים, וכברנמאסליואנילאיודעתמהלעשות (המילים מחוברות בכוונה).
אבל אני לא בכיתי (בקול רם), ובמקום, סגרתי את הדלת שלי, וקראתי ספר.

[אלנור_יה*]

אבל אני לא בכיתי (בקול רם), ובמקום, סגרתי את הדלת שלי, וקראתי ספר.

[אלנור_יה*]

לא על זה שלא בכית, הבכי טוב לבריאות.
על זה שלקחת זמן וסגרת דלת והיית עם עצמך שלפעמים זה מה שמפוגג את ההרגשה של
להיות כמו אוויר
הרגשה שבדרך כלל היא לא ממש קשורה אל האחרים...

[הגבירה_בחום*]

הי חמומה,
עוד לא נפגשנו היום אצלך....
מעניין היה פעם לנסות עם הבנים, מה קורה כשהם קוראים לך ואת לא באה, לפחות לא בקריאה ראשונה....
איך יגיבו? יתעצבנו? יהיו מתוסכלים? אולי יגידו:אבלאניקוראתוהםלאבאים, וכברנמאסליואנילאיודעתמהלעשות, אולי ילמדו משהו...
סתם זורקת לחלל רעיון שכזה...@}

[לב*]

את פשוט מגניבה. (-8
חיזקי ואימצי - ליבי איתך.

ת'נחשי מה?
המרגיעון, על-אמת: "אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב"

[באופן_לייט*]

לגבי מה שכתבת אצלי מעדיפה לכתוב לך פה ותוכלי למחוק אח"כ
במה שכתבת אני קראתי איזה הנחות סמויות ש"אנחנו (הנשים) בעצם קובעות איך יראה הבית שלנו (מבחינת חלוקת עבודה וכאלו) השתמשת בביטויים "חינוך של האישה ו"הכוונה של האישה" כאילו אנחנו קובעות ... / אחראיות (בלעדיות?) על האופי של הבית שלנו איכשהו זה צורם לי כי יש בזה משהו מקטין כלפי גברים. ושלא תחשבי אני חוטאת באמירות כאלו (ובמחשבות כאלו) הרבה פעמם ושוב ושוב המציאות (כלומר בעלי ) מכה באפי והוא עושה דברים לא לפי התכנית שלי.
אז לשאלה ששאלת שם - תשובתי היא לא זה לא בעיקר הכוונה של האישה, למרות שזו היא אחד הגורמים לחלוקת עבודה כזו או אחרת.

[הגבירה_בחום*]

אני דווקא כן מסכימה כאן עם חמומה לגבי ההכוונה הנשית של העבודה בבית (ובכלל)
אני מתבוננת במערכת אצלי ובחברים מסביב ואיך שלא מסתכלים על זה, אני אחראית על האחריות בבית.
הבנזוג שלי יכול ללכת למכולת, לעשות כביסה ולהביא קילו מלפפונים - אם ביקשתי ממנו.... (-:
אם לא, יתכן ולא היה שם לב, יתכן והיה אומר 4 פעמים: "צריך לעשות כביסה" ורק כשהיה נשאר בלי בגדים היה נאלץ לעשות.
לפחות איך שאני רואה אותנו וזוגות אחרים בקרבתינו, באישה יש תמיד איזה צד מפעיל יותר גם כשהגבר שותף מלא לגידול ולצמיחה בבית
אני מוכרחה לומר שזה מציק לי שזה כך ואני פועלת רבות לשינוי של זה (-:

[חמו_מה*]

הבנזוג שלי יכול ללכת למכולת, לעשות כביסה ולהביא קילו מלפפונים - אם ביקשתי ממנו.... - מדויק, תמציתי, לא יכולתי לנסח יותר טוב...
כן, הגבירה הסבירה את עצמי יותר טוב ממני.
אני מוכרחה לומר שזה מציק לי שזה כך ואני פועלת רבות לשינוי של זה
אני מעריכה את דמומי שהוא מסוג הגברים של "נעשה ונשמע" . כלומר, לפי מה שאני שומעת סביבי, טוב דמומי אחד שעושה מה שאומרים לו, מאשר דמומים רבים, שחושבים שהם אורחים בבית מתוקף היותם מפרנסים. דמומי הולך מאוד מוקדם לעבודה כדי לחזור מוקדם הבייתה לעזור. מעטים בהייטק עושים את זה, ואני מעריכה את זה מאוד. אז נכון שפה ושם הייתי רוצה גם ראש גדול ויוזם כמו שהוא יודע להיות בעבודה, אבל זה לא עובד ככה בבית, ויש לזה גם יתרונות. יותר בריא לכל עסק, שיהיה בו מנהל אחד.
וגם לי זה קצת צורם כי יש בזה משהו מקטין כלפי גברים, אבל היי, מספיק להסתובב בסופר ולראות את הגברים עושים קניות. זה ברור שהם ממלאים הוראות. כשהמצב לא ברור, הם פונים לפיקוד העליון בסלולארי. קרה לי לא פעם, ששאלו אותי שאלות בסופר כמו : איזה חצילים טוב לקחת? או יש הבדל אם אני לוקח פלפל אדום או צהוב? היה נראה שאם הוא לא חוזר עם הפלפל בצבע הנכון הבייתה, אולי עדיף, לא לחזור בכלל...

[הגבירה_בחום*]

אם כך, סיפור מהחיים:
אנחנו הולכים בסופר ועוצרים ליד מדף הירקות (היום זה כבר לא קורה כי עברנו לירקות של שחר כספי ואנחנו מבסוטים מאוד), ואז החבר האיש היקר שלי שואל: "להביא ברוקולי לבן או ברוקולי ירוק?" אני מסתכלת בעיניים קרועות ופה פעור ולא מאמינה למשמע אוזניי ושואלת:
האם כשאתה אומר ברוקולי לבן אתה מתכוון למה שבשבטים טיבטים נידחים קוראים כרובית?? הוא מביט בי וכלאחר יד אומר, אה כן, כרובית התכוונתי....
כמובן שזה רודף אותו שנים מאז, זה ועוד המצאות גאוניות בהן הוא הולך בעקבות אליעזר בן יהודה ומחיה את השפה העברית...(-:

אני אגב מסרבת לקבל על עצמי את תפקיד המנהלת, למרות שזה מה שאני עושה בפועל ואני גם חושבת שזה בר שינוי, אם רק רוצים...@}

[פלוני_אלמונית*]

מעניין היה פעם לנסות עם הבנים, מה קורה כשהם קוראים לך ואת לא באה, לפחות לא בקריאה ראשונה....
אצלי זה מייד הופך לצרחות אימיים כאילו.."אוי וי - מה קרה לאמא הזאת?????????????"

[חמו_מה*]

ברוקולי לבן - גדול ! ! ! הוא לא רק מחיה השפה, הוא גם מחיה נפשות . (צחוק יפה לבריאות).
אצל דמומי יש דיסלקצייה בהבחנה בין שזיפים, אפרסקים ומישמישים, אז ליתר ביטחון הוא מביא את כולם.
אבל הוא חמוד, באמת. (הוא יכול פתאום לקרוא פה, אני יודעת...)

יש לי עוד לכתוב בקשר למה קורה שהם קוראים, ואני לא באה....זה רעיון מאוד מעניין לראות את ההיפוך.
וגם לממתקים של אחה"צ
אבל כרגע חייבת לרוץ.
תכף אשוב
בי

[הגבירה_בחום*]

כן כן, זאת באמת היתה יציאה, זה היה לפני כשלוש שנים ואח"כ במשך שנה הייתי מבקשת ממנו להוציא את המלפפונים הכתומים ולקלף אותם.... חוצמזה שכל החברים שלנו זוכרים לו את זה ומזכירים מידי פעם, מסכנצ'יק...
מזל שהוא יודע שבפנים אוהבים אותו (-:

[אלנור_יה*]

איך על כל הדברים הרעים שאני מספרת על עצמי, את מוצאת תמיד להגיד לי משהו טוב ומחמם?
בקלות... המשהו הטוב והמחמם, הוא בילט אין בתוך הדברים שלך... את התחלת (-:


יום טוב עם עדיפות לשלווה שיהיה תודה מעומק הלב. איחול משובח@}

[אורגנית_מתחילה*]

דמומי הולך מאוד מוקדם לעבודה כדי לחזור מוקדם הבייתה לעזור. מעטים בהייטק עושים את זה, ואני מעריכה את זה מאוד.
יש מה להעריך. בהחלט.

האיש שלי, עבד הייטק קסום, מנסה נורא לקום מוקדם בבוקר אבל זה לא ממש מצליח לו.
עכשיו בכלל עם הסמסטר קיץ הזה שעל הראש
יוצא שהוא לא מזיז כפית בבית.

ובכלל מאד מתחברת למה שאמרת בנושא מילוי הוראות, ראש גדול וכו'

מעורר מחשבה.

[חמו_מה*]

בלחץ שיש לי עבודה - לימודים - ילדים במהלך השנה. מהלחץ אני כעיוור בחשכה מחפשת מתוק.
אני מזהה כאן אצל חמומה ניסיון לסדר את עצמה, ולתת תרוצים אינטלקטואלים לזלילת מתוקים.
אז בוא נשים דברים על השולחן. עכשיו "חופש" . חמומה לא אמורה להרגיש לחץ או מתח אלא לשכב על זרי הדפנה, ולנוח עם הילדים שגידלה וטיפחה. ו ב כ ל - ז א ת :

1. 00 בערב, חמומה זקוקה לכוס תה. חמומה מתיישבת ללגום מעט תה, אבל משהו מפריע לה. אין משהו מתוק ליד התה. חמומה ניגשת בצעדי חתול (מושג שגור בפי הפרופסור) לארון הקודש, ופותחת לבדוק .באותו רגע היא נתפסת ע"י דמומי, שמציע לה הצעה מעניינת, ואפילו מקורית : "תקחי קרטיב" . חמומה תוקעת בו מבט של מכורים קשה ואומרת : "אני צריכה משהו ליד התה". נו, הוא אומר, מה רע בקרטיב?

[אורגנית_מתחילה*]

מה רע בקרטיב?
שום דבר
זה פשוט שליד התה מתאים איזה עוגיה קטנה או שוקולד קטן
ולא קרטיב. לא ככה?

[הגבירה_בחום*]

חמומה...?
זאת בלומה (בחום) באתי לומר בוקר טוב (עכשיו הוא טוב משקראתי את מעלליך. אני מתמכרת, זה מזיק לכולסטרול (-:)
נו שויין, שיהיה כל טופ
נתראה אח"כ @}

[ציפ_ציף*]

קוראים לי ציפציף ואני לא יכולה לשתות תה בלי עוגה או עוגיה
<אוהבים אותך ציפציף>

[ציפ_ציף*]

כנ"ל לגבי קפה
<אוהבים אותך ציפציף>

[חמו_מה*]

כולם : אוהבים אותך ציף ציף.
אל תשכחו, היום, בסוף פגישת התמיכה "למכורות למתוק" יש שתייה חמה וכיבוד קל...

[ציפ_ציף*]

d-:

[gani*]

כותבת מצחיק לאללה קרעתותי עם הפירה (וגם "התחיל בגי'נס גזעי וגמר עם מכנסיים אדומים צמודים" וגו' לא היה רע... צוחקת בעודי מצטטת:-D)
בחיי שככל שקראתי נדהמתי יותר, יען כי את מתארת את חיי/תכונות אופיי/הFEטיש שלי עם "משהו קטן" (עוגיה עם תה, שוקולד עם קפה). ואז קראתי התפרצות לדוגמא (אם השנה כל הערב בגינה והתעקשות קטנה מול הפרופ') והכל התרסק: זה חמומה? תבואי כשאני בקריז של מתוק או בלאגן, תראי חמומה תשארי אח"כ תראי ייסורי מצפון
טוב, רק רציתי להזדהות.
מדפיסה את "האוזן הפנימית" לתליה על המקרר. הנה, את PUBLISHED AUTHOR @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יכול להיות שאני איזה פריקית של שליטה בכך שאני קוראת להם, וממש מצפה שגם הם יבואו. אבל היי, אני לא נהנת מזה, אני רק עושה את עבודתי - קוראת להם לאכול, להתלבש, לרחוץ פנים.
את להניע ילדים את מכירה?

אחלה בלוג יש לך צחקתי רבות. וגם תובנות יפות למכביר.

[בשמת_א*]

מצטרפת לעדת המעריצים.

[חמו_מה*]

gani , תודה על הזיהוי וההזדהות. נעים להכיר מישהי יותר קריזיונרית ממני, והתרגשתי מהפירסום שלי במיטבחך.

השבוע דמומי לוקח חופש מהעבודה, כדי שמשפחת חמומה תצא קצת מהחממה וכולנו, כמשפחה אחת נצא לטיולים.

הבקשות של חמומה לחופשה :

• שבזמן שאני מארגנת את הציידה לדרך, ידובכל לא יהרוס את כל הבית
• שאני אגמור להכין את הציידה לפני ארוחת צהריים.
• שדמומי לא יעשה פרצופים של "תמיד בסוף יוצאים מאוחר"
• שהילדים לא יפילו את הלחמניה עם הביצה לחול, ואז ירוצו אלי, יושיטו לי את העב"ם ויגידו "נפל לי"
• שבכורה לא תעשה פרצופים של "מה יש לעשות פה"
• שהפרופ' לא יפול\יתנגש\ידחף\יבכה\ ויגיד שאף פעם לא מקשיבים לו.
• והכי חשוב- שידובכל אף פעם לא ילך לאיבוד.

ובקשה אחרונה אישית, שחמומה תיהיה קשובה, מכילה, אוהבת, שלווה, וחייכנית כמו שדמומי חשב שהיא תהיה כשהוא התחתן איתה,
תודה מראש
חמומה.

[הגבירה_בחום*]

שחמומה תיהיה קשובה, מכילה, אוהבת, שלווה, וחייכנית כמו שדמומי חשב שהיא תהיה כשהוא התחתן איתה,
אני חושבת שהתוצאות היו וודאי הרבה מעבר לציפיות. בלי להכיר הרבה נראה לי שדמומי מקבל כל הזמן אקסטרה (-:
_תודה מראש
חמומה._
זה בא בשלושה העתקים?

שהפרופ' לא יפול\יתנגש\ידחף\יבכה\ ויגיד שאף פעם לא מקשיבים לו.
אני יכולה לומר לך שאני בכל אלבומי הילדות שלי, בכל טיול (ואני מתכוונת בכווולם), ניהלתי מסורת של השטתחות על הקרקע ברגע שהמשפחה החנתה את המכונית. ובכל התמונות אני תמיד (תמיד) עם תחבושת על הברך. ויש לי תמונה שביימתי לזכר העניין באתר שלי. (זאת שיש בה בחורה עם תחבושת, על רקע הכנרת)

חופשה מהממת (או שמא נאמר מאממת) שתהיה
@}

[ציפ_ציף*]

כפרה ,אין מצב שהכל יהיה מושלם,הם גם יקטרו ,יריבו,תיפול להם הביצה או גרוע מזה הארטיק,אבל מה-
את תסתכלי בחיוך ותאמרי לעצמך,וואלה,ידעתי שזה יקרה ובל זאת הכל סבבה!
ותהני,ויהיה לכם מה-זה כיף.

ובקשה אחרונה אישית, שחמומה תיהיה קשובה, מכילה, אוהבת, שלווה, וחייכנית כמו שדמומי חשב שהיא תהיה כשהוא התחתן איתה,
הבקשה התקבלה,רק פרט קטן ושולי,מן הסתם גם אצל דמומי השתנו כמה דברים מהחתונה,לא?
תפרגני לעצמך הוא לא באמת חשב שתמיד תהיי שלווה וחייכנית...

[חמו_מה*]

בינתיים הכל זורם...ואפילו הופתעתי לטובה.

נקודה חיובית: יש לי הרגשה שהורדתי באופן משמעותי מתוקים. למרות נפילות פתאומיות, בס"הכ אני בהחלט פחות צורכת מתוק. גם עם הילדים אני פחות כועסת, בדיוק כמו שלב כתבה אי שם למעלה אני משנה התנהגות - נהיית יותר פסיבית ויחד עם זה לא נענת לכל גחמותהם, אבל בלי כעס,
ואוו, לא יאמן מה שעכשיו קרה. עוד אני כותבת שהפכתי לשלגייה, ידובכל לא ברור עדיין איך, היגיע לפזל של 200 חלקים, ופיזר אותו בכל הבית. נו, ולא צעקתי? בטח שצעקתי. ("מה אתה עושה?, מה אתה עושה?") .
טוב נו, צריכה עוד לעבוד על זה.
נקודה שלילית: לא ירדתי בכלל במשקל. (צריכה להוריד דחוף 4 קילו)

החידה על החמות והספר

ועכשיו חידה . מי שיפתור אותה יקבל עוד מתכון ממחברת המתכונים שלי בכל נושא שיבחר.
מה חמותי הביאה לי מתנה?
(אפשר להעזר ביצירתיות)

ציפ ציף (2007-08-13T10:41:58):
חמותך הביאה לך וואזה מלאה שוקולדים של פררו רושה
<יש מתכון?>

כרמל האורחת (2007-08-13T11:48:46):
ג'חנון?
בורקס?
עוגת גבינה?
עוגיות שוקולד צ'יפס?

רוצה לזכות!

חמו מה (2007-08-13T11:57:55):
ביפ.... התשובה לא נכונה.
גלגל הצלה: לא משהו שאפשר ממש לנגוס בו.


מתה מעייפות (2007-08-13T12:12:13):
ספר בישול עם המון מתכוני עוגות וקינוחים?

אילה א (2007-08-13T23:56:06):
רוצה לדעת מה המתנה אולי בגד במידה S או XS?

חמו מה (2007-08-14T11:39:16):

אהבתי את הוואזה של פררו רושה, ואהבתי גם את הבגד XS , אבל הזוכה המאושרת היא : מתה מעייפות.
עכשיו, כשאני מתכוננת לבדיקת הדם הבאה עלי לטובה, אני מקבלת מחמותי :
ספר "שוקולדים ושושנים" - מתכונים לעוגות שוקולד הכי טובות. עם צילומי ע-נ-ק של עוגות שוקולד, ובלי פתק החלפה.

מתה מעייפות, (אחלה ניק), הרייני לבשר לך שאת הזוכה היחידה, ולבחירתך, אחד מהמתכונים שרצים אצלי בבית :
קציצות ברוטב אדום - הקציצות שהופכות אותך לאריה - המאכל היחיד ש כולם* אוכלים במשפחה

• סלט חצילים טחון - הסלט האהוב על דמומי
• מרק קוביות תפו"א עם חלב - המרק היחיד שהילדים מוכנים לטעום.
• פשטידת קישואים קלה - אהובה רק על חמומה
• סלט גזר עם פקאנים - כבר חצי שנה רוצה להכין אותו אבל תמיד שוכחת לקנות פקאנים.
• עוגה

מקווה שתתאוששי מהעייפות, ותבואי לבקר בדף לבחור את הפרס.
מצד שני, אם זאת עייפות כרונית, בטח אין לך בכלל כוח לבשל... ,
בקיצור, איך שמתאים לך...


כרמל האורחת (2007-08-14T11:57:22):
לא פייר!
למה רק היא?
אין פרס ניחומים על המאמץ?

ובלל למה צריך לבחור? תפתחי איזה דף מתכונים.. שכולנו נהנה.

<הרסתי את המקלדת עם הריר..>

בשמת א (2007-08-14T13:03:14):
היא כנראה עוד תקועה בשלב שבו "את הכלה שאוהבת מתוק"... )-:

מתה מעייפות (2007-08-14T13:19:24):
יש!!!!!!
אני עדיין עייפה, ולכן הילדים שלי יאכלו היום מזון בריאות איכותי ומזין: משלוח של פיצה. כדי להשקיט ולהשתיק את המצפון, אני אשמח לקבל את המתכון של הגזר עם הפקאנים (תודה לאל, יש לנו עץ, והמוני פקאנים יושבים בצנצנות ומחכים שמישהו יתייחס אליהם).
תודה!!
חיבוק וקפה, הא? כן, האמת שגם הוא אומר את זה, אבל קשה, קשה...

אלנור יה : סחתיין על התפריט המשובח שאת מציעה לבני ביתך.
איפה נרשמים כדי לקבל שוקולדים ושושנים?


אינדי אנית (2007-08-14T19:42:19):
אני רוצה קציצות ברוטב אדום בבקשה................

חמו מה (2007-08-14T21:27:03):
עכשיו אני מתה מעייפות. (חייבת חופשה דחוף לאחר החופשה הזאת )
והנה המתכון למתה מעייפות : סלט גזר
גזר מרוסק לפסים
מעט שמן זית
מלח
סוכר חום
קצת חומץ
פקאנים מתוקים

לא זוכרת כמויות מדויקות, אפשר לטעום ולראות...

פרס ניחומים : הקציצות שהופכות אותך לאריה

750 גרם הודו אדום טחון
1 בצל מרוסק
8 כפות פרורי לחם
1 ביצה
1 כפית מלח
פלפל שחור


רוטב:
1 בצל
2 קופסאות רסק עגבניות
חצי כפית סוכר
חצי כפית מלח
כמה שפריצים של לימון.

הכנה :

• לערבב את החומרים לקציצות, ולטגן כדורים, להוציא אותם חומים.
• אח"כ בסיר נפרד לטגן בצל קצוץ, להוסיף את הקציצות, ולכסות את הקציצות במים (קצת פחות מגובה הקציצות)
• להוסיף : רסק, סוכר, מלח ולימון.

לבשל על אש קטנה בערך 20 דקות.

כרמל האורחת, הרסת אותי מצחוק. (את יכולה לקחת איזה מתכון שאת רוצה, אף אחד לא יידע )

קרוטונית מהמרק הגדול (2007-08-14T22:26:18):
ספר "שוקולדים ושושנים" - מתכונים לעוגות שוקולד הכי טובות. עם צילומי ע-נ-ק של עוגות שוקולד, ובלי פתק החלפה
היי, נא לא לקחת את זה אישית - את לא יודעת שפולניות מעבירות מתנות הלאה? (הצד האפל של פשטות מרצון ). לכן גם אין שם פתק החלפה..

<אצלנו בצד מסוים של המשפחה העבירו פעם בונבוניירה עבשה הלאה והלאה, עד שהגיעה חזרה למי שנתן אותה>


אילה א (2007-08-14T22:37:28):
מה קורטונית את מהמשפחה של קישון ?

נמצאת (2007-08-15T00:08:15):
לכן גם אין שם פתק החלפה..
הממ, לא מדויק, הספר פשוט במבצע, קונים בסכום מסוים (בסטימצקי) ומקבלים אותו במחיר מוזל.

לב היא כנראה עוד תקועה בשלב שבו "את הכלה שאוהבת מתוק"..._ - בקריאה ראשונה, צחקתי כשקראתי, אבל אחר כך חשבתי : או שהחמות לא יודעת/זוכרת שלחמו מה לא טוב לראות/לטעום שוקולדים למינהם, או שהיא כן יודעת/זוכרת ואז זה יכול להיות עוד טריגר לכעס...

מתה מעייפות (2007-08-15T00:18:32):
תודה. נשמע נפלא.

חמו מה (2007-08-16T13:52:10):
והנה פתרון התעלומה המתנה והחמות .
עלו כאן בדף רמזים שונים שיכולים להבהיר את המתנה הבלתי מוסברת הזו. אשתמש במשפטים השונים שלכם כדי לסכם את הפרשה המביכה.
היא כנראה עוד תקועה בשלב שבו "את הכלה שאוהבת מתוק - ובכן, אינני ידועה כלל כאוהבת מתוק, שהרי אני גם אוהבת מלוח. אכילת המתוק מתבצעת רק ביני ובין המטבח שלי בשעת בין השמשות.
_או שהחמות לא יודעת/זוכרת שלחמו מה? לא טוב לראות/לטעום שוקולדים למינהם, או שהיא כן יודעת/זוכרת ואז זה
יכול להיות עוד טריגר לכעס_... - ובכן לב, אני לא כועסת כלל על חמותי, זה בעיקר משעשע אותי.
היי, נא לא לקחת את זה אישית - את לא יודעת שפולניות מעבירות מתנות הלאה? ולכן אין שם פתק החלפה
או, כאן קרוטונית מהמרק הגדול עלתה על הרובד הסמוי בטקסט.
מסתבר כי יש אנשים הרואים בספרי קישון ספרי הדרכה לחיים ולא ספרי סאטירה.
לכן, בהכירי את חמותי , האפשרות נלקחת בהחלט בחשבון.
הממ, לא מדויק, הספר פשוט במבצע, קונים בסכום מסוים (בסטימצקי) ומקבלים אותו במחיר מוזל
תודה לנמצאת על התפנית בעלילה, שכן באמת, הספר היה בשקית של סטימצקי, ומכאן שתי אפשרויות :

1. מישהו הביא לחמותי מתנה מהמוזלים.
2. חמותי קנתה ספר מהמוזלים.

את התשובה המדויקת לא נדע לעולם, אבל כמוסר השכל:
חלפו להם ימי שנות ה70, בהם אפשר לכפות על אדם חפץ בלי פתק החלפה. (כמו שחלפו להם ימי העונשים והמכות )