יהללוך מלאכים
סיפור הלידה שלי
אולי מכירים אותו, כי פעם ממש בהתחלה היה לי ניק אחר
ועכשיו נכנסתי לקרוא אותו ולהכניס בו קצת חיים
אני רוצה להתחיל מהתאריך היפה שהמלאכית שלי נולדה חמישי לחמישי 2005 ביום חמישי בשעה 2:55 תאריך יפה לא?
ביקשתי יפה מהעוברית שלי שאולי תצא החוצה בתאריך הזה למרות שהייתי רק בשבוע 37 והיא הקשיבה לי (-:.
אז ככה היה לי הריון משגע הכל היה בסדר והכנתי את עצמי ואת בן זוגי ללידה טבעית עם מינימום התערבויות הכנתי "תוכנית לידה" קראתי ספרים היינו בקורס הכנה ללידה, שחיתי עשיתי קצת יוגה ואפילו התפללתי.
ורק קיוותי שלא יציקו לי כשזה יקרה.
החלטתי ללדת באסף הרופא, שמעתי על המון לידות טבעיות מוצלחות שם, והמיילדת שהעבירה את הקורס הכנה ללידה הייתה במקרה מיילדת שם אז קיוותי שאולי היא תהיה המיילדת שלי.
כמו שאמרתי ילדתי בשבוע 37 לא תיכננתי ,אמנם הייתי ענקית ,ריבוי קל של מי שפיר ובלי סכרת אבל ענקית, העוברית שלי הייתה "גדולה" מבחינת הרופאים היא תמיד הייתה שבועיים יותר, זאת אומרת שבשבוע 37 היא הייתה במימידים של 39-40.
קמתי לי בבוקר בהיר אצל הוריי המדהימים (הייתי כל כך עצבנית שרק אמא שלי יכלה לסבול אותי), ובדרכי להכין לי קפה של בוקר נפתח לי ברז בין הרגליים וים גדול חמים ונעים נשפך ונשפך ונשפך, ככה בלי הודעה מוקדמת, עמדתי כולי התרגשות והבנתי שזו ירידת מים אבל כמה מים????
זה מדהים מבחינתי שחוויתי את ירידת המים ממש מול עינה של אימי כי היא אמא אדמה שלי.
נרגעתי נכנסתי להתקלח, בנתיים אמא שלי הודיעה לאישי שכנראה הגיעה השעה ושיגיע הבייתה כי אני בדרך. ואז שוב נפתח ברז בין הרגליים ושוב כמויות ענקיות של מים זרמו ממני (זה קרה עוד הרבה). אמא שלי התעקשה שאבא שלי יסיע אותי למרות שהייתי לגמרי קול, אבל זה לא היה הזמן להתווכח, בדרך דברנו על הכל חוץ מזה שאני אוטוטו הולכת ללדת בדיעבד אני מבינה שאבא שלי כל כך התרגש שהוא לא היה מסוגל לדבר על זה. נפרדתי מאימי, חתכתי טיטול לשניים הנחתי בין הרגליים ונסעתי הבייתה. חוץ מכמויות ענקיות של מים לא הרגשתי כלום. הגעתי הבייתה בידיעה שהלידה הולכת וקרבה אבל צירים לא היו ולא היה בכוונתי להגיע לבח בלי צירים, בעלי הכין את הבית למנוחה. מוסיקה, נרות קטורת, וכו, ניסיתי לנוח אבל כל העולם ואשתו הלחיצו אותי ללכת מיד לב"ח כי "בירידת מים חייבים ללכת אחרת התינוק מתייבש".P-:
"מתייבש"? אני שואלת ובעודי מטפטפת כמויות אדירות של מים בכל הבית לתוך דליים? הייתי רגועה לגמרי, שכבתי לנוח הרגשתי את העוברית שלי זזה להנאתה ברחם, המים המשיכו לרדת וזה הרגיע אותי וחיכיתי לצירים. הם לא הגיעו כל כך מהר, התקשרתי למיילדת שלי והחלטנו שבכל מקרה ב20:00 בערב אני הולכת לב"ח זה אחרי 10 שעות של ירידת מים. אחרי סיבובים בשכונה ארטיק אחד ומליון טלפונים של אמא שלי (שרק מתקשרת לשאול אם אני צריכה משהו) הלכתי ב 20:00 עדיין בלי צירים ועם מכנסיים ותחתונים רטובים עם טיטול בין הרגליים. בחדר הקבלה כמובן שהרימו גבה למה לא הגעתי מיד בבוקר איך שירדו המים? התעלמתי, המוניטור הראה שהכל בסדר,הבדיקה הראתה פתיחה 0 וצוואר מחוק רק 70 אחוז. העבירו אותי לחדר לידה, ואז הם הבינו עם מי יש להם עסק, הגשתי את תוכנית הלידה שלי למיילדות ותוך 10 דקות מגיעה הרופא התורן (רופאה מתוקה) להבין מי היא זו היולדת שלא מסכימה לשום דבר. היא הסבירה לי את מדיניות ב"ח לגבי ירידת מים ואנטיביוטיקה, ואני שלא נגעתי באקמול מאז היותי בת חמש מתמודדת עכשיו עם סוגיית "האנטיביוטיקה". היא הסבירה לי שהם מחוייבים, אני הסברתי לה שהכל עניין של פרוטוקול ועובדה שבכל ב"ח יש החלטה שונה לאחר כמה שעות נותנים אנטיביוטיקה (באסף הרופא זה אחרי 16). טוב אני בחדר לידה מה עושים? הסברתי להם את עמדתי ואמרתי חד משמעית שאני מוכנה לשמוע כל דבר שיש להם להגיד אבל שבסופו של דבר אני אחליט מה לקבל ומה לא ושיסבירו לי הגיונית את הסיבות שלהם. ואז הם רצו לפתוח לי ווריד אבל לא הייתה להם סיבה הגיונית ולכן לא הסכמתי. עוד אני מקשקשת איתם ומתווכחת איתם (הכל בנעימות כן) אני מבינה שאוטוטו מתחלפת משמרת ואני צריכה לדאוג שתהיה לי מיילדת שמאמינה בלידה טבעית. אספתי את כל המיילדות והתלחששנו על המיילדות האחרות, הן בשבילי בדקו בסידור מי הולכת לעבוד במשמרת ומצאו בשבילי את "המיילדת הטבעית" הטובה ביותר בב"ח .הבעיה הייתה שהיא הייתה רשומה באגף אחר של חדרי הלידה. אמרתי אין בעיה סימנתי לבעלי לאסוף את הדברים ועברנו לאגף שלה........... (זה נראה כמו סצינה מתוך "ליאון" למי שמכיר, היה חסר רק העציץ).
בכל מקרה ב 23:00 התחילו צירים בעוצמה מתקדמת, כאלו שגואבים עם התחלה אמצע וסוף. המיילדת המדהימה שלי הגיעה בדיוק ב 23:00 היא מצאה אותי במקלחת ובסיבובי אגן היסטריים. מהר מאד היא הבינה שהרבה היא לא יכולה לעשות. בעלי המדהים תמך בי לאורך כל הלידה: השמיע איתי קולות, עיסה לי את הגוף, מגבות חמות ,מילים של אהבה , ארטיקים שצריך, יצאנו ממקלחת, נכנסנו למקלחת וככה כמעט 3 שעות .בין לבין נכנסה המיילדת לבדוק פתיחה, הפתיחה התקדמה מאד לאט ואחרי 3 שעות היה לי רק פתיחה של 5 אני חשבתי אלוהים רק את חצי הדרך עברתי?? כבר כמעט על סף ייאוש עם עייפות מצטברת וצירים עזים ביקשתי מהעוברית שלי לעזור לי וניסיתי לקבל כל ציר באהבה. אני נזכרת איך לאורך כל השעות היינו רק אני ואישי בחדר אף אחד לא נכנס אף אחד לא הציק, והרי רק מזה חששתי שיגיעו כל מיני זרים שישאלו שאלות ויעירו הערות ויוציאו אותי מהריכוז, מסתבר שהאיש דאג שאף אחד לא יכנס. פתאם הקאתי ואז כל כך התעודדתי זכרתי שקראתי בספר שכשמקיאים זה אומר שהנה הלידה קרבה ובאה וזה נתן לי כוח. אחרי חצי שעה הייתי כבר בפתיחה של 10 עם תחושת של יש לי קקי, המיילדת צחקה גם בעלי צחק כי בעצם לא קלטתי את הדבר הכי בסיסי והכי שאני יודעת תחושה של קקי זה לידה............ יצאנו מהמקלחת שכבתי על הצד הרמתי רגל, צעקתי גנחתי ושוב צעקתי וגנחתי ואחרי 4/5 צירים שכאבו עד מאד דחיפות מלוות בצעקות רמות ו הופ יצאה יה-לי המדהימה היישר אליי בלי חתכים ובלי קרעים בחווית לידה חיובית ומדהימה (עם טחור גדול וכואב שעבר אחרי כמה ימים). קיבלתי אותה בברוכים הבאים ולא הפסקתי לנשק אותה, היא לא בכתה רק הסתכלה בי בעניים כחולות מדהימות עם מבט של "אמא חיכיתי לך", אחרי שעה או שעתיים? (מי יודע )קמתי להתקלח, התעקשתי לרדת למחלקה לבד בלי תמיכה והמלאכית שלי לא נפרדה ממני (הלכה עם אבא שלה חצי שעה לתינוקייה לעשות בדיקה או שתיים) ותודה לקדוש ברוך הוא, שהיה שם בחדר איתי, תודה למיילדת המדהימה שלי שקראה אותי בלי מילים ותודה לבעלי שהוא הדם שזורם בעורקיי.
ותודה למלאכית שלי שהכניסה לחיי אור, אהבה אין סופית וטעם מתוק מתוק לחיים
(בלידה של השלישי החלפתי מכנסיים לפחות 5 פעמים, עד שהתייאשתי ולבסוף פשוט התיישבתי על האסלה, לא שזה עזר במיוחד)