הצילו אני מתפרקת

[מתפרקת*]

זהו. לא מתאפקת יותר. אני פותחת דף- תמיכה...
הייתי היום אצל רופא השיניים ,אחרי שלא הייתי הרבה מאוד זמן,והוא אמר לי שיש לי 19 סתימות לעשות. 19!!! הייתי בשוק.ידעתי שהשיניים שלי לא במצב משהו,אבל 19...וזה עוד אחרי טיפול שורש שהוא בדיוק סיים. הוא אמר לי ,שלא משנה מה שאני אוכלת,שאני יפסיק לאכול את זה. להפסיק עם הוופלים,סוכריות,עוגיות וכל הממתקים. אמרתי לו שאני לא אוכלת שום דבר מאלו.אפילו לא סוכר.(חוץ מבעוגות בריאות מדי פעם...)והוא אמר שהוא ממש לא יודע איך זה יכול להיות.ו"איך לבחורה צעירה ויפה כמוני יש כאלו שיניים"

מלבד זאת,אני מטופלת בדיקור,והיה לי ויכוח עם הרופאה הסינית שלי על הנקות לילה. היא אמרה שאני חייבת לישון לילה כדי להתחזק,ואני לא רציתי להפסיק את הנקות הלילה ,אז היא אמרה:"תשמעי,אני לא רואה לשון כמו שלך(היא מאבחנת לפי לשון)פה בקליניקה. אולי אצל זקנות ממש. את חייבת להתחזק!"

ועכשיו אני מרגישה ממש מבולבלת ומיואשת.מרגישה כאילו הגוף שלי מתפרק.
מה,מה דפוק אצלי? אני מנסה לאכול טוב,אני לא עובדת קשה מדי...מה פיספסתי?
וגם-איך מתחזקים?אני באמת חלשה למדי באופן כללי,מאז ההריון הראשון (יש לי שתי בנות),ולפני זה הייתי בחורה מלאת מרץ.
ויש לי בטן מאוד רגישה.מאוד בקלות כואבת לי הבטן אחרי האוכל,ואני כל הזמן במין מסע חיפוס כזה,בעקבות המאכלים ה"פסולים" עבורי,אבל אני לא ממש בטוחה לגבי כלום. פעם חשבתי שזה חיטה,פעם שמרים,פעם סויה,מוצרי חלב... עכשיו אני חושדת בשיבולת שועל(שעד אתמול אכלתי כל בוקר,בלווית כאב בטן מדי פעם)אני עם כאב בטן חזק,מלווה בשילשולים מאז שבת,וזה מתווסף להרגשה שלי,שאני חייבת לשנות משהו. ואני לא יודעת מה.

הנטיה שלי תמיד היא לרצות לשנות הכל.לעבור דירה,(אנחנו במיילא עוברים בקרוב...)להפסיק לעבוד לגמרי,להקדיש את חיי ליצירה(אולי כך אהיה מאושרת ובריאה?)להפוך לטבעונית...ללקטית....
או שאני חולמת למצוא לי איזה רופה,איזה "גורו"-מישהו שילמד אותי בדיוק מה לאכול,ואיך,יגלה את כל הרגישויות שלי,וייפתור את צרותי...
אבל אני יודעת שזה לא עובד ככה. אני יודעת שזה בידי,ושזה עובד בשינויים קטנים.קטנים,ויציבים.
אני רואה את כל אלו שכותבים פה באתר ש"אני לא אוכלת כך וכך...ואני מרגישה שכך וכך עושה לי ככה,וזה עושה לי ככה..."ואני מקנא. איך הן\הם יודעים?

רוצה להבריא. רוצה להתחזק.
מחכה לראות מה הבורא ישלח לי.
פותחת את ידי.
אנא,עזור לי ללמוד.וליישם.

[קט_קטית*]

[סוסת_פרא*]

_הנטיה שלי תמיד היא לרצות לשנות הכל.לעבור דירה,(אנחנו במיילא עוברים בקרוב...)להפסיק לעבוד לגמרי,להקדיש את חיי ליצירה(אולי כך אהיה מאושרת ובריאה?)להפוך לטבעונית...ללקטית....
או שאני חולמת למצוא לי איזה רופה,איזה "גורו"-מישהו שילמד אותי בדיוק מה לאכול,ואיך,יגלה את כל הרגישויות שלי,וייפתור את צרותי...
אבל אני יודעת שזה לא עובד ככה. אני יודעת שזה בידי,ושזה עובד בשינויים קטנים.קטנים,ויציבים.
אני רואה את כל אלו שכותבים פה באתר ש"אני לא אוכלת כך וכך...ואני מרגישה שכך וכך עושה לי ככה,וזה עושה לי ככה..."ואני מקנא. איך הן\הם יודעים?_

מזדהה. כ"כ מכירה את זה.

הקושי העיקרי, עוד לפני שעושים שינוי, הוא לדעת מה לשנות - ולְמה לשנות. ומה באמת נכון וטוב. ומה יעזור.
(נתקלת בתהייה הזו גם בתחום הבריאות וגם בתחומים אחרים).
אני, לצערי, עדיין לא מצאתי גורו שיגיד לי.
אולי יום אחד אגלה שאני הגורו הזה.
בינתיים, עדיין מגששת את דרכי...

[סוסת_פרא*]

ובנימה יותר מעשית:
ממליצים כאן באתר הרבה על שיטת אייפק, שעוזרת לגלות רגישויות למזון ולנטרל אותן, או משהו מעין זה...

והמחכימון שיצא לי:
'אין ידיעה נקנית, אלא בהתבוננות פנימה'.
(שמענו, שמענו, אבל איך עושים את זה? )
.

[נאוה_פרנס*]

לא התעמקתי עדיין ובודאי אחזור לקרוא ולעקוב בעיון אבל....

שיניים קשורות להחלטות שלנו - איך זה יושב אצלך?

לואיז היי כותבת:
שיניים מייצגות החלטות.
בעיות בשיניים מייצגות: הססנות מתמשכת, חוסר יכולת לבחון רעיונות לצורך ניתוח והחלטות.

מקווה שזה עוזר...

מרגיעון: מותר לכעוס

[עפרה_שחר*]

יקירה- כולנו מתפרקים לפעמים. רק תזכרי את זה שאת לא לבד, ושמה שנראה לך עכשיו מלחיץ ודרמטי קורה לכל אחד, בוורסיות שונות: אחד על זוגיות, שני על חשבון בנק ושלישית על זה שבכלל אין לה חלב להניק. קודם כל תגידי תודה על מה שכן. לי זה עוזר להרגע. גם ללכת ולאכול שורשים מקרקע ומרגיע. תחפשי בכיוון של מה כן עושה לך טוב באוכל, ולא מה לאכול פחות. השיניים, הבטן או האוטו שהתקלקל זה רק הסיבה, ובעוד שבוע יהיו דברים אחרים. אני בימים שלפני הוסת נלחצת, ואז זה עובר.וגם מה שאת עוברת עכשיו יעבור. זה לא ממאיר ולא סופני. מה שבא מהפה ועובר בבטן קשור לקשר הראשוני לאמא ואולי לאימהות שלך- בהנקה. שווה לברר אם נוח לך במקום בו את נמצאת בין אמך לבתך. שיהיה לך מזג אוויר מצויין מחר : )

[פלוני_אלמונית*]

אולי כדאי ליבדוק רגישות לגלוטן.
גם בבדיקת דם ואולי גם באיפק (בנוסף , לא במקום)
אם בבדיקת דם יוצא חיובי, ממשיכים לבדיקה נוספת לאישור סופי, אם יש צליאק זו בהחלט יכולה להיות הסיבה לכל מה שתארת, אבל זו סיבה שברגע שיודעים אותה קל להמנע.
אם אין, טוב לדעת:-)

[מתפרקת*]

תודה.
תודה על החיבוק,על ההזדהות,תודה על העצות.

אולי יום אחד אגלה שאני הגורו הזה. המשפט הזה הרטיט לי את הלב...
על שיטת איפק יצא לי לקרוא כאן,וחיפשתי באתר שלהם מטפלת באיזורי,והופיעו שם כמה מטפלים,ולייד כל אחד הופיעה התמונה שלו. כולם נראו כמו עובדי קופת-חולים כאלו,או עובדי עירייה...אני יודעת שזה שטחי מצדי,אבל זה פשוט לא עשה לי חשק...מחכה עד שאשמע המלצה ממישהו שמכיר.באמת קראת באיזה דף,(נדמה לי שזה היה "בגדי נשים בואפן טבעי",או "להתלבש באופן..."
ומישהי כתבה שם שהיא היתה באיזה טיפול,של ניקוי אלרגיות,ושהיא בחורה רזה מאוד,נערית כזו,מאז ומתמיד-ושמאז היא עלתה כמה קילואים,ומרגישה אנרגטית כמו שהיתה בגיל 12,ושזה מדהים...כל כך קינאתי...(אני מאחלת לה שפע בריאות ושמחה לנצח...)גם אני כזו. רזה מאז ומתמיד,עם רגישות בעיכול,וגזים,ונזלת. אני באמת מרגישה כאילו יש איזה משהו שפשוט עוד לא גיליתי...ובאמת למרות זאת,הייתי ילדה\בחורה אנרגטית מאוד,ושמחה. ורק ככה,מאז הלידות...הלאות הזאת. החולשה...

בעיניין ההחלטות,באמת יש שם די בעיה. אין לי כוח כרגע לפרט,אבל זה באמת לא פשוט אצלי...אבל מה,מה עושים עם זה?
<הלב עונה לי בקול קטן-מתבוננים ומחכים. מתבוננים ומתכוונים.מבקשים עזרה.>
(ונזכרת גם בכלי של לואיז היי-אמרות חיוביות. אנסה...)

זה שזה עובר-אני יודעת שהמשבר יעבור,אבל לא התחושה. התחושה הזו-שהגוף שלי חלש,לא שקט,מזמין יותר טיפול-נמצאת איתי הרבה זמן. דווקא לא רוצה להרפות מזה,רוצה לקחת את המשבר כמנוף אולי לשינוי אמיתי סוף-סוף.(אבל זה לא קשור ללהרגע.את זה באמת צריך לעשות...)
העיניין עם האמא-<אנחה גדולה>גם כן כבד עלי לפרט כרגע. הכלים בכיור קוראים לי.אחזור להוסיף על כך...
לילה טוב,והרבה ימים גשומים לכולנו.!

[אילה_בשדה_הדגן*]

עצה שלי , תלכי לחוות דעת נוספת אצל רופא שינים שלא מהקופת חולים .תבדקי על מישהו שהמטופלים שלו אומרים שהוא לא מפברק סתם טיפולים מיותרים.מסתבר שזה מה שעושים כמה רופאים . אתה סובל , לוקח משכנתא והם סתם הורסים לך שיניים בריאות.חברה שלי סיפרה לי מניסיונה המר על התופעה .

[טלי_ופיצקה*]

תני לדברים חדשים לנבוט בתוכך.לאט.באהבה.תני לחורף להשקות זרעייך.לחמם את ליבך.
קבלי חיבוק ממני.
ועוד אחד.
לילה טוב

[סוסת_פרא*]

ממשיכה להזדהות ולחבק.

תלכי לחוות דעת נוספת אצל רופא שינים שלא מהקופת חולים .תבדקי על מישהו שהמטופלים שלו אומרים שהוא לא מפברק סתם טיפולים מיותרים.
אולי באמת כדאי.
כי פעם הייתי להתייעצות אצל רופא השיניים של אמא שלי, שהיא מאוד מעריכה והולכת אליו תמיד, והוא באמת בן אדם ישר וכנראה גם מאד מקצועי (לפי אמא שלי), והוא סיפר לי שבא אליו מישהו שרופא שיניים אחר אמר לו שהוא צריך 13 סתימות (!!!) ולא היה צריך אפילו סתימה אחת.
אז הוא הציל אותו מהוצאת הון עתק על 13 סתימות.
הוא אמר שיש רופאים שממציאים כדי להרוויח כסף, והוא לא יגיד לי שום טיפול לעשות אם אני לא באמת צריכה את זה.
אז באמת תבדקי לפני שאת מתחילה.

ובכלל, בלי קשר, באמת כדאי שתתכוונני לטיפול בגוף שלך.

בקשר לאייפק, בשמת א תמיד מספרת כמה זה עזר לבן שלה שהיו לו בעיות עיכול קשות. בטוח שהיא כתבה בדף של האייפק, או שאת יכולה לשאול אותה אישית.

[אמא_ללי*]

מצטרפת בחום על ההמלצה לאייפק. עשה וממשיך לעשות בשבילי נפלאות שלא האמנתי שאפשריות בכלל. נדמה לי שבדף של האייפק בשמת א ממליצה לפנות קודם כל לעדי שאנן (מי שמלמד את השיטה בארץ) ולבקש ממנו הפנייה למטפל באיזור שלך.
קחי את ההזמנה לטיפול בשתי ידיים, ותסמכי על עצמך שתדעי לזהות את המטפל/ת שיהיה מתאים בשבילך. ואולי גם לנסות להבין מה הגוף שלך מנסה להגיד לך דרך הסימנים והקשיים, איפה המסר או הסוגיה הלא פתורה ומה הדרך הנכונה כדי להתחזק ולהתמודד....
וגם

[עפרה_שחר*]

בגלל שאת כותבת שמאז הלידות, ובטח רק לטפל ולהניק שתי פרינצסות לוקח המון- אולי שווה גם לבדוק בכיוון של תמיכה קבועה (סבים, שכנים, בייביסיטר שתכייף עם הבנות) וללכת להתמלא: ריקוד/ התעמלות/ מסאז', לימודים שיאתגרו את הראש, יפתחו ויתנו לך תחושת ערך (לא כתבת על עצמך כלום חוץ מהאימהות) או חוג מהנה לצאת ולהכיר בו אנשים. ובעינין התאווררות- יש מצב לחופשה בלי הבנות (עם הבנזוג) או עם חברה (ושהוא יבין שאת צריכה את זה עכשיו וישאר איתן ויפרגן) או אפילו כולכם? הארץ מקסימה עכשיו!

[מתפרקת*]

אין לי אפילו כוח להתייחס אפילו לחיזוקים כרגע....הערב בא לי פשוט להתפרק,לצלול לתהום...לתת לעצמי להיות עצובה,עייפה,עצבנית.
(זה לא שאני יכולה לבחור אחרת ברגע זה...) אין לי כוח יותר. אין לי כוח להיות איתן לבדי כל כך הרבה. נמאס לי שמקלידים לי,לוחצים לי, חוטפים לי את העכבר.נותנת לקטנה לבכות עכשיו לרגלי כסא המחשב שלי. לא רוצה. רוצה לכתוב רגע. זה המקום שלי. תיכף אחזור להיות אמא סבלנית וטובה...תני לי שניה.די!!!נותנת לעצמי לבכות. זה מספיק לכרגע....

[אורחת*]

[מתפרקת*]

היא נרדמה סוף סוף...
שכנה בדיוק נכנסה,ובכיתי,וחובקתי,והיא לקחה אותה לסיבוב הירדמות. זה הספיק לי בדיוק לתה סירפד וסיגריה.(השילוב המנצח... )
חזרתי לעצמי קצת. קצת.
אני לא חושבת שהרופא שיניים שלי ממציא. הגעתי אליו אחרי שעברתי כמה רופאים(מאז הלידה השניה התחלתי בסבב חיפושים אחרי רופא נורמאלי,כי ידעתי שיש אצלי עבודה)והוא בן משפחה של חברה שלי,אז אני לא חושבת שהוא יעשה דבר כזה. והוא גם אמר את זה אחרי שהוא הסתכל בצילומים שלי,וגם אני ראיתי,בעין לא מקצועית שיש שם חורים.(טוב,לא יכולתי לספור 19...)וגם-איך מבקשים חוות דעת נוספת?מגיעים לרופא לבדיקה בלבד?יש לכן הערכה כמה זה אמור לעלות?

בקשר לאיפק-באמת אנסה. לשאול את עדי שאנן זה באמת רעיון טוב.

לגבי תמיכה קבועה,וזמן לדברים טובים לעצמי...(עוד אנחה)זאת באמת בעיה.סבים וסבתות-לא ממש פנויים אלינו כרגע...ההורים של בעלי גם מבוגרים,וגם עסוקים,וגם ייקים-מה שגורם להם להיות בעבודה\בשנת צהריים\עייפים\פנויים בשעה מסויימת,בתאריך מסויים,בעוד חודש וחצי...וההורים שלי,כל כך מתוסבכים עם החיים שלהם,שאין להם שניה בשבילינו.
האחיות שלי,גם הן אמהות צעירות,וגם להן אין זמן,במיוחד לא בשביל לשמור על ילדים אחרים...
שכנים...אוד לא מצאנו את השכנים הנכונים כנראה...(חוץ מההיא,שלצערי לא רואים אותה מספיק,אבל היא באמת הצילה אותנו כמה פעמים.)
ואני ברגישה באמת במילכוד.
הבת הקטנה שלי,באמת מספיק גדולה בשביל להישאר בלעדי לדי הרבה שעות(עדיין לא ליממה שלמה או יותר)ואני מרגישה שזה באמת התקופה שלי יותר לעצמי.אבל זה פשוט לא מתאפשר. יש לי יום אחד שאני לומדת,וזה באמת ממלא אותי-שמחה,חיות,ותחושת ערך.
אבל זה פעם בשבוע.
והשבוע כל כך ארוך...
בעלי נמצא עם הבנות כמה שהוא יכול.שוטף כלים.מכין הרבה פעמים אוכל.עושה קניות.ועובד.ועובד.ועובד.ולומד.
והמעגל האין סופי הזה משגע אותי!!! אנחנו צריכים יותר זמן.בשביל זמן אנחנו צריכים יותר כסף. (לבייביסיטר שתפנה אותנו מהילדים.בשביל מנקה שתפנה אותנו מהעבודה סביב השעון אל להחזיק את הבית הזה שפוי.-על נקי ומסודר אנחנו אפילו לא חושבים...)
בשביל יותר כסף,אנחנו צריכים להשקיע יותר זמן. איך יוצאים מזה?וגם בשביל כל הדברים שאני חולמת לעשות,אני צריכה כסף. רוצה לעשות יוגה,ללמוד ציור,ללמוד ריקוד,לעשות את כל הטיפולים בעולם...ואין. וזו בחירה בלתי אפשרית-האם אני מוכנה להקריב כמה מהשעות הלא רבות שבעלי בבית בשביל להגדיל את התקציב ולאפשר לי את הדברים שאני אוהבת?ויחסית לגברים עחרים,הוא לא עובד כל כך הרבה. ואני לא מסוגלת. לא מסוגלת להרשות לו לעבוד יותר. הנה,היום זה היום הארוך שלו,ואני מתפרקת...(כבר הזכרתי איפשהו שאני מתפרקת,לא?....)
איך יוצאים מהסבך?.......

[אמלי*]

[עפרה_שחר*]

יקירה- יוגה, ציור ריקוד וטיפולים אפשר להחליף בקלות בברטר עם אנשים שאת מכירה וגם דרך האתר. לכי על זה: שבי תעשי רשימה של מה שיש לכם ספייר ושאת יודעת לעשות תמורת מה שבא לך לקבל. למה את כל היום עם הבנות? אם זה לא בריא לך, זה לא בריא להן, שחררי, אמא! או אולי דווקא לתלות פתק יפה בגן שעשועים לידכם ובגנים בו תציעי חברה ושמרטפות לילדים נוספים? לקחת עוד תינוקת רק לבוקר, שתעסיק את הקטנה? לתרגם? לסרוג? למכור משהו מהגינה שתשתלי עם הבנות? רק עצם הרשימה עזרה לי מאד כשאני הייתי בפירוקים! אולי תניקי פחות? בנות כמה הן?

[אורחת*]

וגם-איך מבקשים חוות דעת נוספת?מגיעים לרופא לבדיקה בלבד?יש לכן הערכה כמה זה אמור לעלות?

באיזה אזור את גרה? או עוברת לגור אליו?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

איך מבקשים חוות דעת נוספת?מגיעים לרופא לבדיקה בלבד?יש לכן הערכה כמה זה אמור לעלות?
בהחלט לבדיקה בלבד. ללא התחייבות. בכל מקרה, מה שלא תשלמי על הביקור, זה ודאי פחות מ-19 סתימות.

גם אני "נפלתי" פעם על רופאת שיניים שהמליצו לי עליה, אשה נחמדה מאוד, ששלחה אותי מייד לצילום פה מעשרות זוויות (על חשבוני), ואח"כ ישבה אתי עם הצילומים ופירטה: פה יש טיפול שורש ישן, בוא נעשה אותו מחדש, פה יש שן בינה, בואי נעקור אותה לפני שתתחיל לכאוב, וכאן יש עוד שן בינה, בואי נעקור את שתיהן באותו היום על אותו אקמול... וכך יצא שאני צריכה טיפולי שיניים מיידיים באלפים רבים של שקלים. כמובן שהצעד הבא שלי היה להרים טלפון לרופא הישן והמוכר (אם את צריכה המלצות ואת מאזור המרכז, יש לי 2 שמות אמינים מאוד), שהתפלץ מההמלצות שלה.


והמעגל האין סופי הזה משגע אותי!!!
איך יוצאים מזה?וגם בשביל כל הדברים שאני חולמת לעשות,אני צריכה כסף. רוצה לעשות יוגה,ללמוד ציור,ללמוד ריקוד,לעשות את כל הטיפולים בעולם...ואין
במקרה יצא שהטריגר הוא הבריאות שלך, אבל ממה שהמשכת לכתוב נראה שקשה לך עם "הכל" - עם ההיסחפות בגלי החיים בכלל. אולי תבחרי פרט אחד בלבד מהחיים שלך, רק אחד, הכי קטן שיש והכי קל, ותשני קודם כל אותו.
_אבל זה פעם בשבוע.
והשבוע כל כך ארוך..._
פעם בשבוע זה המון. המון בשביל אמא בבית עם הילדים ובלי עזרה.

[מתפרקת*]

זנחתי את הדף לכמה זמן. המון עבר עלינו. זהו. עברנו. זאת הייתה די טראומה. אנחנו מתחילים להתאושש.
קיבלתי חוות דעת נוספת. המצב בשיניים שלי באמת כזה. עוד 10 סתימות נשארו. כבר די התרגלתי לביקורים האלו אצל רופא השיניים.
עכשיו אני מנסה להיגמל מסוכר. חשבתי שאני לא אוכלת סוכר,אבל כשניסיתי להוריד "מתוק"-גיליתי שאני ממש מכורה. המון דבש,פירות ועוגות\עוגיות,מיץ,ריבה. הכל "בריא"-אז לא שמתי לב. אני לא אוכלת ג'אנק,ולא ממתקים. אבל כשמזדמנת לידי עוגת גזר,משמן זית וסוכר חום-אני יכולה לאכול את כולה. ואני רואה שזה מכסה אצלי על איזה חוסר מאוד גדול. על חולשה,שאני מרגישה שרק ככה אני מתחזקת. אני יודעת שזה חיזוק מדומה,אבל לא מצאתי תחליף...
ובכלל,יש בי בלבול עצום...מרגישה שכל תחום דורש תיקון. כל כיוון שאני מפנה את הראש,אני רואה אין סוף עבודה...
וזה מייאש אותי.
אבל הבחנתי לאחרונה,שזה בדיוק העיניין שלי. שזו בדיוק העבודה העיקרית שלי. להתבונן על מה שיש,לשמוח ממה שיש,ולהתמקד הדבר אחד כל פעם. הפרפקציוניזם הזה,משתק אותי...די. לא הכל צריך להיות תמיד מושלם. אני לא צריכה להיות מושלמת. לא חייבת לתקן הכל . ומייד. די. יש בי ברבה,יש לי הרבה. יש טוב. יש טוב בי,בחיים שלי,בעולם. להתמקד בתיקון אחד קטן,פיצפון אפילו,שכרגע משמח אותי לעבוד עליו. תיקון ממוקד ומעשי-לתקופה. ואחר-כך נראה. אני צריכה לחשוב על זה...כל כך קשה לי לוותר על ה הכל הזה. לוותר על כל הדברים האחרים.
שמתי לב לזה השבוע,כשעשיתי ספונג'ה. ספונג'ה זה דבר שאניחנו עושים פעם היותר מדי זמן. פעם בחודשיים נגיד.(יש בין לבין ניגובים עם סמרטוט,אבל לא שטיפה רצינית,כזאת שמרימים דברים בשבילה)
והחלטתי לעשות את זה סוף סוף. אתחלתי בסידור רציני של הבית,והרמה של כל מה שיכול להפריע. שטפתי עם הרבה מים וסבון,ןניגבתי עם סמרטוט יבש. במונחים שלנו זה נחשב השקעה עולמית.
בסוף לא נשאר לי כוח בכלל לכניסה,שהיתה מלאה בבוץ,והיא הייתה הטריגר לשטיפה מלכתחילה. השארתי אותה כמו שהיא.
ואח"כ-כל שאר היום הייתי מתוסכלת. גם מזה שלא גמרתי את העבודה עד הסוף-ו"איזה טינופת",וגם מכל ליכלוך זעיר שנהיה ברצפה. כל טביעת רגל של הילדים עיצבנה אותי,כל בגד שהונח לרגע לא במקומו. כי-"עד ששטפתי"...
השטיפה עצמה,והניקיון עשו לי שמחה גדולה.
אבל לא יכולתי לשאת את כל מה שלא היה מושלם.
זהו,לא רוצה יותר "הכל או כלום" רוצה "קצת זה גם טוב" (ידעתם שזה משפט חשוב אצל ר' נחמן?)
להפנים שאנחנו פה בשביל העבודה. לא בשביל התוצאות.
בשביל לנקות ,לא בשביל ביהיה נקי.
קשה מאוד לקבל את זה...
סבלנות...

[טליה_אלמתן*]

אם נשאר לך כח את יכולה לעשות ספונז'ה גם אצלי!
(אצלי קצת זה גם טוב )

אוף גם אני כזו שצריכה הכל. בגלל זה אני לא עושה ספונז'ה בכלל.
בהצלחה ותדווחי על הצלחות!

[ענבלולי*]

אני באמת חלשה למדי באופן כללי,מאז ההריון הראשון

לא קראתי את רוב מה שלפני, אז לא יודעת אם כבר הציעו לך - לעשות בדיקת דם של תפקודי בלוטת התריס. מישהי שאני מכירה הרגישה חלשה תקופה מאוד ארוכה וטופלה ברפואה אלטרנטיבית שלא עלתה על זה ובסוף גילתה שיש לה בעיות עם הבלוטה.

[משה*]

עכשיו אני מנסה להיגמל מסוכר. חשבתי שאני לא אוכלת סוכר,אבל כשניסיתי להוריד "מתוק"-גיליתי שאני ממש מכורה. המון דבש,פירות ועוגות\עוגיות,מיץ,ריבה. הכל "בריא"-אז לא שמתי לב. אני לא אוכלת ג'אנק,ולא ממתקים. אבל כשמזדמנת לידי עוגת גזר,משמן זית וסוכר חום-אני יכולה לאכול את כולה. ואני רואה שזה מכסה אצלי על איזה חוסר מאוד גדול. על חולשה,שאני מרגישה שרק ככה אני מתחזקת.
מצאתי הן על עצמי והן אצל אחרים שהדרישה למתוק באה מתוך מחסור בחלבון. הייתי יורד על חפיסות שוקולד. אבל בימים שאכלתי בשר - לא היה לי שום צורך במתוק.
האם את צמחונית? אם לא, אז אולי שווה לך לנסות לאכול חלבון, נניח עוף, כמה ימים רצופים, ולראות האם הדרישה למתוק פוחתת. אם את צמחונית, אז עוד יותר מחשיד שאולי חסר לך חלבון. אז ניתן לאכול דגים/קיטניות/טופו וכיו"ב בכמויות גדולות. תראי אחרי שלושה ימים האם יש שינוי בדרישה למתוק.
מצטרף להמלצה למעלה על בדיקת תיפקודי תריס, אבל אז כדאי באותה בדיקה לבדוק הכל, לפי המלצת הרופא.
אחרי שתוודאי שאת אוכלת מספיק חלבון, ואחרי שבדיקות הדם הקונבנציונאליות יראו שהכל תקין, ניתן בהחלט לעזור עם תמציות פרחים (אני עוסק בפרחי-באך ופירחי קליפורניה) המיועדות לרווחה הנפשית-ריגשית שלנו. אני מוצא שהתמציות פועלות בעדינות ובנחישות.
מרגיעון, אולי רלוונטי: < בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה >
שיהיה בהצלחה
משה
[email protected]