הרהורים גברים נשים

[שרית_קפלן*]

אני קוראת בשקיקה את דפי "באופן", אך עד היום טרם כתבתי מהגיגי ליבי.
קראתי כאן אתמול לגבי גברים ונשים, ההבדלים ביניהם וההשלכות על חיינו.
שלא כתמיד, הפעם הקריאה עוררה בי רגשות עזים שקשה לי מאד לסדרם לכדי דף מאורגן או מנומס...

אני מאמינה שכל אדם כטוב בעיניו יעשה, כל עוד הוא נמנע מלפגוע באופן אקטיבי בזולתו.

נכון, ישנם הבדלים בין גברים לנשים. הבדלים פיסיים, מנטליים, התנהגותיים וכו'.

אבל כאשר אנו כותבים שישנם הבדלים, משתמע כי כל הנשים דומות זו לזו, והגברים דומים אלה לאלה. בשם ההבדלים הללו אנו הנשים מופלות לרעה בהשוואה לגברים, כמעט בכל תחומי החיים.

בבסיס ההפליה שכתוצאה ממנה נשים מרוויחות פחות מגברים בביצוען את אותם התפקידים, שכתוצאה ממנה נשים אינן מקודמות במקומות העבודה על אף רצונן וכישוריהן, שכתוצאה ממנה חלקן היחסי באוכלוסיה גבוה מחלקן בפועל בתחומי הכלכלה, התעשייה, הפוליטיקה ומוקדי קבלת ההחלטות, שכתוצאה ממנה עד לפני פחות ממאה שנים לא היתה לנשים זכות בחירה לבתי הנבחרים, שבגללה עבודות הבית שעושות נשות משפחה נלקחות כמובן מאליו, בעוד הגברים מרשים לעצמם לא לנקוף אצבע, בבסיס ההפליה הזו עומדת המחשבה כי אישה שונה מגבר, היא חלשה יותר, רגישה יותר, עדינה יותר, פחות חסינה וכו'.

טענות אלו, בעניין ההבדלים בין גברים לנשים, מבטלות בעיני את חופש הבחירה ויותר גרוע מזה - את חופש ההזדמנות שלי כאישה להרגיש אישה, גם אם אינני "אישה ביתית", בדומה לאלו שהכינוי שלהן פה באתר הוא "אמא של...", כאילו כל קיומן מותנה בהיותן "אמא של...", גם אם הבית אינו מרכז עולמי, גם אם אינני בשלנית נפלאה ונקיינית מדופלמת...
אני מרגישה שאני יותר מ"אמא של...", "אשתו של..." והיותי אמא או לא אמא אינו מרכז הווייתי וגם לא צריך להיות כזה. אני הרבה יותר מזה: אני לא של אף אחד, אלא של עצמי ! של מה שאני בוחרת לעצמי !

כשנולדתי, אמא שלי החליטה לעזוב את העבודה. היא נשארה בבית 10 שנים וגידלה אותי ואת אחותי. בעשותה זאת, היא הקריבה את הקריירה שלה, את עצמאותה הכלכלית והתפתחותה האישית והחברתית, לטובת המשפחה וגידול הבנות.
עם השנים, אנו גדלנו, ונוצר ההכרח בשבילה לצאת לשוק העבודה. 10 שנים מאוחר מידי...
עד היום, גם במשרה מלאה, ללא קריירה, ללא קביעות או בטחון כלכלי, היא תלויה כלכלית באבי, שלא מוריד אפילו את הכלים מהשולחן בסיום הארוחה, שלא לדבר על לנקות/לסדר/לכבס/לבשל...

אני מאמינה אמיתית בשוויון הזדמנויות, ורוצה לדעת שאני זכאית לו, גם למרות וגם בגלל השוני וההבדלים בין גברים לנשים.
אני רוצה שלי תהיה זכות הבחירה האם להגיש מועמדות לתפקיד זה או אחר, האם להתמודד על קידום למשרות בכירות כאלו ואחרות, ובעצם לעסוק בכל העולה על רוחי, אם אני רוצה ומתאימה לכך, אבל זו הבחירה שלי, לא של אלו שחושבים שאני כזו או אחרת, בשל היותי אישה, לא גבר...
והכי חשוב, אני רוצה שתבינו שהבעת הדיעה שלכן כאן, משפיעה גם על חייהן של נשים אחרות.

נעים לי לשמוע כי נשות "באופן" מגשימות עצמן על ידי חזרה לתפקידי הבית המסורתיים. אבל חסרה לי מאד תמיכתן, או יותר נכון – זעקתן, למשל על כך שתפקידי הבית עדיין אינם זוכים להכרה כלכלית, לתמורה כספית, או להכרה במס. הרי אם היינו צריכים לשכור עובד חיצוני שיבצע את עבודות הבית והטיפול בילדים – היינו משלמים לו משכורת חודשית בלתי מבוטלת !

חסרה לי תמיכה בנושא של זמן לעצמינו, לטיפוח העצמי, תחביבים, קשרים בינאישיים, או כל העולה על רוחנו, גם אנחנו "אמא של..." או "אישתו של...".

חסרים לי דיבורים על שיתוף ושוויון בין בני הזוג, על חלוקת הנטל, על מעורבות בחיי היום-יום.

חסר לי עידוד לפיתוח העצמי, גם אם יש כביסה לכבס; חסרים לי מנוחה, שקט נפשי וניקוי ראש, גם אם יש מה לקרצף בבית, גם אם הילדים צריכים עכשיו משהו...

[פלוני_אלמונית*]

בשם ההבדלים הללו אנו הנשים מופלות לרעה בהשוואה לגברים, כמעט בכל תחומי החיים.
על הנושא הזה כדאי מאוד מאוד מאו-ד לקרוא את הספר של טובי בראונינג: "איך הפכה האשה לגבר". מאיר עיניים.

בבסיס הרעיון של הספר:
דיכוי הנשים ע"י גברים במשך כל ההיסטוריה הפך בעידן 'שחרור האשה' לדיכוי הנשים ע"י עצמן.
במקום ששחרור האשה יתבטא בשחרור הנשיות שבה, הוא מתבטא בשחרור הגבריות שבה. הניסיון שלה בכל מחיר להידמות לגבר, במחיר אובדן ודיכוי של מתנות האל שלה בתור אישה.
העולם עדיין פוחד מהנשי באותה מידה כמו לפני 'שחרור האשה'. והנשים בכלל זה.

חלק גדול מה'דיכוי' הנמשך היום ע"י גברים, נובע מיחס הנשים לעצמן. הנשים הן לא קורבנות. גם הן נוטלות חלק משמעותי ביצירת המצב.
(למשל, הנוהג הנשי לדכא את הגוף ע"י דיאטות מזיקות, תלישת שערות, תחיבת 'פקקים' לנרתיק (טמפונים) וכד' - רק כדי להתאים לאיזו 'תדמית נשית' שמישהו המציא. תדמית שהנשים אימצו בשמחה.)

[לא_אני*]

שרית! אה, סופסוף, קצת פמיניזם לרפואה!
אפילו אם זה "גל שני", שכבר מזמן passe (אוף, לא מצליח להשחיל é(, אבל האתר (כמו כולם) כלכך מוצף שוביניזם, שנאמר דיינו.

ואם כבר הזכרנו "גל שלישי", מכונפת לבנבנה יקרה, לא מכיר את טובי (הממ, זאת מ"עוצמת הרכות", נכון?), אבל חוץ מתדמית ה"נשיות" השוביניסטית, יש עוד מיליון "תדמיות", ומן הסתם רובן יכריזו על עצמן שהן פמיניסטיות... אז?
ספרי לנו קצת, בבקשה, מה טובי כותבת? (נשמע טיפטיפה חשוד. אל תכעסי עלי! גם מארי דאלי משתלחת ככה, אבל איזה תענוג לקרוא.)

דיכוי הנשים ע"י גברים במשך כל ההיסטוריה
הצילו. קצת זהירות, אה, עם ההכללות. אם יש משהו קבוע במשך כל ההיסטוריה (מה? מגוחך) זו בטח הנטיה לשטח/לנכס את ההיסטוריה ולטעון ש "כך היו הדברים מעולם".
הפך בעידן 'שחרור האשה' לדיכוי הנשים ע"י עצמן.
"עידן שחרור"? אה, בקושי. הגל הראשון נמשך פחות מ 70 שנים, והשני פחות מעשר. עבודה בעיניים. זכות בחירה, יופי, ושום שינוי ב"עובדות החיים": כלכלית, בריאות, השכלה, וכו'. כן, מפתיע, בלתי מתקבל על "הדעת" - אם תרצי, אטרח לשלוף את הסטטיסטיקה המדויקת וכו'.
ולגבי "דיכוי עצמי": התרבות (הדת, וכו') שימשה מתמיד, בין השאר, לסייע בדיכוי רוב האוכלוסיה. וכרגיל לנשים יש יצוג יתר בתחתית הפירמידה.

הממ, בעצם אני מנחש שאת לא בקיאה, לפי "דיאטות, שיער, טמפונים" - צרות של נשים "לבנות" עשירות, כמובן. על רגל אחת: ה"גל השלישי" (במרכאות) מבין שבעצם בקושי יש אינטרס "נשי" משותף מובהק, שחוצה הבדלי גזע, מעמד כלכלי, דת, לאום/מוצא אתני, גיל, נכות/מצב רפואי, "גודל" (מידות גוף, איכסה לתרגם), וכו וכו וכו... וגם, שהקשר הדוק בין תדמית נשית (שנאת נשים) וגזענות, דיכוי קפיטליסטי, קולוניאליסטי... וכל השאר. נו, כאב ראש.

הקיצר... אין חדש תחת השמש. לא ממש.

[שרית_קפלן*]

מי עדיין חושב שבהיותי אישה אני עוסקת רוב הזמן בדיאטות מזיקות, תלישת שערות, תחיבת 'פקקים' לנרתיק (טמפונים) וכד' ?

אני בחורה בת 30, אישה לכל הדעות, ויש המון דברים אחרים מרתקים בחיי שהמרחק בינם ובין דיכוי עצמי מהסוגים שציינת (ואחרים) רחוק ביותר !!!

ואת יודעת מה - אפילו אם כן, אפילו לו עסקתי לי בזמני הפנוי בהנאות הצרופות הנ"ל - האם מגיע לי להיות נחותה מכל הבחינות שציינתי לעיל לעומת גברים, רק בשל היותי אישה ?!

אני שואלת בשיא הרצינות.

[דליתוש_ב*]

_מי עדיין חושב שבהיותי אישה אני עוסקת רוב הזמן בדיאטות מזיקות, תלישת
שערות, תחיבת 'פקקים' לנרתיק (טמפונים) וכד'_
מי לא? ובצדק..
אני לא מכירה נשים שלא עשו/עושות דיאטה או שאין להם איזשהו "עניין" עם אוכל ומשקל גוף.
אני לא מכירה נשים שלא מורידות שיער באיזור כלשהו בגוף.
אני לא מכירה נשים שלא השתמשו/משתמשות בטמפונים.

כמובן, זה לא אומר שאין נשים כאלה וזה לא אומר שנשים עסוקות רק בזה...

האם מגיע לי להיות נחותה
לאף אחת לא מגיע להיות נחותה משום סיבה, אבל האם לנהוג במזון בצורה אובססיבית, למרוט שערות (כדי להרגיש ולהיות "מושכת" ו"סקסית")ולחסום את הוסת מכבד את הגוף הנשי?
האם לא מדובר בהתניות תרבותיות שלמעשה אינן משרתות נשים?

[שרית_קפלן*]

סטריאוטיפים גבריים:

גברים חושבים רק על סקס, כדורגל ובירה

הכי חשוב בעיניהם זה למי יש הכי ארוך (גם אם זה נקבע לפי האוטו החדיש או לפי מי שנותן "פול גז" מהר יותר ברמזור)

מתקשים לבצע מספר פעולות בו זמנית

לא מבקשים הדרכה כשהולכים לאיבוד בדרכים (גם אם יגיעו באיחור של שעות לפגישה חשובה)

מתעקשים לשלם עלייך (גם אם את יכולה להרשות לעצמך את הקפה הזה)

נעלבים אם את מרוויחה יותר מהם (כי זה אומר שהם לא גברים)

חושבים מהבולבולון (ולא מהמקום ממנו אמורים לחשוב)

חסרי מיומנויות חברתיות (לא מסוגלים לנהל שיחת חולין - אפילו עם חבריהם הטובים - שלא למטרה ספציפית)

בעלי אינטיליגנציה רגשית שאינה מפותחת בעליל (ומפחדים להראות רגשות)


ואגב - גם הם מתחילים למרוט שערות במרץ לאחרונה, עושים ניתוחים פלסטיים, ניתוחים להסרת משקפיים, הולכים לחדר כושר ומקפידים יותר על המראה הכללי.

אז מה? כל הגברים כאלה?

ואם גבר אחד הוא כזה - מגיע לו להרוויח פחות מאישה? מגיע לו להיות מקודם שלא על פי כישוריו? וכו' וכו' וכו'

לכולנו מגרעות, חסרונות ויתרונות.

העניין הוא שאלו אינם שיקולים רלוונטיים בקביעת החלטות בנוגע לעתידנו המקצועי, הפוליטי, למיקומנו החברתי, למעורבתנו בתהליכי קבלת החלטות וכו' וכו' וכו'

[ה_מערוך*]

כדאי לאחד עם דף אחר.

[ה_מערוך*]

למה מחקו את ההצעה שלי?
אפשר לכתוב כאן שלא מתאים.
אלא אם כן פותחת הדף מחקה. אבל עדיין אפשר לכתוב שלא מתאים.

(לדעתי הדף די קצר, ואני מאמינה שיש באתר דפים שעוסקים בנושאים דומים, אז למה לא לאחד? אלא אם לפותחת הדף או למישהו יש סנטימנטים לדף.)

[עורכת_עם_ערכים*]

כדאי לאחד עם דף אחר
איזה דף למשל?

[אבישג_א*]

תובנה שיושבת לי בראש כבר די הרבה זמן
רציתי לשתף בה אז חיפשתי דף מתאים, והנה אני רושמת.

כשהייתי ילדה תמיד הטריד אותי מעמד האשה, מאוד כעסתי למשל על כך שנשים לא יכולות ללהתגייס לצבא קרבי (מאז לצערי הדבר כבר קרה).
כשגדלתי ונהייתי דתייה הצבא כבר לא הטריד, אבל עדיין ובכל הזדמנות הנושא הזה בער אצלי, אני חושבת שזה כך מכיוון שאני באה מרקע מאוד שוביניסטי.

ואז התחתנתי
והלכנו לגור במקום מבודד שהצריך אחזקת נשק. הבעיה היא שבעלי, בוגר צבא, סירב להחזיק נשק. כך קרה שאני נאלצתי לחתום על נשק וזה היה ממש מעצבן : לחתום, לפרק, להרכיב, לנקות, לעשות מטווחים, לחתום שוב. בסוף נמאס לי והחזרתי את הנשק, עשיתי חישוב שבמקרה של חדירת מחבלים עד שאני אזכר איפה שמתי אותו ומה בדיוק צריך לעשות איתו נספיק למות פעמיים.

ובקטע הדתי, האיש שהתחתנתי איתו ממש לא בעניין קיום המצוות הגבריות, הוא כמעט לא לומד תורה, במניין הוא מתפלל רק בשבת וגם אז מגיע אחרון ויוצא ראשון, הוא גם לוקח איתו את הילדים לתפילה וכך הוא יכול לצאת מדי פעם לשמור עליהם, הלכה לא מעניינת אותו.
אני לעומת זאת קמה בשבת באחת עשרה שותה קפה ומתלוננת על כך שהוא שוב איחר לתפילה (ומי שלא קלטה את הציניות אז תעזבו)
אין לו התנגדות כמובן שאני אתפלל, אלמד תורה ואברר את כל ההלכות שמעניינות אותי, הוא בינתיים מטפל בילדים ושוטף כלים. בחג שבועות כשחברות שלי מתלוננות על כך שהן צריכות להיות עם הילדים עד שהבעל יקום כי כל הלילה הוא לומד תורה, דוד הולך לישון ונמצא איתנו כל היום, אם אני רוצה אני יכולה כמובן ללכת ללמוד תורה. אז זהו, שגיליתי שממש לא בא לי להחליף אותו בעניין הזה, מעבר לחלוקה הברורה מבחינה יהודית קלטתי פתאום שלהתפלל במניין שלש תפילות ביום זה לא כזה אטרקציה בשבילי וגם לימוד תורה כחובה יומית לא מושכת אותי. פעם "איימתי" כשיוולד לנו בן אני אשב ללמוד גמרא, בינתיים נולדו לנו שני בנים ועד כה לא מצאתי רצון בתוכי לממש את "האיום"..

הוא בן אדם מאוד אחראי אז ברור לו שתפקידו לפרנס, וכך במשך שנים הוא הולך לעבודה משעממת נורא כדי לפרנס אותנו. יש נטייה לצייר את שוק העבודה בחוץ כמאוד אטרקטיבי, האמת היא שעבודות רבות הן חסרות ברק ונעדרות עניין וגם בעבודות ה"נחשבות" יש לא מעט אנשים שסובלים ממש בעבודתם. כבר שנים אני שוקלת להחליף אותו, לו ממש אין התנגדות, העניין הוא שמעבר לבעיה הביולוגית הכרוכה בכך (הוא לא יכול להיות בהיריון, לא להניק ולא ללדת, מכיוון שאנחנו מקווים שיהיו לנו עוד ילדים ואני מניקה תקופה די ממושכת זו בעיה) ולעובדה שקשה לי לסמוך על אנשים אחרים בטיפול השוטף בבית, גם כשמדובר בבעלי, גיליתי שאני מאוד אוהבת להיות עם ילדיי ולטפל בבית שלנו, חשוב לי מאוד לשלב עיסוק נוסף אבל לוותר על התענוג הזה ? ולצאת אל שוק העבודה התחרותי שקיים בחוץ ?

אז אחרי שנים של השמצות וכעסים גיליתי שגם להיות גבר זה לא קל, גם לגבר יש מחויבות והיא לא תמיד פשוטה, קלה ונוחה. אני כאשה יכולה לבחור אם לעשות קריירה או להיות עם הילדים בבית, שתי האפשרויות יתקבלו בהבנה ע"י הסביבה. גבר שיחליט להשאר בבית יתקבל בפחות אהדה סביבתית. אני מכירה ורואה סביבי המון גברים טובים, מתחשבים, אוהבים, תומכים. לנו תמיד יש את הפריבילגיה להתלוננן עליהם ואנו גם עושות זאת, אני יודעת לפחות אצלנו שבעלי לא יתלונן עלי לעולם. אז אחרי שנים של שנאה, טינה ואיבה כלפיי המין הגברי, יש בי רצון להתפייס ולשיר שיר הלל לגברים הטובים, ויש רבים כאלה. מרגישה שאלוהים לימד אותי שיעור נפלא דרך הזוגיות שלנו.

באתי לספר סיפור אישי על התובנות שלי ולא לפתח דיון בנושאים שיכולים להעלות מכך, אז אנא אל תקחו את זה לשם.
שבוע טוב שיהיה לכולנו

[אמא_לעתיד*]

יש בי רצון להתפייס ולשיר שיר הלל לגברים הטובים, ויש רבים כאלה. מרגישה שאלוהים לימד אותי שיעור נפלא דרך הזוגיות שלנו.

מקסים (-:
מצטרפת לכך.

[אחווה_נשית*]

חיפשתי דף מתאים ולא מצאתי, אבל שם הדף הזה די מתאים, אז אני מתחילה, אני בזוגיות מדהימה כבר עשר שנים וארבעה ילדים, בעלי ואני חברים טובים, מדברים על הכל, יש ביננו סקס מדהים ומשיכה מטורפת אחרי כל השנים, אנחנו אוהבים ומידי פעם מתאהבים אחד בשני מחדש, שנינו אנשים פרטיים מאוד ודואגים להכניס לחיינו רק חברים אמיתיים וכנים, שמתי לב עם השנים שהרבה פעמים נשים לא מכבדות את הזוגיות שלנו ומנסות להתחיל, לפלרטט, או למשוך את תששומת הלב של בעלי, הוא ממש לא טיפוס פלרטטן וסובל מזה בידיוק כמוני, כל פעם שקורה כזה דבר הוא נסגר ישר בפני הבחורה וסוגר כל אפשרות לקשר, חלקן חצופות ולא מוותרות, בעלי מתחיל לחשוב שנשים הן עם חרא, הוא אומר: אני לא מבין, אני לא פתוח מידי, שוומר על גבולות, מביע תמיד את כמה שאני אוהב ונאמן לך אז למה ההצקות? בעלי נראה ממש טוב וכך גם אני אבל זה לא קשור כי לפניו הייתי כמה שנים עם מישהו לא כזה מושך, אבל מלאך וגם איתו בחורות לא ממש שמרו על גבולות ואחרי שנפרדנו שתי מכרות שלנו התחילו איתו והוא אמר שהרגיש שזה לא היה נקי והוא לא הלך לשם.
אתמול אחרי מפגש חינוך ביתי הוא מספר לי שאחת האמהות סיימה להניק והשאירה את הציצי בכוונה בחוץ אחרי הנקה, התינוק כבר זחל משם והוא הרגיש שהיא עושה את זה בכוונה, הוא נבוך והלך משם, הוא רגיל להנקה בציבור ורחצה בעירום עם חברים ולא סתם מתבלבל, אני מאמינה לו, אז איפה האחווה? ולמה אנחנו עושות את זה לעצמנו? נראה שהרבה נשים ממש מנסות להאכיל את האגו שלהן דרכנו, מוכר? ממש חייבת לשמוע מעוד נשים וגברים את דעתם בנושא.

[אחווה_נשית*]

בעלי עם השנים פיתח תאוריה שאומרת שנשים לא סומכות על גברים הן חושבות שכל הגברים רק מחפשים בחוץ והן מנסות להוכיח את זה ושאסור לגברים לשתף פעולה, הוא טוען שבחורה שהצליחה לגרום לבחור תפוס לפלרטט איתה בעצם נפגעת ואחר כך יהיה לה מאוד קשה להאמין באהב ונאמנות, זה אולי נכון אבל המרגיעון אומר: שאין טעם לחבוש את היד כשיש חתך עמוק ברגל.

[עתליה*]

הממ, נשית, קשה לענות על שאלתך. ברור שזה מרגיז מאד. אני מנסה לחשוב מה יכול לגרום להתנהגות כזאת מצד חלק מהנשים..
יכול להיות שזה מהווה עבורן אתגר, לפצח את הגרעין הקשה. איך יתכן שיש כאן גבר שלא אוכל לסובב אותו על אצבעי? יכול להיות שזה כמו שכתבת ,סוג של אני אוכיח שכל הגברים הם אותו דבר..
חבל. אבל טבע אנושי??!
אשרייכם. כן ירבו ימיכם המספקים יחדיו.

[פלוני_אלמונית*]

אחווה, סתם נכנסתי וזה לא באמת אישיו בעיניי אבל כנראה שאצלכם כן. אני לא מכירה נשים כאלו (שמתחילות עם תפוסים) בטוחה שיש מזה מספיק משני המיני, השאלה שהייתי שואלת היא למה זה אישיו אצלכם? הכוונה היא לא שהזוגיות שלכם לא יציבה בהכרח.. זו שאלה לאמיצים ולאו דווקא מוצאת "מה לא בסדר" אבל- מה גורם לזה להיות אישיו

[עתליה*]

אחווה, אני מצטרפת לשאלה של פלוני אלמונית, גם אצלי עלה הרהור דומה...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא הבנתי

נראה לכן מוזר שזה מפריע להם ? בעיניי, גם אם זו נורמה התנהגותית זה מצב מאוד בעייתי

[אבישג_א*]

יצא לה פלונית כנראה בגלל הפסקת חשמל, אבל זאת אני מעל

[אחווה_נשית*]

תודה עתליה ופלוני, למה זה אישיו? כי זה פוגע ומעכיר את האווירה, אתה נחמד אל מישהו ואז פתאום מרגיש מותקף, כך בעלי לדוגמא הרגיש במפגש שסיפרתי עליו, אתה יוצר קשר, מרגיש בטוח ואז הופה מסרים שאין להם בכלל מקום, עכשיו אני תוהה באמת האם זה משהו בחוייה שלנו, שלא מוכר לאחרים, כי הייתי בטוחה שכולם חווים ומודעים להתנהלות הזאת, ואם זה באמת רק אישיו שלנו, אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים לא נכון? לדעתנו הגבולות שלנו ברורים, אנחנו שנינו אנשים מאוד חזקים ובטוחים בעצממו ובזוגיות, זה מבלבל כל פעם אחרי מקרה כזה אנינו מנסים לברר איפה אנחנו יצרנו את זה ולא מגיעים לשום מסקנה, אנחנו מרגישים די ברורים בכוונות שלנו.

[אחווה_נשית*]

לאחרונה חווינו חוויה מעיקה שמישהי ממש רדפה את בעלי עד מקום העבודה, שלחה כמויות של מיילים והכל בטוענה שהיא רוצה לעזור לו להתקדם, ניסתה לקבוע איתו פגישות והוא הגיע למצב שפשוט כבר מתעלם בהפגנתיות, אז היא התהפכה וממש ניסתה להרוס לו בעבודה וכל העזרה שניסתה כביכול לתת מבלי שהתבקשה בכלל הפכה לסוג של הרס לעבודתו של בעלי, לא הלך לה בסוף, אבל איזה סבל.

[אחווה_נשית*]

תודה אבישג.

[אחווה_נשית*]

אבישג לדעתי כוונתן הייתה שזה לא ככה בגדול אלא חוויה אישית יחודית לנו וזה באמת מסקרן אותי.

[עתליה*]

אחווה, עכשיו לאחר שכתבת את הפיסקה האחרונה ברור מדוע התנהגות כזאת כן מפריעה. מביש ומבייש , את זה אני אומרת כאישה .

קשה לעכל מציאות שבו אישה אחת תנסה לקלקל לרעותה. אבל לכי ותביני.. חוזרת לעניין העין הירוקה..

[פלוני_אלמונית*]

אחווה, זו שאלה שאת יכולה לענות עליה בעצמך, ובן זוגך לעצמו בנפרד. תקשיבו פנימה ותשמעו את הקול שצועק הכי חזק בנוגע לסיטואציה הזו. יכול להיות שהקול הזה הוא- "אני נרדפת על כך שאני חיה כמו שאני רוצה", או אולי "אנשים מאכזבים אותי", תאזיני באמת והיי נוכחת לשמוע באומץ, כי זו דרך נפלאה למזג קולות כאלו לעולם לא לחזור שוב ולסצנות להפסיק להתרחש. לא מתוך דרמה של 'מה אני עושה לא בסדר' אלא מתוך אהבה לעצמך. כמו כל אישיו, בחיים אנחנו מקבלים את ההצגות הכי טובות שמבטאות קולות ישנים או מערכות אמונה. אחרי שכל אחד מכם יאזין לעצמו בנפרד אפשר שתגלו "הסכם" בינכם שמסכים לשחק עם זה של האחר. שתפי אם תירצי. חיוך.

[יונת_שרון*]

אתם חיים בארץ שבה גדלתם? או שאולי יש כאן איזשהם הבדלי תרבויות?

[אחווה_נשית*]

מהו עיניין העין הירוקה? ופלונית כשיהיה לי זמן שקט אני אשאל את השאלה אבל לא רוצה להכביד על בעלי עם זה עכשיו, הוא בדיוק מתאושש מהמקרה האחרון
אחרי שתעלה תשובה מה עלי לעשות?

[פלוני_אלמונית*]

אחווה, ההכרה בקול הזה- התשובה, היא חלק גדול. ללא שיפוט ומתוך אהבה שלחי אותה חזרה הבייתה אל הנשמה שלך

[אחווה_נשית*]

יונת, אנחנו לא בישראל אבל לא כל כך הרבה זמן ואני לא מוצאת הבדל גדול, אני יכולה להגיד שלישראליות יש קצת יותר כבוד עצמי וכשהן נתקלות בחוסר הענות הן מוותרות, בדרך כלל, אבל אולי עלי לציין שזה קורה הרבה יותר עם נשים צעירות, גם כאלה עם בני זוג ולעיתים נדירות עם נשואות, זאת אומרת שזה בעיקר נשים לא נשואות וללא ילדים.

[אחווה_נשית*]

תודה פלונית, אנסה, מעניין מה יעלה לי בקשר לזה.

[אישה_במסע*]

אחווה נשית

בסביבה בה אני מסתובבת לא נתקלתי מעולם בהתנהגות כזו.

תודה לך שהחיית את הדף הזה.


בזכותך אני עונה באיחור מה להודעה שנכתבה לפני זמן רב:

דליתוש ב (15.05.2005 14:03):
מי עדיין חושב שבהיותי אישה אני עוסקת רוב הזמן בדיאטות מזיקות, תלישת
שערות, תחיבת 'פקקים' לנרתיק (טמפונים) וכד'
מי לא? ובצדק..
אני לא מכירה נשים שלא עשו/עושות דיאטה או שאין להם איזשהו "עניין" עם אוכל ומשקל גוף.
אני לא מכירה נשים שלא מורידות שיער באיזור כלשהו בגוף.
אני לא מכירה נשים שלא השתמשו/משתמשות בטמפונים.

דלית, נעים להכיר.
אני לא עשיתי דיאטה ואין לי אישויים עם הגוף שלי. אני לא מורידה שיער בשום אזור בגוף. ניסית פעם, אבל הפסקתי כי החלטי שזה חסר טעם ולא הבנתי מה אנשים מוצאים בזה. השתמשתי בטמפון פעם אחת בחיי.

(וסליחה שאני מגיבה לדיון מת, פשוט הטענות האלו הכעיסו אותי - הרגשתי שדלית טוענת שאני לא קיימת!)

[צוויליך*]

אולי נשים כאלה מחפשות קשר כמו שלכם.
זה אבסורד, שכן ה"הצלחה" שלהן זה הכשלון של הקשר, כביכול; אבל אנחנו לא חיה רציונלית, אה?
בן זוגך מסמל להן יציבות וכו', והן מנסות לנכס להן את זה, כאילו הן יוכלו להוציא אותך מהמשוואה ולתפוש את מקומך (כמו סרט אימה).
יפה לכם, קשר כזה שאת מתארת.

צוויל

[חלוקית_נחל*]

אחווה יקרה,
אני מאמינה ויודעת שהסיפור לעולם הוא פנימי ושם גם התשובות, לא בחוץ.
יכולים להיות אינספור הסברים ופרשנויות להתנהגות הזו, אבל רק את יודעת איזה כפתור נלחץ ומדוע.

האם ראית את ההתנהגות הזו בעצמך או שמעת על כך מבן זוגך?

אני מחזקת את התהליך הפנימי שהתחלתם לעשות, ואם זה באמת רק אישיו שלנו, אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים לא נכון? לדעתנו הגבולות שלנו ברורים, אנחנו שנינו אנשים מאוד חזקים ובטוחים בעצממו ובזוגיות, זה מבלבל כל פעם אחרי מקרה כזה אנינו מנסים לברר איפה אנחנו יצרנו את זה ולא מגיעים לשום מסקנה, אנחנו מרגישים די ברורים בכוונות שלנו.

במקרים כאלו, אני מתכווננת ומביעה דרישה לביאור, פענוח, פתרונות. כשאני לא מצליחה אני פונה למשהו מבחוץ שאני סומכת עליו, יכול להיות איש מקצוע או או חבר/ה קרוב/ה ומבקשת את עזרתו. לפעמים אני לא מצליחה לראות וכמו נדרשת למראות הצדדיות של הרכב על מנת להאיר בעבורי את האזורים "המתים" שמחוץ לטווח המודעות שלי.

בהצלחה @}

[אהבת_עולם*]

אחווה, תודה שהזמנת אותי.
לא בטוחה שיש לי הרבה מה לומר בעניין.
מה שכן, נדמה לי שכתבת שהנשים האלו מנסות בכוונה לקלקל לכם.
אני לא בטוחה שזה נכון.
פשוט נשמע שבעלך גם נראה טוב וגם בן אדם טוב, וכיוון שאין הרבה כאלה, אולי הן פשוט נמשכות לזה? רוצות לעצמן גבר כזה?
(כלומר, זה לא שהן מתוך כוונה לפעול נגדך, אלא הן פועלות בעד עצמן).
לא שזה עושה את זה יותר קל. רק אולי המניע הרבה יותר פשוט ואנושי ממה שאת חושבת.

בהצלחה לכם. והלוואי על כולנו זוגיות טובה כמו שאת מתארת.

[אחווה_נשית*]

מעניין איך כל מה שכתבתם נכון ועוזר לי מאוד, כאילו השלמתם אחד את דברי השני ונתתם תמונה מצויינת.
בכל אופן יש התפתחויות, אתמול בערב דווקא הוא העלה שוב את הנושא,התחלתי לספר לו שכתבתי שהוא אמר שהוא מתחיל לחשוב שנשים הן עם חרא והוא הזדעזע ואמר: את רצינית, כתבת באתר של נשים שאמרתי דבר כזה? אני מכין כתב הגנה....
אבל בעצם הוא התפלא שאני עדיין מבולבלת כי מסתבר שהוא הבין בעקבות המקרה האחרון שהוא יוצר את המצב הזה מתוך פחד שלו להחשף {פחד מחשיפה} ושהוא מאז עובר תהפוכות, הבנות והתבוננות ומרגיש שהוא מתקרב לעצמו ולהבנה, הוא באמת אמר משהו על פחד מחשיפה והתבוננות אבל מסתבר שאני לא הבנתי על מה הוא מדבר ולא הפנמתי, ואז קרה דבר מופלא שאין לי דרך לשחזר הוא דיבר על נשים, על חוסר השיוויון אליו אנחנו נולדות על מנגנוני התמודדות, פחדים, שאיפות, קושי בתקשורת מול גברים, על כמה שלגברים הרבה יותר קל בעולם הזה מבחינות מסויימות, זה היה ממש מרגש ועמוק והבנתי והזדהיתי וקיוויתי שפעם הוא אולי יכנס לפה ויכתוב משהו על זה וזהו, תודה שנתתם לי פה משענת לרגע ופרספקטיבה ואנחנו ממשיכים הלאה.

[אחווה_נשית*]

עתליה, אבישג, פלונית, יונת, צוויליך, חלוקית נחל ואהבת עולם, תודה לכם וגם המרגיעון- קחו אוויר זה בחינם.

[פלוני_אלמונית*]

בטוענה
בתואנה

[אהבת_עולם*]

שהוא יוצר את המצב הזה מתוך פחד שלו להחשף {פחד מחשיפה}

לא הבנתי את המשפט הזה. את יכולה להסביר?
מאיזו סוג של חשיפה הוא פוחד? (חשיפה רגשית? חשיפת פרטים עליו?)
חשיפה בפני מי?
איך זה קשור לכך שנשים מתחילות איתו?