השפעת המחשב עלינו ועל ילדנו

שליחה על ידי לי_הי* » 12 מרץ 2004, 13:59

רציתי לשתף אתכם במחשבות שעלו בראשי מאז שהתחלתי להתמכר לאתר הזה:

אך אני יכולה להצליח לשלב את אהבתי לאתר בלי להפסיד שעות איכות עם משפחתי, או לותר על עבודות שונות למען האתר.
איך אתם רואים את החיים בעולם מודרני עם מחשב ואינטרנט מצד אחד, ומצד שני את כל הקשור לאתר הזה "באופן טבעי" .
ההשפעה של שימוש במחשב על בריאותינו, בתור מטפלת בשיאצו אני נתקלת כמות גדולה אפשר להגיד 99% מהמטופלים שלי שנמצאים רוב שעות היום מול המחשב, עם בעיות גב, צוואר, וגפיים עליונות.
אני קוראת שהרבה מהנשים שכותבות פה באתר. יושבות יחד עם התינוקות שלהן מול המחשב בזמן שהתינוק יונק או ישן, מענין אותי לדעת אם משהו ניסה לבדוק האם זה מזיק לתינוק ואם כן האם יש מחקרים בנושא.

מי שגר בבית זכוכית, שלא יזרוק אבנים (-;
הייתי רוצה להמשיך לחשוב שאין נזק בלינוק מול המקלדת/מסך.

שליחה על ידי לי_הי* » 12 מרץ 2004, 21:27

גילה את צודקת בקשר לבית זכוכית, ובאמת כבר כמה זמן אני חושבת לעלות את הנושא, ובסוף החלטתי לא לשמור בבטן, וללכת עד הסוף.
לגבי הקרינה באמת לא ידעתי שהסכנה באה מחלקו האחורי (אני רוצה להאמין).

אני מתנחמת בכך שאני מקנה לבתי אוריינות במחשב, שתהיה לה טבעית כמו דיבור, קריאה וכתיבה, מה שבהחלט לא יזיק לה בעתיד

דומה שהקרינה פוחתת עם ריבוע המרחק. לכן אולי טלפון סלולרי מסוכן הרבה יותר, הפוזה של מישהו צמוד לטלפון ברחוב הופכת נפוצה.
אגב, לעתים קרובות אני רואה לפני בשעת נהיגה מכונית העושה תמרונים מוזרים, מאיטה ומאיצה בפתאומיות, ואני מסמן לעצמי שראוי להפטר ממנה מהר, וכשאני עוקף אותה מתברר שהנהג מדבר בטלפון ללא דיבורית.

איך אני יכולה להצליח לשלב את אהבתי לאתר בלי להפסיד שעות איכות עם משפחתי, או לותר על עבודות שונות למען האתר.
פשוט מאוד: מוותרים על שעות שינה.

איך אתם רואים את החיים בעולם מודרני עם מחשב ואינטרנט מצד אחד, ומצד שני את כל הקשור לאתר הזה "באופן טבעי" .
סקרנות היא טבעית לבני אדם. אנחנו חיה אוהבת ידע.

ההשפעה של שימוש במחשב על בריאותינו
אבותינו ואימותינו התמודדו עם מחלות זיהומיות, אסונות טבע, ומחסור תקופתי. אנחנו מתמודדים עם הבעיות של עולמנו.

שאלה

אם כולן פה כל הזמן גולשות ומחליפות חוויות על אימהות וכדו',
מי נמצא עם הילדים? (אולי כולם במנשא על הגב מציצים מאחור?)

(הילדים שלי הלכו כרגע להצגה עם אבא)

לי יש רק תינוקת אחת. היא פה כל הזמן, יושבת לי על הברך משחקת בצעצועים או יונקת. לפעמים היא מסכימה לרדת מהידיים לחמש דקות לשחק על הרצפה, אז אני הולכת לעשות פיפי

אה, פשוט מאד.
אני עובדת מהבית.
אז או שהגורה עם המטפלת (בחדר השני), ואז במקום לעבוד אני כאן,
או שהיא עלי, יונקת, ואז אני כאן,
או שבשעות שאני לא עובדת, הגורה עלי, לידי, או יונקת, ואז אני, נכון, כאן.

<לפעמים אני גם לא כאן, אגב>

אחת עם סרט בוידאו לידי ואחת עלי יונקת.
<לפעמים אני גם לא כאן, אגב> (-: (אתם מכירים את הפורומים האלה שמתלווה לשם שלך אמירה כלשהי? אני רוצה את זה שגרוייסע כתבה)

עכשיו כולם ישנים, ואני לא כי האיש... אף מילה על הפיינל פור

<לפעמים אני גם לא כאן, אגב>
אני כל הזמן כאן ! גם כשאני לא כאן !

שליחה על ידי ל* » 18 דצמבר 2011, 14:55

הדף הענתיקה הזה מתאים להיות במה לשפוך כמה דברים שמטרידים אותי.
אנחנו עומדים לעבור לחינוך ביתי. יש תאריך יעד. יש ציפיות והתרגשות והתלהבות, ויש גם חששות. הנה אחד מהם: המחשב. אנחנו עומדים להיות כל היום בבית עם המחשב. מה עושים איתו לעזאזל? גם בשעות אחה"צ המשותפות שלנו עכשיו הוא מטריד אותי, ואין לי מושג מה יקרה כשיהיו לנו ימים שלמים ביחד.
סלחו לי אם מכאן אני אעזוב את ההרצאה ההגיונית ואתן לבליל הבלתי מסודר בעליל שגודש לי את המוח להתפרץ לדף כמו שהוא. הרי הוא לפניכם:
# בשמת אמרה פעם שלא צריך לחינוך ביתי א' וב' וג', צריך רק אמא נוכחת. אז לא, אני לא נוכחת. חלק מהזמן אני במחשב ולא שמה לב מה הם עושים או אומרים לי. חלק מהזמן אני עוזבת את המחשב וכאילו עושה איתם דברים אבל הראש עוד עסוק בוויכוח עם ההיא מהדף מה שמו, ופתאום אני שמה לב שהילד שואל אותי אותה שאלה כבר שלוש פעמים ברצף (ובשלישית עובר לטון קצת היסטרי, זה מה שמעיר אותי). חלק מהזמן אני לגמרי איתם כי מזמן לא הייתי במחשב והראש כבר לא שם, ואני איתם לגמרי כל זמן שמעניין, וברגע שנהיה קצת משעמם או שהם מעסיקים את עצמם אני מחליטה להציץ במה חדש ואופס אחרי רבע שעה אני קולטת ששוב אנחנו בנקודה א.
# הם ילדי מחשב. חלק גדול משעות אחה"צ שלהם הם מבלים בתוכנות ואתרים למיניהם. אז מה, עכשיו הם יעשו את זה כל היום?
# אפשר להחליט שמנתקים את האינטרנט וזהו, ואנחנו לומדים מחדש לחיות את החיים האמיתיים.
# כשילדים שואלים אותי על משהו, רוצים ללמוד דבר חדש, הולכים ביחד לוויקיפדיה. אני לא מכירה עוד הרבה דרכים לשאוב מידע על דברים שאין לי מושג בהם. צריך אינטרנט זמין בבית בשביל זה.
# אני צריכה את קבוצת התמיכה הווירטואלית שלי. חינוך ביתי, כ"כ רחוק מכל מה שהולך סביבי, מדרכי החיים של האנשים שמקיפים אותי. אם אין באופן לי - מי לי?
# למה אני מניקה כ"כ הרבה בגיל כזה? אולי אלו פשוט ההזדמנויות שלי לגלוש ותוך כדי כך לעשות לעצמי וי שאני בסדר ולא מתעלמת מהילד?
# האם כשהוא מבקש לינוק זה באמת מה שהוא רוצה, או שהוא התייאש מלהשיג לעצמו יחס בדרך אחרת?
# הייתי ילדה רחפנית. היום אני תזזיתית. לא מסוגלת ליהנות מלהתנדנד בערסל עשר דקות. בוער לי, קופץ לי, אני צריכה לעשות משהו בכל רגע. אני יודעת שזה בא לי מהגלישה המרובה.
מערבולת שכזו.

ל - אני מאד מסכימה ומבינה אותך. אז קודם כל את לא לבד.
מה שלפעמים עוזר לי - להגדיר שאני לא במחשב מ... ועד... (אני עם לפ טופ אז אני מורידה את המסך וסוגרת אותו עד שעות היעד). זה עושה פלאים לנוכחות.
אבל לא תמיד עובד, כמובן

דילמות שאני מזדהה אתן מאוד. אשמח שיתפתח דיון מחודש, רלוונטי לימינו. @}

כתבה ב "כלכליסט" על השינויים במוח בעקבות השימוש באינטרנט והטכנולוגיה הדיגיטלית
http://www.calcalist.co.il/local/articl ... 27,00.html
הקשר בין טכנולוגיה וקריאה:

ניתוח נתוני הגלישה באתר הראה שבשנים 2008-2003 זמן הקריאה הממוצע של מסמכים וספרים בו היה פחות מדקה. עורכי המחקר כינו זאת "החלפת הרגלי הקריאה המסורתיים בהרגלים של סריקה־מאומצת",

"הספרים לימדו אותנו להעמיק בחשיבה ולנתח", אומר קאר. "חשיבה מעמיקה, כמו קריאה מעמיקה, אינה טבעית לבני אדם. בני אדם הם ציידים ולקטים. האינסטינקט שלנו אינו להתרכז בבעיה גדולה אחת אלא להיות ערים לסביבתנו כל הזמן. השורות של הספרים המודפסים השאירו את גירויי העולם בחוץ, והן אימנו אותנו בריכוז ובחשיבה ארוכה ומעמיקה. טקסט דיגיטלי משנה זאת. המדיום משנה זאת. זה לא שאתה לא יכול לקרוא ספר שלם במחשב ולהתעמק בו, אבל המדיום לא מעודד את זה. הוא מעודד את ההפך, הוא קורא לך כל הזמן לבדוק מה קורה במקום אחר, וכך פונה לאספקט הפרימיטיבי במוח. והתוצאה היא אימון לקריאה אחרת. קריאה רדודה ותכליתית, ששואבת מידע אבל לא חוכמה. וכיוון שייתכן שהקריאה הזאת יותר טבעית לנו, היא עשויה להחליף לגמרי את הקריאה המעמיקה".

"הבחנתי בזה על עצמי, עוד לפני שהתחלתי לחקור את העניין", ממשיך קאר. "בעבר ספרים מילאו חלק גדול בחיי, ובשנים האחרונות הרגשתי שבכל פעם שאני פותח ספר אני נתקף אי־שקט, רעב לאימייל, להתעדכנות באתרים הקבועים שלי. חברים סיפרו לי שאותו הדבר קורה להם כאשר הם נדרשים לקרוא טקסט ארוך ומודפס. גם הם, כמוני, התקשו יותר מבעבר להתנתק מהכל ופשוט לחשוב לעומק על משהו – על כל דבר. הייתי צריך להתרחק מהרשת כדי לחשוב על מה שקורה לי ולהם, ואז התחלתי לראות את הדפוס החוזר. התחלתי לראות שהרשת מחוללת שינוי היסטורי בחברה כפי שכל שינוי טכנולוגי השפיע על המחשבה שלנו. כפי שהשעונים המכאניים הניחו את היסודות לחשיבה המדעית והספרים הניחו את היסודות להשכלה ולנאורות, הרשת עושה לנו משהו עכשיו".

הקשר בין טכנולוגיה ורגש: מהירותה של הטכנולוגיה הופכת אותנו בפועל ליעילים יותר אבל רגישים פחות".

לפי מחקריו של פרופ' אנטוניו דמאסיו שעוסק בחיבור בין חקר המוח למדעי ההתנהגות, אנשים שנחשפים לרשת מגיל צעיר לומדים לבצע החלטות מהירות שמבוססות על ניתוח מזורז ושכלתני של פרטים רבים – כמעט בלי לערב רגש. דמאסיו טוען שאצל אותם אנשים, השכלתנות תבוא על חשבון הרגש גם בהחלטות מוסריות. כלומר, ילדי הרשת "ידפדפו ויקליקו" גם כאשר זולתם יפנו אל לבם. "האינטרנט משכלל את המערכת השכלתנית שלנו אך לא מאיץ את הרגשית", כתב דמאסיו במאמר מצוטט. "האחרונה לא תיעלם, אבל תישאר אטית כבעבר, ולכן פשוט לא תעמוד בקצב שבו נתרגל לקבל החלטות. מהירותה של הטכנולוגיה הופכת אותנו בפועל ליעילים יותר אבל רגישים פחות"

.אנשים שמשתמשים יותר ברשת מציגים לאורך זמן שיפור ביכולות התפיסה ובמהירות הקליטה, ושיפור בכישורים טכניים שונים. אך לצד זאת, הם מציגים הידרדרות ביכולת להביא אמפתיה ולחוש אותה, וכן בכישורים חברתיים אחרים.

אני אמא צעירה, לא בחינוך ביתי והאמת שגם די רחוקה מזה. אבל דווקא עלו לי כל מיני מחשבות בנושא, כסטודנטית.
היום הכל נמצא ברשת, גם הרבה מהקורסים והמטלות הלימודיות.
כשיש איזו עבודה להגיש, צ'יק צ'ק נכנסים לגוגל, מחפשים מאמר ב10 דק'. כמובן שהעדיפות למאמר שנמצא על האינטרנט (שחס וחלילה לא אצטרך להגיע לאוניברסיטה לחפש אותו במדפי הספריה!) ואז קוראים רק את ה"אבסטרקט" וזהו. מוציאים כמה משפטים ויש עבודה. וכמובן שהיו לא מעט מקרים שהוצאתי חומר מוויקיפדיה שזו בכלל בושה..
ויום אחד חשבתי לעצמי, איך סטודנטים היו לומדים פעם? (פעם.. אני מניחה שאפילו לפני 5 שנים זה היה שונה) באמת היו מגיעים לספריה בשביל כל עבודה להגשה? מחפשים בספרים? קוראים עוד ועוד מאמרים ופרקים כדי למצוא את החומר שמתאים? כיום זה נראה לי בלתי אפשרי, אבל ברור שמקבלים כל כך הרבה יותר בדרך הזו. ומעמיקים את הידע והחשיבה.
ועכשיו כשנתקלתי במשפט הזה :
כשילדים שואלים אותי על משהו, רוצים ללמוד דבר חדש, הולכים ביחד לוויקיפדיה. אני לא מכירה עוד הרבה דרכים לשאוב מידע על דברים שאין לי מושג בהם. צריך אינטרנט זמין בבית בשביל זה.
חשבתי, למה בעצם לא לחפש מידע עם הילדים בדרך הישנה, וכניראה הנכונה יותר? זה נשמע לי דווקא כבילוי שיכול למלא יום שלם (לפחות).
לאסוף כמה שאלות ונושאים שמעניינים את הילדים לפני כן. שכל אחד יכין רשימה. ואז להחליט על יום שיוצאים יחד לספריה ולומדים איך לחפש בספרים על הנושאים האלו.
אני חייבת גם לציין שאני זוכרת שכילדה ללכת ללמוד בספריה היה עבורי חוויה מיוחדת. ואולי זה בגלל שלמדתי בבי"ס פתוח אז לא היו לספריה קונוטציות שליליות.
סתם כמה מחשבות שהיו לי...

למה בעצם לא לחפש מידע עם הילדים בדרך הישנה, וכניראה הנכונה יותר? זה נשמע לי דווקא כבילוי שיכול למלא יום שלם (לפחות).
צודקת. אבל בעיניי עדיף להפוך את זה למנהג קבוע ולא ל"בילוי חגיגי". על הדרך הולכים לספרייה השכונתית, כחלק מהחיים, לשעה גג, כדי לחפש באיזו אנציקלופדיה נזכר X ששמענו עליו. אחרת זה נתפס עוד יותר "טקסי" ומרוחק מהחיים.

ום אחד חשבתי לעצמי, איך סטודנטים היו לומדים פעם? (פעם.. אני מניחה שאפילו לפני 5 שנים זה היה שונה) באמת היו מגיעים לספריה בשביל כל עבודה להגשה? מחפשים בספרים? קוראים עוד ועוד מאמרים ופרקים כדי למצוא את החומר שמתאים?
העניין הוא שלא כל דבר נמצא בגוגל או בוויקיפדיה. כשכותבים עבודה אקדמית ממש, ברמה של סמינריון פלוס, כזו שצריך בה מראי מקום והסתמכות על מקורות רציניים, קריאת רקע בספרים שיצאו לפני שנים רבות וכולי, מאמרים ברשת לא מספיקים.

אפשר להחליט שמנתקים את האינטרנט וזהו, ואנחנו לומדים מחדש לחיות את החיים האמיתיים.
לד'עתי, האינטרנט והמחשב הם חלק מהחיים האמיתיים בדיוק כמו כל שאר הדברים שמשתמשים בהם שימוש יומיומי או אחר.

למה בעצם לא לחפש מידע עם הילדים בדרך הישנה, וכניראה הנכונה יותר?
למה הכוונה? לחיפוש באנציקלופדיות וכו'? רוב האנציקלופדיות מאווווד מיושנות. הויקיפדיה יותר עדכנית. אם רוצים לקבל מידע כללי על נושא כלשהו, לדעתי עדיפה הויקיפדיה. אם רוצים להתעמק בנושא כלשהו - אפשר לקרוא מאמרים שקיימים באינטרנט. ואם יש נושא שאין בו מאמרים סרוקים באינטרנט, אז הולכים לספרייה וכו'.

שלא כל דבר נמצא בגוגל או בוויקיפדיה. כשכותבים עבודה אקדמית ממש, ברמה של סמינריון פלוס, כזו שצריך בה מראי מקום והסתמכות על מקורות רציניים,
נכון. אבל למרבה המזל הרבה מאמרים וספרים אקדמיים נסרקו ומצויים באינטרנט - זה גם יותר אקולוגי וגם חוסך זמן וכסף ודלק.
ובכלל, עכשיו אפשר לקרוא באינטרנט ספרים ומאמרים טובים שנסרקו והועלו לאתרים שונים. לדעתי, ממש מצוין!

אני מזכירה לכולנו שהאינטרנט נולדה כרשת אקדמית, רשת פנימית של אוניברסיטאות. כלומר מטיבה היא מיועדת להפצת מידע ולשיתוף בידע.
ואני גם ממליצה לקרוא את ספרו של דגלס אדאמס "סלמון הספק", בהוצאת כתר, שיש בו כמה מאמרים, מרתקים ומצחיקים כהרגלו, על מחשבים ועל ניצני השימוש ברשת, כפי שהספיק להכירה לפני מותו. כמה מצער שהוא לא זכה לראות לאן הגיעה ולשתף אותנו בעוד מהתובנות המופלאות שלו.

"הבחנתי בזה על עצמי, עוד לפני שהתחלתי לחקור את העניין", ממשיך קאר. "בעבר ספרים מילאו חלק גדול בחיי, ובשנים האחרונות הרגשתי שבכל פעם שאני פותח ספר אני נתקף אי־שקט, רעב לאימייל, להתעדכנות באתרים הקבועים שלי. חברים סיפרו לי שאותו הדבר קורה להם כאשר הם נדרשים לקרוא טקסט ארוך ומודפס. גם הם, כמוני, התקשו יותר מבעבר להתנתק מהכל ופשוט לחשוב לעומק על משהו – על כל דבר."
אלה סימפטומים של התמכרות, חד וחלק.
ואני לא מתבדחת, התמכרות ממש, כמו לאלכוהול. זה דבר ידוע, ואחת הסיבות לכך שאין לנו טלוויזיה בבית, ושזמן המחשב של הילדים מוגבל מאוד.
ניסיתם פעם לבקר אחה"צ משפחה שיש לה "ילדי מסכים"? זוועה. אם הילדים שלי לא רוצים לשחק איתם במחשב או באייפון או להסתכל בטלוויזיה - אין להם מה לעשות יחד. הקטן שלהם תקוע מול הופ, הבינוני במחשב והגדולה באייפון. וזה כשהילדים שלי שם ורוצים לשחק איתם.

מסכימה עם סלעית.
זו פשוט התמכרות.

ואני מאוד בעד ספרים. בספרייה. לא מוצאת שופ דבר רע בחיפוש מידע בדרך הזאת.

אני הייתי מציעה לך, ל, להתנתק מהאינטרנט לזמן מוגבל, בתור גמילה, לך ולילדים,ואחר כך להגביל את הזמן - לך ולילדים. תגלי שיש המון דברים אחרים מעניינים לעשות.

שליחה על ידי ל* » 19 דצמבר 2011, 20:34

תודה על ההתייחסויות הרבות! מנחם לדעת שאנחנו לא לבד בסירה...
האמת היא שהמעבר שלנו לחינוך ביתי שלוב גם ביציאה מהארץ לתקופת-מה, אז כרגע לחפש איתם חומר בספריות זה לא רלוונטי (הילדים לא יודעים עדיין אנגלית, לאט לאט מקווים שילמדו...) אם אנחנו רוצים מידע זמין בעברית - רק באינטרנט.

אני הופכת במחשבותיי הרבה בסוגיה של הגבלת זמן, לי ולהם. אשמח לשמוע מאנשי החינוך הביתי שמסתובבים פה מי נוהג כך, ועד כמה זה מומלץ.
שוב תודה לכולם.

שלום. לא סגורה אם זה הדף המתאים ובכל זאת... רוצה לכתוב על ההשפעה של המחשב ופעוטות.
מגדלת תינוקת (שמונה חודשים) ב"גלות". התינוקת ניחשפת מיום היוולדה למחשב- יותר נכון להמצאה הזאת שנקראת סקייפ.
מהצד השני סבא וסבתא מחוייכים, דודים, דודות, חברים. זאת המציאות שלה מגיל אפס.
זה כלי מדהים בשבילי- כי אני כאן לבד והם רחוקים ורואים אותה מתפתחת מדי יום...סבא וסבתא מקריאים לה סיפורים. מוחאים איתה כפיים.
מצד שני תמיד קניתי את התאוריות שיש משהו מעוות בחשיפה של פעוטות לדו מימד. אין לנו טלויזיה. שונאת את כל הבייבי- מוצארט למינהם.
מאידך אני רואה איך היא עושה את ההבחנה- יש כאן בן אדם. הוא מכיר אותי. הוא מחייך אלי. הוא בתוך הקופסא.
אני יודעת שהיא לא היחידה.
מסביבינו גדלים עוד "בייבי סקייפים".
לא יכולה שלא לתהות על ההשלכות.
האם זה סתם שיכלול מדיום- כמו הטלפון? כיצד זה ישפיע על בניית ההקשרים במוחה הרך?
בצהוב כתוב שזה גם אישי וגם אנושי-
מאד הייתי שמחה לשמוע מה דעתכם
תודה @}
מאמא סקייפ

סוגיה מעניינת... אין לי תשובה (-:.

הבן שלי ישב יום אחד מעל שעתיים על המחשב. כשהוא קם ובא אלי הלחיים שלו היו אדומות כמו עגבניה בשלה. אם הקרינה מהמסך לא טיגנה אותו, אז מי כן בדיוק? אותי זה זיעזע. אני הולכת לקנות מסנן קרינה. אני לא יכולה להעלים את המחשב מהחיים שלנו אבל מנסה לצמצם השפעות בכל דרך.

אני הופכת במחשבותיי הרבה בסוגיה של הגבלת זמן, לי ולהם. אשמח לשמוע מאנשי החינוך הביתי שמסתובבים פה מי נוהג כך, ועד כמה זה מומלץ.
אצלנו יש מעין הגבלת זמן. הילדים (בני 8 ו-5.9) יכולים לראות סרט אחד ביום (או שלושה פרקים של סדרה כמו "היה היה") לבחירתם. את הסרט הם בוחרים לפי תור, באחריותם.
בנוסף לאחרונה הם הכניסו לצד זה גם משחקי מחשב. זה עניין בוער בעיקר אצל הבן הצעיר. הוא למד לקרוא שעון כי אמרתי שמחשב זה רק מהצהריים... ובימים שהוא נמצא לבד עם אחד מאתנו (כשאחותו במסגרת) הוא יכול כבר בתשע בבוקר להסתכל בשעון במבט עורג ולהתחיל לדבר על זה - כמה היה רוצה לשחק וכמה חבל שאמא לא מרשה (מה שכמובן מכניס אותי לעמדה מאוד לא נעימה). במשחק אני משתדלת להגביל - משחק אחד, שני משחקים, ודואגת שהוא יגיד שהוא מסכים.

עוד בעיה היא הילדים השכנים. מה הם רואים, כמה הם משחקים... זה בעצם מה שהתחיל את הכל, עוד בבית הקודם שלנו. לפני כן ההרגל לא היה קיים.

כמה היה רוצה לשחק וכמה חבל שאמא לא מרשה (מה שכמובן מכניס אותי לעמדה מאוד לא נעימה). במשחק אני משתדלת להגביל - משחק אחד, שני משחקים, ודואגת שהוא יגיד שהוא מסכים.
לא ברור לי למה את נכנסת לעמדה "מאוד לא נעימה". זה קורה לך גם כשאת מגבילה ממתקים (או כל רעל אחר)?
גם לא ברור לי למה הוא צריך להסכים, כי אחרת זה וויכוח?
בלי קשר לחינוך ביתי, אני חייבת לציין שזה מזכיר לי משהו מעצמי - היה לי קושי לשים גבולות. (לא אומרת שזה כך אצלך)
וזה מתקשר אצלי למקומות עמוקים יותר של הבחירה בחינוך חופשי.
האם חינוך חופשי אומר תעשה מה שאתה רוצה, כמה ומתי שאתה רוצה? ברור שלא... אז למה כשזה מגיע למחשב/טלביזיה/ממתקים אנחנו מרגישות "רע" להגביל?

הויקיפדיה יותר עדכנית
נכון, מצד שני אמרו לי שכתוב בה גם הרבה שטויות וקשה להסתמך עליה
הגיוני אם כל אחד יכול פשוט להיכנס ולכתוב מה שהוא רוצה

גם אותי מעניין איך כל הטבעיות כאן זורמת בדיוק עם המחשב

מקפיצה שוב את השאלה הבוערת שלי על השפעת סקייפ על תינוקות
ובצהוב כתוב: ככל שהתקשורת בין בני האדם משתכללת, כך התקשורת הפנימית נפגמת, וככל שהמרחקים קטנים, הדרך מאבדת משמעות.

שליחה על ידי ל* » 25 ינואר 2012, 12:15

אני רוצה לחדש את הדיון שפתחתי פה לפני כמה זמן. בחינוך ביתי כמו בחינוך ביתי, לא עסקתי בלימוד הזה על-פני השטח ולא כתבתי עליו כאן עוד, אבל הדברים התבשלו אצלי, והיום קצת יותר ברור לי מה מציק לי.
(למי שרוצה לקרוא אחורה - הדיון מתחיל במקום שהדף קופץ מ2004 ל2012).

העניין הוא שמצד אחד אני חושבת על עקרון הרצף, ועל אי-מרכוז, ועל כך שכשהילדים יהיו אתי בבית אני בעצם אחיה את החיים הבוגרים הרגילים שלי והם יהיו אתי וילמדו וכו' וכו' - ומצד שני כשאני מנסה להוריד את זה לפסים מעשיים וחושבת איך ייראה היומיום אתם אני קולטת שבעצם בחיים הבוגרים שלי המחשב תופס אחוז ניכר מהזמן, ואז בעצם האפשרויות הן או שאני אהיה במחשב חלק ניכר מהיום ולא ממש אשמע אם מדברים אליי או שאני אשנה הרגלים לכבודם ואעבור לעיסוקים אחרים, שנותנים יותר מקום לביחד - אבל אז בעצם אני בונה סדר יום סביבם ולא חיה את חיי ומאפשרת להם להשתתף.
ברור לי שזה לא כזה או או. מן הסתם יהיו זמנים כאלה וזמנים כאלה, אבל השאיפה היא יותר לתוכנית השנייה, כי מיום ליום אני יותר ויותר מרגישה כמה שאני לא איתם בשעות המחשב שלי וגם אחריהן. אז אני מנסה לצמצם את שעות המחשב ולהיות יותר "איתם", אבל מציק לי שיש כאן איזו מלאכותיות, מרחב נפרד שאני בונה לילדים, ולא הרעיון שמראש קסם לי כשקראתי, שהם פשוט משתלבים בעולם המבוגרים.

ל אין לי הרבה לחדש.
אני בעיקר מסכימה איתך בדיוק. כיום, החיים ה"בוגרים" הם המון מול מחשב, בדממה, שעות עבודה לא כמו של "פעם" (בחברה השבטית? במאה ה19?) כשההורים היו כל הזמן בתנועה ובפעילות חקלאית ועם אחרים שייצרו שיחה וחברה.
אכן יש פה בעיה, וגם אני (בבית עם תינוקת) מרגישה בה.
הרבה יותר קל לי לא "להתמרכז" סביב התינוקת ולעשות פעולות שלי שהן בתנועה (לבשל, לנקות, כביסה) מאשר פעולות שלי שהן מול מחשב ודורשות ריכוז ממני ובטח שמשעמם לה (היא לא יכולה לשכב לידי שעה ולשחק עם עצמה). וזאת למרות שמבחינתי העבודה מול מחשב (לטובת הלימודים שלי) היא קודמת בסדר עדיפות. אבל יש פה בעיה. מצטערת שלא מחדשת ורק משתפת...

שליחה על ידי ל* » 30 ינואר 2012, 22:54

היום הקטן היה אתי בבית וניסיתי לא להישאב למחשב כל היום. אז ישבתי מול הילד ו---מה עושים?
נזכרתי שחמותי השאירה לי ספר ועוד לא התיישבתי לקרוא בו. זה הזמן. פתחתי, נשאבתי, קראתי שעות.
אז אולי האישו שלי זה בכלל לא המחשב אלא החיבה שתמיד הייתה לי, משחר ילדותי, לשקוע{{}}? אז זה היה לשקוע בספר, היום לשקוע במחשב, כך או כך - אם זה האופי שלי אז כשהילדים אתי בבית כל היום אני צריכה או לנצח אותו ולהכריח את עצמי לעשות איתם משהו - או להרשות לעצמי לגמרי לא להיות איתם (הרי זה הכיף הגדול, שוקעים - מחליקים לעולם אחר ולא שמים לב מה קורה מסביב).

תודה על ההזדהות ב שאיפה{{}}.

כתבה ב "כלכליסט" על השינויים במוח בעקבות השימוש באינטרנט והטכנולוגיה הדיגיטלית
http://www.calcalist.co.il/local/articl ... 27,00.html

שלום לך @} המצב שאת מתארת ממש מוכר. אני חושבת כמוך. זו בעצם לא שאלת המרכוז, אני חושבת, זו יותר שאלת הנוכחות - עד כמה אנחנו מוכנות להיות עם - הילדים, הבית, עצמנו, החיים - ועד כמה אנחנו נעדרות משם. שוקעות. אל משהו שהוא מצב תודעתי אחר. קריאה, מחשב, טלויזיה - די דומים. אנחנו לא שם. למשך שעות.
אולי בהתחלה זה יהיה להכריח את עצמי לעשות איתם משהו אבל זה יתפתח ליותר מזה. להיות יותר נוכחת. יותר לחיות.

אני יודעת שכשאני שוקעת בגלישה סתמית, אני קמה משם במצב לא טוב במיוחד. איזו מין סהרוריות תופסת אותי. ואני מרגישה שהחיים עברו לידי. בלי שום קשר לילדים.

אני יכולה לעדכן בקשר לילד שסיפרתי על סוגיות המחשב אתו לפני כמה פוסטים, שברגע שאני מדברת אתו בבוקר על הדברים שהוא רוצה לעשות היום הוא נזכר בהרבה משחקים שהוא רוצה לשחק, ציורים שהוא רוצה לצייר ודברים שהוא רוצה שאני או אבא שלו נלמד אותו. בימים כאלה יש הרבה פחות לחץ לכיוון המחשב ולפעמים הוא אפילו מעביר יום או יומיים בלי, בעיקר אם באו חברים לביקור.
כמו שאמרה לי אורנה שפרון בהקשר הזה: ברגע שנותנים תשומת לב זה בפני עצמו משנה את המצב.

שליחה על ידי ל* » 02 פברואר 2012, 08:51

אולי בהתחלה זה יהיה להכריח את עצמי לעשות איתם משהו אבל זה יתפתח ליותר מזה. להיות יותר נוכחת. יותר לחיות.

ברגע שנותנים תשומת לב זה בפני עצמו משנה את המצב.

תודה לכן. המשפטים האלה מאוד משמעותיים לי. נראה לי שאחזור אליהם עוד הרבה.

לאט לאט אני מגלה שבעצם מסתתר שם הרבה כעס ישן. שגםכששקעתי בקריאה בתור ילדה זה לא היה רק מאהבת המילים אלא גם צורך נואש לברוח מהסביבה המוחשית, וכשהסביבה המוחשית קראה לי בכוח לחזור לא יכולתי לבטא את הכעס, ופתאום הילדים שלי היום הם ההורים/מורים שלי אז - דורשים שאהיה כאן ועכשיו.

שגםכששקעתי בקריאה בתור ילדה זה לא היה רק מאהבת המילים אלא גם צורך נואש לברוח מהסביבה המוחשית, וכשהסביבה המוחשית קראה לי בכוח לחזור לא יכולתי לבטא את הכעס, ופתאום הילדים שלי היום הם ההורים/מורים שלי אז - דורשים שאהיה כאן ועכשיו

נהדר. זה בדיוק התהליך שישחרר אותך מזה בצורה עמוקה ביותר. כולנו עברנו תהליך דומה. כולנו למדנו לברוח - כי לימדו אותנו לברוח. כאשר בכינו, הציעו לנו ממתק/מתנה/משחק/טלויזיה/מוצץ (הרבה אחרי גיל אינסטינט היניקה...) - מה אלו אם לא בריחה? כוונו אותנו לשם. כדי שלמי שטיפל בנו יהיה יותר קל (ומי כמונו יודעות, כמה יכול להיות קשה). ואז למדנו לפנות לשם. ועכשיו אנחנו לומדות לצאת משם.

ברגע שנותנים תשומת לב זה בפני עצמו משנה את המצב.

כמו כל כך הרבה דברים...

התייעצות:
ילד בן עשר מבלה שעות על כדור פיזיו מול המחשב - קורא טקסטים ארוכים-ארוכים בנושאים שמעניינים אותו (היסטוריה, מדעים, כל מיני). אתרים נטולי פרסומות.
אם אני מורידה את השיקול של ישיבה מול פעילות אקטיבית (כי אני יודעת שאם הוא היה קורא חומרים מודפסים לא הייתי מוטרדת מזה, השאלה עולה מבחינתי רק כשזה מול מחשב) - האם זה נחשב 'זמן מסך'? האם זה בעייתי?

זה נחשב זמן מסך. אבל זה גם נחשב זמן קריאה ולמידה. האם זה בעייתי? שאלה טובה. בכמה שעות ביום מדובר?

מדי פעם אפשר גם להדפיס את התוכן ולקרוא מהנייר, הרבה יותר נוח. והוא אפילו יכול לארגן לו קלסר של התכנים המעניינים.

אין בעיה עם תוכן לימודי במחשב, מלבד הריצוד של המסך והעובדה שרוב החושים האחרים נזנחים לטובת הדו מימדיות שלו.

כי אני יודעת שאם הוא היה קורא חומרים מודפסים לא הייתי מוטרדת מזה, השאלה עולה מבחינתי רק כשזה מול מחשב
הבן שלי בן 10 וקורא כל היום חומרים מודפסים, ואני דווקא כן מוטרדת מזה.
להרגשתי שום דבר לא צריך להיות שעות, צריך קצת לקרוא, קצת מחשב, קצת בחוץ, קצת בפנים.
בוודאות חסרה לו פעילות גופנית.
כרגע אין לי איך לשנות את זה... אבל זה עדיין מטריד אותי.

דנד י

מה זה "קצת"?
כשהייתי ילדה הייתי קוראת שעות ברצף, הייתי משחקת בחוץ שעות ברצף, הייתי משחקת בבית, לבד, שעות ברצף.
לדעתי לעשות דברים במנות קטנות מידי זו עוד תסמונת של הפרעת קשב וריכוז כלל-תרבותית שאופפת אותנו. למה לעשות קצת מזה וקצצת מזה וקצת מזה? לא עדיף לעשות הרבה מזה, והרבה מזה, והרבה מזה?

כן, אני נוטה להזדהות עם אישה במסע{{}}. בעיקר על הילד הזה. הוא שוקע בדברים לימים, לחודשים. אני זוכרת שלפני כמה זמן הוא היה בעניין של שרטוטים גאומטריים - הוא היה מתעורר לפני חמש בבוקר ורץ לעבוד עליהם, יושב על זה שעות-שעות, גם כשהפסיק כדי לאכול ראו שהראש שלו עוד שם... עד שמיצה, פענח לו את מה שהיה צריך לפענח, והניח לזה.
הוא ממש בעניין של לשקוע במשהו לתקופה, וכל זמן שזה לא היה מחשב - לא רציתי להרוס לו.
עכשיו שזה מחשב... אני מתלבטת. לשאלתך, יעלי לה{{}}, קשה לי למדוד אבל אני אזרוק ניחוש שלפחות שמונה שעות ביום. מדי פעם הוא קם מהמחשב ובא לספר לי על מה שקרא. ולפעמים אפילו סתם 'קופץ לבקר', אומר שלום-מה-נשמע וחוזר למחשב.

וואו, זה הרבה. זמן רצוף לשבת. בלי קשר אפילו למסך. טוב שזה לפחות על כדור פיזיו.
הייתי מעודדת אותו לקום לפחות אחת לשעה, לחלץ עצמות.
ובהקשר של המסך, חשוב להרים את העיניים ולמקד את המבט לנקודה רחוקה (נוף מהחלון?) לעתים כמה שיותר קרובות.
החדר שהמחשב נמצא בתוכו מקבל אור טבעי מבחוץ? או שהמנורה דולקת בו במשך היום?
אם הוא מואר מלאכותית, חשוב שההפסקות יהיו למקום עם תאורה טבעית - והכי טוב כמובן, פשוט בחוץ.

זה לא קשור לשאלה שהועלתה כאן, אבל אענה בכל זאת.

מבינה את התיאור שלך, זה כנראה מתאים לילדים שגדלים בבית. יש להם את האפשרות לעשות באותו יום שעות מכל דבר.
ילד שחוזר הבייתה ב2, אם הוא יושב שעות וקורא - זה מה שהוא יעשה היום.
מכיוון שאני יודעת שגם בבית הספר הוא לא יוצא מהכיתה ולא עושה פעילות גופנית - זה כן מפריע לי.
כן הייתי רוצה שיישלב בנוסף לספר פעילות גופנית. ואז זה בהחלט אומר שלא יוכל שעות לעשות פעילות גופנית ולא יוכל שעות לקרוא ספר, אלא שעה / שעתיים כל אחד מהדברים.

יעלי, זה לא שמונה ברצף, זאת ההערכה שלי במצטבר על כל היום.
אולי אני טועה וזה יותר...
אור שמש קשה כרגע למצוא אצלנו גם בחוץ, אבל בימים המתאימים ובשעות המתאימות - נכנס קצת מהחלון.
תודה על ההצעות, ואם יש לך עוד - אשמח.
דנדי, תודה. אכן ילד בית...

דנדי

למיטב זכרוני , אפשר להספיק לעשות כמה דברים גם אם חוזרים הביתה בשתיים. למשל, לשחק שעתיים ולקרוא עוד שלוש שעות.
באיזו שעה הוא הולך לישון? כי שעה פעילות גופנית <אני מניחה משחקים בחוץ עם ילדים אחרים> מותירה זמן משלוש. נניח, מארבע אם לכלול זמן התארגנות. זה עוד לפחות שלוש שעות.

בכל מקרה לי לא הייתה את הבעיה הזאת כי הלכתי ברגל לבית הספר כמעט כל הזמן, וזו הייתה פעילות גופנית של חצי שעה-שעה וחצי ביום, מובטחת, קבועה, ולא דורשת התאמצות. עד עכשיו הליכה לא נחשבת מבחינתי "פעילות גופנית" אלא פשוט הדרך הטבעית לגיע למקום למקום שנמצא ברדיוס של עד 2 קילומטר מביתי.

נילי

אני חושבת שיש בעייתיות בלהפוך את המחשב ליוצא דופן שיש להגביל, בניגוד לכל שאר הדברים. לדעתי כדאי לעשות את זה רק אם הוא מתמכר. אם הוא ישקע במחשב לתקופה זה יהיה לדעתי למידה משמעותית של לא להתמכר למחשב, ובעידן שלנו זו למידה שאני אישית הייתי שמחה לה, בתור מי שמתקשה להגביל את עצמה במה שקשור למחשב.

בכל מקרה, שמונה שעות ביום מותיר עוד שמונה שעות ערות לעשות דברים אחרים, וזה לא מעט זמן.

אישה, את קולעת למטרה. זה בדיוק הקול הפנימי שלי שאומר לא להגביל.
מצד שני אני מודה שדברים שאני שומעת על 'זמן מסך' של ילדים נשמעים לי די מחרידים.
מצד שלישי, זמן המסך הזה הוא זמן של קריאת טקסט אינטיליגנטי, בלי דברים שקופצים מול העיניים, עם די מעט מעברים בין אתרים, בלי ג'אנק פוד, ועל כדור פיזיו.
עדיין מתלבטת.

צודקת לגמרי

אישה במסע בול, לא צריך להגביל, צריך אולי לפקח ולבדוק שזו לא התמכרות.

דף כל כך תמים, כיף להיזכר :}