התאהבתי במטפל

רציתי לספר על דבר שקרה לי לפני כשנה, ולא עובר.
התאהבתי במטפל.
הלכתי לטיפול אצל מטפל נפלא בכירופרקטיקה, ופשוט התאהבתי בו.
טוב, אני יודעת שזה קלאסי, הבעיה שאני לא מצליחה לצאת מזה.
הפסקתי את הטיפול לצערי בגלל זה, אבל אני עדיין חושבת עליו לא מעט.
הוא נשוי באושר וגם עושר (אלא מה?)
וגמני נשואה, לפחות די באושר.
לא התאים לי לסבך את עצמי, כי אפילו בלי לעשות איתו כלום זה פשוט סיבך אותי מאד.
מאד רציתי לדבר איתו על זה, אבל הטיפול לא ממש אפשר הרבה השתפכויות, וחוצמזה שהייתי מאד שקופה והוא ראה בקלות מה עובר עלי.
הייתי גם בתקופה מאד קשה עם הבנזוג ודיברתי עם המטפל על זה. זאת היתה טעות לפי דעתי, אבל באותו זמן הרגשתי צורך נואש לדבר על זה עם מישהו כמוהו, ובאמת חשבתי לסיים את הנישואין. המטפל גם המליץ לי לפי מה ששמע ממני, להתגרש, אמנם כמובן שהוא רק רמז את זה בלי להציע מפורשות.
היום הנישואין חזרו לדרך המלך, למרות שנפילות עתידיות הן בלתי נמנעות (מניסיון העבר), רק אולי אשתדל פחות לקחת ברצינות.
אבל עדיין המטפל הזה לא יוצא לי מהראש, ונורא בא לי לחזור לטיפול אצלו, אבל אני יודעת שאני אתאהב בו שוב וגם נורא אתבייש מאיך שהפסקתי וחזרתי וכו'.
דרך אגב, האיששלי פגש אותו, והרגיש משהו מכל מה שעבר עלי אבל לא ממש קלט.
אז השאלה שלי היא אם יש משהו שכדאי לי לעשות בנידון, ואיך בכלל לשחרר אותו מהראש שלי??

אשמח לכל הארה ותגובה @}

תהני מהאהבה הזו שאת חשה כלפיו,
היא בטח מעניקה לך תחושה חיונית שלא הרגשת זמן רב.
אני לא אתפלא אם הרגשות האלו שמפעפעים בך, הם אלה שהעלו את הנישואים שלך לדרך המלך

נשמע שאת יודעת שזו אהבה פנטסטית, וזוגיות לא תפרח ממנה,
אז בינתיים תתרגשי מההתרגשות שלך

לדעתי הצנועה

רויטל, תודה על התגובה.
את צודקת, באמת הטיפול (וההתאהבות...) הזרימו בי אנרגיות שכמעט שכחתי שאני מסוגלת להן מאז שהתחתנתי, ואכן תרמו רבות לזוגיות שלי.
יחד עם זה העובדה שהאדם הזה עדיין תקוע לי בראש מקשה עלי לפעמים כי גורמת לי להסתכל על בעלי בהשוואה לאותו אדם, וזה לא עושה טוב לרגשות שלי כלפיו (כלפי הבנזוג כמובן). חוצמזה שזה גם יוצר לי מין תסכול - תחושה שביחסים הקיימים לא אוכל להגיע לעוצמות רגשות כאלו ושבעלי לא מעורר אותי באותה מידה ואני לא נמשכת אליו. כאילו שהרגשות האלו שהיו כ"כ מצויים אצלי בעבר, אין סיכוי שיתעוררו בי בזכות האיששלי.
נכון שאני מבינה שזאת אהבה פנטסטית וזוגיות לא תצמח ממנה, אבל זה גם מה שמתסכל כלכך.

טוב, חשפתי בטעות שהייתי לא מזמן דהיאני... [-:

גם אני התאהבתי במורה שלי (לא חשוב של מה) וגם אני והוא נשואים (לא אחד לשני)
אני עדיין ממשיכה ללכת אליו אבל עם הזמן למדתי לחיות עם זה
הייתי מחפשת אצלו כל מיני דברים שאני לא אוהבת בשביל שזה ירגיע את ההתאהבות
זה קצת עזר
אין לי כוונה לפרק את התא המשפחתי והשלמתי עם זה שאני אוהבת אותו ( לא מאוהבת ויש הבדל)
וחיים עם זה או שזה יעבור או שלא
לפני שהתחתנתי הייתי משוכנעת שאוהב את בעלי לנצח ותמיד באותה עוצמה אז הבנתי שלא כך הדבר ולפעמים יש מכשולים בדרך שצריך לעבור
זה קצת מכניס פלפל לחיים ( וגם קצת מסבך אותם) אבל בסופו של דבר זה החיים
וטוב שיש את האתר בשביל לשפוך את הלב
גם לפרוק את זה באתר זה עוזר כי זה מסוג הדברים שקשה לשמור בבטן מצד אחד אבל גם קשה לספר אותם מצד שני והאתר הוא סוג של טרפיה ואוזן קשבת שטוב לדברים האלה
אחרי שמוציאים החוצה הדברים נרגעים

מה קורה לנו שאנחנו מתאהבות במטפל, במורה....
(מהפראנואידיות שלי, אני מפחדת שפלונית ואני התאהבנו באותו מורה...)
אז, כפי שהבנתם, אני מדברת מניסיון אישי, ואני רוצה להסביר תובנה משמעותית שעלתה בי באותו עניין.
להתאהב במורה או מטפל זה אומר שאנחנו מתאהבות ב תפקיד שלו. כלומר, הרי אנו לא באמת באמת מכירות אותו כאדם רגיל אלא אנחנו אוהבות את ההקשבה שלו אלינו, המבט האמפתי הסבלנות...
אני מצטערת שאני הופכת את הכל לבלתי רומנטי בעליל, אבל נראה לי שבכל הרגשנות צריך לזכור: שככל בעל תפקיד, הוא עושה את תפקידו , ואולי הוא מוצלח ביצירת הקשר הזה אבל עדיין זה לא ממש הוא...
יכול בהחלט להיות שכשלא משלמים לו כסף : הוא לא קשוב כלל וחסר סבלנות וכ'ו
ומה אני אומרת: שבאמת צריך להבין שההתאהבות הזו מצביעה על צורך שיטפלו בי, שישקיעו, שיקשיבו.
אולי בתת מודע אנחנו מתגעגעים להתיחסות הזאת שנתנו לנו בילדות, ואני נמשכים אליה - בפסיכולוגית זה נקרא העברה.
אז מה עושים?
אם באמת מפנימים את זה לעומק, וזה לא קל בכלל, אפשר באמת להבין שהגיע הזמן שנקבל את היחס, ההשקעה, האמפתיה ואולי האהבה ממקור אחר - בן זוג, תחביבים, עיסוקים ממלאים ועוד ועוד...ולא אמרתי שזה פשוט, זאת עבודה...

גורמת לי להסתכל על בעלי בהשוואה לאותו אדם

חפשי את אותם המקומות שגרמו לך להתאהב בבעלך מלכתחילה, ותמצאי אותם אצל אותו מטפל.
יש לנו את הנטייה להמשך לאותם הטיפוסים.
מה במטפל מעורר אותך כל כך?
האם המשיכה היא מינית?

כאילו שהרגשות האלו שהיו כ"כ מצויים אצלי בעבר, אין סיכוי שיתעוררו בי בזכות האיששלי.

יקרה גם יקרה.
תזמיני את צפריר לכאן, הוא יסביר את התופעה הזו טוב ממני.

אז מה עושים? אני עם דלית
אם לא עושים - ידרש עוד מטפל .....
וחוזר חלילה.

דלק -

!!!
רויטל, המשיכה היא גם מינית אבל קודם כל באמת כמו שאמרו כאן, החום והאכפתיות שלכאורה אני מרגישה ממנו, וגם, דווקא על פניו נראה שונה מאד מבעלי, יותר כמו אנשים שהכרתי פעם אבל אף פעם לא היו ממש שלי. שמתי לב שאם ניסיתי לדמיין לחיות איתו הייתי מבינה שאני ארגיש נחותה ממנו וזה ממש לא יהיה לי נוח (בניגוד לבעלי שעליו אני כמובן מתנשאת...)
קוראת, אחרי שהפסקתי את הטיפול אצלו פניתי כעבור כמה זמן לטיפול מאד שונה אמנם אבל עם מטפלת... ניסיתי גם לבדוק בזמן שהייתי אצלו בטיפול, אם היה טיפול כזה אצל אישה, או גבר אחר, האם הייתי הולכת באותה התלהבות. כמובן שהכנות חייבה אותי לענות שלא.

כוכב,

ברשותך, הבה ונפריד בין הסיפור האישי שלך, לבין התופעה הזו, בה, האמון המוחלט שניתן למטפל, כל מטפל, לעתים קרובות נמצא מתפרש, ומתפרש למקום הזה של "התאהבות" במטפל.
בה במידה, לעתים, תפקידו של המטפל הוא לעורר דווקא חוסר אמון, במובן הזה שעולה כלפיו זעם, ובמובן הזה, בזהירות הראויה, ניתן לומר, שגם באותם מקרים בהם ההתקוממות מול המטפל מתבקשת להיות פומבית, עיקר הטיפול אז יהיה אותה קוממיות של המטופל, יהיה זה אשר יהיה, ויהיה המקרה אשר יהיה.

כאן, הבה ונתבונן על מקומו של המטופל כפי שמקובל, גם במילותייך, וגם באופן כללי, מתוך תפישת הרפואה של החלוקים הלבנים, אלה שמרהיבים לקחת אחריות על בריאות המטופל, ולשחררו מהאחריות הזו, בשם הסמכות הזו, הנכנסת תחת ההגדרה - מטפל.
כך, שכאשר מגיע המטופל אל טיפול, נמצא מראש חשדן או נותן אמון כלפי המטפל, ובכל מקרה איננו, במקרים רבים, מתבונן אל המטפל בגובה העיניים, ומניח בידיו או את היכולת להבריא את המטופל, או את האתגר להתגבר על חשדנות המטופל, ואז, כאשר נוצר האמון, שוב, מסכים המטופל להניח שם מבט מלמטה, בכל מקרה לא בגובה העיניים.

מכאן, שמהר מאוד, רגשות שנמצאים כלואים אצל המטופל, נכנסו אל ההצפנה הזו, ה"כליאה" הזו, כחלק מחוסר האיזון שמראש הביא את המטופל אל המטפל, נמצאים אז, רגשות אלה, ובמובן הזה כל קשת הרגשות עשויה להתאים להסבר זה, דחיה או משיכה, יוצא החוצה, ונוכח דווקא כלפי המטפל, כשהמטפל עצמו, נהנה מאמון בסיסי רחב, שכן הגדרת היחסים איננה מאיימת במימוש הרגשות האלה.

למשל, נאמר שהמטפל אומר אמירה שמעליבה עד מאוד את המטופל.
כמו נוגע ביד מיומנת בפצע עמוק, ומכאיב שם, לשם חיטוי ניקוי וקידום ההבראה.
היות והיחסים בין המטפל והמטופל מוגדרים, יכול המטופל לכעוס או להפגין את מורת רוחו כלפי המטפל, כאוות נפשו, אין כל סכנה בכך, לא למטופל, ולא למטפל, שכן זה, יודע בהחלט מה הוא עושה ומתמרן את המטופל להעלאת רגשותיו - כחלק עיקרי בטיפול.

כך גם הפוך.

מכאן, שבמקרים רבים, עיקר עבודתו של המטפל, הוא הרפייה של הגוף הפיזי, העלאת רגשות חבויים, והדרכה, כיצד האדם עצמו, יכול לטפל בעצמו.

כאן, באשר אלייך, אם מתבוננת על המקום בו היתה כשהגיעה לאותו טיפול, לאותו מטפל, הרי שרגשות שונים היו "כלואים" לאורך זמן.
רגשות אלה באו לידי ביטוי בגוף הפיזי, ועיקר ההרגשה הנפשית ניתן לומר, נגע במקום הזה, בו העריצה שבך, זו הנערצת והשלטת בעולמה, חשה את בדידותה, מתוך כך שאת עצמך, לא הסכמת לקבל הקשבה או יחס, לא הסכמת לקבל אהבה, ובמובן הזה החוסר במין, או ההשתוקקות למין, גם הוא ניווט את היכולת להסכים כן לקבל - מזה.

עם זאת, מתוך אותה נטייה, של עריצות, במובן הזה שנערצת ומתנהגת כעריצה אל אהובה, המפתח לליבך אם כך הוא התנועה ההפוכה, בה בהחלט מסכימה לקבל ממי שנערץ עליה, או שנמצאת מעריצה.
כך, ההיבטים הפיזיים, במובן הזה של כאב, וניתן לומר תשוקה לתאווה מינית, וההיבט הזה של הערצה, חברו יחדיו, ונמצאת נפגשת עם הגירוי האולטימטיבי על מנת להעלות את אהבתך, או התפעמותך, זו המתמסרת מתוך צורך אמיתי לתת, לתת לאחר את ריגשתך - להתאחד.

במילים אחרות: מתוך יחסי עריצות, שאינם זרים לילדותך, נמצאת הנערצת, הופכת למעריצה, ובכך נפתח הערוץ הזה אל פנימיותך, אל התפעמותך, אל וודאות הרגשתך.

כאן, אם כך, עדיין לא הבשילה להעלות את ההרגשה הזו, ולהיפתח אל אישה, אהובה, בגובה העיניים, וטוב שכך.

שכן, פנטזיה זו, שמפנטזת על מי שאינה ראויה לו - לדעתה, בזמן למשל של יחסי מין, איננה פוגעת במערך האישי והזוגי, אלא תורמת את תרומתה, אל הרעיון, שכל צרכיה מסופקים, בכל מקרה.

ומכאן, יכולה למשוך את אירוע ההתאהבות הזה עד אין קץ, ויכולה להעלות את הריגשה הזו, מתוכך, ולהפנות אותה אל אהובך.

לשם כך, טוב אם מודה על עצם הזוגיות הזו, ומעלה על נס את כל תכונותיו של אהובה, ומשתמשת במילים טובות גם כלפי עצמה וגם כלפי אהובה.

כך, שמתבוננת בו מחדש, וטוב אם נעזרת בבן הברית האולטימטיבי, המוות.
כך שמדמיינת את עצמה, על ערש דווי, ומתבוננת מי היתה רוצה שיהיה על ידה, או לחילופין, מדמה את אהובה על ערש דווי, ואת המטפל הזה על ערש דווי, ובוחרת על יד מי יושבת.

האיש הזה, שמאפשר לך את עריצותך, הוא משפחתך.

ויכולה להתעורר למשל מהבחינה המינית, אם על ידי היזכרות במטפל הספציפי ואם על ידי אחר, ולפרוק את המתח המיני הזה, בביתה.

אילו היתה יודעת עד כמה עניין זה מיושם בחיי היומיום, אצל רבים ואצל רבות, אם מודעים לכך או לאו, לא רק שהיתה מתפלאה על כך, ומשתוממת, אלא שהיתה מצדיעה אל המין האנושי, שמשכיל לקיים את תרבותו לשם התרבותו, בדרכים סמויות מהעין, במובן הזה, בהתעלמות מהמובן מאליו, החסד השלם.

כאן, מתבקשת לקרוא פעמיים שלוש את הכתוב, ואם משהו לא ברור, לך או לקוראים אחרים, מוזמנים לדייק בהגדרת מה שלא ברור, עד כמה שניתן.

תודה רבה.

<שלם>

צפריר, תודה על התשובה המפורטת, אקרא עוד כמה פעמים ואנסה להפנים ולקחת למעשה גם.
דבר אחד צרם לי - מבחינה מינית העיצה שלך ממש לא נשמעת לי (אני שומרת מצוות), ואדרבא מחשבה עליו רק מרחיקה אותי מאישי, גם גופנית.
חוצמזה, כמו שאמרתי, המשיכה המינית היא לא מינית (כלומר אין פה איזו להיטות לגוף שלו) אלא מתוך התחושה של האיכפתיות וההבנה שלו נוצר מן רצון להיות בקרבתו ובאינטימיות איתו. ברור לי שזו סוג של אשליה.
כמו שאמרתי, דרוש לי עוד זמן להפנים, וכן, עוצמת הרגשות כלפי אותו מטפל כבר לא כשהייתה (אני כבר לא רואה אותו כי הפסקתי את הטיפול), ומשתנה בהתאם למצבי הרוח והחסכים הרגשיים שמשתנים אצלי.
ושוב - תודה @}

מאוד מבינה אותך, ואת מה שאת עוברת. גם שאני קראתי את צפריר עלתה בי בדיוק אותה מחשבה כמוך (גם אני אגב, שומרת מצוות), ונראה לי ככה באופן כללי (ולא לסקול אותי בקשה..) שאולי לגברים יותר קל ככה להעביר דמויות בדימיון מאשר לנו הנשים. מעבר לכך, לנו יש יותר ייסורי מצפון כדי ממש להנות מהעיניין, ולכן זהו לא הפתרון שמתאים לנו.

טוב שידעת לשמור על עצמך, ולהפסיק את הטיפול.
מה בדיוק את מנסה לברר עם עצמך?

כוכב,
מבחינה מינית העיצה שלך ממש לא נשמעת לי (אני שומרת מצוות), ואדרבא מחשבה עליו רק מרחיקה אותי מאישי, גם גופנית.

במובן הזה של שומרת מצוות, בכך איננה שונה מאף אדם אחר.
גם זה המתהדר בחילוניותו - שומר את מצוותיו, ונמצא ספון בדתו כשזו מוגדרת כחילונית.
כאן, לא מדובר בעצה - כך לנהוג או אחרת, אלא מודגש הרעיון הזה, שיכול אדם להתפעם נוכח שקיעת השמש ולחזור לביתו, ומתוך התפעמותו יכול להסתגר אצל עצמו ולדחות את כל בני ביתו, כמו מרגיש שלא יכול להתחלק עם אף אחד במראה הזה, או יכול להרעיף את התפעמותו על בני ביתו.

כאן, אם תהיה כנה עם עצמה, הרי שבהכרח, כאשר נמצאת באיחוד הבשר, נמצאת משילה מעלייך את זיקותייך, ומאפשרת להתאחדות הזו עם כל היש, להניב את מראותיה גם אם אלה כוללים דמויות נוספות.
זה איננו סותר כל מצווה במובן הזה של המצוות שמקיימת.

מתבוננת על ההסכמה למי שאת היא, תהי אשר תהי, ובמיחוחד על היבטים אלה של משיכה ודחיה.
כפי הין והיאנג, במרכז הדחיה - משיכה עזה, ובמרכז המשיכה, דחיה.

כמו שאמרתי, דרוש לי עוד זמן להפנים, וכן, עוצמת הרגשות כלפי אותו מטפל כבר לא כשהייתה (אני כבר לא רואה אותו כי הפסקתי את הטיפול), ומשתנה בהתאם למצבי הרוח והחסכים הרגשיים שמשתנים אצלי.

במובן הזה, עיקר הבשלתך היא לאותו מקום בו מצבי הרוח, או הלכי הרוח, נמצאים בהנהגתך המלאה, שבכל מקום, ובכל זמן, יכולה להלל ולשבח את בורא העולם, ולראות את החסד, ובמובן הזה עומדת ומתבוננת אל מקורך - בגובה העיניים.

תודה רבה.

<שלם>

אלא מודגש הרעיון הזה, שיכול אדם להתפעם נוכח שקיעת השמש ולחזור לביתו, ומתוך התפעמותו יכול להסתגר אצל עצמו ולדחות את כל בני ביתו, כמו מרגיש שלא יכול להתחלק עם אף אחד במראה הזה, או יכול להרעיף את התפעמותו על בני ביתו.
יפה כל כל כך. תודה.

אוי, הדף הזה בא לי בזמן טוב!
אני נשואה לאיש המקסים בעולם (נאמר בלי הגזמה). את מה שאני מוצאת בו אני לא רואה אצל אף אחד אחר ואני מרגישה לחלוטין אסירת תודה כלפיו.
ובכל זאת,
גם אני התאהבתי , וחזרתי להרגיש את אותם הפרפרים בבטן, ולהסמיק, ולחשוב ולפנטז על...
כמה האנרגיה הזו מבלבלת,
רגשות האשם...
והרצון לממש את המשיכה החדשה...
אני חושבת על זה המון. לא יודעת מה הייתי רוצה שיקרה.
אני יודעת שאת ההתרגשות הזו אני לאיכולה להרגיש שוב עם בעלי.
מאוד מתסכל.
אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על בגידה. זה לחלוטין לא בא בחשבון, אבל ההתאהבות החדשה הזו מאירה אותי לחיים ולהפנות לה את הגב זה קצת כמו לבגוד בעצמי.

אוי, הדף הזה בא לי בזמן טוב!
גם אצלי! גם אצלי!
אני נשואה לאיש מקסים, אוהב ומבין ובכל זאת,
גם אני התאהבתי עכשיו בגבר נשוי שאני מכירה אותו כבר כמה שנים ופתאום הוא עושה לי את זה...
יש לי ממש פרפרים בבטן כשאנחנו נפגשים במקרה.
שמתי לב שהוא מסתכל עליי ויצא לי כבר כמה פעמים ממש לתפוס אותו...
ואני דווקא כן ניסיתי את הטכניקה של צפריר (איך עושים כאן פרצוף מסמיק?

) וזה די נחמד!

גם אני לא מסוגלת לחשוב על בגידה אבל בא לי מאוד לקחת אותו לאיזה one night stand .
בא לי להיות עם גבר אחר במיטה, להרגיש איך זה עם מישהו אחר.

ההתרגשות הזאת כמו בגיל 16 עושה לי נפלא!

_אוי, הדף הזה בא לי בזמן טוב!
גם אצלי! גם אצלי!
אני נשואה לאיש מקסים, אוהב ומבין ובכל זאת,
גם אני התאהבתי עכשיו בגבר נשוי_

אני יודעת דבר אחד : אני לא יכולה לחיות ככה . אני לא רוצה לבגוד.

אני לא רוצה שכל הטוב שהשגתי בחיים שלי יתפוצץ בשביל דברים שגיל 16 מתאים להם . זאת לא אשמתו של אף אחד שאז הייתי פחדנית ולא עשיתי שום דבר.

אני אוהבת כנראה יותר מדי את החיים שלי . אני מוכנה שיהיו לי הרבה חברים(מטפל , מורה , חבר ) , שהם יהיו נפלאים ומענינים , שיהיה לי נעים איתם והם יעשירו את עולמי . אבל יש אדם אחד שאלך איתו למיטה.
אני תפוסה !
חוץ מזיונים, נגיעות מסעירות וחיבוקים לוהטים , הכל בסדר.
אני שמחה ללמוד ממוריי , להכיר את ההומור שלהם , להתחבר לחוכמה שלמדו , להקשיב ולפתוח את ליבי ולספר על עצמי .חוץ מסקס יש המון דברים בחיים.לפעמים טוב לאישה שיש עוד אנשים בעולמה חוץ מהאחד והיחיד .
אני חושבת על בחור כזה כמו על חברה טובה , אני מאוד מאוד אוהבת אותו, אני יכולה להגיע לרמות של מסירות מאוד מכובדות , אבל זה לא יגיע למיטה.

נינה, לדעתי אני מגיבה ככה מאחר והגבר היחידי שהייתי איתו הוא בעלי.

זאת לא אשמתו של אף אחד שאז הייתי פחדנית ולא עשיתי שום דבר.
את צודקת.

אבל אני מרגישה שזה או עכשיו או לעולם לא. (מי יסתכל עליי עוד 15 שנה?...) ועדיין לא נראה לי שאי פעם אממש את הפנטזיות שלי.

וואו! איזה יופי התפתח הדף.
תענוג לשתף פה ולקבל את כל ההשתתפות החום האמפתיה...
תודה
דלק, אני לא ממש ניסיתי לברר אלא יותר לפרוק את התחושות האלו שגם אם כבר יותר נדירות (בכל זאת עבר קצת זמן) עדין מפריעות לי לקבל את מי שאני ואת בנזוגי כמו שהוא וכמו שאני. כאילו תחושה כזאת של פיספסתי אותו (עוד ממזמן, מלפני שהתחתנתי ומלפני שהוא התחתן.)
ברור שאני יודעת שבעלי הוא הזיווג והתיקון שלי, וזה ממש מדוייק לי, אבל הרגש מתעתע.
דרך אגב צפריר, זה כן נוגד קצת את ההלכה, ואת התורה ואמנם יש דרך לדמיין גם בזמן המעשה עצמו מבלי שתהיה לזה השפעה רעה על הרוחניות של הדבר אבל
זה מאד קשה לעשות (לדמיין את הגבר רק בחלקים של גופו ולא גוף שלם ולא לראות את הפנים וגם לא לדמיין את זה ברגע השפיכה), וגם
כאמור לי זה לא עוזר ורק מנתק אותי מהכאן ועכשיו עם הבנזוג, ומשאיר אותי עם תחושה של ריקנות ותסכול. האמת שאפילו לא ניסיתי כי יש לי איזה רצון לשמור על הקדושה של מה שיש לי עם האיששלי. ואני מודה לה' שהוא לא הופיע לי לבד במחשבות אף פעם בזמן שהייתי עם בעלי. ובעניין הלכי הרוח, אני מייחלת ליום שבו אני אשלוט בהם, ולא הם בי, ובינתיים אני משתדלת לא להזדהות איתם יותר מידי. אני חושבת שעם השינויים ההורמונליים הנשיים, זה עושה את הכל ליותר קשה, מה גם שבעלי היקר הוא כאמור תיקון שלי ולא בדיוק תמיד קל לי איתו (לשון המעטה).
כמובן שלא חשבתי אף פעם לממש את זה, ומה שבאמת רציתי זה לדבר איתו כמה שיחות ארוכות. אפשר לומר שרציתי שהוא יתפעל ממני (וזאת המהות של כוכב נגה אבל זה כבר לא לדף הזה).
בכל מקרה אני מרגישה שלמדתי משהו מכל הסיפור הזה ופתיחת הדף היתה גם מעין צורך לסכם.
הייתי רוצה שאם אני אראה אותו שוב אוכל להישאר שוות נפש אבל אני יודעת שזה לא אפשרי אלא אם כן הייתי באמת מכירה אותו.

כוכב,
_דרך אגב צפריר, זה כן נוגד קצת את ההלכה, ואת התורה ואמנם יש דרך לדמיין גם בזמן המעשה עצמו מבלי שתהיה לזה השפעה רעה על הרוחניות של הדבר אבל
זה מאד קשה לעשות (לדמיין את הגבר רק בחלקים של גופו ולא גוף שלם ולא לראות את הפנים וגם לא לדמיין את זה ברגע השפיכה), וגם
כאמור לי זה לא עוזר ורק מנתק אותי מהכאן ועכשיו עם הבנזוג, ומשאיר אותי עם תחושה של ריקנות ותסכול. האמת שאפילו לא ניסיתי כי יש לי איזה רצון לשמור על הקדושה של מה שיש לי עם האיששלי. ואני מודה לה' שהוא לא הופיע לי לבד במחשבות אף פעם בזמן שהייתי עם בעלי._

במובן הזה, יכולה להצמד להלכה הזו, ונמצאת שלמה עם אלה, ווטוב שכך.
עם זאת, ההלכה למעשה היא, שבאופן הזה, בו נמצאת מי שאת ללא כל הגנות, מגיעה לקבל טיפול אצל גבר, ומגלה בתוכך את הכמיהה הזו, להיות כמי שנשלטת על ידי האירועים או ההורמונים, שמתבקשת למנף את האירועים האלה, כך שיכולה להעלות אתצ ההתפעמות הזו, אל אישה, במובן הזה של הנהגת הלכי הרוח.

לשם כך, בעיקר, מתבוננת על המקום בו הערוץ אל החסד, אל שיוויון הנפש, עולה מנחת הרוח העולה לנוכח הידיעה, שהנך מבורכת בחייך, כפי שאת, ומסכימה אל החסד הנוכח בחייך, להיות לך לנקודת המשען, לכל הטוב שבעולמך, ומשם מותחת ומושכת את הטוב לטוב יותר.

ויודעת את אלה בלבה.

תודה רבה.

<שלם>

שליחה על ידי X* » 10 נובמבר 2007, 03:34

השבוע הייתי בשיעור . מורה , קבוצת תלמידים , אני ביניהם.מסתכלת עליו בעינים מסונוורות.
אני חושבת ומפנטזת , אני בקושי שמה לב למה אני צריכה ללמוד שם.
אני נמצאת בדיוק במצב ההפוך למה שהקורס דורש : ריכוז מוחלט.
אני בצרות .יש לי בן זוג , ילדים, כבוד וצריך לעבוד.

(רק עכשיו , כשמצאתי קצה של חוט אני יכולה לכתוב פה כמו בן אדם , קודם הייתי בפנים כמו מרגרינה מחוממת)

היתי מבולבלת כל היום.ידעתי שבמהרה אני אצטרך למצוא מוצא .זה בלתי נסבל.

הדבר שהכי הדהים אותי הוא שהפנטזיות שלי הן שהצילו אותי .
וככה זה היה :
פינטזתי שהוא מזמין אותי ל'שיעור פרטי', 'יום כייף'.נפלא!
וכי למה שיעשה שטות שכזו .
למי זה נחוץ ?
לו זה בטח לא נחוץ (נשוי וגם מסכן את המוניטין שלו)
ולי -בטח שלא.חוץ מהעובדה שבכך הצלחתי להפיל בקסמיי עוד לובש מכנסיים.(ספורט שמאז שאני עם בן זוג לא עסקתי בו, כמקובל).

ואז פשוט הבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה . שיעור פרטי ,כמה שעות של כייף רק לעצמנו , לאהוב שהתחתנתי איתו ולי עצמי.
יום של זמן בשפע , נגיעות ועיסוי,התעלסות ,מעדנים שלא אנחנו טורחים להכין , בלי אף ילד בסביבה. ירח דבש, אפילו של כמה שעות .

התאהבות זאת מחלה. זאת ראיה מאוד לא מציאותית ולא אוביקטיבית.זה כמו להסתכל ולא לראות. זה סוג של עיורון. זה קרקע נוח לניצול רגשי, אם האיש בו מאוהבים לא ישר ולא הגון. אני אישית מעדיפה זיון טוב...בלי בלבולי מוח...לדעתי הרבה יותר בריא לגוף ולנפש.

התאהבות זאת מחלה

אז שה' יעשה אותי חולה כל השנה P-:

_ואז פשוט הבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה . שיעור פרטי ,כמה שעות של כייף רק לעצמנו , לאהוב שהתחתנתי איתו ולי עצמי.
יום של זמן בשפע , נגיעות ועיסוי,התעלסות ,מעדנים שלא אנחנו טורחים להכין , בלי אף ילד בסביבה. ירח דבש, אפילו של כמה שעות ._

אוי פשוט מקסים

דומה מאוד למה שצפריר אמר. רק יותר ססגוני

{@{@

לפעמים נראה לנו שהתאהבות זה משהו שנגרם ע"י גורמים חיצונים בלבד:
חתיך הורס, איש רוח עם ידיים טובות, מכיל ומבין.
בפועל עם הדמות הזאת אפשר למלא צורך ברומנטיות ולסתום חורים של בדידות עמוקה
ושל הזנחה רגשית. הרי מי שכבר טוב לה ומאוהבת והכל דבש לא תתאהב במטפל
(אולי אפילו לא תלך למטפל).
וגם כשמדמיינת שהמטפל מרגיש אותה התפעמות גם כלפיך המטופלת,
בכך יוצרת פנטזיה, אמנם לא פנטזיה מינית, אבל גם זאת - פנטזיה.
אולי באמת כמו שמישהי כתבה למעלה-
לגבר האנרגיה הזאת של התשוקה ההדדית מותמרת בקלות רבה יותר לתשוקה פיזית,
האישה תסתפק ב"איחוד רוחני",
שמסיבות היסטוריות לא נחשב לבגידה או אסור ולכן אותו גם קל יותר לדמיין

וגם מסיבות הלכתיות יותר נוח...
אבל עובדה נשארת עובדה:
כשהקרקע מוכנה הזרע מופיע

אפשר בפשטות ובחן להמיר את כל אותה אנרגית התאהבות המדהימה גם לבעל.
כמובן צריך לרצות בכך

מבין שתי בחירות:
לא להיות מאוהבת בכלל, סתם לדשדש מבחינה תשוקתית;
להיות מאוהבת בצד גימל ולהמיר את התשוקה לבעל -
נראה לי שהייתי בוחרת באופציה ב'

בקיצור נראה לי יותר מגוון לקבל תאבון בחוץ ולאכול בבית,
מאשר להיות רעב או רעב שמדחיק את רעבו...

נראה לי שהבעל צריך ללמוד לתת שיעור פרטי

על זה אין ויכוח, ג'יימס,
רק לצערנו הרבה מאד גברים לא יודעים איך לגשת לרעיה(\בעיה) שלהן ולתקשר איתה.
לכן הוחלט באופן לא רשמי אבל חד משמעי, שכל עבודת התקשורת בזוגיות
מוטלת על כתפיה השבריריות של האישה. )-:
אח"כ אומרים "אישה בונה אישה הורסת"
(שזה עיוות פולקלוריסטי של משפט מהגמרא שתמיד מצליח להקפיץ אותי)

כוכב,
_רק לצערנו הרבה מאד גברים לא יודעים איך לגשת לרעיה(\בעיה) שלהן ולתקשר איתה.
לכן הוחלט באופן לא רשמי אבל חד משמעי, שכל עבודת התקשורת בזוגיות
מוטלת על כתפיה השבריריות של האישה._

במובן הזה, של הרבה מאוד גברים, או כל נסיון להכללה, זו בריחה לשמה.
שכן, דווקא תחת ההכללה הזו, נמצאת האשה כמייצגת את כל הנשים והגבר כמייצג את כל הגברים.
אז, כמו ניטל ההיבט האישי ממערכת היחסים.

כאן, אם אישך לא יודע כיצד לגשת אלייך, טוב אם מתבוננת על המחסומים שאת עצמך מציבה שם.
שכן, על פני לא יודע, שתמיד יכול ללמוד - לא יכול לגשת אלייך כרצונך, מתוך ההיבטים האישיים של מי שהוא, ובמובן הזה אין אלה באחריותך, ובמקביל, בעיקר בשל אותן חומות שאת עצמך מציבה בפניו, כמו בפני כל העולם כולו.
כאן, היאך יגש המעריץ אל הנערצת, לשביעות רצונה של הנערצת, כאשר מתבוננת עליו מלמעלה, וכתפיה השבריריות נמשכות כלפי מעלה באי הסכמה?

לכן, מה שכן באחריותך, הוא לפרק את התנשאותך, להודות על הקיים,ולסלול מחדש את דרכי הגישה אלייך.
כך, שהאיש שלך, זוכה לדרכים אישיות, שרק הוא זוכה להן, בדיוק כמו בחיי האישות.שרק הוא זוכה להיות איתך באלה.

כאן דווקא, פתיחות והסכמה, והיענות, ושהודייה, כמו יחדשו את הדרך, ירחיבו אותה, ומכאן, דרך זו האינטימית, היא זו הבסיסית וממנה יפתחו עוד דרכים אינטימיות אלייך - וממך.

מכאן, שעל פני להעלות את השיח הזה בין הגברים והנשים, שכולם מכדור הארץ, ולהניח שם בקורת, מעלה על נס את הזיווג הזה, שלך ושל אישך.
שאם נסחפת לויכוח ניתן לומר בין זכרים ונקבות, אין הדבר תורם אלא ניכור בינך לבין אישך, ובעיקר - בינך לבין עצמך.

בלב הזכריות - נקביות, בלב הנקביות זכריות.
כך, שהיות ובלב כוכב נוגה לא מתקיים אף פן של מאדים, ובלב מאדים לא מתקיים אף פן של נגה, הנסיון להפרדה הזו, איננו אלא עיוות של קונפליקטים פנימיים, ונמצא משרת את ההתבדלות הזו, לטובת המשך והעמקה של הפרדה, התרחקות, ובמובנים רבים, אלה מעלים את הסבל לעיגונו.

מודה ומהללת את חייה. מותחת את הטוב, וזוכרת שככל שתהיה נפרדת ושונה בתוך הזוג הזה, נמצאת כחלק ממנו.

תודה רבה.

<שלם>

צפריר, כל מילה

הלואי שאצליח לעשות את העבודה
הקשה לי מאד-מאד.
על זה בדיוק כתבתי כרגע ב מסרים מכוכב נגה
אני יודעת שיש לי המון עבודה, וכשאני לא משתדלת בעבודה זו,
אני והסובבים לי סובלים
)':

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף אני גם.
מה שעוד יותר מעבן אותי שזאת פעם שניה שזה קורה לי בעשר שנים.
בפעם הראשונה זאת הייתה האישה הכי מדהימה בעולם והיום זה הגבר הכי מדהים בעולם.
ואני עוד חשבתי שהתאהבות היא בסך הכל טריק ביולוגי בשביל להביא עוד ילדים לעולם.
אז לא, טעיתי.
כרגיל.

אניחושבת שהשפה שלנו דלה מכדי לעזור לנו להבין את הדבר הזה.
לדעתי, הרבה פעמים זאת לא התאהבות בכלל.
זה משהו אחר.
(ארחיב מאוחר יותר)

לדעתי, הרבה פעמים זאת לא התאהבות בכלל.
גם לדעתי. אחד הניחושים שלי הוא שיש פה אלמנט של תלות במישהו שמעיר אצלנו את התקווה/האשליה שסוף סוף נזכה באמא/אבא/הורים. אנחנו מפרשים את זה כ"התאהבות" כי כשאתה אדם בוגר ויש לך רגשות מסוימים כלפי אדם בוגר אחר, הפרשנות היא במקרים רבים "התאהבות". אבל זו פרשנות.
כמו ש"חרדה" ו"התרגשות" יכולות להיות בעצם אותה תחושה בבטן, אבל אם תפרש אותה כ"חרדה" תרגיש רגשות שליליים, בעוד שאם תפרש אותה כ"התרגשות" זה יצבע את הכל באור חיובי, וזה טריק שמאמנים רבים משתמשים בו להוציא אנשים מפרשנות חרדתית.

שליחה על ידי מירב* » 29 יולי 2017, 22:55

הגעתי אל הדף הזה אחרי כל כך הרבה שנים מיום שנכתב, ואולי טוב שכך... תסלחו לי אם אכתוב מזוית לגמרי לא רגילה - אני חושבת שהמצב הזה בו נשים מתארות התאהבות {כל אחת ופרשנותה למושג זה } כלפי אדם שהוא מטפל, בעל או מורה היא מצב מתבקש וטבעי - האופטימלי היה אם בן הזוג הוא כל אלו - כך להוויתי - שכן בן הזוג הוא אכן במערכת יחסים בריאה המורה, המטפל והמעניק התרגשות ורצון להתקדם ולגדול... להשתפר... מדוע זה מבהיל אותנו? זו השאלה האמיתית. מדוע החברה מגיבה אל רגש התמסרות - כאל איום... פרקים בשליטה ואיבוד שליטה במערכות יחסים -
הנה - כוכב כותבת כי הרגישה התאהבות - ולא היה פירוט לגבי מיניות כפי שהגיבו המשיבים אלא התרגשות - עולם של רגש עוצמתי.
ביחסי מטפל מטופל מתרחש מצב המצריך הישענות, אימון, ביטחון הדרך... התפעלות... כל אלו הם דרך טבעית המובילה להערצה והתמסרות כלפי מי שיוכל לספק את התכונות הללו.
האנשים איתם אנו נפגשים הם ביטויים של "עצמנו" ושל "הבורא" אם אוכל להגדיר זאת כך - ובמפגש התאהבות אינה דבר פסול כלל. מה רע בלאהוב את עצמנו? רב המחלות בעולם נובעות דווקא להיפך, מה רע לאהוב את הבורא? להעריץ אותו...
אפשר וגם אפשר - אם אין את התכונות הללו אצל בן הזוג - לבוא ולומר לו - הנה - מקום לגדול.
אפשר ואפשר להתאהב. להעריץ את המטפל, האדם, החבר למסע... ואין זה מאיים כלל. כנות במערכת יחסים תשמש להגנה. ואני מבינה את הרצון להתרחק מתוך סיטואציות של אובדן שליטה עצמית אבל יש מקום מבוגר יותר - אותו המקום אומר אני אוהבת. אני מתאהבת. אני שולטת בגופי וברגשותיי ובחיי. אני מתחשבת ברגשותיו של בן הזוג. אי לוקחת אחריות לתהליך. ולא - לעולם לא אבקש ריגוש במחיר של פגיעה ביקרים לי או אובדן חבר למסע אשר נותן לי דרך ואני מכבדת אותו ואת הדרך
לפני שאני מעריצה או מאבדת עשתונות בתוך התאהבות אני מבקשת את הטוב ביותר. לא רק עבורי. גם עבור היקרים לי. גם עבור המטפל שהוא משפיע דהיינו קול של האלוהות כלפיי.
מה זה ייתן להפיל אותו רוחנית ורגשית אל מקום של התמודדות שכזו? ואז המדמה מתפזר

הפעם האחרונה ששמעתי מישהו אומר שהגבר הוא קול של האלוהות כלפיי. זה היה ציטוט מכתבי קודש נוצריים, והם תיארו מערכת יחסים שבעיני היא נוראית.

אני לא רוצה מורה שהוא מדריך, מעורר הערצה, ביטוי של הבורא, או בצורה אחרת נעלה עלי. אני רוצה מערכת יחסים שיוונית, ושאנשים אל ירמזו שמערכות יחסים בהם הגבר הוא העליון הן בריאות, ומערכות יחסים שיויוניות - לא.

ואם זה לא נראה לך עניין של מגדר, תחשבי - מתי בפעם האחרונה שמעת שאומרים לגבר שבמערכת יחסים בריאה האישה אמורה להיות המורה, לעורר הערצה, רצון להשען, התפעלות, קול של האלוהות כלפי הגבר? לא שמעת?

כי מה שתא אומרת נשמע לי כמו התגלמות הפטריאכיה. ויש המון סיבות טובות לפחד מהפטריארכיה - היא עשתה מספיק נזק לאורך אלפי שנות הסיטוריה, ועושה אותו בימינו אנו.

אה, ואני אשמח מאוד אם לא תדברי בשמן של נשים אחרות ותכניסי מילים לפיהן. אלא אם כן כתבת את ההודעה בקבוצה ויש "אנחנו" אמיתי מאחורי ההודעה שלך, ואת לא סתם מנסה להכניס בסאבטקסט את הפרשנות שלך למה שנשים אחרות אמרו בתור עובדה, וגם לייחס להן את הדעות שלך.

שליחה על ידי מירב* » 30 יולי 2017, 00:32

אשה במסע - אני מצטערת מאוד אם המילים שלי "יושבות" על מילים הקשורות אצלך בתודעה בצימצום של הבנה או טרומה כפי שאת כותבת. נצרות זהו מושג רחב מאוד ואין לי יכולת להתייחס להפנייה הזו. לעניין שיוויוניות אל תטעי בי - הגדרת בן הזוג למסע כ"קול של האלוהות כלפיי" לא מצמצמת אותי כלל, להיפך. גם אני "קול של האלוהות כלפיו" ועדיף לו לשמוע לי

כאשר הדברים פועלים באופטימליות כזו אין חשש של בגידה או אי נאמנות כי ברור לנו מקומנו ומקום אנשים נוספים בחיינו.
הבעיה היא אי הסדר בחיינו כאשר אנו לא מוכנים לשקף קול של אלוהות או לשמוע לו
אבל זה נושא שאינו תחת הכותרת הזו
לילה טוב

שליחה על ידי מירב* » 30 יולי 2017, 00:43

אשה במסע אני קוראת שוב ושוב את הטקסט אותו כתבתי ולא מבינה מה כתבת על "אנחנו"
כשאני מדברת בלשון רבים אלה הן תובנות כלליות. לא דיברתי בשם שום אישה אחרת שאינני מכירה אלא מתוך הבנה רחבה של הדברים ... לימוד רוחני של עשרות שנים.
כמידת ההתנגדות כלפיי וכלפי דבריי - כך מידת ההתנגדות המונעת ראייה אמיתית של הדברים מתוך כנות פשוטה.
אינני פטריארכאלית כלל אבל גם אינני מטאריכאלית - ההגדרות המערביות השגויות הללו אינן שגורות על לשוני הן נולדו מתוך צימצום מחשבה של נשים חוסמות.
לצערי הרב עד מאוד מי שיצרו עולם פטריארכאלי הן דווקא נשים. נשים חסומות. עולם טבעי נותן משקל שווה וכבוד לשני המינים ללא תחרותיות בינהם.
אי אפשר בלי יום. אי אפשר בלי לילה - מה הרעיון לריב מי חשוב יותר יום או לילה ???

נצרות זהו מושג רחב מאוד ואין לי יכולת להתייחס להפנייה הזו.
אני יכולה לצטט לך, אבל זה יהיה תרגום. אין בישראל קהילה רחבה מספיק בשביל שאוצר המילים וצורת ההתנסחות המתאימה יהיו נטועים בשפה העברית.
העניין הוא שנשמעת לי כמעט מילה במילה כמו כומר שאומר שהאיש הוא ראש המשפחה ואישה צריכה לציית לו כמו לאלוהים. ואותי אישית זה ממש דוחה. במיוחד כשזה בא תחת "אנחנו". עם נשים שחושבות שהן צריכות לציית לגבר כראש המשפחה, אין לי שום בעיה, כמו גם עם המצב ההפוך.

ושוב, את יכולה לתת לי דוגמא אחת בו הודעה כמו שלך מופנית כלפי גבר? שבו גבר אמור לראות באישה מורה, להעריץ אותה, להשען עליה, להתמסר לה?

אני לא אומרת שאת מצמצתמת את עצמך, אלא שהמילים שלך יוצרות מערכת יחסים בה הגבר נמצא במקום גבוה יותר מהאישה, ואין שיוויוניות ומבט מגובה העיניים. כי, מורה ותלמידה זה לא מצב שיווני. ו"התמסרות" זו מילה שמופנית כלפי נשים בצורה לחלוטין לא פרופורציאונלית. ואותה הודעה פשוט לא עובדת בהיפוך תפקידי מגדר.

וזה שאמרת את זה בתור "אנחנו" לגמרי הקפיץ לי פיוז. מצטערת, כנראה יצא תוקפני @} ניסיתי שלא, אבל אני לא סומכת על האובייקטיביות שלי במצבים כאלו.

מירב, אני מוצאת שחוסר ההסכמה בינינו הו אלא כזה שיאפשר איזשהו דיאלוג. אז ההודעה הזו היא יותר סוג של גילוי נאות, ואני לא מצפה שתסיכמי איתי.

האמירה שלך מי שיצרו עולם פטריארכאלי הן דווקא נשים._ היא פשוט שגויה עובדתית שגויה ברמה של "השמש סובבת סביב כדור הארץ", ומזיקה יותר ממנה. כמו גם הטענה ש _עולם טבעי נותן משקל שווה וכבוד לשני המינים ללא תחרותיות בינהם. שגוויה בעליל. כל מה שצריך זה להסתכל על החיות למיניהן. יש חיות עם מערכות יחסים שיוויוניות, ויש כאלו עם מכרת יחסים מאוד לא שיוויונית בין המינים.

האמירה: מידת ההתנגדות כלפיי וכלפי דבריי - כך מידת ההתנגדות המונעת ראייה אמיתית של הדברים מתוך כנות פשוטה. היא אמירה מתנשאת להפליא כלפי כל מי שלא מסכים איתך, וכזו שמראה על חוסר כל אפשרות לדיאלוג בו את מכבדת דעה אחרת משלך (בלי לרמוז שהיא לא כנה, או לחשוב על זה שאולי את זו שמתנגדת, או שהראייה שלך היא לא ראייה אמיתית של הדברים פחות משלי).

את מוזמנת להתעלם מההודעה הקודמת שלי. לו הייתי רואה את ההודעה השנייה לא הייתי כותבת אותה.

ממליצה לכל מי ששוקלת להתפתח רוחנית לא לבחור בהפתחות רוחנית שמובילה למחשבה שכל האמת נמצאת בידייך. בעיניי, זה לא התפתחות רוחנית אלא האדרת האגו, ובעיני הם די סותרים אחד את השני...

מירב היקרה
קראתי בעונג את דבריך. נשמע שאת אישה של אהבה וכך את רואה את העולם. כמקום של אהבה.
לדעתי, אהבה זה דבר נפלא. אין באהבה כל רע. אין בהתאהבות דבר רע. אין דבר רע בלסמוך על מטפל.
בכלל, כאשר מוותרים על תחושת הבעלות המזויפת על בן הזוג, משחררים בזאת גם את תחושת הבעלות המזויפת שלכאורה יש לו עלי.
אינני שייכת לאף אחד. גם לא לי וזכותי לאהוב ולהיות נאהבת.
יש מילים שמנסות להפוך אהבה לפסולה. לכזאת שצריך להתבייש בה. לכזאת שאסור להציג אותה בגאווה בחלון הראווה שלך.
מילים שטוענות שאם את שייכת לקבוצה מסוימת אז את גם צריכה להרגיש את מה שהקבוצה הזאת מכתיבה.
ריגשת אותי ושמחת אותי ואני מאחלת לך שתמשיכי בדרכך. דרך האהבה.
שתמשיכי לאהוב ולהיות נאהבת. שמתמשיכי ללמוד וללמד
שתזכרי שאהבה, על כל היבטיה, היא קדושה ואין בה רע.

בו גבר אמור לראות באישה מורה, להעריץ אותה, להשען עליה, להתמסר לה?

פנטזיה יפה אבל תלושה לחלוטין מהמציאות.

גם, נשמע כמו תיאור מדויק להפליא של מערכת יחסים של ילד ואמא

מהי מציאות ומה תלוש ממנה זה נושא לדף אחר. חלק גדול מהעולם שלנו, זה שאנחנו רגילים לקרוא לו מציאותי, אין לו קיום מחוץ לעולם המחשבות האנושי. רוב מה שאנחנו מאמינים בקיומו הוא למעשה אמונה.
אולם, אם ננסה למצוא קשר בין סוגיית ההתאהבות במטפל אז לדעתי המטפל אינו אלא דמות שאנחנו מטילים עליה את המחשבות שלנו. את הבעיות שלנו. את הלבטים שלנו. הוא הוא קיים בעולמנו כי הזמנו אותו אליו. הרי לא ידענו בכלל על קיומו פעם. האם הוא היה קיים אז? מעניין..
ובכלל, להבנתי, מטפל אמיתי, בכל גישה טיפולית כמעט, ינסה להוביל את המטופל שלו אל עולמו הפנימי של המטופל מתוך הנחה ששם נמצאת הבעיה.
לכן, יפה שהמטפל שלך, זה שאת בחרת, הצליח להוביל אותך לאהבה. זה סימן להצלחה. לכן אני שמחה ומפרגנת. אין זו אהבה אליו זו אהבה אליך והוא הגשר אל עצמך.

_אניחושבת שהשפה שלנו דלה מכדי לעזור לנו להבין את הדבר הזה.
לדעתי, הרבה פעמים זאת לא התאהבות בכלל.
זה משהו אחר._
והמשהו הזה הוא הזדקקות.
צורך.
יש משהו באדם השני שמאיר כמו זרקור על צורך שלך.
פתאום את מודעת לצורך הזה, ומוצאת את עצמך נופלת רגשית, או מנסה ליפול לתוך זרועותיו של האדם שהעיר את המודעות הזאת.

בניגוד להתאהבות, שיכולה להתרחש עם האדם המתאים או עם אנשים לא מתאימים, "נפילה" כזאת בהגדרה מתרחשת תמיד עם האדם הלא-נכון. כי אם זה האדם הנכון למלא את הצורך הזה, את לא נופלת ולא נהיית רגשית ולא בטיח - את פשוט מרימה אליו טלפון וקובעת פגישה

זאת לא אהבה, כי את והרגשות והצרכים שלך הם במרכז הכמיהה הזאת, ולא האדם השני.
היחס אליו עלול להיות אינסטרומנטלי כמעט.
עשוי להיות מצב שבכלל את לא מזהה אותו ואת הצרכים שלו ממטר.
זה לא רע, זה טבעי, זה חלק מהחיים, אבל אהבה זה לא.
וקל יותר להתנהל עם זה כשמבינים מה זה.

אז מה עושים עם זה?
תשובה שלי: מניחים למצב הזה להתקיים ברמת הפנטזיה, כי זה יכול להביא לגדילה והבנה עצמית ודברים טובים.
מקבלים את העובדה שהראייה שלי את האדם האמיתי היא כרגע מעוותת ומועדת לטעויות.
ומחליטים איך והאם ועד כמה להמשיך להיות אתו בקשר, מתוך הגינות כלפי שניכם, בלי לפגוע בו או בעצמך.

כתבת יפה, תמרוש רוש.
עשוי להיות מצב שבכלל את לא מזהה אותו ואת הצרכים שלו ממטר.
מן הסתם, אם מדובר במטפל. אם הוא עושה את עבודתו נאמנה, את לא אמורה לזהות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדף הזה ממשיך..

מן הסתם, אם מדובר במטפל. אם הוא עושה את עבודתו נאמנה, את לא אמורה לזהות אותם.
אוי, זה כל כך לא נכון....

התאהבתי בפסיכולוגית שלי
רציתי לשתף פה ואולי לקבל עצות, התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית מהממת, בערך בגילי,
אישה חמה חכמה מבינה מכילה. כמה חודשים הכל זרם, שיתפתי וחשפתי בלי חשבון הכל, אבל בדיעבד אני מבינה שמאוד נזהרתי מלהיחשף רגשית. אבל היא בחכמה לאט ומאוד בזהירות נגעה ברגשות שלי. ובאיזשהו שלב מצאתי את עצמי בלי חומות הגנה - והתאהבתי בה. ממש. עכשיו אני בנקודה שהאינסטינקטים זועקים לי לנתק מהר את הקשר כי זו האהבה נכזבת וקשה שבה כל מה שיש לי זה פעם בשבוע שעה של דיבור, מצד שני אחרי שקראתי וחיפשתי בגוגל קצת על התאהבות במטפל, ועל מושג שנקרא "העברה", ברור לי שהחסך באם שיש לי מהילדות נפל על המטפלת הזו, ומה שקורה לי עכשיו זה אותה חוויה של אמא בלתי מושגת, מרוחקת, מוגבלת, בלתי מוחשית, אותו דבר בדיוק קורה לי בהווה עם הפסיכולוגית. זה מביא אותי למקום בחיים שאני מרגישה שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים. שעד שהצלחתי להיפטר מהכמיהה-אכזבה האין סופית-היום יומית לאמא (כי אמא שלי נפטרה), עכשיו הכל צף וחוזר לי במלוא העוצמה ובהווה - קשר של אכזבה ידועה מראש ואשליה מפגרת של כמיהה בלתי נשלטת שהיא תהיה לי לאמא-בת זוג.
ממש מתלבטת מה לעשות, האם להפסיק את הטיפול ולהתנתק או להלחם באינסטינקטים שזועקים בי לברוח ולמשיך ללכת לשם ולכאוב את האכזבה של האהבה בלתי אפשרית הזו...
אשמח לעצות....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סתם אחת שלום , מבין לליבך , לא יודע מה הייתי עושה עם זה , אבל אולי כדאי לשתף את המטפלת ואולי היא תתן לך כלים להתמודד עם המצב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חלק מהרעיון של הטיפול- להציף את הרגשות האלו וכך אפשר לעבד את הרגשות הכלואים האלו.
דווקא דרך זה שזה צף בטיפול.
שווה לך לנסות.

סתם אחת,

חדמשמעית, לדבר על זה עם המטפלת. בדיוק בשביל זה היא שם.
היא אמורה להגיב בהבנה, באמפתיה. היא אמורה לעזור לך לעבד את החסך, ליצור חוויות מתקנות (מאוד מומלץ שאת תהיי במרכז החוויות האלה, לא היא), ללמוד לתת לעצמך את התגובות האמהיות שאת זקוקה להן.
המטרה היא ללמוד להיות האמא של עצמך.
אם היא מגיבה לא כהלכה, אם יש איזשהו סימן שהיא מזינה את ההתאהבות הזאת או מטפחת תלות שלך בה או לוקחת אותך לכיוונים לא ראויים - אז הזמן לברוח ממנה כמה שיותר מהר.

את יכולה להפסיק את הטיפול ולהתנתק, אם זה מרגיש לך חזק מדי ושלא תוכלי להתמודד אתה היטב, ולטפל בעצמך באופן אחר.
המטרה , שוב, היא להחלים את הפצע הישן ולספק לעצמך את הצורך שעכשיו איתרת וזיהית. ויש כמה דרכים אפשריות להגיע לשם.

אבל, אם את בוחרת להסתלק מהסיטואציה הזאת ובמקביל לא מטפלת בשורש הבעיה, אז יש סיכוי טוב ש"התאהבות" כזאת תקרה לך שובפעם, על כל כאב הלב והאתגרים הכרוכים בה.

מומלץ לנסות ולחפש באינטרנט חומרים של דן בראון על טיפול בעזרת דמיון כדי לתקן חוויות הוריות לא מוצלחות. אני לא יודעת אם החומר הזה זמין ברשת - הוא מתואר בספר מקצועי שהוא כתב על טיפול בקשיי attachment - אבל שווה לנסות לחפש.
העיקרון, כמו שאני מבינה אותו, הוא שאפשר ליצור חווייה מתקנת והחלמה בעזרת דמיון מכוון של חווייה הורית מתקנת. אז אם את משתוקקת למטפלת שלך כאל אמא, מדוע שלא תנכסי אותה אל הדמיון שלך, ובמרחב הפרטי הזה תתני לעצמך ללכת עד הסוף, ותראי מה יקרה?
כל זה, בידיעה החדה, הברורה והלא-מתפשרת שבעולם המציאות זה לא יקרה

חומרים של דן בראון על טיפול בעזרת דמיון כדי לתקן חוויות הוריות לא מוצלחות

הנה https://www.youtube.com/watch?v=z2au4jtL0O4&t=183s

הנזקים וההרס בטשטוש הגבול בין מטפל למטופל, לצערי הקורבן הייתה נערה בת 17 במוסד לתשושי נפש.
עם כל סימני האזהרה, התערבות של המשטרה והנהלת המוסד עדיין לא הצליחו למנוע את הסיום הכל כך כואב ומיותר.

דגן, תודה!
הסרטון הזה מדכים את העיקרון של עבודת הדמיון כדי ליצור תיקון.
הממנו, יוטיוב הוביל אותי לראיון של שעה וחצי אתו. עדיין לא צפיתי, אבל זה אמור להיות מאוד מעניין.