א. את הקושי שיש לי עם אמי [ולא רק - המשך יבוא מיד]
ב. את העובדה שחשבתי שאני במקום טוב כל כך [הזכרתי כבר את יהירותי בענין זה?] והנה- אני מוצאת שהקושי קיים...
_אמי היא אדם לא קל, בלשון המעטה, דומה לרבות שהוזכרו כאן לפני.
אז רק על קצה המזלג - ביקורתית באופן קיצוני, זקוקה לשליטה באופן קיצוני, רדתה באבי ביד רמה, ניסתה לרדות גם בי, מעולם לא אהבה לחיות, תמיד ראתה ורואה את הצד השחור של החיים, תמיד מה רע, כמה קשה, איך אנשים רעים וכו'. שואבת אנרגיות בצורה קיצונית, כל מי שלידה הופך להיות דעוך ונטול אנרגיות [הבן הצעיר שלי היה מתעייף ונרדם בנוכחותה!]. שיחות רבות היו מסתיימות בפיצוצים קולניים, או לחילופין - ברצון שלי למות [ממש! לא באופן סמלי] מתוך התסכול וחוסר היכולת להוציא ולבטא את הכעס._
גם בעלי הוא אדם לא קל [כבר אמרנו - "לבסוף מוצאים אהבה", לא סתם נישאתי לו] -
אדם חריף ומוכשר ביותר, מעשי מאד, פרפקציוניסט, עניני, אולם שיפוטי מאד קודם כל כלפי עצמו וכמובן כלפי אחרים, ביקורתי מאד,בוטה, פאסימי, חשדן ומתקשה לתת אמון, בעל דיבור מינימלי ביותר מבחינה רגשית עם עצמו.
יש לנו קושי גדול מבחינת האינטימיות בינינו, אבל הז סיפור נפרד.
מה ששייך לדף זה הוא, שגם בנוכחותו, כמו בנוכחות אמי, אני מוצאת שהאנרגיות שלי דועכות, אני נעשית עייפה, מדוכדכת, מצומצמת, לא שמחה.
לאחרונה חוויתי חוויה במקום העבודה החדש שלי הקשורה גם כן לענין זה: המדובר במנהלת אשר מאפייניה דומים לאלה של אמי ובעלי : אינטליגנטית ביותר, רהוטה, תובענית מעצמה [חזרה לעבודה שבוע וחצי לאחר הלידה של בנה הרביעי], בוטה, חשדנית ומתקשה לתת אמון, פריקית של שליטה [בימים שאינה נמצאת - עדיין בחופשת לידה - מנהלת הכל מהבית בטלפון], דורשת שהכל יתואם איתה, אין אוטונומיה לאיש.
אני מצאתי עצמי נשאבת בהרף עין למקום של ילדה קטנה, נטולת אנרגיה, חרדה, פוחדת "להתפס" על מעשים שהמנהלת "לא מאשרת".
המצב היום הוא כזה [לאחר כשבועיים] שאני הולכת להחליף מקום עבודה.
מה אני שואלת?
אני שואלת איך מסתדרים בכל זאת עם אדם כזה.
איך לא נשאבים למקומות האלה.
[דרך אגב, גם כעת, תוך כדי כתיבה בנושא, אני מוצאת עצמי רהוטה פחות מבדרך כלל ובעלת אנרגיות נמוכות יותר מהרגיל....]
אני מרגישה שהדרך היחידה שלי היום להשאר "על הרגליים" היא להתנתק.
מהמנהלת וממקום העבודה - זה בסדר.
מאמי ומבעלי .............
