התנגדות להנקה

שליחה על ידי חברה* » 15 יוני 2005, 11:48

מה הייתן יכולות לומר לאשה שבן זוגה, הוריה וחמיה מתנגדים להנקה?
אשה שרוצה להיניק אבל לא מקבלת תמיכה?
אשה שמרגישה שנישואיה יגמרו אם תמשיך להיניק?
מה גורם לבן זוג להתנהג כך?מה גורם להורים להתנהג כך?

את יכולה לספר קצת למה ההתנגדות?
גם המשפחה שלי התנגדה להנקה ובסופו של דברים דברים הסתדרו והנקתי עד שההנקה נתקלה במכשולים אחרים.

אשה שמרגישה שנישואיה יגמרו אם תמשיך להיניק?
סימן שיש שם משהו בעיתי במערכת, בלי קשר להנקה. הם (או לפחות היא) צריכים לעשות משהו בקשר לעצמם ולזוגיות שלהם.

מסכימה עם גילה. לחלוטין.

שליחה על ידי חברה* » 15 יוני 2005, 18:48

למה תיבת הטקסט כל כך למטה? זה רק אצלי?
למה ההתנגדות?
סיבות לא רציונליות לחלוטין. לא משהו שניתן להתוכח עליו או להציג עמדה בעזרת עובדות. בעיני הבעל כל "הוכחה" שאישתו מביאה היא "מכורה" כי באה מגורם פנאטי .של כל פנאטיות ההנקה האילו.גם משרד הבריאות וארגוני הבריאות מגזימים. עובדה שכולנו גדלנו יפה מאד על חלב פרה.

אשה שמרגישה שנישואיה יגמרו אם תמשיך להיניק?
כן. והוריה וחמיה מאשימים אותה בכך שבגללה בעלה והיא מסוכסכים. שבהתעקשות הפרימיטיבית והפנאטית שלה תביא לגירושין.

הוא מוכן ללכת ליעוץ רק אם תפסיק להיניק.

הלב שלי נשבר. אני מעודדת אותה שוב ושוב ללכת ליעוץ. אני לא מבינה את התנגדות הבעל. שאלתי את בעלי. ניסינו להבין יחד מה עשוי להפריע "באמת". מתחת לכל האמירות הללו.אולי זה עניין של שליטה. שהוא רגיל להכתיב את הכל והנה יש לה דעה משלה.
היא חושבת שאם תפסיק להיניק הכל יפתר.כך כולם אומרים לה.

בן כמה התינוק?
היא חברה קרובה שלך?

שליחה על ידי חברה* » 15 יוני 2005, 19:28

תינוק קטן (לא פעוט)
היא לא חברה מאד קרובה אבל לאחרונה היא מרגישה שרק אני יכולה להבין את מצבה ואני מרגישה שהיא מצפה ממני לאיזה סוג של פיתרון.

כמה עצוב.

מסכימה עם גילה ועם בשמת. הם צריכים לחפור יותר עמוק בקשר שלהם. ההנקה זה רק ביטוי למחסומים שלהם. אני מבינה את המקום של החמות ו\או אמא: הרי זה מאיים על החינוך שלהם במקרה ולא הניקו בעצמן . משומה אני סבורה שאם היו מניקות לא היו מתנגדות כ כ . ממש קשה לי לחשוב על סיבות אפשריות של התנגדות מצד הבעל. אולי זה קנאה?
אבל אולי כדאי ללכת ביחד לאיזה רופא ילדים (כמובן אחד שתומך בהנקה). אולי אפילו למפגש של לה לצ'ה. למרות שזה יכול להראות לו (לבעל) "פנאטי" מדי. אולי יכול לעזור אם הוא יפגוש כמה אבות של תינוקות יונקים שמוכנים לדבר איתו על זה.
איזה מצב קשה זה. גם ככה יכולים להיות קשיים למיניהם בהנקה ואם אין לך תמיכה... זה לא פייר.
תמסרי לה ממני

גדול.
<ורוניקה נזכרת בהרצאות של אנשים קרובים וטובים על "מנוחה" שתינוק זקוק , ולכן כדאי לתת לו מוצץ במקום ציצי. התינוק היה אז בן חודש בערך.>

מה יקרה אם היא תשאל את בעלה דוגרי - "האם אתה רוצה להתגרש בגלל שאני מיניקה?"?

ומה אם הוא יגיד כן ?
אני ממש לא יועצת זוגית אבל ברור לגמרי שאם היא תסכים ותפסיק להניק בעית השליטה בה ושלילת זכויותיה ורצונה יעלו במקום אחר. חשוב שלפני כל החלטה היא תבין את זה. לא הולכים לייעוץ "בתנאי ש..."
כמה עצוב.

נראה לי שהשאלה היא האם אתה רוצה להתגרש (בכלל) ובהנחה, ותקווה שהתשובה היא לא, זה צריך להיות פתח לדיון. אם אתה לא רוצה, זה אומר שיש כאן אהבה או זוגיות ששווה לשמור עליה, ומכאן צריך לכוון לייעוץ, כדי לראות איפה הקשיים ולהתגבר עליהם. ברור שיש כאן עוד נושאים, וההנקה היא רק חלק מזה.

כמה עצוב.

ומה אם הוא יגיד כן ?
אזולי זה כן מצב לטיפול זוגי?
אזולי היא תבין שהוא לא הוגן, ומפעיל לחץ משפיל וכמעט אלים?

כן, מה ש-אף חצוף אמרה.

שליחה על ידי חברה* » 15 יוני 2005, 20:42

הבעיה עם המשפחה זה לא רק שאינם תומכים בהנקה אלא שמצדדים בבעל ומאשימים אותה בבעיות בינהם.
הם היו אצל כמה רופאים. רופא אחד התגלא כלא מבין בהנקה ואמר שטויות .רופא אחר המליץ מאד על הנקה .אתן יודעות איך זה חלק מהרופאים.
מפגש ללל בעיני הבעל זה מפגש של פנאטיות.
אני מנסה להסביר לה זה עניין עמוק בקשר אבל היא מסרבת להקשיב. איך אפשר לפשט את זה?
הבעל מפעיל לחצים. מסתבר שהוא מעביר את הפוקוס אליה ומאמים אותה ואת הפנאטיות שלה במצב שלהם.
אני מעוניינת לשמוע גברים באתר ומה דעתם על ההנקה של בת הזוג.
בעיקר אם יש להם צד מתנגד,אפילו בעילום שם
נכנסת פה שאלה של מי הזכות להחליט לגבי הילד?

כיצד הוא מסביר לה מדוע הוא מתנגד?

שליחה על ידי חברה* » 15 יוני 2005, 20:51

הוא לא מנמק.רק מטיל שורת איסורים.למשל בלילה הוא חיב לקבל בקבוק.אסור להיניק מחוץ לבית ,אסור להשתמש בפטמה עם חור קטן ,וכד'. בעצם הוא אמר שהוא רוצה לדעת כמה הוא אוכל.

נכנסת פה שאלה של מי הזכות להחליט לגבי הילד?
אני מרגישה שזו לא השאלה כלל בבעיה הזאת. ושגם אין תשובה אחת עליה (גם לא שתיים) אבל אם האמא נושאת על גופה את אמצעי ההאכלה של הילד, זכותה להחליט לפחות בנושא הספציפי הזה.

בעצם הוא אמר שהוא רוצה לדעת כמה הוא אוכל.
זה נותן זווית חדשה. אולי, כמו גם נשים רבות (אני הייתי בינהן), הוא פשוט לא סומך על ההנקה, ומחריד אותו שהוא לא רואה מה עובר וכמה?
אולי היה לו חלום הורות אחר, שבו הוא מחמם, מטפטף על גב היד, וצופה באהבה בתינוק הגומע, והיא באה והפכה את הכל לתהליך בלתי נראה שאין לו מקום בו?

אולי הדרך שלו להביע את התיסכול היא בכוחניות והטלת איומים ואיסורים?

הוא לא מנמק.רק מטיל שורת איסורים.למשל בלילה הוא חיב לקבל בקבוק.אסור להיניק מחוץ לבית ,אסור להשתמש בפטמה עם חור קטן ,וכד'. בעצם הוא אמר שהוא רוצה לדעת כמה הוא אוכל.
זו בעיה קשה ביותר של שליטה. זה עובר את הגבול של הפתולוגיה. הוא בטירוף מערכות ולא יודע איך לסלק את התינוק הקטן הזה מאשתו. המשפחה כולה תומכת בו, כי גם הם מבוהלים מתינוק שלא "מסלקים" אותו.
את יכולה להדפיס לה דפים מהאתר של drirene.com ?
כל מה שקשור לקורבן ומתעלל. כל מה שהמלה שליטה control מופיעה בו.
עד שהיא לא תבין שזו לא שאלת הנקה אלא שאלת דיכוי ושליטה - היא לא תוכל לטפל בזה.

היא חייבת לזהות את תחושת הקורבן: אשמה, המחשבה ש"אם היא רק תעשה את מה שהוא מבקש, אז הכל יהיה בסדר והוא יאהב אותה". זו כמובן אשליה. ככל שהיא תיכנע - החרדה שלו רק תגבר.
זה לא קשור להנקה, אבל היא חייבת לנפות היטב לאיזה בעלי מקצוע הם הולכים.

האם הם גרים באיזור ירושלים? כי היא יכולה ללכת איתו לפרופ' ארטור אידלמן מבית החולים "שערי צדק", שהוא אחד המנסחים של הצהרת ה-AAP המעודכנת על הנקה והשימוש בחלב אם (יש קישורים באתר בדפים אחרים. גם את המסמך הזה אפשר להדפיס. הוא רפואי, הוא באנגלית, הוא מלא מראי מקום, הוא של אחת משתי הסמכויות העליונות בעולם בנושאי בריאות (השניה היא ארגון הבריאות העולמי, והוא עוד יותר תקיף בנושא ההנקה מאשר האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים).

אני בהחלט בעד ההצעה של אף חצוף.
אחרי שהיא תקרא את ד"ר איירין ותבין כמה דברים, אולי היא תתחזק, ותוכל לשאול אותו ישירות, אם הוא רוצה להתגרש ממנה.

אולי היה לו חלום הורות אחר, שבו הוא מחמם, מטפטף על גב היד, וצופה באהבה בתינוק הגומע, והיא באה והפכה את הכל לתהליך בלתי נראה שאין לו מקום בו?
נראה לי שהתגובה כוחנית בצורה כל כך קיצונית, שאין פה רק בעיה של הפרת חלום.
גם לא רק בעייה של חרדות קשות.
ואגב, ברור שגם אצלה יש חרדות קשות.
שני הצדדים נמצאים ללא ספק במצוקה קיצונית.

אסור להשתמש בפטמה עם חור קטן ,ו
לא הבנתי למה.

אולי אפשר להציע לו לקנות משקל הביתה ולשקול את הילד כל שבוע ? אבל בעצם, התינוק כבר לא יילוד, נכון? אז אולי אפשר להתחיל מוצקים וזה ירגיע את האבא?
אני חושבת שממש כל הכבוד לאמא הזאת, שכבר מההתחלה, ודיי הרבה זמן, מתמודדת עם סביבה כל כך עוינת ועדיין מניקה.
במקומה הייתי מתגרשת P-:

שליחה על ידי חברה* » 15 יוני 2005, 22:10

Gנת, אני לא מכירה את הסיפור שלך, אבל כנראה שהוא לא סומך על הנקה.
חשבתן כמה הנושא הזה שברירי?
אני חשבתי על זה אתמול. הבת שלי ינקה זמן קצר וצווחה רצוף במשך יממה בערך. אמרתי לעצמי,"זה בטח בגלל שהיא מצוננת" . מישהי אחרת היתה חושבת"בטח החלב שלי לא טוב".

בשמת כי גם הם מבוהלים מתינוק שלא "מסלקים" אותו.
לא כל כך הבנתי

הם גרים במרכז. יש לך המלצה על אנשי מקצוע?האם דר אידלמן הוא רופא ילדים?

אני חושבת שהוא משתמש בנושא הגירושין כמשהו מאיים. מסתבר שבעבר היו כבר לאיום הזה כמה שימושים שפעלו היטב. זה פעם ראשונה בחייה שהיא מנסה לעמוד על דעתה.
והאמת? אני קצת מזדהה עם החלק הזה שבה כמה קשה לעשות משהו שאת מאמינה בו וכל העולם חושב אחרת.

אסור להשתמש בפטמה עם חור קטן
אני לא רוצה להיכנס לפרטים מזהים, אבל הוא עושה הכל כדי לחבל בהנקה.

אולי אפשר להציע לו לקנות משקל הביתה ולשקול את הילד כל שבוע ?
כרגע אין כבר בעית משקל.

במקומה הייתי מתגרשת
תשמעי, כל אחד בוחר את ה""שטן" שהוא מכיר לפחות מ לבסוף מוצאים אהבה
(its better the devil you know)

שליחה על ידי שרון* » 15 יוני 2005, 22:11

כיצד הוא מסביר לה מדוע הוא מתנגד?
ממכרים רחוקים, אני זוכרת מצב דומה בו הבעל התנגד להנקה. לטענתו, ההנקה הפריעה לקשר שלו עם בתו, והוא דרש מהאשה לגמול את הבת. לאשה היה קשה מאד עם דרישתו, אך היא גמלה את התינוקת בערך בגיל שנה או פחות.
הזדעזעתי מהאגואיזם שלו, שנבע, להבנתי, מחוסר ביטחון וקנאה בקשר שבין האם לתינוקת.
בינתיים נולדה בת נוספת. אינני יודעת מה המצב הפעם...

עד שהיא לא תבין שזו לא שאלת הנקה אלא שאלת דיכוי ושליטה - היא לא תוכל לטפל בזה.
בדיוק לגמרי.
וגם זה מדויק:
היא חייבת לזהות את תחושת הקורבן: אשמה, המחשבה ש"אם היא רק תעשה את מה שהוא מבקש, אז הכל יהיה בסדר והוא יאהב אותה". זו כמובן אשליה. ככל שהיא תיכנע - החרדה שלו רק תגבר.

אני חושבת שהוא משתמש בנושא הגירושין כמשהו מאיים. מסתבר שבעבר היו כבר לאיום הזה כמה שימושים שפעלו היטב
כמה נורא.
נראה לי שאם בעלי היה אומר לי (הוא בחיים. בחיים לא יוציא משפט כזה) "אם את לא... אני עוזב אותך", ... טוב, אני לא יכולה לדעת מה הייתי עושה, אבל נראה לי שהדבר הנכון הוא לאפשר לו ללכת.

שליחה על ידי חברה* » 15 יוני 2005, 22:22

לכן התחתנת עם בעלך ולא עם מישהו אחר:-)

אבל נראה לי שהדבר הנכון הוא לאפשר לו ללכת.
גם לדעתי.
יש לי תחושה שכבר היה באתר דיון על הנושא הזה של איום בגירושין. והיתה מסקנה שזה איום שאינו מתקבל על הדעת, אינו הוגן או הגיוני, ושאם מישהו מאיים בגירושין, צריך להעמיד אותו מול המציאות ולבדוק אם הוא גם מתכוון לממש את האיום - להוציא לו את הרוח מהמפרשים (נדמה לי שבאיזה דף על רכישת אופנוע, או משהו דומה)

האם דר אידלמן הוא רופא ילדים?
פרופסור אידלמן היה ראש מחלקת יילודים בשערי צדק, עכשיו הוא הממונה על כל רפואת הילדים בבית החולים, ובכיר בעוד בתי חולים בארץ ובארה"ב ועוד ועוד.
היא יכולה לנסות לקבוע פגישה עם בקשה מפורשת מראש שהיא מבקשת להסביר לבעלה ולמשפחה מדוע ההנקה חשובה.
אולי זה יעזור.
אבל צריך גם מישהו חכם שיצליח לדובב אותו לגלות את הגורם האמיתי.

מבוהלים מתינוק שלא "מסלקים" אותו
יש פה מאבק מי יותר חשוב. אסור שהתינוק יהיה "חשוב". אסור להגן על "התינוק". דברייך האחרונים עוד יותר חיזקו את דעתי זאת.
הפתולוגיה הזאת רב דורית והיא גדלה ככה.
דרסו אותה.
אין מלים בפי, כל הכבוד לה שהיא סוף סוף מצאה את המקום שהיא לא מסכימה שידרסו. תגידי לה בשמי. לא משנה שהיא לא מכירה אותי ואני לא אותה.

נדמה לי שבאיזה דף על רכישת אופנוע
צודקת, כדאי לחפש.

בעיה אצל זוג טרי
מומלץ לקרוא. מאוד.

_הפתולוגיה הזאת רב דורית והיא גדלה ככה.
דרסו אותה._
ומכיון שכך, כל התהליך הזה קשה לה פי כמה וכמה. רוב הכותבות כאן מציעות פתרונות שמבוססים על ההנחה שאנחנו צריכות לעמוד על שלנו, שיש לנו בטחון בעצמנו ובאמת שלנו. נראה לי שההנחה הזו לא תקפה במקרה הזה, כי תמיד אמרו לה מה לעשות. העובדה שגם ההורים שלה לוחצים אומרת לי שמערכת היחסים שלה איתם היא גם כזו של שליטה, ולכן היא מצאה לעצמה איש שמתנהג אליה בצורה בה היא חושבת שראוי להתנהג. עכשיו שהיא מנסה להיות אחרת, אין לה מקום במערכות היחסים הקיימות, והיא צריכה דרך לעצב אותן מחדש, למקם את עצמה מחדש בקשרים האלה. נראה לי שהיא עומדת בפני תהליך ארוך וכואב, מה שלא תהיה התוצאה.

כל הכבוד לה שהיא סוף סוף מצאה את המקום שהיא לא מסכימה שידרסו.

עכשיו שהיא מנסה להיות אחרת, אין לה מקום במערכות היחסים הקיימות, והיא צריכה דרך לעצב אותן מחדש, למקם את עצמה מחדש בקשרים האלה
מסכימה. נשמע מתאים לתיאור של החברה.

איך עושים את זה? פונים לעזרה מקצועית? מה?

פונים לעזרה מקצועית? מה?
כן.
ואם האיש לא מסכים לטיפול זוגי, אז לטיפול אישי.
אני משערת שיהיה לה קשה לממן טיפול רציני לעצמה אם כולם (בעלה והוריה) נגדה

קופות החולים נותנות (מעט מדי) יעוץ נפשי. אפשר לנסות להתיעץ עם צפריר.

שליחה על ידי חברה* » 16 יוני 2005, 10:22

יש לכן המלצה על מטפל זוגי במרכז שלא יהיה אנטי הנקה?כי יש גם כאלו ....
להרבה אנשים יש פחד מטיפול. חשש מסטיגמה . שרק "מטורפים" הולכים לטיפול.

נסי פה: ייעוץ נפשי באופן טבעי.

ובעקבות הדברים האחרונים, הייתי אומרת שלא פחות מטיפול זוגי, אלא אפילו יותר, היא זקוקה בדחיפות לייעוץ אישי.

רעיון אחר (אם כי פרטי, ולא ציבורי, ואני לא יודעת מה המשאבים שלה), אבל הרבה-הרבה-הרבה יותר יעיל מטיפול פסיכולוגי (גם יותר מהיר, ב-ה-ר-ב-ה) ולדעתי לגמרי פרו-הנקה: דינה דיאמנט, 03-5281172.

היא זקוקה לתמיכה אדירה. חברה, טוב שאת לצדה.
את מכירה אותה, ולכן את תשקלי איך ואם להראות לה איך אחרים שלטו בה כל החיים, ואיך למען התינוק שלה - רק למען התינוק שלה, לא למען עצמה - היא קמה להגן עליו כמו אמא לביאה. האם ואיך להגיד לה, שכל הכבוד לה על זה, שהיא מצילה לא רק את התינוק שלה, שלמענו היא לא מוכנה להתפשר על הדברים הכי חשובים לחיים ולהתפתחות שלו, אלא גם את עצמה, כי יש גבול כמה אפשר למחוק בן אדם.
תזכירי לה את כל המעלות שלה, את כל הכשרונות שלה, את כל תכונות האופי הטובות שלה, תברכי אותה, ותגידי לה שהיא שווה ושהתינוק שלה שווה. ותגידי לה שאם זה לא היה ההנקה, אז זה היה משהו אחר. ואם היא תיכנע בהנקה - תיכף יבוא משהו אחר, עוד יותר חמור.
"מחיקה" היא ביטוי מאוד ממחיש בהקשר הזה. כמו ש"מחקו" אותה (כ-ו-ל-ם חושבים שהיא לא נחשבת והיא חייבת לעשות רק מה שה-ם אומרים לה לעשות) ככה רוצים "למחוק" את התינוק שלה.

אני רק רוצה לציין שבעלי שדווקא מאוד תומך בהנקה, ביקש ממני להפסיק להניק את בננו (זה היה בסביבות גיל שנה וחצי כאשר הוא כבר אכל למעשה ה-כ-ל ובתיאבון גדול ומבחינת ההזנה ההנקה תפשה מקום מינימלי). לפי תחושתו של בעלי ההנקה התחילה בשלב ההוא להפריע למערכות היחסים בתוך המשפחה יותר משהיא מועילה לפעוט שלנו. לא היו איומים אבל בעלי אמר שהוא חש שלא בנח עם המשך ההנקה ושזה גורם לו לכעס כלפי.
את כל הסיפור הזה כתבתי כי היתה פה דיעה חד משמעית ואנליזה שלימה של מערכת היחסים בין השניים עם הצורך של הבעל לשליטה וכו' והינה בסיפור שלנו אין ולא היה לבעלי צורך לשלוט בי אלא רצון כן ואמיתי לשפר את איכות חיינו כמשפחה (ולא חשוב לצורך העניין אם רובכן חושבות שהפסקת הנקה אינה דרך לשפר מערכות יחסים).
ולגבי הזוג האמור, כמובן שעליהם לתאם עמדות בנושא המשפחתיות כי ההנקה היא רק אחד הרפים הראשונים לעבור!

מיצי פיצי, האנליזה אינה בגלל דעתו של הבעל על הנקה. זה קשור לסגנון שלו, כמתואר, להתנפלות מצד המשפחה, להאשמות (מצד כל המשפחה!) שהאשה אשמה בפירוק נישואיהם, בכרוניקה שחזרה על עצמה בעבר בנושאים אחרים ועוד ועוד.
אני מכירה נשים שגמלו בגלל בקשה של הבעל, עם דיאלוג. זה לא נראה המקרה.

חשבתי על הדף הזה כמה ימים.. נורא קשה ועצוב. משהו שעבר לי בראש זה שאולי כדי להגיע למצב שיאפשר בכלל התחלה של דיאלוג ביניהם, הם צריכים להסכים לנטרל את מעורבות הוריהם. זה המון רעש וזה מקשה ומבלבל, ועם כל הכבוד להורים ההחלטות על גידול ילדם צריכות להיות של בני הזוג בלבד.

זה אכן עצוב ביותר. ההורים מעורבים ברמות שלא יאמנו. אני זוכרת שהייתי ילדה שמעתי על זוג שהתגרש במשפחה והמבוגרים שוחחו על כמה נושא שהאשה לא מסכימה לשכב איתו ובגלל זה הם מתגרשים.

כבר אז נשבעתי שההורים בחיים לא יהיו מעורבים ברמות כאלו בחיים של ילדהם הבוגרים וכאן המצב דומה.
הם לא מסוגלים לדיאלוג ובחיים לא ניהלו דיאלוג. אבל מה אני יודעת בזוגיות של אחרים?

יש אפשרות לעדכן את הסיפור ? איך זה נגמר ? האם הם ביחד ?

האשה הפסיקה להיניק, אבל למעשה הסיפור לא נגמר כיוון שהיא מבינה שההשלכות הן לילדים הבאים ולנושאים נוספים בחיים והם פנו לטיפול

כמה עצוב, רק עכשיו נתקלתי בדף הזה. החזיר אותי לרגעים קשים בזוגיות שלנו. לא על רקע הנקה אלא על רקע של טיפול בילד בכלל. אובדן שליטה כמעט מוחלט של בעלי, השתוללויות קשות כמעט עד לאלימות. ההרגשה שלו של חוסר האונים, תסכול של "אין לי מילה בבית", שלא מקשיבים לי, "שאני אפס ואשתי לא שמה עלי לחלוטין" "היא מגדלת את הילד לבד ולי אין מה להגיד בנושא..." זה מגיע ממקום מאוד מאוד כואב אצל הבעל ואל תדחפו אותה כל כך מהר לגירושין זוגיות זה דבר מורכב עם הרבה רבדים כמו שאתן יודעות

טוב הסוף יצא לי אופטימי מכפי שהוא באמת פשוט החלטתי שאני לא מדברת איתה יותר על הנושא כי גם כך יצאתי ה"שטן" בכל הסיפור. אני לא בעד למהר לגירושין אבל בהחלט להבין שהמחלוקות בללו אינן מה בכך וצריך לבדוק את המשך הדרך ואיך היא תהיה- שלא לדבר על ילדים נוספים, גם אם תכננו אותם צפופים........