ואז אמא שלי התקשרה

[מקשיבה_לפעימות_הלב*]

יקירתי, הבטחתי לך.
היום שועט לו כהרגלו. בין אם עבודה או בית, פגישות או ילדים, שגרה או צעד הצידה בגלל אירועון לא צפוי, הכל מתגלגל לו כמוכתב. ופתאום - הסלולרי מצלצל. "אמא" הוא מסגיר באותיות קידוש לבנה. רצף מחשבות מהיר, לא בהכרח בסדר הזה -
מה קרה? היא בסדר? יש היום בדיקה שהיא צריכה להגיע אליה? שכחתי להתקשר אתמול? יש לדוד יום הולדת? עשיתי משהו שאני אמורה לנסח את עצמי מראש ובזהירות בנוגע אליו?
אני בטוחה שיש יותר מדף אחד שעוסק ביחסי אם ובת, אבל הדף הזה נועד למטרה שונה לגמרי - להעלות על הכתב סיפורים משעשעים, עצובים וסוחטי אנחות פולניות, שאנחנו מספרות אחת לשנייה אחרי שסיימנו עוד שיחה עם אמא. עלילות חסרות יסוד, הגיון או יכולת להשאיר אותנו אדישות, שמראות בדיוק... משהו שעוד לא החלטתי לגביו.
אנחנו לא מזמינות ביקורת. ברור לי שהרבה פעמים אנחנו חסרות סבלנות או לא מתחשבות כמו שיכולנו להיות. אבל בעיקר, ברור לי שלכולנו יש סיפורים שאפשר להתחיל לספר ו"ואז אמא שלי התקשרה"...

אני כותבת כאן, בשם אחר בדרך כלל. נמנעת מלהשתמש בו כרגע בגלל שיקולי אאוטינג, אבל היי - אולי יבוא יום ולא יהיה לי אכפת

ואז אמא שלי התקשרה...

• היי אמא, איך הייתה הבדיקה?
• הייתה בסדר. היה קצת קשה, קצת לא נעים, וארוך. אני עייפה. אחרי הבדיקה נכנסתי לרופאה המטפלת שלי, ודיברנו על זה שאת לוקחת גלולות נגד הריון ומניקה ועד כמה זה מסוכן. הרבה יותר מסוכן מהרעלים בפירות הלא אורגניים שאת לא קונה.
• (הרמת גבה) מה? איך הגעתן לזה? מה היא אמרה על הבדיקה?
• לא חשוב. חשוב שאת לוקחת גלולות בזמן שאת מניקה.
• או.קיי...
• את לא רוצה לדבר איתי על זה?
• לא,לא ממש.
• למה לא?
• כי אני מרגישה שזה נושא פרטי
• איך הגלולות שלך הן נושא פרטי והעובדה שהבן שלך מתרוצץ בלי תחתונים ועלול להתחיל לאונן הוא לא נושא פרטי?
• אמא, הוא בן שנתיים וחצי
• אז את לוקחת גלולות?
• לא אמרנו "נושא פרטי"?
• אבל את לוקחת, נכון?
• נניח? אפשר להתקדם?
• אי אפשר לדבר איתך! את נכנסת למגננה מכל דבר שאומרים לך, ובסך הכל רוצים את טובתך. את פשוט בן אדם קשה.
• אמא, נדבר אחר כך...

נוכח העובדה שאני לא לוקחת שום גלולות, נשארתי עם תחושה מוזרה של סיטקום לא מוצלח....

[שקטה*]

חחחחחחחחחחחח

וואו יש לי המון כאלה.

[לא_פולניה*]

נוכח העובדה שאני לא לוקחת שום גלולות, נשארתי עם תחושה מוזרה של סיטקום לא מוצלח....

לא מוצלח בעיקר מצידך. למה להשאיר אותה בהרגשה שאת כן לוקחת למרות שאת לא?
את כבר מדברת איתה, למה לקחת את השיחה למקום שמותיר אותה עם יותר ספקות מתשובות ועם שקר.

היא אכפתית, היא חמה, היא מתייעצת עם אחרים לגבייך וכן היא גם ביקורתית ונודניקית ומגזימנית כמו רוב האמהות.
לא פלא שהיא מתחרפנת כשהתשובות שלך מעגליות. מציקה לה המחשבה שאת נוטלת הורמונים בזמן הנקה (וזו לא דאגה מופרכת), מה הבעיה לומר לה שדווקא את לא נוטלת, ולהעביר נושא?
נשמע שאת פולניה מהזן היותר מעצבן. זה שרוצה לראות אותה מתפתלת ויוצאת מגדרה על כלום.

[שקטה*]

ממש לא מסכימה איתך, לא פולנייה.
אני מכירה את זה היטב מאמא שלי ויודעת שתמיד יהיה עוד משהו ועוד משהו להציק לגביו, והכל נראה לה חשוב באותה מידה - משהו מסכן חיים או פרט קטן מקבלים אותה התייחסות.
הפיתרון הכי טוב שמצאתי הוא לתת כמה שפחות מידע ולא לענות על שאלות אישיות וחטטניות. ההנחה הסמויה היא תמיד שללא "עזרתה" ועצתה אני מגששת באפילה ולא יודעת מהחיים שלי, לענות לזה זה רק לתת לה עוד תחמושת ולשמר את המצב שבו היא מקבלת שליטה על מעשיי.
חבל שאת סתם מתקיפה.

[שקטה*]

לא פלא שהיא מתחרפנת כשהתשובות שלך מעגליות. מציקה לה המחשבה שאת נוטלת הורמונים בזמן הנקה (וזו לא דאגה מופרכת), מה הבעיה לומר לה שדווקא את לא נוטלת, ולהעביר נושא?

מה זאת אומרת "לא פלא שהיא מתחרפנת"? קודם כל איזו סיבה הייתה לה לחשוב שמקשיבה לוקחת גלולות? האם זו אחריותה של מקשיבה שאמה לא תתחרפן כל שני וחמישי מדברים שלא היו ולא נבראו, או מדברים שהיא כן עושה אבל הם בהחלט בתחום אחריותה? זו אחריותה של האם לשמור על שלוותה ולסמוך על בתה שתנהל את חייה כראות עיניה. לצערי זו משימה קשה ביותר להרבה אמהות ישראליות...

[תפוח_אדמה*]

כל כך מזכיר את חמותי! היא גם דואגת משטויות.
פעם היינו מסתירים מידע, בשנים האחרונות נמאס לנו, וגם הבנו שהיא דואגת בלי קשר לכלום. זה ממשלא משנה, אם עונים, אם לא, אם זה נכון או לא, אז אנחנו עונים בכנות כי זה מתאים לנו יותר, ומנסים להיות אמפתיים כלפיה.
סתם בשביל עצמי, אני ארשום מה מדאיג אותה: שהפעוטה לא מדברת (היא כן),שהבכור לא כותב מספיק, שבן השש עוד לא קורא, שהם בחינוך ביתי, ואיך יהיו להם חברים, שאין לנו בית, שאנחנו נוסעים לכל מיני מקומות, שלילדים יש נזלת, שהם לא הולכים למספיק חוגים, שאנחנו גרים במקום בלי הצגות, קונצרטים ואופרה (תכלס יש אבל אנחנו לא הולכים בין אם יש ובין אם אין), שהילדים ישנים איתנו, שהם רזים, ועוד ועוד ועוד.

[תפוח_אדמה*]

אם היה אחרת, היא היתה דואגתשאנחנו יותר מדי הולכים להצגות וקונצרטים ופחות מדי בבית, שלילדים יש יותר מדי שיעורי בית ושהשעות בבית הספר ארוכות, או שנותנים להם ריטלין, או שצריך איבחון, ואיך לפעוטה בגן, ולמה לילדים יש נזלת, ושהם שמנים מדי ואולי נלך לראות רופא, ושאנחנו גרים במקום שאין בו לאן לצאת והילדים כל היום במחשב, שהם בודדים בלעדינו בלילה, ואלוהים יודע מה עוד.

[תפוח_אדמה*]

היה לי עכשיו את המרגיעון המושלם לדף, ואפילו לא שמתי לב עד שלחצתי על הוסף: תפקידך הוא לחיות את חייך.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה הבעיה לומר לה שדווקא את לא נוטלת, ולהעביר נושא?
אולי הבעיה היא שזה לא עניינה של האם.

[מקשיבה_לפעימות_הלב*]

לא פולניה - תודה לך על הדוגמא הכל כך מוחשית לסיבה למה נכתבו בראש הדף אנחנו לא מזמינות ביקורת. ברור לי שהרבה פעמים אנחנו חסרות סבלנות או לא מתחשבות כמו שיכולנו להיות. אבל בעיקר, ברור לי שלכולנו יש סיפורים שאפשר להתחיל לספר ו"ואז אמא שלי התקשרה"...

מוזמנות, כמובן, לחלוק סיפורים ברוח הדף...

שקטה - זה ממש ככה. לפעמים יש לי את הכוחות ואני מנסה להסביר ולהשקיט, לפעמים פשוט אין, ואז אני חוסכת במידע כי אני יודעת שכל פיסה תוביל לעוד דיון ארוך שפשוט אין לי בו עניין. התחושה שלי היא שלפעמים אני מנסה לחלוק איתה במידע כדי לקבל תמיכה או סתם להצחיק אותה במשהו חמוד שהנכד שלה אמר - ו"מקבלת את זה בפרצןף" בצורת ביקורת. בדברים אחרים, ההרגשה לפעמים (ולפעמים זו לא הרגשה, אלא מילים מפורשות של אמא) שיותר משחשוב לה שאקשיב - חשוב לה שהיא תגיד את הדברים. נוסח:

• אני רוצה להגיד לך משהו, על נושא כך וכך.
• אבל כבר דיברנו על זה, והסברת לי את העמדה שלך. אני באמת חושבת שהבנתי ולא מרגישה שום צורך לחזור לנושא
• אבל אני רוצה להגיד לך...
• אני מבינה, אבל אני לא רוצה לנהל עוד שיחה בנושא. אפשר לכבד את הבקשה הזו?
• לא. אני אגיד לך, ואת תעשי מה שאת רוצה....

בערך ככה. הפרה - להניק, והעגל - הוא כבר מזמן לא בעניין. רק תנו לו בירה ביד ותעזבו אותו אחרי יום ארוך.

תפוח אדמה - ממש ככה. וזו רשימה חלקית בלבד, כמובן (למעט ענייני הקונצרטים. זה לא. אבל לא-מדבר-בשפת-האם-של סבתא (אמא, קשה לי, בחיי, לדבר איתו כל הזמן בשפה שהיא לא שפת האם שלי), ישן לידי, רזה, נהנה לגעת בבולבול שלו, לא מנומס מספיק (חמותי בכלל טוענת שבעלי ידע לאכול רק בסכו"ם בגיל הזה) ועוד כהנא וכהנא.

פלונית -תודה. גם לדעתי יש לכל אדם בוגר הזכות להחליט מה הוא עניינו הפרטי, בגבולות הטעם הטוב. שימוש באמצעי מניעה מכל סוג שהוא נראה לי כמו משהו בגבולות הטעם הזה.

[שקטה*]

התחושה שלי היא שלפעמים אני מנסה לחלוק איתה במידע כדי לקבל תמיכה או סתם להצחיק אותה במשהו חמוד שהנכד שלה אמר - ו"מקבלת את זה בפרצןף" בצורת ביקורת. בדברים אחרים, ההרגשה לפעמים (ולפעמים זו לא הרגשה, אלא מילים מפורשות של אמא) שיותר משחשוב לה שאקשיב - חשוב לה שהיא תגיד את הדברים.

בדיוק כך גם אצלי. לפעמים אני מנסה סתם לספר משהו כדי ליצור שיחה, והיא נתפסת על פרטים לא חשובים, מבקרת אותי ("אולי לא היית צריכה להגיד כך וכך, אולי היא תחשוב שכך וכך") מתחילה לדאוג מה"השלכות" של איזה משהו שולי, שואלת על דברים לא קשורים... כאילו אין בכלל דרך לדבר איתה כמו עם "סתם" מישהו או עם חברה. ממש מעיק ומעייף.
פעם גרתי בדירה עם שותפה, והיה לה חבר. לפעמים הייתי מספרת לאמא שלי אנקדוטות עליה וכדומה, והיא הייתה קוטעת אותי ממש באמצע סיפור כדי לשאול אותי "תגידי, לא יכול להיות שהיא תרצה פתאום לעבור לגור עם החבר שלה או שהוא יעבור לדירה במקומך? ואם זה יקרה מה תעשי???"
לא פלא שאני מעבירה תשעים אחוז מזמני בדאגה מתרחישי אסונות מטופשים.

[טדליק_נהנאנע*]

גם אצלי מצד אחד אין לאמא שלי שום אמון במערכת החינןך (עבדה בה שנים) ומצד שני מה יהיה, הילדים לא רואים מספיק חברים (נפגשים בערך 4 פעמים בשבוע). כשאכלו בריא טענה שאני קיצונית, עכשיו כשהתזונה לא מי יודע מה- איך את עם כל המודעות נותנת לילדים דלך בלה בלה בלה. למה הילד לא כותב? למה אין לו מחשב משל עצמו? למה הוא כל הזמן במחשב? למה הוא לא מסתפר? אין לי אמון ברופאים. למה את לא לוקחת לרופא שיבדוק? בעצם אין לי אמון ברופאים.
אבל היא מותק ואוהבת אז למדתי לקחת אותה בקלות.

[שמנדובה*]

פולניות כאן ועכשיו מכירה?

[פלונית*]

אמא, את יכולה לסמוך עלי שאני אדאג לנכד שלך!

[גם_לי_יש_אמא_כזאת*]

_-אני רוצה להגיד לך משהו, על נושא כך וכך.
אבל כבר דיברנו על זה, והסברת לי את העמדה שלך. אני באמת חושבת שהבנתי ולא מרגישה שום צורך לחזור לנושא

• אבל אני רוצה להגיד לך...
• אני מבינה, אבל אני לא רוצה לנהל עוד שיחה בנושא. אפשר לכבד את הבקשה הזו?

לא. אני אגיד לך, ואת תעשי מה שאת רוצה....
בערך ככה. הפרה - להניק, והעגל - הוא כבר מזמן לא בעניין. רק תנו לו בירה ביד ותעזבו אותו אחרי יום ארוך._
וואו. חשבתי שרק אני חיה בלופים (מלשון loop) האלה ואט אט מאבדת את שפיותי. תודה לך, פותחת הדף, שהארת את עיניי שזו לא רק מנת חלקי.

[פלוני_אלמונית*]

לפעמים אני מנסה לחלוק איתה מידע כדי לקבל תמיכה
לא בטוח שהיא הכתובת המתאימה. (הובעה כאן פעם דעה שלפעמים עדיף לחפש את התמיכה אצל הירקן או משהו כזה, של יוליקו בדף ביד רכה)

[יסמין*]

אחרי הבדיקה נכנסתי לרופאה המטפלת שלי, ודיברנו על זה שאת לוקחת גלולות נגד הריון ומניקה ועד כמה זה מסוכן.

מה? באיזו רשות היא מתייעצת עם הרופאה לגבייך, בלי ידיעתך וכאשר המידע שבידיה שגוי? וגם אם לא.
את עושה בשכל שאת לא משתפת אותה! הייתי עושה בדיוק אותו דבר

נשמע שאת פולניה מהזן היותר מעצבן. זה שרוצה לראות אותה מתפתלת ויוצאת מגדרה על כלום.
חחחח , זה התיאור המתאים לאמא של מקשיבה חחחחח

בזמן האחרון אני נמנעת להיכנס לאתר הזה רק בגלל התגובות הדוחות והמגעילות מצד המגיבות. מישהי מבקשת עצה ומיד מתנפלים עליה עם ביקורת גועלית. נורא

[דפנה*]

אמא שלי לא מטיפה לי ולא מתערבת בענייניי באופן גלוי, ואני בטוחה שזה לא קל לה, ומעריכה אותה על זה.
אבל היא עושה כל מיני מבחנים לילדים שלי, סמויים יותר או פחות.
למשל - היא בודקת אם ילד כבר מסוגל לשמוע "לא" ולהסתדר עם זה.
היא לא סתם ממציאה, היא מביאה את זה כשבאמת יש משהו שהיא לא רוצה שייגע בו, אבל אני רואה אצלה שלא פחות מהעניין הפרקטי - מבחינתה זה מבחן לילד, ואולי גם להורות שלי. האם עמדתי במשימה. האם הרגלתי את הילד לשמוע "לא" חד ונחרץ, והוא מציית בשקט ולא עושה עניינים, או שמא חלילה גידלתי רודן, והוא מסובב אותי על האצבע הקטנה.
איך אעמוד במשימה הזאת לגבי הילד, כשעוד לא עמדתי בה לגבי עצמי? גם אני, אחרי כל השנים במחיצתה, עוד לא התרגלתי. עדיין אם אני בתמימותי פונה לעסוק במשהו, וחוטפת בפנים "לא" חד ונחרץ, אני לא שלווה מול זה, וסיכוי לא קטן שאני גם אבכה (בעיקר אם אני בהריון). אמנם, היא לא תראה שבכיתי. אוקיי, אז למדתי להסתיר. ביג דיל.
אוף....

[מקשיבה_לפעימות_הלב*]

זה יוצר אצלי דילמה, העניין עם הלא - הרי מצד אחד זה נחשב למצב נפלא ואידיאלי כשילד "יודע לקבל לא". אבל מה זה אומר בעצם, שהוא יודע לקבל אותו? ואיפה הקו הדק בין הקבלה לעידוד הבלתי נלאה "לא לוותר", "לנסות שוב", "לחפש דרכים יצירתיות", וכו' וכו'? למה ה"לא" לא יכול לכוון לפשרה? להרגשה שמבינים אותך, אבל עם זאת - הבקשה לא תתמלא?

[פלוני_אלמונית*]

את עושה בשכל שאת לא משתפת אותה! הייתי עושה בדיוק אותו דבר
מבלי לגרוע מהאמפתיה ל"מקשיבה" שאמא שלה באמת נשמעת מציקה -
בכל מערכת יחסים יש נדנדה מסוימת. יש כאן שני צדדים, אמא ובת, שיש קשר ארוך ביניהם. ככל שצד אחד מנסה לברוח, השני מנסה לרדוף אחריו.
כמו לנסות לאחוז חול בכף היד - ככל שלוחצים יותר הוא בורח. אז האמא הזו, ככל שבורח לה היא לוחצת יותר.
למרות האינסטינקט המובן להפסיק לשתף אותה בכל נושא שהוא, הייתי מעלה את התהייה אם שיתוף (בנושאים פחות רגישים) היה מרגיע אותה מעט. בלי להזכיר לה כל הזמן "זה נושא פרטי".
אפשר לשתף אותה במה עדיף לקנות בעונה הזו לילד - בננה או תפוח. האם עדיף לעשות קניות לבית ביום ראשון או ביום שלישי. האם לקנות מכונת כביסה תוצרת הארץ או אחרת? על האפשרויות האלה (או אחרות, כיד הדמיון) היא ודאי לא תנסה לחלוק. מניסיון, אפשר לדון בזה חצי שעה עם הסבתא המתאימה

התחושה שלי היא שלפעמים אני מנסה לחלוק איתה במידע כדי לקבל תמיכה או סתם להצחיק אותה במשהו חמוד שהנכד שלה אמר
אז תמיכה לא תקבלי שם... וכנראה שגם אין לכן אותו חוש הומור. את זה כדאי לשחרר, למרבית הצער. את הציפייה הזו.
ולהתחיל לשתף אתה מידע שמתאים לה. כמו שהיית מסננת לילד שלך מידע שמתאים לגילו כך תסנני גם לה. ספרי לה המון, אבל על נושאים פחות חשובים ופחות שנויים במחלוקת.

[סיגלית_הסגולה*]

לא יודעת אם לצחוק או לבכות

אני פשוט מזדההההההה

אני מצאתי שהדרך היא לשתוק עד שיחלוף הנאום.
מצד שני, הזעם כן מתפרץ איפשהו.
אסור (לכאורה) לכעוס עליה כי זו אימא, וזה"כ יש לה כוונה טובה.
ואולי אני טועה והיא הצודקת
ואם רק לא הייתי מתעצבנת הייתי רואה כמה היא רוצה לטובתי ואולי אף צודקת
וחוץ מזה גם בצד השני יושב בנאדם - כמו שכתב המרגיעון,
מצד שני, טלפון ממנה בזמן הלא מתאים - יכול לחרב לשתינו את המצב רוח.
כשאני זוכרת את זה אני משתדל פשוט לא לענות לטלפון ממנה
מה שגורם עוד שיחה מעצבנת נורא של - למה אי אפשר להשיג אותך בטלפון
למה את כועסת
מה קרה
מה עם הילדים
למה את לא ככה וכן ככה............................................

[סיגלית_הסגולה*]

בא לי לבכות, כי אני מרגישה, שלא יכולה לקבל ממנה את התמיכה כפי שאני זקוקה לה.

[אנונימה*]

בתור אמא לנערה מתבגרת אני שומעת כאן לתדהמתי את עצמי... בתור האמא כמובן (-:
אני חייבת לציין שזה מצחיק אותי ולו בגלל התדהמה שלי...
אנסה למתן ולרכך.
הקושי הזה שאת רואה את הנערה הולכת בעיניים פקוחות לתוך צרות...
וברור לך שזה כך.
ואת רוצה להציל אותה מעצמה.
והדרך לזה לצערי נשמעת ממש "אני אגיד ותעשי מה שאת רוצה"......
כך שאני יכולה להבין מאיפה זה בא, ולהיזכר בזכותכן כאן כמה נורא זה מרגיש.

יש לה את השכל שלה, שיוביל אותה בדרכה, גם אם שיקול הדעת לא תמיד נראה הגיוני, ובהחלט יתכן שיוביל אותה בדרך חתחתים, אך זו הדרך שלה.
כמה לא פשוט בכלל.

[מקשיבה_לפעימות_הלב*]

סיגלית - אני מבינה אותך. הייתי רוצה שתהיה לי משפחה שהיא מקור תמיכה, ואמא שיודעת גם להקשיב ולהבין את המקום בו אני נמצאת - אבל העובדה היא, שאין... לפעמים, היא דווקא מפתיעה אותי, אמא שלי -כשאני מתקשרת לקטר, לא מצפה לכלום - ופתאום היא אומרת משהו נחמד ואימהי ותומך ולא ביקורתי בכלל... אבל הרצון לבכי בהחלט עולה בי כשאני מרגישה שאנחנו בשני עולמות שונים - אני ואמא שלי, והשיתוף שהייתי רוצה - לא שם. דווקא כן יש בי הצורך ללמוד ממנה ומהניסיון שלה, אבל התחושה שלי היא שהניסיון שהיא צברה פשוט לא רלוונטי לי. למרות שבמרים מסויימים אני לומדת ממנו היטב - כמו למשל, איך לא להתגרש

אנונימה - ברווווור. בוודאי שאני אמצא את עצמי תולשת שערות נוכח אותן הסיטואציות רק מהצד השני של המתרס. אני מוצאת נחמה מסויימת בכך שמעכשיו (אלא אם כן הילד מנסה להגיע לאקונומיקה, כמובן, שאין לי כמובן בבית... או משהו שווה ערך) - אני מסבירה לו שמה שהוא עושה עלול להביא לתוצאה לא רצויה, כמו למשל נפילה כואבת או גלידה מרוחה על המדרכה. ומשחררת. והרבה פעמים הוא אכן מקבל "את המגרפה בפרצוף" - ולומד. אבל העיקר - אני מרגישה שהוא מקשיב לי כשאני מסבירה לו מה האופציות. ולפעמים גם בוחר לעשות מה שמציעים לו. גיל שנתיים וחצי, כן?
לא, לא פשוט בכלל...
רק עוד דבר קטן - אני חושבת שיש הרבה חשיבות לטון שבו הדברים נאמרים. יש אנשים, כנראה גם אמא שלי בהם, שאם יגידו לי בטון רגוע ונינוח שהם דואגים לי ולכן מרגישים שהם חייבים לחלוק איתי במידע - אקשיב. אולי לא בשיא הרצון, אבל בראש פתוח. אם לעומת זאת, אני מרגישה שמצפים ממני לא רק לשמוע אלא גם לבצע, ורצוי מיידית - הסעיף עולה מהר ואיתו גם האנטי.

או כמו בשיחה אחרת עם אמא שלי:

• את יודעת, את צריכה לעשות כך וכך
• אני יודעת אמא, אמרת לי
• אבל לא עשית!
• זה לא אומר שלא שמעתי...

ובכלל, הדף הזה יועד לסיפורים מצחיקים!

[לב_שומע*]

ובכלל, הדף הזה יועד לסיפורים מצחיקים!
אני מתה על האנרגיה של הדף הזה.
תודה שפתחת אותו.
נמצאת פה לאחרונה ממש מעט, אבל מה זה אהבתי...
מכירה ומזדהה. יש אלגוריתמים של שיחה שפשוט אפשר לצפות אותם מראש.

[מישהי_לרגע*]

אצלנו כל יום ב 19:00 זה זמן למקלחות-פיג'מה-סיפור-לילה טוב.
19:00 טלפון.
אמא שלי על הקו.
קצת מדברים ואז אני מזכירה לה שזו שעת מקלחות וקצת קשה לדבר עכשיו.
התנצלות מצדה ולהתראות.
למחרת, באותה שעה, טלפון. ומי על הקו? אמא שלי.
ושוב למחרת.
ושוב גם למחרת.....
מה לעשות שעבורה זו השעה של סוף היום ואפשר בנחת לדבר עם הבת שלה? ולמה להתאמץ לזכור שעבורי זו ממש לא שעה אפשרית?

[מקשיבה_לפעימות_הלב*]

מישהי - ממש ככה. הייתה תקופה מאוד לחוצה, כשהיינו הורים טריים ממש, וניסינו עדיין להתארגן על שגרת הערב של מקלחת, ארוחת ערב וכו'. זו גם הייתה תקופה שהייתי שמחה לקבל עזרה מאמא, אבל זה לא התאפשר...וכעסתי עליה, כי הרגשתי שיותר חשוב לי שהיא תגיע לעזור לי מאשר שנתקה את הדירה שלה, או תיסע לעשות קניות. זה נשמע רטנוני, אני יודעת, אבל זו הייתה תקופה שבה הרגשתי שהיא ממש לא מבינה עד כמה היום שלי עמוס. סטייל לגלות בשעה 5 בערב שעוד לא הספקתי לצחצח שיניים... והיא אכן הייתה מתקשרת ומתפלאת - נשמע שהיום שלך ממש עמוס, לא משנה באיזו שעה אני מתקשרת - את לא יכולה לדבר איתי...
אכן כן.

[פלונית_אלמונית*]

איזה כיף שיש לכן אמא

[שמנדובה*]

איזה כיף שיש לכן אמא
מה קשור? זה שלמישהי אחרת אין אמא נוטל מהכותבות את הזכות להתלונן על שלהן? האם לבעל שתי רגליים אסור להתלונן שכואבת לו הרגל בזכרו את הפיסח? האם לבעלת המחלפות הארוכות אסור להתבעס על הקשרים בשיערה בעמדה מול הקירח? נובמת, כמו שאומרים בפולנית.

[פלונית_אלמונית*]

מי אמר את כל מה שאת כתבת? חוץ ממך.
באמת פולנייה !!!
התכוונתי שבאמת כיף למי שיש לה אמא!
אחד הכפיים זה להתלונן על אמא.
דרך אגב, אני מתלוננת על אבא שלי בלי סוף, אבל הוא לא מתקשר.
דרך אגב, למי שפיסח אסור להגיד למי שיש לו שתי רגליים שכיף לו?

[מיכל_צמות*]

איזה כיף שיש לכן אמא נכון. מבורך.
מרגיעון: ידיעה פנימית לא נקנית - היא מתגלה.
מגילות יכולתי לכתוב על אמא שלי. ואותן מגילות נראה לי שהיא יכלה לכתוב עלי. משתדלת ללכת בין הטיפות, וגם בשנים האחרונות רואה אותה משתדלת - וזה מחמם את הלב.

[מיכל*]

"פגשתי אתמול בבוקר את דליה"
דליה היתה חברתי הטובה בתיכון
"היא נראית מצויין, לבושה טיפ טופ, עם תיק אדום בדיוק כמו השמלה. ואיזו פיגורה! ואיזו תסרוקת! פשוט מקסימה"
והכל נכון כמובן. רק שאני ההיפך הגמור מזה.

[מקשיבה_לפעימות_הלב*]

נזכרתי בעוד אחד:
בעוונותיי, עשיתי תוארק מתיש, משעמם ורווי תקופות מבחנים שהביאו אותי לסף קריסה. לא רק שלא היה לי זמן לחיות, גם לא תמיד היה זמן לבדוק האם אני עדיין בתחומי שפיות דעתי, או לקום לפיפי יותר מפעמיים ביום (גם עבדתי באותה תקופה, אלא מה).
באחת מאלו, כרגיל יום לפני מבחן, בזמן שאני יושבת ליד שולחן העבודה שלי ומשקיעה את מירב המאמצים לפתור עוד כמה משוואות בשפה לא ברורה, כדי להעביר את הדף עליו הן כתובות מערימת ה"עוד לא פתרתי" לערימת ה"פתרתי, אבל למה יש כאן מעט כל -כך?" אמא שלי מתקשרת.

• היי ילדה של אהובה...
• היי אמא יקרה שלי, מה שלומך ? (עוד משוואה)חב
• בסדר. לא ראיתי אותך ממש מזמן, אולי תבואי לצהריים?
• (גיחוך ממורמר). הלוואי. אני פשוט לא יכולה. יש עוד שורה של מבחנים בקנה, ומשמרות באמצע. אין לי מושג איך אני אעשה את זה. אני יכולה לדבר איתך יותר מאוחר? (עוד משוואה, בדיקה בלוח השנה מתי המבחן הבא, חישוב סבוך של מועדי א לעומת מועדי ב' וסיכויי ההישרדות בהם, איך לבטל כמה משמרות ולהישאר בחיים... ואיפה היו פה כמה פירורים של עוגיות? עוד לא הגיעה שעת ההפסקה)
• טוב. חבל. קיוויתי לראות אותך
• גם אני, רק שאני בתקופה ממש-ממש עמוסה (עוד משוואה. דף עובר ערימה. רק עוד 8768704967 דפים בצד ממנו הוא הגיע). נדבר אחר כך?
• טוב. אני רק אספר לך מה עשה היום החתול....

מיכל- אני מבינה אותך. היות ולי לא אכפת באיזה צבע התיק שלי והתאמה שלו לשמלה נראה לי ממש כמו בזבוז אנרגיות, אני טורחת להתרגש רק כשחמותי מציינת מישהו "שיש לו קריירה מצליחה, תואר שני אם לא עוד כמה ואחלה משכורת". נו, כל אחד ומה שמציק לו כנראה...

[מישהי_לרגע*]

איזה כיף שיש לכן אמא
מאוד נכון.
כיף לי שיש לי אמא, אני שמחה מאוד שהיא שם, עוזרת, אוהבת, תומכת, מבקרת, מקשיבה, לא מקשיבה...
ואני - מקטרת.
כיף לי שיש לי אמא.

[סיגלית_הסגולה*]

נכון, כיף לי שיש לי אימא. ברוך השם!
אני רוצה לציין שמאז שפגשתי את הדף הזה עלתה לי תובנה חשובה
אני לא לבד. ואין כאן אשמים. זה קורה אצל אנשים רבים מאוד. והמודעות עזרה לי שניה לקחת אוויר לפני ובמהלך שיחות איתה
אז כיף שיש לנו גם דף קיטורים ושיתופים
בנוסף הסיפור עם דליה המהממממתתת - קורה אצלנו המון, לאורך השנים (מאז ועד עתה , ועד עולם) - בווריאציה כזו או אחרת.
פעם - בעודי מתאמצת לנגן יצירה בפסנתר - היא ציינה כמה מוצלחת הילדה X שהייתה העילוי של הקונסרבטוריון. אז אני עניתי בתגובה "אם היא כזו מוצלחת, אז תלכי להיות אימא שלה!"
לקח לי שנים להבין ש1. לא כל מה שנראה מוצלח הוא אכן כזה, גם אם הוא ממש מתאמץ להיראות מושלם 2. היא מנסה לדרבן אותי להצליח, לא להשפיל אותי.

[פלוני_אלמונית*]

מעניין לעניין באותו עניין:
ממליצה לכולכן לקרוא את הספר ה-כה נכון ומדויק- שלא תגידי שלא אמרתי לך/תמר לשם ורותי יצחקי
אוסף אמרות אלמותיות של אמהות לבנות
שאני שמעתי מאמי,ולהפתעתי את חלקן אני שומעת נאמרות גם לביתי....
העולם הוא גלגל וכולנו מתגלגלות בו

[פלוני_אלמונית*]

למען הסר ספק-האמרות הנאמרות לביתי,אוי לאותה בושה,
נאמרות ע"י האמא הפרטית שלה,וממש לא ע"י הסבתא.

[למ*]

בתור אמא לנערה מתבגרת אני שומעת כאן לתדהמתי את עצמי... בתור האמא כמובן

אוי ויי .. גם אני. . בקטנה אמנם אבל זה לא תירוץ!

ועוד אימא שלי מהממת וכל כך שונה מהסיפורים פה..