חוויות מהתינוקיה

אין לי כח לפרט כרגע אבל החוויה שלי ממאיר היתה סופר חיובית מכל הבחינות, לידה שניה אחרי בלינסון...

אמא של איסתרא ובלגינא מזל טוב!!
איזה יופי שהיתה לך חווית לידה טובה.
אני מבינה שאת מוטשת אבל עדיין אם יש לך אפשרות לתת לי האפילו מעט מידע לגבי בית חולים מאיר בו ילדת אני צפויה עוד שבוע וחצי ללדת ומאוד מאוד מתלבטת בין בית חולים מאיר הקרוב לביתי ללניאדו המרוחק ממנו אבל עד כה קיבלתי המלצות עליו בלי סוף ודווקא על מאיר שמעתי סיפורים רעים.... אם את רק מסוגלת לספר קצת על היחס שקיבלת ומה עברת אני ממש ממש אודה לך .
בכל מקרה שולחת המון ברכות ואושר עם הקטנים! אגב בלגינא זה בת או בן?@}

על לניאדו שמעתי דברים ממש טובים, הכל נעשה לפי רצון האם (הרבה באופן טבעי - בית חולים של דתיות).

לאוטוטו אמא-
החוויה שעברתי במאיר היתה מדהימה, כל אנשי הצוות (בח.לידה, יולדות וילודים) היו טובים מעל ומעבר.
חלמתי על החדר הטבעי אך בשל בעיה במוניטור נכנסתי לחדר רגיל. הרופאים לא שידרו אלי לחץ(למרות שהיתה להם סיבה להלחץ).
נתנו לי להסתובב בחדר חופשי, כדור, לשתות לבחור תנוחת לידה,כמובן בלי אפידורל וחבריו וכל זה בחדר הרגיל, לא הטבעי.
הגישה של צוות ח.לידה הוא לזרום עם היולדת, המילדות משמנות את היולדת כדי למנוע קרעים.
הגעתי למחלקה בלילה, חשבתי שיש לי דימום מוגבר האחות הגיעה אלי 4 פעמים עם חיוך.
מחלקת ילודים, נפלאה, הסכימו לבדוק דברים ספציפיים - בגלל השגעונות שלי.

כל זה לעומת בלינסון ששם פשוט הולכים לפי הספר.

אגב-
איסתרא ובלגינא, שניהם בנים

אני נאלצתי אחרי לידת הבית, להתאשפז ל24 שעות. מה זה נאלצתי? אני בבית החולים, 4 שעות אחרי לידה, מטושטשת לגמרי ועם חום (הגעונ לשם כי היה קרע רציני והיה צריך לתפור אותי), ואומרים לי שצריך להתאשפז ל"השגחה", כי "יש לו איוושה בלב", כלומר הדבר הזה שנסגר רק כמה שעות אחרי הלידה. אז החלטתי להישאר. לא משנה, סיפור ארוך... מה שאני רוצה להגיד, דומה למה שאמרה גם לי יש: ביות מלא, זה קשה עד בלתי אפשרי! למזלי, היתה אפשרות שאמא שלי תישאר איתי ותישן לידי על מזרון, אחרת אני לא יודעת מה הייתי עושה, כי אני לא יכולתי לזוז, שלא לדבר על החלפת חיתול - מי בכלל יודעת להחליף חיתול לפצפון כזה, בלידה ראשונה?!
והדבר הכי גרוע, הוא ההפרעה ליולדות האחרות. היולדת שאיתי בחדר, הסכימה שתינוקי יהיה איתי (אחרת לא היו מרשים לי), אבל באמצע הלילה הוא בכה ולא הצליח לינוק, והיא פתחה את הוילון שבינינו ואמרה שהיא לא יכולה לישון, ושהיא צריכה כוח כי יש לה שני ילדים בבית, ובעצם רמזה שאני אקח אותו לתינוקיה. זה היה ממש נורא, כי לא יכולתי לעשות את זה כמובן, אבל הרגשתי איום ונורא עם זה שאני עושה לה עוול כזה. אפשר לומר שהסוף היה טוב, כי בבוקר התנצלתי מאד והיא סלחה (וגם הביאה לי ארוחת בוקר שישנתי בזמן שהיתה), אבל זה השאיר לי טעם רע מאד.
וזה גם בעיקר בתגובה ל ושותפותי לחדר די עשו פרצופים כשהילדה בכתה בלילה

אקיצר, בית חולים הוא לא מקום ללדת בו, ובטח שלא להיות בו במצב הכל כך רגיש, עייף, כואב ושביר שאנחנו נמצאות בו לאחר הלידה.

גם לי חרבו הנקה בתינוקיה. עד היום (10 חודשים) אני לא מפסיקה להצטער. הם פשוט מזוויעים שם (סליחה על כל הכעס המתפרץ) מכל הבחינות. החל מ- "את לא תצליחי כבר להניק, עזבי..." (והייתי אחרי ניתוח קיסרי\ אז ימים אחר כך הגודש בחזה, שלא ידעתי מאיפה הוא בא לי), עבור דרך סתם ייעוץ קלוקל וכלה בכל הקשור לטיפול בתינוק. . בחיים יותר אני לא אחזור לבית חולים. ואם במקרה אני אגיע לשם, בחיים בחיים לא יקחו לי עוד ילד לתינוקייה. גם ככה עפתי משם תוך יום. וביות..... כל הלילה הסתובבתי עם התינוק על הידיים ולא ידעתי מה לעשות. מתוך הטשטוש הלא יאמן רק מחשבה אחת היתה לי בראש - "לא לתינוקייה". אפילו לא שמתי לב שכואב כל כך שאני הולכת בצורת "ר". אוף, פתאום נשפך לי הכעס.
אם מישהי מעוניינת לכתוב יחד משהו שלא יהיה רק מלא כעס, אלא אולי גם יציע משהו בונה, אשמח להצטרף ואף אם אצליח - להפעיל קשרים.
אפשר להשיגני בדואל: [email protected]

ו למצוא תקציב להעסיק יועצ(ות) הנקה מוסמכות

נדמה לי שבליס, מלבד אסתר שהיא יועצת, רוב המדריכות/תומכות הנקה מגיעות בהתנדבות. עדיף על אחות שעמוסה בעוד 10 דברים אחרים.
האחיות צריכות לדעת גם לומר "אני לא יודעת" ולדעת למי להפנות. במקרה הזה תעזור הפניה למתנדבות או ללה לצ'ה למשל.

ילדתי את שלושת ילדיי בבית חולים לניאדו, הצוות שם מעולה גם בחדר לידה וגם במחלקה. גם שם לא מעודדים אותך להניק אבל גם לא עומדים בדרכך. כל יום מגיע יועצת/מדריכת הנקה לעזור לאמהות שמתקשות. חוץ מזה אמהות שמניקות ומבקשות שיעירו אותן בלילה להנקה, תמיד אבל תמיד העירו. אני לא הנקתי את ילדיי {פשוט לא אוהבת להניק} אבל תמיד הקפדתי להיות זאת שמאכילה מבקבוק, ותמיד העירו אותי בלילה לתת בקבוק. בקיצור אני חושבת שהכל תלוי באמא וברמת ההתעקשות שלה מול הצוות,{ אבל כמה יכולה אישה אחרי לידה כשההורמונים משתוללים התפרים מציקים והתתכווצויות לא פוסקות לעמוד על שלה?}

אוקיי, מההמלצות המעודכנות ביותר של ה-AAP, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, בקישור הזה (אני לא יודעת איך לראות שם מספרי עמודים אז תסלחי לי):

סעיף מספר 5:

Pacifier use is best avoided during the initiation of breastfeeding and used only after breastfeeding is well established.166–168
In some infants early pacifier use may interfere with establishment of good breastfeeding practices, whereas in others it may indicate the presence of a breastfeeding problem that requires intervention.169

This recommendation does not contraindicate pacifier use for nonnutritive sucking and oral training of premature infants and other special care infants.

השהייה בתינוקייה מסכנת את היילודים, כך על פי ארגון הבריאות העולמי WHO :
למשל msm]כאן 98 3[/po]/msm 98 3 11.html (סעיף 10.3):

If mother and baby stay in a health facility for a shorter or longer period it is of great importance that they remain together and are not separated. The infant should be in the immediate vicinity of the mother day and night, with free access to her at any time. The "rooming out" system (all babies together in a separate nursery) promotes the spread of nosocomial infections, and has negative influences on the bonding of mother and child, and on breastfeeding ().

msm]וכאן 98 3[/po]/msm 98 3 7.html (סעיף 6.3):

It has been common practice in many hospitals to separate mothers and babies and to put the babies in a nursery, to allow the mothers to rest and the babies to be observed. No advantages have been proven and outbreaks of infection in nurseries are associated with this practice. Keeping babies with their mothers in the same room or the same bed from birth prevents infections and increases the success of breastfeeding, especially when it is combined breastfeeding guidance (Pérez-Escamilla 1994). Breastfeeding was less and bottle feeding more frequent in the group of mothers who delivered in institutions (Kempe et al 1994).

שלום לכולם, קראתי כאן פעמים רבות וזאת הפעם הראשונה שאני כותבת. בעוד מס' חודשים אני מסיימת 4 שנים של לימודי סיעוד כשהתוכנית שלי היא להמשיך למיילדות. מכיוון שאני חייבת לעבוד במשך שנה כאחות לפני קורס המיילדות אני כעת מחפשת לי מקום עבודה שיהיה קרוב לתחום הנשים והאימהות.

ההצעה הכי קרובה לכך שיש לי היא עבודה בתינוקיה. מצד אחד זהו מקום שבו אפגוש אימהות ואבות שזה עתה נולד להם תינוק ואני יוכל אולי לנסות ולהשפיע לכיוונים בהם אני מאמינה (כמובן רק אם ההורים יראו איזשהו רצון בכיוון הזה), כמו ביות מלא, נוכחות ההורים, וכו' מצד שני זהו מקום שמראש אינני מסכימה אם עצם קיומו (אני חושבת שהתינוק צריך להיות הכי קרוב שניתן להוריו, פרט למקרים יוצאי דופן, שרחיצת התינוק מייד עם היוולדו מיותרת ועוד). אני יודעת שיהיה לי קושי לראות את התינוקות במצב הזה.

אני מתלבטת אם להענות להצעה. מה דעתכם?

שליחה על ידי קאת* » 04 יוני 2007, 23:58

שלום לך, חלום.
יש לי חברה טובה שגם מסיימת השנה סיעוד וכרגע היא באותה תינוקיה בקפלן שמתאורת למעלה. מה שאני שומעת ממנה לא כ"כ מוצא חן בעיניי - האמהות האלה רק מפריעות,מתערבות, אין לי זמן, אני צריכה לעשות את עבודתי...
אז נראה שבתור אחות בתינוקיה את תצטרכי לעמוד בדרישות שיהיה לך קשה להסכים איתן.
מצד שני, בתור עוד אמא "משוגעת" שילדה פעמיים בקפלן, הלואי והייתי פוגשת שם אחות מבאופן!

השינוי מתחיל מבפנים, לדעתי. ותמיד תהיה תינוקיה. תמיד יש תוצאות ללידה שמצריכות (באמת) תינוקיה, ואז טוב שתהיה שם אחות שתומכת ברעיון ההנקה לפי דרישה, ושתוכל לעזור מכל הלב לאמהות שלא יכולות להגיע בעצמן לתינוקיה, לדוגמא...

תמיד יש תוצאות ללידה שמצריכות (באמת) תינוקיה,
עובדה שלא - יש בעולם המערבי הרבה בתי חולים ללא תינוקיות.
אם את מתכוונת לטיפול נמרץ ילודים (מחלקת פגים) - זוהי מחלקה נפרדת.
אם הילוד לא דורש טיפול נמרץ, המקום הטוב ביותר בשבילו (גם מבחינה בריאותית) הוא עם האמא. זה נכון ביחוד לגבי אמהות שלא יכולות להגיע בעצמן לתינוקיה.

טוב שתהיה שם אחות שתומכת ברעיון ההנקה

חלום,
נדמה לי שב-בלוג שוליית המיילדת דנה מספרת שהיא היתה גם אחות בילודים. דברי אתה.

בר עדש
לפעמים יש תוצאות קשות (מאוד) גם עבור האם. נדיר, אבל קיים.

לפעמים יש תוצאות קשות (מאוד) גם עבור האם. נדיר, אבל קיים.
גם אז, איפסון את התינוק במיכל פלסטיק עד שהאם תתאושש זו לא הדרך המועדפת לטיפול בו.

שלום חלום
לצערי אכתוב בקצרה כי אני אצל חברים. זו שאלה מאוד קשה שאת עומדת מולה. אני שואלת את עצמי האם שאלות דומות לא יתעוררו אצלך בעבודה בכל מחלקה אחרת. אז זה לא יהיה ילודים אלא ילדים או מבוגרים או זקנים והעניין לא יהיה ביות או הנקה אלא יחס לחולה, מתן תרופות מיותר, ביצוע ניתוחים טיפשיים וכו'.
בכל מקום שתהיי קרוב לודאי שלא תאהבי את הכל וההחלטה היא בעצם האם את רוצה לשנות מבפנים (קשה ובלתי אפשרי לפעמים) או לשנות מבחוץ (קשה ובלתי אפשרי לפעמים) או לא לשנות בכלל (קשה ובלתי אפשרי לפעמים).

לגבי עצמי - לא חושבת שהייתי מצליחה לעבוד במחלקת תינוקות - זה מכאיב לי מדי לשמוע 25 תינוקות צורחים במשך שעות.
בעבר עבדתי במחלקה לא אנושית, ועמדתי בפני אותה שאלה ובסוף עזבתי לטובת בי"ח אנושי יותר.

אבל זאת אני וזאת הבחירה שלי. מה שלא תבחרי את - אני מאחלת לך שתצליחי לשמור על גרעין של שפיות ושלא תשכחי אותו ותוותרי עליו. את יכולה להיות נקודת האור עבור אימהות רבות ועבור תינוקות רבים, אם רק לא תשכחי מה חשוב לך.

גם אז, איפסון את התינוק במיכל פלסטיק עד שהאם תתאושש זו לא הדרך המועדפת לטיפול בו.
נכון, אבל עד לימות המשיח...

קאת, טליה, סוף מעגל, תבשיל ודנה
תודה רבה על כל התגובות הם נתנו לי הרבה כיוונים למחשבה.
כרגע אני ממשיכה לחפש עבודה במקומות אחרים.

לגבי התינוקיה בקפלן.
החוויה שלי משם מאוד שונה. ילדתי שם השנה בפברואר והייתי בביות מלא עד שנאלצנו לקבל טיפול באור בגלל צהבת קשה.
מבחינת הביות תמכו בי לחלוטין (ואפילו לא העירו לי על כך שישנתי איתה במיטה) ועד הטיפול באור לא נפרדתי מילדתי בכלל וגם בזמן הטיפול שהיתי לידה רוב שעות היום וכשלא, קראו לי להניק אותה או להרגיע אותה כשהיא בכתה.
זה נכון שהזדעזעתי מהמצב בתינוקיה ושהיו אחיות שממש התעלמו מבכי התינוקות , אך לעומתן היו אחיות שניסו לשכנע אמהות להניק ולקחת את ילדיהן לביות,
וזה חשוב מאוד שהשינוי יתחיל גם מבפנים, ושבתינוקיה יהיו אחיות שיתמכו בביות, בהנקה וגם כמובן בתינוקות שבתינוקיה ויחזיקו אותם כשהם בוכים או יקראו לאימותיהם.
אסור לוותר על הרצון לשנות, זה חשוב מידי לטובת כולנו.

אותי הביות פשוט הפך למאושרת, חיזק אותי ונתן לי כוחות אדירים לאחר הלידה, במיוחד לאור זה שביתי הבכורה נולדה פגית בלידה קשה, שלאחריה שהיתי גם אני בטיפול נמרץ ולכן 3 ימים לא ראיתי ולא נגעתי בה, מה שהיה טראומטי מאוד מבחינתי.

http://uk.news.yahoo.com/5/20100827/twl ... d0ae9.html