החיבור שהיה לך במצב הזה הוא אני מוותרת= אני טובה ?
כן. אבל גם יותר מזה. אני טובה, אני מכילה, כך נכון לנהוג, זה תוצר של החמלה הגדולה שלי.
אני לא רואה את זה כך היום בכלל. אני מנסה להיזכר מה גרם לזה להשתנות ואין לי שום זיכרון. אני לא מצליחה להיזכר אם זה היה תהליך קצר או ארוך, קפיצה או הליכה אטית.
אני רק יודעת שיום אחד זה פשוט לא היה ונותרו לי מזה מסקנות ואבחנות אבל גם לא מעט שאלות.
חמלה וקורבנות
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
חמלה וקורבנות
כתבתי בתגובה על הפוסט הראשון.
ובהקשר למה שכתבת אחר כך:
כי אני עצמי הרבה פעמים לא עצרתי ב"עשו לי" אלא המשכתי הלאה - נתתי למי שתוקפני עכשיו לעשות לי, זו גדולה רצינית, שרק אנשים חומלים ומכילים יכולים לעשות. קצת כמו שאמא מכילה תוקפנות של ילד.
יש שם משהו שנראה באמת גדול. וזה התעתוע. כי באהבה וחמלה אמיתית אתה תמיד במקוםהראשון. זה נראה אנוכיות אבל זה לא.
ובהקשר למה שכתבת אחר כך:
כי אני עצמי הרבה פעמים לא עצרתי ב"עשו לי" אלא המשכתי הלאה - נתתי למי שתוקפני עכשיו לעשות לי, זו גדולה רצינית, שרק אנשים חומלים ומכילים יכולים לעשות. קצת כמו שאמא מכילה תוקפנות של ילד.
יש שם משהו שנראה באמת גדול. וזה התעתוע. כי באהבה וחמלה אמיתית אתה תמיד במקוםהראשון. זה נראה אנוכיות אבל זה לא.
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
חמלה וקורבנות
יכול להיות שהחיבורים האלה מגיעים אלינו מסוג של חינוך שאומר שצריך להתחשב באחרים ושוכחים לומר את מה שנראה מובן מאליו. שקודם כל חשוב שנדאג לעצמנו.
ובקשר לשאלה שלך:
קרה לך שמתוך הרצון להכיל את הקורבנות הרגשת שאת בעצם מלאת חמלה כלפי הצד השני
הייתי כל כך מלאה בקורבנות שלא היה שם מקום לשום דבר אחר.
ובקשר לשאלה שלך:
קרה לך שמתוך הרצון להכיל את הקורבנות הרגשת שאת בעצם מלאת חמלה כלפי הצד השני
הייתי כל כך מלאה בקורבנות שלא היה שם מקום לשום דבר אחר.
חמלה וקורבנות
באהבה וחמלה אמיתית אתה תמיד במקוםהראשון. זה נראה אנוכיות אבל זה לא.
כך אני מרגישה עכשיו, אבל עדיין לא אבדה לי התפישה שזה אנוכיות. יש בי איזה חלק שעוד מחזיק בזה.
הייתי כל כך מלאה בקורבנות שלא היה שם מקום לשום דבר אחר
תודה על האומץ להגיד דבר כזה. אולי לא נדרש לך אומץ כדי להגיד. תודה בכל מקרה.
חינוך שאומר שצריך להתחשב באחרים ושוכחים לומר את מה שנראה מובן מאליו. שקודם כל חשוב שנדאג לעצמנו
מניחה פה איזו מחשבה, בתור אמא בעצמי - שאולי התחשבות באחרים אצל ילדים היא באיזו רמה התנהגותית חיצונית. לשמור על מגע לא אלים או לחלוק מה שיש לך. ומאוד קל שם לעודד את ראיית האחר כי זה נראה כמו משהו שאין לו מחיר. וכך יוצא שעל החלק ההתחשבותי הרגשי/נפשי בעצם לא מדברים בכלל. לא ביחס לעצמי ולא ביחס לאחרים. אולי לזה התכוונת כשאמרת שזה מובן מאליו.
שוב יוצאת לי מחשבה מבולבלת ברמת הכתיבה. אני רואה איזו אבחנה בין התחשבות שנגמרת בהכלה רגשית להתחשבות שנגמרת בהכלה התנהגותית. הן קשורות כמובן אבל לא זהות.
כך אני מרגישה עכשיו, אבל עדיין לא אבדה לי התפישה שזה אנוכיות. יש בי איזה חלק שעוד מחזיק בזה.
הייתי כל כך מלאה בקורבנות שלא היה שם מקום לשום דבר אחר
תודה על האומץ להגיד דבר כזה. אולי לא נדרש לך אומץ כדי להגיד. תודה בכל מקרה.
חינוך שאומר שצריך להתחשב באחרים ושוכחים לומר את מה שנראה מובן מאליו. שקודם כל חשוב שנדאג לעצמנו
מניחה פה איזו מחשבה, בתור אמא בעצמי - שאולי התחשבות באחרים אצל ילדים היא באיזו רמה התנהגותית חיצונית. לשמור על מגע לא אלים או לחלוק מה שיש לך. ומאוד קל שם לעודד את ראיית האחר כי זה נראה כמו משהו שאין לו מחיר. וכך יוצא שעל החלק ההתחשבותי הרגשי/נפשי בעצם לא מדברים בכלל. לא ביחס לעצמי ולא ביחס לאחרים. אולי לזה התכוונת כשאמרת שזה מובן מאליו.
שוב יוצאת לי מחשבה מבולבלת ברמת הכתיבה. אני רואה איזו אבחנה בין התחשבות שנגמרת בהכלה רגשית להתחשבות שנגמרת בהכלה התנהגותית. הן קשורות כמובן אבל לא זהות.
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
חמלה וקורבנות
ומאוד קל שם לעודד את ראיית האחר כי זה נראה כמו משהו שאין לו מחיר. וכך יוצא שעל החלק ההתחשבותי הרגשי/נפשי בעצם לא מדברים בכלל. לא ביחס לעצמי ולא ביחס לאחרים. אולי לזה התכוונת כשאמרת שזה מובן מאליו.
אכן.
אכן.