ילדים בורחים

[ג'ינ_ג'ית*]

בינתיים היא התחילה לברוח הרבה פחות, מסכימה לתת לי יד ליד הכביש.
היא גם לא היתה מסכימה לתת לך יד ליד הכביש , מצחיקולה זאתי
אני לפחות מקווה שאת מחמיאה לה בטרוף בכל פעם שהיד מושטת, או שהיא זהירה, היא נשמעת ילדה עם אופי

[קט_קטית*]

מקווה שאת מחמיאה לה בטרוף בכל פעם שהיד מושטת, או שהיא זהירה, היא נשמעת ילדה עם אופי
כן, וגם תודה שאת מזכירה לי P-:

[תזמורת_הים*]

היום הילד יצא לשביל ליד הבית בכוונה ברורה ללכת לסיבוב (בכביש).
פעם אחת יצאתי אתו ועשינו סיבוב, בפעם השניה לא התחשק לי. אמרתי לו "אמא נשארת פה".
הילד בלי להתבלבל אמר "ביי"!

<כמובן שהלכנו שוב לסיבוב. היתה לי ברירה?...>

[תמרוש*]

תמר, עם כל הכבוד לתופעה שנהייתה פה באתר, לא כל התנהגות של הילד מצביעה על בעיות בויסות התחושתי.
אני מסכימה במאה אחוז.
מישהי ביקשה שאכנס ואחווה את דעתי. אני חשבתי שהתמונה קצת קלושה מלהיות באמת בעיה בוויסות, אבל העליתי את זה, מתוך רצון לתת לקטקטית לשפוט לבד. וזה מה שהיה. קטקטית אישרה שאין פה אישיו בולט.

אין לי שום יומרות לאבחן דרך האינטרנט. אבל להעלות את האופציה למודעות זה לא מזיק בעיני, אם גם מניחים לה לרדת בחזרה ברגע שרואים שזה לא רלוונטי.

[אלמונית*]

הפלקה זה משפיל והפלקה זה ניצול כוחו וגודלו של המבוגר על זה של הילד.

[אמא_של_פיצית_פלוס*]

הי!
רפרפתי על הדף (הארוך...) ולא קראתי מילה במילה, אז אולי פספסתי, אבל

הילדה שלי, שלוש פלוס, כבר ממזמן 'בורחת' לי בקניות.
זה יכול להיות בסופרמרקט או בקניון או בחנויות כלבו ענקיות

בהתחלה נתתי לה חופשי, זה גם סייע לי לקנות בשקט, אמרתי לה להשאר לידי, ושמרתי קשר עין.

הבעיה שהגברת נדלקה על השיטוט והמרחב והחלה לעשות קניות בעצמה.

ואז אני מאבדת אותה והיא אותי.
אחרי כמה דקות או שאני שומעת קריאות אמא אמא שהולכות ונהיות הסטריות
או שכבר מוצאת אותה בשלב הבכי (ובעזרתו )
או שהגעתי לקצה החופש לתת לה ולעצמי והדאגה גוברת ואז אני מתחילה להסתובב ולקרוא בשמה לפעמים דקות ארוכות עד שנמצאת האבידה (לפעמים בוכה לפעמים בעניינה)
מזהירה שתישאר ל י ד י אחרת יאלץ להכניס לעגלה (שהיא שונאת בדכ)
אבל חוזר חלילה...
שום דבר לא עוזר.
כמה פעמים מרוב שנזפתי בהנוהסברתי לה איך דאגתי התכנסה מעצמה בעגלה
אבל הרגשתי ככ דפוק

מישהו עיצה? נסיון?

תודה!

[יונת_שרון*]

אולי במקום ללכת לקניות, ללכת קודם לטיול בסופר ורק אחר כך לקניות. כלומר, תתכני מראש שזה יקח יותר זמן, ותתחילי מזה שאת מסתובבת איתה, ורק אחר כך תכווני אותה להסתובב איתך.

[אמא_של_בן_7*]

הבן שלי. בן רביעי, ילד מ ד ה י ם. התנהגות נפלאה (בדרך כלל) ילד מכיל חייכן ואוהב ואהוב מאוד לפעמים בוחר, במקום להתמודד עם (לא, או אחר כך, או מחר כך, עכשיו לא הולכים לכאן או לכאן, עכשיו אני בלי ארנק) לוקח את רגליו ובורח. הוא חוזר על זה מידי פעם.האם למישהו יש רעיון על מה זה מעיד...

[דוד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי כמעט כל תגובה מלמעלה ועד למטה. התפוצצתי מצחוק מלא פעמים מתוך תחושת הזדהות עם המקרים ועם שיטות הטיפול השונות שננקטו. ועדיין אין לי עצה להוסיף פה למישהו. רק לומר לכם שניסיתי כל מה שנכתב פה וקויתי שאמצא פה פתרון שלא ניסיתי. לצערי הרב הבן לי בן השלוש וחצי בורח לי בכל יציאה מהבית ברגע שצריך לחזור ביתה. ניסיתי לפתות אותו באוכל/ממתקים/הבטחתי לספר לו סיפורים מהספר רק כדי דיסקים לחזור הביתה ושוםדבר לא עזר. הפחדות?! מה לא ניסיתי?! הסברים תיאורים המחשות שיחות והרחבות על כל סוגי הסכנה הידועים לימחבלים, פדופילים,סוטים למיניהם, מכוניות. פשוט לא עזר כלום. דווקא אצלי הוא כן אקסטרימיסט. פעם אחת השארתי אותו לבד בגן משחקים בתחושת תיסכול מטורפת. וקיוויתי לטוב. ממש הפקרתי אותו. הוא לא רצה לחזור רק ברח ממני אפילו שלא רדפתי אחריו. שלחתי את הבכורה שלי לחפש אותו אחרי רבע שעה והיא לא מצאה אותו בגן. בניסים אחת השכנות מצאה אותו והוא התלווה אליה אבל לא שרצה לחזור הביתה גם אחרי זה. אובד עצות. ובצער גדול . מקווה לישועה