כיסוי ראש לדתיות

[אנונימי]

_{דף מומלץ}

[אין_כמו_משפחה*]

מחשבות שונות מתרוצצות בתוכי לגבי כיסוי ראש לנשים דתיות. אני לא מחפשת תשובות הלכתיות אלא כנות ופתיחות, כלומר שיתוף אמיתי בנוגע לכיסוי ראש.
אשמח אם נשים דתיות יוכלו לשתף בחוויות לטוב ולרע. @}

[שלי_יותר*]

חסר לי השיתוף שלך בחוויה הנ"ל.
האם את לפני נישואין ומתלבטת? האם את הולכת בכיסוי ראש וסובלת כל רגע? האם יש לך בכלל נגיעה לעניין?
באשר אלי... אני עם. ומסתדרת עם זה. לפעמים זה מעצבן (למצוא כובע מתאים לכל בגד, ההוצאה הכספית, אי הנוחות כשקיץ ומזיעים). לפעמים זה נחמד (לדעתי זה מתאים לי).
אני מרגישה נכון עם ההצהרה הבולטת הזו שאני אשת איש. (לעומת טבעת נישואין שאינה בולטת לעין). זה באמת נושא טעון ובסופו של דבר, למרות שלא רצית נגיעה הלכתית, זו הסיבה לכיסוי הראש.

[אין_כמו_משפחה*]

חסר לי השיתוף שלך.
שיתוף? אני יכולה לכתוב בלוג שלם בנושא

אני הולכת עם כיסוי . אני לא מיוסרת כי אני פשוט לא הטיפוס המיוסר. הכיסוי לא מציק לי בכל רגע כי אני והוא מכרים ותיקים כבר יותר מעשור. וגם לי כנראה הוא מתאים. (שמעתם פעם שיגידו לנשואה טרייה : אוי,נורא לא מתאים לך הכיסוי, ממש חבל...) בכל אופן ברור לי שהכיסוי כפוי עלי היום, ונכפה עלי כשהתחתנתי.
כלומר,לא רציתי ללכת עם כיסוי והסיבות ההלכתיות לכיסוי ידועות לי. לכן לא ראיתי טעם להרחיב בנושא ההלכתי.

[אין_כמו_משפחה*]

היי, היי, היי, אין צורך לרדת כאן אחת על השנייה. אכן נושא טעון...

אני מתדיינת לי עם עצמי .כתבתי שהכובע\מטפחת על ראשי כפויים עלי. ואני בטוחה שחכמולוגים יגידו : קשה להיות יהודי...ובכיפה בחרנו מרצוננו הטוב?...אז אולי תחליטי ששהשבת גם כפויה עלייך? ככה זה כפו עלינו הר כגיגית. בעקרון אני מסכימה .אני רק לא מבינה למה אני צריכה ללכת עם הגיגית הזאת על הראש?

בכלל האם באמת יש טעם בקיום מצווה כאשר מתנגדים לה או סולדים ממנה ?
(שולחת בחשש )

[אמא_של_איסתרא_ובלגינא*]

הכיסוי אצלי מורכב...

תמיד היה לי ברור שאני מכסה , הכל.

חודשיים אחרי החתונה התגעגעתי כ"כ להרגשה של הרוח בשיער...עמדתי מס' דקות עם שיער פזור מול החלון רק בשביל להרגיש.

היום ללכת בלי מבחינתי זה כמו ללכת עירומה- בהרגשה(כמעת 6 שנים).

אבל אחת לכמה זמן יש הי תיסכול שעולה, אז אני מסתפרת, צובעת את השיער או קונה כובעים בסגנון שעוד אין לי , ומרגישה טוב עם עצצמי עד לפעם הבאה.

אגב-
בתספורת האחרונה שלחתי את השיער לזכרון מנחם- הם מכינים משיער פאות לילדים חולי סרטן אז בכלל זה נותן הרגשה טובה

[ספינה_טרופה*]

אני בעד כיסוי ראש, רק בגלל שזה יפה בעיני, מקסים!
גם אני חושבת שזה יפה ומקסים! זו בהחלט סיבה טובה ויפה

גם לי זה מצטייר כזוגיות, כהכרזה יש כאן קשר זוגי בלעדי.
לכן אני בדיעה שאשה שאינה נשואה (גרושה, אלמנה) לא חייבת בכיסוי ראש, כי היא לא נמצאת בתוך קשר זוגי, והיא רוצה לשדר את זה.
יש בהחלט רבנים שיתירו לאשה כזו להסיר את כיסוי הראש.

היום ללכת בלי מבחינתי זה כמו ללכת עירומה- בהרגשה(כמעת 6 שנים).
חברה שלי שהתגרשה ממש בתקופה האחרונה, קיבלה היתר מרב להוריד את כיסוי הראש והתגובה הראשונה שלה היתה
"אני מרגישה חשופה, כאילו שאני הולכת בלי חולצה!"

בכלל האם באמת יש טעם בקיום מצווה כאשר מתנגדים לה או סולדים ממנה ?
כן, בהחלט, אין בכלל עניין שתהני מזה, אבל זה כמובן עדיף לעשות באהבה.
כדאי למצוא דרך בכל זאת להתחבר (בשבילך להקל עלייך)
האם את מכסה חלקי או מלא? (יש מקום להקל בתוך ההלכה)
אולי תיחשפי לסגנונות שונים, אני דווקא חושבת שיש עושר סגנוני, נסי אופנות שונים. כובעים, ברטים, מטפחות, בנדנות, (פיאות?)
האם את מכסה בתוך הבית? גם בנושא זה יש מקום להקל.
תשאלי את בן זוגך מה דעתו על הכיסוי ראש,

כמה היבטים לא הלכתיים
פיזית זה כמובן מחמם יתרון בחורף , חיסרון בקיץ.
מעשית ארגונית חוסך לי את כל ההתעסקות עם השיער. כשממהרת שמה כובע (על שיער לא הכי מאורגן, או על שיער רטוב שלא סירקתי) ולא צריכה לחשוב על זה יותר.
רוחנית מרגישה שזה מרומם אותי לפעמים, מסדר אותי מארגן אותי, עוזר לי להרגיש את הראש על הכתפיים.
חברתית בימים שאין לי מצב רוח לאנשים אני שמה כובע עם שוליים רחבים, שמסתיר את העיניים והפנים, בימים שמרגישה יותר בעיניינים ומרגישה יותר חברותית, (כשהנפש מאורגנת ויש לי מצב רוח למפגשים חברתיים) לובשת מטפחת כך שהפנים לא מוסתרים.
<הנה גיליתי את אחד מסודותיי>

[ספינה_טרופה*]

כן, בהחלט, אין בכלל עניין שתהני מזה, אבל זה כמובן עדיף לעשות באהבה.
זה נשמע קצת בוטה, ולא התכוונתי
זה מצויין אם את נהנית מזה, אבל העיקר הוא קיום המצווה בין אם את סולדת מזה ובין אם לאו.
כמובן שעדיף בשבילך לעשות מתוך אהבה, כי ככה את מתחברת לזה יותר, אבל את לא חייבת להתחבר.
אולי להיפך, אם את עושה וסובלת מזה באופן מסויים, זה מראה על הקרבה גדולה יותר, ואולי השכר גדול יותר?
(לא אוהבת להיכנס לנושא של שכר ועונש, כי מי יודע חשבונות של הקב"ה, אבל בהחלט יש לך מאמץ גדול יותר, וזה ראוי לשבח)

עכשיו אני בכלל שואלת את עצמי, כמה זמן את מכסה את שיערך?
אני יודעת שבהתחלה זה הכי קשה.
כשאחותי התחתנה היה לה שיער ארוך ארוך עד למותניים, מה שעשתה היה מאוד הדרגתי.
הסתפרה עד אמצע הגב עשתה צמה ושמה כובע, כך היתה כל השנה הראשונה.
עם הזמן הצמה הלכה וקטנה, היום היא לרוב מכסה את כל השיער. בשבתות ובחגים שמה קוקו מתחת לכובע.
זה היה תהליך הדרגתי, שעזר לה להשלים עם העניין.

<לי היה פחות קשה, כי השיער תמיד עשה לי בעיות, כך שהיה לי יותר נח לכסות בלי להתעסק, אבל לה היה קושי גדול יותר>

[אמא_בגובה_דשא*]

פיזית זה כמובן מחמם יתרון בחורף , חיסרון בקיץ.
לאו דווקא
בימים חמים במיוחד אני בוחרת לי מטפחת בהירה (בלבן או באוף-ווייט), מרטיבה אותה, סוחטת, וקושרת כה על הראש.
מיזוג טבעי נעים ומרענן

אני מנסה לחשוב על עצמי בהתחלה...
לפני החתונה היה לי מאוד מוזר כל הנושא של כיסוי ראש. (למרות שהיה לי ברור שאכסה את כל השיער)
לא ידעתי מה מתאים לי, מה נוח לי ומה לא...
לפני החתונה לא הייתי מודעת לנושא של התאמת כיסוי ראש לבגדים.
כלומר, ידעתי שצריך להתאים, אבל יומיים לפני החתונה נזכרתי שאין לי שום כיסוי ראש שמתאים לבגד החדש שקניתי לי לשבע ברכות...
אחרי החתונה אני זכרת כמה ימים שבהם היה לי מאוד מוזר לקשור את המטפחת, שדחיתי את נושא כיסוי הראש כמה שאפשר...
אני זוכרת יום שישי אחד, שעמדתי מול המראה, כבר בבגדי שבת, ומתוך רפלקס בן 21 שנה (טוב, אולי קצת פחות...) הרמתי את השיער לתסרוקת שמחמיאה לי, ופתאום חשבתי לי "איזה מוזר!! ככה נראיתי פעם!!".
זה היה בערך חודש אחרי החתונה, ואז קלטתי שבאמת התרגלתי לנושא.

גם היום חסרה לי לפעמים התחושה של הרוח בשיער...
חוץ מזה אני מסתדרת עם הנושא נהדר-
אני חושבת שאין כמעט אשה שלא יפה לה כיסוי ראש-
מטפחת מדגישה את תווי הפנים, עם כובעים אפשר לשחק כך שידגישו או יסתירו את מה שמתאים לך...
גם לי, כמו לשלי יותר נוח עם ההצהרה הזאת
(אם כי גיליתי שלא לכולם ההצהרה הזאת מובנת ולפעמים צריך להסביר אותה בקול)

שמחה מאוד על הדף הזה.
ממרומי 4 שנות נישואין אשמח לשמוע על תחושות של אחרות
(ואולי לשמוע בתוכן גם על התחושות שלי)

[אף_חצוף*]

לי כל נושא ההצהרה קשה. אין לי שום בעיה להצהיר שאני נשואה, אבל קשה לי עם הדברים המתלווים. הרי כל אחת יודעת שסוג כיסוי הראש הוא הצהרה, כמה שיער גלוי, מה עוד את לובשת. כשהתחתנתי, אחרי התלבטות רבה החלטתי לחבוש כיסוי ראש, אבל כזה שמכסה את הראש עם השיער בחוץ. חוץ מזה, המשכתי ללבוש מכנסיים. מה יוצא לנו מזה, שילוב של כובע ומכנסיים, שזו הצהרה חברתית מסוימת מאוד.
קרוב לשנה אחרי שהתחתנתי התחילה להפריע לי ההצהרה הזו, שכולם שייכו אותי לנישה מסויימת. את מ"אלה" , את "נורמלית" שכזו, וכו'. אני מאוד לא אוהבת שמתייגים אותי. אז החלטתי להוריד (כן, אני מודעת להלכה, זו לא המטרה כאן).
מצאתי לעצמי פתרון ביניים, שטוב לי איתו. כיסוי ראש בשבתות וחגים, בכל יציאה, לא רק לבית הכנסת, ובאירועים בעלי תוכן דתי (חתונה, ברית, לוויה וכו'). יש ימים שפתאום בא לי לחבוש כובע יותר, ויכול להיות שאני עוד אעבור כמה גלגולים, כשהילדים יגדלו, וילכו לבתי ספר, או מכל סיבה אחרת.
כרגע, טוב לי ככה, גם אם זה עדיין מכניס אותי לנישה אחרת של "דתיה שהולכת עם מכנסיים ולא מכסה את הראש" כי צריך לדבר איתי קודם כדי לדעת לשייך, ולא משייכים אותי רק מלראות אותי.
רציתי להכניס דעה קצת אחרת.

<יצא מובן?>

[ה_עוגיה*]

יצא מובן.

[ציפ_ציף*]

גם לי לא היתה מובנת התגובה לספל חמאה אבל נחזור לעיניין,

שהתחתנתי בחרתי לכסות את הראש,לא ראיתי את זה בבית הורי אבל למדתי במקומות שחיזקו את ההכרה וההבנה ההלכתית לכן ממש התחברתי לנקודה שאשה נשואה מקבלת מעמד חדש,שונה,אחד הסימנים לכך שאינה פנויה לכל גבר היא ע"י כיסוי אחד הסמנים הנשיים כ"כ - השיער.
אני זוכרת בשבועות הראשונים את התחושה הקשה שהייתי מגיעה הביתה,הייתי מעיפה את הכיסוי ומעיפה את השיער לכל הכיוונים,הייתי חופפת ומעט מתוסכלת איך השיער נמעך ומאבד בהדרגה את החיוניות שלו מאובדן חשיפה לקרני השמש.
למרות שהיה את היתרון שגם אם השיער נראה היום גרוע אפשר לכסות ולהראות נהדר !
היום אני במקום אחר לגמרי,אני נהנית לכסות את הראש ומגוונת רק בגוונים,הכי טוב לי עם מטפחות כותנה ואין לי רצון וצורך לנסות כובעים-בגלל בעיית תחושה במילא אני מרגישה עם כובע כאילו יש לי על הראש קופסת קוטג' ...
היום אני הולכת גם בבית עם כיסוי ואפילו מוצאת את עצמי נרדמת עם מטפחת.
בקיץ לפעמים זה יכול להיות מעיק אבל רק בבית יש לי את ההרגשה הזאת ולא כשאני יוצאת,אולי בגלל ההרגל,בכל אופן להרטיב את הראש בבוקר ולכסות במטפחת זה ממש כיף כי השיער מתיבש לאט ויש כל הזמן תחושת לחות קרירה בראש.

[פלוני_אלמונית*]

אני לא כל-כך מבינה בהלכה...

אחד הסימנים לכך שאינה פנויה לכל גבר היא ע"י כיסוי.
כי לא נשואות פנויות לכל גבר?!?!?
אין אישה שפנויה לכל גבר, לא משנה מה יש לה או אין לה על הראש או בכלל.

[אין_כמו_משפחה*]

פלוני אלמונית - אני מבינה את כוונתך, ואני בטוחה שגם ציף ציף לא התכוונה לכך שכל גלויות השיער פנויות לכל גבר. ברור שמנקודת מבטה של האשה היא אינה פנויה לקשר .אבל נראה לי שמנקודת המבט הגברי משהיא עם כיסוי מראש לא באה בחשבון. כתוב לה על המצח (תרתי משמע) אני נשואה. כמו חנות לחפצי נוי מזכוכית - ברור שלא כדאי סתם לגעת בחפצים ואנחנו יודעים את זה, ובכל זאת יש הבדל כשכותבים לך "נא לא לגעת". ככה גם היחס לאשה עם כיסוי - כאילו יש לה שלט על הראש, נא לא לגעת וגם לא להתקרב..."

אני זוכרת, בשנה הראשונה לכובע, הופתעתי לראות שאני מקבלת יחס שונה מהסביבה. הבנתי שפתאום אני מייצגת משהו חדש. הייתי אז הרבה בנסיעות ונהגים שהיו קוראים לי חמודה, ממי, וכדומה התחילו להשתמש בגברת... אני זוכרת שהייתי מחכה לאוטובוס בערב, והייתי מפחדת כשגבר עצר פתאום והייע לי טרמפ
ברגע שהיה לי כובע, הלכו ההצעות לטרמפ. ואני הרגשתי מוגנת לחלוטין. אבל זה היה כשהייתי צעירה מאוד. היום אני במקום אחר לגמרי...

[מתהווה*]

פלונית,

לא-נשואות פנויות לכל גבר, אבל הן לא חייבות להענות לכל גבר - רק זה שבא להן, בהנחה שגם לו בא.
אין איסור לכל רווקה להיות עם כל רווק (לא במובן המילולי, כמובן שכדאי להתמקד במס' חד ספרתי של רווקים).


<הפ"ק הזה מאוד מעייף>

אני חושבת שכיסוי ראש זה דבר מלכותי.
באחת הסדרות הטלוויזיוניות היתה דמות של נציגת שגרירות אפריקאית, שלראשה כיסוי ראש בצבע בורדו עמוק ומבריק. הוא לופף בצורה מאוד מיוחדת, ואני חשבתי לעצמי - מלכת שבא!

[פלוני_אלמונית*]

ואני נשואה כבר 9 שנים
ופתאום לאחרונה התחלתי ממש לסבול מהמטפחת. מרגישה לא יפה, מבוגרת.
לא יודעת מה לעשות עם ההרגשה הזו, ברור לי שלא אלך ללא כיסוי ראש
אבל פתאום כל כך בא לי!
אני מרגישה הרבה פחות יפה, אפילו מכוערת, ומה - ככה אהיה כל החיים?

[נשמה_טובה*]

ואני הסתובבתי עם כיסוי ראש במשך חמש שנות נישואי הראשונות, וכל יום סבלתי. הרגשתי מכוערת מאוד. העמסתי על עצמי מייק-אפ, בגלל שהפנים שלי נראו חיוורות מתמיד, והעיגולים מתחת לעיניים שחורים מתמיד.
הרגשתי שמאוד קל לתייג אותי בתור "דתיה" (גם אני מאלה "הדיות עם המכנסיים"....), וזה הפריע לי, כי אני הרבה יותר מעניינת, עמוקה ומשתנה.
קינאתי בחברותי החילוניות, יפות וסקסיות.
עשיתי כל מאמץ להראות יפה ומושכת "למרות הכובע".
ואז הבנתי שאין בי שום רצון להכניע את הצורך שלי להרגיש יפה ומושכת, נהפוך הוא! אז על מי בדיוק אני עובדת? היושב במרומים ממילא קורא מחשבות בלב אישה....בקיצור: הורדתי את הכיסוי!
לא מתחרטת על זה אפילו לרגע!
העבודה העצמית שעלי לעשות למען הזוגיות שלי ושלו ולמען מצבי הרוחני היא אותה עבודה ממקודם. עכשיו יש לי פחות זיוף אחד. העולם מכיר אותי קצת יותר כמו שאני. ככה לפחות אני מקווה. לפחות, אני כבר לא עסוקה בלהוכיח למישהו שאני מיוחדת ושונה ולא רק "דתיה נשואה". בקיצור, הוקל לי מאד.
וכן, אני מניחה שמבחינה הלכתית אין לזה הצדקה... לזה, אין לי כוח אפילו להיכנס.

[מתעניינת*]

נשמה טובה, רציתי לשאול האם לבעלך לא הפריע שהורדת את כיסוי הראש?
ובאופן כללי האם לבעל יש "מילה" בקשר לאיזה כיסוי ראש אשתו תלך או אם בכלל תלך ?

[אין_כמו_משפחה*]

נשמה טובה ואף חצוף . אתן יכולות לתאר את התהליך בהורדת הכובע או אולי זה היה באימפולס של רגע קשה במיוחד.? (אני מפחדת שלי זה יקרה) .שאלות שמעסיקות אותי : הכנתן את הסביבה מראש? האם הבעל תמך/הסתייג/ ? ואיך זה השליך על הקשר בינכם?האם הסביבה לא ניסתה להניע אתכן?
ואחרי ההורדה,איך הרגשתן? מה אמרתם? האם הרגשתן צורך להצדיק את עצמכם ? כמה זמן נמשכו המבטים והשאלות? כמה זמן לקח לכם להרגיש טבעי שוב לצאת עם שיער לרחוב? האם היו לכם חששות?
אני יודעת,אני יודעת אין סוף שאלות,ותאמינו לי שייש לי עוד הרבה שאלות וסיפורים בנושא ,אני פשוט לא רוצה מידי לנדנד... מחכה מאוד לתשובות. תודה.

[יעלי_לה]

סיפור הפוך:
העברתי חלק מהילדות שלי בבית דתי (בנסיבות שהן חלק מסיפור ארוך ומסובך, לא משנה). היתה לי שם אשה שמאד אהבתי שהיתה לי קצת כמו אמא, והיא נהגה ללכת עם מטפחת. זה היה מאוד יפה בעיניי, היא קשרה אותה כך שהשוליים השתלשלו מאחורי העורף ותמיד התאימה את הצבע לבגדים ולמטפחות שלה היו כל מיני נצנצים ועניינים, זה פשוט מטריף לדעתי.
בשנים האחרונות אני מתחזקת באמונה מאוד, ומתקרבת לאט-לאט מדוד-מדוד למצוות, ופשוט משתוקקת ללכת בכיסוי ראש, כמוה. אבל לבעלי - שההתקרבות שלי ליהדות מפחידה אותו - יהיה מאוד מאוד קשה עם זה, ואני למעשה מוותרת על זה (או דוחה את זה?) בשבילו. יש לי הרבה חברות חוזרות בתשובה ומצחיק אותי שלחלקן הגדול יש ממש בעיה עם הכיסוי ראש ואצלי - להיפך...
לפני כחצי שנה בת-דודתי, חרדית הכי חרדית שיכולה להיות, התחתנה, וביקשה ממני לבוא לחתונה בכיסוי ראש. כולם (כולל בני משפחה דתיים מאוד) אמרו לי, "מה פתאום, מה היא חושבת לה, את לא חייבת לעשות את זה, את תלכי איך שמתחשק לך העיקר שתהיי צנועה", ולא ידעתי איך להסביר להם (באוזני בעלי) שאני עטה על ההזדמנות הזאת בשמחה.
אין לי אוסף של מטפחות. הוצאתי מהארון אחת משתיים שיש לי, פשוטה ויפה בצבע תכלת, וקשרתי אותה כמו שהיתה עושה גילה - הדמות-אם שסיפרתי עליה קודם. כולם (לא בעלי, אבל כל היתר) הגיבו ב- "וואו! איזו יפה את נראית! זה עושה לך דבר מדהים... נשקפים ממך טוהר וזכות בצורה חזקה מאוד" ואפילו אמרו שאני צריכה ללכת ככה תמיד - ואני מדברת על אנשים חילונים לחלוטין!!! לצערי בעלי התחלחל מזה לגמרי (אני חושבת שהוא לא ממש רוצה אותי טהורה וזכה... )

[רוח_ערב*]

ואוו , זה חתיכת נושא עבורי...
לפני החתונה לא החלטתי כלום- החלטתי שלא להחליט... קניתי כמה כובעים שיהיה - צריך לשבת וזהו. בעלי מאוד רצה שאני אלך עם, אחיותי הולכות עם ואמא שלי זה סיפור בפני עצמו (היא בלי)
למחרת החתונה אחה"צ עמדנו לצאת מהבית ל 7 ברכות וקלטתי שאני צריכה להחליט משהו, אז הלכתי עם והורדתי בסוף האירוע.
בת'כלס אני בלי עד היום וכבר עברו כמה שנים.. זה עדיין נושא עם המון אישיו עבורי כי גם אני הולכת עם מכנסיים ולפעמים זה מעצבן שלא מתייחסים אלי כדתיה ברחוב (האישה הבאה שתציע לי נרות שבת, כדאי לך להדליק...!@#$%@#$@!!! אוף!
אבל עכשיו הילד הולך עם כיפה ולפעמים אני חושבת ששופטים אותי ברחוב כ "לא דתיה באמת"
בקיצור אין לי תובנה, אני בלי, זה מאוד מחמיא לי (עם) וכנראה שאני אמשיך להתחבט בזה לנצח ואשאר בלי.
יש אצלי בבית (ההורים) סוג של כפיה בנושא כיסוי הראש הכולל התחפשות מסויימת...

[אין_כמו_משפחה*]

בתור אחת שיכולה לעשות דוקטורט בנושא:"כיסוי הראש לאן?" או "תמורות בכיסוי ב20 שנה האחרונות" או אחרון, אחרון: "כיסוי ונשיות" אני מאוד נהנת מכל מה שאני קוראת כאן. בגלל שהדיון כאן משמעותי לי ,החלטתי לסכם לי נקודות שלדעתי ראויות להתייחסות ופיתוח נוסף.אני אחלק את הנקודות לשני חלקים:

1. משפטי מפתח שחוזרים אצל כמה נשים (ולא רק נשים מבאופן )

• היום ללכת בלי מבחינתי זה כמו ללכת עירומה
• אבל אחת לכמה זמן יש הי תיסכול שעולה, אז אני מסתפרת, צובעת את השיער או קונה כובעים בסגנון שעוד אין לי , ומרגישה טוב עם עצצמי עד לפעם הבאה
• חוסך לי את כל ההתעסקות עם השיער. כשממהרת שמה כובע (על שיער לא הכי מאורגן, או על שיער רטוב שלא סירקתי) ולא צריכה לחשוב על זה יותר.
• גם היום חסרה לי לפעמים התחושה של הרוח בשיער...
• אני מרגישה נכון עם ההצהרה הבולטת הזו שאני אשת איש.
• צריך לדבר איתי קודם כדי לדעת לשייך, ולא משייכים אותי רק מלראות אותי.
• אני מרגישה הרבה פחות יפה, אפילו מכוערת, ומה - ככה אהיה כל החיים?

אלה המשפטים שלא הפתיעו אותי. אני מכירה אותם מעצמי ,מנשים אחרות, ואף פעם לא משעמם אותי לשמוע אותם שוב. להפך, אני שמחה שמדברים על זה כי אני מרגישה, שלא מדברים על זה מספיק. אני חושבת שאפשר לקחת כל נקודה מלמעלה ולהרחיב עליה, כי יש עוד הרבה מה לומר בנושא.

1. המשפטים שהפתיעו, ולימדו אותי משהו חדש.

• -אני בעד כיסוי ראש, רק בגלל שזה יפה בעיני, מקסים!_ האמנם? היו כאן תגובות התפעלות מיופיו של הכיסוי. הרבה פעמים דווקא מנשים ,שלא משתמשות בו באופו תדיר. אולי דווקא בגלל זה ? אבל זה גורם לי לתהות. אל תסקלו אותי אבל נדמה לי, שרוב הנשים מכוסות הראש לא בדיוק מייצגות את אידיאל היופי בעיני הציבור הרחב. אפילו יש סלידה מהמראה הדוסי לפעמים אף בתוך המגזר עצמו. מעניין אותי מי ראיתם לנגד עינכם כשהכרזתם שהכיסוי כל כך יפה? את ג'וליה רוברטס או את האשה הדתית הממוצעת שהיא נניח בת גילה של רוברטס. (אל תכתבו לי על נשים בנות 20 ,כי בגיל הזה את יכולה להיות יפה גם עם מחבת על הראש)

• רוחנית מרגישה שזה מרומם אותי לפעמים, מסדר אותי מארגן אותי, עוזר לי להרגיש את הראש על הכתפיים.- מעניין וחכם. יש בזה משהו.

• כשהנפש מאורגנת ויש לי מצב רוח למפגשים חברתיים) לובשת מטפחת כך שהפנים לא מוסתרים. - מעניין. לא הייתי מודעת לזה ויש בזה משהו.

[אף_חצוף*]

תשובה קצרה. כן, זה היה תהליך, זה לווה בדיון עם בן הזוג, שלא מאוד אהב את זה אבל קיבל את זה. (הוא עוד רצה שאלך עם חצאיות וויתר על זה מזמן )
חלק מהתהליך גם היה שהלכתי בלי כיסוי ראש במקומות מסוימים ובאחרים כן, אז זה הלך די בקלות. רוב מי שהכיר אותי לא ממש הופתע.

משהו לגבי הכובע כפריט יפה. אני מאוד אוהבת כובעים עוד מקודם, בתיכון הייתי הולכת עם כובעים די הרבה. מה שכן, יש כובעים מכוערים, או נשים שהולכות עם מטפחת או כיסוי אחר שלא הולם אותן, ולא עושה איתן חסד. (וזה בלי להיכנס לדעתי על חוש האופנה של חלק מהדתיות סליחה) כן, כובע יכול להיות מאוד יפה, אבל צריך לדעת איך לחבוש אותו, ולהתאים את הכיסוי יותר טוב.

[יעלי_לה]

מעניין אותי מי ראיתם לנגד עינכם כשהכרזתם שהכיסוי כל כך יפה? את ג'וליה רוברטס או את האשה הדתית הממוצעת שהיא נניח בת גילה של רוברטס. (אל תכתבו לי על נשים בנות 20 ,כי בגיל הזה את יכולה להיות יפה גם עם מחבת על הראש)

האשה שאני דיברתי עליה, גילה (הדמות-אם וכו'), היתה אז בשנות ה-30 המאוחרות שלה, מאוד מלאה על גבול השמנה, סגנון לבוש דוסי-דוסי כהה משעמם כזה, פנים לא יפות. בעיניי המטפחת ורק המטפחת עשתה אותה פשוט יפה. היא היתה מגולחת מתחת למטפחת (חרוז) אבל לא נראה לי שאילו היה מגדלת שיער והולכת בלי הייתי חושבת אותה ליפה.
קחו בחשבון שאני הייתי אז בת 3-8 בערך, ילדה תל-אביבית שנחשפה כל הזמן לאידיאל היופי החילוני (ככל שהיה אז בטלוויזיה ובעיתונים, שזה בערך אלפית מהיום, אפילו שאני צעירונת).

אף פעם לא קרא לי שראיתי אשה דתיה במטפחת וחשבתי לעצמי שזה פוגם לה ביופי או שכדאי לה להוריד. מקסימום, שכדאי לה לבחור כיסוי ראש אחר או לקשור את המטפחת אחרת (כמו גילה, אלא איך?).

אגב, פיאה זה שיא הכיעור בעיניי, כי עושים אותן בתסרוקות נורא מכוערות. נכון שיש פיאות בתסרוקות יפות שנראות כאילו את בלי, אבל אז מה הקטע?

[יעלי_לה]

אגב, סתם סיפורון א-פרופו צריך לדבר איתי קודם כדי לדעת לשייך, ולא משייכים אותי רק מלראות אותי.
פעם באיזה יום שמש חם הייתי חייבת ללכת לדואר בשיא הצהריים, ולא היה לי כובע, אז שמתי עלי מטפחת - וכמובן שכבר קשרתי אותה כמו גילה, יעני קשר של כיסוי ראש לדתיות שאי אפשר לטעות בו - אבל הייתי לבושה בצורה לא-צנועה בעליל (גופיה עם כתפיות ומחשוף ומכנסיים). הדהים אותי לגלות שמתייחסים אלי לגמרי אחרת, כאילו זה ברור בוודאות שאני דתיה, רק בגלל הכיסוי ראש.

[נשמה_טובה*]

אין כמו משפחה
אני עונה לשאלותייך. הוראיי הוראיי!
הבעל לא התנגד, היות ומההתחלה הוא לא היה בעד שאשים כיסוי ראש. הוא גם עודד אותי לעבור למכנסיים (בקיצור, "התדרדרתי" בגללו....
אם ארצה לעבור לגופיות (ספגטי, מן הסתם), הוא בוודאי יתנגד, כי את זה לא ראה אצל אמא שלו.....מצד שני, אני לא רואה אותו באמת מנסה להחליט משהו בשבילי. נראה לי שבתשע שנות נישואינו הצלחתי להפחיד אותו מספיק : -)
המהפך נעשה לאחר התלבטות שקטה של בערך 4 שנים, ביני לביני. ודווקא הקושי להופיע פתאום ללא כיסוי ראש עלה מול חברי החילוניים. הרגשתי שאני הורגת להם מול העיניים פרה קדושה. מול החבר'ה הדתיים ממש פחות הזיז לי, כי ממילא אני צינית בנוגע לשיפוטיות הטפשית הזאת שנעשית על פי הלבוש בקרב דתיים. מי שכ"כ עסוק בזה, ממילא לא נראה לי "רוחני" כ"כ. ואת חשבונות הדת אני צריכה לעשות רק מול אלוהי.
לקח לי משהו כמו חודש חודשיים של הנאה צרופה מתחושת השיער הפזור סביב פני (כלומר: התחושה הלא-טבעית שעליה שאלת). לא הרגשתי עירומה בכלל. רק יפה, צעירה ופחות ניתנת לתיוג. אח"כ כבר התרגלתי.
איך השפיע על הקשר? לא חושבת שמשהו השתנה בקשר הזוגי בעקבות זאת. העבודה שצריכה להיעשות עדיין צריכה להיעשות. איכות הקשר נשארה בול אותו הדבר. לטוב ולרע.
ואולי הערה אחרונה והוגנת. אין ספק שהשהות בקרב חבר'ה חילונים זירזה את התהליך. נשבר לי להיות "הצדיקה היחידה בסדום"
מה שתבחרי, מקווה בשבילך שתהני ותשמחי. והכי חשוב: "תעשי - רק מה שאת אוהבת!"

[נשמה_טובה*]

אה, ומישהי התעניינה על מי בדיוק חושבים כשמדברים על נשים יפות בכיסוי ראש:
על אפרת בוימולד בתור נועה/בת-שבע מהעונה השניה של "השיר שלנו"
כאילו, דא?!
אבל, אני, לצערי, לא נראיתי כמוה. וגם לא התחתנתי עם "תולי"

[אין_כמו_משפחה*]

תודה רבה לאף חצוף ולנשמה טובה . תעשי רק מה שאת אוהבת מעניין. כששמעתי פעם את השיר הנחמד הזה,חשבתי בדיוק על הנושא הזה. @}

נהנת לקרא אותך יעלי לה.

[אף_חצוף*]

נכון שיש פיאות בתסרוקות יפות שנראות כאילו את בלי, אבל אז מה הקטע?
רוב הפיאות שאני מכירה, דווקא איכותיות וממש נראות יפה, ובאמת מה הקטע. אמא שלי מספרת על בת דודה שלה, שהיה לה שיער ממש סתמי, ואז היא דווקא נראתה יותר טוב כשהתחתנה והתחילה לחבוש פאה, זה כבר באמת מגוחך!

אין ספק שהשהות בקרב חבר'ה חילונים זירזה את התהליך. נשבר לי להיות "הצדיקה היחידה בסדום" אז אצלי דווקא היה משהו מצחיק בהקשר הזה. גם בתקופה שכן הלכתי עם כיסוי ראש, לא חבשתי אותו בעבודה. הרגשתי פשוט מצחיק לשבת במשרד עם 3 נשים חילוניות למהדרין עם כובע על הראש. במקום העבודה הזה, גם הנשים הדתיות לא הלכו עם כיסוי ראש, אז הכובע ממש בלט בשטח.
אז אולי זה השפיע, אבל אני לא בטוחה.

[נה_נה_נה*]

שלום,
בתור גבר (חדש באתר הזה), רציתי לשאול כמה שאלות:
1) האם לבעלך יש דיעה בנושא ? עד כמה את מתחשבת בה?
2) באילו גילאים ילדייך? איך הם יקבלו את השינוי ? האם זהו אחד מהשיקולים להישאר עם הכיסוי ?
3) האם מעבר לסיבות של רוח בשיער וכו', האם תרגישי יותר מינית ללא כיסוי? יכול להיות שזאת הסיבה האמיתית ?

[אין_כמו_משפחה*]

שלום נה נה נה ,שאלות טובות הוצאת מעצמך! ואותי מעניין "בתור גבר" למה זה מעניין אותך?

1. לבעלי יש דעה מוצקה בנושא, הוא בעד הכיסוי. וכמו שאתה מבין אני מתחשבת בדעתו. הסיפור הוא כזה: אצל רבים מהזוגות הדתיים יש התלבטות האם לכסות שיער . בקבוצה הדתית שאני משתייכת אליה ,התלבטות כזאת נחשבת לגיטימית, אבל ברגע שנתקבלה ההחלטה, השערים כמעט ונסגרים. קשה מאוד לסגת, ואיך שאני רואה את זה ככל שעוברות השנים זה ניהיה יותר מורכב.

לבעלי היה מאוד חשוב שאכסה שיער (ועדיין) מהטעם ההילכתי. לדעתו אין הבדל בין שמירת שבת לבין כיסוי ראש. לפני החתונה הייתי צריכה להכריע בין רצונותינו המנוגדים, ואני זוכרת שאמרתי לו ,שכשאני שמה על המשקל את החשיבות שהוא נותן לכיסוי, לעומת החשש שלי ללכת עם כיסוי הצד שלו מנצח. כלומר, היה לו יותר חשוב שאני אלך עם ,מאשר לי היה חשוב ללכת בלי. (2 נקודות למי שהבין את המשפט האחרון.) וכך במחווה של רגע השלכתי את שערי לגלות...

קניתי כובעים וזכיתי (כמו כל מאורסת) בקריאות "מתאים לך" מהסביבה. כשעשיתי מצגת כובעים לבעלי לעתיד, הוא לא חייך ויצא מהחדר ,הלכתי אחריו כדי להבין מה קורה, הסתבר ,שהוא בכה כי כאב לו הלב שאני אמורה לאסוף את כל השיער הזה שמגיע מעבר לכתפיים ולהכניס לתוך איזה כובע קטן. בסופו של דבר בשנים הראשונות השלמתי עם העיניין ובעלי התרגל למראה הגברת שצמחה לה פתאום. (אז היה באופנה כובעים עם שוליים רחבים)

1. ילדיי הם בגילאי תשע עד שנה. דווקא שאני חושבת על הילדים שלי בא לי להוריד משתי סיבות :

• כרגע אני מעבירה מסר שלילי לבת שלי. מה היא לומדת מאמא שמקטרת ובכל זאת הולכת ,בדיוק מה שאני למדתי מאמא שלי ששנאה את הכיסוי והלכה גם היא. הלמידה השלילית היא שאפשר לוותר על הרצונות שלך ,שרצונות של אחרים או רצון החברה נעלה מרצונך.
• יש לי בנים קטנים בבית. כשהם יהיו בערך בני 13 ומעלה וחברים יבקרו אותם אני אאלץ להסתובב בביתי שלי עם כיסוי. כשלבת שלי יהיה חבר,בעל.... בקיצור ,אני מדמיינת את עצמי כמו יויו : רצה ,שמה כובע, מעיפה אותו אחרי שהם יוצאים.(אני תמיד מעיפה אותם) אופס,הם חוזרים לשתות משהו,מהר מהר שמה כובע אחר. מעיפה גם אותו,והנה הבת עם החבר היגיעו ,אוי לאיפה העפתי את הכובע? טוב אין בררה ,אולי אני אחבוש מהר את המפית של החלות.....

1. המשך יבוא... Z Z Z

אשמח לשמוע את נקודת מבטך

[מאיה_כ*]

אין כמו משפחה- הצחקת אותי עם התיאור הנפלא שלך, ולכן, למרות שאני לא דתייה אני נדחפת לדף.
לפעמים אני מעוניינת לחבוש כובע או מטפחת- בשביל הגיוון, כדי להגן על השיער מליכלוך, יום שיער גרוע ועוד כל מיני סיבות דומות. בכל פעם שאני מנסה, אני נראת לעצמי כמו דוסה עם כיסוי מאוד לא מוצלח, ומורידה. חבל שאין קורס או חוג על "1001 דרכים וצורות לכסות את הראש". הייתי הולכת

[פלוני_אלמונית*]

ואוו,אני ממש נהנית מהדף הזה!
תמשיכו,תמשיכו...

[אמא_בגובה_דשא*]

חבל שאין קורס או חוג על "1001 דרכים וצורות לכסות את הראש".
פעם היה לי ולחברה שלי חלום לעשות ספר מצולם עם מדריך לקשירת מטפחות בכלמיני סגנונות, כמו "ספר התסרוקות".
לא נראה לי שנעשה את זה אי פעם, אז אם מישהי מעוניינת לקחת את היוזמה היא מוזמנת.

[יעלי_לה]

איך קושרים מטפחת ראש

[אין_כמו_משפחה*]

טיפ ראשון מהקורס של אין כמו : אכן בעיה קשה ,איך ללכת עם מטפחת ולא להחשב חלילה כדוסית. ובכן, המטפחת המומלצת למאיה היא מטפחת באורך בינוני ,עם עדיפות אולי לצבע עז. צורת הקשירה: לעטוף את מרכז הראש ולקשור בחינניות מתחת לשיער . השיער יהיה פזור או אסוף חזק לקוקס - סטייל רקדנית. חשוב להקפיד: להשאיר שיער חשוף משני צידי המטפחת. אפשר גם לקשור את מרכז המטפחת בקו החיבור בין המצח לשיער. העיקר שקודקוד הראש יהיה נטול מטפחת. דתיות תמיד יכסו את קודקוד הראש.בקשירה כזאת תוכלי להיות בטוחה שלא נשייך אותך למגזרינו. (גופייה יכולה לעזור).

[אמא_בגובה_דשא*]

אבל זה לא יעזור נגד גופים חוץ-מגזריים.

(גופייה יכולה לעזור).

[שקופה*]

גופייה יכולה לעזור
רלוונטי גם למי שבא לה ללכת עם חצאית ארוכה ולא רוצה תיוג
(שקופה אוהבת חצאיות אבל הולכת עם מיכנסיים כי לא רוצה להיות מתויגת וגם כי אין לה כוח להוריד שערות מהרגליים )

[נה_נה_נה*]

שוב שלום,
בתור דתי הנושא הזה מעניין אותי.
כששאלתי אותך על הדיעה של בעלך - סיפרת לי סיפור היסטורי (נוגע ללב, באמת). אבל מה דעתו על ההתלבטות שלך הנוכחית ? האם היום המשקל של חשיבות דעתו ירד, או שהמשקל של חששך עלה ? ואולי שניהם ?
בכלל לא ברור לי: לפי סיפורך על כך שהוא בכה אני מבין שגם הוא סבל (עם או בלי מרכאות) מכיסוי הראש שלך - אז למה בכל זאת כיסית ?
לגבי התיאור התאטרלי של מה קורה כשהחברים של הילדים באים- אני מסכים עם הטירטור שבזה, אבל בהנחה שאת לא הולכת עם בגדים אלגנטיים בבית- אז יש לך אותה בעיה גם עם בגדים, ולא רק עם כיסוי ראש.
דרך אגב: מזה Z Z Z ?

[ארץ_נהדרת*]

לפני החתונה אמרתי לבעלי הכל עד כיסוי ראש, אני עוד לא במקום הזה. למחרת ליל הכלולות שלנו יצאתי מהחדר במלון עם מטפחת. ככה זה בא ממני, לא יכולה להסביר למה. זה מורכב. אבל אצלי הכל הלך מהר קפיצה מחילוניות מוחלטת לדתיות מוחלטת. אחר כך התחיל התהליך.
חוץ מיומיים של "מרידה בשם" שהורדתי כיסוי צבעתי שיער והסתפרתי, יצאתי בהפגנתיות לרחוב. כל שאר השנה אני עם כיסוי. (ואצלי זה רק שנה וקצת) בעלי הרבה פחות מחמיר ממני היום. מבחינתו גם כיסוי חלקי וסמלי הוא בסדר.
אני נעה בין לכסות את הכל ולכסות חלק וכו' אפילו מדדתי פאות בשביל הקטע אבל זה היה רחוק ממני ומכוער.

מה אני מרגישה?

אני כן מרגישה את ההכרזה החיצונית שמשפיעה לי על הפנימיות. אני אשת איש. זה מכוון אותי להתנהג בצורה מסויימת. לא לשכוח מי אני, מה אני רוצה, לאן אני הולכת. אני מרגישה שהוא גם חלק מתוך עבודה פנימית שאני עושה, מתאים לה ונכון לה.
אחרי שנים של לבד, אחרי שנים של חיים בצורה פרובוקטיבית קמעא, אני מרגישה שהוא מכניע בתוכי כוחות פראיים שראויים לאילוף. אני מרגישה שאני זקוקה לו, הוא יוצר לי תחושה של אי בטוח בתוך הכאוס שמשתולל סביבי. אני מרגישה שהכיסוי נותן לי הרגשה של בית ושייכות, קשר נשמתי, אני מרגישה שהוא יוצר טוהר

[שימשי_ג'ה*]

בעבר חייתי זמן מה עם כיסוי ראש (ספור ארוך ארוך)
ובשבילי כיסוי ראש היה בבחינת עבודה רצינית על האגו ועל צניעות. החוויה של ללכת ברחוב ובאיזו-שהיא דרך לההפך למעט בלתי נראית היתה תיקון של ממש.
כמו כן אני מתה על העניין שרק הגבר שלך זוכה לראות אותך במלוא יופייך ולגברים אחרים אינך מותרת. זה מקדש את הזוגיות ומוסיף לה נופך של סוד וריגוש. מבחינתי (נשואה שמחכה בסבלנות עד שבעלה יצטרף אליה בדרך התשובה) זו נראית כזכות עצומה.
כיום ללא כיסוי לעיתים אני נקלעת לסיטואציות עם גברים שיודעת שכיסוי ראש מראש היה מונע. הוא יוצר מעין מסנן אוטומטי
הכיסוי מראש מעמיד תקשורת שהגבולות שלה ברורים מאוד ולי זה היה נוח. ועוד ועוד. משוממה זו כמעט המצווה הראשונה שממש קפצתי בלב מלא שימחה לעשות
נראה לי שכל אדם והמצוות שקל לו יותר או פחות לקיים ותיקונים ועניינים וכו' וכו'

[אין_כמו_משפחה*]

נה נה נה - שאלות טובות. מרגישים שייש לך הבנה וגישה לנושא. (רק עצה ידידותות בלבד : אולי תחליף את השם למשהו יותר אינטיליגנטי? )
בכלל לא ברור לי: לפי סיפורך על כך שהוא בכה אני מבין שגם הוא סבל (עם או בלי מרכאות) מכיסוי הראש שלך - אז למה בכל זאת כיסית ?

באותו רגע חשבתי שהוא יוכל לוותר על הכיסוי,אבל הוא לא. עם כל הסימפטייה ,ההלכה היא אותה הלכה, והיא גם לא משתנה עם השנים.
יכולתי אולי להיות יותר מניפולטיבית "ולנצל" את העיניין, אבל זה לא הסגנון שלי. הייתי ילדה טובה, רציתי שהוא יהיה מרוצה ממני, פחדתי להתמודד וללכת עד הסוף עם הנושא הזה.הייתי אז באמת ילדה.

שאלת איך אנחנו כיום. היום המשקל של חשיבות דעתו לא ירד,א לא קיבל גוון שונה. היום אני מודעת הרבה יותר לרצונות שלי,גם אם הם לא בדיוק ברשימת האם הדתית המושלמת.
חשוב לי להיות בדיוק איך שאני,בלי הצגות. לחוות את החיים כשאני בתפקיד עצמי. בקשר לכיסוי ,חשובה לי התמיכה שלו. קשה לי רגשית להוריד כיסוי בלי האישור שלו.

Z Z Z רציתי להביע את השעה המאוחרת וזה מה שיצא. (אני לא מומחית בהבעות גראפיות ).
יש לי עוד דברים להוסיף ,אבל מאוחר אז.....

[הולכת_את_מעימי*]

גם אני הורדתי את כיסוי הראש אחרי 3 שנות נישואין.
אין לכך צידוק הלכתי. פשוט נמאס לי. ואני דווקא מחשיבה את עצמי אשה צנועה במלוא מובן המילה (חצאיות, שרוולים, בלי איפור וכו') אבל הרגשתי פשוט מסמר מנצנץ עם כיסוי הראש- בכל מקום בולטת בחריגותי, הרגשתי עיניים ננעצות שכביכול יודעות עלי הכל בעקבות המיתוג שיוצר סוג הכיסוי.
לא שכ"כ חשוב לי להיות יפה מי יודע מה (ודוקא הייתי מקבלת מחמאות על הכיסוי ואפילו מגברים חילונים חסרי טאקט) אבל שנאאתי את איך שאני נראית.
והכי הרבה שנאתי להתאים עוד פריט אופנתי ל"סֶריָה" של הבוקר (מספיק לי להתאים את הגרביים) כך שבחודשים האחרונים היו לי 2 כיסויי ראש אחד כחול ואחד שחור ושניהם היו חומים מדהייה בשמש.
אני כשנה בלי כיסוי, לפעמים אני מרגישה לא בנוח עם שאלות של חילונים ואני אומרת שאני יהודיה לא טובה אז שלא יקחו ממני דוגמא וגם לא מרגישה בנוח כשאני פוגשת רבנים שאני מעריכה ומרגישה צורך (פנימי) להתנצל...
סוף המונולוג.

[אין_כמו_משפחה*]

קשה לכתוב כשבחוץ המלחמה כל כך קשה.אבל בכל זאת...
כל סיפור שנכתב כאן מעניין ומיוחד. ההבדלים בין הנשים ונקודות המוצא הן כל כך שונות ,שנוצר כאן פסיפס שלא יכולתי להכיר אותו בשום הזדמנות אחרת מלבד האתר הזה .ואני מאוד שמחה על כך.

מושגים שהועלו כאן : חיצוניות משפיעה על פנימיות (מסכימה מאוד), כוחות פראיים מול גבולות , טוהר, עבודה פנימית, צניעות
עולה לי רעיון. (לא בטוחה עדיין שייש בו אמת) . אולי יש איזו סקלה של צניעות שמקורו מהאופי, הבית, חינוך ...והכיסוי הוא כלי ,שיכול לעזור אבל יכול גם לקלקל. הכל תלוי איפה את על הסקלה. אני מבינה לגמרי את ארץ נהדרת שמרגישה את הגבולות שהכיסוי נותן לה, השאלה היא אם אני זקוקה לגבולות הללו ? קשה לי לענות , אבל אני חושבת,. שייש לי כבר אינסטיקנטים דתיים גם בלי כובע. אני מגובשת ויודעת מי אני גם בלי בגדים. אני ביישנית מטבעי, והכובע הוא מחבוא מצויין.הכיסוי למשל לימד אותי להתבייש בשיער.

והנה שוב סיפור היסטורי: בחורף הראשון לנישואים ,הסתובבתי לי ברחוב ראשי הומה אדם . היו אז רוחות חזקות של תחילת חורף,והכובע עף לי מהראש ממש כמו עפיפון,מצד לצד בלי כוונה לנחות, הרחוב ואני הבטנו בכובע המרקד עד שגבר אחד תפס אותו כמו בסרט בייסבול אמריקאי, והיגיש לי אותו כולו מחייך .(בזיכרון שלי זה בהילוך איטי) . מה אני אגיד לכם,נורא התביישתי, וגם הופתעתי שאני מתביישת. הרי רק לפני שנה הייתי בלי כיסוי,ואפילו לא רציתי בכיסוי אז למה הרגשתי כל כך רע ? היה חבל לי שהיחס שלי לשיער מלווה בבושה . לא היה נראה לי שמגיע לו יחס כזה ,הוא לא עשה שום דבר רע.

[מתהווה*]

כלי הוא משהו שנמצא בידיים שלנו, אנחנו בוחרים אם לבנות איתו או לקלקל איתו.

הכל תלוי איפה את על הסקלה
המממ.

[נה_נה_נה*]

הייתי ילדה טובה ... הייתי אז באמת ילדה ... היום המשקל של חשיבות דעתו לא ירד, אלא קיבל גוון שונה ... חשובה לי התמיכה שלו. קשה לי רגשית להוריד כיסוי בלי האישור שלו.
אז את תורידי כיסוי גם בלי הסכמה שלו ? ואם לא, מה את עושה היום כדי לשכנע אותו - שלא עשית אז ?

[נה_נה_נה*]

ושאלה כללית לכל המתלבטות, או אלה שכבר הורידו:
אם הגבר היה מבקש להוריד את הכיסוי ראש שלו (כלומר: כיפה), מאותם טיעונים שלכן: סטיגמה, אופנה, לא מרגיש שלם עם זה, וכו' האם הייתן מסכימות ?

• לי נראה שלא (או לפחות לא באותה קלות).

ואז נשאלת השאלה: למה ? (אולי כדאי לפתוח דף בנושא?)

[אף_חצוף*]

אני חושבת,. שייש לי כבר אינסטיקנטים דתיים גם בלי כובע
כך אני רואה את עצמי, אני מאמינה שאני עושה את הבחירות שלי בחיים, ואחראית למעשי, ושהבחירה להוריד את הכובע לא הופכת אותי לדתיה פחות משהייתי קודם. היא לא הופכת אותי ל"פושרת" "לייט" או כל דבר כזה, גם אם אחרים יראו אותי ככה.
והכובע הוא מחבוא מצויין לא חשבתי על זה, אבל אם תראי אותי עכשיו, לא רק שאין לי כיסוי ראש, יש לי שיער קצר, כל הפנים שלי חשופות. כשאני מסתפרת קצר תמיד אומרים לי שצריך בשביל זה אומץ ואני בד"כ לא מסכימה, אולי כן. מצד שני, גם הבחירה בכיסוי הראש היא כמו תספורת, אם תלכי עם כובע עם שוליים, או מטפחת מתנפנפת, או להיפך, תקחי את כיסוי הראש הקטן ביותר,או מטפחת שמפנה את כל השיער מהפנים.

הכל תלוי איפה את על הסקלה
לי זה כבר עשה אסוסיאציה של דתומטר, למרות שלא נראה לי שזו כוונתך. אני רק אצטט את אמא שלי (שלצורך הדיון נגדיר אותה פחות דתיה ממני), שאומרת שכשהיא רואה סטיקר שכתוב עליו "כל הצרות באות מחוסר צניעות" או משהו כזה, זה עושה לה חשק להתפשט. יש לי יחס אמביוולנטי לכל נושא הצניעות שלא כאן המקום לדון בו.

לי נראה שלא (או לפחות לא באותה קלות).
נראה לי שהמשמעויות של הכיפה הן שונות, ומורכבות יותר. למרות זאת אני מכירה גברים שלא חובשים כיפה, אבל הם דתים יותר מהרבה גברים שכן חובשים כיפה. גם בכיפות תמיד אפשר לדון בגודל, מיקום, סגנון וכו'. עולם שלם יש שם.
(מצטרפת לבקשה אולי תחליף את השם למשהו יותר אינטיליגנטי? )

[אף_חצוף*]

ושכחתי, בנושא צניעות, יש גם את מודעות לגוף וטהרת המשפחה .

[אין_כמו_משפחה*]

אני אגיד לך למה, כי אין שום קשר בין כיפה לכיסוי ראש. חוץ מהראש. בלי קשר לסיבות ההלכתיות שכבר מזמן יצאו מהפרופורציה המקורית שלהם,אתה יודע טוב מאוד שכיפה מסמלת את היותך דתי בעוד כיסוי ראש לא בהכרח. להוריד כיפה משמעותו להיות חילוני, שהיא משמעות גדולה ושונה לגמרי מלהוריד כיסוי.(אל תיתמם) גבר לא יוריד כיפה כי זה לא באופנה. אלא כדי להיות חילוני.
(אולי כדאי לפתוח דף בנושא?) אולי.


אל תדאג , אני לא מנסה לשכנע אותו. הוא לא יתן לי אישור. הוא יתן לי מקסימום הבנה ולא תמיכה.

[ספינה_טרופה*]

מה אני אגיד לכם,נורא התביישתי, וגם הופתעתי שאני מתביישת. הרי רק לפני שנה הייתי בלי כיסוי,ואפילו לא רציתי בכיסוי אז למה הרגשתי כל כך רע ? היה חבל לי שהיחס שלי לשיער מלווה בבושה . לא היה נראה לי שמגיע לו יחס כזה ,הוא לא עשה שום דבר רע.
זה מזכיר לי משהו שאחותי אמרה לפני חתונתה:
"מגיל (נניח 8, עכשיו אני לא זוכרת) אני הולכת עם חצאיות עד הברכיים לפחות, מגיל 12 אני הולכת עם שרוולים עד המרפק, אבל השיער שלי תמיד היה חלק ממני, חלק ממה שרואים. אז מה השתנה בי? למה פתאום השיער שלי הופך להיות לא צנוע?"

כלומר, אנחנו אוטומטית מקשרות את מה שמכוסה למשהו שמתביישים בו.
למה זה כך?
לדעתי אפשר להסתכל על זה אחרת, אבל זה דורש יציאה מהמחשבה השגרתית האוטומטית.

[אמא_בגובה_דשא*]

כלומר, אנחנו אוטומטית מקשרות את מה שמכוסה למשהו שמתביישים בו.
ומצד שני, עד שילדתי לא חשפתי את הציצים שלי בפני אנשים זרים.
היום אני עושה את זה חופשי.
(טוב, נו, אני אישית רק בפני נשים, אבל נראה לי שהרעיון מובן)
האם זה הופך את הבושה הטבעית שהיתה לי להחשף ללא רלוונטית?

אני חושבת שלפעמים זה פשוט עניין של תזמון-
בזמנים מסויימים בחיים נכון לחשוף אברים מסויימים ולכסות אחרים.

אין סקאלה של מה-יותר חשוב לכסות,
כי הנה, פעם השיער שלי היה גלוי והציצים תמיד מכוסים. היום השיער שלי מכוסה, והציצים (לפעמים) גלויים.

אין לי תשובות.
רק מנסה להרחיב את הדיון.

[ענת_קדם*]

אני מרגישה נכון עם ההצהרה הבולטת הזו שאני אשת איש. (לעומת טבעת נישואין שאינה בולטת לעין)
אני חילונית אבל מצאתי את הדף הזה מרתק ולו רק בגלל העובדה שהכיסוי ראש הוא איזה סממן להיות האישה אשת איש. אני נשואה ולעיתים נדירות בלבד אני מסתובבת עם הטבעת על אצבעי.
אחד הסימנים לכך שאינה פנויה לכל גבר היא ע"י כיסוי._
אי מרגישה כי איני פנויה לגבר ומאז שבחרתי בבחיר ליבי איני מחפשת והתנהגותי היא תלויית התחושות שלי. אם אישה מעוניינת היא תשדר חיפוש: העיניים יחפשו, התנועות גוף יחפשו ושום סממן חיצוני לא יעזור כי השדר/אנרגיה שם. אבל אני אינני מחפשת כי מצאתי. על כן כל צורך בסממן חיצוני לצורך העיניין נראה לי מיותר.

בכל אופן ברור לי שהכיסוי כפוי עלי היום, ונכפה עלי כשהתחתנתי.

אני מקווה שאיני נדחפת לנושא לא לי אבל התיאור שנתת מרגיש לי לא קשור בהכרח לכיסוי עצמו. הרי את אומרת שאת מסתובבת איתו כעשור אז נראה לי שהעיניין הוא הכפייה שאז אחרי החתונה הסכמת לה ואני לא מדברת רק על כיסוי ראש אלא על ויתורים אחרים אולי. כולנו נשאבות למשפחה, בעל לפעמים שוכחות את עצמנו בכל זה. נראה שאת רוצה לצאת למקום בו תהיי את. קשה לי להסביר כי אני מסתבכת עם נושא הצניעות אבל נראה לי כי השלחת על כיסוי הראש את כל התחושות הלא פשוטות שלך. נראה לי שאת פשוט מתבגרת וזה נהדר. את רוצה לעשות בדיוק מה שמתאים לך. לחוש את החופש שהיה אולי לפני ששמת את כסוי הראש, לפני שהתחתנת. ואני חייבת להדגיש כי זאת רק תחושה ואולי אני טועה.
המון אהבה


_

[אין_כמו_משפחה*]

ענת קדם, מסכימה לגמרי אם החלק הראשון של דברייך. הכיסוי הוא רק סממן חיצוני. תביני, במובן ההלכתי הכיסוי לא נועד כתמרור אזהרה לאשה שחובשת אותו אלא לגבר. כאן בדף רק דובר על כך שיש נשים שמרגישות יותר בנוח כשההצהרה הזו בולטת.

את רוצה לצאת למקום שבו תהיי את. - נכון
אלא על ויתורים אחרים אולי. - לא נכון
לחוש את החופש שהיה אולי לפני ששמת את כסוי הראש, לפני שהתחתנת - לא מדויק

אני מנסה מתוך מה שהעלת למקד אצלי את הדברים. נתחיל מההתחלה: כשהתחתנתי (ועד היום) לא ויתרתי על משהו משמעותי מלבד הכיסוי. בעלי מאוד מתחשב בדעתי, והרבה יותר מזה הוא מאמין בי, תומך בי. מעודד אותי ומשקיע מאמצים שיהיה לי טוב בכל התחומים. (עד שזה מתנגש בהלכה). היום אני בת אדם הרבה יותר שלמה ומאושרת, הרבה מאוד בזכותו. ודווקא מהמקום הזה אני "רוצה לצאת למקום שבו אהיה אני".
לפני שהתחתנתי לא חשתי שום חופש. הייתי ביישנית, מפוחדת מהעולם, סגורה, לא הכרתי בערך עצמי בשום תחום, לא הערכתי את המראה שלי וגם לא את השיער שלי. ולכן הצלחתי לוותר עליו כל כך בקלות. אולי בגלל זה כל כך כואב לי וחשוב לי היום, שאני מודעת לכל מה שיש לי. פשוט להיות אני.

[נשמה_טובה*]

אם אישה מעוניינת היא תשדר חיפוש: העיניים יחפשו, התנועות גוף יחפשו ושום סממן חיצוני לא יעזור כי השדר/אנרגיה שם. - וואו! מדויק! לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב יותר!
לפני שהתחתנתי לא חשתי שום חופש. הייתי ביישנית, מפוחדת מהעולם, סגורה, לא הכרתי בערך עצמי בשום תחום, לא הערכתי את המראה שלי וגם לא את השיער שלי. ולכן הצלחתי לוותר עליו כל כך בקלות. אולי בגלל זה כל כך כואב לי וחשוב לי היום, שאני מודעת לכל מה שיש לי. פשוט להיות אני. - נכון גם לגבי!
אותי גם הטריד מה יהיה כשאהיה בת 40, למשל. מעט מאוד נשים בנות 40 + מצליחות להראות יפות עם כיסוי ראש (ואל תתחילו איתי בנות באופן! לא יעזור בית-דין! ). שיגע אותי. לא יצא לי מהראש. מה יהיה? מה יהיה? כבר סיפרתי איך פתרתי את זה.....
חייבת לציין שנראה לי שאי אפשר לברוח מלהודות שהסערה הפנימית בנושא כיסוי הראש מעידה על חוסר שלמות עם הזוגיות הקיימת.
ובשבילי כיסוי ראש היה בבחינת עבודה רצינית על האגו ועל צניעות. - אין ספק שבזה נכשלתי ביג-טיים! מצד שני, אני הייתי עסוקה בשנים האחרונות בלמידה לכבד את עצמי, לאהוב את עצמי, לקבל את החשקים שלי, היצרים שלי, לכבד את עצמי בדיוק כמו שאני כרגע. כי זה מה שהנשמה שלי מסוגלת לו כרגע. חלק מזה היה לזרום עם הרצון הגדול להסיר את כיסוי הראש. ואני כ"כ שמחה שעשיתי "רק מה שאני אוהבת"!
ולסיום - איך ללכת עם מטפחת ולא להחשב חלילה כדוסית - אוהוהו! זאת היתה בדיוק המומחיות שלי. עד שהורדתי את הכיסוי

[שרה_ק*]

הרקע שלי חרדי. אימי מכסה את ראשה כל הזמן כולל בזמן שבינו לבינה. חמותי חסידת סאטמר והיא מגלחת את ראשה וחובשת טיכעל. משפחתי מצפה ממני לנהוג בהתאם אבל אני לא יכולה לעמוד בזה! אני לקויית שמיעה, ועונדת מכשירי שמיעה כל הזמן. גם כן אני סובלת מקוצר ראיה, וחייבת להרכיב משקפיים כל הזמן. ואז להוסיף על כל זה כיסוי ראש! כל הצורך ללבוש כל כך הרבה דברים על ראשי עושה לי עצבנות. אני מעדיפה ללכת עם תגלחת מאשר ללכת עם כיסוי ראש. לא נוח לי וזהו! האם ההלכה באמת כל כך כועסת עלי בשביל זה? האם באמת אישרף בגהינום בשביל זה? (אבא שלי מאמין שכן) אני חובשת כובע כאשר אני מבקרת דתייים וחרדים כדי לא לעצבן אותם אם אבוא בגילוי ראש לגמרי. אבל כאשר אני מבקרת את הורי, אני מכסה מלא כדי לחסוך מריבות וויכוחים כי כל זה כל כך מעצבן אותם. לפני החתונה שלי זה היה נושא למריבות רבות. הורי לחצו עלי שאכסה את ראשי כל הזמן ועדיין מנסים לפעמים. מה הם לא אומרים לי על זה! הם אומרים לי שאשה שלא מכסה את ראשה מביאה עניות לביתה. אז זאת אומרת שאני אשמה בכל הבעיות הכלכליות שלנו? אוף!!!

[תבשיל_קדרה*]

האם באמת אישרף בגהינום בשביל זה?
שאשה שלא מכסה את ראשה מביאה עניות לביתה
שרה,
אני לא מאמינה שזה ככה פשוט - שיש "תג מחיר" על כל סטיה מההלכה.
נשמע שההורים שלך, בנוסף לההלכה, חיים עם ערמה של אמונות "מפחידניות".
נדמה לי שאת לא כזאת בדרך כלל, פחדים לא מניעים אותך.

אישית, אני מאוד מבינה את העומס של "דברים על הראש". בטח הייתי משתגעת מזה כמוך.

[שקופה*]

במובן ההלכתי הכיסוי לא נועד כתמרור אזהרה לאשה שחובשת אותו אלא לגבר.
מקווה לא להשמע ילדותית אבל:
זה תמיד הטריד אותי, איך זה שכול ההגבלות נופלות על נשים, מכיוון שבגללן הגבר לא מצליח לשלוט בעצמו?
אז יש דברים שאוקיי. אבל כיסוי ראש? ועם כיסוי ראש בתור סימן אז איך זה שאפילו בפני בני משפחה (גיסים וכו) אסור להיות בלי? ואני לא מדברת עכשיו על המתגלחות שרק במקווה בלי -ראה ערך האשה ששכחתי את שמה שאפילו קירות ביתה לא ראו את שערותיה אך זכתה לכך שכול בניה היו לכוהנים גדולים
(מה שתמיד מעלה את העניין שכול בניה מתו כנראה במוצאי יום כיפור..)

[אמא_בגובה_דשא*]

(מה שתמיד מעלה את העניין שכול בניה מתו כנראה במוצאי יום כיפור..)
אאל"ט המשך הסיפור במגמרא זה שהסיבה שהם מתו, היתה שהיא התפארה בצניעות המופלגת שלה.

כלומר, היא אולי עמדה בתנאים ההלכתיים ומעבר להם, אבל לא היתה באמת צנועה.

שרה ק גם אני לא מאמינה ב"תג מחיר" למצוות, ומעבר לכך,
אם כל העניין בקיום מצווה הוא השכר אז את יכולה לעשות את החשבון לעצמך-
האם מצווה X שווה לי שכר Y או לא?

החיים שלי אישית טיפה יותר מורכבים מזה.

[ציפ_ציף*]

שרה ,עצוב לי בשבילך שהוריך ניסו להנחיל לך ערך דרך אשמה,
למרות שאני בטוחה שהם לא עשו זאת מכוונה רעה בטוח שמסר כזה גורם להתנגדות ולא לחיבור,
אני אישית יכולה להגיע לרבדים של אפיקורסות שחמותי החרדית מתחילה להטיף לי על כל מיני עיניינים הלכתיים,היום למדתי לשדר לה שאני מי שאני ואני אפילו לא מנסה להיות חרדית ,אני כן מכבדת (אתמול למשל שביקרתי באתי כמו ילדה טובה עם חצאית ארוכה ולא עם מכנסיים מתחת לחצאית קצרה כמו שאני אוהבת...)
בכל אופן אפאחד לא יודע מה הוא השכר והעונש על כל מצווה,מי אנחנו שנאמר אם עושים כך מקבלים כך,
אני כן מתחברת לרצון להיות דבקה עם ה' ולהוסיף מצוות גם אם לפעמים אני משלמת מחיר על זה - כמו להתמודד עם כיסוי ביום חם במיוחד.

[אין_כמו_משפחה*]

אותי גם הטריד מה יהיה כשאהיה בת 40, למשל. מעט מאוד נשים בנות 40 + מצליחות להראות יפות עם כיסוי ראש (ואל תתחילו איתי בנות באופן! לא יעזור בית-דין! ). שיגע אותי. לא יצא לי מהראש. מה יהיה? מה יהיה? כבר סיפרתי איך פתרתי את זה.....

נשמה טובה, נראה לי שאת נשמה תאומה !!! אני לא מאמינה שיש עוד אחת בעולם ,שהשילוב של כיסוי עם גיל 40 מרתיע אותה. זה מרגש אותי ,כי באמת לא שמעתי את זה מאף אחת אחרת ,וחשבתי אולי משהו אצלי עקום. /-:
בכלל ,כיסוי ראש בגיל מבוגר יש בו מן הפתטיות. אפילו כשחושבים על הטעם למצווה יש כאן טעם לפגם.
רוצה לשתף בעוד סיפור היסטורי (קצר,קצר) :
סבתא שלי היתה בסוף ימיה משותקת חצי גוף,אבל בדעה צלולה .קרובים שלה דאגו כל הזמן לשים על ראשה את הכיסוי,היה בזה לטעמי משהו סוריאליסטי ומיותר .למרות שהיום אני מבינה את הכוונה הטובה שלהם.בכל אופן,יום אחד ,קרוב אחד שם על ראשה את המטפחת כמו שרק גבר יודע : בלי צורה ובלי טעם... היא הורידה בכעס את הכיסוי ואמרה לו "לך מכאן ,פשוט תלך מכאן" . באותו יום פעם ראשונה חשבתי לעצמי : אני לא מוכנה לזה. והודעתי לבעלי אני לא מתכוונת להתבגר עם כובע על הראש. ככל שהשנים עוברות אני אומרת מקסימום אני אסחוב את זה עד גיל 40.
לפעמים אני נותנת לעצמי תאריכים ,ולא עומדת בהם. אני אוריד אחרי החגים.... ביום הולדת שלי.... בפסח כהזדהות עם שחרור העבדים.... על גיל 40 אני לא מוכנה לוותר. (יש לי עוד הרבה זמן)

[מתהווה*]

במובן ההלכתי הכיסוי לא נועד כתמרור אזהרה לאשה שחובשת אותו אלא לגבר

אני מאוד מאוד לא מסכימה.
כלומר, זה נכון, אבל אחת הבעיות, בעיני, במתן הסברים למצוות זה שבד"כ בתהליך ההסברה מצטמצם הספקטרום הרחב אותו הן מכסות.
להבנתי,
קיום הלכה - כמו כיסוי הראש - בא קודם כל לשרת את המקיימת אותה. יש לה גם תכלית ומטרה כלפי הסביבה, אבל המוטבת הראשית היא קודם כל המקיימת אותה.

אין שום קשר בין כיפה לכיסוי ראש.
שתיהן הלכות.

[בשמת_א*]

_למה פתאום השיער שלי הופך להיות לא צנוע?"
כלומר, אנחנו אוטומטית מקשרות את מה שמכוסה למשהו שמתביישים בו._
מה אוטומטי פה?
"שיער באשה ערווה" ואידך זיל גמור.
זה מה שעומד מאחורי כיסוי הראש, גם אצלנו, גם אצל המוסלמים, וגם - בעבר - בקרב הנוצריות באירופה.

שכיפה מסמלת את היותך דתי בעוד כיסוי ראש לא בהכרח
מעניין לציין שזה נכון רק תרבותית ורק בעידן המודרני ורק לאשכנזים.
בני העדה הספרדית אינם חייבים בחבישת כיפה.
אלה מהם שחובשים כיפה בישראל בימינו, עושים כן לא מפני שהם חייבים אלא משום שלהבדיל מעניינים הלכתיים - זהו סמל ישראלי מודרני שאתה דתי, והם מעוניינים להכריז על כך.
סיבות נוספות:

1. הם למדו בבתי ספר ובישיבות שאיבדו כל ספרדיות ומתבטלים בפני האשכנזים (ואל תתחילו איתי בנושא הזה, זה אחד מהנושאים שמעלים לי את הדם לראש).
2. הם פשוט בורים.

דרך אגב, הכיפה היא מנהג יהודי חדש יחסית. פה אני לא זוכרת כל כך, אבל אני יכולה להגיד שאלה שקיבלו את הכיפה, הושפעו מהכמרים הנוצרים, ואלה שדחו את הכיפה, דחו אותה מפני שהנוצרים חבשו אותה והם סרבו להידמות להם. זה על רגל אחת (ככה פישטתי כמה מאות שנות היסטוריה...).

הדיון הזה מעניין אותי מאוד מהבחינה האישית, כי אני חובשת כובע בשמש רוב השנה.
כמו כן, אני לובשת בשמש חולצות עם שרוולים (קצרים, אבל מהסוג הארוך בדרך כלל), ואוהבת חצאיות ארוכות, לא הולכת עם מחשופים ובאופן כללי מתלבשת בצניעות.
מה שמצחיק עם הכובע שלי, שאני כמובן מסירה אותו ברגע שאני נכנסת למקום סגור או כשהשמש שוקעת, ויש אנשים שזה מבלבל אותם.

כבר יצא לי שהפקידה בדואר שאלה אותי אם אני דתיה (מעניין למה היא שאלה כזה דבר).

סיפרתי בדף אחר, לא זוכרת איזה, שבנעורי זה היה עניין "לא להיראות כמו דתיה". היינו דואגות להתלבש ככה, שלא ניראה כמו בנות בני עקיבא. זה היה חשוב.
אחרי כמה שנים בקהילת באופן טבעי (ובעוד קבוצה דומה), אני מוכרחה להגיד שנעלם אצלי לחלוטין החשש הזה.
אני מבלה חלק ניכר מזמני בחברת נשים בסוגים שונים של דתיות, והזהות שלי האישית היא מסוג שלא איכפת לי אם יחשבו שאני דתיה או לא.

אז איך אני מרגישה ביחס לכובע, הואיל ואצלי הוא לא מסמל - לא מצווה, לא חובה, לא כפייה, לא נישואין ולא צניעות?
אני חובשת אותו כדי להגן על עצמי מהשמש, משהו שנחוץ לי בעקבות נזקי חשיפה לשמש משנים של אופניים ואופנועים.
מאוד חם.
אני די סובלת, אבל אני בחרתי בפיתרון הזה כך שאני לא מורידה.
אילו לא הייתי יכולה להוריד אותו ולהתאוורר קצת כשנכנסים לבניין או כשאין שמש, הייתי משתגעת, אני חושבת.
ואילו הייתי חובשת אותו לא מתוך בחירה שלי אלא בגלל ציפיות מהסביבה - המממ. אני חושבת שהייתי בכלל לא מיודדת עם הדבר הזה.
מצחיק אותי כשאנשים אחרים מתייגים אותי לפי הכובע והבגדים ואני הרי יודעת שהם מפספסים בגדול.

[ציפ_ציף*]

בכיפה יש עיניין נוסף והוא - "יראת שמיים"
יש לכך גם השלכות קבליות לכסות את הנקודה הגבוהה בראש או בתרגום לניו אייג' את הצ'אקרה העליונה,את הכתר.
יש בזה הגנה מדינים.
כל זה על רגל אחת.

[אף_חצוף*]

במובן ההלכתי הכיסוי לא נועד כתמרור אזהרה לאשה שחובשת אותו אלא לגבר.
אני פחות מסכימה עם יש לה גם תכלית ומטרה כלפי הסביבה, אבל המוטבת הראשית היא קודם כל המקיימת אותה. ולצערי נוטה הרבה יותר ל
איך זה שכול ההגבלות נופלות על נשים, מכיוון שבגללן הגבר לא מצליח לשלוט בעצמו? זה מקום לדיון אחר, אבל הוא לא רק דתי, אלא גם חברתי.
הצדקת שקורות ביתה (הגג?) לא ראו את שערותיה, היתה אמו של רבי טרפון אולי? הזכרון שלי בזיון ממש, אני רק זוכרת את הסוגיות הפיקנטיות והמוזרות (כמו האם פיל יכול להיות דופן סוכה )

להגיד על כיסוי ראש ועל כיפה שתיהן הלכות. זה צמצום חסר הגיון לחלוטין. אני לא מכירה אדם אחד שמקיים את כל תרי"ג מצוות, כולם עושים בחירות ומקיימים מצוות מסוימות ואחרות לא. גם בהלכות יש מגוון, הרי אם ניקח את הרמ"א, הרמב"ם ושולחן ערוך נמצא דברים שונים, גם אם לרובנו הרמב"ם לא נפסק להלכה. בקיצור, לדעתי יש כאן הרבה אפור.

מצחיק אותי כשאנשים אחרים מתייגים אותי לפי הכובע והבגדים ואני הרי יודעת שהם מפספסים בגדול.

[נשמה_טובה*]

אין כמו משפחה
מסכימה בכיף לאמץ אותך בתור אחותי התאומה. בכלל אני אוהבת תאומות - נולדו לי לפני חמישה חודשים כאלה
אבל זה לא קשור לדף
ולגבי גיל 40 - כשהיה לי ברור שלקראת גיל 40 אוריד את הכיסוי, נאלצתי לשאול את עצמי "על מי בדיוק אני עובדת כאן?". הרי ההוא הגדול והנורא יודע את צפונות לבי. זה היה אחד הזרזים להורדת הכיסוי.
ולגבי הכיסוי כמגן מפני השמש. התחלתי השנה לעשות זאת, כי אבוי, התחלתי לסבול מפיגמנטציה

[טליה_אלמתן*]

לגבי השוואה של כיפה וכיסוי ראש - איך זה שאף אחת לא מתייחסת לכך שאצל האישה עניין המראה החיצוני הרבה יותר חשוב מאשר אצל גבר?
הכיפה כמעט ולא משנה את המראה של הגבר , בעוד שכל כיסוי ראש (מטפחת, כוע, כאלה ואחרים) משנים דרמטית את המראה החיצוני.
בלי קשר לצניעות, יש כאן עניין של מראה אסטתי בסיסי הרבה פעמים, ואפילו אם זה לא לדעתי או לדעת הסובבים, אלא לדעת החובשת עצמה, אז זה בעיה. לאישה זה חשוב הרבה יותר מאשר לגבר, ואישה שמרגישה שלא בנח עם המראה שלה, לא יעזור שכולם יגידו לה כמה שזה מוסיף או יפה.
(לא דתיה. הייתי רוצה תירוץ לשים מטפחת יפה מדי פעם )

[ענת_קדם*]

תודה על התגובה שלך. נעים לכתוב לך כי את פתוחה לשמוע.
מחשבה שעלתה לי קשורה בשם שבחרת לך אין כמו משפחה רציתי רק להגיד שיותר מתאים לך אין כמוך. תחושה שיש את המשפחה ו את משום מה חסרה לי.
פשוט להיות אני.
הדבר הכי חזק ומדהים.
לפני שהתחתנתי לא חשתי שום חופש. הייתי ביישנית,מפוחדת מהעולם,סגורה, לא הכרתי בערך עצמי בשום תחום, לא הערכתי את המראה שלי וגם לא את השיער שלי. ולכן הצלחתי לוותר עליו כל כך בקלות. אולי בגלל זה כל כך כואב לי וחשוב לי היום ,שאני מודעת לכל מה שיש לי.
בדיוק בגלל זה נשמע לי שעכשיו את מגלה מי את. במיוחד אם גם לפני החתונה לא היית ממש את. כלומר את החזקה האמיתית שאת היום.
היום אני בת אדם הרבה יותר שלמה ומאושרת, הרבה מאוד בזכותו.
את היית בת אדם נפלא לפני שהכרת אותו הוא פשוט נותן לך לראות את זה בך.
אין כל קשר בין היחסים ביניכם למה שאת מרגישה. את פשוט רוצה להיות את. לגלות, לחקור מי את.

[רוח_ערב*]

_שכיפה מסמלת את היותך דתי בעוד כיסוי ראש לא בהכרח
מעניין לציין שזה נכון רק תרבותית ורק בעידן המודרני ורק לאשכנזים_
הרק אשכנזים גם לא מדויק ,אצל היקים לא! סיפור מההיסטוריה המשפחתית שלי:
סבא שלי ,יקה מיקלנד לא הלך עם כיפה במקום בו יש גג! ז"א ברחוב הוא הלך עם כובע וברגע שנכנס למשל לבניין הוא הוריד את הכובע.
במהלך השנים הוא כן התחיל ללכת עם כיפה , אחרי שאמא שלי נסעה באוטובוס עם חברות בתור ילדה והוא עלה והוריד את הכובע והיא מאוד התביישה בו...
יש לנו גם תמונות של חתונה משפחתית מלפני למעלה ממאה שנה וכול הגברים ללא כיפות. הנשים לעומת זאת עם פאות...
ושלא יהיו אי הבנות, כולם היו מאוד דתיים.

[בשמת_א*]

יש לנו גם תמונות של חתונה משפחתית מלפני למעלה ממאה שנה וכול הגברים ללא כיפות.
רק עכשיו קלטתי! גם במשפחתנו מלפני מאה שנה - רבנים והכל, בלי כיפות. איך לא שמתי לב.

[פלוני_אלמונית*]

להגיד על כיסוי ראש ועל כיפה שתיהן הלכות. זה צמצום חסר הגיון לחלוטין
זה לא נועד להיות הגיוני, רק להראות על קשר.

[אין_כמו_משפחה*]

הרי זה ברור ששתיהן הלכות. אבל עובדה שההלכה של הכיפה הוקשרה לכיסוי ולא לנטילת ידיים. זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על האיחוד הזה בין שתי ההלכות, ותמיד מגברים. יש לי 2 השערות מהיכן זה נובע:

• שאלת תם - בגלל הדימיון של שני חפצים המונחים על הראש. אותו שואל לא מכיר את מקור ההלכה ולא מבין את השוני המהותי בין ההלכות.
• שאלת הדמגוג - השוואה מכוונת להלכה שהפכה תרבותית להיות סמל האדם המאמין ,כדי לסתום לנו את הפה.

ואפשר מכאן להמשיך הלאה בדמגוגיה: אז אולי באמת נוריד את הכיפה כי זה לא נוח? ואולי לא נשב בסוכה כי חם? ואולי לא נאכל מצה כי זה יבש? ואפשר להמשיך עד אור הבוקר.......

[אמא_בגובה_דשא*]

טליה,
דיברנו על זה פעם, אם אני לא טועה, ודווקא מזוית הראיה של הגבר.

כלומר,
אשה מתחתנת ובעלה לא משתנה לה מול העיניים.
לעומת זאת גבר מתחתן עם אשה שיש לה מראה מסויים , ויום אחרי החתונה כל המראה החיצוני שלה משתנה.
אז נכון, בבית היא הולכת כמו קודם (או שלא, תלוי) אבל השוק נשמע לי הרבה יותר משמעותי לגבר מאשר לאשה.

<אמא בגובה תמיד אהבה מטפחות וקשקושים על השיער. בהצגות היא תמיד התנדבה לגלם את המוסלמית>

[עלי_מרווה*]

עצה פשוטה... והמראה לא משתנה, הלב לא צורם ודבר איננו מפריע
פאה
את ממשיכה עם המראה הטבעי שלך, לא חשה "שונה" ויכולה להינות מכל העולמות.
והכי חשוב: מרגישה הכי בסדר בעניין זה עם בורא העולם...

[עלי_מרווה*]

בשמת, אולי בלי כיפות, אבל עם כיסוי ראש, לא? אם אני זוכרת נכון, מאז התלמוד יש מנהג לכסות את הראש לגברים. אם כי לא ע"י משהו סמלי כמו הכיפה של ימינו, אלא כיסוי ממש. רק לפני עשורים אחדים הסבים האשכנזים שלנו הלכו עם ברט. שלא לשכוח את כיסויי הראש המגוונים שחבשו סבינו הספרדים.
עוד משהו למחשבה, המנהג לכסות ראש לנשים בכלל ולנשים נשואות במיוחד, היה נהוג לפני זמן ממש לא רב במרבית התרבויות בעולם...

[מתהווה*]

_שאלת הדמגוג - השוואה מכוונת להלכה שהפכה תרבותית להיות סמל האדם המאמין ,כדי לסתום לנו את הפה.
ואפשר מכאן להמשיך הלאה בדמגוגיה : אז אולי באמת נוריד את הכיפה כי זה לא נוח? ואולי לא נשב בסוכה כי חם ? ואולי לא נאכל מצה כי זה יבש? ואפשר להמשיך עד אור הבוקר......._

דווקא שאלות מעניינות מאוד (למרות שעכשיו דווקא את חוטאת בהשוואת לא לענין, יש כאן ענין מהותי הרבה יותר מלא טעים ולא נוח, כפי שהעלו התשובות המגוונות בדף),
מתחילות לי הרבה מחשבות

תודה
@}

[בשמת_א*]

עוד משהו למחשבה, המנהג לכסות ראש לנשים בכלל ולנשים נשואות במיוחד, היה נהוג לפני זמן ממש לא רב במרבית התרבויות בעולם...
כבר כתבתי לעיל:
זה מה שעומד מאחורי כיסוי הראש, גם אצלנו, גם אצל המוסלמים, וגם - בעבר - בקרב הנוצריות באירופה.


מאז התלמוד יש מנהג לכסות את הראש לגברים.
זווית ההסתכלות שלך פה היא של הסתכלות אחורה מנקודת המוצא של ה"מצווה" דהיום.
אני מציעה הסתכלות אחרת:
לא היה מדובר ב"מנהג לכסות את הראש לגברים" אלא פשוט, הלבוש הרגיל, המקובל, באותה תקופה, בקרב קבוצות/עמים/אוכלוסיות רבים, כלל כמובן כיסוי ראש.

כמו שלא היה "מאז התלמוד" "מנהג לכסות את הישבן" אלא פשוט - כולם לבשו בגד שבעברית קראו לו "שמלה" (שמלת גבר ושמלת אשה), והוא לא דומה ל"שמלה" שנקנה היום בחנות אלא יותר לגלאבייה (מלה של בדווים?). נכון שלא היית מנסחת את זה "מנהג לכסות את הישבן לגברים"?
סתם מקרה הוא שאין עד היום "מצווה דתית ללבוש שמלה".
זה מפני שאופנת הלבוש הזאת לא קיבלה בשום שלב מעמד מקובע כלשהו.
אבל דווקא כן התקבעה אופנת לבוש מסוימת מן המאה ה-16 בקרב קבוצות דתיות ספציפיות.

למשל, השטריימל, שהיה כובע מונגולי שהגיע בעקבות הכיבושים המונגוליים לאיזורים מסוימים במזרח אירופה, נעשה שם אופנתי, אומץ גם על ידי היהודים המקומיים, ומסיבות היסטוריות יהודיות פנימיות "נתקע" עד היום בתור "אופנה יהודית" (מגוחך ממש, לדעתי, אבל הכובע כמובן שינה פונקציה, והוא ממשיך מפני שלאותם יהודים הוא קיבל פונקציה חדשה של מסמל את ההשתייכות לקבוצה הדתית שלהם, מה גם שאין להם מושג מה המקור של האופנה הזאת).

או למשל, הקפוטה, הלוא היא מעיל מסוים שהיה אופנתי במאה ה-16 באיטליה (המעיל גם השתמר עם השם האיטלקי שלו). גם הוא השתמר אצל היהודים כשריד לאופנת-עבר אחת שהתקבעה. השתמר, כי איבד את הקשר למקור (סתם מעיל שהיה אופנתי באיזור מסוים בתקופה מסוימת, ומסיבה היסטורית כלשהי - מעניין אם מישהו חקר את הסיבה - "נתקע" אצל היהודים וקיבל מעמד של "בגד מסורתי" תוך השכחה של העובדה שלא היתה זו אלא אופנה איטלקית כללית של תקופה).

להשוואה ולהמחשה, דמיינו שחצאית המיני, סתם אופנת שנות השישים, אבל גם בדוגמאות ובגזרות שנות השישים, כולל הצבעים (-: היתה נתקעת בקרב קבוצה כלשהי, והיינו נתקלים באנשי אותה קבוצה בני כל הגילאים (כולל הסבתות) הולכים עם חצאיות-מיני-בנוסח-שנות-השישים כי "זה מנהג אבותינו".
איך זה היה נראה לכם...

דווקא אצל עמים אחרים, למשל הבדווים, השמלה היתה ונשארה הלבוש המקובל, עד שעם הגעת המודרנה היא הפכה ל"בגד לאומי" (מפני שהשלב שבו חלו השינויים בלבוש היה השלב של חדירת המודרניזציה יחד עם חדירת התפיסות של הלאומיות, כך שה"מסורתי" הפך ל"לאומי". לא חשוב, נושא מורכב, אני סתם זורקת פה כמה שירבוטים ככה על רגל אחת).

כיסוי הראש בעת העתיקה אצל אבותינו?
בדיוק כמו הערבים, הדרוזים והבדווים, שמכסים את הראש בכאפייה. וההשערות הן שגם אבות-אבותינו כיסו את הראש באופן דומה, וגם אמותינו, מסיבות אקלימיות ודומותיהן. עדיין אפשר לראות תרבויות אחרות שמשתמשות בצעיפים לכל מיני מטרות. למשל, הרוכב על הגמל מכסה את ראשו וכשיש סופת חול שיגרתית הוא מייד מכסה כמעט את כל הפנים בצעיף הזה כמגן. או: משתמשים בצעיף הזה כמגבת, או כמטלית לחה כשמגיעים למקור מים. עוטפים אותו סביב הגרון כסודר כאשר קר, נותנים לו להתנפנף ולעשות רוח כשחם.

רק בתקופה מאוחרת התחילו להמציא כל מיני תירוצים "רוחניים" למיניהם לכיסוי הראש. אבל אלה היו מגדלים שנבנו על לבוש שהיה קיים בלי שום סיבה רוחנית/דתית/תרבותית. לאופנת הכובע היה יכול להתווסף גוון תרבותי (כמו לאופנת הזקן - אפשר להבדיל בין זקן של עברים לזקן של כנענים לזקן של אשורים לפני אופנת ה"תספורת" וה"תסרוקת" של הזקן), אבל לכיסוי עצמו היו פונקציות מעשיות, שקשורות לפרקטיקה של החיים.

[בשמת_א*]

_עצה פשוטה... והמראה לא משתנה, הלב לא צורם ודבר איננו מפריע
פאה
את ממשיכה עם המראה הטבעי שלך, לא חשה "שונה" ויכולה להינות מכל העולמות.
והכי חשוב: מרגישה הכי בסדר בעניין זה עם בורא העולם..._
יואו, עלי מרווה, כמה שאני מרגישה שונה ממך.

"המראה לא משתנה" - האמנם??! את רצינית?
"פאה" = "המראה הטבעי"?! לדעתי, בדיוק ההיפך.

מרגישה הכי בסדר בעניין זה עם בורא העולם
אני רואה את זה בדיוק ההיפך.
כלומר, ממש נחמד שאת מרגישה בסדר מבחינה דתית. זה תמיד חיובי.
אבל אני רואה את זה ככה:
א. כשבנות ישראל הכשרות אימצו לראשונה את הפאה הנוכרית, שהיתה אז אופנה מרכז-אירופית חדשה ופופולארית (הפיאות השתכללו, והפכו לאופנה בקרב הבורגנות והזעיר-בורגנית בחוגים אופנתיים בעיר וינה האוסטרו-הונגארית ובכרכים דומים לה), נזעקו הרבנים ויצאו להוקיע את חוסר הצניעות, חיקוי הנוצריות וההפקרות שפשתה [בת"ו] בקרב בנות עדתן.
הם ניהלו מלחמת חורמה נגד הפאה, אבל הפסידו.
וכמו במקרים הקודמים שתיארתי, שוב התקבעה לה אופנה מקומית תקופתית בקרב קהילה יהודית ספציפית והפכה לה מ"זנותיות" (תקראו את העיתונים בעברית מראשית המאה העשרים, הרבנים מתבטאים במלים חריפות ביותר בנושא הזה) ללא פחות מ"מנהג דתי מכובד".
אז אופנת נשות וינה מ-1910, נגיד, הפכה לה לפתע למצווה דתית ברחבי בני ברק.
נו, שוין.

ב. אם לא ראוי לאשה נשואה להראות את שיערה (שנתפס כאיבר אינטימי שרק לבעלה ולבני משפחתה הקרובים ביותר - ההגדרה של "הקרובים ביותר" משתנה לפי קבוצת ההשתייכות הדתית - מותר לראות), והשיער גם נחשב כאיבר מפתה לגברים זרים - במה הפאה (בין היתר שיער יפה, מטופח, מסורק תמיד, אבל לא רק) יותר צנועה מהשיער האמיתי?
לדעתי (ולא רק לדעתי) - היא הרבה פחות צנועה!
ראיתם פעם פאה של שיער לבן או שזור אפור? פאה של שיער פרוע? לא מטופח? תסרוקת מרושלת? תספורת גרועה?

דמיינו לעצמכן, שהיתה תקופה שהיה נהוג ללכת עם השדיים בחוץ (בעשור מסוים, נדמה לי במאה ה-16 או ה-17).
אחרי זה, יצאה תקנה שזה לא צנוע.
אבל נשים רצו להיראות יפות, ומה זה להיראות יפות? עם השדיים בחוץ.
אז כדי להיות צנועות, הן רק לובשות מין צעיף מיוחד על איזור החזה, שעליו מצויירים שדיים.
אלה לא השדיים האמיתיים שלהן, חס וחלילה.
אלה שדיים מצויירים.
אבל מושלמים, חלקי-עור, יפים. והן נראות לעצמן גם יפות וגם צנועות.
נו, מה רע?

[בשמת_א*]

שכחתי לכתוב, שאלה סתם הדיעות שלי.
וכמובן, אסור לשכוח (-; שאני בהחלט לא משתייכת לשומרי-המצוות, אין בי שמץ של דתיות, ואני מסתובבת לי (לא בשמש, כמובן) בשיערי הגלוי לגמרי, שאין לי כל כוונה להסתיר אותו, לנפנף בו, לפתות איתו, או לצבוע אותו.

[אין_כמו_משפחה*]

פאה - ממשיכה את המראה הטיבעי שלך ,לא חשה שונה ודבר לא מפריע כאילו , הלו? הפאה היא התחפושת הכי מוצלחת שהמציאו הנשים הדתיות. אין מלאכותי מימנה. אני אחוש שונה כי הפאה לא מייצגת בכלל את החברה שאני באה מימנה. דרך אגב,פאות יפות עולות הון תועפות וכל זה רק בשביל לכסות את השיער שלך בשיער של מישהי אחרת. זאת אחת הבדיחות העצובות שנשים הביאו על עצמם.

בדומה לבשמת גם אני רואה את האבסורד במה שמתיימר להיות צנוע ומשדר בדיוק את ההפך, אבל אני גם מכירה את הצד השני של המטבע. מה הן יכולות לעשות ? אלה החוקים,ואלה ההגבלות ,והן בדרכן הנשית מנסות כמה שיותר להרגיש טוב עם עצמן. קל לי יותר לראות את זה בחברה החרדית כי היא רחוקה מימני .יש בנות שיהיו עם חצאית צמודה עד לבירכיים,חולצה צמודה ופאה גולשת עד לשכמות. הפנים כמובן מאופרות כבד. ויש את הסטייל הצנוע ובדרך כלל מוזנח.
הפאה יוצרת מראה מאוד מסוים . בכל מקרה זה לא המראה הטיבעי ,שהוא כל כך אני.

[ציפ_ציף*]

לגבי הפאה,אני אישית לא יכולה לחשוב על עצמי עם פאה,אך אני יכולה להתחבר לרצון של נשים חרדיות להיות מטופחות,
מסתבר שדווקא אצל החב"דניקים יש עיניין ללכת דווקא עם פאה כי כך אין מצב שרואים אף חלק מהשיער בניגוד למטפחת או כובע בהן השיער עלול לבצבץ,
בכל אופן ברור שפיאה לא יכולה לתת תחושה של שיער מהסיבה הפשוטה- אין בה חיות,גם עם היא עשויה משיער טבעי,השיער הוא בלי חיים משום שכבר נחתך ממקור חיותו,
כך שגם אם התסרוקת מאוד אופנתית ויש מראה מטופח בשום אופן אין כאן הרגשה של שיער טבעי.

(ובלי קשר אני תמיד מזדעזעת שאני רואה נשים שהופכות את השיער הטבעי שלהן לפיאה עמוסה בכימיקאלים ועשויה לפי איזה מודל ,
אין בו שום דבר שנראה כמו השיער אתו הן נולדו-לא צבע,לא איפיון,רק משהו שדומה לאיזה העתק של דמות טלוויזיונית ידועה...)

ושוב לגבי הפיאה והצניעות,אכן יש פיאות רבות שהן לא צנועות בעיני וגם הרבנים יוצאים למלחמת חרמה נגד התופעה ,אבל כמו בכל דבר הבעיה היא לא בפיאה אלא בבן אדם,יש המון נשים שאינן שומרות מצוות ויש בהן צניעות אמיתית ויש נשים שתחת ההגדרה של נשים דתיות אך הן לא צנועות,בכל חברה יש מגוון של אנשים עם סגנונות שונים,יכולות שונות ומעמד רוחני שונה.

[יעל*]

בשמת- אפשר לקרוא לזה סמל.
כמו טבעת לאיש או אישה נשואים, למשל
כמו חתונה
(אין לי כרגע עוד רעיונות)

דברים שנותנים השתייכות. ואין אדם שלא רוצה להרגיש בחייו איזשהו סוג של השתייכות (מגזרית, דתית, רוחנית, ).
לטובה ולרעה......
כל כך הרבה דברים אנחנו חיים ועושים כי ככה מקובל כי ככה נהוג מבלי לחקור ולהבין יותר מדי, מבלי להתחבר בכל נימי נפשנו.

אני מבינה מאוד את המקום שלך אבל אני במקום של
כבוד ואחווה למסורת עתיקה, להרגשת שייכות ובלעדיות.

[בשמת_א*]

יעל, לא כל כך הבנתי למה את מגיבה. גם אני אמרתי שזה סמל. אני לגמרי מסכימה. העובדה שזה סמל היום לא אומרת שזה תמיד היה כך (במבט היסטורי), וגם לא אומרת שזה בהכרח יותר מסמל השתייכות.

[אין_כמו_משפחה*]

מעוניינת לחזור למסלול הדף המקורי. הדף עוסק בכיסוי ראש לנשים . חוויות אותנטיות, סיפורים,מחשבות ורגשות. (פחות דיונים הסטוריים והלכתיים)

[רוח_ערב*]

ראיתם פעם פאה של שיער לבן או שזור אפור?
שוב בשמת זו אני עם משפחתי היקית, אחיותיו של סבא שלי מהסיפור הקודם היו הולכות לפאנית שתשזור בשערן סיבה, אכן הזוי להפליא. הם כבר כולם ז"ל אבל אני מכירה עוד מספר נשים יקיות מבוגרות שנוהגות כך.
לעומת זאת סבתי שתבדל לחיים ארוכים הולכת עם פאה ישנה ומכוערת "שיער רגיל" ואימי מנסה לשכנע אותה לקנות חדשה.
אך אין מה לעשות היא לא באמת יקית אלא אוסט- יודן, סבא שלי תמיד אמר שהוא ירד ברמה.
למי שלא הבין זהו הומור של יקים.

[אין_כמו_משפחה*]

כל כך הרבה דברים אנחנו חיים ועושים כי ככה מקובל כי ככה נהוג מבלי לחקור ולהבין יותר מדי, מבלי להתחבר בכל נימי נפשנו

נכון מאוד. וככה צריך להיות. רוב הזמן זה בדיוק מה שאני עושה. התרגלתי לגמרי לכיסוי ,הוא נהפך חלק מימני. רק לפעמים יש לי מערבולת בלב ,מעין התקפת מרד ואת כולה אני שוטחת כאן בדף הזה. ככל שאני מתבגרת זה הולך ומחריף. רבות מהבנות מרוצות מאוד מהכיסוי ,ולכן לא חושבות יותר מידי.יותר מזה :ברור להן לחלוטין מסיבות חברתיות-דתיות, שזו הנורמה ולכן למה להן לחקור? עדיף להנות וזהו. מנגנון הגנה מבורך ביותר.
אני לא ביקורתית, אני באמת חושבת שעדיף להיות שלמה ולהנות . הלוואי עלי.

[לב_אדום*]

מעוניינת לחזור למסלול הדף המקורי. הדף עוסק בכיסוי ראש לנשים . חוויות אותנטיות, סיפורים,מחשבות ורגשות. (פחות דיונים הסטוריים והלכתיים)

אין כמו משפחה, לדעתי הדיון ההיסטורי, וכנראה גם ההלכתי - הוא מאוד רלוונטי למחשבות, ההתלבטויות והרגשות בעניין.
כי, כאשר אישה חושבת שהכיסוי שמבקשים ממנו לחבוש הוא הלכה למשה מסיני, אז למרות אי הנוחות אתו - אם חשוב לה לדבוק בהלכה, לא יהיו לה שום התלבטויות.
אך כאשר אישה יודעת שהכיסוי בכלל או כיסוי ספציפי זו רק אופנה שהתקבעה, ואין בין זה לבין הלכה ולא כלום - זה משנה את כל ההסתכלות. אם הכיסוי לא נוח לה או מרגיש לה כפוגם בנשיותה, אולי היא תגיע למסקנה שזה לא משתלם לה רק בשביל לדבוק ב'מסורת אבות' שהתחילה לפני כמה מאות שנים או פחות.

אני יודעת שיש הבדל בין הדיון על 'איזה סוג כיסוי' לבין הדיון על 'האם בכלל כיסוי'.
אבל הבאתי זאת כמחשבה כללית, להראות שכאשר יש יותר נתונים, זה משפיע על ההתלבטות האישית לכאן או לכאן. זה נותן מימד אחר לכל הסוגיה.

לי באופן אישי, העובדות ההיסטוריות שבשמת הביאה מאוד הוסיפו. (כמו תמיד). תודה בשמת.

להבהרה:
אני באה מהעולם הדתי, אבל כבר זמן רב אינני. (אולי זה מה שמושך אותי לעקוב בעניין אחרי הדף הזה. תודה.)
אין לי שום בעיה עם נשים שבוחרות ללכת עם כיסוי ראש. כל אדם ובחירתו.
אבל אני אוהבת לבחון דברים לפני שאני מקבלת אותם כתורה מסיני (גם מבחינת עובדות וגם מבחינת תחושות הלב והבטן שלי), ואני אוהבת להיפגש באנשים שנוהגים כמוני.

[אין_כמו_משפחה*]

הבהרה: אין לי טענות כלשהן על הכתוב למעלה. רק רציתי שלא נשכח את הרעיון\כותרת של הדף. הדיון הוא לא : "האם כיסוי" או "איזה סוג כיסוי" אלא "מה אנחנו מרגישות עם הכיסוי " או מה הכיסוי עשה לנו? " לטוב ולרע. מבחינות שונות: חברתית, פסיכולוגית, נשית ועוד...

הסבר: לדיון ההיסטורי או ההילכתי יש מקום,והוא חשוב. אבל בסופו של דבר ההלכה והמציאות הדתית בימינו מחייבת אותי בכיסוי. כאשה דתית (ולא מסורתית) שמשתדלת לקיים את ההלכה ,המשפט : אך כאשר אישה יודעת שהכיסוי בכלל או כיסוי ספציפי זו רק אופנה שהתקבעה, ואין בין זה לבין הלכה ולא כלום לא רלוונטי בעיני, מכוון שהכיסוי הוא הלכה .(אפלו הלכה מהתורה ולא מדרבנן , כלומר :הלכה בעלת חשיבות)
אז נכון, שלאורך ההיסטוריה התעלמו מההלכה הזו,ובכל זאת היו מאוד דתיים. ו...נכון בתקופות מסוימות ובמקומות מסוימים מנהג המקום לא היה כזה
ומספיק לי אפילו לראות את דור הסבתות שלי שבאו מבתים דתיים לגמרי ולא חבשו כיסוי. אבל כיום ההלכה מאוד השתרשה ,ואולי במקום להשוות לעבר, אנחנו צריכים לשאול מה קרה היום, שכל בת 19 (במגזר הדתי לאומי) ששה לכסות את ראשה.

ולסיום,מקווה שלא העלבתי אף אחד,זו לא היתה כלל כוונתי.
ולסיום אחרון, הנה אחד המשפטים (של בשמת) שאהבתי: ואני מסתובבת לי (לא בשמש, כמובן) בשיערי הגלוי לגמרי,שאין לי כל כוונה להסתיר אותו, לנפנף בו, לפתות איתו, או לצבוע אותו.

[תבשיל_קדרה*]

הערת-צד,
יוצא לי לראות מוסלמיות "מחפפות" בכיסוי הראש שלהן, מוותרות על כיסוי הצואר, ונראות יותר דומות ליהודיה-דתית עם מטפחת.
מכנסיים עם חצאית חלחלו מאלה לאלה בכיוון ההפוך.
נחמד בעיני איך אופנות (אופני) הלבוש של נשים דתיות (יהודיות ומוסלמיות) מתקרבות(ים) זו לזו.

[אף_חצוף*]

דקה לפני שבת והמשפט שקופץ לי כאן הוא
שכל בת 19 (במגזר הדתי לאומי) ששה לכסות את ראשה._ מה פתאום 19? לאן הן ממהרות? אני מניחה שזה קשור לכך ש _כיום ההלכה מאוד השתרשה
מבחינת הקפדה רבה יותר על הלכות שונות. אותי זה קצת מטריד למען האמת. ארחיב בהזדמנות.

שבת שלום.