כמה זמן להישאר בבית חולים אחרי לידה

כדאי לצרף לדף מתאים

מתוך כתבה בווי נט בנוגע ללידות, שאלה ותשובה של זהר כרמי:

שאלה:

בלידה הקודמת ילדתי בבית. בלידה הבאה מסיבה רפואית לא אוכל ללדת בבית, אך אני רוצה ומתכננת ללכת הביתה כמה שיותר מהר לאחר הלידה. אם אני הולכת כמה שעות אחרי הלידה הביתה, על מי חל התשלום לבית החולים, מענק האשפוז? שמעתי שמועות שאם אני לא נשארת להתאשפז בבית החולים, עלולים לדרוש ממני לשלם להם בטענה שלא יקבלו כסף עבורי מביטוח לאומי. האם זה נכון?

תשובה:

אכן נשמעות מדי פעם שמועות על כך שחובת היולדת להישאר באשפוז לאחר הלידה זמן מינימאלי שאף אותו לא יודעים לנקוב. יש אומרים 12 שעות, יש אומרים 24 שעות. שניהם טועים. לפי החוק, המימון לאשפוז היולדת והיילוד בלידה מגיע מהמוסד לביטוח לאומי, מדמי הביטוח שמשלם ומשלמת כל אחד ואחת מאיתנו, כלומר הוא זכותנו מעצם כך שהלידה התרחשה.

הסכום המכונה "מענק אשפוז" מועבר מהביטוח הלאומי למוסד הרפואי בו התרחשה הלידה, ללא תלות בזמן שהייתם של היולדת והיילוד בו. בדיון וועדת הכנסת לקידום מעמד האישה בו נכחתי, שעסק בהרחבה בשאלה זו, הוצג מעבר לכל ספק כי בית החולים אינו רשאי לדרוש מהיולדת את מענק האשפוז, בתואנה כי יחול עליו אם לא התאשפזה היולדת ל-12 שעות.

כלומר, עד היום היו מקרים בהם בתי חולים דרשו מהיולדת שתשלם את מענק האשפוז, בסך כ-8,000 ש"ח, בטענה שגויה שהביטוח הלאומי לא ישלם עבור הלידה אם זמן האשפוז נופל מ-12 שעות. מתברר שזה "עורבא פרח" ונציגת הביטוח הלאומי הודתה בכך בוועדה.

יתרה מכך, עולה כי "תקנת 12 השעות" נשאבה, בניגוד לחוק, מתקנה אחרת של הביטוח הלאומי, שאינה קשורה למענק האשפוז בלידה, אלא לחוק עבודת נשים. שיא האבסורד הוא שאותה תקנה ממנה הושאלה ההתייחסות לפרק הזמן בן 12 השעות, מציינת מפורשות כי אין להחיל את פרק זמן זה על כל תקנה אחרת פרט לזו שעליה הותקן במקור ומכאן שאין לאותה דרישה מהיולדת כל בסיס.

איני יכולה כמובן להבטיח לך שזה לא יקרה לך. מה שאוכל הוא לצייד אותך במידע הבדוק והאמין ולקוות שלא יעשו לך בעיות או לחלופין שאם יעשו לך בעיות, עצם ידיעת החוק תעזור לך להיחלץ מהן.

הכתבה

יש את האתר של זהר כבר בדקה ושם אפשר גם לברר

לא מפריע לי במיוחד להישאר בבית חולים. לא שאני מתה על בתי חולים (ולא על האוכל) אבל זה לא נורא ויש לך הזדמנות אם את רוצה לישון שמישהו ישגיח על התינוק עד שהוא ירצה לינוק. זאת אומרת נותנים לך הזדמנות להתאושש קצת.

יש לך הזדמנות אם את רוצה לישון שמישהו ישגיח על התינוק עד שהוא ירצה לינוק
יותר נכון, יש לך אפשרות לשים את התינוק בחדר מלא ניאונים, תינוקות צווחים ואחיות עסוקות, ולקוות שכשיבכה ישימו לב אליו וגם שלא יתנו לו פורמולה אלא יטרחו לקרוא לך, מה שבכלל לא מובן מאליו

בבית לעומת זאת אפשר להזמין חברה/קרוב משפחה שבאמת ישגיחו על התינוק ובמאה אחוזים יביאו לך אותו בזמן להנקה בזמן שאת נחה (בזמן=כשהוא מראה את סימני הרעב הראשונים, ועדיין לא צווח במלוא גרונו).

תינוק בימים הראשונים ישן כ"כ הרבה, שלדעתי, אם היולדת תישן כשהתינוק ישן (אפילו מינוס זמני אכילה ופיפי שלה), היא תסבול מעודף שינה קיצוני.

יש לך הזדמנות אם את רוצה לישון שמישהו ישגיח על התינוק עד שהוא ירצה לינוק.
הוי, תמימות נפלאה. סליחה על הבוטות. התיאור של תזמורת הים קרוב יותר למציאות. ואני הייתי בביות מלא, ומתכוונת לעשות כך גם הפעם -- עדיין את הקולות מהתינוקייה הסמוכה שמעתי היטב. בחצי הראשון של ההריון שלי שבו הייתי מאושפזת המון במחלקת נשים (לא בביה"ח בו ילדתי את הלידה הקודמת) עברתי לא מעט ליד התינוקייה, ונראה לי שהמשכתי להתייבש רק מהדמעות ששפכתי שם ליד הדלת. ממש עבר לי בראש לרוץ ליולדות ולצעוק להן שיוציאו למען השם את התינוקות שלהן משם. אבל לא עשיתי את זה -- הייתי הריונית הורמונלית.
ההולכת באתרים, את כמובן יכולה להישאר בביה"ח כמה שיתאים לך ושביה"ח יאפשר, ואת גם יכולה להשתמש בשירותיה של התינוקייה -- יש הרבה נשים שזה מתאים להן (לא ניכנס כרגע שוב לדיון הלעוס למה), ובסך הכל בתינוקייה, בדרך כלל, יושב כוח אדם מיומן שכווונותיו טובות. אבל אם את עושה זאת -- רצוי לעשות זאת מתוך ידיעה שלמה מה עשויה להיות המשמעות לגבייך ולגבי התינוק (ועוד לא נכנסתי לעניין הפרידה מבן הזוג בתום שעות הביקור, שלי אישית היתה ממש טראומטית בפעם הקודמת, ועכשיו זה הולך להיות אפילו מורכב יותר כי יש עוד ילד בעסק).
ואשר לכתבה -- גם אני קראתי אותה. האם מישהי יודעת איפה אפשר למצוא נוסח ברור ורשמי של החוק, שאוכל להדפיס ולקחת איתי?

אפשר לקרוא את סיפורנו בדף:
שחרור מוקדם מביה''ח לאחר לידה בקשת עזרה

אני לכאורה השארתי את התינוקת בתינוקייה, כי חששתי מביות שהיא תהיה איתי וכל האנשים מסביב.
המציאות היתה שמכיוון שבקשתי בכל פעם שהיא בוכה יקראו לי ביליתי את כל הזמן בחדרון ליד התינוקיה גם זמני ההנקה היו שונים מהמוכתב. אחרי 24 שעות כבר הודעתי שאני משתחררת, אבל בשל מספר סיבוכים בלידה הקודמת לא יכלו לאשר לי להשתחרר לפני 48 שעות. בפעם הבאה כבר אשתחרר מוקדם יותר. לנוח??? רק בבית.
מסקנתי- אם את מניקה (ולא נותנת מוצץ) מאוד מאוד קשה להשאר בבית היולדות כשהתינוק בתינוקייה
נ.ב דווקא הבעל לא היה חסר לי עדיף שיהיה בבית עם הבכור.

לא קראתי הכל אבל רוצה לספר בהקשר הזה שלדעתי צריך להשתחרר כשמתאים ליולדת.

אני רציתי מייד אבל עקב התעלפויות וחולשה ביקשו שאשאר בהשגחה וטענו שלא יתנו לי מכתב שחרור (שאני לא בטוחה מה חשיבותו). אחרי פחות מ 24 שעות דרשתי להשתחרר.
כאן נדרשה לא מעט אסרטיביות שאני שמחה שידעתי מראש שתאפשר לי את החופש שהיה לי מאוד חשוב.
בסהכ הבנתי שמה שמחתימים עליו הם אותם טפסים שחותמים עליהם גם בשחרור רגיל.
אצלנו זה רק לווה בהפחדות ויחס לא נעים.
דרך אגב בארהב הסטנדרט זה להשתחרר אחרי יום...

אבל רציתי לכתוב דווקא בעניין המנוחה - קראתי פעם על תוצאות של מחקר כלשהו שהראו שאמהות בביות נחות ישנות ורגועות יותר. אני מניחה שאפשר לפרש את זה בכל מיני צורות אבל גם מהסביבה הקרובה אני רואה שהתינוקיה לא כל כך מקלה ואפילו מקשה. שלא לדבר על החוויה שהתינוק חווה... לדעתי אין כמו התמיכה הנוחות והעזרה בבית. אפילו אם את לבד עדיף לבד בבית מאשר לבד בניאונים של בית חולים. אני התאשפזתי בלניאדו והצוות הפגין רוע כלפי הביות (הערות כמו התינוקת מפריעה לך לישון, את לא חושבת שזה לא פייר לנשים האחרות, אסור ליולדת להחזיק תינוק בידיים...).

אסור ליולדת להחזיק תינוק בידיים...).?????
אני בהריון שלישי ובשניים הקודמים הייתי מאושפזת כולל בראשונה 5 ימים אחרי ניתוח היה סיוט כ"כ רציתי כבר הביתה בלל לא נחים שם כל הזמן רעש בלגן לא כי ואם את נופלת בחדר שלשכנה שלך יש חמולות של מבקרים זה בכלל מלבב...בבית אפשר לישון בשקט עם התינוק לידך, המיטה יותר נוחה... רק מפחיד אותי לחזור ולהיות עם שני הגדולים גם כי אז זה לא ממש מנוחה אולי ללכת לאמא שלי.
רציתי לשאול: לשני שלי- הבן היה צהבת ילודים שהתפתחה ביום השלישי (יום השחרור) כלומר אם משתחררים מוקדם זה לא יכול להיות בעיה מהבחינה הזו של הבדיקה?

בבית לעומת זאת אפשר להזמין חברה/קרוב משפחה שבאמת ישגיחו על התינוק ובמאה אחוזים יביאו לך אותו בזמן להנקה בזמן שאת נחה (בזמן=כשהוא מראה את סימני הרעב הראשונים, ועדיין לא צווח במלוא גרונו).
לא לכולן יש אופציות כאלה לעזרה.
ועוד לא נכנסתי לעניין הפרידה מבן הזוג בתום שעות הביקור, שלי אישית היתה ממש טראומטית בפעם הקודמת, ועכשיו זה הולך להיות אפילו מורכב יותר כי יש עוד ילד בעסק).
בבית החולים שבו אני מתעתדת ללדת בני הזוג יכולים להיות כל הלילה. עבור בני זוג אין דבר כזה שעות ביקור.
בעניין ההנקה לאחר אשפוז ביולדות (לא ילדתי עדיין) אני יכולה להגיד שהם מקפידים על הנושא של הנקה בלבד למי שמעוניינת וקוראים ליולדות להניק בלילה. לגבי החדר עם הניאונים והבכי: עברתי ליד התינוקיה ושמעתי את זה. זה נכון אבל לא חייבים לשים את התינוק שם באופן גורף. אפשר ביות גמיש. כך שכשאת רוצה להתקלח או לאכול התינוק בתינוקיה ואחר כך את מוציאה אותו אליך חזרה. לא לכולם יש את העזרה התומכת בבית. יש נשים שצריכות להתמודד לבד. אם את אחרי קיסרי אז זה בכלל קשה. אז בבית החולים עבור נשים מסוימות זו בהחלט הזדמנות לנוח ולהתאושש.
אני התאשפזתי בלניאדו והצוות הפגין רוע כלפי הביות (הערות כמו התינוקת מפריעה לך לישון, את לא חושבת שזה לא פייר לנשים האחרות, אסור ליולדת להחזיק תינוק בידיים...).
חבל. היכן שאני שהיתי הצוות מאוד סמפטי ומאוד בא לקראת היולדת. מה שמתאים לך ומאוד מעודדים הנקה דרך אגב.
תינוק בימים הראשונים ישן כ"כ הרבה, שלדעתי, אם היולדת תישן כשהתינוק ישן (אפילו מינוס זמני אכילה ופיפי שלה), היא תסבול מעודף שינה קיצוני.
אין לי עדיין ניסיון בזה אבל מניסיון של אחרים הקביעה הזאת נשמעת לי מוזרה.
אפילו אם את לבד עדיף לבד בבית מאשר לבד בניאונים של בית חולים
כנראה שלך היתה עזרה. לא בטוח שהיית חושבת ככה אם לא היתה לך. הניאונים זה באמת מטריד. שמתי לב לזה. לכן אפשר כמו שאמרתי לעשות ביות גמיש. מאוד עוזר לאמא להתאושש גם נפשית.

לגבי התינוקיה:
לא לכולם יש את העזרה התומכת בבית. יש נשים שצריכות להתמודד לבד
לבד לגמרי? אין אף אחד שיבוא להשגיח על התינוק כשאת עושה מקלחת? כשאני ילדתי בלניאדו ובעלי לא היה לקחתי איתי את התינוק לארוחות ומקסימום הוא היה בעריסה ליד השולחן כשלקחתי אוכל.
אפשר למשל לשים את התינוק בתינוקיה רק כשאת מתקלחת.(אם אין איתך בחדר מישהי שמסוגלת להשגיח עליו בחמש דקות האלה).
מאוד עוזר לאמא להתאושש גם נפשית.

אני אישית אחרי הלידה רק רציתי את התינוקות שלי לידי. עד היום קשה לי נפשית עם השעות שלא היו איתי אחרי הלידה..
הכי הכי טוב לחזור הביתה אחרי הלידה. ובבית לנוח, לא להתחיל לארח מליון אנשים.
הכי כיף בעולם.

לדעתי אמהות מתאוששות נפשית הרבה יותר טוב כשהתינוק איתן מההתחלה.. הגוף שלנו גם בנוי לזה שהתינוק יהיה לידנו אחרי שהוא נולד ודואג להפריש את ההורמונים המתאימים בדיוק על מנת לאפשר את זה.. אם התינוק שלך לא איתך אז לדעתי מתחילות הבעיות..

ומבחינת עזרה, אם יש אוכל בבית או טלפון של מקום שמכין אוכל ביתי, העזרה של הבעל לגמרי מספיקה. כמה שפחות אנשים יותר טוב (בעיקר אם יש רק ילד אחד).
מסייגת- אני לא מדברת על ניתוח קיסרי.. אחרי ניתוח זה שונה.

בבית החולים שבו אני מתעתדת ללדת בני הזוג יכולים להיות כל הלילה. עבור בני זוג אין דבר כזה שעות ביקור.
איזה כיף!
בעניין ההנקה לאחר אשפוז ביולדות (לא ילדתי עדיין) אני יכולה להגיד שהם מקפידים על הנושא של הנקה בלבד למי שמעוניינת וקוראים ליולדות להניק בלילה.
אפילו נניח שזה אכן כך, עדיין מומלץ מאד מאד לשקול ביות, אם את ממילא מתכוונת להיניק בלעדית. זה פשוט קל יותר. לך.
יילוד יכול לינוק בלילה ש-ע-ו-ת, עם הפסקות קלות. רצרוצים חוזרים ונשנים מהחדר שלך ביולדות לתינוקייה (או של בן הזוג, אם הוא איתך) יכולים להיות מתישים מאד, בהשוואה למצב שבו הוא לידך (או טוב מזה -- איתך במיטה, אבל זה לא תמיד מתאפשר). בלילה הראשון שלי בביה"ח ישנתי ארבע שעות תמימות. אלה ש"ביקשו שיקראו להן" לא זכו ללוקסוס הזה (כי דווקא באמת קראו להן...).
ואגב, אכן, שמתי אותו בתינוקייה לעשר דקות כדי להתקלח, כשבמקרה לא היה איתי אף אחד. ההבדל בינו לבין דרי התינוקייה ה"קבועים" היה דרמטי. הם צרחו וצרחו, והוא פשוט ישן בשלווה אפילו עם כל הצרחות מאחוריו. גם לתינוק עדיף, בנסיבות רגילות, להיות עם אמא. ושוב: בכי הוא סימן מאוחר לרעב. מאוחר. מאוחר. אם הם כבר בוכים, סימן שהיה צריך לקרוא לאימהות שלהם הרבה קודם. ואי אפשר להאשים בזה אף אחד -- גם לצוות תומך ההנקה והנפלא ביותר יהיה קשה לזהות איתותי רעב מוקדמים של 15 תינוקות בו זמנית, שלא לדבר על לתפעל טכנית קריאה ל 15 אימהות.
_תינוק בימים הראשונים ישן כ"כ הרבה, שלדעתי, אם היולדת תישן כשהתינוק ישן (אפילו מינוס זמני אכילה ופיפי שלה), היא תסבול מעודף שינה קיצוני.
אין לי עדיין ניסיון בזה אבל מניסיון של אחרים הקביעה הזאת נשמעת לי מוזרה._
אני חושבת שאני יודעת ליישב את הסתירה: יילוד באמת ישן ה-מ-ו-ן, אבל לאו דווקא בשעות המתאימות לך. לרובנו לא מתאים להיות ערות כל הלילה וללכת לישון מעשר בבוקר עד שתיים בצהריים. אבל כדאי להסתגל, ובאמת להשתדל לא להתפתות לנצל את שעות השינה שלו למשהו אחר (אחרי התרגלות, לגלוש בבאופן אפשר גם תוך כדי הנקה).

לא להתחיל לארח מליון אנשים
אה, זה בטוח. לא מבינה את הקטע של ההתנפלות על היולדת. כשחברים ילדו אנחנו נתנו תמיד תקופת הסתגלות של כמה שבועות ושאלנו מתי אפשר לבוא, מתי נוח.
לרובנו לא מתאים להיות ערות כל הלילה וללכת לישון מעשר בבוקר עד שתיים בצהריים. אבל כדאי להסתגל, ובאמת להשתדל לא להתפתות לנצל את שעות השינה שלו למשהו אחר (אחרי התרגלות, לגלוש בבאופן אפשר גם תוך כדי הנקה).
וואו. אני דווקא בן אדם של לילה. אולי אני אסתדר עם זה.

ובאמת להשתדל לא להתפתות לנצל את שעות השינה שלו למשהו אחר
גם אמא שלי אומרת את זה.

מסייגת מסייגת ושוב מסייגת.

אני הייתי אחרי ניתוח, והיה לי קשה, וגם לבעל, אחרי 4 ימים בחדר לידה ועוד יום ולילה אחרי הניתוח, ושנינו היינו חייבים לישון, ואף אמא או חברה לא באו לעזור...

אז עזר מאוד שהיינו בבית חולים, כן, ועזר שהייתה תינוקייה, וכשהגענו הבייתה זה היה נורא.

אוי אורורה מסכנה. אני מקווה שהפעם יהיה טוב יותר

(ובלי ניתוח).

אז עזר מאוד שהיינו בבית חולים, כן, ועזר שהייתה תינוקייה,
בוודאי! בדיוק בשביל מקרים כאלה יש תינוקייה. אלא מה? אני בטוחה שהתינוקייה היתה מקום הרבה יותר טוב לתינוקות ולמשפחות, מכל בחינה שהיא, לו רק במקרים האלה היו משתמשים בשירותיה. לצערנו, במקום שכך יהיה, התינוקייה היא ברירת מחדל.
אנחנו כמובן יוצאים מנקודת הנחה ש ההולכת באתרים לא תהיה במצב כזה, ושגם את לא תהיי בו בלידה הבאה...
וואו. אני דווקא בן אדם של לילה. אולי אני אסתדר עם זה.
אז לא לאחל לך תינוק שישן לילה שלם מגיל חודש (בתוך כל הוריאנטים הרבים של שעות שינה, יש גם כאלה)?

בתוך כל הוריאנטים הרבים של שעות שינה, יש גם כאלה
יש כזה דבר? לי זה תמיד נראה משהו שקורה אצל אחרים כמו לידה ללא כאבים. משהו בדיוני

ולגבי הביות, התאים שמוקצים ליולדות (לא יודעת איך להגיד את זה אחרת) מכילים מעט מאוד מקום. כל היום יש מבקרים (משום מה יש נטיה לחמולות להגיע לבית החולים) וזה ממש לא נוח ומאוד מפריע עם התינוק. למה לא מגבילים את מספר המבקרים? אי אפשר לנוח בשקט, אי אפשר להניק בשקט כלום. סיוט. אני חושבת שכדי ליצור תנאים לביות מלא (ולא סתם את "האפשרות" בתי החולים צריכים להיערך אחרת ויפה שעה אחת קודם).

גם בשביל זה כדאי להיות בסביבה הביתית שלך, כמה שיותר מהר...
פגשתי לא מעט נשים שילדו בבי"ח, לידות נפלאות וטבעיות, אולם הבעיה היחידה הייתה כמות המבקרים של שכנותיהן לחדר...ממש ברמת הפרעה.
יש בתי"ח המאפשרים חדרים נפרדים לביות מלא. כדאי לברר.
בכלל אני חושבת ששמים דגש רציני על הלידה בביה"ח ו"שוכחים" לברר מה קורה שם אחרי...יש הרבה הפתעות... בד"כ לא לטובה

בכלל אני חושבת ששמים דגש רציני על הלידה בביה"ח ו"שוכחים" לברר מה קורה שם אחרי...יש הרבה הפתעות... בד"כ לא לטובה
יש גם הבטחות שמבטיחים לפני הלידה בביה"ח ולא מקיימים.
ב"מאיר" בכפר סבא, למשל, אמרו שלא לוקחים את התינוק מאיתנו ושאחד לפחות יוכל לבוא איתו לבדיקות בצינוקיה ובעלי ממש נלחם שיתנו לו להיות לידו.
הבטיחו ביות מלא וכל ערב הייתי צריכה לריב איתם שלא יקחו לי אותו.

וזה לא שאמרו והבנו לא נכון- שאלנו בבירור לפני הלידה כמה וכמה פעמים.

אני חושבת שכדי ליצור תנאים לביות מלא (ולא סתם את "האפשרות" בתי החולים צריכים להיערך אחרת ויפה שעה אחת קודם).
אמן.

_לא להתחיל לארח מליון אנשים
אה, זה בטוח. לא מבינה את הקטע של ההתנפלות על היולדת._

אצלי אישית אחרי הלידה הייתי "מתה" שהמשפחה שלי (והחברים) תבוא כבר... בשתי הלידות... כאילו השמחה שלי לא הייתה שלמה בלעדיהם. לא יודעת לגבי בת הדודה של סבתא של אחות של השכנה... אבל בהחלט רציתי מבקרים.
המשפחה שלי הניחו שאני לא רוצה מבקרים, וזה היה מבאס, הייתי צריכה להתקשר ולשכנע שזה באמת באמת בסדר שיבואו... (בלידה הראשונה ילדתי בשש לפנות בוקר בערך, בעשר כבר הרמתי טלפונים שיבואו...) מי בכלל חשב לישון? הייתי מלאה אדרנלין וישנתי רק בלילה שאחרי...
בלידה השניה, בצימר של אילנה שמש, אחרי הלידה הלכנו לישון (גם, לפנות בוקר) ואח"כ הגיעו לשם אחיות שלי עם המשפחות שלהן- כמובן אחרי שהתקשרתי וביקשתי שיבואו... והיה לי ממש כיף שבאו...
אחרי הלידה הייתי אצל אמא שלי אז לא הייתי צריכה "לארח" או לסדר אחרי האורחים- אז היה לי מתאים שאנשים יבואו גם דודים שכנים וכו' זה לא הפריע, ולהיפך, חימם לי את הלב שלאנשים אכפת... אז אני אישית שואלת ולא מניחה מראש שהיולדת לא רוצה מבקרים. כמובן שמתחילה ב"אל תרגישי חייבת אני ממש לא אפגע" או משהו כזה...

אני גם בדעה שאם מתאפשר מבחינה פזיולוגית להשתחרר מוקדם אז עדיף לנוח בבית - ולארגן מראש "צוות תמיכה" - ממש ממש ככה - באיזה יום מגיע מי ומה הוא עושה - השתדלנו מאד ליישם את העצה הזו הפעם וגם להיות מאד ספציפיים בבקשות העזרה שלנו - אפילו ברמה של איזה אוכל במדוייק לבקש מהסבתות שיביאו - גם להן זו היתה הקלה אני חושבת.
ולגבי אשפוז אחרי ניתוח - מנסיון בלידה הראשונה זה באמת היה אחד הקטעים הכי קשים בכל הסיפור - חוסר הפרטיות ולו לרגע קט ...אולי שווה להביא דיסקמן עם אזניות למצב כזה...
גם אני בלידה ראשונה ב"העמק" נתקלתי בהבטחות שווא לביות מלא...ואחרי היומיים הראשונים לא וויתרתי גם כי הרגשתי כבר יותר מסוגלת לזה בלילה. הפעם בלניאדו זה זרם ללא שום סימני שאלה .

הכי טוב בבית.
אני בכלל לא מבינה איך אפשר לנוח בבית חולים ויש לי הרבה ניסיון עם בתי חולים בתור בריאה שיושבת על יד חולים וגם בתור יולדת שהגיעה מלידת בית.
אני רק רציתי את התינוקת על ידי. אני זוכרת שעוד בחדר לידה לקחו אותה לרגעים ספורים רק לשקול ולהלביש וזה היה בחלק אחר של החדר שמופרד עם קיר ולא יכולתי לראות אותה, בזמן הקצר הזה רציתי כבר שיחזירו לי אותה ושהיא תהיה אצלי בידיים.
הלכתי הביתה ישר מחדר התאוששות, וכשהביאו רופאה שתבדוק אותה והיא לקחה אותה למסדרון קמתי גם למרות שהיה לי קשה. פשוט לא הייתי מוכנה לא להיות על ידה. אני בכלל לא מבינה את העניין של התינוקיה וכל זה.
לגבי מנוחה, אני בטוחה במיליון אחוז שבבית חולים לא הייתי מצליחה לנוח כמו שנחתי בבית. גם בבית היה קשה לנוח אבל לפחות לא ניג'סו לי באמצע. נניח היא לא ינקה, אז נכון שהיתה התעסקות עם לדבר עם יועצות ולהשיג משאבה ומי תבוא אלי ועצות טלפוניות ולהתחיל לשאוב, אבל לפחות לא באו לנג'ס לי על זה ולעזור לי הרגיש אשמה או לא בסדר או לתת בקבוקים.
לא יודעת איך אפשר לאכול אוכל של בית חולים. לא יודעת איך אפשר לנוח בבית חולים, לא יודעת איך אפשר לפתח קשר ראשוני עם תינוק כשכל הזמן מפרידים, מפריעים ונותנים לך הרגשה שאת לא יודעת ולא עושה בסדר שיש מיהו שיודע טוב ממך והוא אחראי. פשוט לא מבינה.
וכמובן שאם יש צורך פיזי אז יש, ואם צריך השגחה רפואית אז צריך, אבל לרוב עדיף בבית.

לגבי מנוחה בבית חולים-
אחרי לידת הילד השני (בראשון הייתי לבד בחדר)- הלכתי להתאשפז כדי לסדר את הבירוקרטיה וכו', בקיצור אני אחת מאלו שהתינוקות שלהן ממש ישנים טוב, והייתה במיטה לידי אישה עם תינוק צווחן שבכה כל הלילה ולא נתן לאף אחת בחדר לישון... (לא באה בטענות כלפיה, כמובן) אבל קיללתי את הרגע שהחלטתי להיכנס לבית חולים אחרי לידת בית רגועה ושנת- צהריים משותפת עם הבעל והילדים במיטה שלנו- המעבר לבי"ח הקריר, המיטה המגעילה, הרופאים הנודניקים שמפריעים לך בדיוק כשאת כמעט נרדמת... אוף. הרבה הרבה יותר עדיף בבית... (למרות שגם בפעם הבאה אגיע לישון בבי"ח פשוט בגלל הנוחות של הרישומים למיניהם- הכל במקום אחד.
האמת שדווקא הצוות היה אחלה (מה שאני לא יכולה להגיד על הלידה הראשונה P-:)- חלק מהאחיות אפילו הביעו התפעלות לטובה מלידת הבית, הביאו לי רופא ילדים לחדר של האחיות לבדוק את התינוק, ולא הכריחו אותי להיבדק (רק בדקו בלחיצה על הבטן לראות שאני זו שילדתי). פשוט אין מה לעשות- בית חולים זה בית חולים ובית זה בית.

חוויה מבית החולים לאחר הלידה של הראשון-
הייתי בביות מלא (למרות שביות מלא בוולפסון זה לא כולל בלילה- התעקשתי כבר בלידה, ועם פיטוצין בווריד איימתי לקום וללכת אם לא יבטיחו לי שהתינוק יהיה איתי גם בלילה וייתנו לי גם לחתום על כל מה שצריך- אחרי שדאגו להזהיר אותי שאם התינוק ימות בלילה זה באחריותי (כמובן- כל התינוקות מתים בלילה כשהאמא ישנה P-: רק בתינוקיה יש אוויר מיוחד שמונע את זה), קיבלתי אישור...)- בכל מקרה בבוקר אמרו להביא את הילד לבדיקת רופא. באתי יחד איתו.
אמרו לי לחכות בחוץ. לא הסכמתי. הרופא ילדים ה &%^&#$%& הזה לא היה מוכן להיכנס לחדר כל עוד אני ליד התינוק. ביקשו ממני לחכות ליד הדלת. איך שהתקרבתי לדלת דחפו אותי החוצה ונעלו.
בכיתי וצרחתי ודפקתי על הדלת- לא עזר... עברה לידי מנקה ואמרה משהו בסגנון "הורמונים, אהה?"- כן, נכון, זה לא בגלל שתלשו אותי מתינוק בן יומו ונעלו את הלדת

כמובן שמאז למדתי שהילד שלי הוא רק שלי ולמדתי להיות אסרטיבית בקטעים האלו (כבר ביום שאחרי לא הייתי מוכנה לעזוב את העריסה- פיזית תפסתי אותה ולא עזבתי אמרתי להם שאם אי אפשר ככה אז אני מוותרת על הבדיקה... והרופא בדק אותו)

בקיצור- בית חולים, אם את לא חולה- זה איכסה. וגם כשאת חולה זה לא תענוג גדול...

בית חולים, אם את לא חולה- זה איכסה. וגם כשאת חולה זה לא תענוג גדול...
נכון. את לא יכולה לנוח, את לו יכולה להיות כמו שצריך עם התינוק החדש שלך והאוכל הוא מגעיל וממש לא בריא (לחם לבן משקית עם גבינה לבנה).

כן, נכון, זה לא בגלל שתלשו אותי מתינוק בן יומו ונעלו את הלדת
איזה בזיון!
צ'מעי, אנגליה היא לא המקום הכי מתקדם בעולם אבל פה לא נפרד ממך התינוק לרגע מרגע הלידה.
את מקבלת אותו ערום עליך לאיזה שעה (!) מיד אחרי הלידה ועוזבים אתכם בשקט (!!!). א"כ לכל מקום שאת הולכת הוא בא איתך. את הבדיקות עושים לידך כל הזמן.
יזה מין דבר זה לקחת תינוק מאמא שלו מיד אחרי שנולד?
אין פה דבר כזה תינוקיה, אם את רוצה לנוח הרחק מהבית ושידאגו לתינוק יש מקומות שעושים את זה בתשלום (מאד פופולרי בקהילה החרדית פה, כשביקשתי בבי"ח אוכל כשר שאלו אותי אם א"כ אני עוברת למקום כזה

).
זה כל כך בסיסי שקשה לי להאמין (אחרי שילדתי פה פעמיים) איזו חויה טראומטית עברתי במאיר.

שלא תבינו לא נכון, גם בלידה האחרונה הייתי מאושפזת 48 שעות- באולם גדול בו מאושפזות הקיסריות (כי לידות רגילות משתחררות הביתה כעבור 6 שעות אבל חשבו שלתינוק שלי יש בעיה כל שהיא), כל התינוקות היו ליד אימהותיהם, כל האמהות לא יכלו לזוז בגלל התפרים, רוב האחיות בלילה לא ממש עזרו ותינוקי שלי היה היחיד שישן כל הלילה...
כעבור 48 שעות שיחררתי את עצמי בתירוץ שאם עובר עלי עוד לילה בלי שינה אני עלולה להרוג מישהו.
לשם כך היה עלי לבוא כל יום א"כ לעשות לו בדיקת דם- לא פשוט בכלל.
עדין, כל זה עדיף על המאבקים שהתינוק ישאר לידך כ-ל הזמן. למה זה בכלל נתון לויכוח? למה רומסים זכויות הורה בסיסיות?

ליבי עם כל אלה שמשחררות את עצמן אחרי הלידה. אם הייתי בסיטואציה כזאת עכשיו זה בדיוק מה שהייתי עושה.

אני התאשפזתי בלניאדו והצוות הפגין רוע כלפי הביות (הערות כמו התינוקת מפריעה לך לישון, את לא חושבת שזה לא פייר לנשים האחרות, אסור ליולדת להחזיק תינוק בידיים...).
גם אני ילדתי פעמיים בלניאדו ולא היה אנטי כלפי הביות כלל. להפך גם לא בביות השאירו אצלי את התינוקות כמה זמן שרק רציתי.

גמני ילדתי בלניאדו, פעמיים. מרוצה מאוד מהלידות. הפוך מהאשפוז. סיוט.
יש פער גדול בין צוות חדרי הלידה שחלק גדול ממנו עובד בשיטה טבעית, בחדר הטבעי ובחדרים הרגילים, לבין צוות מחלקת יולדות שעדיין מהדור הקודם, ורובן לא בכיוון הטבעי, כנ"ל אלו מהתינוקיה. יחס מגעיל.
לפני הלידה הראשונה טענתי שישר אחרי הלידה ארצה לחזור הביתה ואכן כך רציתי ובגלל הפחדות נשארתי לצערי.
בלידה השניה גם רציתי, אבל לא מצאתי עזרה לבית בחיפה. לעומת זאת חמותי גרה בנתניה ושם שהה בכורי בזמן שהייתי בבית חולים ויכל לבקר אותי מספר פעמים (גם זאת היתה טעות. היא פינקה אותו כל-כך, שאחרי יומיים הכנסתי לביתי לראשונה לא רק תינוק בן יומיים, אלא גם רודן קטן).
ד"א בשתי הפעמים עשיתי ביות מלא, וכשלא שיכנו אותי במסדרון (!!!) אז שיכנו בחדר של ארבע.
בפעם הבאה אם אזכה בעוד הריון בעז"ה, והלידה תעבור בשלום, אז ישר הביתה...

הלידה הראשונה היתה במאיר, והיינו בביות מלא. לאחר הלידה בעלי הלך עם התינוקת לתינוקיה לבדיקות, בזמן שהעבירו אותי למחלקה. אחרי כמה זמן הוא חזר איתה, כי לא היה מוכן שתישאר שם בכלל. היא ישנה לצדי כל הלילה. בהמשך אני התעלפתי על הרצפה באופן דרמטי. הצוות היה מאד תומך ואמהי (הכינו לי תה מתוק, ועוד אחד, והביאו לי משהו לאכול) ואף אחד לא העלה אפשרות לקחת אותה ממני. אני זוכרת שאפילו הציעו שאם היא תתעורר וארצה עזרה לקחת אותה להנקה שאקרא להם. אחרי מס' שעות היא כבר היתה איתי במיטה כל הזמן (מיטה צמודה לקיר+כרית הנקה=תמיכה מושלמת...) ועל זה כולם העירו, אז פשוט אמרתי שאנחנו בדיוק אחרי/לפני הנקה.
אותי שיגע שב 5 בבוקר מעירים כדי למדוד חום, וב-6 מעירים כי שוטפים את החדר, וב-7 או לא זוכרת מתי מזרזים את אחרונות האמהות שטרם "לקחו" את התינוקות מהתינוקיה וב-8 יש ביקור רופאים וב-9 ביקורים לכל האורחים.....
הלידה השניה היתה בבית. אין מה להשוות. שקט. שלווה. רוגע.
יחד עם זאת, הביות המלא זכור לי כחוויה טובה במאיר וחשוב לי לומר זאת למי שמתעתדת ללדת שם. הצוות היה קשוב ואכפתי.

בבית החולים שבו אני מתעתדת ללדת בני הזוג יכולים להיות כל הלילה. עבור בני זוג אין דבר כזה שעות ביקור.
נורא חשוב לברר אם זה באמת ככה, או רק "עלון הפרסומת" שמוכרים למי שרוצים ללכוד כיולדות )-:

אין דבר שפוגע בהנקה יותר מלידה בבית חולים.
מוכח.
כמה שמגיעים יותר מהר הביתה, ונצמדים לתינוק - יותר טוב.
אם אין אף אחד בעולם שיכול לבוא לעזור - טייק אווי לאוכל, להיכנס למיטה עם התינוק, לקום רק לשירותים (שלך!), להתקלח באמבטיה (שלך!) כשהתינוק יכול להיות עטוף בשמיכה אפילו על עוד שמיכה על הרצפה לידך באמבטיה, אם את מפחדת להשאיר בחדר אחר, ושלום על ישראל.

לנוח בבית חולים?
איכס.
ואם זה יוצא על חשבון התינוק, אז בכלל )-:

הביות המלא זכור לי כחוויה טובה במאיר וחשוב לי לומר זאת למי שמתעתדת ללדת שם. הצוות היה קשוב ואכפתי.
מתי זה היה? כי לי זה זכור כסיוט.
חצי מהאחיות שם טענו כל הזמן שאין דבר כזה ביות ושאני חיבת להביא את התינוקת לתינוקיה בלילה, שני לילות ממש באו לחדר והתוכחו איתי.
כל האחיות כמעט "ירדו" עלי שאני עושה לעצמי חיים קשים ושאני מפריעה לכולם, למרות שהתינוקת ישנה רוב הזמן.
זה היה לפני 4 שנים, יכול להיות שמאז הם קיבלו קצת שכל שם.

מה שכן, בהדרכה ועזרה להנקה הם היו גדולים מהחיים.
גם הצוות בחדר הלידה היה נפלא.
אין לי בעיה ללדת שם שוב, רק לא להישאר.

היום נורא אופנתי שאם כבר ילדת בבית חולים (טפו! איכס! פחדנית! קונבנציונלית שכמותך!), את בורחת הביתה כמה שיותר מהר.
אני דווקא לא מזדהה עם הטרנד הזה.
בלידה הראשונה שלי בליס (היה ניתוח, אבל נגיד שזו היתה לידה) בכלל לא היה אכפת לי איפה אני. מבחינתי כל העולם היה יכול ללכת לעזאזל, אני הייתי עם התינוק שלי ולא עניין אותי שום דבר. בלילה הראשון הוא אמנם היה בתינוקייה והביאו לי אותו כדי להניק (אני לא יכולתי לזוז), אבל בשני הימים והלילות הבאים הוא כבר היה אתי. בן הזוג שלי היה בא בבוקר והולך בערב, וזה לא היה נורא. אז אכלתי קצת ביצים קשות וגבינה לבנה של בית חולים, ביג דיל.
בלידה השנייה הייתי בלניאדו. אמנם שם מדיניות הביקורים באמת קצת פשיסטית, אבל הייתי אסירת תודה על הזמן שיש לי להתאושש קצת ולהיות לבד עם הבונבונית הקטנה הזאת לפני שאני חוזרת הביתה לאחיה הגדול, הנרגש והמבולבל. להכיר אותה, להניק אותה, להריח אותה, ושוב לאכול קצת אוכל תפל של בית חולים (השהייה בין הדוסיות דווקא היתה בשבילי חוויה מרעננת, והעדפתי אותן על פני התל אביביות שמדברות בלי הרף בסלולרי שהן חייבות שמישהו כבר יביא להן סושי, אבל למזלי לא נקלעתי לשם בשבת). התינוקת על כל פנים היתה אתי בביות מלא כמעט מהרגע הראשון.
נכון שהאחיות בתינוקייה הציעו לי, כשהיא לא היתה שקטה באחד הלילות, להשאיר אותה שם "כדי שאני אוכל לנוח", אבל אני אמרתי שאם היא בוכה אני מעדיפה שהיא תהיה אתי ואני אטפל בה. אז הן אמרו, לא מה, אם היא בוכה אנחנו נביא אותה אלייך, ואז שאלתי אותן למה לי לשים אותה אצלן אם היא ממילא רגועה.

אני האחרונה שתגיד שאין אבסורדים של בית חולים, ובוודאי שצריך לבוא מוכנה ומודעת. אבל אני לא שותפה לגועל נפש הנורא הזה מבית יולדות. להפך, רק תחשבו כמה זמן האמהות שלנו היו נשארות בבית חולים אחרי לידה -- אולי חמישה ימים. והיום אפילו אחרי קיסרי זורקים אותך הביתה אחרי יומיים, כי זה עולה להם יותר מדי כסף.
אז נכון שלידה בבית היא כנראה דבר נכון יותר וטוב יותר. לצערי לי לא היתה הפריבילגיה הזאת. אבל אם כבר ילדת בבית חולים, אני לא רואה מה הלחץ לבוא הביתה, איפה שתכלס את ישר נכנסת לעניינים במקום לרבוץ באפס מעשה.

רק תחשבו כמה זמן האמהות שלנו היו נשארות בבית חולים אחרי לידה – אולי חמישה ימים
כשאני נולדתי, שבוע.
ואת ממש לא רוצה שאני אספר לך את הזוועות שאמא שלי מספרת מהחוויה המפוקפקת הזאת (הקריה ובילינסון).

רק תחשבו כמה זמן האמהות שלנו היו נשארות בבית חולים אחרי לידה – אולי חמישה ימים
אבל מה טוב בזה?

אולי הטוב הוא שיש לך קצת זמן להכיר את התינוק החדש לבד, במיוחד אם ישנם עוד אחים בבית ואת לא נלהבת לשלוח אותם לסבא וסבתא...

רק תחשבו כמה זמן האמהות שלנו היו נשארות בבית חולים אחרי לידה – אולי חמישה ימים
התינוקות לא היו אתן.

אין ויכוח על כך שחיוני לנוח אחרי הלידה. אבל יש משהו לקוי בחיבור הגנרי בין המנוחה הזו להשגחה רפואית.

אבל יש משהו לקוי בחיבור הגנרי בין המנוחה הזו להשגחה רפואית.
ולהפרדה של התינוק לקיום זוועות ביקום מקביל של עשרות תינוקות צורחים בדד לאור ניאונים.

טוב, הדיון פה הוא לא על תינוקייה כן או לא. נדמה לי שהדיון הזה מוצה בטח כבר בשנת 2001 עם ראשוני הדפים באתר, ואף אחת כאן לא חולמת להשאיר את התינוק שלה בתינוקייה. ונכון גם ש יש משהו לקוי_, אם לא דפוק לגמרי, _בחיבור בין המנוחה הזו להשגחה רפואית. ומהניסיון הקצר שלי עם בתי חולים אני גם ממש לא בטוחה כמה הם תורמים לבריאות. לפעמים ההחלטות שלהם כל כך תמוהות שאי אפשר לא לתהות איך זה שהם לומדים כל כך הרבה ויש להם כל כך הרבה רצון טוב (כן, אני מאמינה שבדרך כלל יש להם רצון טוב) ובכל זאת לא מבינים שום דבר. אשכרה כלום.

ובכל זאת. נכון שבבית נעים, אין על זה עוררין. אני רק חושבת שבימים הראשונים אחרי לידה יש משהו נוח באקס-טריטוריה הזאת שנקראת בית יולדות. את בשום מקום, מחוץ לזמן, יכולה רק להשתעמם, לקרוא, לישון, לאכול ולהניק, את לא דואגת להיראות כמו בן אדם ולא אכפת לך להכתים את הפיג'מות והמצעים של הבית חולים. אני -- וכנראה לא רק אני -- לא חייבת דווקא את האמבטיה שלי ואת המיטה שלי כדי לנוח, ונדמה לי שהרבה נשים מגיעות הביתה ומיד מתחילות לטפל בכל העולם, לארח, לכבס ולהיות בשליטה.
אז אני לא חושבת שנחמד להישאר בבית יולדות חמישה ימים או שבוע; ואני גם לא מדברת על נשים מיינסטרימיות שלא יודעות הרבה ומצייתות בלי לחשוב למה שהרופאים והאחיות אומרים -- לאלה באמת נגרם נזק, ומבחינת בריאות הציבור זו ממש שערורייה. אבל כאמור אני לא שותפה להיפר-איסטניסטיות הדי סנובית הזאת של איכס פיכס ורק בבית שלי.
כבר ילדת בבית חולים? יאללה, נצלי את זה במקום להילחם. נוחי. נוחי. אל תזוזי, אל תריבי עם הבירוקרטיה. כולה יומיים ואת בבית.

אני אחרי הלידה הראשונה נשארתי בלניאדו בחדר פרטי עם בעלי צמוד שלושה ימים.
היה סבבה , נהניתי לקבל מבקרים.
כשהיתה לי בעיה בהנקה התעלמתי מכך שיש לי מבקרים ורצתי למצוא לי עזרה בתינוקיה.
בלילות לא כל כך ישנתי כי הילדה שלי רצתה לינוק הרבה, (בעיה בתפיסה שנמשכה עד גיל שמונה חודשים בערך).-עלות חדר פרטי זמנו היתה 900 ש"ח לשלושה ימים.

אחרי לידה שניה, לא היה חדר פרטי והאמת גם לא התכוונתי לקחת. מכיוון שאמרתי שאני הולכת עוד מעט הביתה הכניסו אותי לחדר עם 4 נשים בתא קטנטן.
היה לי מאוד חשוב לחזור לילדה שלי מהר כי לא רציתי להתחיל את הגדלת המשפחה עם פרידה של שלושה ימים מהבכורה. רציתי שהיא תהיה שם מהתחלה.
חזרתי הביתה אחרי כ 12 שעות. היה אושר גדול לראות את הבת שלי שבבית. חמותי עשתה לה מקלחת וארוחת ערב והלכנו לישון כולנו ביחד. למחרת אמא שלי באה והכינה אוכל ועוד חברה באה להידבק בצירים

. בערב הרגשתי שהיה לי מעל הראש וגם היו מתחים בקשר לברית אז למחרת הפסקתי כל ביקורים ורק נחתי ובעלי טיפל בילדה.

המנוחה בבית היא כיפית. את רגועה כי את לא במרחק תוהה מה עובר על הילדים שלך,
את שולטת בכמות האנשים שאת רואה, והכי חשוב לטעמי זה שהילד הגדול לא חוטף שוק של אמא נעלמה לשלושה ימים וחזרה עם תינוק..

חשוב לבדוק מה המשמעות של ביות מלא, לדוג', באיכילוב ובתל השומר במחלקה הרגילה צריך להביא לתינוקייה לחילופי משמרות ואז צריך להביא באמצע הליילה. לעומת זאת במחלקה המיוחדת של הביות מלא, התינוק אצלך כל הזמן. קחי בחשבון שאולי תצטרכי להישאר, אם התינוק נולד גדול או קטן, ממליצים להישאר למעקב, בכלל אי אפשר לצפות מראש. כדאי להחליט על פי ההרגשה בזמן אמת. מסכימה עם אנדלוסיה שבבית לי יותר קשה לשחרר ולנוח. בהצלחה @}

נורא חשוב לברר אם זה באמת ככה, או רק "עלון הפרסומת" שמוכרים למי שרוצים ללכוד כיולדות
הייתי מאושפזת שם אז ראיתי שאין בעיה שבני זוג יהיו כל הזמן. אבל כמובן, אין להם תנאים לישון או משהו בדומה.

והכי חשוב לטעמי זה שהילד הגדול לא חוטף שוק של אמא נעלמה לשלושה ימים וחזרה עם תינוק..
כן. גם אני לא שותפה לתחושת האיכס והפיכס בבית חולים. קיראו לי פרובינציאלית אבל זה הכי קרוב לבית מלון שחויתי בשנים האחרונות (שלא לומר בכלל אי פעם) ודוקא כיף לי לא לאכול את האוכל שלי שלפעמים נמאס כבר אבל זה לא שוה אפילו דקה של התינוק מופרד ממני. אני רואה את זה כאחריותי המלאה כלפי יצור שהבאתי לעולם לא לאפשר שום סוג של הפרדה ממני ומבחינתי זו הסיבה הראשונה ללדת בבית. והשניה היא מה שמצוטט למעלה. שהפרידה מהבת הגדולה תהיה לשעות ספורות לכל היותר אם בכלל.

אוי, אני לא רלונטית לדיון. אם לא יולדים בבית אז להסתלק מיד, מאותן סיבות.

לפרוטוקול... חוויותי הטובות ממאיר היו לפני שנתיים וחודש.

אמא לא נעלמה לשלושה ימים: אמרו לו בדיוק מה קורה, ואחר כך הוא בא כל יום עם אבא לבקר את אמא ואת התינוקת.
את השוק הם חוטפים בכל מקרה...

אבל קצת אחר כך.

הייתי מאושפזת שם אז ראיתי שאין בעיה שבני זוג יהיו כל הזמן. אבל כמובן, אין להם תנאים לישון או משהו בדומה.
אוי, זהירות! היית מאושפזת ביולדות, או הסתכלת מה המצב שם?
כי למחלקת יולדות חוקים משלה. זו מחלקה מאד "מבוקרת", מפני שהרבה יותר מרגש ונעים לבקר יולדת עם תינוק חדש מאשר לבקר מישהו בפנימית או באורתופדיה, ששם השהיות בדרך כלל גם ארוכות יותר, לכן הביקורים מתפרסים על יותר זמן, ולכן בכל רגע נתון יש שם פחות מבקרים, ולכן פחות סיבה להקפיד. בהריון הזה הייתי מאושפזת בנשים הרבה פעמים (לא בלניאדו), וכל עוד יש שקט מתעלמים משעות הביקור. ביולדות זה ממש לא כך.
גם אני לא שותפה לתחושת האיכס והפיכס בבית חולים. בסך הכל, ראיתי -- ברוב המקרים -- צוות קשוב שבאמת רוצה את טובתך ולא עושה לך דווקא. אבל הפרידה ממשפחתי היתה בלתי נסבלת, וגם הרוטינות בביה"ח הן בלתי נסבלות (תמיד יש לך ל"ד 70/40? לא, רק כשמעירים אותי בחמש בבוקר). ואז זה עוד היה במצב מחלה. אחרי הלידה אני מתכננת להיות בריאה, ואולי הפעם, כשאני כבר הרבה יותר בטוחה בעצמי מבחינת המיומנות בטיפול ביילוד, אני אוכל לומר לעצמי שביה"ח הוא לא מקום להיות בו כשבריאים, ואחזור הביתה להיות עם הבכור המתוק שלי.

מה, אני היחידה שמפריע לה שלוקחים את התינוק לבדיקות דקות ספורות אחרי הלידה?

מה, אני היחידה שמפריע לה שלוקחים את התינוק לבדיקות דקות ספורות אחרי הלידה?
או במילים אחרות, מאד מפריע לי ללדת שוב בבי"ח בישראל (המדינה שכנראה בה הלידה הבאה שלי תהיה) זה המאבק להשאיר את התינוק לידי מהרגע בו הוא נולד .

יוטי לונדון

ב-ד-י-ו-ק

אני מכל זה לא הבנתי, כמה זמן המערכת מחייבת אותנו להשאר בבי"ח.
האם אפשרי ללדת ופשוט להסתלק הביתה?
צריך לחכות לבדיקת רופא וכאלה?
מה עם לוקחות האפידורל (השם ישמור)? גם הן יכולות ללכת הביתה בתום הלידה?

מאד מפריע לי ללדת שוב בבי"ח בישראל (המדינה שכנראה בה הלידה הבאה שלי תהיה) זה המאבק להשאיר את התינוק לידי מהרגע בו הוא נולד .
בעין כרם כול הבדיקות נעשו במרחק של אולי צעד ממני בחדר הלידה, ובעלי כיסה על הצעד הזה.
בביות כול הבדיקות ,ביקור רופאים וכו' נערך ליד היולדת (נכון ללפני שנה ומשהו)
מאוד מכבדים רצון לא לחסן- הביאו לנו דף, חתמנו וזהו

גמבה- אם ילדת בבית חולים, את לא חייבת להישאר דקה (מי שיולדת בבית צריכה להישאר 12 שעות אם רוצה לקבל את המענק של ביטוח לאומי).
בדיקת רופא ילדים- שוב, לא מחייבים אותך להישאר אלא כדאי (גם אחרי לידת בית מומלץ להזמין רופא ילדים שיבדוק את הילד, אני הלכתי לבית חולים 23 שעות אחרי הלידה כדי שרופא ילדים יראה את הילד).
לגבי "לוקחות האפידורל"- וגם מי שלא- הכל תלוי בהרגשה שלך. אם את מרגישה חלושה שיכולה להתעלף כל רגע- ברור שתישארי. אם (כמוני בלידות האחרונות) את מרגישה מצוין אחרי לידה, מסוגלת ללכת (אם לקחת אפידורל צריך לחכות שתעבור ההשפעה שלו עד שתוכלי ללכת), ומרגיש לך נכון ללכת- אף אחד לא יכול לחייב אותך להישאר.
וכמובן זה לא שחור או לבן. אפשר להתאשפז לשעתיים, ארבע, שמונה... ואז ללכת...

ההשפעה של האפידורל, אם המינון מדויק, עוברת פחות משעה אחרי הלידה. בזמן הזה יש זמן לכל הבדיקות לשניכם, תפרים אם צריך, אפילו מקלחת. אחרי שעתיים התאוששות אפשר לחתום וללכת הביתה.
מחלקת יולדות וחדר לידה אלה שתי מחלקות נפרדות, ולפעמים חדר לידה טוב ומחלקת יולדות מזעזעת. האחיות בחדר לידה הן מוכשרות ומתקדמות יותר מאחיות ביולדות, כי עברו קורס מיילדות יוקרתי וקשה. במחלקת יולדות יש יותר בורות ופחות מודעים לשיטות טבעיות, הנקה, אפילו בבית חולים שבחדר לידה שלו מודעים לדברים האלה.

תודה.
פלונית, אני מאד מזדהה עם מה שכתבת. מחלקת יולדות וחדר לידה אלה שתי מחלקות נפרדות
הלידה הקודמת שלי היתה מצוינת מבחינת חדר הלידה והמיילדת
וזוועתית מבחינת המחלקה.
אז לא עלה על דעתי שאני יכולה פשוט ללכת הביתה ובמשך יומיים וחצי עסקתי במלחמת חורמה
עם האחיות על הנקה, ביות ושאר ירקות. מיותר לציין שהגעתי הביתה מותשת.
זה דף חשוב. תודה

שמעתי יותר מידי סיפורי זוועה מנשים על חדרי יולדות. והפליאה מכל חברה שלאחרונה סיפרה לי שהלידה הראשונה שלה היתה בסדר גמור אבל האישפוז במחלקה מוטט אותה נפשית ופיסית (הר הצופים הדסה, ללא ביות)
אנחנו היינו בביות מלא בתה"ש, ועוד 3 ימים כי היתה ירידת מים ממושכת והתינוק היה במעקב - היה מיותר לחלוטין אבל היתה תענוג ביחס למחלקות אחרות כי פשוט לא הטרידו אותנו כמעט ושני לילות היינו לבד בחדר, או בקיצור חבל שלא העברתי את הזמן הזה בבית..
נכון, בנזוגי היה איתי רוב הזמן וגם ישן איתי בלילה אבל הייתי מסתדרת יופי גם בלעדיו, בסה"כ התינוק ישן רוב הזמן, ואני לא מבינה למה צריך : אין אף אחד שיבוא להשגיח על התינוק כשאת עושה מקלחת? כשישן סגרתי את דלת החדר והלכתי להתקלח או לשירותים, לא נחסך ממני דבר, לא שינה, לא שירותים ולא שטיפות.
נראה לי פשוט מחריד ואפס שקט נפשי להשאיר תינוק בתינוקיה
בזכות הביות המלא ביססנו הנקה, הצלחתי להעביר לו את כל הקולסטרום למרות שלא היה רעב ביומיים הראשונים, להמנע מלשטוף אותו אחרי הלידה וכמובן להמנע מתמ"ל (הכי חשוב)
לא פחדתי לחזור הביתה כי הוא היה כל הזמן ברשותי

והרי סיפור זוועה מחבר מאד מאד קרוב, אשתו ילדה פעמיים בקיסרי והילד הראשון לא הפסיק לצרוח מכאבי בטן עד גיל 8 חודשים (!), עד שבסוף התברר שהוא ככל הנראה נדבר בתינוקיה בבית חולים בקלוסטרידיום דפיציליס והמסכן רק אחרי 8 חודשים אובחן וטופל והבעיה נפתרה מיד עם הטיפול הנכון (לא יתכן שנדבק בשום שלב אחר כי היה על הנקה בלעדית חוץ מאשר אחרי הלידה כשבתינוקיה נתנו לו תמ"ל)
או בקיצור אני לא הייתי חושפת תינוק בן יומו לידיים של צוות רפואי שנגע בעשרות תינוקות אחרים. בתינוק שלי אף אחד לא נגע כמעט, חוץ ממני ומבעלי וגם הרופאה בדקה בנוכחתי כשהוא בידי מרגע הלידה

אז המלצתי: או הביתה או ביות מלא

אגב בביות בתה"ש באמת אין הגבלה על הבנזוג (הוא גם מקבל צמיד זיהוי) ולמרות שזה לא היה הכי נוח ישנו יחד במיטת יחיד ולא אמרו לנו מילה
כמו כן החדר די גדול ויש בו שתי יולדות
לשמחתי 2 לילות מתוך 3 היינו לבד בחדר - תענוג - אבל הכי כייף בבית
רק למי שהולכת להתאשפז שם כדאי להביא כרית להנקה ולבנזוג (מחסור חמור בכריות), נייר טואלט רך, ואוכל נורמלי (לבקש שיביאו לכם)
מה הcatch? אם את יולדת בחדר לידה רגיל לוקחים לך תינוק ל"התבוננות" בתינוקיה לשש שעות גם אם את בביות, אבל אבא יכול ללכת איתו. אני לשמחתי הצלחתי ללדת במרכז הטבעי ולא נפרדנו לשניה

משהו, את, גל.

למה צריך עזרה לאמא? למה צריך? כי אולי היא עברה לידה קשה מאוד או ניתוח?
כי אולי התינוק שלה לא רגוע ובוכה?
כי וכי וכי...

ההתנשאות הזו מהממת אותי.....

למה להתקיף? אני לא קראתי את זה בכלל כהתנשאות. קודם כל היא לא אמרה שלא צריך עזרה- אלא התייחסה לנושא המקלחת בלבד כאשר (אם, כמובן) התינוק ישן.
דבר שני דיברה בגוף ראשון מתוך החוויה שלה- לא ראיתי שום הכללה.
טוב לשמוע שיש חוויות חיוביות בביות מלא, מרגיע, ומשמח.

כשישן סגרתי את דלת החדר והלכתי להתקלח או לשירותים, לא נחסך ממני דבר, לא שינה, לא שירותים ולא שטיפות
השותפה הנחמדה שלי לחדר שמה עליה עין כשהלכתי לשירותים והתקלחתי כשאיזה אורח שומר לי עליה.

_למה צריך עזרה לאמא? למה צריך? כי אולי היא עברה לידה קשה מאוד או ניתוח?
כי אולי התינוק שלה לא רגוע ובוכה?
כי וכי וכי..._
ברור שרוב הדף הזה מדבר על אמהות שמסוגלות לתפקד אחרי לידה ומרגישות טוב.
הן יכולות להסתדר לבד ולפעמים השהות בביה"ח רק מעיקה עליהן (אני הייתי ככה).
לא הייתי ממליצה למי שלא מרגישה טוב לשחרר עצמה מביה"ח.
קיסריות ומי שעברו לידה קשה או חלשות מאד מכל מיני סיבות, זה סיפור אחר לגמרי. אין ספק שהן צריכות עזרה.

לבי איתך, או רורה , על מה שעברת

.
כולי תקוה שלא תעברי את זה שוב ושהלידה הבאה תהיה קלה הרבה יותר וכמוה גם ההתאוששות.

שמעתי על יולדת שתפרו לה לא טוב את התפרים, יותר מדי חזק או על הצד או משהו. היא נשארה בבית חולים ולא יכלה לקום מהמיטה. איך היא גילתה שיש בעיה בכלל? היא ראתה את היולדות האחרות מסתובבות, ושאלה למה היא לא יכולה. ואז גילו את כל הסיפור, ומזל שתפסו בזמן, כי פתחו את התפר ותפרו מחדש, הפעם ישר, לפני שהספיק להתאחות עקום.

גם לדודה שלי זה קרה. אחרי שבוע שבו קדחה בבית גילו בבי"ח שיש לה אינפקציה כי הצטברו כלמיני דברים במקום שנתפר יותר מידי. מצמרר.
אורורה, ברור שמי שילדה בקיסרי עבורה גם לא רלונטית השאלה אם להסתלק מבי"ח אחרי הלידה וברור שהיא צריכה עזרה בבי"ח. לכן היא נשארת.
לנושא המקלחת, זה כ"כ לא אישו שמצריך תינוקיה. אנחנו היינו בחדר שלוש יולדות. כשהלכתי להתקלח (לא יודעת למה בעלי לא היה באותו זמן אבל נניח אפילו שיש בעיה והבעל לא יכול להיות עם התינוק באותו זמן) פשוט הכנסתי את העריסה על גלגלים איתי למקלחת. מה הבעיה?

אורורה,
גם אני לא קראתי התנשאות. כמובן שאף אחד לא מצפה שמייד אחרי ניתוח, עם התפרים ואני לא יודעת מה תקומי ותצעדי הבייתה, או אפילו תטפלי לבד בתינוק בביות...
אני חייבת לאמר שאני מסכימה עם גל, אולי היא הייתה צריכה לסייג בהתחלה במילים "למי שעברה לידה סבירה ולא טראומטית", אז אפשר בלי עזרה (חיצונית- אחיות וכו').

ובקטע של להתרחץ- אני אישית כן שמתי בתינוקיה ל-10 דקות (פעם אחת, בשאר הפעמים היה אצלי מישהו)- אני לא פוסלת ב-100% להיעזר באופן מינימלי בצוות שנמצא.
אני גם נשארתי יומיים וקצת כי הייתי בחדר פרטי ששמור לפרסונל (לא מלונית או משהו בתשלום, פשוט הייתי היחידה (!!) בביות מלא גם בלילה ולא רצו שאפריע לאימהות הטריות לישון...
ונראה לי שישנתי הכי טוב מכולן- הילד מיום לידתו ישן מ-12:00 עד 05:00, אבל זה נושא אחר כבר...) והיה לי סביר, חוץ מקטע אחד בתינוקיה, וההפחדות הבלתי פוסקות
(שאני אתעלף ואפיל את התינוק, שאני אישן כל כך חזק שלא אשמע אותו בוכה, שהוא ימות באמצע הלילה וזו תהיה אשמתי כי לא שמתי בתינוקיה, שאני אמעך אותו במיטה... ועוד)

אחרי משמרת- שתיים כבר הפסיקו להעיר, בהחלפת משמרת היו אומרים (בגיחוך מה) "הנה זאת שכל היום התינוק שלה בידיים מחובר לציצי" ולא ראיתי אותם מעבר לזה...

קיסריות ומי שעברו לידה קשה או חלשות מאד מכל מיני סיבות, זה סיפור אחר לגמרי. אין ספק שהן צריכות עזרה.
אני עברתי לידה קשה עם אובדן דם קיצוני (לא יכולתי לעמוד מרוב חולשה לפחות יומיים). ובכל זאת התינוק היה אצלי כל הזמן. בלילות הבנזוג ישן לידי על הכורסה ובימים חלק מהזמן הוא היה, או קרובת משפחה שבאה לעזור, ואם הייתי לבד- ישבתי במיטה, הילד עלי, והזמזם לאחות בהישג יד, עם אוכל ושתיה בהישג יד, ותמיד יכולתי לקרוא לאחות שתעזור לי לקום לשירותים. בגלל שהייתי כל כך חלשה באמת העדפתי להשאר בבי"ח עד שיכולתי לתפקד תפקוד בסיסי לבדי ולא פחדתי להתעלף.
מה שכן, בלידה הבאה מאחלת לעצמי ללא ספק להיות על הרגליים ולעוף הביתה אחרי שעתיים שלוש...

למה צריך עזרה לאמא? למה צריך? כי אולי היא עברה לידה קשה מאוד או ניתוח?
אם צריך עזרה, אז בטח! כמה שיותר, במיוחד להכין את הבנזוג מראש שיתפנה כי אי אפשר לדעת איך יוצאים מלידה, אפשר רק לקוות ולהתכונן..
(אני בסיורים תמיד שאלתי גם נהלים לגבי מקרי חירום וקיסרי והבנזוג שלי נחרד - לנו זה לא יקרה! אבל באמת אין לדעת)
ודווקא במקרים כאלה של קיסרי או לידה מאד קשה אני לא חושבת שכדאי מחלקה רגילה אלא אם אפשר להשקיע במלונית
זאת היתה מסקנה של 2 חברות טובות שעברו קיסרי (שתיהן אגב הריון תאומים) הן חזרו כ"כ מותשות מהאישפוז אחרי הלידה, כל הזמן העירו אותם למדדים והגיעו מפורקות הביתה ושתיהן בדיעבד היו לוקחות מלונית

דווקא במקרים כאלה של קיסרי או לידה מאד קשה אני לא חושבת שכדאי מחלקה רגילה אלא אם אפשר להשקיע במלונית
אבל יש הגבלות על מעבר למלונית.
כך שאחרי קיסרי ו/או לידה קשה [תלוי מה קרה בדיוק בלידה] במילא יתנו לעבור למלונית רק אחרי איזושהי התאוששות וכשאשה מרגישה כבר יותר טוב..
ואז כבר עדיף ללכת הביתה ולא למלונית, לא?

דווקא במקרים כאלה של קיסרי או לידה מאד קשה אני לא חושבת שכדאי מחלקה רגילה אלא אם אפשר להשקיע במלונית
זה בהנחה שיולדים בבי"ח שיש בו מלונית

אישית המלונית מהווה בעיני שיקול זניח בבחירת בי"ח. מה שגם שכמו שפו אמרה, אישה שלא יכולה להתפנות הביתה, לא בטוח בכלל שתוכל להתפנות למלונית...

לא מסכימה.

הייתי באשפוז בסה"כ יומיים אחרי קיסרי ומשם עברתי ישירות למלונית - חדר פרטי לבעלי ולי ולבונבון,
תינוקיה קטנה ומאוד משקיענית וסימפטית, אוכל נפלא, צוות מקסים.

אה, ולא צריך "לארח" - יש בית קפה.
ולא דאגנו לאוכל כמה ימים טובים כי התפריט היה בריא ומזין ובשפע,
ויש עזרה כל הזמן אם צריך - ממש כיף, יקר מאוד אבל שווה כל אגורה.

יש לי שאלה..
מענק אשפוז תוך כמה זנן אני יכולה להגיש את המסמכים ?

אני עכשיו בבית חולים עברו 24 שעות מהלידה,ברוך השם מרגישה טוב..בזכות הנכתב הנל אנסה להשתחרר היום בע״ה ..אי אפשר לנוח בבית חולים חמודות (בכל אופן בזה שאני בחרתי) סדר יום כמו קייטנה:
5:00 מעירים אותך לקחת תינוקות גם אם הוא ואת מתים מעייפות!(בבית תמשיכי לישון עד שיקום)
6:00 מעירים אותך שוב לקפה ומאפה
7:00 העברת משמרת אחיות
7:30 ביקור רופאים נשים
8:00 ביקור רופאים ילדים וא.בוקר
9:00 מחזירים תינוקות מהביקור אליך
12:00 א.צהריים (שעד אז כל האורחים שבעולם מגיעים,ואם לא שלך-אז של ה״שכנות״ שלך ככה שאין מצב לנוח!!!!) וכמו כן בדיקות לחץ דם וחום מס׳ פעמים ביום -ולא מעניין אותם אם את נחה..לא מהססים להעיר!
קיצר...הלוואי שישחררו אותי היוםםםםםםםם אני עייפה

המשך לו״ז הקייטנה״:
14:00 שעתיים של מנוחת צהריים שתצליחי לקבל בתנאי שגם היולדת שלידך נחה ולא מנצלת את הזמן ה״שקט״ לפטפוטיה בטלפון, שיחה צפופה עם הבעל או ביות מלא וכו...
16:00 שוב לוקחים תינוקות מהתינוקייה
ואז שוב גל של אורחים שרק באים ומצפים שתחייכי גם אם את מתפוצצת מכאבים..ושתצאי החוצה-גם לא בשעות הביקור
18:00 א.ערב
ורק ב21:00 מותר לך להחזיר תינוק לתינוקייה..
22:00 א.לילה
בין לבין מנקים את החדר ושוב בדיקות לחץ דם וחום...
23:00 העברת משמרות

לולי יקרה,

אני מבקשת להתנצל, בשם כל האמהות שלקחו את תינוקן לביות מלא, על שהפרענו למנוחת הצהריים שלך.

ושיהיה במזל טוב.

אין ספק, הכי טוב בבית.

זו שאכלוה- חס ושלום אין חלמה להתנצל מתוקה..רעש של תינוק זה לא דבר מפריע כלל.להיפך..דבר משמח וכן ירבו בישראל אמן.

התלונות שלי פונות לצוות וללו״ז המטורף בבית החולים לאורך היום...שלדעתי העיקר הוא לנוח ולהתחבר לתינוקך החדש

נכתב לי ש: בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום.
תשרי וזה.

אז אני לא כותבת על אפשרות החיבור לתינוק ששוכן בתינוקייה, דקות ספורות לאחר ששכן בתוכך