להאכיל את הבעל

[מתקשה_לקבל_או_להבין*]

בעלי טוען שאחד הדברים שבגללם הוא התחתן, שאשתו תדאג לארוחות שלו, לפעמים הוא מגיע מאוד מאוחר בלילה ומצפה שאני אחמם לו את הארוחה, בפעמים אחרות (על פי רוב) כאשר יש ארוחה לפי טעמו דוקא אז הוא יאמר שהוא אכל כבר, או שהוא לא רעב.
אשמח לתגובות

[ש_מים_וארץ*]

גם את עובדת מחוץ לבית?
אם כן אז את בטח מבינה ויודעת (או מפנטזת) על הכיף בלבוא הביתה ושמישהו יגיש לך את האוכל.
אם את לא עובדת בחוץ, אז אולי עוד תוכלי לגלות שיש משהו מאוד נעים ב להאכיל את הבעל.
את יכולה להגיש לו את האוכל ולשבת איתו (גם קצת לנשנש לו מהצלחת וללגום מכוסית היין שלו), זו הזדמנות טובה לשיחת "איך עבר היום" לפני שממשיכים לעיסוקים אחרים.
את יכולה לקבוע איתו שיתקשר אלייך מהדרך לפני שהוא חוזר הביתה כדי שתדעי מה מצבו (אם כבר אכל או שהוא ממש מורעב אחרי יום עבודה ארוך ומפרך). אם את יודעת שתהיי עסוקה/עייפה כשהוא יגיע תוכלי להכין לו את הדברים על הכיריים באופן כזה שיהיה לו קל ונעים להגיש לעצמו.

[תבשיל_קדרה*]

דבריה של ש מים וארץ נכונים, אלב אם את מרגישה שאת לא יכולה/רוצה לבשל לו (כי יש תינוק קטן, כי את שונאת לבשל, כי ביום שלישי לא בא לך), ולהכין לו אוכל זו מטלה שנואה, ולא מחווה של אהבה, זה לא שווה כלום.

האם פתחת את הדף כדי להבין אותו, או כדי לקבל כלים מעשיים להמשך?

[בשמת_א*]

שאחד הדברים שבגללם הוא התחתן, שאשתו תדאג לארוחות שלו
מתוקה , הוא אומר את זה בשיחה רצינית מלב אל לב, כשאתם מדברים על האהבה שלכם - או מטיח בך את זה כשהוא עייף, רעב ומרגיש לא אהוב כי הפנטזיה שלו היא שתחכי לו עם אוכל ואת לא מימשת אותה?

כאשר יש ארוחה לפי טעמו דוקא אז הוא יאמר שהוא אכל כבר, או שהוא לא רעב.
זה מריח לי כמו "עונש" או סתם מאבק כוחות.

שורה תחתונה:
לפי דעתי, לא האוכל הוא העניין, אלא האהבה. בעלך רוצה להרגיש מטופח, מטופל, מוערך ואהוב, ונראה שהוא לא מרגיש ככה.
כדאי לפתוח את זה בייעוץ זוגי חכם.
כי את, לעומת זאת, מרגישה מנוצלת, מותשת, ולא אהובה כי נדמה לך שהוא מקבל אותך כמשהו מובן מאליו חסר צרכים משל עצמו, שקיים רק כדי לשרת את הצרכים שלו (בעיניו).
אז מה יוצא? שני אנשים שמרגישים לא אהובים, ובגלל זה מסלימים את הפגיעה זה בזה )-: אולי כדאי להתחיל מהדף לבסוף מוצאים אהבה ?

[מונו_נוקי*]

אני קצת מזדהה עם הבעל במובן שיש דברים שהם בהחלט בגדר "פינוק" אבל אני מאד זקוקה להם, וכשהם חסרים לי, במיוחד אם היה לי יום קשה נורא אני עלולה לבקש אותם בצורה לא מנומסת ולא נעימה.
איך גיליתי את זה?
פשוט, הבן שלי התחיל לחקות אותי ומתנהג בדיוק כמוני. אחרי שראיתי את תמונת הראי שלי, הבנתי שלפעמים קשה לבטא "קשה לי, אני זקוק לעזרה" ובמקו םזה יוצא משהו אחר שלא מתכוונים אליו ואפילו לא מודעים כמה נורא זה נשמע מהצד.
אני מציעה לך משהו דומה. תני לו תמונת מראה של עצמו.
אבל תעשי זאת כשהוא נינוח ושלו, לא כשהוא חוזר מיום ארוך.
אם תרצי אפשר לחשוב יחד איך לעשות זאת
(סתם אנקדוטה...קראתי פעם שבאיטלקית,המשמעות של "אני חוזר הביתה" מילולית זה :"הכניסי לסיר את הפסטה " )

[ש_מים_וארץ*]

"אני חוזר הביתה" מילולית זה :"הכניסי לסיר את הפסטה "
אוי, זה נחמד

[תזמורת_הים*]

נחמד, אבל לא מדויק... המשמעות המילולית של ''אני חוזר הביתה'' זה ''אני חוזר הביתה''; הביטוי ''תזרקי את הפסטה'' (הכוונה לתוך הסיר ולא לפח ) יכול להיות גם דרך לומר ''אני בדרך הביתה''- אם כי גרתי שם 6 שנים ואף פעם לא שמעתי אף אחד משתמש בביטוי הזה...

[מחשבות*]

אה, אז זה כמו להגיד "תשים מים". אומר מעתה: מותק אני בדרך הביתה, תזרוק ת'פסטה

[תבשיל_קדרה*]

"תדליק לי דוד".

[מונו_נוקי*]

בוטה לה פסטה

[מונו_נוקי*]

אם כי כמובן אין לקחת אמירה זו באופן מילולי, כי אנחנו אוהבים פסטה אל דנטה

[מ_י_כ_ל*]

אולי כדאי להתחיל מהדף לבסוף מוצאים אהבה ?
בספר עצמו (שמו כשם הדף הנ"ל, או נכון יותר שם הדף כשמו), מוזכר מקרה דומה מאוד: כותב הספר נהג לצפות מאישתו שתסדר עבורו את המיטה בטרם השינה. זה היה טקס שאימו (אחותו?) נהגה לעשות עבורו כשהיה ילד, והוא למד לזהותו כאקט המורה על אהבה.
לצערי (סליחה על הטיזר בלי הפתרון ), אני כבר לא זוכרת איך הושגה התוצאה הרצויה לו ולרעייתו, אך כיום אף היא נוהגת לעשות זאת עבורו, אבל מתוך תחושה של רצון לפנק אותו ולהראות לו שהוא אהוב.
אולי מישהו שקרא הספר לאחרונה יזכור קצת יותר פרטים.
בלי קשר - ספר מומלץ ביותר לקריאה.

מותק אני בדרך הביתה, תזרוק ת'פסטה
לא היתה פרסומת כזו?
>מתמקדת בעיקר<

[מ_י_כ_ל*]

כי אנחנו אוהבים פסטה אל דנטה
גם פסטה אל דנטה צריך לזרוק קודם לסיר, לא?
>העצם של הכלב<

[י*]

סתם משהו נחמד: על בעל שחוזר הביתה מהמילואים ואומר לאישתו: "אני חוזר הביתה לשעות מספר אז אני גם רוצה לאכול ולנוח".
עכשיו במשפט הזה אם מחליפים אות אחת מאחד המילים המשפט מקבל קצת משמעות אחרת..מצאתם?
טוב נו התשובה במקום לשעות אז לעשות חחח

[מחשבות*]

העיקר שהאוכל יהיה ראשון, אחרת בלאגן

[פלוני_אלמונית*]

גם פסטה אל דנטה צריך לזרוק קודם לסיר, לא?

כמובן, אך מידת הבישול תהיה תלויה באורך הדרך הביתה, בפקקים, בחיפוש החנייה שהתארך.
הכלל באיטליה הוא שהפסטה לא מחכה לאורחים אלא האורחים הם אלה שמחכים לפסטה.

[אל_דנטה*]

אני ממש לא מבין איך אני קשור לנושא. אבל שיהיה.

[רוצה_להיות_אני*]

מתקשה, בעקבות מה באה הטענה הזו?
האם זה משהו שהוא אומר בעת שיחה רגועה, או בעידנא דריתחא?

גם אני מסוגלת לומר הרבה שטויות כשאני עיוורת (כועסת).

לפעמים הוא מגיע מאוד מאוחר בלילה ומצפה שאני אחמם לו את הארוחה
אולי מייחל? מקווה?

[מתקשה_לקבל_או_להבין*]

תודה לכולם על התגובות, אני צריכה לחשוב עליהן.