_אולי תוכלי להסביר לי למה את מתכוונת כשאת אומרת
... ואז למצוא את המבנה שבניתי ולרשום אותו במחברת ובהכרה, לתת לזה משקל,?_
בשמחה!
קודם אני אסביר על משקל, כי זה יותר פשוט לי.
כל דבר שאני עושה (או אומרת או חושבת אפילו) בונה אותי או מפר אותי. אלה שני משקלים הפוכים, הבונה והמפר - כי אחד מעלה אותי והאחר מוריד, אחד קל והשני כבד, אלה ממש תנועות לכיוונים הפוכים, משקלים הפוכים.
ומשקל זה גם פשוטו כמשמעו, כמה דבר שוקל. כשאני רושמת משהו בהכרה, אני מחזקת את המשקל שלו. נגיד שאני מתעסקת בפער, "מחטטת" - אני נותנת משקל לעומס, נותנת לו למשוך אותי למטה. וככל שאני מסתכלת על הדיוקים, אני נותנת יותר משקל להכרת הטוב, ואז הטוב מושך אותי למעלה.
אז כמו שאמרתי, חשוב לרשום כל הבנה, כל דיוק, כל תוצאה טובה, כי הרישום נותן לזה משקל, והמשקל של הטוב בונה אותי.
(ככה אני מבינה את זה)
ולגבי המבנה --
אם יש לי תוצאה טובה, הרי בניתי משהו, הוספתי אבן-בניין למבנה שלי. כל אבן-בניין כזאת בנויה במבנה של הבנה-יישום-תוצאה.
אני אתן לך דוגמה מהמלאכה של רונית (רונית, את מרשה נכון?

):
רונית דיברה על דיוק בהתפשטות (
הדיוק עובר לאחרים_) -- זו תוצאה. התוצאה נבעה מיישום (_אני מדייקת_) שנבע מהבנה (_אני מקשיבה לעצמי).
זה --
אני מקשיבה לעצמי, אני מדייקת, הדיוק עובר לאחרים -- מבנה מאוד פשוט ומאוד ברור. וכל חלק במבנה הזה הוא תמצות של מכלול:
ב
אני מקשיבה לעצמי יש צירוף של הרבה חלקים, יש שם הבנה וקשב ונוכחות והמתנה, ובוודאי גם מידה מסוימת של בינה ועוד -- כל זה מאפשר את ההקשבה לעצמי.
אח"כ הדיוק, גם הוא מכלול. אנחנו לא יודעים מה היה הדיוק כי רונית תמצתה יפה, אבל מן הסתם השתתפו שם הרבה כלים -- אולי היה שם הקשבה לאחר, דיבור במידתו, אני לא יודעת, נותנת דוגמאות כדי להסביר מכלול.
גם התוצאה היא תמצות של מכלול -- הדיוק בהתפשטות, יש בזה הרבה דברים ובוודאי גם הבנות חדשות להתחדשות המבנה.
אז כל פעם שאני מוצאת תוצאה טובה או דיוק שעשיתי או הבנה, אני יכולה לחבר את זה למבנה, לראות איך זה בנוי (הבנה יישום תוצאה) -- וכמובן לרשום!

כדאי גם להבין את המכלולים ואיזה כלים השתתפו ואיזה צירופים צירפתי, כדי שאני אוכל להסביר, אבל בלי להיכנס לסיפור (כדי למנוע פיזור).