לימודים ואימהות

[אלמונית*]

יש קורס שאני גוררת כבר שנתיים באוניברסיטה. לא ברור לי איך אני אתמודד עם הקורס,משרה מלאה ותינוק........ אם למישהו יש תובנות או ניסים, אשמח לשמוע......

[אמא_מתחדשת*]

בן כמה התינוק?

[אלמונית*]

תינוק די גדול........ שנה וחצי. הייתי אמורה לעשות את הקורס לפני שנתיים כשהייתי בהריון אבל הרגשתי ממש רע, היו לי דימומים וכולי. ומרחתי את זה עד עכשיו

[יונת_שרון*]

קורס עיוני או שיש גם חלק מעשי? (עיוני אפשר לעשות גם בבית.)

[אלמונית*]

עיוני. אבל יש מטלות כל שבוע .........וצריך לבוא להרצאות....

[יונת_שרון*]

למה?

[אלמונית*]

כי המטלות מתבססות על ההרצאות. ואני לא מכירה אף אחד שלומד את זה. מקצוע די תחרותי ואנשים לא סתם נותנים לצלם...

[אמא_מתחדשת*]

אולי אפשר לדבר עם המרצה ולהקליט את השיעורים?

[ענן*]

מה קורה איתך בלילה, האם יש איזשהי דרך שתוכלי לפנות קצת זמן ללימודים אחרי שהזאטוט הולך לישון?
זה בוודאי יהיה סמסטר אינטנסיבי, אבל כמו שאמר פעם מרצה שלי "סמסטר נמשך רק 14 שבועות"...
אני בטוחה שאחרי שתסיימי תחושי הקלה גדולה

[הצעה*]

קודם שאלה : באיזה נושא הקורס ?
אולי מישהו אחר ילך להרצאות, כשומע חופשי, ויעביר לך את הידע בקצרה ...

[יונת_שרון*]

הקורס קשור לעבודה? אולי יתנו לך לרדת במשרה למשך הקורס.

[אביב_חדש*]

ואם את בכל זאת צריכה להגיע, לשעה וחצי (נניח) אולי תמצאי סטודנטית שיש לה איזה חלון בשעה הזו ותרצה להרוויח 40 ש"ח?

[אלמונית*]

להקליט את השיעורים לא מאד אפקטיבי בקורס במתמטיקה:-)
הקורס לא ממש קשור לעבודה. הבעיה העיקרית היא שלמדתי העיר אחרת......... והיום אני גרה במקום מרוחק. לאביב- אתה מציע שאשלם לסטודנטית להקשיב להרצאה או לביביסיטר:-)
הבעיה שלסחוב איתי תינוק לשם זו נסיעה ממש ארוכה (של כשעתיים) . אין למישהו כאן במקרה מישהו קרוב חובב מתמטיקה?(מה חשבתי לעצמי כשהייתי צעירה וטפשה:-D פשוט בהריון איבדתי את החלק המתמטי במוח.....)

[אביב_חדש*]

לבייביסיטר.

[עלמא*]

אין לי תינוקות כבר בבית, אני כבר קצת יותר מ 6 שנים בבית, הקטנה עוד מעט בת שלוש, יונקת, לא המון אבל יונקת, מתחשק לי לצאת ללמוד, כבר נרשמתי, יום וחצי בשבוע, הלימודים מתחילים בעוד שבוע, החצי יום הוא אחה"צ הורי\בעלי יוכלו לשמור על הילדות והם רק 4 שעות, אבל יש יום בשבוע שהוא יום מלא מ8 עד 17 , (ולפחות חצי שעה נסיעה) ולא רק שעדיין לא חפשתי ואין לי סידור לילדות, קשה לי לחשוב על פרידה מהקטנה לכל כך הרבה שעות, אני נקרעת רק מהמחשבה, מילא אם בעלי היה יכול להיות איתן או הוריי, עליהם אני סומכת, ואם אני אוותר על זה עכשיו, מתי זה כן זמן טוב לצאת ללימודים? אני מרגישה כבר כמו איזה חוצונית כשהגעתי לשיעורי מבוא, כל כך קשה לצאת מהבועה הזאת של הבית והילדות, זה כל עולמי בשנים האחרונות, אני זקוקה לכל כך הרבה אנרגיות כדי להוציא את התוכנית הזאת לפועל, ואם להיות כנה עד הסוף, אני רוצה מקצוע ביד, לדעת שאם חוח אני אזדקק לפרנס את עצמי ואת הילדות אני מסוגלת, ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת ללמוד.
יש עצות?

[מאמאגולו*]

כבר הרבה מאוד זמן מתלבטת ואשמח לתובנות מאמהות לומדות.
גולו היה ילד לא מתוכנן אך מבורך מאוד, ברור לי שאם החיים היו הולכים לפי התוכנית, הייתי קודם עושה תואר שני ואז את גולו.
עכשיו הוא בן שנה וחצי כמעט, ואני מרגישה שאם אני לא אתקדם לשלב הבא מבחינת תעסוקה והשכלה, אני ארקב מבפנים...

יש תוכנית לימודים למ.א שאני מפנטזת עלייה כבר המון זמן, אבל היא תובענית ודורשת לימודי השלמה, ואולי גם להפסיק לעבוד לתקופה מסויימת,
ואני מבולבלת.
נראה לי שכל שנה שאני אדחה את הלימודים תהיה שנה מבוזבזת, ומצד שני המחשבה על מחוייבות כזו אדירה מפחידה אותי מאוד.
מדובר על שנה של לימודי השלמה (16 ש"ס) ואח"כ שנתיים של יומיים וחצי לימודים בשבוע ואולי גם תזה. אם אבחר להמשיך לעבוד בכל או חלק מהזמן הזה, הנפגע העיקרי יהיה גולו.
מתישהוא אני גם ארצה עוד ילד, ואז בכלל לא ברור לי איך הכל מתארגן סביב הטירוף הזה.
יש לי בנזוג פעיל ומעורב, אך העבודה שלו לא מאפשרת לו הרבה שעות אחה"צ עם גולו.
יש גם סבים שמאוד עוזרים, אבל אני חוששת מההרגשה שאת הילד מגדלים אנשים אחרים ולא אני.
ושכר הלימוד, כמה עשרות אלפים שלא ברור לי מאיפה נגייס...

מאוד נהניתי בתואר הראשון, אני אוהבת לחקור ולשבת שעות בספרייה, הלימודים באים לי די בקלות. אבל כל זה היה לפני שהיה לי ילד לגדל ולכלכל.

יש למישהי תובנות איך עושים את זה? ואם בכלל כדאי?

[נועה*]

הי מאמאגולו. אני נמצאת באותה התלבטות כמוך רק עם 3 ילדים,ובלי סבתות שיעזרו לי. ואולי דווקא בגלל זה,ובגלל שחיכיתי 10 שנים עם המאסטר, ועזבתי את הכל למען ההורות ומשפחה- אני אומרת לך-אל תוותרי! אח'כ זה יהיה רק יותר קשה ומסובך. את תמיד תמצאי המון סיבות למה זה קשה.וזה ילך וייעשה יותר קשה ומורכב. אולי כשהילדים יהיו בני 14 ככה פתאום יהיה קל אבל גם יש סיכוי שעד אז תרגישי לא רלוונטית.עד אז החיים ייקחו אותך למקומות אחרים בעבודה ובמובן הכלכלי.
ואני מרגישה שאם אני לא אתקדם לשלב הבא מבחינת תעסוקה והשכלה, אני ארקב מבפנים
זה משפט חשוב.
השאלה היא אם את מפנטזת כי את טיפוס מפזנט או שבאמת זה משהו בעוער לך בנפשך. עמוק עמוק פנימה בנפשך.
מתישהוא אני גם ארצה עוד ילד
אל תחשבי על זה עכשיו,את מקדימה תרופה למכה.

בקיצור,את מזכירה לי את עצמי- רצה קדימה במחשבות,דואגת מהלא ידוע וגם...קצת חוששת לשחרר שליטה לתקופה ואם ביקשת תובנות אז עושים את זה אם יכולים לזכור שאי אפשר שהכל יהיה מושלם. יש מחיר לכל דבר. אם את בחורת ללמוד,יש מצב שיהיה לך פחות זמן לדברים אחרים. זה לא אומר שלא תעשי אותם מצויין.
אני תמיד מזכירה לעצמי שהילדים שלי גאים בי ומקבלים ממני המון אנרגיות כשאני מלאת סיפוק. כשאני אמא שרק עסוקה בלבשל,ולהיות בבית איתם אבל חסרת סיפוק- גם להם חסר משהו. אני לא בטוחה שאני מגדלת אותם טוב יותר כשאני מוותרת על החלומות שלי.

[אוד_ליה*]

מניסיון שלי- אמנם את התואר השני דחיתי אבל אני עושה הסבה- אפשר למתוח ולמתוח וככה גם לפזר את ההוצאה הכלכלית וגם את העומס, אבל עדיין מאוד קשה, מאוד לחוץ (אבל אני עם שלושה...)
מצד שני- לתואר הראשון נכנסתי רווקה, ואת שלושתם הבאתי במהלך התואר הראשון, והיה בסדר... לדעתי הבעיה בעיקר כלכלית- אם יש אפשרות להיעזר בבייביסיטר או לא.
יש דווקא דיון מעניין בדף על טבעי ותרבותי באהבת אם, על כמה בעצם האמא ורק האמא צריכה לגדל את הילד, ודעתי היא שאם את משאירה את הילד עם קרובי משפחה שיטפלו בו בצורה טובה- אין בעיה עם זה שאת הילד מגדלים אנשים אחרים ולא אני. - להיפך, הילדים שלי נמצאים הרבה עם הסבים ועם אחי (אנחנו גרים איתם, ביחידת דיור)- ואני רואה חשיבות רבה לגידול ה"שבטי", גם מבחינת הילד וגם מבחינת היכולת של האמא להתאוורר מדי פעם. זה לא שאת שמה אותו במעון עד 5 בערב...

[אוליב*]

מאמאגולו, אני ממש מבינה אותך.
לי יש שלושה ילדים. אין הורים עוזרים בסביבה (צד אחד נתמך על ידינו, צד שני תומך נפשית אך רחוק ואין אפשרות לעזרה טכנית).
אני עובדת כמות שעות של משרה מלאה וכן גם בעלי, אך לא באותן שעות (וכך רוב הזמן אחד מאיתנו עם הילדים בבית).
אני עובדת כעת על התזה שלי לתואר השני. למעשה זהו התואר השלישי מבחינת כמות, שכן יש לי שני תארים ראשונים בתחומים שונים לחלוטין.
וכן, התמרון מסובך לפעמים. אבל שווה. אני מרגישה שאני מתקדמת, אני לומדת משהו שמעניין אותי והתמרון שווה את זה.

אבל אני חוששת מההרגשה שאת הילד מגדלים אנשים אחרים ולא אני
בעיני, היכולת של הילד להיות מאושר, שלו ושמח גם אם אני לא איתו היא מבורכת. יש לנו בייביסיטר קבועה פעם בשבוע שהילדים מאד אוהבים (היא בינתיים קבועה לשני הגדולים ואת התינוק אני לוקחת איתי) ואני מאד שמחה שהאושר שלהם לא תלוי בשהות בלעדית איתי או עם אבא שלהם. ואם זו משפחה, בעיני זה עוד יותר מבורך. יש משהו לא נורמלי במשפחה הגרעינית, בכך שילד גדל רחוק מסבא וסבתא - אם אצלכם יש סבים שמוכנים לעזור אני באמת רואה בזה דבר מבורך ולא רק מבחינת האפשרות שלך לצאת אלא בעיקר מבחינת מה שזה תורם לילד.

[מאמאגולו*]

תודה, אמהות יקרות.

יש משהו לא נורמלי במשפחה הגרעינית, בכך שילד גדל רחוק מסבא וסבתא
נכון, אני מאוד שמחה שהילד שלי זוכה להיות מוקף בכל כך הרבה אנשים שאוהבים אותו, אלו בהחלט רק רגשות האשמה ותחושת הפיספוס שלי, אם אני לא מבלה איתו זמן.

השאלה היא אם את מפנטזת כי את טיפוס מפזנט או שבאמת זה משהו בעוער לך בנפשך. עמוק עמוק פנימה בנפשך.
מאז שגולו נולד אני מרגישה שהמקצוע הנוכחי שלי לא מתאים לי, מהרבה סיבות. חזרתי לעבוד בלית ברירה, ובוער בי השינוי. המחוייבות האדירה שהוא ידרוש מפחידה אותי עד אימה.

אני מרגישה שמשהו בעצם היותי אמא מונע ממני לפנטז כמו שהעזתי בעבר, כי יש לי סדר עדיפויות שונה.

[נועה*]

אני מרגישה שמשהו בעצם היותי אמא מונע ממני לפנטז כמו שהעזתי בעבר, כי יש לי סדר עדיפויות שונה_

בוודאי ויחד עם זאת אסור לוותר על העצמיות ועל הצורך הבלתי פוסק להיות מי שאנחנו בנפשנו פנימה.

לגבי המחוייבות; לפעמים אנחנו מרגישות את רוחות השינוי ואז בוחרות במסלול תובעני מידיי לנסיבות חיינו. ואםממתינים תקופה ולא קופצים ראש למים,באה הזדמנות לא פחות טובה למסלול של צמיחה עם יותר גמישות ויותר התאמה לנסיבות החיים.את צריכה רק להשאר פתוחה להזדמנות/אפשרות והיא תגיעה.

[יעל_ש*]

תשובה קצת אחרת...
(ממני, שברגעים אלו הייתי אמורה לכתוב את עבודת הגמר שלי לתואר שני ולא לכתוב פה, אבל ניחא...)
אכן סדרי העדיפויות משתנים. אבל לעיתים זה תטובה, ככה אפשר לעשות תואר שני ולקחת אותו בקלות יחסית,
ואם נולד תוך כדי עוד ילד אדרבא ואדרבא...

הייתי אמא לפעוטה מקסימה.
נרשמתי לתואר וקצת אחרי תחילת הלימודים (חופשת סמסטר ראשון) נכנסתי להריון,
ככה שהלימודים חלפו בערך ככה:
סמסטר ראשון = התאקלמות ונחיתה
סמסטר שני = 3 חודשי הריון ראשונים (לימודים? על הדרך...סדרי עדיפויות כאמור...)
חופשת קיץ
סמסטר שלישי = הייתי ביום לימודים אחד ואז ילדתי), שאר מה שאני זוכרת הוא נסינות להניק תוך כדי לימודים...
סמסטר רביעי = מרתון השלמות של כל מה שפיספסתי...

איכשהו בלי להרגיש סיימתי את כל הלימודים והחובות מלבד עבודת הגמר עליה אני מנסה לשקוד...

דווקא זה שהיו דברים משמעותיים יותר עשה הכל אחרת.
נכון, לא העמקתי ולמדתי כמו בתואר הראשון (ובכל זאת הממוצע איכשהו גבוה עד מאוד...)

וכן, לי חשוב מאוד "לשדרג" את לימודי וקורות חיי דווקא עכשיו ולדעת שלא אעמוד בבעסה בתום שלב הילודה מול חיפוש עבודה...
ממליצה, זה לא קל אבל זה טס.................