למה דווקא תרופה טבעית

בימים האחרונים אנחנו מתמודדים עם ילדה חולה.
מין סמרטוט מיבב עם חום גבוה שבא והולך (בעיקר בא).
בהתחלה לא נתנו לה כלום (רק חיבוקים, נישוקים ומים)
אח"כ נתנו לה אלדולור (תואם אקמול). זה עשה פלאים. החום ירד, הילדה התחילה לחייך ולשחק.
אח"כ נתנו לה עוד אלדולור.
מתישהו נראה היה שזה כבר עוזר פחות.
קיבלתי עצה לעשות מסז' לכפות הרגלים עם חומץ או ללבוש לה גרביים עם חומץ.
ואז נפתח בבית הדיון - האם יש עדיפות לאקמול או לחומץ.
חומץ זה טבעי, נכון. אבל מה הוא עושה? איך הוא פועל? למה דרך הפעולה שלו עדיפה על אקמול שהוא אמנם תוצר של מעבדה אבל לפחות אני יודעת מה הוא החומר הפעיל בו ומה דרך הפעולה.

כשאני רוצה לעזור לגוף להרפא, יש את הדרכים שההתערבות בהן היא מינימלית או לא ישירה.
למשל - דיקור שלפי הבנתי אמור להניע ולעזור לגוף לעזור לעצמו. לכן, למשל, כשהיה צורך להביא לצירים ולזרוז הלידה - דיקור היה דרך טובה בעיני בעוד שאינפוזיה של פיטוצין היה דרך מאוד מלאכותית וגסה (הדיקור לא עזר והפיטוצין הביא אותי לחדר ניתוח).
גם תרופות הומיאופתיות הן מהמתערבות בצורה מינימלית משום שבסך הכל אין בהן חומר אלא "אנרגיה" (נכון?)

אבל, למה כשכואבת לי הבטן עדיף שאשתה תה מרווה ולא אקח איזה כדור?
כדור מדויק מבחינת המינון. כדור נבדק ואושר כתרופה. מרווה מכילה חומרים שאני לא יודעת את טיבם ומה המינון שטוב לי.
למה מזון שיכול לשמש בקומבינציות מסוימות כתרופה, עדיף מ"תרופה"?

מדוייק מבחינת המינון? - לא מאמינה שההשפעה שלו על גוף ששוקל 40 ק"ג זהה להשפעה שלו על גוף ששוקל 60 ק"ג. ולייד ההרגשה הטובה שהוא עושה יש תופעות לוואי - הרבה פעמים פגיעה במערכות אחרות בגוף, זה בעצם לא לתת לגוף להתמודד עם המחלה ולכן גם לא להבריא ממנה.
לא עדיף שתדעי מה בדיוק את מכניסה לגוף ושתוכלי לעצור מתי שתרצי? למשל את לא חייבת לשתות כוס שלמה של תה מרווה - אם מרגיש לך שזה יותר מידי.
חום הוא תופעה טובה - הגוף נלחם במחלה, אז למה לדכא אותו?
לפעמים כדאי לתת כדור לחום. (לכאב בטן דווקא לא). ויש שיטות טבעיות נוספות חוץ חומץ להוריד חום גבוה.
לפעמים אין טעם לתת לילד לסבול ולהרגיש רע. אבל צריך לקחת בחשבון את ההשלכות.
העניין הוא לא לעזור לגוף להרפא כשכבר יש מחלה - אלא לשמור על גוף בריא ומאוזן כל הזמן, כך שכשהמחלה מגיעה היא מגיעה בקטן. זוהי לפחות התפיסה שלי את העניין.
תהיו בריאים.

אני גם שואלת את עצמי שאלות אילו,אבל כשזה מגיע ללתת לתינוק תרופה אני פשוט פוחדת לקחת סיכונים,
למשל יש המון חליטות שעוזרות לשילשולים,אבל לתת לתינוק זה בטוח?
אם מישהוא יודע מה אפשר לתת לתינוק בן שנה ושמונה שיעזור לשלשול או שעוזר לקוצר נשימה,אני אשמח לשמוע,דרך אגב.

האם השלשול הוא מדי פעם או רוב הזמן?
אם רוב הזמן - צריך לאבחן את הסיבה, יכול להיות תולעים, טפילים ושאר מריעין בישין שדורשים טיפול ספציפי.

הנה דף "בריאותי" לתפוס עליו טרמפ עם השאלה שלי.
בארבע-חמש השנים האחרונות הגוף המסכן שלי עבר לא מעט התעללויות: טיפולי הפריה, הריונות קשים, לידות טראומטיות, שלושה ניתוחי חירום (שכולם היו קשורים במישרין להריונות). אחרי הלידה השניה ההתאוששות הפיזית שלי היתה איטית מאוד. עברו מאז שמונה חודשים. אני מאוד עייפה, זקוקה להמון מנוחה (שאותה כמובן אני לא מקבלת ללא פיזור אקטיבי של הילדות אצל המשפחה), חולה בקלות, מחלימה בקושי - ולראייה, כאב הגרון שאני סוחבת כבר יותר משבוע ללא שום סימן לשיפור, לא מרוכזת, לא מסוגלת להשלים דברים שהתחלתי, שוכחת, מבולבלת, ומשימות פשוטות כמו סידור הבלגן היומי בבית נראות לי פתאום גדולות מאוד. והעייפות, כמו כלב נאמן, לא מרפה לשנייה. אני לא זוכרת מתי לאחרונה הרגשתי ממש טוב. חיונית, רעננה ונמרצת. אני מרגישה כמו לוייתן שנסחף אל החוף, בלי אנרגיות לזוז.
מה השתבש? איך אני יכולה לצאת מהביצה הדביקה של האינרטיות?

עוגיה, בואי מפריד לצורך הדיון בין כמה סוגי תרופות:

תרופות של הרפואה הקונבנציונלית, כמו אקמול או ניתוח.
תרופות של הרפואה האלטרנטיבית, כמו רסקיו או דיקור.
תרופות עממיות, כמו אמבטית מים פושרים או מרק עוף.
תרופות טבעיות ממש, כמו מנוחה או אהבה.

העדיפות של תרופות טבעיות ממש על כל השאר, הוא שהן טבעיות.

זה לא מלחמה נגד מהלך הדברים (המחלה) אלא תגובה אליו, התאמה אליו. למשל, אני מאמינה שחלק מהמחלות נגרם מעודף לחץ, ולכן המחלה היא ההזדמנות לנוח. במקרה כזה אקמול רק מפריע, כי הוא גורם לנו "לתפקד" -- להמשיך בלחץ.

הבא בתור מבחינתי זה התרופות העממיות. היתרון שלהן הוא שהן לא מזיקות, ויש להן ערך מוסף של מסורת שנותנת תחושת בטחון. כמובן ששני הדברים האלה נכונים רק אם מדובר בתרופות עממיות שבאמת גדלת עליהן, ולא בתרופות שאת מאמצת מאיזה עם אחר -- אלה נכנסות מבחינתי לקטגוריה של תרופות אלטרנטיביות.

ואם כל זה לא מספק אותי, רק אז אפנה לתרופות קנובנצינליות או אלטרנטיביות. אני לא רואה יתרון דווקא לאלטרנטיביות. מבחינתי להפך -- אני מרגישה שיש לי יכולת טובה יותר להעריך את ההשפעה של התרופות הקונבנצינליות ולכן אעדיף להסתכן איתן.

אני מטפלת הוליסטית, אבל כשאני כבר חולה אין שום טיפול שממש עוזר לי. רסקיו - לא מזיז לי. לא אוהבת שנוגעים בי, רק רוצה לנוח. לישון.
ובאופן אישי אני לא ממש אוהבת לדחוף לעצמי תרופות גם אם הן טבעיות. פשוט לא נראה לי שזה לא יכול להזיק - לא מכירה ממש את כל ההשפעות.
כן, בהגיון זה יותר בריא מתרופות קונבנציונליות אבל קונבנציונלי או טבעי - המרדף אחרי תרופה פלא כשאני כבר חולה לא גורם לי להרגיש עם עצמי טוב.
זה כמו שכולם סביבי אומרים לי שמעדני סויה עדיפים על מעדני חלב ולאחר טעימה ונסיון של חודש אני לא יכולה להריח סויה, לראות סויה ובטח לא להכניס את זה לפה. ועבורי זה אומר שזה פשוט לא בריא לי. לא משנה לי מה הסיבות. אני בוטחת בגוף שלי שיידע להגיד לי מה טוב לי ומה לא.
תינוק שסובל מקוצר נשימה - מה הטעם לחכות שיופיע הקוצר נשימה ואז לחפש מה יעזור לו? עדיף להתחיל לטפל בו באופן שוטף ויומיומי ופשוט לקצר את הזמנים שבהם מופיעה הבעיה, להאריך את הזמנים שבין לבין, ולבסוף גם להגיע להיעלמות של התופעה.
אני מאמינה שאין כמו אמא על מנת לטפל ולרפא את הילד שלה. מגע יד של אמא כשהוא מכוון לריפוי הוא התרופה הטובה ביותר בעולם.
רפלקסולוגיה, הילינג עיסוי, ועוד, הן שיטות שלא מצריכות "לקחת תרופה" ופגשתי כבר המון אימהות שפשוט למדו לטפל בילדים שלהן בשיטות אלו או אחרות. ואני לא מדברת על ללכת ללמוד קורסים שלמים - ברור שלא לכל אחד יש את הזמן לזה ולא את החשק. - אלא על למידה לשם ריפוי פרטי בבית של הילד בהתאם לבעיות הספציפיות שלו. ראיתי כבר תינוקות שטיפול של אמא מנע צורך בניתוח, ושיפר כל כך את רמת החיים של הילד ושל המשפחה.
ולפעמים שינויים מזעריים אפילו בצורת החיים, בדפוסי מחשבה או רגש, יכולים להביא פתרון של בעיות שאנחנו סוחבים איתנו כבר שנים.

באמת לא כל מה שטבעי הוא בהכרח טוב לגוף.
כמו כל דבר אחר - צריך להתאים גם את התרופה הטבעית אל האדם המסויים שלוקח אותה, קינמון למשל יכול להיות ממש מצויין עבור אנשים מסויימים, בעוד שלאחרים הוא יכול ממש להזיק, אבל הוא יזיק פחות מאקמול... מנת יתר של אקמול יכולה להרוס את הכבד, אז מה עושה מנה קטנה של אקמול? הורסת את הכבד רק קצת?
אין לי תשובה ברורה על זה, אבל עם בתי אני משתדלת להמנע ככל האפשר מתרופות קונבנציונליות ומשתדלת להתרכז רק בדיקור.
היתרון הגדול שאני רואה בדיקור, הוא שאין הכנסה של חומרים לגוף. הדיקור מלמד את הגוף איך לפעול נכון, מאיפה לקחת מה שצריך, איך לייצר כמויות גדולות יותר של מה שחסר וכו'.

אממ"פ - בתי שלשלה כשהיתה בערך בת חמישה חודשים. נתתי לה לשלשל יומיים-שלושה מתוך הנחה שיש לגוף שלה ממה להפטר, ואז דקרתי אותה. הדיקור לא נועד להפסיק את השלשול אלא להוציא את עודף החום שהיה לה במערכת העיכול (אבחון סיני). דיקור אחד פתר את הבעיה.
לגבי בעיות כרוניות - צריך אבחון וטיפול בהתאם, ואגב - יש קשר הדוק, לפי הרפואה הסינית, בין המעי הגס לבין הריאות - הם בני זוג, אז אם יש לתינוקך גם שלשולים וגם בעיות נשימה - יש בהחלט על מה לעבוד.

אמא אינקובטור - גם למצב שאת נמצאת בו יש אפשרות לעזור בדיקור. נראה שהגוף שלך מנצל לא נכון את הדלק שאת נותנת לו, בהנחה שאכן את "מתדלקת" אותו נכון. תזונה נכונה המותאמת לך ודיקור סיני בהחלט יכולים להצוציא אותך מהמעגל הזה.

ועוד דבר בעניין פוריות - לי הטיפולים האלטרנטיביים לא עזרו וטיפולים הורמונליים ניסיתי פעמים ספורות בלבד, סבלתי מאד והחלטתי להפסיק. את בתי אימצתי. אבל אני מכירה נשים רבות שטיפולים בדיקור, לפעמים משולבים עם צמחי מרפא, פתרו את הבעיה שבגללה לא הצליחו להרות. גם לי היו כמה מטופלות ש"עזרתי" להן להרות. אם את מתכננת עוד צאצאים, אולי כדאי לפנות אל הרפואה המשלימה לפני שאת מתערבבת שוב עם הורמונים, ניתוחים ושאר מרעין בישין.

ואחרונה חביבה, קרן אור - בתור מטפלת הוליסטית, אני מניחה שאת יודעת שזה שאין שום טיפול שממש עוזר לך, זה בעיקר בגלל שעוד לא מצאת את סוג הטיפול היעיל במקרה שלך ולא פחות חשוב - את המטפל הנכון.

מיה - תודה על התשובה וההקשבה.
אני שולחת לך דואל כדי לא לשטוח את כל ההיסטוריה הרפואית שלי כאן באתר (-:

מיה - בוקר טוב.
כדי להעמיד דברים על דיוקם -
לא טענתי שאין טיפול שממש עוזר לי ובוודאי שמצאתי את סוג הטיפול שיעיל לי וגם את המטפל הנכון.
מה שאמרתי הוא שכשאני כבר חולה, לא בא לי שידקרו אותי, לא בא לי שיגעו בי, לא בא לי לשתות או לאכול כלום - בא לי לישון ולנוח.
השיטות ההוליסטיות לדעתי שלי לא באות לרפא במקרי מחלה אלא אמורות להיות דרך חיים, כדי לצמצם אפשרויות של מחלה. כדי לחזק ביום יום.
לפני שנים, כשנה לאחר שהתחלתי ללמוד חליתי. מאוד. אני לא יפרט כאן כרגע.ללא שידעתי בחרתי ללמוד תחום שעזר לי אז לותר על אישפוז ממושך ותרופות לטובת הרפואה הטבעית. כך שאני מאמינה בהחלט בדרך הטבעית .
אגב, אני כמעט לא עוסקת בתחום כיוון שיש לי כלי עיקרי שמתאים לי יותר, אבל גם במדיסין למדתי בין כל היתר.
גם בדרך הטבעית אני פחות מאמינה ב"עזרה" של מטפל לאנשים, יותר בלקיחת אחריות של אנשים על חייהם.
אנשים לוקחים אחריות על חינוך הילדים שלהם, על המצב הכלכלי שלהם, על אינספור תחומי חיים שלהם, אבל מתעלמים מלקיחת אחריות על דבר שהוא כל כך אישי ועמוק ואינדיווידואלי - הבריאות שלהם. עניין של מודעות ולמידה. כשאני מטפלת אני מלמדת דרך חיים, נותנת כלים, ולא רק מטפלת בסימפטומים שקיימים עכשיו.

מבחינתי תרופה טבעית אם בכלל, כדי לחזק ולחסן את הגוף שלי ושל בנותיי, להתרפא מהשורש ולא רק על פני השטח, לסמוך ולהאמין בגוף, בטבע שירפא אותנו, אבל לא פעם השתמשנו בנותיי ואני באנטיביוטיקה חלק מהפעמים יכולתי לחסוך את זה מהם ומעצמי, חוסר בטחון שלי + לחץ מהבעל הביאו אותי לקחת\לתת אנטיביוטיקה, ותמיד יש לזה תופעות לוואי: לי באופן אוטומטי יוצאת פטריה בנרתיק, ולבתי בפעם האחרונה שלקחה יצאו פצעונים בתוך הפה ששיגעו אותה.
שמתי לב שלילה עם חום גבוה אצל אחת מהילדות יכול להסתיים כבר בבוקר, אבל אם אני אוריד את החום עם אקמול המחלה מתארכת לה בעוד יום, אבל זה קשה לראות אותן סובלות, או סתם קודחות.
אבל אני יכולה גם לספר לכם שאם כל אחת מבנותיי עשיתי טעויות עם העקשנות של רק תרופות טבעיות שיכולתי לגרום לנזק רציני, לא אלאה אתכם בסיפורים רק אציין שעם בכורתי התאשפזנו חמישה ימים בבית חולים כשהיתה בת 6 חד' מחוברת לאינפוזיה שאנטיביוטיקה מטפטף לה תוך הווריד, חוויה טראומתית, שאולי והיתה נמנעת.
בקיצור לא ללכת עם הראש בקיר, אבל תמיד לנסות קודם ריפוי טבעי.

גם בדרך הטבעית אני פחות מאמינה ב"עזרה" של מטפל לאנשים, יותר בלקיחת אחריות של אנשים על חייהם.
קרן אור. אני מאוד מתחברת למה שכתבת ולדרך מחשבה זו.

קרן אור גם אני מאד מזדה עם דברייך. לדעתי מי ש"אחראי" על ההבראה הוא המטופל ולא המטפל. צריך באמת לרצות לוותר על המחלה או על הכאב כדי להבריא, צריך לקחת אחריות על המצב ולעשות שינויים בהתאם.
גם אני, כמוך, מדריכה את מטופלי בהתאם.
זה עדיין לא אומר שאני לא עוזרת להם בדרכם אל ההחלמה, או אם תרצי, בדרכם חזרה אל דרך החיים המתאימה להם.
נראה שהיה לנו קצר תקשורתי קל

מתנצלת אם פגעתי בך

אמבט ים גם לי יש סיפור דומה וטרי מהחודש שעבר. בתי (עכשיו בת 8.5 ח') היתה עם חום מאד גבוה, סביב ה-40 מעלות במשך שבוע. ניסיתי כל מיני דרכים טבעיות להקל על מצבה עד שביום השמיני היא פתאום הכחילה, הפכה לאפטית והתחילה לרעוד. מיד אישפזתי אותה בבית חולים והיא נשארה שם, עם אינפוזיה של אנטיביוטיקה לוריד, במשך כמעט שבוע (תחילת ההתלבטות מופיעה בדף חום גבוה). כמובן שהיו סיבוכים מהאנטיביוטיקה וגם מעצם האישפוז עצמו (שתינו חטפנו שם כל מיני מרעין בישין שלקח לנו זמן להיפטר מהם).
אני שמחה שניסיתי קודם כל ריפוי טבעי, אבל אולי הייתי צריכה לוותר יום-יומיים קודם...
אולי.

במקרה של חום גבוה נתתי וויטמין C טבעי וזה מאד עוזר
במקרה של דלקת גרון אפשר לגרגר במי חמצן וחצי מים רגילים. (מובן שלא לתינוקות) ואם זה דלקת אוזניים, אז 3 טיפות מי חמצן לכל אוזן זה עושה פלאים

שרה ק מי חמצן לאוזניים - אפשר גם לתינוקות?
נדמה לי שמי חמצן באים באחוזי ריכוז שונים, במה לבחור?

ככל הידוע לי זה בסדר לתינוקות באזניים. זה צריך להיות בריכוז של 3% ומשהו כי יותר מזה זה מדי חזק. זה מבעבע באזניים ועושה בלונים. אבל יש עוד משהו שזה יותר בטוח ממי חמצן שאפילו ילדים יכולים לגרגר עם זה. לא יודעת איך קוראים לזה אז אקרא לזה יודיד הכסף. זה צריך להיות מים שעברו זרמים חשמלים. אסור שזה יעבור דרך כסף מפני שאז יש לזה את הרעילות של כסף Colloidal Silver

מיה ושרה, תרשו לי להתערב בדיון.
מי חמצן הם חומר כימי ריאקטיבי. כשמי חמצן באים במגע עם האויר משתחרר מהם גז חמצן- מה ששרה תיארה כמו "מבעבע ועושה בלונים" הן בועות החמצן שמתנדפות לאויר. הריכוז של מי חמצן, עד כמה שידוע לי, נמדד בנפח של גז חמצן שמשתחרר מנפח מסוים של נוזל. ככל שמשתחרר נפח גדול יותר של חמצן בצורת גז, מי החמצן חזקים וריאקטיביים יותר. הריאקטיביות של מי החמצן היא זאת שגורמת להבהרת השיער, למשל.
אני יודעת שמי חמצן טובים לחיטוי פצעים (בגלל בועות החמצן שסוחפות איתן החוצה את כל הגופים הזרים שהם פוגשות בדרך) אבל אישית הייתי מבררת (ולא רק דרך עצות של אנשים באינטרנט) אם זה באמת יעיל גם כטיפות אזניים, ובאיזה ריכוז כדאי להשתמש, לפני שהייתי עושה נסיונות.
לא ברור לי למה דוקא מי חמצן, חומר שמסוגל לאכל אפילו פני שטח של אבן קשה כמו שיש, נתפסים בעיניכן כתרופה טבעית ובטוחה שאפשר להשתמש בה בלי חשש. אולי אלה באמת טיפות אזניים מעולות, אבל כשמדובר בכימיקלים רצוי לא להסתמך רק על אינטואיציות.

גם לי לא נשמע מי חמצן. בלי לדעת עליהם בכלל.

צודקת תזמורת הים
ותודה על ההארה.

הקטן שלי עם דלקת אוזניים מספר עשר בחייו. זו הפעם השלישית שנוזלת לו מוגלה מהאוזן. אנו מנקים אותה עם מי חמצן.
בעבר לקחתי אותו לדיקור סיני שעזר לתקופה מסוימת למנוע את הדלקות.
אני מחפשת טיפול טבעי מונע טוב, עדיף באיזור המרכז. האם מישהו מכיר או יודע?

בן כמה הוא?

אמא נוגי, מה הוא אוכל? אצלינו עם הגדולה שלא ינקה היו הפרשות מהאזניים שנראו כמו דלקת אזניים בגלל איזומיל (פורמולה צמחית).
גם אנחנו ניקינו עם מי חמצן כי החומר הדביק אטם את האוזן ושום דבר אחר לא היה מוריד אותו והתינוק גם לא מאפשר לנקות אותו כי זה בטח מציק נורא.. מעבר לבעיה האסתטית ואי הנוחות של ההפרשה המתקשה באוזן, זה גם יכול להוות מצע לחיידקים- כך נאמר לי בכל אופן.
אבל מי חמצן לא משמשים כטיפות אזניים (כפי שנכתב כאן קודם- אולי אלה באמת טיפות אזניים מעולות , ) וודאי לא כטיפול אלא רק ניקוי חיצוני.
החומר לא מטופטף אל תוך האוזן אלא נמרח על החלק הפנימי הנראה לעין ע"י מקלון אזניים וממיס את ההפרשה מיד.
זו לא המלצה להשתמש בזה, אולי זה באמת חומר קשה מדי.

אמא נוגי,
יש רופא אא"ג המטפל בדלקות אוזנים כרוניות באמצעות הומאופטיה (רק הומאופטיה!), שמו ד"ר מיכאל פרסיקו. עקרונית הוא עובד בחיפה, אבל הוא מקבל גם בביתו שבכרם מהר"ל (כמדומני כרם מהר"ל

, על כל פנים, מן הסתם מופיע ב -144).
למען הגילוי הנאות - אנחנו פנינו אליו לפני מס' שנים בענין בעיות עור, והטיפול, לצערנו, לא הועיל במיוחד, אבל בעיניני אזניים (שזה התחום המוצהר שלו), קיבלנו עליו המלצות חמות משני זוגות חברים, המצהירים עליו כי הוא גאל את ילדיהם מבעיות אזניים כרוניות.
תהיו בריאים!

אני מצטרפת להמלצה של מ י כ ל, איש מקסים והומאופת שמתמחה בבעיות אוזניים.

חוצמזה, אם דיקור עזר אז למה לא לחזור על כך?
דיקור יותר ספציפי לבעיה אחת. הומיאופתיה רחב יותר, ויכול להיות מומלץ יותר אם יש מספר בעיות בתחומים שונים ( למשל: אוזניים, עור, שינה, אוכל או אפילו דברים רגשיים )
בהצלחה ושיהיה בריא.

שליחה על ידי גלית* » 10 יולי 2004, 22:43

ממליצה לנסות טיפול הומאופטי.

במרכז אני מכירה את דר' רוזנטל מרעננה. בטח יש את הפרטים באיזה דף.

לי פעם אמרו משהו על נרות-הופי. אין לי מושג אם זה עובד.

אני יכולה לשלוח במייל כתבה על נרות הופי ( יש לי את הקובץ ולא יודעת איך ואם אפשר לעשות קישור)

ליאת, שלחתי, מקווה שקיבלת. תרגישי טוב.
ממה שאני יודעת לתינוקות הטיפול בנרות נעים ואפילו מרגיע.

מצאתי שאם איני אוכלת מוצרי סויה אני סובלת פחות מדלקות מעניין. גם אצלינו היה כך עם האיזומיל (פורמולה על בסיס סויה), וזו פעם ראשונה שאני שומעת שאצל עוד מישהו.

נועה, קיבלתי, טרם פתחתי, תודה!

ענת,
היום, לאחר בירורים , אני יודעת שסויה היא מזון אלרגני, עם תופעות בעייתיות כמו חלב ובשר. עד שגיליתי את כל זה גם הבת שלי הספיקה לסבול מעט.
בעיה נוספת עם הסויה היא, שרב הסויה שאוכלים בארץ היא מהונדסת גנטית וההשפעות הבריאותיות של הנדסה גנטית עוד לא ברורות. אני מעדיפה שלא להיות שפן הנסיונות.

היום לא נכנסים אלינו הביתה לא בשר לא חלב ולא סויה והבריאות השתפרה מאוד.

שלום! עד לאתמול גם אני האמנתי ני תרופה הומופאטית היא רק צמחים בלבד! הבעיה בשלפוחית שתן מוגדלת! הלכתי להומופאט כמובן שהמחיר גבוה! בתקוה שיפתור לי את הבעיה, הוא רשם לי טיפות שהאמנתי שהן על טהרת הצמחים! כשחקרתי את הרוקח, מה הרכיבים, התחיל למנות כמה צמחים, ופתאום נדרכתי כשהוא הזכיר כספית!!! אני דרשתי הבהרות והוא אמר שזה מקובל ובמינון נמוך נותנים את זה גם לתינוקות! אני ביקשתי לא לשים בכלל! ולאחר מכן ליתר בטחון ביקשתי לבטל את ההזמנה. השאלה מה מה אומרים המומחים על הדבר הזה?

באופן טבעי

באופן טבעי