אילה בשדה בדגן, תודה.
כתבת שכרגע הבעיה קשורה לגננת.
כן, בעיקר. כי היא עובדת תחת מנהלת בית הספר, ולכן מבחינתי יש מעליה עוד מי שאחראי להתנהלות בגן.
אבל הבעיה תכלס היא בה.
_האם ישנה אופציה לההתמודד איתה.
לשבת איתה לאיזו שיחה אישית,לספר לה מה אתם שומעים מהילד,לשמוע מה יש לה להגיד. מה הציפיות שלכם._
יכול להיות שעם תשקיעי שם אנרגיה (בפשוט לבקש את מה שהילד שלך זכאי לו, או לקבל הסבר שמגיע לכם כהורים)-תקבלו יותר אנרגיה.
לא.
ניסיתי.
היא מטומטמת ורואה את העולם דרך המשקפיים של איך מנסים לדפוק אותה ולהוציא אותה לא בסדר.
ניסיתי לדבר אתה על מה שהוא מרגיש, להסב את תשומת לבה לדברים שקורים, אפילו סתם לשאול אותה איך היא מרגישה לגבי דברים שאינם מיטיבים עם הילדים ואינם תלויים בה (כמו מספר הילדים השערורייתי) - כל תגובה שלה מגיעה רק עד רמת "אני בסדר אל תבואי אלי בטענות" (ומזה רק עוד יותר ברור לי שהיא מכסה על התנהלות לא בסדר). הילד אומר שהוא סובל בגן? "כל ילד יודע איך ללחוץ להורים שלו על הנקודות, כאן אני רואה אותו שמח" (יעני הילד שלי עושה עלי מניפולציות, אחרי שמגיל שנה וחצי ועד עכשיו הוא תמיד אהב כל גן שהוא היה בו). אני אומרת שהחצר מלוכלכת ומלאה מפגעים ומראה לה בדלים שהבן שלי אסף, מה היא אומרת לי? "תהיי בטוחה שהבדלים זה לא ממני, אני לא מעשנת" (מי טען שאת זרקת אותם שם, יא סתומה, אני שואלת אותך איך פותרים את זה לא מי אשם).
זה הטיפוס. לא מעניין אותה.
אם צריך לפנות לדרגה גבוה וליועצת-למה לא?
יש קבוצה של הורים שאמורים לשלוח את הילדים אליה שנה הבאה. הם פונים. לנו זה כבר אבוד. היא לא תוחלף בשלב הזה של השנה, והיא בדיוק הטיפוס ש"ינקום" אחר-כך בילד של זאת שהתלוננה.
אבל זו לא הנקודה, בינתיים זה המצב, אנחנו נושמים עמוק ונצלח את זה.
הנקודה היא שאני איבדתי אמון במוסד הזה, שגם ככה לא השתגעתי עליו.
ונראה לי שהבן שלי, שתמיד אהב גן, התחיל לפתח את הרגש ה-הו-כה-מוכר לי הזה של שנאה למוסד החינוך, גם הפיזי שהוא הולך אליו וגם כקונספט.
יכול להיות שאני טועה וזה פשוט משהו שלי שאני משליכה עליו.
הרבה זמן חשבתי שחינוך ביתי לא מתאים לנו ולא מתאים לו,
שאנחנו זקוקים למנוחה זה מזה לכמה שעות בכל יום,
והוא כל כך אהב את הגנים שהיה בהם (הנפלאים אחד אחד, כולל גן המועצה בשנתיים האחרונות).
השנה, בגן חובה, אני רואה איך המערכת מכבה אותו.
אולי זו לא המערכת אלא הגננת.
לא יודעת. :-\
הוא חוזר עצוב, הוא מרגיש שאף אחד לא רואה אותו שם.
אם זה לעוד 3 חודשים - אז כמו שאמרתי, נצלח את זה. נעבור את זה. נוכל לזה. לא זה מה שיעצב את חייו.
אבל שזו תהיה החוויה שלו ממערכת החינוך? משנות הילדות?!
היֹה לא תהיה!
בשנה הבאה, בעזרת השם אמן אמן אמן, אני אוכל לעבוד הרבה פחות.
אז אני רוצה להיות ערוכה לאפשרות של חינוך ביתי. זהו זה.
(טוב, שפכתי קצת את אשר על לבי, אפשר אח"כ למחוק או להעביר או מה שתרצו)
לא להיות תוקפנית
. אם כך עלינו להגיש בקשה בינואר?