לשחק יחד או לבד

[אורית@ראם*]

לבני בן השלוש יש חבר עימו הוא נפגש דיי קבוע. היום היינו אצל החבר ובני התלהב מהמשחקים של החבר ורצה לשחק בהם לבד ואילו החבר רצה כל הזמן לשחק איתו ביחד ("בוא נשחק ביחד"), כאשר חלק מהרצון לשחק ביחד היה למעשה ביטוי לרצון שלו לשחק במשחקים שבני בחר.
בני סירב לשחק ביחד ("אני רוצה לבד"), אבל החבר המשיך לדרוש לשחק יחד, מעודד על ידי אימו שאמרה לבני "תשתף אותו", תחלוק איתו", "תהיה נדיב". יש לציין שהיו לחבר שפע של משחקים אחרים לשחק בהם וכי ההתעקשות היתה רק כלפי המשחקים שבני בחר, כמו כן הריב לא הגיע לכדי אלימות או חטיפות צעצועים, אלא רק ריב מילולי ובכי של תסכול של שני הצדדים. אני לא הגבתי ואמרתי לאימו של החבר כי לדעתי: א. יש לתת להם לפתור את הקונפליקט לבד . ב. יש לכבד את רצונו של בני למשחק עצמאי.
מה דעתכם? האם יש ל"חנך" ילד למשחק משותף, גם אם ברור שאין הוא חפץ בזה או שיש לתת לו לפתח את הרצון מעצמו (אחרי שעה בני הציע לחבר לשחק יחד במחבואים מה שעבד מצויין)?

[ש_מים_וארץ*]

(אחרי שעה בני הציע לחבר לשחק יחד במחבואים מה שעבד מצויין)

<ילד מתוק וחכם @} - ויתר על החלק ה'חומרי' >

[יונת_שרון*]

כמעט תמיד הילדים שלי מסכימים לשתף אותי במשחקים שלהם אם אני רוצה להצטרף. לכן במצב כמו שתיארת, אולי את יכולה להצטרף בעצמך למשחק, ואז לצרף אליו גם את החבר של בנך.

[פלוני_אלמונית*]

האם יש ל"חנך" ילד למשחק משותף,
לדעתי ממש לא. זה יכול וצריך להגיע לבד. כל חינוך לשיתוף בגיל כזה (ואולי בכל גיל?) הוא הפעלת כוח וכפייה. הרצון לשתף זה דבר שעולה מהלב. אי אפשר להגיד למישהו "תרצה בבקשה." או "אתה צריך לרצות עכשיו."
במשחק המחבואים לא נראה שהילד וויתר על משהו. פשוט באותו רגע הוא כבר כן רצה.
ואם כבר חינוך בענייני שיתוף, חשוב ללמד ילדים להכיר ב "הוא לא רוצה עכשיו".
(לא רוצה, ואני לא יכול להכריח אותו.)

[לילה_טוב*]

מצד שני, לתת לבני שלוש לפתור לבד את הקונפליקטים שלהם, זה גם קצת גדול עליהם.

[בשמת_א*]

יש כמה דפים באתר עם עצות לפתרון בעיות של ילדים בגיל הזה שנפגשים בבית של אחד מהם. איך מגיעים לדפים? מי זוכר?

[טרה_רוסה*]

יש
רכושנות ושיתוף
בדף אלימות בין ילדים, החל מההודעה שמתחילה במילים " מוקדש בהזדהות ל אמא אוהבת "
אבל אני יודעת שהיו עוד, ולא מוצאת...

[בשמת_א*]

כן, היה משהו עם שם ארוך...

[פלונית*]

צריכה להתייעץ על משהו
יש לי חברה, די קרובה, שיש לה ילד בגילו של בני הבכור (5), וילדה נוספת בגיל בתי האמצעית (3), והן גם חולקות משפחתון משותף. שתינו גם ילדנו ביחד לפני מספר חודשים את השלישי שלנו. הבעיה המרכזית היא שהבן הגדול שלה פשוט מתנהג באופן גועלי במיוחד לילד שלי. הוא משפיל אותו, צורח עליו, מעליב אותו. יש לציין שהוא ילד כזה באופן כללי, לא רק כלפי בני. ואני נמצאת בהתלבטות קשה מאד. ראשית - הבנות האמצעיות בגן ביחד, וכך יהיו גם הבנים הקטנים בעוד כשנה. שנית - יש בינה לביני מערכת יחסים קרובה למדי, אנחנו חיות בשכנות, לעתים מעבירות אחה"צ משותפים בפארקים או בבתים. יחד עם זאת, שום דבר לא שווה לי את העלבון וההשפלה של הבן שלי, ואני לא מוצאת את ההזדמנות או המילים לומר לה את הסיבה האמיתית להעלמות שלי. היא לא תעלם לי מהעיניים בשנים הקרובות, ואני תוהה מאד איך לעזאזל פותרים את זה?

אציין במאמר מוסגר שיש בה גם משהו שמוציא ממני הורות הרבה פחות סובלנית לילדי. אני מאד באופן, והיא מ-א-ד לא. בנוכחותה למשל, אני מרגישה לא נוח עם ההנקה וההענקה. יש בה משהו שמגחך על זה. כמו כן, מפריע לי שהילדים שלי חשופים לצרחות שהיא צורחת על הילדים שלה. הם לא מכירים כזאת התנהגות מבית.

אוף... מה עושים?

[לי_אורה*]

שהבן הגדול שלה פשוט מתנהג באופן גועלי במיוחד לילד שלי. הוא משפיל אותו, צורח עליו, מעליב אותו
לפני כמה שבועות היה כאן דף פעיל שבו כתבה בשמת הודעה מאוד מפורטת בדיוק בנושא זה: איך לא לאפשר לילדים\ות אחרים\ות לנהוג בצורה כזו וכחלק מהדיון הועלתה האפשרות שאם זה בלתי אפשרי אז עדיף ניתוק מאשר לחשוף את הילד\ה שלך להתנהגות כזו.

לדעתי את יכולה לנהוג כך:
א) כתבת שהיא חברה די קרובה והבנתי שגם היא מעוניינת בקשר. אז את יכולה לומר לה בצורה ברורה אך עדינה שההתנהגות הזו של בנה מאוד פוגעת בבנך ושאת מבקשת ממנה לעשות משהו בנידון.
ב) נראה לי הכי רצוי שהיא תטפל בהתנהגות הזו. ואם לא, את יכולה לומר לילד: "אני לא מרשה לצעוק\להעליב\וכו' לבני". כן, אני יודעת, זה ממש קשה לומר משפטים כאלה לילדים\ות אחרים\ות, אבל תחשבי על האלטרנטיבה. במסגרת ההגנה על בנך וכדי שהוא יראה שאימא שלו שומרת עליו וכו', אין לפעמים מנוס מלומר כאלה משפטים.
ג) אם את רואה ש-2 ההצעות הקודמות לא עובדות, אז אפשר להניח שהיא לא אמרה לבנה בצורה מספיק ברורה או לא אמרה או לא חשבה שזה מספיק חשוב (הצעה א) ואם את רואה שהילד לא מוכן לשמוע בקולך (הצעה ב) - מייד כשהוא מתחיל בהתנהגות הזאת שלו את אומרת לאימא שלו ולו: "טוב, זה נראה לי רגע מתאים ללכת הביתה" (אם את אצלם) או "נראה לי שעדיף שהפגישה תסתיים עכשיו" (אם הם אצלך). וכמובן את יכולה לומר זאת בנוסח שמתאים לך. ואם היא תשאל או תאמר תגידי בצורה ברורה שאת לא מוכנה שיציקו לבן שלך ולכן נראה לך עדיף שהפגישה תסתיים עכשיו. אלא אם כן הילד יסכים להפסיק את התנהגותו.
ד) במקרה הכי גרוע, אם שום דבר לא עוזר, את באמת צריכה להחליט: האם אפשר שאתן תיפגשו בלי הילדים, האם אפשר שרק אתן והבנות יפגשו (בלי הבנים), ואולי אם היא לא מוכנה לשום שיתוף פעולה כדאי לך לחשוב: האם החברות איתה שווה לי שבני יסבול. אני יודעת מה התשובה שלי, אבל זה לא חשוב כמובן. חשובה התשובה שלך.

שיש בה גם משהו שמוציא ממני הורות הרבה פחות סובלנית לילדי... יש בה משהו שמגחך על זה למה זה כל כך חשוב מה היא חושבת? זכותה לחשוב כפי שהיא רוצה, וזכותך לנהוג לפי הבנתך. את לא יכולה לקחת אחריות על מה שמישהי אחרת מרגישה וחושבת, ומצד שני גם היא אינה אחראית להתנהגות שלך לידה. מכל מקום, אם זה ממש מפריע לך, הנה עוד סיבה טובה למה כנראה הקשר ביניכן אינו כל כך מוצלח. ומצד שלישי, את יכולה לראות בה מורה שמלמדת אותך להיות את עצמך בכל מצב ולנהוג לפי מה שמתאים לך גם בנוכחות אדם אחר שחושב אחרת.

ולסיום, בהצלחה בכל דרך שתבחרי!

[פלונית*]

ליאורה תודה רבה
מאד נעים לקבל ממך את התגובה הזאת... כל היום חיכיתי לסיוע, ושמחה שהוא הגיע ממקום אנושי כל כך
אני צריכה באמת להתחיל בהדרגה אך בשקיפות לגבי התחושות שלי

המון המון תודה, וגם פרח (שאני מנסה כבר כמה דקות ולא מצליחה..)

[לי_אורה*]

יו, תודה!!!

וכאן תמצאי את כל הפרצופונים והמחוות: הבעות בצ'יק צ'ק
ואת הפרח עושים כך (בלי רווח): { @

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה לעשות בדף הזה? האם לאחד עם דף קיים או למחוק?