אבא סבבא אמא קרציה

למה ככה?? מה פירק אותך שם?

אני חושבת שהחוסר אונים, הוא זה שמחליט החלטות הרות גורל ואני צריכה להתיישר לפיהן, וכן היאוש מכך שאני לא מצליחה להוציא ממנו תאריך (אפילו כללי) לעזיבה ונכונות לעזור לילדים, אפילו בנוכחות צמד עו"סיות.

התייעצתי בעבר עם עו"ד. אתייעץ איתה שוב.

שליחה על ידי שרון* » 23 יוני 2010, 14:15

למה ככה
אנא פני לעו"ד לצורך ייצוג ולא לשם ייעוץ!!
האופן שבו את מתנהלת מתאים לפרידה שנעשית על מי מנוחות (עד כמה שאפשר)
ולא לאופן בו הבית שלכם מתנהל בשנתיים האחרונות.

שליחה על ידי אני* » 23 יוני 2010, 14:58

התייעצתי בעבר עם עו"ד. אתייעץ איתה שוב.
הלו?!?הל..............ןןןןןןן!?
מה קורה כאן??????
האם מצבך רק דורש יעוץ?
את מוכנה להתעורר ולא רק להתבכיין?
הגיע הזמן לפעול!אם לא למענך אז למען נפש ילדייך.

שליחה על ידי אני* » 23 יוני 2010, 22:10

למה ככה וקוראת יקרות.
לא הייתה פה כל כוונה לפגוע,ואם פגעתי מבקשת סליחה מכל לבי.
מדהים הניק הצהוב אומר:"האושר אינו תלוי בדבר,רק בנכונות לאושר"!!! ומגיע ללמה ככה רצת שקט!!!ועל מנת לתת אותו לנפשה ולילדה היא צריכה להתנער טוב טוב מהכאב ולהתחיל לפעול.כמה שזה נשמע קשה,זה הזמן לכך,אם היא מעוניינת בשינוי אמתיי,במידה ולא ...הרי זה דף תמיכה בלבד ובלי להביע כוונות לעזרה מעשית ואך ורק עזרה נפשית.
סליחה ...

למה ככה
אני שולחת לך חיבוק ענקי ענקי, אני כ"כ מאחלת לך שיגיעו במהרה ימים יפים ושקטים שתוכלי בהם להנות מילדיך ומשלוות נפשך
קשה לשמוע על חוסר האונים שאת נמצאת בו, יש הרגשה שהאקס-העתידי שלך הוא די טרוריסט, אולי קשה לך להגיד את זה לעצמך כי גם הוא קצת ילד מגודל והוא עדיין נוגע לך במקום היפיפה בלב שלך שנקרא אמהות, (זו ספקולציה אולי אני סתם נסחפת)
בכל מקרה נשמע שהוא כופה עלייך סיטואציה בלתי אפשרית, את אולי עוד מצליחה איכשהו להתמודד אבל הילדים, הם רכים והם נפגעים
גם אני חוויתי פרידה של הורים בילדותי
ומהמקום הזה דעתי היא ככל שתעשו זאת מהר יותר וברור יותר זה יטיב עם כל הצדדים גם עם בעלך הלא החלטי, אבל בעיקר עם הילדים חוסר בהירות וחוסר יציבות זה משהו שפוגע ומצלק לכל החיים
תעשי לכולכם טובה והיי האדם הבוגר וההחלטי ותחתכי את זה מהר עם עו"ד (נעמ"ת וויצו הם שתי אופציות נהדרות לעו"ד ותמיכה)
ושוב חיבוק ענק ענק

לא ברור למה נמחקה ההודעה שלי מאתמול.
למה ככה, תנסי לחשוב אם יש סיכוי שהוא ישחזר את הדף הזה באתר באופן טבעי!!! אם כן, תעברי לכתוב בדף חדש בלי פרטים מסגירים (מספר הילדים, גיליהם, תיאורים מפורטים של הבית וכו')!!!

למה ככה?, תנסי לחשוב אם יש סיכוי שהוא ישחזר את הדף הזה באתר באופן טבעי!!!
מי ישחזר?

לפני יומיים, בלילה, היתה לנו שיחה טובה. אני תפסתי מצב רוח עגמומי והוא גילה התעניינות ושמץ של אמפטיה. כך נולדה השיחה.
אמרתי לו שאני מתרשמת שהוא מוליך אותנו למסלול הרע, של פרידה במלחמה.
הוא חזר ואמר שהוא מאוד לא רוצה בכך, ולמה זה נראה לי, והנה אנחנו אפילו מתקדמים לא רע עם ההסכם.
תיארתי לו את ההתנהלות שלו כפי שאני חווה אותה. חזרתי גם לנושאים הדחופים בעיני - המצב המחורבן בבית, הדחיפות של שיתוף הילדים, ושאלת המועד של העזיבה.
הוא הסכים לשמוע איזה כללים ראוי בעיני לאמץ בבית על מנת לשפר האוירה. אמרתי למשל, לא להתעלם בהפגנתיות זה מזו; לנהוג בנימוס; לא לשדר ניכור ושינאה; לא להיעלם פתאום בלי לומר לאף אחד שאתה הולך (ואחרי דקותיים כשהילדים מגלים שאביהם הנערץ איננו, הם מפציצים אותי בשאלות איפה הוא ומתי יחזור, ואני צריכה להתמודד איתם ולשדר יציבות כשאני רותחת מכעס עליו); לומר תמיד, גם לילדים, מתי אתה חוזר.
הוא קיבל.
ככה, פשוט.
אז נטרפתי (בתוכי). בן זונה, חודשים אני רודפת אחריך עם זה, עכשיו אתה מקבל את זה כמובן מאליו.

ביומיים שחלפו אנחנו די עומדים בזה, להוציא את התקפי הכעס שלו.

השבוע ישבתי ליד הגדול כשהוא התקלח. הוא אמר לי במצוקה, בעודו מתכונן לחפיפה - אבא אמר לי שאני חייב לחפוף עם השמפו שלו. (גם בזירה הזאת הבית הזה סובל מפיצול אישיות: שני שמפואים שונים בתכלית, שני סבונים, שתי משחות שיניים...) אמרתי לו, לא יכול להיות. הוא אולי התכוון שהוא מעדיף שתחפוף בשמפו שלו. בכל מקרה, אתה יכול לבחור.
אבל אבא אמר שאני חייב בשלו!
אני אדבר עם אבא, אבדוק למה הוא התכוון.
היום דיברתי איתו. אז הוא אישר את זה. "שהילד יתרגל".
לא נורמלי.
גם ככה הילד נקרע בינינו, והוא, במקום לרכך ולהקל איפה שאפשר, פוצע עוד יותר עמוק.

לפני יומיים, בלילה, היתה לנו שיחה טובה. אני תפסתי מצב רוח עגמומי והוא גילה התעניינות ושמץ של אמפטיה. כך נולדה השיחה.
למה ככה יקרה, אני שמחה לשמוע, גם אני מגלה שכשאני נשברת ומתכרבלת פנימה אל עצמי, דווקא אז הבנזוג פתאום מגלה ענין, עושה מאמץ, קשה להם לראות אותנו שבורות, וזה כאילו עדיף בשבילנו בסופו של דבר, להישבר באמת, להיות מדוכדכות, למעשה להראות חולשה וחוסר אונים שבמילא אני מרגישה. זה כל כך מעניין שדווקא אז הוא נפתח אליך והיה מוכן להקשיב ולשתף פעולה. אולי עמוק בפנים, כמו גבר ת'כלס שרוצה להגן ולעזור לאישה שלו, עוררת בו את הרגש, את האמפתיה, את ההקשבה.
את מדהימה בדרך שאת עושה

גם בזירה הזאת הבית הזה סובל מפיצול אישיות: שני שמפואים שונים בתכלית, שני סבונים, שתי משחות שיניים...)

אולי זה זמן טוב ליצור מערכת שהיא "של הילדים"? במשחת שיניים זה בטח יעבוד, של הילדים מתוקות ועדינות יותר. אבל גם בתחומים אחרים שמימלא יש כפול אפשר ליצור ישות שהיא לא "אבא" או "אמא" אלא "ילדים"? ככה אין צורך לבחור בין אבא לאמא ואין פינה להכנס אליה.

שליחה על ידי מיכל* » 27 יוני 2010, 12:35

הוא אמר לי במצוקה, בעודו מתכונן לחפיפה - אבא אמר לי שאני חייב לחפוף עם השמפו שלו.

זה נשמע כל-כך מזעזע.
מה שהילדים עוברים.
נשמע כמו זעקה עצומה, של הגדול, לעזרה. לעזרה שלך, שתחתוך את המצב הבלתי סביר ובלתי אפשרי הזה.

האם העובדות הסוציאליות יודעות מהסיפורים האלה??
עניין אחר,
הרבה כאן ייעצו לך לפנות לעורך דין, ולא הגבת בעניין.

(אין חובה מצידך להגיב, רק זה יוצא תסכול בצד המגיב אלייך).

הוא אמר לי במצוקה, בעודו מתכונן לחפיפה - אבא אמר לי שאני חייב לחפוף עם השמפו שלו
לי זה לא נשמע כ"כ מזעזע ונראה לי שגם את את למה ככה זה לא מזעזע, עובדה שהיא נותנת ומאפשרת מצב כזה

למה ככה, מה שנשמע לי מזעזע זה לא ההתנהגויות האינפטיליות של בעלך
אלא העובדה שאתם מסתירים מהילדים את מצב העניינים ביניכם
והעובדה שאת נותנת למצב כזה להמשך
ובאומרי מצב כזה כוונתי היא לא להיות בעלך בעל התנהגויות לא בוגרות אלא לכך שאת סובלת ומתקוממת מכל ה"יציאות" וממשיכה לסבול
והילדים תאמיני לי מרגישים היטב היטב את הסבל שלך
למה את עושה להם את זה?
אני שוב מפצירה בך, היי את בוגרת וסיימי את העניין
והיי כנה עם הילדים שלך כי הם מרגישים את מה שאת עוברת אבל אין להם מילים לזה והם לא יודעים באמת מה זה וזה בונה בהם חרדה עצומה
בבקשה אל תמשיכי לפגוע בהם ובעצמך ככה
קחי אחריות

מה עוד צריך לקרות בינכם ובין בעלך לילדים כדי שתעוררי?
חוסר הכנות והשקיפות עם הילדים ואו אין לי מילים לתאר כמה זה מזיק, תשאלי כל תארפיסט והוא יאמר לך...

למה ככה יקרה.
אני קוראת את התגובות מאז שכתבתי לך לאחרונה, אבל לא מתאפקת, מפסיקה לקרוא וכותבת לך.
שימי לב לכמה דברים:

א. את חייבת עורך דין! לא רק להתייעץ, אלא פשוט ללכת ולשכור עורך דין טוב. נקודה!

ב. את חייבת להגיש תביעת גירושין.

ג. לגבי כתובה ולגבי אשה מורדת:
אשה מורדת נחשבת אשה שלא מעוניינת לקיים יחסי אישות עם בעלה ללא שום סיבה!
הוא לא יכול להצהיר עלייך ככזאת, במיוחד לא לאור הפגישות גישור שאת מנהלת ובכך מוכיחה את רצונך לשקם את הזוגיות.
הבעל הוא זה שדורש גירושין ואף הצהיר על כך כמה פעמים לפני המגשרות, לפיכך הוא לא יכול פתאום לומר שאת אשה מורדת.
מסקנה: את זכאית לדמי הכתובה שלך במלואם! ותתבעי זאת!

ד. בנוסף לדמי הכתובה, תתבעי גם פיצויים על עוגמת הנפש שהוא גורם לך בתקופה האחרונה כולל מקרי האלימות שהיו. תתחילי לתעד כל דבר שהוא עושה בבית ושאינו עולה בקנה אחד עם בעל ואבא אחראי! תעדי את האלימות, את האיום להרוג את הכלב (אוי, מזעזע! אמנם אני לא הייתי רוצה כלב בבית, אבל להרוג אותו??? ה' ישמור. גם מבחינה דתית אסור לו להרוג כלב, זה ממש בניגוד למה שהוא טוען שהוא), את היחס כלפייך מול הילדים, את ההתבטאויות שלו (מטומטמת ועוד).
התיעוד יהיה מדוייק. יום, שעה. נסי גם להקליט אותו. קחי מכשיר אם-פי שלוש קטן, ובכל פעם שהוא מגיע לסביבה שלך תפעילי אותו מבלי שישים לב. למשל כנסי לשירותים, תפעילי ותצאי. אם הוא דיבר אלייך באלימות, זה מוקלט, אם לא, את יכולה למחוק את ההקלטה. כך אני עשיתי.

ה. תבדקי עם העורך דין שלך לגבי האפשרות שלך לעזוב את הבית עם הילדים. כלומר, אם האשה עוזבת זו עלולה להיות בעיה, לכן צריך לבדוק היטב את ההשלכות וגם אם בהתחשב במצב הנתון בו את שרויה - אולי זה גם יהיה מובן.

ו. אם אין לך כסף לעורך דין, תפני לסיוע המשפטי.

ז. האם את הולכת לעובדת סוציאלית מטעם הרווחה? אם לא, כדאי שתתחילי ושם מהתחלה ספרי כל מה שעובר עלייך, גם האלימות. אגב, ישנם מצבים בהם בעל הופך להיות אלים, אף על פי שלא היה כזה תמיד. במקרה כזה את יכולה להיות מטופלת ברווחה על ידי עו"סיות שמתמחות באלימות במשפחה. מצד הרווחה ניתן גם לבקש סיוע משפטי. אצלי זה היה כך שהם שלחו פקס דחוף לסיוע המשפטי ואכן קיבלתי סיוע מייד. הסיוע כמובן בחינם ללא תשלום כלל.

זה פחות או יותר. את סובלת הרבה יותר מדי והוא מנצל זאת. ברור כשמש שהוא מתנשא מעלייך ומנצל את החולשה שלך. זה לא בסדר וזה חייב להיפסק. נסי לבקש עזרה ותמיכה ממשפחה וחברות טובות. אם המצב יימשך, את עלולה להיגמר חלילה.
תראי, את חייבת לאמץ לעצמך אסרטיביות מולו. תחליטי מה את רוצה ותאמרי לו בלי פחד. אם זה לעזוב את הבית - אז חזרי על כך בתקיפות ובנחישות. אמנם הוא לא מסכים, אבל גם את לא מסכימה ותשימי לו זמן סופי.
יכול להיות, תתייעצי עם עורך דין, שאת יכולה להוציא נגדו צו הרחקה מהבית. הרי הוא מגלה כלפייך אי אילו סימני אלימות, לא? נסי את האופציה הזאת. זה ירחיק אותו סופית, תהיי בטוחה.
והעיקר שתצליחי. אני קוראת אותך ופשוט המומה ממה שאת עוברת, זה בלתי נסבל לחלוטין. חזקי ואמצי!

רגע אחד!
פספסתי משהו חשוב!
יש אלימות כלפי הילדים! העניין עם השמפו לא מוצא חן בעיני!
את חייבת לדווח על כך לרווחה!
בבקשה, תתחילי לפעול, למה את מחכה?

בת חן, מחקתי את מה שכתבת. אם ברצונך לשחזר את דברייך, כדאי שתשימי לב לשני דברים.
האחד- כתבי בשפה יפה, לא בהשתלחות כלפי אישה זרה לך ובמיוחד כשהיא במצב פגיע כל-כך.
השני- קראי ביתר תשומת לב את השתלשלות העניינים. התגובה שלך העידה שלא עשית זאת.

ואני דווקא חושבת שההתחלה עם דברים כמו הקלטות וכאלה, רק תדרדר את למה ככה וילדיה.
גם כשמתגרשים, יש לנסות לעשות זאת בתשומת לב ובמירב הכבוד, למען הילדים ולמען למה ככה.

ממש לא הייתי ממליצה להיכנס למקומות של התחשבנות כזאת.

נכון, בעלה של למה ככה אינפנטילי ולא בוגר, אבל עדיין יש לשמור על התנהלות סבירה ומכבדת מולו, למען ההליך.

כמובן שאני ממליצה לשכור עורך דין ובדחיפות.

והקטע עם השמפו הוא לא התעללות בילד, נו באמת...

ואם למה ככה תתחיל להכניס את הרווחה לכל פיפס כמו השמפו, חייה יהיו איומים הרבה יותר מעכשיו.
הרווחה תיכנס לכל דבר שלמה ככה עושה, יעשו לה בדיקות למסוגלות הורית, לא ייאמן כמה רפש יוטח בפניה על ידי האדם הילדותי והנקמן המכונה בעלה לבינתיים.

לא להיכנס לזה!

לא יודעת על מה יצא פה הקצף - לא קראתי מה שכתבה המתכנה בת חן.

אבל גם אני לא בטוחה אם העניינים פה הולכים באמת לקראת פרידה.
בעלך טוען שהחליט ונחוש אבל אומר "אולי עוד שנתיים" ולא עושה שום צעד אופרטיבי בכיוון;
את, למה ככה, לא לוקחת עורך דין, לא מספרת לילדים ובעצם לא עושה שום צעד בשום כיוון;
אז מי יתגרש פה? בשביל להתגרש צריך לפעול.
וכאן - פאסיביות היא שם המשחק.
או יותר נכון, מן משחק ב"כאילו" מתגרשים.
אולי כל אחד מחכה שהשני יראה שהעניינים רציניים באמת ויתעורר.
בינתיים - לא מתעוררים.
בקצב הזה המצב יימשך כמות שהוא.
עד מתי? נו, זו היתה השאלה הראשונה שלך אי שם בתחילת הדף:
"עד מתי, אני שואלת, עד מתי?"
(ראיה שלא היתה פה שום תזוזה לאורך כל הדף העצוב הזה).

אז מי יתגרש פה? בשביל להתגרש צריך לפעול.
זה לא נכון שאין פעולה. הם בתהליך גישור ומגבשים הסכם.
העניינים מתנהלים בצורה עקומה מול הילדים ובעלה לא מוכן לעזוב את הבית לפני גיבוש ההסכם.
שני אלה פוגעים בתהליך ופוגעים בלמה ככה ומשפחתה, אבל פרידה יש גם יש וקשה לי לקרוא אחרת את הדברים.

_ואני דווקא חושבת שההתחלה עם דברים כמו הקלטות וכאלה, רק תדרדר את למה ככה וילדיה.
גם כשמתגרשים, יש לנסות לעשות זאת בתשומת לב ובמירב הכבוד, למען הילדים ולמען למה ככה.
ממש לא הייתי ממליצה להיכנס למקומות של התחשבנות כזאת.
נכון, בעלה של למה ככה אינפנטילי ולא בוגר, אבל עדיין יש לשמור על התנהלות סבירה ומכבדת מולו, למען ההליך._

עלי להבהיר את דבריי.
אין כאן קטע של התחשבנות מולו.
למה ככה בעצמה העלתה את החשש שהוא לא יתן לה לדרוש את כתובתה ויכריז עליה כעל אשה מורדת.
לפיכך, נתתי לה עצה טובה לתעד את פעולותיו, כולל אלו בהם הוא הולך ולא חוזר, ולא אומר מתי יחזור, כולל היחס לילדים, הכל!

למה?

כי כאשר מגיעים לבית דין או לבית משפט ותובעים גירושין, או נתבעים, חייבים לתת איזושהי סיבה מוצדקת לכך.
אם ל למה ככה יהיה תיעוד מסודר, היא תוכל ביתר קלות להסביר בדיוק מה קורה בבית ולא תתבלבל!
התיעוד מהווה גם הוכחה לכך שהיא לא מדמיינת, כי כאשר יש תיעוד מדוייק, של יום ושעות, לאורך זמן, למשל חודש, קשה לטעון כנגדה שהיא מבולבלת.

ההקלטות נועדו גם לצורך הוכחה, אם וכאשר בעלה יכחיש שהוא מקלל וגם לפני הילדים, יהיו לה הוכחות.

ולכן היא חייבת לקחת עורך דין כדי לגבש דפוס פעולה.
אישית אני לא חושבת שיש כאן מקום לגישור. ברור כשמש שכל העניין של הגישור הוא בשביל הבעל שימשוך כמה שיותר זמן בבית. הוא חי סך הכל כמו רווק, עושה מה שבא לו. לא היא ולא הילדים מעניינים אותו. הוא לא צריך לשכור דירה שתעלה לו כסף. בקיצור, הכל משחק לטובתו והוא יודע ומודע לכך.
הוא אף משחק ברגשותיה של אשתו באופן מתוחכם ומדי פעם יוצא להם לשוחח ברוגע על העניינים. כך, הוא מצליח לגרום לה לאשליה שאולי הוא לא יעזוב אותה.

אם הרווחה תיכנס לעניינים, או אז ,יערכו לה בדיקות מסוגלות הורית , וכפי שאני מכירה "קצת" את המערכת היא לא תעמוד בזה , ויותר מזה , היא תחוייב לעבור בדיקות "פסיכודיאגנוסטיות" אשר לאור המצב , חוו"ד שתתקבל תהיה בפירוש נגדה. ומה אז יגידו כל "היועצות" ???

יכול להיות שזה נכון. איני יודעת. אני רק יודעת לספר מתוך נסיוני שאף אחד לא עשה לי שום בדיקה פסיכו-משהו, ושום בדיקה למסוגלות הורית! להיפך! ברווחה עדיין תומכים בי מכל הלב, עוזרים ועוזרים ועוזרים. לפי דעתי זה רק טוב לפנות לרווחה.
_ואם למה ככה תתחיל להכניס את הרווחה לכל פיפס כמו השמפו, חייה יהיו איומים הרבה יותר מעכשיו.
הרווחה תיכנס לכל דבר שלמה ככה עושה, יעשו לה בדיקות למסוגלות הורית, לא ייאמן כמה רפש יוטח בפניה על ידי האדם הילדותי והנקמן המכונה בעלה לבינתיים._
השמפו הוא לא "כל פיפס", זהו ביטוי מסויים לאלימות שצריך להיבדק! שוב. צריך לשאול את למה ככה מה נראה לה, כי היא זו שנמצאת שם. אבל להכריח ילד להשתמש בשמפו מסויים זה סוג של השתלטות. האב מנסה להשתלט על האם באמצעות הילד, להטות את הילד לצד שלו. בקיצור - להשתמש בילד לצרכיו הפרטיים! אנחנו פה שמענו על שמפו, אבל אולי יש עוד דברים??
ושוב, אני לא יודעת למה הרווחה עושה חיים איומים, אני ברווחה כבר כמעט שנה ואף אחד לא עשה לי חיים איומים, ברוך השם. להיפך! הם רק מעודדים אותי ומחזקים אותי. ואם יש מקרים הפוכים - אז שוב, איני יודעת. אבל זו לא סיבה לדחות את הרווחה לחלוטין.

ודבר אחרון לגבי ההתבטאויות פה בדף. אני מציעה ל למה ככה למחוק כמה תגובות אחרונות של השתלחויות וכך לשים לזה סוף. אם יש כאן נשים שרוצות להתווכח שיפתחו דף חדש בשם ויכוחים והתנצחויות בנוגע לדף אבאסבבאואמאקרציה דף זמני

הרווחה יכולים לעזור ויכולים לגרום הרבה נזקים. אין דרך לדעת מראש.
לפי ההיכרות שלי מיד שנייה ומיד שלישית, נגרמו גם עוולות ומצוקות בגלל הרווחה.

למשל, אבא עזב את הבית, אמא רצתה לעבור דירה לגור ליד הוריה ומשפחתה ועברה, הילדים התחילו ללכת לבתי ספר חדשים, רכשו חברים, ואז היא הוכרחה לחזור עם הילדים למקום המגורים הקודם עד סוף שנת הלימודים כדי שהילדים לא ינותקו מסביבתם הטבעית (האב פנה לבית המשפט ועירב את הרווחה). וזה כשלכולם ברור שבסוף שנה"ל אמא תעבור דירה למקום החדש. כמובן שהאב לא היה שם, והילדה בת ה 13 סירבה פשוטו כמשמעו ללכת לביה"ס במקום המגורים הישן וישבה חצי שנה בבית. המלצת העובדת הסוציאלית שבאה לביקור נוסף לאחר חודשיים שהילדה הייתה בבית - חשוב מאוד לשהישאר במקום המגורים הישן כדי שיהיו לה חברות. הילדה לא נפגשה עם אף חברה כל התקופה הזו, דווקא במקום החדש היא כן התחילה ליצור קשרים. GO FIGURE

מקרה אחר - משפחה חרדית. אמא לא מתפקדת (להשערתי דיכאון לאחר לידה שהתחיל מזמן ונמשך עם כל ילד שנוסף למשפחה) אבא שהוא מטפל בלעדי בילדים - מעיר, מכין לב"יס ולגן, אוסף חזרה, מבשל, מקלח, מטפל. קצה נפשו במצב ועזב את הבית (לא נכנסת לדיון אם פעל נכון או לא). אמא התלוננה במשטרה שהוא היכה אותה ואת הילדים. זה לא נכון. המשטרה מאמינה לאמא, מוציאה אותה ואת הילדים מהבית למעון לנשים מוכות. במעון רואים שאמא לא מתפקדת וכותבים דו"ח שאומר את מה שאבא ידע כל הזמן. לוקחים את הילדה הגדולה להסתכלות, במסגרת חילונית (הם חרדים, כן?). לאבא אין מילה בעניין (כמובן שלא מקובל עליו שביתו תגור במסגרת חילונית, אבל אף אחד לא שואל אותו). הילדה שם כבר 4 חודשים והדו"ח עדיין לא נכתב. בינתיים מותר לו לראות את הילדים שעה בשבוע, כי זה מה שאפשרי במסגרת המעון, כי בגלל שהוא "אבא מכה" הביקור צריך להיות בפיקוח. ראו שהילדים מתים עליו, נורא רוצים להיות איתו, לא מפחדים ממנו, מתגעגעים אליו, והבטיחו לו שהם יעברו למעון אחר שבו הוא יוכל להיפגש איתם שעתיים בשבוע. הם עברו מעון. עדיין לא מסתדר מבחינת המערכת שהוא יראה אותם יותר. עכשיו רוצים להוציא את הילדים מהבית למסגרות טיפוליות כי אמא לא מסוגלת לטפל בהם. לו, שטיפל בהם כל השנים האלה, לא נותנים כי היא התלוננה שהוא היכה אותה.
ילדים מסכנים מסכנים ואין מה לעשות הלב נקרע. והעובדת הסוציאלית מאמינה לאמא אז זהו.

הינו רוצים לחיות בעולם שבו גורמי הרווחה עוזרים למי שצריך. בעולם שלנו גם עובדת סוציאלית היא בן אדם שיכול לטעות.

סלעית. גם הסיפורים שהבאת לא מראים בהכרח שהרווחה טעתה. יתכן שאת לא מכירה את כל העובדות. קשה לי להאמין שדברים שהם כל כך ברורים מבחוץ יראו הפוך לרווחה. הסיבה היחידה היא שמבחוץ לא מכירים את כל הסיפור.
אני יכולה לדמיין לעצמי מה הגרוש שלי מספר על הרווחה ואיזה "נזק" הם גורמים לילדים ועוד סיפורי סבתות. בוודאי בני משפחתו הקרובים המומים מהיחס של הרווחה ולא מבינים איך הרווחה פועל בדיוק "הפוך" ממה שצריך ועוד.

אגב, לגבי הסיפור השני, די תמוה בעיני שהאבא עזב את הבית ועכשיו הוא מתלונן שיש לו רק שעה בשבוע.
ודבר אחר - גם לאמא לא מאמינים ישר. חוקרים אותה טוב טוב.
בכל פעם שאני הולכת לרווחה, העו"סית רושמת כל מילה שאני אומרת ובודקת איתי כל מיני דברים. אילו לא הייתי אומרת את האמת, זה היה מתגלה מהר מאוד. מה גם שהם לוקחים בחשבון גם דוחות משטרה ועוד נתונים והם גם מתרשמים מהאבא. אני יודעת שאצלי, העו"סית סיפרה לי, לאחר המון זמן (כאשר ביקשתי ממנה לשוחח עם הגרוש באיזה עניין) שכל השיחות שלהם היו לשווא ושאי אפשר לתקשר איתו כלל.
בקיצור, אני עדיין חושבת ש למה ככה יכולה לפנות לרווחה. אבל ברור כשמש שלפני כן עליה לפנות לעורך דין ממש טוב, גם דרך הסיוע המשפטי.

כשאני אומרת יד שנייה, אני מתכוונת להיכרות מאוד מעמיקה עם הנפשות הפועלות. גם לי קשה להאמין עד כמה עו"ס ושופט יכולים להיות אטומים. יש הרבה טובים, אבל למה ככה לא יכולה לדעת על מי היא תיפול.
הסיפור השני הוא מיד שלישית אז אני לא יכולה לדון בו לפרטים.

העו"סית רואה לנגד עיניה את טובת הילדים כפי שהיא מבינה אותה, וטובה זו יכולה להיות מאוד מנוגדת לטובת האם ומאוד לטובת האב.
למשל - אבא לא טורח לבוא לביקורים שהוא זכאי להם (ואומר לילדים כל הזמן שאמא לא מרשה לו לבוא, שהוא לא יכול כי הוא עובד נורא קשה כשהוא בנופש וכולי).
לדעת העו"ס חשוב מאוד שלילדים יהיה קשר עם אבא, לא משנה עד כמה הוא דפוק.
המסקנה - אמא צריכה להסיע את הילדים להיפגש עם אבא!
הדלק עליה ולא אין התחשבות במזונות, הזמן של ההסעות עליה (כאילו לא מספיק שהיא מגדלת אותם לבד) כאשר כמובן הוא לא טורח להודיע אם יהיה פנוי לראותם או לא, לפעמים כשהיא כבר אוטוטו בבית שלו אחרי חצי שעה נסיעה הוא מתחיל להציב תנאים שגורמים לכך שהיא תעשה אחורה פנה (לא תוכלי לקחת אותם חזרה ב 8 כמו שכתוב בהסכם, תבואי ב 10 או אל תבואי. יש למחרת בי"ס - אז מה).

במקרה הראשון אבא יודע להציג יפה יפה כמה הוא אוהב ומסכן מול העו"ס והשופט, אבל ביום יום הוא מתנהג כמו חרא אמיתי. לא רק אל אמא, אל הילדים. כל התנהולותו פוגעת בהם, אבל זה לא מעניין את המערכת כי הוא לא מרביץ להם.
הנחמה היחידה היא שלאט לאט הילדים גדלים ורואים בעצמם בלי שאמא אומרת כלום איזה אבא יש להם.

אפשר להחליף עו"ס. ואפשר לפנות לבית משפט.
אפשר לנסות לתעד את ההתנהגות שלו (ההקלטות עובד יופי! שמים מכשיר קטן בתיק של הילד, אפילו תופרים אותו בכיס פנימי ומקליטים איך האבא מתנהג.).
אין כזה דבר ש"נופלים" על עו"ס ואין מה לעשות.
אם לאמא אין אוטו?
אם אין לה כסף?

ומה פירוש שלא מעניין את המערכת היחס לילדים כי הוא לא מרביץ להם? יש גם אלימות מילולית ונפשית. בוודאי שמתייחסים לזה.
בקיצור, לא קונה את הסיפור. לא בגלל שאני חלילה לא מאמינה לך. אני מאמינה לך. אבל אין לך את כל התמונה.

אבל בואי לא ניכנס לויכוחים. גם אם למה ככה הולכת להתייעצות עם עו"ס, עדיין לא מקטלגים אותה בשום מקום.

אני הלכתי לפני יותר משנה לעו"סית ברווחה, סיפרתי לה שאני רוצה להתגרש ומה המצב בבית. הייתי אצלה פעם אחת ויחידה והיא לעולם לא חזרה אלי!
רק כאשר המשטרה נאלצה להתערב, התקשרו אלי מהמחלקה לטיפול במשפחה שמטפלת באלימות והציעו לי לבוא אליהם. הציעו - לא חייבו, לא קטלגו, לא ניסו לבדוק כלום!

ושוב, לפני כל פניה לכל גורם שהוא, צריך לפנות לעורך דין! מאוד מאוד חשוב!
הבעיה העיקרית של למה ככה, תהיה בסופו של דבר להסביר איך זה שהיא לא פנתה לעורך דין ולא ניסתה לסלק אותו מהבית אם המצב כל כך קשה. היא לא תדע להסביר זאת כי הוא, בעלה, מסובב אותה כל הזמן ומשאיר אותה על PAUSE ומטלטל אותה לגישור וכו'.
איך היא תסביר שכבר יותר משנה המצב בלתי נסבל והיא עדיין לא פנתה לבית משפט?

הפסיביות תשחק בסוף נגדה, ולכן חשוב מאוד מאוד לקחת מייד עורך דין ולהתייעץ.

למה ככה יקרה, סליחה על כל הויכוחים בדף שלך, רק רוצה לתמוך בך ולחזק את ידייך. מה שאת עוברת זה סיוט במלוא מובן המילה. בעלך מתעלל בך ללא רחם ואת חסרת אונים וחסרת עזרה.
אנא פני לקבלת עזרה וצרי קשר עם עורך דין.
עלייך להתחיל לפעול ולשים עובדות בשטח. אם את רוצה שהוא יעזוב, אז תעזיבי אותו. עשי כל שביכולתך להעזיב אותו. חשבי באיזה אופן, תתייעצי. זה מאוד ברור שהוא סוחב את ההסכם כדי שלא ישלם על דירה אחרת.
אם הוא מתעלל בך נפשית, מקלל אותך ומונע ממך לחיות באופן חופשי, אפשר לשקול צו הרחקה.
העיקר שתעשי משהו בפועל, והגישור הזה נראה לי לא לעניין בכלל.
חזקי ואמצי!
ושתדעי לך, שלמרות כל הפחד, אפשר ואפשר לפרוח ולצמוח אחרי גירושין.

_אפשר להחליף עו"ס.
אין כזה דבר ש"נופלים" על עו"ס ואין מה לעשות.
ואפשר לפנות לבית משפט._
השופט הזה הוא זה שהכריח אותה לחזור למקום המגורים הישן, זוכרת? כך שלחפש אצלו צדק וחסד זה לא רעיון טוב.

אם לאמא אין אוטו?
היא באמת שוקלת למכור אותו, הבעיה היא כמובן שזה יקשה עליה את חיי היום יום.

אם אין לה כסף?
אין לה כסף. יש לה משכורת מינימום, ויש לה 4 ילדים. את יודעת כמה חייבים לשלם מזונות לילד? קצת יותר מאלף שקל. ואחרי גיל 18 זה יורד, אע"פ שהחיילת לא מפסיקה לאכול ועדיין צריכה בגדים ולא זורקים אותה מהבית ועוברים לדירה יותר קטנה.

בקיצור, לא קונה את הסיפור. לא בגלל שאני חלילה לא מאמינה לך. אני מאמינה לך. אבל אין לך את כל התמונה.
הו, תמימות קדושה. מאחלת לך שלעולם לא תהיה לך סיבה לשנות את דעתך.

שתדעי לך, שלמרות כל הפחד, אפשר ואפשר לפרוח ולצמוח אחרי גירושין.
לשם שינוי אני מסכימה איתך. אפשר ואפשר.

למה ככה, את יכולה למחוק את כל מה שכתבתי לאחרונה אם זה לא מתאים לך בדף שלך.

מישהו הבחין בכך שבעצם למה ככה כבר לא משתתפת בדף שלה?!?מעניין למה!?!

אני עם מתחילה להיבנות. אולי המקרה שלה היה יותר קיצוני. אבל הבסיס של הדברים שלה הוא נכון לחלוטין.
היא גם עברה את זה הכי בהצלחה שאפשר.

_לכן היא חייבת לקחת עורך דין כדי לגבש דפוס פעולה.
אישית אני לא חושבת שיש כאן מקום לגישור. ברור כשמש שכל העניין של הגישור הוא בשביל הבעל שימשוך כמה שיותר זמן בבית. הוא חי סך הכל כמו רווק, עושה מה שבא לו. לא היא ולא הילדים מעניינים אותו. הוא לא צריך לשכור דירה שתעלה לו כסף. בקיצור, הכל משחק לטובתו והוא יודע ומודע לכך.
הוא אף משחק ברגשותיה של אשתו באופן מתוחכם ומדי פעם יוצא להם לשוחח ברוגע על העניינים. כך, הוא מצליח לגרום לה לאשליה שאולי הוא לא יעזוב אותה._

מסכימה עם כל הדברים האלה. גם אם את לא רוצה לוותר לגמרי על הגישור. את חייבת עורך דין שיראה לך איך מוציאים אותו מהבית. זה שהוא נשאר בבית זאת התעללות בך ולוקח לך את כל הכוחות. לא יישאר בך כל כוח להשיג מה שמגיע לך.

עדכני אותנו, למה ככה.
וזכרי שאנחנו לטובתך ומחכות לשמוע ממך.

כל מה שהתכוונתי להגיד, היה שלמה ככה לא צריכה להסלים את המצב הקיצוני ממילא, ולהכניס לחייה את גורמי הרווחה שהם רק בני אדם ויכולים בקלות לטעות או, גרוע מזה, להיות מוטעים. חבל.

יש לנסות להתנהל בהוגנות המירבית, דווקא בגלל, שהאב אינו מתנהל כך!

ואין מדובר פה במקרה קיצון כמו אלימות פיזית או מילולית כלפי הילדים, שאז זה קו אדום.

ולגבי השמפו - גם אני מחייבת את ילדיי הפעוטים להשתמש בשמפו מיוחד לילדים שאינו צורב בעיניים, ולעולם לא בשמפו שלי.......
כפייה, נו?

שליחה על ידי תמרי* » 30 יוני 2010, 09:52

_אני אדבר עם אבא, אבדוק למה הוא התכוון.
היום דיברתי איתו. אז הוא אישר את זה. "שהילד יתרגל"._
או רורה , שימי לב לתשובתו של האב. לא נראה לי שמדובר בדאגה לילד.
למה ככה , אנחנו איתך. וזכרי שאנחנו לטובתך ומחכות לשמוע ממך.

יקרות, אני מתנצלת, לפעמים אני נטולת מחשב (או אינטרנט).
לפעמים נטולת פנאי לכתוב, לפעמים נטולת חשק...

ניסיתי למחוק בעבר פוסט ולא הצלחתי, לא יודעת למה. מצד שני ההסתעפויות שהדיון המרכזי עובר מעניינות בפני עצמן.

אני מתה לישון, אז אגיב ואעדכן בקצרה.
הסיפור של השמפו נתפס בעיני באופן חמור. לא לגופו של עניין, אלא כהמחשה לאטימות ולהתעללות שהילד חווה. הילד קרוע בין שני הוריו (אבא: מחשב ללא הגבלה, ממתקים בכמויות וגם במקום אוכל, הליכה לישון מתי שרוצה ואיפה שרוצה, לעולם לא מצחצחים שיניים; אמא: הגבלת שעות מסך, אוכל סביר, הליכה לישון עד תשע, צחצוח) (וגם: אבא: אמונה באלוהים, שמירת שבת ועוד; אמא: חילונית באמונותיה ובמנהגיה) (ועוד, נו, לא יוצאים מזה).
אז הילד קרוע, ומנסה לרצות (קמץ בר') את שנינו, ולמנוע חיכוכים בינינו בכל מה שקשור אליו.
ובכלל הילד במצוקה עמוקה, שהרי הוא מרגיש בגדול מה קורה.
נראה לי שכל בר דעת היה מבין שבמצב נפשי רעוע שכזה, צריך לרכך עבור הילד את המפגשים עם המציאות בבית, לא לחדד אותם. לא כל שכן אבא שלו.
ואז, בעודי יושבת איתו כשהוא מתקלח הוא פתאום נלחץ נורא. "אבא אמר לי שאני חייב לחפוף בשמפו שלו".
מה בדיוק אבא מנסה להשיג בזה? לאלוהים הפתרונים.
אטימות והתעללות. אפילו בהעדרו, אבא מייצר לילד זירת עימות שהוא (הילד) מוצא את עצמו, לחרדתו, במרכזה. ועל מה מדובר, לעזאזל, על שמפו?
אגב, כמובן שלא אמרתי לו במה לחפוף. אני משאירה לו להחליט. כך גם עם הסבון. הילד מת על השמפו שאני קונה, ומאידך גם על הסבון שאבא קונה.

מחקתי הערה של הטרול

מדוע את לא מתייחסת לנושא העורך דין,ישנה תחושה כי את מתעלמת מכך?
נשמח לשמוע מדוע.

שליחה על ידי וואו* » 01 יולי 2010, 09:04

_הילד קרוע בין שני הוריו (אבא: מחשב ללא הגבלה, ממתקים בכמויות וגם במקום אוכל, הליכה לישון מתי שרוצה ואיפה שרוצה, לעולם לא מצחצחים שיניים; אמא: הגבלת שעות מסך, אוכל סביר, הליכה לישון עד תשע, צחצוח) (וגם: אבא: אמונה באלוהים, שמירת שבת ועוד; אמא: חילונית באמונותיה ובמנהגיה) (ועוד, נו, לא יוצאים מזה).
אז הילד קרוע, ומנסה לרצות (קמץ בר') את שנינו, ולמנוע חיכוכים בינינו בכל מה שקשור אליו._

וואו איזה הבדלים דרמטים ומן הדף אפשר להוסיף עוד כמה הבדלים. השמפו הוא טיפה בים של קיצונויות.

שליחה על ידי מיכל* » 01 יולי 2010, 16:39

_מדוע את לא מתייחסת לנושא העורך דין,ישנה תחושה כי את מתעלמת מכך?
נשמח לשמוע מדוע._

מה בדיוק אבא מנסה להשיג בזה? לאלוהים הפתרונים.
הוא אמר לך מה הוא מנסה להשיג בזה. הוא רוצה "שהילד יתרגל".
זה ודאי קשה מאוד במצב הנכחי אבל כדאי שתנסחו רשימת כללים להתנהגות עם הילדים. שלא יהיו החלטות חד צדדיות וחוקים חדשים ללא הסכמה.
למה ככה, לדעתי עליך לעשות ככל שביכולתך על מנת להוציא אותו מהבית בדרכי שלום בהקדם ולא לתת לו לנפנף אותך בהצהרותיו שהוא נשאר עד שינוסח ההסכם ביניכם.
הסיר לחץ שאת מתארת הוא בלתי נסבל עבורכם ובודאי שעבור הילדים.
חיבוק אמיץ.

כדאי שתנסחו רשימת כללים להתנהגות עם הילדים
ממה שכתוב פה אין הצלחה מינימלית בלנסח איזשהי הסכמה ביניכם
בגלל זה יש פה קוראת שממשיכות לתהות למה את מאפשרת לבן זוגך הלא בוגר והלא אחראי לנהל את הענינים ולמה את ממשיכה לסבול?
אם היית לבדך בתוך הזוגיות הזו לא הייתי ממהרת לשאול אבל בשעה שאת אדם בוגר ילדיך הם רכים ולא אשמים במצב
לא מגיע להם לסבול את הקונפליקט הזה
ולגדול בבית עם אמא כעוסה/כאובה/מתוסכלת/סובלת
עד כה נראה היה לי שהתעלמת ממה שכתבתי
אז זו התגובה האחרונה שלי
בבקשה תגאלי את ילדיך מיסורייהם, תשתפי אותם במצב [שהם כבר יודעים ומודעים ועול השתיקה רק מעצים את היות המצב בלתי אפשרי]
[עו"ד????]
בהצלחה...

חבר'ה תניחו ל למה ככה. היא לא מתעלמת וגם לא מתעללת בילדיה, ואי אפשר לצפות שמתוך עיצות אינטרנטיות אכן תהיה כאן פעולה.
אין ספק שקשה לה מאוד והיא בכלל לא אוהבת את המצב בו היא וילדיה נמצאים.
נכון שהיא אדם בוגר, אבל היא במצוקה! אדם במצוקה, בוגר ככל שיהיה, אין לו את כל הכוחות לפעול בצורה מקסימלית.
היא הלכה לגישור, ציפתה לעזרה אך זו בוששה לבוא.
אני מתארת לעצמי שהשתיקה שלה כאן מעידה על פסק זמן של חשיבה, של אגירת כוחות, של חשיבה לאיזה כיוון ללכת ובמי להיעזר.
תגובות בסגנון "אז זו התגובה האחרונה שלי" לא עוזרות לה בכלל וגם לא מובילות אותה לשום מקום.

כן, היא הבינה שצריך עורך דין והבינה שהיא צריכה להוציא אותו מהבית והבינה הכל. אבל בין ההבנה השכלית לבין הפעולה, עוד הדרך ארוכה.

למה ככה יקרה, שתדעי לך שיש פה הרבה נשים שפשוט תומכות בך לכל דבר. אגרי כוחות וחשבי עם עצמך מה הכי טוב לעשות במצבך.
נותנות לך את הזמן ותומכות בך מרחוק.

_למה ככה? יקרה, שתדעי לך שיש פה הרבה נשים שפשוט תומכות בך לכל דבר. אגרי כוחות וחשבי עם עצמך מה הכי טוב לעשות במצבך.
נותנות לך את הזמן ותומכות בך מרחוק._

מתחילה להיבנות, את פשוט נפלאה. בכל מקום שאני רואה את הניק שלך, אני מיד קוראת אותך.

תגובות בסגנון "אז זו התגובה האחרונה שלי" לא עוזרות לה בכלל וגם לא מובילות אותה לשום מקום.
נכון. גל, מה הרווח שלך בלהודיע שתגובתך היא האחרונה? אם את לא רוצה לכתוב יותר, אל תכתבי פשוט. את לא חייבת להכריז על זה. אם חשובה לך תגובה, כתבי ללמה ככה שחשוב לך לשמוע תגובות.

כשמישהי נמצאת בתוך מלחמת עולם היא מותשת ולפעמים אין לה כוח אפילו לכתוב מילה.

למה ככה?? יקרה, שתדעי לך שיש פה הרבה נשים שפשוט תומכות בך לכל דבר. אגרי כוחות וחשבי עם עצמך מה הכי טוב לעשות במצבך.

תודה יקרות. מתחילה, קוראת וקוראת2, תגובותיכן קלעו אל ליבי וגם אל המצב.

וחוץ מזה, גל, עם יד על הלב, עד כמה את יודעת מה זה להיות עם שלושה ילדים קטנים, מול איש שגם כשיצא מהבית ימשיך להיות אבא שלהם?

מה את יודעת על ההתנהלות של רשויות הרוווחה במצבים כאלה?

תעשי טובה, תחשבי על זה קצת לפני שאת מתקיפה את למה ככה.

חברות יקרות,
אני דווקא מאוד מבינה את אמירתה של גל ושל שתי הנשים הנוספות שעזבו את הדף בעבר בהפגנתיות בשל אותה סיבה.
הרצון הוא לסייע ללמה ככה? ומתיש לקרוא למעלה משנה על כך שהיא לקראת פרידה אך בפועל אינה מתקדמת בינה לבין עצמה בנושאים חשובים ואינה נעזרת בעו"ד.
קשה לאורך זמן לשמוע את מריחת הדברים.
לדעתי בעלה לא עוזב את הבית לפני שהיא חותמת על ההסכם בגלל שהוא בטח מבין שהיא עשוייה למשוך אותו כך עוד הרבה מאוד זמן.
למה ככה הכל מתחיל בנו.

קשה לאורך זמן לשמוע את מריחת הדברים.

החיים הם לא סרט ודף באינטרנט אינו סיפור. תהליכים לוקחים זמן.

הרצון הוא לסייע ללמה ככה?? ומתיש לקרוא למעלה משנה על כך שהיא לקראת פרידה אך בפועל אינה מתקדמת בינה לבין עצמה בנושאים חשובים ואינה נעזרת בעו"ד. קשה לאורך זמן לשמוע את מריחת הדברים.
אם כך, טוב שהן עזבו את הדף. ממילא כך לא נותנים תמיכה וסיוע ללמה ככה.

מצטרפת לתמיכה ללא שיפוטיות,
החיים הם לא סרט ודף באינטרנט אינו סיפור. תהליכים לוקחים זמן.

תמיכה נשית ורכה, אני איתך למה ככה.

גל, תובנה ופלונית כרגע, השיפוטיות שלכן ממש לא במקום וגם מעידה על יהירות ואולי אפילו חוסר הבנה של מצב כזה.
גירושין זה תהליך קשה בצורה בלתי רגילה, על אחת כמה וכמה כשאחד מבני הזוג מתנהג כמו האבא.
מי שלא עברה את זה אין לה מושג איך היא היתה עוברת את זה, ומין הראוי שלא תהפוך לצדקנית וצודקת בעיני עצמה על חשבון למה ככה.
גם אני הייתי "גיבורה" עד שהתגרשתי בעצמי והבנתי כמה זמן זה לוקח וכמה כאבים וכמה קשיים להגיע להסכם סביר.
אין לי ספק שאתן לא אמהות יותר טובות או יותר דואגות לילדיכן מאשר למה ככה.
אז אם יש לכן תובנות בונות, שתפו. אם לא, זה ממש לא עוזר ללמה ככה, אלא רק לעצמכן.

לפעמים צריך לנער את הסובל על מנת לעשות את השינוי,גם עם הדבר כואב!
"כל הכבוד" שלקחתן על עצמכן לנער מישהי שאתן לא מכירות את המקרה שלה לפרטים. אבל עדיף שתישארו בביקורת בונה ובלי איומים שתעזבו את הדף כמו גל הנה אמא (לא השיבו לך, אז את מודיעה על עזיבה? נו באמת). אם אתן חושבות שהילדים סובלים, אמרו בעדינות שעדיף לילדים הפירוק וכיוצא בזה.

מישהו השתמש בניק שלי!
אני קוראת בדף הזה כבר זמן רב אבל לא כתבתי בו כמדומני מעולם.
אולי פרח.
אני מקווה שזה נעשה בתום לב בכ"ז הניק שלי לא כ"כ מתוחכם
ושזה לא טרול!
למה ככה קטונתי מלייעץ לך.
מקווה שתמצאי את הדרך שטובה לך.
@}

_מתיש לקרוא למעלה משנה על כך שהיא לקראת פרידה אך בפועל אינה מתקדמת בינה לבין עצמה בנושאים חשובים ואינה נעזרת בעו"ד.
קשה לאורך זמן לשמוע את מריחת הדברים._

וואלה צודקת. מתיש. למה ככה, הקוראות מותשות והדף והסיפור אינם מתקדמים בזריזות שהן מצפות לה... נותנים לך פה עצות ואת לא פועלת לפיהן. רוצות את הכסף חזרה ומבטלות את המנוי.
די, בחייך, מתיש אותך? קשה לך שלא פועלים לפי העצות שלך? אל תקראי. אבל להאשים בזה את למה ככה? היא התחייבה לעשות מייד את כל מה שמציעים לה?
בשביל מי הדף הזה, בשבילך או בשבילה? נדמה לי שיש לה מספיק דברים על הראש גם ככה.
פה זה כמו חזיה: לא תומכת לא צריך

וברצינות: למה ככה זקוקה לכוחות נפש אדירים לעבור את מה שהיא עוברת.
אף אחד לא מושלם ולא כל מה שהיא עושה מצליח. ההתנהגות של האבא יכולה להעביר כל אדם על דעתו וקשה לפעול במלוא היעילות במצב רגיש וקשה כזה.
היא סופגת מספיק.

מישהו השתמש בניק שלי!
מחקתי את ההערה של מי שהשתמש בניק שלך. יש פה טרול שמסתובב וזה דף רגיש מדי בשביל המשחקים המעוותים שלו.

וקוראת2, אני חותמת על כל מילה שלך!

וקוראת2, אני חותמת על כל מילה שלך!
גם אני כמובן

היום התקיימה עוד פגישת גישור. התקדמנו.
פחות או יותר סגרנו כבר את הכל.
הוא יאסוף את הילדים פעמיים בשבוע, פעם אחת ב-5 אחה"צ ופעם שניה בצהריים מהמסגרות, והם ילונו אצלו. וכל סופ"ש שני, משישי בצהריים או אחה"צ, עד ראשון בבוקר.
ביקשתי להכניס לחוזה את מועד העזיבה. אפילו משהו כמו "תוך חודש מיום סגירת ההסכם". הוא צריך לחשוב על זה.
הוא לא משתתף ברכישת אוטו עבורי. צריך לתת תשובה אם מסכים שאת הסכום המופלג של כמה אלפי שקלים שנקבל עבור הגרוטאה, לא נחלק בינינו אלא הוא יוקדש לרכישת האוטו החדש.
המגשרות הביאו (רק) היום נוסח סטנדרטי של חוזה, אותו יש לשפץ ולהתאים. כתוב שם שההחלטה להתגרש היא בהסכמה הדדית. התרעמתי, אין כאן שום הדדיות! להיפך, יש כאן חד צדדיות! אז התחרקשנו סביב זה. טענתי שאני נאלצת להסכים לרצונו להתגרש. שבמצב הנוכחי הבלתי נסבל אני לא רוצה להמשיך, אבל הראוי בעיני היה להתמודד עם הקשיים ולא לשבור את הכלים. הוא נגנב מהאופציה שכשישאלו אותי בבית המשפט אם אני רוצה להתגרש ממנו, לא אגיד בפה מלא ובקול רועם "כןןןןןןןן!". הוא אומר שאם הם מוצאים אפילו ספק קטן אצל אחד מבני הזוג, הם שולחים את בני הזוג לנסות לעשות שלום בית, וזה עלול לקרות שוב ושוב.
מה אני אמורה לעשות כאן? הוא נחרץ עם החלטתו, והחיים בבית בלתי נסבלים, ולא נותר לי אלא להסכים לגירושים. אבל להציג את זה בתור החלטה הדדית, או להיראות שלמה עם זה - איך אני יכולה??

אחרי הפגישה הוא הציע בנדיבות להקפיץ אותי למוסך ושנמשיך לדבר. הוא היה ידידותי לסביבה. כשדיברתי שוב על מצוקת הילדים ועל כך שחיוני לדבר איתם על הדברים באופן גלוי הוא ביקש לילה לחשוב על זה.
סיפר שישנה דירה שמתפנה ברחוב סמוך, הוא לא ראה אותה אבל היא נשמעת מתאימה וגם זולה. שיתף אותי בהתלבטות.
תיארתי לו מהצד את הדרך שהוא עושה עם השנים, ככל שהוא מבין ומפנים שלהיות הורה ולהיות דודי שמחה זה לא בדיוק חופף. הלילה למשל, הקטן העיר אותו בבכי, התעקש שהוא רוצה רק את אבא. אז אבא קם איתו ומהר מאוד התיישבו לראות סרט מול המחשב ב-2-3 בלילה. ואז גם האמצעי התעורר וקרא לאבא מהמיטה ואבא הזמין גם אותו לבוא לראות סרט. אחר כך האמצעי ביקש משהו לאכול והם הלכו למטבח. קל לנחש מה הקטנים היו מבקשים ומקבלים.
בשלב זה אני התערבתי (קשה לישון כשקורים פסטיבלים בבית). אמרתי לאמצעי שאם הוא רוצה, אחתוך לו פרי. בסוף הסכמנו על תה עם דבש, איזה נשמה קטן. אמרתי לאבא - בזמן אמת, מול הילדים, עם אמוציות אבל בלי להתפוצץ - שמה שקורה כאן הוא לא הגיוני ולא צריך לקרות. שהוא מערער דבר כל כך בסיסי עבורם - יום ולילה. ביום ערים, ובלילה יושנים, למעט כשקורה משהו חריג. ואם רוצים לאכול - אז לא מוציאים מילקי או שוקולד אלא תפוח למשל.
בהתחלה הוא הגיב רע. לקח את המכנסיים והתחיל להתלבש והודיע שאם אני יודעת כל כך טוב מה לעשות, אז הוא משאיר לי להתמודד עם המצב. אמרתי לו (באנגלית וברמזים) שאם הוא עכשיו יוצא מהבית אז הוא דן את המסכנים הקטנים לחרדות ברמות עוד יותר גבוהות ממה שהם כרגע חווים, הנוכחות שלו הופכת להיות עוד יותר קלושה ושברירית - בלילה אבא ישן איתנו ובאמצע הלילה צריך לבדוק אם הוא עוד ישנו.
אז הוא ירד מזה (אנחת הרווחה שלי נשמעה למרחקים) ויצא רק לעשן סיגריה. נאלצתי למנוע פיזית מהקטן לצאת בעקבותיו (לאבא כבר מזמן לא אכפת שהקטנים מפזזים סביבו כשהוא מעשן). הוא צרח והתפתל לי בידיים.
אחר כך אבא אמר, כרגיל בסיטואציות האלה, שאני לא עוזרת לו כרגע. שהדברים שאני אומרת אולי יפים ונכונים, אבל הוא צריך עזרה כרגע. אז השבתי שלמען ה"כרגע-ים" העתידיים אין מנוס, צריך להעמיד אותם בפני עובדה שעכשיו יושנים וזהו. יבכו - יבכו. אם מרגילים אותם שבלילה אפשר לעשות מה שרוצים, זה רק מעמיק ומנציח את הבעיה במקום לפתור איתה.
הזמנתי את הילדים לישון איתי אבל כצפוי הם העדיפו לישון עם הסבבא. למרבה ההפתעה, הם נכנסו איתו למיטה בלי לצייץ!
הפי-אנד שכזה.

בחזרה לנסיעה שלי ושלו באוטו היום. תיארתי לו איך פעם, אם ילד היה מתעורר באמצע הלילה מיד כל האורות היו נדלקים ומתחילה חגיגה. עם הזמן הוא מתרסן. אמנם ההתקדמות איטית מאוד אבל בכל זאת ישנו כיוון ברור. גם זה שהוא קיבל, בגדול, את הדברים שאמרתי לו בלילה, היה מאוד משמח ומרענן. חוץ מזה גם הוא לא נהנה להסתובב בבית עם עריץ קטן באמצע הלילה כשהוא מת לישון. זה מצב של LOOSE-LOOSE לכולם.
וגם דיברתי איתו על הדפוסים הקיצוניים שלו. למשל שהוא יכול לחיות יום שלם על קולה, קפה וסיגריות, ובלילה לאכול בשביל כל היום. אז הוא מעביר את זה לילדים - גם מבחינת הדרך שבה הוא מטפל בהם (לא מזמן, למשל, האמצעי היה איתו בעבודה מהבוקר עד אחה"צ - והוא לא טרח לדאוג לו לאוכל. ממתקים כמובן שכן) וגם מבחינת הדוגמה האישית שהוא מפגין. בכל פעם אני עמלה מחדש להרגיל אותם לצחצח שיניים בערב, כשהוא באופן עקבי הולך לישון ולוקח אותם לישון ללא צחצוח, כאשר הוא נוכח.
בקיצור שום דבר חדש. אבל מפחיד שהם יהיו תחת חסותו וטיפולו באופן בלעדי חלק ניכר מהיומיום. אז בשיחה בינינו היום היה נראה שהוא מגלה הבנה מסוימת לבעייתיות שהעליתי.

למה ככה, פעם ראשונה שאני כותבת, אבל קוראת מהתחלה.
אני רוצה להגיד לך שאני מעריצה אותך, על ההתמודדות הבלתי אפשרית והכל כך קשה שאת עוברת.
אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין את מורכבות המצב שבו את נמצאת.
נשמע שאת עושה הכל בשביל לעבור את התקופה הקשה הזו בכמה שפחות נזקים ועושה מאמצים עילאיים על מנת שהילדים שלך יסבלו כמה שפחות.
זה מעורר השראה והערצה.
וגם,
_מצטרפת לתמיכה ללא שיפוטיות,
החיים הם לא סרט ודף באינטרנט אינו סיפור. תהליכים לוקחים זמן.
תמיכה נשית ורכה, אני איתך למה ככה._

אז תעזבי ואל תאיימי ואל תתנשאי את לא יותר טובה מלמה ככה בכלום !
ואו זה מה זה לא היתה הכוונה
פשוט ראיתי שלמה ככה לא מתייחסת לתגובות שלי, חששתי שאולי זה מעיק עליה [חששתי שאולי זה עלול להקרא לה כמו תגובות שיפוטיות וזו לא היתה כוונתי] והכרזתי על כוונתי להפסיק להעיק
[זאת היתה כמו צפירת הרגעה מבחינתי ולא שום צורה של תוקפנות או התנשאות]
למה קוראות פה מניחות את הרע ביותר על הכותב ושופכות כ"כ הרבה אגרסיות על מי שהן לא מכירות?

למה ככה באמת מאחלת לך ולבני ביתך רק טוב

הדף הזה כל כך עצוב.
לא יאמן כמה החיים יכולים להיות קשים.
מאחלת לך שתדעי ימים אחרים ושלא רחוק היום שכל זה יראה לך כחלום בלהה רחוק.

_זאת היתה כמו צפירת הרגעה מבחינתי ולא שום צורה של תוקפנות או התנשאות]
למה קוראות פה מניחות את הרע ביותר על הכותב ושופכות כ"כ הרבה אגרסיות על מי שהן לא מכירות?_
גל הנה אמא, את באמת רוצה לדעת? אם כן, אסביר.

אם כל כך הרבה כותבות נחמדות וטובו ראו את הדברים שלך כתוקפניים, יש סיכוי גדול שאת כותבת בתוקפנות (גם אם לא מכוונת), וכדאי לקחת אחריות על זה.
הנה דוגמא: בגלל זה יש פה קוראות שממשיכות לתהות למה את מאפשרת לבן זוגך הלא בוגר והלא אחראי לנהל את הענינים ולמה את ממשיכה לסבול?

זה שאת משתמשת פה בלשון רבים "יש פה קוראות" זה תוקפני. את צריכה לדבר בשם עצמך בלבד. זה נשמע שקבוצה ממש משתאה לנוכח ההתנהגות "חסרת האחריות" וה"פסיבית" של למה ככה. אז גם כשמדברים בשם קבוצה זה נשמע אגרסיבי (קבוצה נגד אחד), וגם שמביעים תמיהה ותהייה זה מתנשא. זה אומר: "איך זה יכול להיות שאת מתנהגת ככה?" זאת בעוד שמי שעברה את זה יודעת שלהתמודד עם בעל לא אחראי זה הדבר הכי קשה. הרי אם היה אחראי לא היה מתנהג כך. ובגלל שהוא לא אחראי, הוא לא משתף פעולה.

עוד דוגמה: בשעה שאת אדם בוגר ילדיך הם רכים ולא אשמים במצב לא מגיע להם לסבול את הקונפליקט הזה ולגדול בבית עם אמא כעוסה/כאובה/מתוסכלת/סובלת

שוב. זאת כתיבה מתנשאת, שיפוטית וגם מאשימה שהיא תורמת לסבל של ילדיה הרכים, לא פחות. בעוד שכל הדף הזה נפתח מתוך דאגה לילדים, ונמשך מתוך רצון שתישמר להם המשפחה. "לא מגיע להם לסבול" זה נשמע צדקני. כאילו היא מתעלמת מזכויותיהם הבסיסיות לאושר.

עד כה נראה היה לי שהתעלמת ממה שכתבתי אז זו התגובה האחרונה שלי

זה ממש תוקפני. השימוש ב"התעלמת" בניגוד ל"לא הגבת עדיין" הוא לא לעניין. ואם רצית לא להעיק, מן הראוי להוסיף שתנסי לא להעיק בעתיד. והכי טוב שתשאלי: "האם את לא מגיבה כי השאלות מעיקות עלייך?" ולא להודיע שזו התגובה האחרונה. זה ממש לא נעים.

בבקשה תגאלי את ילדיך מיסורייהם שוב, זאת האשמה צדקנית. זה אומר שבכוחה של למה ככה לגאול את הילדים שלה מייסורים והיא פשוט נמנעת מלעשות את זה. שוב, את הרי לא מכירה את המצב לאשורו. אז אולי זה ממש לא אפשרי להעיף את הבעל מהבית? אולי אם היא תגיד להם היא ממש מסתכנת בהתנהגות עוד יותר מטורפת שלו? גם אני חושבת שהיא צריכה להגיד להם. אבל אני לא אבקש ממנה, בשם המוסר, הצדק והקהילה, לגאול ילדיה מייסורים. אלא אגיד שאני תומכת בלגלות לילדים.

מקווה שעזרתי. אני לא חושבת שכתבת משהו בכוונה. לפעמים לא מודעים לטון ולניסוח התוקפניים.

פחות או יותר סגרנו כבר את הכל.
יופי. זה צעד גדול בכיוון הנכון @}

ביקשתי להכניס לחוזה את מועד העזיבה. אפילו משהו כמו "תוך חודש מיום סגירת ההסכם". הוא צריך לחשוב על זה.
זה מאוד חשוב ולדעתי חשוב להתעקש. זה מאוד מאוד מקובל להכניס כזה סעיף להסכם גירושים.

התרעמתי, אין כאן שום הדדיות! להיפך, יש כאן חד צדדיות! אז התחרקשנו סביב זה.
פה לדעתי לא כדאי להתעקש. אני מבינה את תחושתך ומה מפריע לך בניסוח הזה. אבל זה לא נותן לך שום יתרון.
אתם עוברים גישור. לגירושים. המצב ממשיך להדרדר ואף אחד לא מנסה וגם כבר לא רוצה לעשות צעד בכיוון ההפוך -- אם זה באמת המצב -- אז יש פה פרידה ואין טעם להכנס בהסכם לפרטים של מי יזם ומי רוצה יותר ומי התחיל. כדאי לגמור עם זה ולהתחיל בחייך החדשים.
נסי להפריד בין מה שכתוב בהסכם לבין מה שאת מרגישה. מבחינתך, צריך שבחוזה יכתבו כל הפרטים שחשוב לך שיתקיימו לאחר הפרידה. קר ומשפטי.

מפחיד שהם יהיו תחת חסותו וטיפולו באופן בלעדי חלק ניכר מהיומיום.
מה שאת מתארת זה נורא מרגיז. ממש מפוצץ. אבל ... אין מה לעשות. ככה הוא. אחרי כל כך הרבה שנים צריך להבין שאין טעם להסביר לו שוב ושוב כי זה רק מרגיז אותו ולא מקדם אותך.
כשאת מדברת ומבקשת הוא תופס אותך (כפי שאני מבינה את זה מתאורייך ומקווה שלא משליכה מעצמי), כמישהי שכל רצונה הוא לתת לו הוראות. האויב. הוא בכלל לא מקשיב ולא חושב שעצותייך יכולות להועיל אלא באות נטו כנגדו.
במצב החדש את תאלצי להתרגל לכך שאין לך שליטה על החינוך של הילדים כשהם אצלו. ככה זה. לא תהיה לך ברירה אלא לשחרר.
ואת יודעת מה, את תגלי שיש לזה הרבה יתרונות.
לא יהיו אצלך פסטיבלים באמצע הלילה אלא רק אצלו.
לא אתפלא אם אחרי כמה פעמים כאלה כשהוא יהיה אחראי על הערתם בבוקר והבאתם למסגרות בזמן הוא ידע טוב מאוד לשים לזה סוף בעצמו.
כשהם יהיו איתו הוא לא יוכל לצאת לבילוייו הליליים ולא יוכל לברוח מאחריות.
לא אתפלא אם תפקודו כאב ישתפר פלאים.
בענייני תזונה ובריאות אין כנראה לפי תאורייך מה לסמוך עליו. עצתי לך -- מכיוון שממילא יהיה בלתי אפשרי לשנות את ההרגלים שלו -- עזבי את זה. אל תחקרי את הילדים מה אכלו וכמה והאם צחצחו שיניים. כשהם אצלו הם אצלו וכשהם אצלך נהגי בהם כפי שאת מוצאת לנכון. את תגלי שזה לא כל כך נורא. ושהם בסדר גמור. ולמרות שהוא אבא סבבא הם ידעו ויודעים להעריך אותך ואת דאגתך.

קוראת2 אני מסכימה איתך בכל מה שכתבת.
בהתחלה חשבתי להציע ל למה ככה להתעקש על כך שהילדים יאכלו נורמלי גם אצל האבא, אבל בדיעבד, את צודקת יותר, כי הילדים יבינו בסוף מי אחראי ומי לא והם בעצמם כבר יבקשו שהאבא יכין להם אוכל ראוי לשמו.

לגבי נושא הגירושין.
כאשר אחד מבני הזוג ממש רוצה להתגרש והשני לא, אז באמת יש אפשרות לכפות שלום בית, אבל אם השופט או הדיין אדם נבון, הוא יסביר לך שאי אפשר לכפות שלום בית על אף אחד, ואם הוא לא רוצה, אז אין מה לעשות.

מה שכן - חשוב שכן תאמרי שלא את יזמת את הגירושין, ולא רצית בהם, וכן רצית לתקן. זה עושה רושם חיובי וחוץ מזה יכולה להיות לך עילה מצויינת לתביעת הכתובה שלך (חפשי אותה, את תצטרכי להחזיר אותה לבית הדין בזמן הגירושין, וממילא שם גם כתוב כמה הוא התחייב לתת לך).

באופן אישי, נשמע שאת מאוד לחוצה מההשפעה של כל הסיפור על הילדים. הייתי מציעה לך להרפות ובגדול.
עלייך להבין שאת גם "ילדה" וגם לך מגיע לחיות כראוי. עשי מה שביכולתך, אבל לא יותר מזה. אל תלחיצי ואל תילחצי. גם לפי דעתי אין צורך להמשיך ו"לחנך" את הבעל בכל הנוגע לילדים. כמו שקוראת2 כתבה ובצדק רב, הם כבר יבינו מי כאן אחראי יותר ומי פחות. על מי ניתן לסמוך ועל מי לא. הם יתייחסו לאבא בסופו של דבר כ"סבבא" בלבד ואלייך בכל הכבוד הראוי.
הוא רוצה להישאר "סבבא" שיבושם לו. לא בעיה שלך. הוא יורה לעצמו ברגליים.

למה ככה יקרה, קודם כל, הלב יוצא אלייך. אני גם עברתי ועוברת גירושים קשים מנשוא, וזה כואב!!

אני מסכימה עם קוראת2 ומתחילה להיבנות בנוגע למנהגים הקלוקלים של האבא,
גם אצלינו אני מקפידה על אוכל בריאותי, סדר יום, בלי הרבה טלוויזיה וכיוצא בזה. והוא עושה מה שהוא רוצה. הוא הרבה יותר טוב מהפרוד שלך, אבל אני קצת מבינה מה את עוברת. העניין הוא שבאמת כשהם אצלו אין לך שום שליטה על זה. וכשאין שליטה, אז יאללה, שיעשה מה שהוא רוצה. מה שחשוב הוא שרוב הזמן הם אצלך. את הבסיס ואת תקני להם את ההרגלים הטובים. האמיני לי שהבן שלי מעריך את ההשקעה והסדר יום. אני רואה שזה הרבה יותר במערכת שלו מאשר הבלגן של אבא. כשהם יגדלו ויצטרכו כתף ועצה טובה ועזרה הם יבואו אלייך. הם יידעו על מי אפשר לסמוך. מבטיחה לך. (מצחיק. פתאום אני חושבת על זה שאת הפרוד שלי גידלו בבלגן נוראי, והיום הוא אובססיבי לסדר, ריכוז ומשמעת עבודה. אז מקסימים הם ייצאו יותר מדי מסודרים

)

הכי חשוב הוא שיש לך שלושה ילדים מקסימים (לי יש רק אחד, וזה הורס אותי

אני כבר בת 42. הסיכוי לעוד אחד קלוש ביותר). כשהכל ייגמר, נסי פשוט ליהנות מהם וליהנות איתם, להשתקם ולהראות לך ולהם שהחיים יפים, שיש להם אותך וזה את זה. וזה המון!

בקשר ליוזמת הגירושין, פה באמת חייבים עורך דין. בכלל, נראה לי שחובה פגישה אחת עם עורך דין לפני החתימה. הכל מאוד גורלי! אמנם תמיד אפשר לפתוח מזונות, אבל אל תוותרי על הכתובה ועל כל מה שאת יכולה לא לוותר! זה יפגע בך מאוד בעתיד. אני ויתרתי ומצטערת יום יום. יותר מדי קשה לי כלכלית.
יאללה, תקבעי פגישה אחת עם עורך דין לפני החתימה, ותראי לו את ההסכם.

עובר עלייך גיהנום. אבל אנשים משתקמים!!!

ומתחילה, אנחנו רוצות דף נוסף שלך. זה יפה ככה להשאיר אותנו משתוקקות?

לי יש רק אחד
אחד זה המון. ממש המון. עולם ומלואו.

אחד זה המון. ממש המון. עולם ומלואו.
את חמודה. זה המון ונפלא והכל. אבל זה עדיין פחות משלושה. כשאני קוראת על מריבות בין אחים, לבי נחמץ...
אולי אני אספיק עוד אחד ברגע האחרון. מי יודע. מתכננת להתחיל לנסות

גם בעיני, העובדה שיש לילדים זה את זה היא ברכה גדולה ויתרון עצום.
אמנם הסבל, האכזבה והצער הם פי 3 מאשר כשיש רק ילד אחד, אבל שלושת האחים מרככים אחד לשני את המציאות הקשה כמו שאף אחד אחר לא יכול לעשות.
<מתחילה יקרה, לכי על זה...>

הלילה הוא שוב יצא לבלות וחזר שתוי בסביבות 5 בבוקר (זה הלילה השני השבוע). ב-4 בבוקר, באחת הפעמים שאיזה ילד התעורר בבכי איפה אבא, סימסתי לו שנמאס. נמאס. נמאס!!!!!!!!!!!!!

שליחה על ידי אחת* » 07 יולי 2010, 20:43

_התרעמתי, אין כאן שום הדדיות! להיפך, יש כאן חד צדדיות! אז התחרקשנו סביב זה.
פה לדעתי לא כדאי להתעקש. אני מבינה את תחושתך ומה מפריע לך בניסוח הזה. אבל זה לא נותן לך שום יתרון._
אני מסכימה.

נסי להפריד בין מה שכתוב בהסכם לבין מה שאת מרגישה.
הייתי מציעה אפילו - השתמשי בזה כמנוף לעבודה פנימית (אם יש לך כוחות כרגע).
הפכי את זה להדדי. השלימי עם הגזרה, הרי ההחלטה כבר התקבלה.
אולי זה יעזור לך להתנהל ביתר קלות מולו ובמצב כולו.

_במצב החדש את תאלצי להתרגל לכך שאין לך שליטה על החינוך של הילדים כשהם אצלו. ככה זה. לא תהיה לך ברירה אלא לשחרר.
ואת יודעת מה, את תגלי שיש לזה הרבה יתרונות.
לא יהיו אצלך פסטיבלים באמצע הלילה אלא רק אצלו.
לא אתפלא אם אחרי כמה פעמים כאלה כשהוא יהיה אחראי על הערתם בבוקר והבאתם למסגרות בזמן הוא ידע טוב מאוד לשים לזה סוף בעצמו.
כשהם יהיו איתו הוא לא יוכל לצאת לבילוייו הליליים ולא יוכל לברוח מאחריות.
לא אתפלא אם תפקודו כאב ישתפר פלאים._
נכון מאוד!

את אמיצה @}
האור בקצה המנהרה קרוב.

הלילה הוא שוב יצא לבלות וחזר שתוי בסביבות 5 בבוקר (זה הלילה השני השבוע). ב-4 בבוקר, באחת הפעמים שאיזה ילד התעורר בבכי איפה אבא, סימסתי לו שנמאס. נמאס. נמאס!!!!!!!!!!!!!
הוא באמת איבד את הצפון. סיוט. יש לזה יתרון אחד: כשתיפרדו תהיה לך גם הקלה, וכן את מה שנהיה ממנו את בכל מקרה לא רוצה!
בקרוב זה מאחורייך.
הוא היה אמור לתת לך תשובה על להגיד לילדים, לא?

הלילה הוא שוב יצא לבלות וחזר שתוי בסביבות 5 בבוקר (זה הלילה השני השבוע). ב-4 בבוקר, באחת הפעמים שאיזה ילד התעורר בבכי איפה אבא, סימסתי לו שנמאס. נמאס. נמאס!!!!!!!!!!!!!

בילוי זה לא רע, שתוי זה גרוע!
במידה והוא נהנה בשעות הפנאי שלו בזמנים שהילדים אמורים לישון אין כל רע בזה. אני מאמינה שגם את למה ככה מבלה בשעות הפנאי שלך גם אם זה בשעות אחרות ביום ולא על חשבון הילדים.

_בקשר ליוזמת הגירושין, פה באמת חייבים עורך דין. בכלל, נראה לי שחובה פגישה אחת עם עורך דין לפני החתימה. הכל מאוד גורלי! אמנם תמיד אפשר לפתוח מזונות, אבל אל תוותרי על הכתובה ועל כל מה שאת יכולה לא לוותר! זה יפגע בך מאוד בעתיד. אני ויתרתי ומצטערת יום יום. יותר מדי קשה לי כלכלית.
יאללה, תקבעי פגישה אחת עם עורך דין לפני החתימה, ותראי לו את ההסכם._
בהחלט! חשוב מאוד! אל תחתמי על כלום לפני שאת מראה לעורך דין!

וכן, לגבי הכספים העתידיים: אנו נוטים לחשוב על הרגע ולא על המחר. נראה לנו לפעמים קטנוני ולא חשוב להתווכח על דברים כמו כתובה או מזונות בסכום מסויים. אבל למעשה אחר כך את תודי לעצמך על הנחישות להתעקש על כך. אחר כך כבר תהיי בלעדיו ותצטרכי הרבה כסף בשביל הילדים שלך וגם בשביל עצמך. אם חד-הורית לא יכולה להחזיק בית בלי עוד כספים עבור הילדים. רק החינוך, והצהרונים והבייביסיטר שתצטרכי כאשר תרצי לצאת בערבים, וכל האוכל והממתקים והבילויים לילדים. שלא לדבר על הוצאות שוטפות כמו משכנתא, ארנונה, מים, חשמל ועוד היד נטויה.

גם אם עכשיו האבא משתולל ולך נמאס, נסי לאפס את עצמך, להתאזן קצת ולכתוב לעצמך מה מאוד חשוב לך.
זכרי - את תדרשי את כל הכסף האפשרי ממנו, כמה שאת יכולה.

תראי, אני יודעת שקשה לך ושכל מה שאת רוצה עכשיו זה שהוא יעוף לך מהפרצוף לנצח.
הוא יודע את זה ומחריף את המצב ומהתל בך (יום אחד הוא נדיב ומשוחח יפה ומבין, יום אחר הוא חוזר שיכור) - על מנת להלחיץ אותך לחתום על הסכם שיהיה לטובתו (הנה, כבר ויתרת על הרכב).
לכן לדעתי, עלייך לקבל ייעוץ מאוד טוב. אפילו תקפיאי את כל ההליך בשביל זה. את לא יודעת כמה שזה חשוב!

את צריכה עכשיו לשנס מותניים, ללבוש את המכנסיים, ולסגל לעצמך שילוב של אדישות ותקיפות ביחד עם נחישות.
זה אומר שלא איכפת לך אם יעזוב כרגע או לא, אם יש הסכם או לא.
לך יש זמן, כלום לא בוער. אף אחד לא רודף אחרייך.
את רוצה לבדוק דברים, לראות מה טוב בשבילך ורק אחר כך תחליטי מה את עושה ואיך.

את כל זה עלייך לשדר לבעלך. כמובן שעלייך לעבוד על עצמך לפני כן.

תראי, עברתי את זה בעצמי. היו לי פחדים שהוא לא יעזוב את הבית, היו לי פחדים שהוא לא יתן לי גט, אבל העברתי לו את המסר טוב טוב שאני בכלל לא ממהרת להתגרש, כי אף אחד לא מחכה לי, וכבר יש לי ילדים, אז בכלל לא איכפת לי.
מה שזה אומר לגביו זה שהוא עדיין חייב לפרנס אותי, בין אם הוא גר איתי ובין אם לאו.
כמובן שזה הלחיץ אותו מאוד, ואני זוכרת היטב איך בדיוק בדיוק לפני שנה, הוא ניסה ללחוץ עלי בכל מיני אמצעים לחתום על הסכם שיהיה לטובתו.
אבל אני נשארתי אדישה (כלפי חוץ, אבל גם כלפי פנים לאחר שהפנמתי שזה חשוב) ורק חשבתי על מה טוב עבורי.

התחילי לחיות את חייך מחדש, בלי קשר אליו.
חוזר או לא, שיכור או לא, מספר או לא לאן הולך.
הילדים שואלים?
עזבי, תגידי להם שאבא עוזב בקרוב ולא יגור פה יותר וגם עכשיו הוא רק בא לפעמים לישון ולאכול, אבל הוא כבר לא פה.
כן, תגידי להם את. אל תחכי שהוא ואת תסבירו. הוא מושך את זה בכוונה כאמצעי לחץ עלייך. כי כל עוד את לא מספרת לילדים, את לחוצה מההתנהגות שלו כלפיהם ודואגת תמיד שהם לא ישימו לב שבעצם כבר אין להם משפחה מאוחדת, וכך הוא מושך את הזמן וגם את ההסכם לטובתו.

וברגע שתעשי זאת, תהיי משוחררת. תכנני את חייך בלעדיו, לכי וצאי עם הילדים לאן שרק תחפצי, אם זה ביקור אצל הורים או חברים או סתם נופש היכנשהו.
תני לו לחפש אותך, ואז תראי איך הדברים ישתנו.

תראי, את צריכה להכיר אותו מספיק טוב כדי לדעת מה יפעיל עליו לחץ ומה לא. מה יפעל עליו ומה לא. לכן העיצות שלי נובעות יותר מהסיפור שלי, אבל קחי את הכיוון ותבדקי עם עצמך מה את כן יכולה לאמץ מכאן ומה לא.

ומתחילה, אנחנו רוצות דף נוסף שלך. זה יפה ככה להשאיר אותנו משתוקקות?

תודה לך חמודה, אבל כרגע אני לא חשה ברצון או צורך לשתף במה שקורה איתי בפרוטרוט. רק אוכל לומר שברוך השם הכל טוב ונפלא ואני מאושרת. נכון שיש בעיות פה ושם, אבל אין מה להשוות. החיים הרבה יותר יפים בלעדיו. אני עושה דברים שלא עשיתי, כי לא העזתי לעשות, או כי הוא הוריד לי תמיד את הבטחון העצמי, ולמרות כל הקשיים מרגישה שכל החיים לפני ושאני פורחת.
אולי מתישהו אכתוב על כל מה שאני עושה. אבל לא עכשיו.
תודה לך על ההתעניינות.

בהחלט! חשוב מאוד! אל תחתמי על כלום לפני שאת מראה לעורך דין!
אם זה עניין כלכלי, אז נדמה לי שלנעמ"ת יש עורכות דין שאפשר להתייעץ איתן ממש בזול, ואולי גם בויצ"ו.

אני כמובן מתייעצת עם עו"ד לגבי ההסכם.

ביחס לעניין של לספר כבר לילדים - הוא ממשיך להתעקש שזה יהיה רק אחרי חתימת ההסכם, ומציין את זה שההסכם מתקרב לסופו (דיברנו על לקדם את זה בינינו עוד לפני פגישת הגישור הבאה). מעצבן.

_מפחיד שהם יהיו תחת חסותו וטיפולו באופן בלעדי חלק ניכר מהיומיום.
מה שאת מתארת זה נורא מרגיז. ממש מפוצץ. אבל ... אין מה לעשות. ככה הוא. ... במצב החדש את תאלצי להתרגל לכך שאין לך שליטה על החינוך של הילדים כשהם אצלו. ככה זה. לא תהיה לך ברירה אלא לשחרר._
זה כל כך נכון. תראי, מה שלא קרה כשהייתם נשואים לא יקרה אחרי הגירושין. את לא יכולה לחנך אותו. וכן, כמה שזה קשה ומכעיס ומתסכל, צריך להסכין עם העובדה שאין לך שליטה על החלק הזה מהחיים של הילדים שלך ושהם לא יאכלו כמו שאת רוצה ולא ילכו לישון כמו שאת רוצה ושהם לא ירגישו ביטחון כמו שאת רוצה. אבל, את אצלך בבית כן תדאגי להם הכי טוב שאת יכולה וזה מה שאת יכולה לעשות. וחבל לבזבז כוחות על מה שקורה אצלו כי את לא יכולה לקבוע לו איך להתנהל.

ביחס לעניין של לספר כבר לילדים - הוא ממשיך להתעקש שזה יהיה רק אחרי חתימת ההסכם, ומציין את זה שההסכם מתקרב לסופו (דיברנו על לקדם את זה בינינו עוד לפני פגישת הגישור הבאה). מעצבן.
אל תשאלי אותו. פשוט תספרי. אני לא מבינה למה את זקוקה לאישורו כדי לספר. הוא הרי בכוונה עושה זאת כדי להלחיץ אותך.

_מפחיד שהם יהיו תחת חסותו וטיפולו באופן בלעדי חלק ניכר מהיומיום.
מה שאת מתארת זה נורא מרגיז. ממש מפוצץ. אבל ... אין מה לעשות. ככה הוא. ... במצב החדש את תאלצי להתרגל לכך שאין לך שליטה על החינוך של הילדים כשהם אצלו. ככה זה. לא תהיה לך ברירה אלא לשחרר.
זה כל כך נכון. תראי, מה שלא קרה כשהייתם נשואים לא יקרה אחרי הגירושין. את לא יכולה לחנך אותו. וכן, כמה שזה קשה ומכעיס ומתסכל, צריך להסכין עם העובדה שאין לך שליטה על החלק הזה מהחיים של הילדים שלך ושהם לא יאכלו כמו שאת רוצה ולא ילכו לישון כמו שאת רוצה_

אני דווקא חושבת שאחרי שהם יהיו אצלו בימים קבועים, הוא יתחיל לטפל בהם יותר טוב.
ואגב, למה ככה, אם את חושבת שהוא לא מטפל בהם טוב, זכותך לבקש התערבות ובדיקה של פקיד סעד ואולי לא יאפשרו לו לקחת את הילדים ללינה או לשבת או להרבה זמן. אצלי למשל, הוא לא רשאי לקחת אותם שבתות וגם לא ללינה. אמנם זה מרגיז אותו, אבל אותי זה לא מעניין.

טוב שיש לך עורך דין. חשוב מאוד.

שליחה על ידי ממ* » 08 יולי 2010, 09:42

אל תשאלי אותו. פשוט תספרי. אני לא מבינה למה את זקוקה לאישורו כדי לספר. הוא הרי בכוונה עושה זאת כדי להלחיץ אותך.
אין כל סיבה שדווקא הוא יקבע את מועד ההודעה לילדים. וגם אין חובה לספר להם יחד. זכותך לקבוע את מועד ההודעה שלך. הייתי אומרת לו שעוד יומיים את מספרת להם. הוא מוזמן להצטרף אם הוא רוצה.
יש פה מניפולציה קשה מצדו--הוא רוצה להתגרש, אך עדיין להסתיר זאת כדי שיוכל להישאר בבית כחסר חובות.

טוב שיש לך עורך דין. חשוב מאוד.

חזקי ואמצי!!

_אין כל סיבה שדווקא הוא יקבע את מועד ההודעה לילדים. וגם אין חובה לספר להם יחד. זכותך לקבוע את מועד ההודעה שלך. הייתי אומרת לו שעוד יומיים את מספרת להם. הוא מוזמן להצטרף אם הוא רוצה.
יש פה מניפולציה קשה מצדו--הוא רוצה להתגרש, אך עדיין להסתיר זאת כדי שיוכל להישאר בבית כחסר חובות._

חותמת על כל מילה! ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממני.

שליחה על ידי ממ* » 08 יולי 2010, 15:34

חותמת על כל מילה! ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממני.
חזרתי על הדברים שלך, מתחילה

למה ככה, ככל שאני יותר חושבת על זה, זה די מטורף להתגרש ממישהי ולהכריח אותה לגור עם המתגרש. זו התעללות לפי הספר.
בעברי עזבתי נישואים די קצרים ועזבתי מסיבה טובה. קיבלתי חודש למצוא דירה ולעזוב.
הוא לבטח חש (במודע או לא) שזהו כלי מוצלח בידיו להחליש אותך ולגרום לך להסכים להסכם שאינו לגמרי לטובתך. keep your cool. אל תוותרי על אף אגורה כשיש לך 3 ילדים!! את עוד לא יכולה לצפות אלו הוצאות יהיו לך, ואם תוותרי היום את עלולה להיאנק תחת העול הכלכלי. זאת עלולה להיות בכייה לדורות.

חזרתי על הדברים שלך, מתחילה
נכון, אבל ניסחת אותם יותר קולע.

אם זה עניין כלכלי, אז נדמה לי שלנעמ"ת יש עורכות דין שאפשר להתייעץ איתן ממש בזול, ואולי גם בויצ"ו.
חחחחח רק עכשיו ראיתי מה שכתבה קן לציפור
אני צוחקת באירוניה, כי אחרי הנסיון שלי בנעמ"ת, וכבר סיפרתי את זה פה: מתחילה להיבנות דף חדש אז בכלל זה לא נכון שאפשר להתייעץ עם עורכי הדין של נעמ"ת ממש בזול. למעשה, כל עורכי הדין של הארגונים האלה הם שם רק כדי לשכנע את הנשים לקחת עורך דין בתשלום. אין שום ייעוץ. אני הייתי גם בשירות הייעוץ של העיריה וגם שם זה אותו הדבר. מגיע עורך דין מדופלם. מקשיב לך, ואחר כך כל מה שיש לו לומר זה שאת חייבת עורך דין, אחרת ממש תפסידי.

אז עדיף מלכתחילה לחפש עורך דין בתשלום או פשוט דרך הסיוע המשפטי! שם זה באמת ואמיתי, אף אחד לא מוכר לך שם לוקשים!
הנה הטלפון: 03-6969691

פשוט דרך הסיוע המשפטי!
מה זה הסיוע המשפטי? למי הוא שייך?
מתחילה, את, כרגיל, עוזרת מאוד!
(ואני זוכרת את הסיפור עם עורכת הדין של נעמ"ת. היא יצאה כשידה על התחתונה בסופו של דבר).

מה זה הסיוע המשפטי? למי הוא שייך?
הסיוע המשפטי ניתן כשירות של המדינה למי שאין ביכולתו הכלכלית לשכור את שירותיו של עורך דין.
על מנת לזכות בסיוע כזה, על האדם להגיש בקשה לסיוע (להתקשר לטלפון לעיל ולשאול איך - אולי דרך פקס. אצלי הרווחה שלחה פקס בשמי) ולאחר מכן להגיע לפגישה שנקבעה לו עם עורך דין.
בפגישה הוא מציג מסמכים שמעידים על הכנסותיו - חשבון בנק, תלושי משכורת ועוד, עונה על שאלות ומציג את בקשתו.
באם הבקשה נענית, נקבעת לו פגישה עם עורך הדין שהוקצה עבורו ואותו עורך דין מייצג אותו משפטית בכל הדרוש לו.
העורך דין מקבל כסף מהסיוע עבור כך.
מאוד שווה!

חחחחח רק עכשיו ראיתי מה שכתבה קן לציפור אני צוחקת באירוניה, כי אחרי הנסיון שלי בנעמ"ת,
באמת??? איזה מאכזב. אני באמת הלכתי דרך יחידת הסיוע של בית המשפט. וזה אכן עלה רק את הרישום, מצד שני הם ביקשו שנתייעץ עם עורכי דין משלנו לגבי ההסכם.
מצטערת אם הטעיתי, לא סתם כתבתי: נדמה לי שלנעמ"ת... ולא בטוח ש...

למה ככה יקרה, אני איתך במחשבותי. שתעברו את וילדייך את התקופה הזאת מהר ובשלום ושתצאו מחוזקים.

למה ככה, מה שלומך?

וואללה. ככה ככה.
ההסכם ממשיך להתקדם, אם כי לאט. הגישור הזה במידה מסוימת מעכב אותנו. הם לא מתקתקים את הדברים.
אנחנו מסכימים כמעט על הכל. נקודה אחת לא סגורה היא הפנסיה שלו - הוא בזמנו ביקש שאוותר על חלקי (כיוון שאני צפויה, לטענתו, לקבל כסף מהדורות הקודמים בבוא העת, בעוד שהוא צפוי להתחלק עם עוד 10 אחים). אמרתי לו שכלום לא מובטח לי ואני לא מוותרת. אז הוא מנסה להמציא כל מיני טריקים וטיעונים על מנת לצמצם את חלקי, למשל: לקזז מחלקי את ה-300 ש"ח החודשיים שהסכים להוסיף למזונות, או את מחצית שווי הרכוש בבית (שהוא העריך אותו בהגזמה מופלגת בכ-30,000 ש"ח), או לטעון שאני זו שנושאת באחריות לכך שעבדתי רק בהיקף קטן בשנים האחרונות.
המוח שלו עובד שעות נוספות בנושא הזה.
בכלל מטריד אותו מאוד מאוד הצד הכלכלי. עושה רושם שזה תופס לפחות 99% מהמחשבות שלו ושזה מה שעושה אותו כל כך לחוץ.
אפשר במידה מסוימת להבין זאת. באמת אין לו שום גב כלכלי משום סוג. וזה אכן מטריף לדעת שאתה עובד כל כך הרבה שנים, ובאינטנסיביות (וגם בהצלחה), ובסוף אתה נאלץ לחיות ברמת חיים נמוכה ולחלוק את הפירות עם מישהו אחר.
מצד שני, רבאק. הייתי מצפה שהילדים שלו יעסיקו אותו יותר. שהוא ידאג להם, ושיהיה מוטרד מהמצוקה שלהם בהווה וממה שעוד הולך לעבור עליהם.
יש בזה, אני חושבת, המחשה טובה לתכונה המרכזית הזאת שלו, שהוא מתרכז קודם כל בעצמו. השאר, אפילו ילדיו עצמו ובשרו, נותרים קילומטר מאחור.

היום הוא שוב העלה, בזהירות ובמרומז וכבדרך אגב, את האופציה שהוא יישאר בבית ונחיה כפרודים.
הייתי תקיפה. אין מצב. פשוט אין מצב!
מבקשת לקבוע בהסכם שהוא עוזב תוך פרק זמן מוגדר - נגיד שבועיים - מרגע החתימה על ההסכם.
הוא מנסה לדחות זאת: לא מרגע החתימה אלא מרגע קבלת התוקף של פסק דין (הפרוצדורה שנעשית בבית המשפט לענייני משפחה). בפעם אחרת הוא טען שגם זה לא מספיק: יש לחכות לגט, שניתן על ידי בית הדין הרבני.
חרטבונה.
הבן אדם מודיע כבר איזה חצי שנה שהוא עוזב, וכשמגיע רגע האמת (חודש יולי היה כזכור המועד המוסכם) הוא מרשה לעצמו, על דעת עצמו, להחליט שהוא לא עוזב. ושבכלל לא ברור מתי הוא עוזב.
ואפילו לא חושב לדבר על זה. אני שמעתי את זה ממנו בהקשרים אחרים כהערת אגב.
חי בסרט. חושב שהוא חי לבד.
אגב, אני לא רואה את זה כמניפולציה שהוא עושה על מנת להשיג הסכם יותר טוב. זה באמת נובע מחשש מהקשיים הכלכליים.
בהמשך ישיר, יש לו לאחרונה מפגנים של התנהגות "טובה" בבית. ניקח את אתמול, למשל: בתור הורה פעיל שכזה הוא הגיע בערב מוקדם, בעשרה לשמונה. לו ידעתי על כך מראש הייתי נערכת לשיעור פילאטיס בשמונה <זה של תשע בוטל! >. מייד החלה חגיגת "קינמונים", שזה מין ממתק-קורנפלקס, וסרטים במחשב, של הגדול והקטן, שכן האמצעי כבר נם במתיקות את שנתו. "למה אתה נותן לו את זה עכשיו?!"

"כי הוא רוצה!". תסמונת דודי שמחה. הלכו לישון בסביבות אחת עשרה. מה שגרוע במיוחד זה שאני מתעצבנת על הגדול (בעיקר כשאבא בגינה בהפסקת סיגריה והקטן נצמד אליו): די כבר, נו, זה לא צריך להיות ככה. לך כבר לישון. יש לך קיטנה בבוקר. אתה מת מעייפות. מה, את זה אתה רואה?? מה אתה ככה מהופנט ככה למסך, זה סרט לקטנים! זה אבא שם לקטן. יאללה לך כבר לישון. יאללה!!!!!!!!!!!!!

יאללה שיצא כבר מהבית.

יאללה שיצא כבר מהבית.
ויפה שעתיים קודם.

אמרתי לו שכלום לא מובטח לי ואני לא מוותרת
יופי. למה ככה, המשיכי כך. נדמה מדברייך שקל לך יותר לעמוד על שלך וזה יהיה לטובתך גם מעשית וגם נפשית.
בסוף אתה נאלץ לחיות ברמת חיים נמוכה ולחלוק את הפירות עם מישהו אחר.
כמו שאומרים זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי. בכיינות גברית אינפנטילית. יש לו שלושה ילדים ומישהו היה צריך לטפל בהם ולדאוג להם בזמן שהוא עובד כל כך הרבה שנים, ובאינטנסיביות (וגם בהצלחה) . משפחה זה כמו יחידה כלכלית וכל מה שהוא השיג בשנים שהוא היה איתך הוא לא פחות בזכותך ובעמלך מבזכותו ועמלו. דרך אגב רובם המוחלט של גברים מודאגים מהפן הכלכלי לפני פרידה ולא מהילדים וממצבם ככה שהוא לא היחיד בסדום.

היום הוא שוב העלה, בזהירות ובמרומז וכבדרך אגב, את האופציה שהוא יישאר בבית ונחיה כפרודים.
למה ככה יקירתי, הקרציה אצלכם זו לא את

בקיצור אין לי הפעם מה לומר חוץ מדברי עידוד ותמיכה ואני מקווה בשבילך שזה יגמר כמה שיותר מהר לטובת כולכם.

אפשר במידה מסוימת להבין זאת. באמת אין לו שום גב כלכלי משום סוג. וזה אכן מטריף לדעת שאתה עובד כל כך הרבה שנים, ובאינטנסיביות (וגם בהצלחה), ובסוף אתה נאלץ לחיות ברמת חיים נמוכה ולחלוק את הפירות עם מישהו אחר.

אגב, אני לא רואה את זה כמניפולציה שהוא עושה על מנת להשיג הסכם יותר טוב. זה באמת נובע מחשש מהקשיים הכלכליים.

למה ככה, חשוב שגםהוא יוכל לספק לילדייכם תנאים הולמים, בעיקר לאור העובדה שאת מציינת שהוא דואג במהלך כל השנים לפחות להביא כסף לביתו למען איכות חיי ילדיו.
בקרוב יהיו לילדכם שני בתים, חשוב שבשניהם יהיו את כל התנאיםהנדרשים להם.

חשוב שגםהוא יוכל לספק לילדייכם תנאים הולמים
אבל אין לזה קשר לפנסיה. המזונות הם נטו עבור הוצאות על הילדים שמוצאות בכל מקרה. מזכויות פנסיוניות הוא לא נפגע כלכלית עכשיו. כרגע הוא יפגע כלכלית רק מהצורך להחזיק לבד עוד משק בית אבל זה לא צריך לבוא על חשבונה של למה ככה. אני בטוחה שהוא יוכל לספק להם תנאים הולמים.

למה ככה יקרה, אני קוראת את דברייך ומתפלצת מהחוצפה של הבנאדם.
אגב
למה ככה יקירתי, הקרציה אצלכם זו לא את
ממש!!!

בקשר לכספים - את יכולה לעשות כמה דברים, אבל עלייך לגייס עורך דין טוב בשביל זה.
את מודיעה לו חד משמעית שאם הוא לא עוזב את הבית לאלתר, את מגישה נגדו תביעה שתכלול:
כתובה
פיצויים על עוגמת נפש (תתעדי את מה שהוא עושה לך ולילדים!!)
חצי פנסיה שלו (שלא תעזי לוותר על גרוש!!! מצידך שיחבוק אשפתות. המנוול הזה פרק את הבית, מתעקש להתגרש ועוד בוכה שאין לו כסף?????? חוצפה!!)
מזונות על הסכום שביקשת ולא גרוש אחד פחות!
לגבי רכוש, עלייך לדעת שרוב הרכוש נשאר אצלך בגלל הילדים - למשל כל חדר הילדים, מטבח (מקרר, גז, תנור), שולחן אוכל, סלון. שאת הטלויזיה והמחשב יקח, ואם הוא רוצה חצי מהחדר שינה שלכם. זהו!

ותעשי את זה. אל תאיימי, תעשי!
אם הוא מנסה להתמקח איתך תגידי לו בשלוות נפש: "תראה, אתה הוא זה שרוצה להתגרש, לא אני. בינתיים הילדים ואני רק סובלים מההתנהגות הלא-אחראית שלך. אני חושבת שבמצב כזה בו אתה רוצה להתגרש, כדאי שתעזוב את הבית ותתן לנו לחיות במנוחה. אתה לא רוצה? לא צריך. אין לי שום בעיה. אני לא ממהרת לשום מקום. לי אין אף גבר בצד שמחכה שאתגרש. מצידי שתישאר פה. אבל שתדע לך שיהיה לזה מחיר. אני לא מוותרת על כלום. אולם אם תעזוב לאלתר, אני מסכימה לוותר על תביעת הכתובה."

אל תחכי לתגובה שלו, ולא ש"יחשוב על זה" ושלא יעשה טובות. תלכי ותתבעי. שתדעי לך שאם הוא יתבע אותך אז ידך על התחתונה. הקדימי ותתבעי!
והייתי מציעה לך לגרש אותו מיידית. לא עוד שבועיים, וגם לא עוד שבוע. היום!