גם אני לא כזאת מתקשרת מעולה. ואתה ההוכחה!
אני משתדלת - לפעמים מצליחה יותר, לפעמים פחות."להתחבר לעצמי" - זו משימה יומיומית. ולכן אנסה בדרך לחדד נקודה קטנהגדולה. זה קשור לקפיטליזם (מבוקר או לא, זה היינו הך) ולמדינה, להשפעה שלהם על המצב האנושי:
ניסיתי להביא (בטקסטים הלא מובנים) מידע בנוגע למערכת הרגשות שלנו. אני מתרגלת את זה מעל 10 שנים (וממשיכה), ושואבת מידע מאנשים שחקרו את התחום.
מערכת הרגשות שלנו מורכבת מרגשות בסיסיים (ישנם בין 15 ל 20 כאלה). אם תרצה רשימה מפורטת, אשמח לתת.
בינתיים, אתן מספר דוגמאות:
רגש השייכות. רגש המורכב משני הקטבים קשר ובדידות.
רגש המעמד. מורכב מהקטבים עליונות ונחיתות.
רגש האיכפתיות. מורכב מהקטבים אהבה ושינאה.
המערכת הזו פועלת כמו פלטת צבעים, או כמו כלי נגינה: בכל רגע ורגע אנו חווים עוצמות שונות של מגוון התרכובות של הרגשות הבסיסיים. אפשרויות התרכובות הן רחבות מאד.
החברה המערבית אינה מייחסת חשיבות רבה למערכת זו. בו זמנית, רגש האיכפתיות, למשל, מנגן בקול מאד נמוך (או בעל צבע מאד מאד שקוף) - אם בכלל.
רגש המעמד משחק תפקיד מאד גדול, יש לו צליל מאד חזק, או, צבע חזק, מלא סטורציה (בעצם, הוא צבע מלוכלך במצביע על העיוות של רגש זה).
אני רוצה לחיות חיים מלאים בצלילים ובגוונים שונים, בעלי עוצמות משתנות, עם דגשים משתנים.
אני מבינה שכרגע אני חיה בחברה בה העולם הרגשי הוא מאד מצומצם, והחלקים הפעילים בו משרתים מטרות של מוצרים. האין זה מגוחך?
אני מניחה שהמתעניינים בתכנים של האתר הזה (בכלל זה אתה ואחיך איתי) הם אנשים שמנסים לפרוץ את הכבלים האלה.
אני בסך הכל מביאה פרשנות אחרת למהות הכבלים האלה. אופן חשיבה זה קידם אותי מאד בחיים שלי, וממשיך להיות האמצעי שלי לחיות חיים כמה שיותר מלאים.