מהתחלה בגיל חמישים

[פלונית*]

שלום,
ברצוני ליצור דף שבו סיפורים אישיים או של אחרים, סיפורים אמיתיים, על אנשים שהתחילו מחדש קריירה/התפתחות אישית/דרך פרנסה
הכוונה לסיפורי התחלה מחדש בגיל חמישים בתחום המקצועי-תעסוקתי. (ולא בתחום הזוגי וכדומה.)
אשמח להשתתפותכם ועזרתכם בבניית מאגר הסיפורים הזה, שבמחשבה ראשונית היה מיועד כמתנה לחבר ששאל את עצמו אם זה בכלל אפשרי, אם מישהו בכלל מצליח להתחיל מחדש, ואמר בספקנות "תני לי סיפור אחד. אחד."
וחשבתי, למה אחד? ולמה רק בשבילו?
אם אתם מכירים סיפור כזה, אנא שתפו. תודה רבה.

[ריש_גלית*]

אבא שלי נעשה עורך דין בגיל חמישים, אחרי שנים של עבודה בחקלאות.

לורה אינגלס וילדר הוציאה לאור את ספרה הראשון, "בית קטן ביער הגדול", בגיל 65, אחרי שנים של עבודה בחקלאות ובמשק בית, ובתוך שנים ספורות הכניסו לה שבעת ספריה - סדרת ספרי "בית קטן בערבה" - הכנסה נאה מאוד. היא חיתה עד גיל תשעים והספיקה ליהנות מהצלחתה כסופרת.

[ריש_גלית*]

סליחה, שמונת ספרי הסדרה, לא כולל אחד שיצא אחרי מותה.

[מפלסת_דרך*]

אשמח מאד לקרוא על התחלות חדשות בגיל הזה...
מתלבטת עם רצון עז לשינוי ופריצת השגרה במרחב תימרון מצומצם כלכלית...
ואם אפשר אז אנשים מכאן ועכשיו, מהמציאות הלא קלה שלנו...

[בריג'י_נומושי*]

מבקשת כנ''ל

[קרובה*]

עוד לא בת 50 , אבל תוך 3 שנים אני שם.
גמני מצטרפת לבקשה.
הצהוב אומר שכולנו זקוקים לחיבוק.
נכון, נכון- תמיד. מ 0 ועד 120.

[שלולית_י*]

במקום שאני לומדת בו (לא מקצוע) באים אנשים גם בגילאי 45-50 וגם 60+. זה מעורר בי הרבה השראה, כי זה מקום של צעירים ולךא מובן מאליו בכלל שמי שחי עד כה 60 שנה באמונות מסוימות יוכל להשאר כל ךכ פתוח ופורה לקלוט רעיונות חדשניים.
כל כך יפה

[יער_ה*]

אבא שלי נאלץ לעזוב את העסק המשפחתי אחרי שהוא פורק. הוא לא עבד תקופה ארוכה אבל בזמן הזה נכנס ברצינות, מחדש, לתחביב ישן שלו וגם אחרי שמצא עבודה חדשה הוא מתמיד בתחביב.

[אמא_של_יונת*]

רוב הדוגמאות שלי הן לא מעכשיו, אבל נראה לי שהן מעניקות השראה.

אבא של מייק בר רב אשי היה עורך-דין בגרמניה. בארץ לא היה לו רשיון עו"ד, ולכן עבד במשך כעשרים שנה בעבודות שונות לפרנסת המשפחה.
בגיל 50 עבר את בחינות עוה"ד בישראל ומאז עבד כמשפטן בתחום החקיקה.

אבא שלי היה חקלאי שנים רבות. בגיל 55 עבר קורס מתכנתים (זה היה מזמן, כשלמחשב קראו "גולם" והאכילו אותו בכרטיסים מנוקבים), הפך למתכנת מצטיין ועסק בתחום זה למעלה מ-20 שנה.

מכר שלי היה וטרינר. אחרי פרישתו לגמלאות למד באוניברסיטה ארכיאולוגיה לתואר שני, עם התמחות בפרהיסטוריה בתחום שמתחבר לעיסוקו הקודם, והספיק לעסוק בתחום זה לא מעט שנים.

מכרה שלי היא מהנדסת. כשפרשה לגמלאות התחילה ללמוד לדוקטורט. יתכן שסיימה בינתיים.

מכרה אחרת, כיום בת 50 ומשהו, היתה מורה. היא היתה בין המורים הרבים שהוצאו לגמלאות לפני כ-10 שנים (או יותר?). היא הפכה לפנסיונרית צעירה מאד ובתחילה חשך עליה עולמה. אח"כ נזכרה שהיא אוהבת לטייל, והחליטה להנות מהמצב החדש שנכפה עליה. היא מטיילת המון - לבד, עם חברים ועם קבוצות.

[מפלסת_דרך*]

אני בת 57 בקרוב, עובדת ומרגישה דחף עז לעשות שינוי בחיי,
אבל יש לי תחושה של קירות זכוכית שסוגרים עלי,
עלי להתפרנס ולא מצליחה לעשות שינוי!
משהו עמוק בי תקוע!
לא יודעת מה לעשות ואיך להזיז...עצוב לי מאד

[בריג'י_נומושי*]

שלולית י איפה את לומדת ?

[אהבה_ישנה*]

עוד שנתיים בת חמישים.
למדתי חינוך מיוחד (לא סיימתי את התואר מפאת בלבלות שלי עם עצמי). אף פעם לא הסתדרתי עם מסגרות משרד החינוך ולכן עבדתי משך כשלוש שנים בהוראת קריאה לילדים מתקשים במסגרת חצי פרטית. פרשתי. חשבתי שטעיתי בבחירת המקצוע, אם כי היתה לי תחושה שמשהו עדיין לא סגור שם.
המון שנים התפרנסתי מעבודות מזכירות, מחלקן התפרנסתי יפה, אהבתי את העבודה עם אנשים, סבלתי מכל השאר..
בינתיים למדתי אמנות במסגרת שאפשרה לי לשלב עבודה ולימודים. עם לידת בתי הבכורה פרשתי. חזרתי לא מזמן לאהבה הישנה ולבחירתי המקורית אבל בגרסה שונה - עבודה עם אנשים עם צרכים מיוחדים בוגרים. מסגרת פתוחה יותר, לא חינוך, לא בית ספר.
כעת, מנסה למצוא מסגרת שתאפשר לי לסיים בזמן ובעלויות סבירים את התואר הראשון (עד כה נתקלתי בהצעות לא ריאליות בעליל ואם למישהו יש רעיון מוזמן להציעו כאן ועכשיו...)

לראשונה בחיי המקצועיים אני קמה בשמחה לעבודה, פורצת ממני יצירתיות שלא הכרתי קודם ואני מתחילה ללמוד איך אפשר לחלום על קידום ואף להגיד זאת בקול רם.

אגב, כאשר ניסחתי קורות חיים התלבטתי איך להגדיר את שנות שהותי בבית. "מגדלת ילדים" נראה לי אפרורי ולא מייצג כלל את הבחירה המודעת ומלאת העוצמה שעשיתי בזמנו.
ידעתי שאני מסתכנת ושיש סיכוי שיניחו את קורות חיי בצד ובכל זאת ציינתי "מגדלת ילדים בשמחה", בפירוט המתבקש על השנים ההן.
לימים אמר המנהל שקבל אותי לעבודה, שזה היה המשפט שתפס אותו כשקרא את קורות החיים...

[חדש_אבל_לא_לגמרי*]

בת 52. לאחרונה התחלתי לעבוד במסגרת חדשה לגמרי, ובכיוון אחר לגמרי מכל מה שעסקתי בו עד עכשיו. אמנם קרוב לתחום בו עסקתי תמיד, אבל במסגרת חדשה ושונה מאד ממה שעבדתי בעבר. התחלתי בקטן, יום בשבוע, לאחר מכן יומיים. בעקבות ההתחלה הזאת פנו אלי עכשיו מעוד מקום חדש, עוד יותר מאתגר מהקודם. מקום שלא תיארתי לעצמי שאוכל אי פעם להגיע אליו, לאור הכיוון בו הלכתי ב 25 השנה האחרונות. מבחינתי ממש התחלה חדשה.
זה בא לי בדיוק בזמן, כאשר הרגשתי שקצת מיציתי את מה שאני עושה, וחששתי שכבר אצטרך להמשיך כך עד הפנסיה... ועכשיו אני מאד מאד נהנית, מאותגרת, מחדשת. אני מרגישה שאין לי מספיק זמן לעשות את כל מה שאני רוצה מבחינת עבודה, מבחינת ההצעות שעומדות לפני. זה לא שלא אהבתי את מה שעשיתי קודם, אבל העיסוקים החדשים ממש מכניסים רוח רעננה למפרשים שלי.
כל זה התחיל כשעניתי לאיזה מייל כללי שנלשח לתפוצה כללית של כל העוסקים בתחומי בחיפוש אחר אנשים לתפקיד מסוים, ובכלל לא האמנתי שיתאים לי או שירצו אותי.

[פלונית*]

אמא שלי היתה מורה 30 שנה ואז היא היתה בין המורים הרבים שהוצאו לגמלאות לפני כ-10 שנים (או יותר?).
היא למדה עריכה לשונית 3 שנים והחלה לעבוד בזה. היא עבדה בזה כמה שנים, תקופות יותר ותקופות פחות וכיום היא דוקא לא כל כך עובדת בזה אבל זה בעיקר כי לא בא לה, היא לא מתאמצת למצוא עבודות לדעתי כי היא נהנית ממגוון החוגים והנכדים ובכלל מחיים רגועים אחרי שנים של עבודה קשה, מדי פעם אם פונים אליה היא לוקחת עבודות.

[סאלי_תדמור*]

איזה דף נפלא.

אז אני עוברת בראש על אנשים ומתאמנים, והנה כמה דוגמאות. אם כי יתכן שהן לא מדויקות למה שהאדם הזה חיפש במקור. אולי יהווה השראה למישהו.

אישה שבגיל 57 עשתה הסבה לתחום אחר, קרוב (מפיתוח בהייטק, לכתיבה טכנית). אולי מבחוץ זה נשמע דומה, אבל זו באמת קריירה אחרת. זה היה שינוי חיובי אדיר בחייה, תחום שמיצה את הכישורים שלה הרבה יותר טוב. בו החלה להצליח מאוד והפכה לאחת הטובות בארץ. ומרויחה יותר מאשר קודם - מי שמבין את התחומים מבין שזה לא מה שהיה צפוי. כי כתיבה טכנית לרוב הוא פחות רווחי מאשר פיתוח. אבל אם מישהו מצליח מאוד - זה אפשרי, כמובן.

אישה אחרת, בגיל דומה, אולי 60 וקצת. הרגישה אבודה כמה שנים. נמאס לה מהעבודה שלה וכבר לא עובדת. רוצה לפתוח עסק. עשינו סיבוב מחשבתי ארוך. מה הצרכים שלה. איך לשלב את כל מה שהיא רוצה. איך לשלב את הנסיון והמוניטין הרב שצברה בהתנדבות הרבה שנים. בסופו של דבר פתחה עסק בקנה מידה קטן, לא משתלט, לא תובעני, בתחום שהיא אוהבת מאוד אך לא שקלה להיות עצמאית בו. כי היתה מסובכת עם התמחור והגביה. אחרי שזה הסתדר היא נהנית מאוד מהעסק הקטן. ובמקביל החליטה כן לנסות לקבל משרה מסוימת, חלקית, בתחום שהיא טובה בו. משהו שחששה שלא תוכל לקבל, וניסתה, וקיבלה. אז אחרי שנה בערך מאז שהחלה, היתה לה משרה חלקית טובה וגם עסק קטן טוב. שניהם כן בתחומים המקוריים שלה, אבל המקום שלה עכשיו שונה לחלוטין.

אישה צעירה יותר, בשנות הארבעים. מקצוע יוקרתי ותובעני ונמאס לה מזה. נמאס לה מהמשרד, שעות מטורפות מחוץ לבית, עימותים עם אנשים כחלק מהמקצוע. אם לילדים (לא קטנים) ונמאס לה לא לראותם. עזבה ופתחה חנות מצליחה באי-ביי. היא עובדת הרבה, כמובן, אבל בשעות שבא לה לעבוד, הרבה בלילה שהיא אוהבת את זה. מרגישה חופשיה וגם מרויחה טוב. לא כמו קודם, אבל מרוצה מזה.

גבר אחר בשנות ה - 60 הגיע שרוצה לעשות שינוי. הוא לא צריך את הכסף אבל משעמם לו. ופסלנו כל מיני דברים ובסוף הוא גם חזר להתנדב במשהו שהוא אוהב, וגם עבדנו על כל מיני נושאים שלא קשורים לתעסוקה. שהם אלו שיצרו את תחושת השעמום. בעיקר קשורים לזוגיות וגם לתפיסה העצמית שלו. דוגמא שלפעמים התחושה הלא טובה היא לאו דווקא קשורה לתעסוקה, גם אם זה נראה כך בהתחלה.

בהצלחה @}

[דריה*]

אמא שלי, אחרי גיל חמישים, אחרי שנים של עבודה בבית ובמסעדות, לקחה כמה קורסים של משרד העבודה, בקונדיטוריה ובאפייה או בישול, אני לא זוכרת בדיוק.
פתחה עם אח שלי מאפייה (עם הפיתות קמח מלא הכי טעימות בארץ). המאפייה לאט לאט התפתחה לבית קפה נחמד

[בשמת_א*]

פיתות קמח מלא הכי טעימות בארץ
מעידה ממקור ראשון שזו אמת לאמיתה (-: (וגם העוגות כנ"ל)

[מפלסת_דרך*]

או קי ,
אז איך נחלצים ממצב קיים?
והכי חשוב איך יודעים לאיזה כיוון ללכת?
אני כל כך תקועה שזה כבר פוגע בבריאות ובזוגיות.
בת 57 עם נטיה לעבוד בעבודות של''ראש קטן'' , שזקוקה לפרנסה!

[סאלי_תדמור*]

מפלסת, ממליצה לך לקרוא את הספר "עקרון 80/20" של ריצ'רד קוק. מציע כמה כווני חשיבה טובים מאוד לגבי חיפוש דרך. ספר נפלא שקראתי שוב ושוב בתקופה שחיפשתי את עצמי.
אם בא לך משהו קלאסי ומעמיק שלא פונה ישירות לנקודה הזו, אבל לדעתי הוא טוב, זה הספר "לנצח נבנו". קשור לניהול חברות ענק אבל לקחתי משם תובנות שלא אשכח.

[סאלי_תדמור*]

עד שהמתאמנים יגיעו אוסיף כמה מילים... הנקודה העיקרית לדעתי, אני חושבת, היא להבין שיש פה הרבה עבודה. להכנס למשהו במלוא המרץ. זה לא פשוט לעשות שינוי. אבל אפשרי. עבודה והתמדה. כמו לפתוח בית קפה. זה טונות של עבודה. או מה שאני עושה, שאני עובדת יום ולילה. אבל זה כוון טוב לי, אז אני עושה את זה בשמחה. לשאול את עצמנו - עבור מה ולאיזה כוון היינו מוכנים לעבוד בפרך? בלי סוף? ממה היינו נהנים לעשות המון?

[עדי_שטרסמן*]

אבא שלי, שהפך להיות שופט בגיל 59 אחרי קריירה ארוכה בעולם העתונות של פעם.
הוא בהחלט השראה בשבילי.

[נגיעה_רכה*]

איזה דף נהדר, מעורר תקווה...

[ב_עילום*]

סוזן בוייל

[אהבת_עולם*]

לשאול את עצמנו - עבור מה ולאיזה כוון היינו מוכנים לעבוד בפרך? בלי סוף? ממה היינו נהנים לעשות המון?

סקס.

יש מה לעשות עם זה?

[לי_אורה*]

סקס
סקסולוגית? יועצת לענייני זוגיות וסקס? מרצה על סקס במסגרות שונות? כותבת מאמרים וספרים על הנושא?
לחלק מהעבודות האלה רצוי קודם ללמוד ושיהיו תעודות. ואז אפשר לעבוד ברצינות.

[לי_אורה*]

העברת קורסים וסדנאות על טנטרה? גם את זה צריך ללמוד ולתרגל וכו'.

[פלונית*]

מתחיל להיווצר דף נפלא, תודה על ההיענות!
תקנו אותי אם אני טועה אבל רוב סיפורי השינוי הם אצל נשים?
ואם כן, האם זה כך כי נשים הן נועזות יותר, או שמא לרובן היה
"מפרנס עיקרי" ממין זכר, שאיפשר להן לעבור תקופות ללא פרנסה, או לנסות שינוי רדיקלי בלי להסתכן בחרפת רעב?

[סאלי_תדמור*]

תקנו אותי אם אני טועה אבל רוב סיפורי השינוי הם אצל נשים?... או שמא לרובן היה "מפרנס עיקרי" ממין זכר

לא בדיוק. בדוגמאות שכתבתי, האישה שעשתה הסבה בגיל 57 איננה נשואה. מפרנסת את עצמה. זו בשנות ה - 60 נשואה אמנם, אבל הכנסה נמוכה של בן הזוג. זו עם החנות באיביי - בן הזוג מרויח אבל לא המון. בהחלט היה עניין של פרנסה והיא עבדה קשה לבנות את זה די מהר. האחרון גבר.
בכוונה נתתי דוגמאות כאלה כי הבנתי שהעניין הוא לשמור על רציפות הכנסה. שזה אכן אתגר, אבל אפשרי. לפעמים זה אומר לפתח את העיסוק הנוסף במקביל למשרה הנוכחית.

[אהבת_עולם*]

_סקס
סקסולוגית? יועצת לענייני זוגיות וסקס? מרצה על סקס במסגרות שונות? כותבת מאמרים וספרים על הנושא?_

חחחח, אני אוהבת לעשות סקס. לא לדבר על סקס.
בכל מקרה זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש כשקראתי את השאלה:
לשאול את עצמנו - עבור מה ולאיזה כוון היינו מוכנים לעבוד בפרך? בלי סוף? ממה היינו נהנים לעשות המון?

אז משערת שכדאי לחשוב על זה ברצינות...

[יעלי_לה]

בעל של חברה שלי פרש מצבא קבע בגיל ארבעים ומשהו והפך את התחביב שלו למקצוע: הוא יוצר גופי תאורה מאוריגמי ומציג בתערוכות בעולם.

[אבישג_א*]

_תקנו אותי אם אני טועה אבל רוב סיפורי השינוי הם אצל נשים?
ואם כן, האם זה כך כי נשים הן נועזות יותר, או שמא לרובן היה
"מפרנס עיקרי" ממין זכר, שאיפשר להן לעבור תקופות ללא פרנסה, או לנסות שינוי רדיקלי בלי להסתכן בחרפת רעב?_

ואם נלך עם זה צעד נוסף, האם שינוי ותעוזה בחיים נגישים בעיקר לבני המעמד בינוני או שניתן למצוא זאת גם בקרב בני המעמד הנמוך. האם אתם מכירים סיפורים על אנשים שעסקו בעבודה שחורה ובגיל מבוגר החליפו כיוון ?
האמת שזו שאלה שמעניינת אותי בכלל, לא דווקא בגיל מבוגר, האם מציאת עבודות רווחיות ומעניינות הן פונקציה של משפחה, השכלה, חברה או דווקא יוזמה ויצירתיות, ואם האפשרות השנייה אז למה הן נמצאות דווקא בקרב בני המעמד הבינוני ומעלה.
אפשר להתעלם ממני, לא רוצה להסיט את הדיון המעניין שנוצר

[יונת_שרון*]

דווקא בהודעה למעלה -- מהתחלה בגיל חמישים (2012-03-19T00:33:25) -- אמא שלי נתנה שלוש דוגמאות של גברים ורק שתיים של נשים.

[מכירה_מקרוב*]

אם אתם מכירים סיפורים על אנשים שעסקו בעבודה שחורה ובגיל מבוגר החליפו כיוון
מכירה סיפור הפוך על אשה אקדמית שהבינה שאין לה סיכוי לקבל קביעות (בעקבות הגיל המאוחר בו הגיעה לאקדמיה) ובתחום שלה בלי קביעות זו פרנסה מאוד לא יציבה- עובדי חוץ- צריכים לחפש ממה לחיות כל סמסטר כמעט.
ובגיל 50 פלוס עשתה הסבה למדה נהיגה על אוטובוס ועוסקת בזה.
אגב- אין לה מפרנס.

[עדי_שטרסמן*]

גם אני נתתי דוגמא של גבר.

[פלונית*]

גם אני נתתי דוגמא של גבר.
ודוגמא מרשימה ביותר, בעצם כל הדוגמאות פה מרשימות ובדיוק עונות על הצורך,
אבל ניסיתי לקרוא אותן מעיניים של גבר בגיל חמישים, שתמיד היה מפרנס עיקרי, שהיה בעל הכרה מקצועית, כלכלית, סמכותית, ביטחון, ופתאום כלום, וזה העלה בי את התהיות על הדוגמאות של נשים, למשל כאלה שבחרו ליהנות מהרבה חוגים. אני לא מזלזלת בזה. הלוואי עלי. אבל מישהו אחר מפרנס שם.
ובכל זאת, שלל דוגמאות מצויינות באפס זמן מאז פתיחת הדף. אני בטוחה שיהיו עוד. תודה רבה על ההיענות.

[פלונית*]

כמעט כתבתי את הסיפור שלי עד שראיתי מה את מחפשת. כדאי שתדגישי שאת רוצה סיפורי גברים ושאחרי השינוי הם מפרנסים עיקריים.

[פלונית*]

לפלונית, בבקשה תכתבי את הסיפור שלך.
אני לא רוצה רק סיפורים מסויימים. כל התחלה תעסוקתית חדשה בסביבות גיל חמישים היא תוספת מבורכת לדף הזה. (ההערות שלי עולות במהלך הקריאה כאן, יותר כתהיה וכמובן לא כביקורת.) מקווה שתכתבי.

[פלונית*]

נזכרתי במישהי שאני מכירה שהיתה מורה, ובסביבות גיל 50 עשתה קורס מורי דרך והפכה להיות מדריכת טיולים מצליחה.

[פלונית*]

אוף לא שמתי לב שיש פה יותר מדי פלוניות, אני לא הפלונית עם הסיפור, אלא הפלונית שכתבה למעלה על אמא שלה.

[אהבת_עולם*]

זה לא סיפור על שינוי מקצועי, אך בהחלט היה יכול להיות:
אמא שלי, גם הייתה מורה ויצאה לפנסיה בגיל 50. באיזשהו שלב היה להם במועדון מורים גמלאים קורס מחשבים (ילדי בית ספר לימדו אותם ).
הייתה לה פוביית מחשבים, אך היא החליטה ללמוד, והתחילה לשבת על ה'שיעורי בית' ברצינות.
לאט לאט התחילה להעמיק יותר ויותר, למדה להכין מצגות (מצגות שלה רצות בכל רחבי הרשת), למדה להכין סרטונים, למדה להקים אתרים, למדה עיצוב גרפי ועוד ועוד.
היא היום מקצוענית לא קטנה, מכירה את כל הפונקציות הכי נסתרות, והמון מבקשים ממנה להכין להם, או לעצב להם, או ללמד אותם וכו' וכו'.
גם אני אם אני צריכה משהו במחשב אני הולכת אליה.

אז נכון שהיא לא עובדת בזה עבור כסף, כי לא בא לה שוב להתחיל לעבוד. כל מה שמבקשים ממנה היא עושה בשביל הכיף שלה, גם אם היא יושבת על זה שעות. (והיא יושבת שעות בכל מקרה, כי היא מכורה ).
אבל אם היא הייתה רוצה, היא לגמרי לגמרי הייתה יכולה להרוויח מזה יפה מאוד. כי היא ממש מעולה בתחום.
וזה משהו שהיא התחילה אותו רק לפני כמה שנים, ושלפני כן לא הייתה לה שום נגיעה אליו.

[ב_עילום*]

מכירה מקרוב סיפורי שינוי כאלו (שלי ושל קרובים לי)

בד"כ לוקח זמן להתחיל להרוויח מהמקצוע החדש. ולכן הפנטזיה של לעזוב הכל ולקפוץ למים טובה, רק אם יש מאחורי התסריט גב כלכלי.

גב כלכלי זה אומר שיש אפשרות לחיות תקופת מה (בסביבות 2-4 )שנים מהחסכונות או ממשכורת של בן זוג או כל מקור אחר.

אם אין גב כזה, יש כמה אפשרויות:
או להמשיך בעבודה שכיום עובדים בה ובמקביל להתחיל לפתח את הכיוון החדש , או אם זה לא אפשרי: בד בבד עם השקעה בכיוון החדש, למצוא עבודה שכן מאפשרת גם להקים עסק .
כלומר למצוא עבודה שמשאירה מספיק מרחב ליצירת כיוון חדש.

(זאת בהנחה שכרטיס הלוטו לא מניב תשואות ושלא נופלת ירושה מדודה רחוקה)

[מפלסת_דרך*]

לא יודעת למען מה הייתי ''עובדת בפרך'' בשמחה, זו בדיוק הבעיה,
מפחדת לבחור כיוון ולגלות שזה לא זה,
יש לי פחד משתק שגורם לי לא לקבל החלטות מפני בחירת כיוון,
אני נמצאת בצומת עם כל מני אפשרויות ולא מצליחה לפסוע לכיוונה של אף אפשרות,
אין לי ידיעה פנימית מה אני רוצה לעשות,
אני רק יודעת שזה לא טוב עכשיו בלשון המעטה,
איך מתחילים לזוז?
איך מקבלים אנרגיות?
התקופה לא קלה, וכל מני כיוונים נפסלים על בסיס כלכלי.
עצוב לי וקשה
מצטערת אם אני מחרבת שמחות של סיפורי הצלחה ...

[ב_עילום*]

איך מתחילים לזוז?

לא יודעת אם את מכירה את הספר "דרך האומן"

לי מאד עזר לקרוא בו ולעשות ממש את הקורס. אמיתי אמיתי. ולבד.

עוזר מאד לנפות משלל הרעיונות מה באמת "עושה לי את זה"
עוזר להתחבר גם לתחומים שבכלל לא חשבתי עליהם

ובעיקר עוזר איך להפוך את כל החסמים לשותפים לדרך....

בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בת 50. גידלתי ילדים עד עכשיו בשימחה ((: רוצה להתחיל לעבוד עכשיו כשגדלו. אין לי מקצוע. מאמינה שאני טובה ממש בלעמוד מול קהל ולהרצות (מנסיון עבר) .עשיתי זאת בהצלחה,לא נורא מפחדת,זכיתי לביקורות מעולות. יש לכם אולי רעיונות איך מקדמת את זה ? מה אפשר לעשות עם היכולת/רצון הזה? רעיונות יתקבלו בשימחה ובתודה רבה

[אהבה_ישנה*]

הסיפור שלי (המסופר מעלה) ארך שנים רבות. הוא סופר פה בקצרה, אך היו המון תהיות, התלבטויות, תסכולים ומפחי נפש, אבל כשמתארים תהליך שכוונו טוב, יש נטיה לראות את השיאים המוצלחים. אין בזה כל רע לטעמי, זה מה שמתדלק להמשך הדרך..
לא היה לי גב כלכלי מוצק ולא שנים של עיסוק בתחביבים. חלק גדול מההתמודדות היה טרם הזוגיות. גם עם בנזוג נעשו החלטות שהיה להן מחיר כלכלי מודע. למשל: כשהחלטנו על השארות שלי בבית (למען גידול הילדים בשמחה..) עברנו לגליל וחיינו ממשכורת אחת לא גבוהה בצניעות רבה.

[מפלסת_דרך*]

אני פשוט מרגישה שאין לי כח בגילי להיות עניה...
אני מסתכלת מסביב וכולם נראים לי בעלי אמצעים ועקב כך בעלי חופש בחירה יותר ממני
אני עובדת בעבודה שלא עושה ל טוב,ואני לא מרויחה בה טוב,האמצעים שלי צנועים,
אין לי אומץ או רעיון לאיזה כיוון ללכת...בלי להסתכן יותר מדי,
יש כמה כיוונים שאני נמשכת אליהם ואני לא מצליחה להתמקד באחד !
מה שברור לי שמדכא אותי מאד לחשוב שככה יראו השנים הבאות, בלי שום ניצוץ של התלהבות!!!
אחפש את דרך האומן

[סאלי_תדמור*]

נושא מעניין שאני חושבת עליו לאחרונה: שמתי לב שהרבה אנשים מצליחים מאוד התחילו בשנים הראשונות את העיסוק שלהם בצורה כלשהי בהתנדבות. לא תמיד זה נקרא התנדבות. זה לפעמים נקרא אסיסטנטיות או פשוט ששותפים באיזה ארגון ועושים שם איזה תפקיד כמתחילים אבל לא עבור שכר. מנחה מעולה אחת סיפרה לי שבהתחלה היא הסתובבה בקיבוצים והנחתה שם ערבים בהתנדבות בכל מקום שרצו. והיא עשתה את זה 4 שנים. אני אימנתי והתאמנתי בחברת לנדמרק 12 שנה. מה שנתן לי את רוב מה שאני יודעת היום (הוספתי עוד אח"כ). אנשים אחרים עבדו עם מורים מעולים ופשוט היו סביבם, נוכחים ועובדים קצת עם המתחילים.

אז אולי זה נותן איזה מפתח לכן. לא להתפטר מיד אלא למצוא דרך להתחיל את מה שאתן אוהבות. פשוט להתחיל. גם אם זה עבור תשלום נמוך או ללא תשלום כלל. שזה יזוז. ואז זה כבר לא יהיה כך
שככה יראו השנים הבאות, בלי שום ניצוץ של התלהבות!!!

[פלונית*]

אני מסתכלת מסביב וכולם נראים לי בעלי אמצעים ועקב כך בעלי חופש בחירה יותר ממני
כל אחד רואה את הדשא הירוק שחסר לו....תשאלי אחרים, הם רואים את התינוקות הישנים לילה שלם של האחרים, את הזוגיות בלי כעסים שיש לאחרים, את האימהות המושלמת, את היחסים מצויינים עם החמות...ככה זה.
<סליחה שנטפלת לא לעיקר...אבל המשפט הזה קפץ לי לעין. ברגע שמישהו אומר לעצמו "כולם נראים לי...ורק אני לא" שיידע מיד שהוא טועה (-: כולם ועוד איך כך וכך. וכל שאר מה שהוא חושב עליהם שהם לא, גם. הם אפילו דברים שהוא לא מדמיין, הכולם האלה!> (-:

מצטערת אם אני מחרבת שמחות של סיפורי הצלחה ...
את לא. בזכותך נכתבים כאן דברים מרחיבי לב ומרחיבי דעת ממש.
למשל המשפט הזה שמתי לב שהרבה אנשים מצליחים מאוד התחילו בשנים הראשונות את העיסוק שלהם בצורה כלשהי בהתנדבות. וכל מה שבא אחריו. זה יהלום, המשפט הזה.

[ב_עילום*]

את יכולה לפנות לאחת מהעמותות שקמו כדי לעזור לנשים להקים עסק קטן
מרבית הנשים שפונות מגיעות מתוך צורך קיומי ולא מתוך חלום שרוצות להגשים כך שהן בהחלט יכולות לעזור לך הנה

וגם

[מצ'רה*]

סאלי, כתבת משהו חשוב מאד מאד (על התנדבות).

[סאלי_תדמור*]

סאלי, כתבת משהו חשוב מאד מאד (על התנדבות).

שמחתי
זו מחשבה חדשה בשבילי. אפילו שהעובדות היו סביבי כנראה, רק עכשיו ממש שמתי לב לזה.
אני הרבה מתחקרת אנשים מצליחים, איך הם הגיעו לשם. מה הם עשו בהתחלה.

העניין הוא שזה "שם אותנו על המפה". נכנסים לתחום. צוברים יכולות, בטחון, כישורים, הבנה של מה שקורה שם. ומשם מתחילים לבנות את הרווחיות. זה לא בהכרח חייב להיות אפילו להרבה זמן. אבל אם אנחנו מנסים לקבל תשלום גבוה (או סביר) מהמוצר הראשון או מהשירות הראשון, לפעמים זה תוקע אותנו. אפשר להסתכל על התקופה הראשונה כעל "עלויות הקמת העסק".

[ר_ו_ת_ה*]

נכון , לגבי מה שסאלי כתבה, אבל צריך גם עם זה לשים לב
כי התנדבות היא לפעמים חרב פיפיות
סיפור מלפני כעשור- כשסיימתי ללמוד תרפיה בתנועה, לא מצאתי מיד עבודה בתחום ולכן, מתוך אותו רציונל של סאלי, וכדי להמשיך להתקדם תוך כדי תנועה (תרתי משמע...), התנדבתי במחלקה פסיכיאטרית של בי"ח גדול.
הם היו מאד מרוצים ממני , ומאד בעדי באופן כללי, ולכן כששמעו שאני גם מורה ליוגה, סידרו לי ללמד יוגה במחלקה אחרת תמורת 100 ש"ח לשיעור.
כעבור שבועות ספורים מצאתי שזה כל כך מרגיז אותי! הרי כדי להיות מטפלת בתנועה למדתי 7שנים- תואר ראשון ואח"כ לימודי תעודה של עוד 3 שנים, ועוד שנה סטאז', בתחום הזה כל הזמן ממשיכים ללמוד ולקבל הדרכה , וכל זה עולה כסף.
זה נכון שגם היוגה היא עבורי דרך חיים ואני לומדת בלי סוף ומשקיעה המון זמן ואנרגיה (ומקבלת חזרה בלי סוף, אבל זה לא קשור), אבל הם לא דווקא יודעים את זה! הרי יש גם קורסים למורים ליוגה שאורכים כמה חודשים בלבד.
אז למה תמורת יוגה היו מוכנים לשלם לי, בעוד שנראה להם טבעי שאסכים לעבוד בטיפול בתנועה בהתנדבות???...
התשובה היא- כי אפשר. כי תמיד יהיו מטפלים בתחילת הדרך שיסכימו להתנדב בשביל הנסיון, בשביל כל מה שסאלי פירטה, ולכן לא דואגים לייצר תקנים כמו שצריך או לגייס כספים ותרומות, או מה שלא יהיה שעשו כדי לשלם לי על הוראת יוגה. פשוט מבינים שאפשר לקבל את זה בחינם.
בתחום הטיפול בכלל זה נהיה מאד נפוץ, יש מכונים לטיפול זוגי ומשפחתי שגובים מחיר מלא מהמטופלים ומעסיקים מטפלים בהתנדבות או בשכר מגוחך, רק כי הם כל כך רוצים לעבוד. ולא תמיד אלו רק מטפלים בתחילת דרכם. ככל שזה יותר נפוץ ואפשרי ומחלחל לשוק, יותר קשה למצוא עבודות בשכר נורמלי.
אז צריך לחשוב גם על הצד הזה. אם להתנדב, אז לזמן מאד מוגבל, שמאד ברור מה רוצים להשיג בו, ורק באמת כדי "לשים על המפה".

[סאלי_תדמור*]

ככל שזה יותר נפוץ ואפשרי ומחלחל לשוק, יותר קשה למצוא עבודות בשכר נורמלי.

אני מסכימה וזו אכן סכנה. זה קיים בתחומים נוספים של השוק כמו אצל שחקנים. בתחומים נוספים.
לא נעים לומר אבל זה גם איתות לתחומים שבאמת באמת קשה להיות רווחי שם. לפחות בשנים (הלא מעטות) הראשונות. אז מי שזה בוער בו - כמעט אין לו ברירה אלא ללכת לשם. אבל מי שחושב על כסף בעיקר - זה לא כוון רווחי לרוב האנשים.

[פלוני_אלמונית*]

כתבה מעניינת ורלוונטית בכלכליסט: מתי זה מאוחר מידי
http://www.calcalist.co.il/local/articl ... 46,00.html

[סאלי_תדמור*]

כתבה נהדרת. על זה שזה לא נכון שהיכולות השכליות יורדות עם הגיל. וכל מיני עובדות מחקריות בניגוד לכל מיני מיתוסים. נהניתי מאוד. לקרוא.

[פלונית*]

תודה רבה על הכתבה! ממש במקום. (אני הפלונית שמחפשת השראה לחבר...)

[בהצלחה*]

אמא שלי תמיד היתה המפרנסת העיקרית בבית וזו שאחראית על ניהול הכספים, עסקה בניהול ושיווק עד גיל 45 ואז למדה שנתיים עיצוב פנים (התלמיד המבוגר ביותר בכיתה מלבדה היה בן 27) תוך כדי המשך העבודה והפרנסה (לקחה על עצמה ניהול של מפעל קטן, לא מרתק אך מכניס ואפשר לה לפנות את הזמן) תוך שנתיים מסיום הלימודים עסקה באופן בלעדי בעיצוב. מתפרנסת מזה בכבוד כבר עשור, עובדת מהבית לפי לוח הזמנים שלה, מאוהבת במקצוע. חשוב לציין שתמיד עבדה מאוד קשה ומאוד מאוד אוהבת ללמוד ולהתחדש. בלי זה נראה לי יותר קשה להצליח.

[טרה_רוסה*]

אפשר גם אנשים שאנחנו לא מכירים ?
מלוינה רנולדס התחילה קריירה של זמרת וכותבת שירים בסוף שנות הארבעים של חייה.

[פלונית*]

אפשר גם אנשים שאנחנו לא מכירים ?
בוודאי! תודה טרה.

מלוינה רנולדס
לא מכירה. מה היא עשתה עד אז?

[פלונית*]

ותודה גם לבהצלחה על הסיפור המצויין.
בכלל תודה רבה על מה שנאסף בדף הזה.
מחכים לעוד.

[טרה_רוסה*]

דוקטורט בספרות אנגלית, נדמה לי.

[חוט_השני*]

דודה שלי היתה אחות ואז למדה קורס עריכה והיום עושה סרטים לערוץ מקומי.

אמא של חברה שהיתה עובדת סוציאלית ולמדה צורפות וכבר מעל עשור יש לה סטודיו לתכשיטים.

מעו״ד למגשרת נחשב? בכל אופן גם אחת כזו.

[מפלסת_דרך*]

כבר ברור לי שעלי ללכת בדרך שלי (להיות עצמאית)
אחרי שנים על גבי שנים של להיות שכירה לא מוערכת ולא מתוגמלת מספיק,
הייתי מאד רוצה לפתוח חנות בבית,( יש לי מקום)
אני תקועה עם רעיונות מה למכור, נראה לי שכבר לכולם יש הכל..וזה לא הזמן,( האטה כלכלית?)
אולי יש לכם רעיונות ?,

[לי_אורה*]

המממ...
א. מה היית רוצה למכור? (נאמר שאין אילוצים ואין מצב כלכלי ואין שאלה מה רוצים לקנות וכו')
ב. מה את היית רוצה לקנות בחנות ביתית? שאלי גם בנות משפחה וחברות. ויש לי רעיון: אולי תפתחי כאן דף ותעשי סקר ותשאלי את משתתפות האתר מה היו רוצות לקנות בחנות ביתית?
ג נראה לי שכדאי קודם כל לא לקנות סחורה שמתקלקלת מהר (כגון מזון). וגם בגדים יוצאים מהאופנה ויש חילופי עונות. אבל בגדים עדיף על מזון. ואולי דווקא מזון יבש?
ד. האם את ובסביבתך מעוניינים במוצרים אורגניים (לאו דווקא מזון), חומרי ניקוי אקולוגיים, תחבושות רב פעמיות וכו' וכו'?
ה. צריך לחשוב: באיזו סביבה את גרה? האם באיזור מגורים שבו גרות הרבה נשים אמידות או נשים עם משכורות יותר נמוכות. בעצם, לא רק נשים. משפחות. ולמה הן זקוקות?
ו. ואולי אפשר לחשוב לא רק על הסביבה, אלא על חנות אינטרנטית שבה תמכרי דרך האינטרנט לכל הארץ. אבל אז צריך לחשוב על משלוחים וכו'.
ז. האם היית רוצה ויכולה להתעסק עם ספקים ושאר אנשים שקשורים לעסק שבו מוכרים משהו?
ח. אולי כיוון של כלים שקשורים לאומנות כלשהי, אולי צמר לסריגה, לגובלנים? אולי חפצים יפים לבית?

מה הניסיון שלך? האם את יכולה ללכת לחנות כזו ולהסתכל וללמוד? מקווה שמשהו מכל מה שכתבתי יעזור בהצלחה!

[מפלסת_דרך*]

תודה

[סאלי_תדמור*]

הייתי מאד רוצה לפתוח חנות בבית,( יש לי מקום)

את מכירה את השלושה שיקולים לגבי עסק, נכון?...
location, location, location...

לגבי חנות פיזית (שאנשים נכנסים כדי לקנות), אם את לא גרה ברחוב קניות - זה לא נשמע כמו התחלה מבטיחה. אלא אם כן את הולכת להביא משהו מיוחד מאוד, ולפרסם הרבה, כך שיגיעו במיוחד אלייך כדי לקנות. אם את רוצה חנות יתכן שכדאי באמת חנות וירטואלית.
אם את פשוט רוצה עיסוק - כדאי להרחיב את טווח החשיבה.
זה נכון. יש האטה כלכלית. זה לא אומר שאי אפשר למכור. אבל השיקולים משתנים.

[אהבת_עולם*]

מחקרים מעודדים על האפשרות להתחיל בגיל מאוחר

[זוטא_לבנה*]

כתבה נהדרת. תודה אהבת!

[מרלן_חמש_וחצי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב
בסוף החודש הזה ימלאו לי חמישים וחמש. האם זה מספר שאני שופטת אותו ?או האם זה מספר שהחברה או קופת חולים שופטים אותו.? בתוך הגוף הקצת מקומט והשמנמן ישנה ילדה בת חמש וחצי וגם נערה בת חמש עשרה וגם אשה סקסית בת עשרים וחמש. השאלה להתחיל מה? אני חושבת שעם הזמן והקצב
המטרף של החיים גיל חמישים חמישים + הוא גיל מצויין להתחלות חדשות של מיקודים חדשים בחיים. לא מתוך חולשה ומבט עורג לעבר אלא מתוך כוח ועוצמה פנימית לראות מה עושים היום! הסיסמא יום שעובר אינו חוזר הוא המוטו . אפשר להתחיל לעשות רשימה של רצונות ושל משאלות שאנו רוצים לעשותם בטווח הקרוב. מה אני רוצה ויכולה לעשות השבוע. ופשוט לעשות זאת לא בפניקה לא בכוח אלא בהודייה על כל מה שיש... יום טוב

[מצטרפת*]

ואם נלך עם זה צעד נוסף, האם שינוי ותעוזה בחיים נגישים בעיקר לבני המעמד בינוני או שניתן למצוא זאת גם בקרב בני המעמד הנמוך. האם אתם מכירים סיפורים על אנשים שעסקו בעבודה שחורה ובגיל מבוגר החליפו כיוון ?

והייתי מוסיפה - האם כל מי שעשה הסבה הוא מין כוכב כזה? גאון? בעלי כוחות על?
יש משהו אל מעודד בלקרוא על כאלה שעשו תואר וקריירה מפוארת ואז פצחו בדוקטורט ועוד קריירה מפוארת.
זה לא הממוצע. רוב האנשים לא מסוגלים לעשות קריירה אחת מפוארת או תואר אחד.

אז אני כבר מאזנת עם מישהי חכמה באופן סביר אבל עם נחישות ברזל וכנראה שזה עושה את ההבדל.
וגם, היא היתה בתקופה בחיים שהרגישה שאין לה מה להפסיד, כנראה שזה גם עושה את שלו.שהכלמתפרק ודווק אז היא מצאה בתוכה את שביל הזהב @]


החברה הכי טובה שלי, בגיל 40 וקצת (שזה החמישים החדש מבחינת שוק העבודה למישניסה לאחרונה למצוא עבודה בגיל הזה) , כשהיא אם חד הורית שמתגוררת בשכירות עם מיליון חובות - השלימה בגרות במכינה, לאחר מכן סיימה תואר ראשון במשפטים, עברה התמחות, עברה את מבחן הלישכה וסיימה תואר שני במשפטים. הכל תוך 6 שנים.
והיא ממעמד נמוך, ואת הכל היא עשתה במכללה עם שכר לימוד קרוב ל-30,000
אני לא יודעת איך, כשהיא שוכרת דירה ומגדלת ילד, ללא תמיכה כמעט, אבל כשאוהבים ושואפים – מצליחים והיום לימודי המשפטים,מבחני ההסמכה וההתמחות קשים.

בגילאים נמוכים יותר ולמרות שהיתה במצב כלכלי שפיר יותר, נאמר בין גילאי 20 ל-30 היא היתה מקובעת על לעבוד קשה בפקידות ו/או כל מה שאפשר בשביל לפרנס. היא היתה חדה יותר, נמרצת יותר, נשואה, בעלת תמיכה מהמשפחה וללא ילד ולמרות זאת לא שקלה לעשות את מה שעשתה בגיל 40 בתנאים לא הגיוניים.
מעורר השראה!

[מצטרפת*]

והרגיעון אומר "האושר לא תלוי בדבר - רק בנכונות לאושר"

[מצטרפת*]

לגבי חנות פיזית (שאנשים נכנסים כדי לקנות), אם את לא גרה ברחוב קניות - זה לא נשמע כמו התחלה מבטיחה. אלא אם כן את הולכת להביא משהו מיוחד מאוד, ולפרסם הרבה, כך שיגיעו במיוחד אלייך כדי לקנות. אם את רוצה חנות יתכן שכדאי באמת חנות וירטואלית.

חבל להתעסק עם חנות פיזית בעידן האינטרנט, בייחוד כעסק קטן. היום את יכולה להעביר סחורה מהספק לצרכן בלי להשתמש במחסנים ומלאי.ואם יש לך מקום בבית אז את צריכה לדאוג לאתר טוב,,לעמוד ראוי באי באיי לשיווק נכון בפיסיבוק, אולי למכירה לחנויות, במידה ומדובר במוצר יחודי. אפשר גםלחבור כשותפה למישהו אחר, שמשווק מוצרים מאותו תחום, או מתחוםמשלים (לפני כמה ימים כתבה כאן מפעילת מסיבות רווקותש היא מחפשת שותפה בשלנית לאירועים, זה סוג של שת"פ מצויין ).

לכן היום התעסקות בחנות פיזית היא צרה צרורה, יותר חשוב להביא מוצר טוב בזול או מוצר ייחודי ושונה ולשווק בדרכים יצירתיות באינטרנט.
וסאלי את כל כך צודקת בעניין הטונות זמן ואנרגיות שצריך בשביללהרים פרויקט - בנוגע למה שכתבת בתחילת הדף. אנשים לא לוקחים את זה בחשבון ולפעמים הסבה לא צריכה לעבור בהפיכתך לעצמאי, עצמאות בתחום העסקים היא סוג של בוץ תובעני שמעטים מצליחים להיחלף ממנו. הדבר האחרון שיש בעצמאות זה חופש.
בהצלחה בכל מקרה

[ממני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני יודעת שהדף הזה מלפני כמה שנים ובכל זאת מקווה למצוא את מי שכתב שאבא שלו הפך לעו"ד בגיל 50 וזו שאבא שלה הפך לשופט בגיל 59.
עושה סרט דוקומנטרי על אנשים שעשו שינוי קריירה בגיל מאוחר.
אם תראו את ההודעה אנא צרו עמי קשר

[בשמת_א*]

וזו שאבא שלה הפך לשופט בגיל 59
השופט שטרסמן P-: קל מאוד למצוא...

שאבא שלו הפך לעו"ד בגיל 50
לא "הפך" אלא היה עו"ד בגרמניה ונאלץ לקבל הסמכה מחודשת כי זה מקצוע שצריך הסבה מארץ לארץ. למרבה הצער גם האב וגם הבן כבר אינם בין החיים.