מועצת החירום לנקבות היסטריות

[אלמונית*]

תעזבי אותו

[שלולית_י*]

אני לא יודעת אם כדאי לי להתקשר, אני מרגישה שאם אני אעשה את זה אני בעצם אתחנף אליו והוא ירגיש כמו מלך ולא בא לי שהכדור יהיה בידיים שלו.
מלהתנצל מעומק הלב עוד אף אחד לא מת.
אם את חושבת שהיית קשה מדי, ואולי פגעת בלי שהתכוונת (וככה זה נראה ממה שכתבת) אז תרימי טלפון, תגידי שהבנת שפגעת בו ואת מתנצלת, כי זה לא הגיע לו בכלל.
הוא בא אליך עם לב פתוח ועכשיו נראה שהוא קצת התכווץ ונסגר.
אם הוא באמת לא מעונין, אז לא קרה כלום. ממילא לא תראי אותו יותר, ולפחות גמרתם יפה וזה לא ישב לך על הלב כמו אבן.
ואם הוא כן רוצה עדיין - אז יכול להיות שטלפון של בקשת סליחה יסללו לו את הדרך חזרה אליך.
מה את חושבת?

[פלוני_אלמונית*]

_אני ה- המוכרת לכן
רק בימים האחרונים אני מתחילה באמת להתאבל על מה שהיה._
ובכן במפתיע כבר יצאתי לדייט חדש עם מישהו שהתחיל איתי דרך האינטרנט.. וחיזר אחריי בימים האחרונים, עם התכתבויות מעמיקות.
נכון לעכשיו, הוא עדיין לא התקשר אחרי הדייט (חבל אבל לא נורא), אבל בכל זאת נהניתי מאוד להכיר אדם חדש, להתוודע לעולם שלו, ובעיקר הוא תפס את עיקר מחשבותיי וקלטתי שאולי אחרי הכל לא יהיה כל כך קשה להמשיך הלאה

[מי_מה*]

אחרי הכל לא יהיה כל כך קשה להמשיך הלאה
מעולה! איזה כייף לשמוע!

[מי_מה*]

הבטחתי אצלי ולכן אקיים כאן. לפני כמה ימים יצאתי גם אני לסוג של דייט. היה יום חם , כמו עוד הרבה ימים בסתיו הקייצי הזה ונורא התחשק לי ללכת לים , אז כשהבחור התקשר ושאל מה בא לי לעשות אמרתי שהכי בא לי ללכת לים והוא הסכים מייד. אפילו בחר את החוף. היכרותינו לפני זה התרחשה במרחב הקיברנטי כך שראיתי די הרבה תמונו שלו והוא שלי וכבר ראיתי שהוא די שעיר. אמרתי לעצמי לגלות פתיחות... הוא הגיע לחוף לפני וכשאני הגעתי הוא כבר היה לבוש רק בבגד ים ואז התברר לי שהוא לא רק שעיר מאוד מאוד אלא גם סובל מאיזה סוג של בעיית עור לא מינורית בכלל. חשבתי לעצמי שרוב הבחורות שאני מכירה , על הרבה פחות מזה כבר היו נמנעות מלקיים את הפגישה הראשונה בים ואילו כאן הבחור לגמרי נינוח וגם לכל אורך השעתיים שבילינו בים לא נאמרה אף מילה על מצב העור שלו. לכל אורך השעתיים שאלתי את עצמי אם הייתי מסוגלת או רוצה להיות איתו באיזשהו קשר גופני וקצת כעסתי על עצמי כשהתשובה היתה לא. זה נראה לי שטחי מאוד לפסול מישהו בגלל בעיית עור ושיעור יתר. אבל אני כן אגיד לזכותי שלא פסלתי את הרעיון מכל וכל, חשבתי לעצמי שאם ההיכרות ביננו תעמיק יש מצב שהפגמים האלה יתגמדו . בינתיים יוצא שהוא לא ממש מתלהב , למרות העור החלק שלי ועושה רושם שלא יהיה המשך אז הלבטים שלי יוכלו להישאר ברמת התיאוריה. עדיין מדהים אותי איך אני כל כך מוטרדת מאיך אני נראית בפגישה ראשונה (וגם באלו שבאות אחריה) בעוד שהוא היה לגמרי נינוח עם כל הפגמים האלה.
בקיצור שוב חפרתי כהוגן... לפחות זה היה בחול, קרקע נוחה לחפירות P-:

[קן_לציפור*]

בקיצור שוב חפרתי כהוגן... לפחות זה היה בחול, קרקע נוחה לחפירות.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לכל אורך השעתיים שאלתי את עצמי אם הייתי מסוגלת או רוצה להיות איתו באיזשהו קשר גופני וקצת כעסתי על עצמי כשהתשובה היתה לא. זה נראה לי שטחי מאוד לפסול מישהו בגלל בעיית עור ושיעור יתר.
אבל זה לא שטחי בכלל לפסול על סעיף משיכה. וזה כנראה חלק מהחבילה.

[פלוני_אלמונית*]

או.קיי
(הייתי ועכשיו אני כי שום דבר טוב לא יוצא מ- )

מישהו נחמד התחיל איתי לאחרונה, התכתבנו כמה ימים ויצאנו לדייט אחד (כתבתי פה קצת למעלה). הוא מאוד מעניין, מבוגר ממני, ובעל היסטוריה של קשרים ארוכים. נראה בסדר גמור.
משום מה בדייט השתטיתי ופלטתי כל מיני הצהרות נחרצות על קשרים, וגם סיפרתי קצת על הקשר הקודם, כנראה שסיפרתי קצת יותר מדי וזה קצת הלחיץ אותו.

אחרי הדייט התכתבנו, הוא אמר שכרגע הוא מחפש משהו "נינוח" (=לא מחייב). אני אמרתי שאני רוצה קשר חברי יציב, ולכן הודיתי לו על זמנו ונפרדנו כידידים. האמת שאחרי כן חשבתי שאולי הייתי נוקשה מדי, ומיהרתי "לקבוע תנאים" מוקדם מדי. מילא. עברתי הלאה.

כל זה היה לפני שבוע פלוס. היום הוא כתב לי שוב: שמע שאני קצת חולה ודרש בשלומי.

מה אתן אומרות? יש טעם לנסות לתהות על קנקנו של התפוז הזה? כי לי נדמה ברגע הראשון שזו סתם קריאה מצדו למפגש מזדמן, על תקן "אין כבר מה להפסיד".
ואחרי כן חשבתי, שאולי הוא כן מוכן לנסות ולבדוק מחדש.

[שלולית_י*]

למה על סעיפים רגשיים כל כך "לגיטימי" לפסול, ועם משיכה גופנית לא נעים לנו להגיד לא?
זה לא רדוד, זה חלק חשוב ממהות הקשר.
סקס יכול להיות נמוך וארצי. אבל הוא יכול גם - אם מתקיימת בו השורה היפהפיה ואיך נוגעת נפש בבשר - להיות משהו שמימי שלוקח אותנו לגבהים. כמו שהנפש מרימה את הגוף מותר גם לגוף לגעת בנפש.
ומשהו על הדרך: במקדשים בעת העתיקה אחת הדרכים הלגיטימיות לעבוד את האל היתה לבוא למקדש ולחזות ב"קדושות": נשים כהנות, משרתות בקודש, שצפיה בריקוד הטקסי שלהן היה מעניק מעין "התעלות הנפש" /watch?v=EPGUJDLLZgA, כפי שיש לנו גם היום כשחווים תמונה/מוזיקה/ריקוד/או כל אמנות אחרת: התחושת ההתעלות מהצפיה בנשים, היתה מתורגמת כחוויה דתית, ומתוך התחושה הקדושה הזו היו שוכבים עם הכהנות, כמו האל שעושה אהבה עם האלה.

מי מה, אני חושבת שמשיכה מתפתחת הרבה פעמים עם הזמן, ובעיקר אצלנו הנשים היא יכולה להתגלות ולהעמיק ככל שמכירים את בן הזוג.
אין לי דעה האם זה לגיטימי או לא לפסול את הבחור מחוף הים. אבל נראה לי שלבקש שתתקיים משיכה גופנית - זה לגיטימי ועוד איך.

[מי_מה*]

אני תמיד בעד לתת צ'אנס. עדיף לברר תוך כדי תנועה אם הוא באמת מנסה שוב או שסתם אין לו מה להפסיד. מה כבר יכול להיות? מקסימום תהני (שאצלי בעדה זה חטא כבד)
ואשר לי, מההוא של חוף הים לא יצא כלום. לא התקשר וכשעליתי מולו בצ'אט היה לקוני ולא נחמד. יאללה יאללה, גם בעיות עור וגם לא נחמד, תודה אבל לא תודה. בינתיים עוד בקשר עם הבחור הקודם בכלל. אבל רק בטלפון P-:
לפחות לא משעמם ומספק לי חומר לדאגות במקום לדאוג מהחדשות ברדיו...

[אשמח_לעצה*]

טוב אני פונה למועצה. זקוקה לעצה- בקשר לאקס.
X , היה משמעותי בחיי, הייתה פרידה ונתק. היום אנחנו חברים טובים. מבחינתי אין שום סיכוי שמשהו יקרה שנית. (או שלישית - אבל למה להתקטנן. .)
מבחינתו- אני לא בטוחה מה המצב. לא חושבת שהייתה לו מישהי משמעותית אחריי. לא בטוחה אם הוא עדיין שומר גחלת או לא. ולא נעים לי לשאול באופן ישיר, ורוצה לעודד אותו למצוא בת זוג. אבל לא מעונינת לדרוך לו על יבלות. לפרוטוקול יצויין שאמנם אני כרגע לא בזוגיות אבל היו בחורים אם כי - אני לא יודעת מה הוא יודע. ויש משהו על הפרק עליו מעט מאד יודעים
בקיצור לא רוצה לפגוע, לא להשלות וחשוב לי הקשר החברי איתו. עוצו נשים חכמות.

[מי_מה*]

עד שתבואנה הנשים החכמות אני אתן את השני גרוש שלי
בתור מי שנמצאת תדיר איפה שנמצא עכשיו האקס שלך אני מציעה לך לוותר על החברות.
אני לא מכירה אותך ולא אותו, אז אני אשתף אותך בחוויה שלי וקחי מזה מה שמתאים. פרידה היא פצע. אחרי שאני נפרדת ממישהו יש געגוע צורב. אם אנחנו נשארים בקשר, הקשר הזה הוא כמו פלסטר על הפצע, משקיט את הגעגוע. אבל מתישהו צריך להוריד את הפלסטר. אקסים שאני בקשרי חברות איתם הם אלו שהיתה לי תקופה ארוכה של ניתוק מהם, אחרת זה פשוט לא נותן להבריא, להמשיך הלאה. זה לוקח ממני המון אנרגיות ומוציא אותן על תקוות שווא.
אשר לך, חשוב לך הקשר החברי, אבל חברים וידידים יש לך ודאי, בני זוג הם דבר יותר מסובך למציאה (כמעט כתבתי שבן זוג יש רק אחד אבל אז נזכרתי בפוליאמוריה ובפתח המרתק שנגלה לי כאן לסוג הזה של יחסים). אם הוא חשוב לך שחררי אותו. תני לשניכם להמשיך הלאה ואולי בעוד תקופה , כששניכם תהיו כבר במקום אחר, תוכלו לחדש את הקשר.
מאחלת לשניכם אהבות טובות
(ועל הדרך גם עזרת לי להבין מה אני צריכה לעשות עם ההוא שכונה כאן 'הבחור הקודם'. אז תודה על זה)
שבת שלום
@}

[חלוקית_נחל*]

אני עם מי מה שחררי מבלי לסגור את הדלת. פשוט הורידי הילוך. את מעדיפה לשמר את הקשר כי נעימה לך החברות עימו ואת לא רוצה להפסיד אך בד בבד את משערת שזה תוקע אותו כי הוא לא מתקדם. גם את באופן כלשהו עסוקה בזה בקשר הנוכחי שלך, את לא יודעת אם הוא יודע ומה, עסוקה בלהסתיר. יש לו נוכחות שהיא מעבר לידיד רגיל. לכן אני חושבת שמתוך המקום שרוצה בטובתו ובטובתך שלך, שחררי לתקופת מה. בהצלחה @}

[ניצן_אמ*]

גם אני מסכימה על הרוח של הדברים (גם אם אפשר להתפלפל על הפרטים.)

מימה מאמי, אני נורא מבינה אותך. היה לי סיפור כמעט זהה בעבר. ופסלתי על שיעור יתר, כשאני, בואי נודה על האמת, לא בדיוק יפנית. ואכלתי את עצמי חבל"ז על זה שאני לא מספיק מפותחת לקבל את כל יופיו האחר של הגבר ההוא, והיה המון. היום, אני מסכימה עם החברות, אני מבינה שזה הרבה יותר מורכב והרבה יותר פשוט. שיעור, כשלעצמו, הוא לא TURN OFF. הוא כזה בשבילך, ויש אחרות שזה הכי מדליק אותן בעולם. לדעתי הכי עדיף להבין את זה, לא ללכת נגד המשיכה, ולהיות כנה עם עצמך, מאשר לעשות שקר בנפשך ובגופך ולהתעלם מהאיתותים הברורים שלהם.

[ניצן_אמ*]

בואי נגיד שגם לו מגיע מישהי שתהיה קרועה על התחת שלו ולא תחטוף בחילה (ולו מינימלית ומאד מודעת לעצמה) בכל פעם שהיא רואה אותו.

[הרגע_שלפני*]

_מה אתן אומרות? יש טעם לנסות לתהות על קנקנו של התפוז הזה? tongue כי לי נדמה ברגע הראשון שזו סתם קריאה מצדו למפגש מזדמן, על תקן "אין כבר מה להפסיד".
ואחרי כן חשבתי, שאולי הוא כן מוכן לנסות ולבדוק מחדש_
אם אני בכלל לא מחפשת קשר "נינוח" אז לא הייתי יוצאת עם מישהו שמצהיר שזה מה שהוא מחפש.

[פלוני_אלמונית*]

אם אני בכלל לא מחפשת קשר "נינוח" אז לא הייתי יוצאת עם מישהו שמצהיר שזה מה שהוא מחפש
תודה יקרות. בינתיים באמת הסתבר שהוא לא רציני עד לשד עצמותיו (נראה לי שפשוט חיכה שאזמין אותו אלי או משהו, וכשלא עשיתי זאת, פשוט לא ענה לי). יאללה הלאה, נמחק.

[רוקדת_לאור_ירח*]

אני התחלתי השבוע לפעול בכיוון של מישהו שתכננתי כבר כמה חודשים. עשיתי מעשה, שיוביל, אני מניחה, בגלל ההכרות הקודמת, לידידות. משם אם יתאים אני אוכל לקדם עניינים. מתאים לי. אני טובה בלהתקרב לאט לאט, כל הכרויות האינטרנט מבאסות לי את הת%$. אני מוצאת את עצמי משתעשעת מהסיטואציה, שזה כבר נחמד.
שמתי לב שבתור אישה עם די הרבה ביטחון עצמי ודי מעט תיסבוכים יחסית ללא מעט נשים שאני מכירה בכמה וכמה תחומים, בהקשר הזוגי אני משלימה את כל הפערים בכמה חזקות. ישר אני נהיית בת 16 כשאני רוצה להתחיל עם מישהו. אבל מה- לפחות התחלתי להנות מזה. זה מרגיש לי עכשיו כמו בדיחה מוצלחת, ילך טוב, לא ילך גם טוב. מה גם שזה מישהו שמבחינה חיצונית הוא לא לגמרי הטעם שלי (אבל גם לא דוחה אותי) והמהלך שיזמתי השבוע הרגיע אותי עוד יותר לגביו, כי לפני כן הייתי קצת מסונוורת מהאישיות שלו ופתאום ראיתי שלא רק אני בת 16 בסיפור הזה, מה שהקל עלי מאד, והמהלך שיזמתי שם אותי במקום מאד גבוה מולו, כזה שהעלה את קרני בעיניו מאד, בלי קשר למה שהיה שם קודם.

[מי_מה*]

וואו, זה שוס. למנף את הבתששעשרה. כל הזמן זה נראה לי כמו נקודת חולשה אם כי גם איזה סוג של שוויץ. אז להצליח לאחד את זה זה ממש סטארט אפ. הולכת להתאמן מול עצמי.

[אשמח_לעצה*]

תודה לכל חכמות המועצה.
אכן אין ספק שיש כאן איזו היאחזות ואני צריכה לנתק לחלוטין. אם כי היה כבר נתק אחד מוחלט.
מצד שני כשנפגשתי איתו , אחרי שנכתבה השאילתא, סיפר לי שחלה התקרבות בינו ובין ידידה שלו, שאני מכירה. ושמחתי. ואני מנסה לשמור מרחק.
שיהיה שבוע טוב

[מי_מה*]

בסוף גם לבועה שלי חדרה הפרשיה המטרידה של המרכז לאומנות הפיתוי. זה מייד מריץ אותי הנה כמו לחמ"ל. כי איפה נתגונן אם לא פה? יא אלוהים אני קוראת קצת את הדברים שנכתבים סביב הענין הזה וכאילו לקחו את כל הדברים שמציקים לנו ואנחנו מקטרות עלהם פה ומלמדים אותם בקורסים! וגם שמתי לב שהיו לא מעט אפיזודות בחיי האהבה שלי שנראה כאילו נלקחו מהרצאות של המרכז. ברררר.
אבל לפחות נחשפתי לדורה. לא זאת עם הקוף המצויר... דורה שכותבת בלוג
עוד לא אבדה תקוותנו

[פלוני_אלמונית*]

מזעזע אותי
מזכיר לא לשכוח שלמילה פיתוי יש שתי משמעויות
המשמעות החיובית, מה שכולנו רוצים וגם חולמים אפילו להיות בשני נצדדים
המשמעות השלילית שזו הונאה נטו. וזה לא רק בסקס.
אבל אונס? OMG

[מפה_ומשם*]

אחרי כמה מפגשים עם אנשים, שבהם בכלל לא רציתי, והם דווקא כן, מפגש אחד טוב, עם אחד שרוצה, ואחרי מפגש שני כבר לא יודע...
ושוב אני צוללת לכאב שיוביל אותי בעדינות לניהול המועצה הזו...
אוף...
אני רוצה (בכלל לא יודעת אם מתאים) והוא, איפה שהוא, אפילו לא לגמרי יודעת...

[מי_מה*]

מפה ומשם, זה לא שאני מתעלמת מההודעה שלך אבל אני רוצה להמשיך לפתח פה משהו שעולה אצלי. אני מבינה מה שאת אומרת אבל בכל זאת מסיטה שניה את הדיון חזרה לאיזה ענין שעלה אצלי בעקבות פרשת המרכז לאומנות הפיתוי. למעשה הסיפור הזה עלה אצלי בעקבות איזה תרגיל בעבודה פנימית שעשיתי. אני מצטטת כאן את מה שכתבתי לתרגיל:
זו היתה היכרות פייסבוק כשעוד הייתי לגמרי תמימה ביחסי רשת. על פניו הכל היה בסדר. היו הרבה תמונות והבנאדם נראה לא רע וסיפור מענין. דיברנו בטלפון. הוא לא הסתיר את זה שהוא בעצם אחרי טראומה ומצוי במשבר. אני , מצילה משכבר הימים, עוד לפני שנהיתי מצילת בריכות, כמובן לא נרתעתי מהפצע הזה אלא להיפך, האחות הרחמניה שבי מיד התעוררה לחיים. סססאמו. טוב קבענו להיפגש. הוא גר ליד הים וקבענו בבית שלו היה סתיו ולבשתי שמלה די ארוכה ומגפיים. לא משהו חשוף. הוא גר בחור שלא יאמן והכל מסביב היה כל כך עלוב אבל ישבנו בחוץ ליד הים . פנים אל פנים הוא לא מצא חן בעיני בכלל. הטינופת והעליבות והסיפור שלו חברו למשהו מדכא. הוא התחיל לנשק אותי וזה היה נורא. דוחה. מגעיל ואמרתי שאני לא רוצה. אבל הוא המשיך בכל זאת.ואיכשהו זה המשיך עד שכבר הגיע לנקודה שבה אמרתי לעצמי שאם הגענו עד כאן אז יאללה נגמור עם זה כבר ודי.וזה היה , באופן מצמרר, כל כךדומה לסיפור הזה שרץ עכשיו ברשת, הוא פשוט הזיז לי את התחתונים ...אני לא יודעת למה לא עצרתי את זה. אני זוכרת שאחרי זה הלכתי לשירותים להתנקות ואפילו ניר טואלט לא היה שם. הרגשתי נורא. למזלי קצת אחרי זה ההורים שלו הגיעו וניצלתי את זה כדי להתחפף משם מהר בלי להישאר לעוד קפה. הוא ביקש שלא איעלם וברור שעשיתי בדיוק את זה. לזכותי יאמר שכן הסברתי לו אחר כך למה אני לא רוצה להישאר בקשר אתו, אמרתי לו שהוא לא היה צריך להמשיך אחרי שאמרתי לא ושכל הענין היה טעות. אבל זה היה כשכבר חזרתי לפקד על העניינים. מי ניהל אותם כשהסכמתי לסקס עם מישהו שבפירוש דחה אותי?

[אום_שלום*]

יו מימוש, קודם כל . אני מאמינה שלרבות מאיתנו, כולל אותי, יש סיפורים דומים.
אם אני מנסה לנתח ביני לביני איך זה קורה אני מגיעה למסקנה שאנחנו כנראה קצת כועסות על עצמנו שהבאנו את עצמנו לסיטואציה כזאת ולכן איכשהו "זורמות" עם הדברים למקומות די נמוכים.
כאילו אם טעיתי בשיפוט עד כדי כך שאני יושבת עכשיו מול האדם הדוחה הזה אז אני יכולה כבר לשכב איתו וזה לא כזה משנה.
אני יכולה לספר שכשאני בעבר הייתי בסיטואציה דומה הרגשתי אי נעימות כלפי אותו אדם, כאילו רימיתי אותו בגלל שרציתי שניפגש ואז התחרטתי, ומתוך אי הנעימות קרה מה שקרה.

[אינדי_אנית*]

אוי מוכר עד כאב !!!!!! הלך רוח כנוע לחלוטין לדעתי.
נראה לי שהמקרים האלה באים כדי לאפשר לנו לראות בלי יכולת להתעלם יותר, שאנחנו עושות דברים שלא מתאימים לנו, מתפשרות במקומות שאסור לנו להתפשר.
נראה לי שאחרי שבא מקרה כל כך קיצוני של הליכה נגד מה שהגוף שלנו והנפש שלנו אומרת לנו, נפתחות לנו העיניים לראות ולהקשיב לעצמנו ( כמו ביוגה שאומרים לכווץ שריר נורא חזק ואז להרפות כדי להרגיש את ההבדל ואח"כ לומדים להרפות גם בלי לכווץ נורא חזק).
@}

[עדולי*]

בנות, אתן נקראות לסדר,
אני צריכה את תמיכת המועצה.
לפני כחצי שנה נפרדתי מבחור לאחר קשר של שנתיים שכלל מגורים משותפים. הפרידה הייתה ביוזמתי, והיא הייתה קשה, מבלבלת ומבולבלת. מאוד. לא כ"כ הבנתי וידעתי להגדיר מה בדיוק העיניין, מה הבעיה שלי ומה אני רוצה. בעיקר הרגשתי את זה. שנינו מתקשים להביע את עצמינו, וכל הקשר - וגם הפרידה - היה בסימן תקשורת נמוכה מאוד.
את חצי השנה האחרונה ביליתי בהחלמה איטית ובחזרה לעצמי. למעט פגישה מקרית ברחוב לא דיברנו, למרות שהיה ויש המון מה לומר - הפרידה הגיעה כנתק פתאומי, והכל פחות או יותר נשאר כמו איזור מלחמה לא משוקם. עוד לפני שהגעתי לקשר עבדתי על פיתוח יכולות התקשורת שלי, בעיקר עם עצמי, והעבודה תפסה תאוצה אחרי הפרידה. כתוצאה, במהלך הזמן די נסגרתי על הסיבות שבגללן בחרתי לעזוב. לא עם הכל השלמתי. חיכיתי ואני עדיין מחכה להזדמנות לסגור קצוות.
בחודש האחרון חגגתי יום הולדת (תודה, תודה , והאמת היא שסימנתי את התאריך כהזדמנות הזו.
הייתי בטוחה לגמרי שהבחור ייצור קשר, מייל, סמס, משהו.
ובכן, הוא לא.
כנראה שלא הערכתי נכון עד כמה אני מצפה לסגירת הקצוות הזאת, כי כשהוא לא יצר קשר מצאתי את עצמי ממש נסערת. למען האמת - אני עדיין. הסרטים המוקרנים אצלי בריפיט כרגע הם שובר הקופות "אז הוא באמת בכלל לא אהב אותי" והלהיט התורן "יכול להיות שכבר יש לו מישהי חדשה והוא שכח?!".
הצלחתי למצוא סיבות נוספות לשאלת ה"למה הוא לא", אבל בכל זאת, זה מרגיש רע.
ניסיתי להתרכז במה אני חושבת, למה אני בכלל רוצה לסגור קצוות מולו (להבדיל ממול עצמי), מה זה יתן לי ולו, איך זה עשוי לפגוע בי ובו. פעם ראשונה שאני מוצאת את עצמי במצב כזה.
רוצה לשמוע קצת מכן, נשים חכמות ובעלות ניסיון, הצעות לתסריטים שונים.

[מי_מה*]

קודם כל מזל טוב!
בתור מי שמצטיינת באכילת סרטים ולא בכתיבתם, אני יכולה רק לחלוק איתך את המנטרה שאני משננת לעצמי ברגעים של חוסר מנוחה: "זה לא בשליטתי, זה שלו ולא שלי וזה לא אומר עלי כלום" . הניסוח משתנה מעת לעת...
את רוצה אותו בחזרה? אם כן, לדעתי ,במצב הדברים, כפי שהבנתי כאן, אין לך מה להפסיד. פשוט תגידי לו. מקסימום הוא יגיד לך 'לא' זה לא יותר גרוע ממה שיש עכשיו.
ובאמת שאני שוב ושוב נוכחת שמה שצריך לקרות קורה, כמה שזה קלישאתי ומעצבן לשמוע את זה לפעמים, ועל כן אין שום טעם בחפירות האין סופית האם לעשות כך או אחרת (ולא שזה עוזר לי לא לחפור, אבל לפחות אני יודעת שאין בזה טעם P-: )
שיהיה בהצלחה ושבוע טוב

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_חיכיתי ואני עדיין מחכה להזדמנות לסגור קצוות.
בחודש האחרון חגגתי יום הולדת (תודה, תודה , והאמת היא שסימנתי את התאריך כהזדמנות הזו.
הייתי בטוחה לגמרי שהבחור ייצור קשר, מייל, סמס, משהו._
את שוכחת שאת הצד שיזם את הפרידה. הוא הצד ה"פגוע יותר". מדוע את מצפה שהוא זה שייצור קשר? אם כבר, יכול להיות שהוא זה שמחכה.
לא הייתי חוששת בכלל ליצור איתו קשר, אם את מרגישה צורך בסגירת הקצוות. (בסך הכל אין פה מה להפסיד, אתם אחרי הקשר ולא לפני ) אבל קחי בחשבון, וכבדי את זה, שיכול להיות שהוא, כפגוע, לא מעוניין יותר לדבר על זה - את לא רוצה לחזור, מה יש לדסקס פה? ייתכן שהוא יחשוב שזה סתם יכאיב לו ויימנע מזה.

לחלופין יכול להיות שהוא ירצה לחזור וישלח לך רמזים לגבי זה (כל אמירה בנוסח "אם היינו עוד יחד..", כל ניסיון לחקור אם יש לך מישהו חדש וכולי). אז שבי וחשבי קודם, האם את רוצה לחזור, או סתם לשבת לדבר איתו, ותציבי גבולות בהתאם - בראש, לפני שאת יוצרת את הקשר.

[עדולי*]

היי - תודה!
"זה לא בשליטתי, זה שלו ולא שלי וזה לא אומר עלי כלום"
נכון, אבל תמיד כשאני אומרת את זה, קול פנימי מעצבן במיוחד לוחש לי "מאין לך הביטחון הזה?!". איזה קטע, המרגיעון, בתגובה, גורס ש"הדבר היחיד שבאמת בשליטתך - מצב רוחך". ללמדני, שמה שזה לא יהיה, זה כנראה באמת לא בשליטתי.
גם אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה , ומודה מאוד על התזכורת - לפעמים לא קל להמשיך להאמין בזה, במיוחד כשאת פנטזיונרית אם תעודות שמכורה לחלום האולטימטיבי "הלוואי ש..." ולמתחרה על התואר "מה היה קורה אם..."
תודה לך.

[בשמת_א*]

הסרטים המוקרנים אצלי בריפיט כרגע הם שובר הקופות "אז הוא באמת בכלל לא אהב אותי" והלהיט התורן "יכול להיות שכבר יש לו מישהי חדשה והוא שכח?!".
תרשי לי להיות רגע הקטיגור של השטן:
למה זה חשוב בכלל?
מה זה חשוב אם הוא אהב אותך או לא, הרי נפרדתם וגמרנו? לא תחזרי אליו, הוא לא מתאים לך, אין לכם תקשורת טובה, בשביל מה לך?
אז מה אם יש לו מישהי חדשה? מה זה עסקך?
זו את שיזמת את הפרידה.
הוא הסיק את המסקנות והמשיך הלאה בחייו.
מה זה "שכח"? למה הוא צריך לזכור את יום ההולדת שלך (מזל טוב, מזל טוב) אחרי שכבר נפרדתם וגמרנו?

תני לו נקודות קרדיט על זה שהוא מסוגל להמשיך בחייו ולא להתקע על מערכת יחסים שלא תתרום להווה או לעתיד שלו.

ואולי תבררי עם עצמך מאיפה הצורך הזה "לסגור קצוות"?

למה זה יועיל?
יש לך הפקת לקחים למערכת היחסים הבאה?
תפיקי אותה. מה את צריכה אותו בשביל זה? כדי להזין רגשות תלות וחוסר ערך עצמי?

מה שאני מציעה, זה להתמקד בעבודה על רגשות התלות שלך, על חוסר הביטחון, חוסר הערך העצמי, חוסר האהבה העצמית, הצורך באישור חיצוני וכן הלאה. זו הנקודה החלשה, והיא "מתלבשת" על אובססיה לבחור. הבחור הוא סתם כלי, סתם אמצעי, לתלות עליו חסכים שיש לך בתוכך.
טפלי בעצמך, תתחזקי, ואז לא תיפלי יותר מסיפורים שאין להם שום סיכוי.

[עדולי*]

שיכול להיות שהוא, כפגוע, לא מעוניין יותר לדבר על זה_ בהחלט. לזה התכוונתי כשניסיתי לחשוב על _איך זה עשוי לפגוע בי ובו.
את לא רוצה לחזור, מה יש לדסקס פה? ובכן... זה היה הקשר הראשון שלי. אני בעד הפקת לקחים. באמת, שאלת תמה - אין מצב ככה לדבר על מה שהיה גם אם לא רוצים לחזור? סתם, כדי להבין ולברר מה היה. לשמוע צדדים. ללמוד. אני באמת זקוקה לשמוע מה יש לו לומר כדי אולי להבין יותר טוב מה היה שם, כי אחרת הכל השערות, לא?
נכון שקשר חדש משמעו אדם חדש ולא בהכרח ניתן להסיק מקשר קודם על התנהלות של קשר חדש. ובכל זאת...
אולי אני אוכל להסיק על עצמי?
אתן מאתגרות אותי פה, תודה!

[עדולי*]

מה זה "שכח"? למה הוא צריך לזכור את יום ההולדת שלך (מזל טוב, מזל טוב) אחרי שכבר נפרדתם וגמרנו?_ חשבתי (קיוויתי) שהוא ינצל את נק' הציון הזאת כדי ליצור קשר, סה"כ זו עילה טובה לביישנים (והוא כזה). קיוויתי שגם הוא ירצה לברר מה היה שם. למען האמת, מהלך כזה היה מוכיח לי שיש בו איזשהו רצון לשפר, שהוא נלחם עליי קצת. אולי זה כבר באמת קשור ל _חוסר ערך עצמי.
תני לו נקודות קרדיט על זה שהוא מסוגל להמשיך בחייו ולא להתקע על מערכת יחסים שלא תתרום להווה או לעתיד שלו. לשמחתי, המחשבה הבוגרת הזו אכן עברה לי בראש. אמנם לא בניסוח הבהיר שלך, בשמת, אבל בכל זאת... תודה לך.
ובכל הנוגע להפקת לקחים, ע"ע הפוסט שלי מלמעלה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שאלת תמה - אין מצב ככה לדבר על מה שהיה גם אם לא רוצים לחזור? סתם, כדי להבין ולברר מה היה. לשמוע צדדים. ללמוד. אני באמת זקוקה לשמוע מה יש לו לומר כדי אולי להבין יותר טוב מה היה שם, כי אחרת הכל השערות, לא?
בטח שיש מצב.כמובן שצריך ששני שני הצדדים ירצו בזה, שיחלוף מספיק זמן וכולי.

[עדולי*]

כמובן שצריך ששני שני הצדדים ירצו בזה ואיך יודעים מה רוצה הצד השני?
איך מנסחים שאלה שמבררת בדיוק את זה, אבל גם משאירה לצד השני פתח מילוט? ולא פוגעת?
וכמה זמן זה מספיק זמן?
אוף.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

פשוט וישיר: בא לך להיפגש ולדבר על מה שהיה?
מקסימום יגיד לא.

בכל מקרה, מוזר שאת היא זו שסיימה את הקשר, אבל את היא גם זו שצריכה תובנות. בד"כ זה הפוך... אבל אולי זה סתם הרושם שלי, לא כלל אצע.

[יעל_צ*]

אני חושבת כמו בשמת: לא תחזרי אליו, הוא לא מתאים לך, אין לכם תקשורת טובה, בשביל מה לך?
נראה לי בריא יותר להמשיך הלאה ולהימנע מחפירות מיותרות. זה לא שאתם מנסים "לעבוד על הזוגיות" כדי לנסות להציל משהו שאולי יש לו עוד סיכוי.
ואם בכל זאת את מרגישה צורך לעבד את הדברים - נראה לי עדיף לפנות למטפל, פסיכולוג וכדומה. מישהו שאולי יוכל לתת לך מבט מבחוץ על מה שקרה.

[עדולי*]

מוזר שאת היא זו שסיימה את הקשר, אבל את היא גם זו שצריכה תובנות. כאמור, התקשורת שלי עם עצמי אמנם במגמת שיפור, אבל אני עדיין לא בכושר שיא של לדבר עם עצמי על עצמי ולנתח דברים - בטח שלא בזמן אמת. במהלך הקשר זה היה אפילו קשה ולקוי עוד יותר, וכך קרה שלקח לי המון המון זמן להבין שאני מרגישה שמשהו לא בסדר, ועד היום אני מנסה להבין בדיוק מה. גם הזמן שעבר מאז מקשה על הנסיון להבין. וגם העובדה שאת הצד השני קשה לדובב.
גם ההגיון והניסיון שלי אומרים שדווקא מי שנעזב נשאר עם התהיות, ומי שעוזב עושה זאת כי הוא כבר חשב על הדברים וזו המסקנה שהתקבלה - שצריך לעזוב. אבל אף פעם לא קרה לכן שבתוך הקשר הייתה אי-בהירות, ודווקא אחרי הפרידה... הצלחתן לראות יותר דברים? בבחינת דברים שרואים מכאן וכו'..
אבל אולי באמת בריא יותר להמשיך הלאה ולהימנע מחפירות מיותרות. מסוג הדברים שקל להגיד וקשה לעשות... ובאמת פניתי לטיפול כדי לעבד ולעכל ולהפסיק לחפור. ושם אני תמיד מרגישה שאני יכולה להעיד ולקחת אחריות אך ורק על הצד שלי. שכל הנסיונות לשער מה עבר לצד השני בראש (כדי לקבל תמונה שלמה יותר של הקשר) הן, כאמור, רק השערות. אז אם לא מדברים ולא חופרים, איך באמת אפשר לדעת מה באמת היה? אפילו לצרכים טיפוליים, איך אפשר להסיק ככה מה "שלו" ומה "שלי"? אפשר בכלל להפריד אם כל ההתבוננות והחקירה נעשית רק מתוך נק' מבט אחת - שלי?

[ניצן_אמ*]

את עדיין מחכה שהוא יהפוך למשהו שהוא לא. שנתיים נתת לו להוכיח לך שהוא לא יכול לתת לך את מה שאת צריכה, בפרט ובמיוחד בתחום התקשורת.
מפה, אני רואה כמה אפשרויות שיכולות להסתעף.
הריאלית - שלאט לאט תגברי על הרגשות שיש לך כלפיו עדיין ועל הפנטזיה שהוא יהפוך את עורו.
שתצליחי להחזיר אותו אלייך, כדי לבלות או עוד קצת זמן או עד שארית ימיכם המשותפים בתקווה שהוא יהיה משהו שהוא לא.
שתצליחי, והוא פתאום יהיה תקשורתי ומקסים ומושלם. (בחייך. לא יקרה.)

אני מצביעה בעד הראשונה. לא צריך סגירות אחרי חצי שנה. זה כבר נסגר מזמן. הלאה. להעביר. ולא להתבחבש בזה, כי התקווה הזו? אם לא תשחררי אותה מכל הלב, את תשחזרי אותה עם עוד לא-תקשורתי. עזבי אותך. פרגני לעצמך מישהו שאת יכולה לתקשר איתו בנוחות.

[מי_מה*]

איזה מזל שיש את המקום הזה. הדברים שנכתבו פה נמצאים מועילים מאוד גם לי אז תודה לך עדולי שהעלית פה את הענין שלך, תודה לכל המגיבות על הדברים החכמים.
אני רוצה להוסיף, שיש את הרגע הזה (רגע מאוד ארוך לעתים) אחרי פרידה, שלמרות שהקשר היה לא טוב ולמרות כל השיקולים המוצדקים לסיומו , פשוט מתגעגעים. ואפשר לתת לגעגוע הזה כל מני שמות, כמו סגירת קצוות ועוד רבים וטובים אבל בסופו של יום זה געגוע ללהיות ביחד . מהמקום המתגעגע והחסר מיטשטשים הפגמים של מערכת היחסים ונולדות הפנטזיות של מה היה אילו ואיך זה היה יכול בעצם לעבוד. אני מכירה את המקום הזה מצוין (מבלה בו בעצמי עכשיו) ויודעת כמה קשה ליישם את ההמלצה להמשיך הלאה. אבל כנראה שבאמת זה הדבר הנכון לעשות, להרפות ולהמשיך הלאה.
בהצלחה

[עדולי*]

את עדיין מחכה שהוא יהפוך למשהו שהוא לא. האמת היא שאני מנסה יותר בכיוון של לקבל אותו כמו שהוא, למרות שכנראה שהציפייה שיצור קשר מעידה שאת צודקת
שנתיים נתת לו להוכיח לך שהוא לא יכול לתת לך את מה שאת צריכה, בפרט ובמיוחד בתחום התקשורת. ובכן, לתקשורת צריך שניים, אבל גם אני לא ממש הפגנתי יכולות בתחום. אם אני משנה את עצמי, זה לא משנה את הדינמיקה של הקשר?
<כאילו "מתנצחת" פה איתכן - טענה נגדית שלי על כל טענה שלכן - אבל למעשה משתמשת בפלטפורמה של המילים שלכן כדי "להתנצח" קצת עם עצמי, כן?> תודה על המילים שלכן שנותנות גוף למחשבות שלי זה עוזר.

[בשמת_א*]

אם אני משנה את עצמי, זה לא משנה את הדינמיקה של הקשר?
אילו היית עדיין במערכת יחסים איתו, אז אולי כן. ואולי זה היה מוביל יותר במהירות לסיום הקשר...
במצב הנוכחי, הייתי אומרת לך, שאת משנה את עצמך כדי לבחור יותר טוב את הקשר הבא (-:

[עדולי*]

נכון ש מהמקום המתגעגע והחסר מיטשטשים הפגמים של מערכת היחסים ונולדות הפנטזיות ונכון שזה מקום שקשה להמשיך ממנו הלאה.
הפעם המחכימון אומר "הכל נכון - גם פרשנות לקויה" - כלומר, להכל יש מקום. גם לפרשנויות הלקויות. גם לפנטזיות שהן תולדה של געגוע ושיכחה. כשזה קורה לי (וזה קורה) אני משתדלת להיזכר בדברים של עירית לוי מהדף החכם מציאות חדשה פרידה: מותר לי. מותר להתגעגע לביחד. מותר לגדל פנטזיות. מותר. זה בסדר. כמובן שהשאלה היא מה עושים עם זה לבסוף. אפשר לכבד את הרגש, להכיר בו אבל לא לפעול לפיו ולאאאט לאאאט להמשיך הלאה.
בעבר נהגתי להלקות ולגנות את עצמי על השקיעה הזאת בפנטזיות. מתבטלת ומפנזטת במקום לעבוד על הקשר הבא, הא? פויה. לא טוב. כרגע אני בהסבה לשלב המותר לי. וזה מרגיש אחרת לגמרי. זה מרגיש כמו תמיכה שלי בעצמי. וזה מרגיש נהדר.
מי מה, מצטרפת לתודה שלך ומצרפת חיבוק אוהד ומבין (אחוות פנטזיונריות

[עדולי*]

את משנה את עצמך כדי לבחור יותר טוב את הקשר הבא YES! YES! YES משפט מנצח
ובדיוק בגלל זה עסוקה בחודשים האחרונים עם "לשמור על האהבה הזאת" של הנדריקס.
יחד עם זאת, אני רוצה לתת צ'אנס גם לצד השני להשתנות. חשבתי רבות על עניין היכולת האנושית להשתנות, זה מעסיק אותי מאוד.
באחת הפעמים ששקעתי בפנטזיות על איך שהכל יסתדר (ושכחתי להזכיר לעצמי את הפנינים של עירית לוי) שלפתי את עצמי מהפנטזיה בגסות עם המשפט "מספיק לחלום, הוא לא ישתנה".
אבל אז עלה בדעתי שאם הוא לא ישתנה - אז כנראה שגם אני לא אשתנה. אם אומרים ש"אנשים לא משתנים", זה מעיד גם עליי, כי גם אני "אנשים", לא?
זה כבר העציב אותי מאוד, כי כרגע כל המאמצים שלי מכוונים בדיוק לזה, לשינוי. לקבלה העצמית, להתפתחות. להפתחות.
אז ניסיתי לחשוב איך אני גם לא שוללת את האפשרות שהוא עשוי להשתנות בעתיד וגם לא מפתחת ציפיות ופנטזיות שזה אכן יקרה?
זה אולי ישמע מובן מאליו ובנאלי, אבל המסקנה שהגעתי אליה לאחר מחשבה מעמיקה היא: צריך פשוט לקבל אותו כמו שהוא.
ועבורי זו הייתה ממש הארה.
כי אם מקבלים אדם כמו שהוא, אז מצד אחד לא מצפים ממנו להיות מה שהוא לא, ומצד שני לא שוללים את העובדה שהוא עשוי להתפתח ולהשתנות קצת בעתיד! ועכשיו נשאר רק לפענח איך בדיוק עושים את זה, איך מקבלים אדם כמו שהוא. ממש פינאטס

[תמרוש_רוש]

הנה כמה דברים שגיליתי במהלך חיי:
אנשים כן משתנים.
אנשים משתנים כאשר הם רוצים להשתנות
אנשים משתנים כאשר הם מאמינים שהם מסוגלים להשתנות.
אם הם לא רוצים או לא מאמינים - הם לא ישתנו. כלומר הם כן, אבל לאט ובעקבות נסיבות חיים, וזה לא יהיה תהליך רצוני. הם לא יובילו אותו.

במילים אחרות: זכותם של אנשים לא להשתנות, ולהיות בדיוק איפה שהם, גם אם יש להם פוטנציאל להשתנות וגם אם המצב הנוכחי הוא לא מצב אידיאלי בשבילם ובשביל הסובבים אותם.

יחד עם זאת, אני רוצה לתת צ'אנס גם לצד השני להשתנות.
לי זה לא נשמע ככה. לי זה נשמע כאילו את מצפה מהצד השני להשתנות, וזו טריטוריה אחרת לגמרי...
הנה, את אפילו מאוכזבת מזה שהוא לא טלפן אלייך בשביל שיחת "יחסינו לאן". "לתת לו צ'אנס" פירושו להאיר לו פנים ולהסכים לדבר אתו כשהוא כן מתקשר, לא להתעצבן כשהוא לא מתקשר.

מצד אחד לא מצפים ממנו להיות מה שהוא לא, ומצד שני לא שוללים את העובדה שהוא עשוי להתפתח ולהשתנות קצת בעתיד
בדיוק!!!

ב"לאכול, להתפלל, לאהוב" יש קטע יפה על סגירת קשר עם בנזוג כשהבנזוג לא יכול או לא רוצה לקחת חלק בזה.

[בשמת_א*]

יחד עם זאת, אני רוצה לתת צ'אנס גם לצד השני להשתנות
אילו הוא היה רוצה, הוא היה כבר משתנה.

אבל אז עלה בדעתי שאם הוא לא ישתנה - אז כנראה שגם אני לא אשתנה.
אין שום קשר.
את זו את. הוא זה הוא.

וכל הדברים החכמים שכתבה תמרוש רוש.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה שמימה אמרה.
וגם: תראי איך ברגע שמישהו אחר, חדש, ייכנס לתמונה, תהיי עסוקה באינטראקציות החדשות מולו, ולא בעבר שלך עם אדם שתכונותיו והתנהגותו היו רלוונטיות למי שהיית לפני שנתיים וחצי.

[שומשומ_ית*]

ברגע שמישהו אחר, חדש, ייכנס לתמונה, תהיי עסוקה באינטראקציות החדשות מולו
כן. ולא.
אני מבינה את הצורך ב"סגירות". אף פעם לא הייתי בסיטואציה של זו שנפרדת, אבל גם כיום במערכת יחסים קשובה, נעימה, מלמדת ותומכת
יש דברים שצפים ממערכות יחסים קודמות, ויש את המטען שהגיע מהן.
אני לא אומרת שזה בהכרח דורש פגישה ושיחה (אני נגיד, מתחמקת מכאלו כמיטב יכולתי...) אבל זה שיש אדם חדש ומערכת יחסים חדשה (מוצלחת ככל שתהיה)
לא מוחק את העבר ואת ההתנהגויות והסיטואציות שנלוו אליו

[קן_לציפור*]

_ברגע שמישהו אחר, חדש, ייכנס לתמונה, תהיי עסוקה באינטראקציות החדשות מולו
כן. ולא._
וגם, ככל שיש התעסקות בעבר ובקשרים של העבר, כך יש פחות 'מקום' למשהו חדש להכנס.

[עדולי*]

יווו הווו, הגעתי להיכלות הידע, איזה כיף לי!
תודה בנות, על השיתופים.

לי זה לא נשמע ככה. לי זה נשמע כאילו את מצפה מהצד השני להשתנות, וזו טריטוריה אחרת לגמרי... כן, גם אני הבנתי את זה לא מזמן. וזה למרות שכבר הגעתי למסקנה שאני אמורה לקבל ולא לצפות לשינוי. קשה, ה"לקבל" הזה... ועוד לקבל מישהו שכבר לא נמצא לידך, לקבל את מה שהוא היה, ליתר דיוק.
אם הם לא רוצים או לא מאמינים - הם לא ישתנו._ _זכותם של אנשים לא להשתנות - מסכימה מאוד. בדיעבד, זו הסיבה המרכזית שבגלל עזבתי: אני רציתי והאמנתי שאפשר אחרת. הוא לא. אגב, נורא קשה לקבל את זה שאנשים אחרים לא מאמינים שאפשר לשנות, למרות שהפוטנציאל שלהם זועק למרחקים. ממש-ממש קשה לוותר על הפוטנציאל הזה. הנה, כנראה שעדיין לא לגמרי ויתרתי, עוד לא שיחררתי.
תודה על שתרמת את ניסיונך עם אנשים משתנים לטובת חיזוק האמונה שלי שהשינוי אפשרי.

_אבל אז עלה בדעתי שאם הוא לא ישתנה - אז כנראה שגם אני לא אשתנה
אין שום קשר.
את זו את. הוא זה הוא._
נכון, אין שום קשר, זה לא שאם הוא ישתנה אז בהכרח אני אשתנה.
התכוונתי לומר שזה בעייתי קצת לנסות לשנות את עצמך ובו בזמן לבטל את היכולת של אנשים אחרים להשתנות. או לפחות לא להאמין שיש בהם יכולת כזו.
כי אז זה קצת כמו לא להאמין ביכולת שלי להשתנות.

תראי איך ברגע שמישהו אחר, חדש, ייכנס לתמונה, תהיי עסוקה באינטראקציות החדשות מולו, ולא בעבר שלך אוה, אני בטוחה שזה אכן מה שיקרה.
אבל אני מנסה לדחות את זה קצת.
חשבתי שאולי כדאי שאתקדם עם העיניינים מהקשר הקודם. אמנם בקשר חדש תמיד יש דברים שצפים ממערכות יחסים קודמות, אבל אני חושבת שרמת העיבוד והעיכול של הדברים מהקשר הקודם תשפיע על עוצמת החלחול שלהם לקשר החדש.
אז אני מנסה לעבד. בסיזיפיות מה, אבל בכל זאת.

[פלוני_אלמונית*]

ידיד ותיק, בעצם מחזר ותיק - היינו בקשר רופף לפני שהפכתי לאם. הוא הזמין אותי לצאת ויצאנו פעם-פעמיים אבל הוא לא עשה לי את זה בכלל. אחרי הלידה בא לבקר והביא מתנה, אבל לא הייתי בקטע שלו. אבל תמיד היה נראה שהוא איכשהו בתמונה. ועכשיו, אחרי שנים, איכשהו שוב עלה לראדאר. ראיתי אותו באתר אחר, התכתבנו, הצעתי שנשתה קפה יחד. נפגשנו לקפה והתרגשנו שנינו, פתאום כן כאילו קרה משהו, או נראה שיש מצב להמשך. היתה שיחה מאוד נעימה, אפילו עם פלירטוטים קלים. מצד שני אולי עשיתי טעות ואמרתי לו שאני עדיין לא יוצאת בערב וזה יקרה רק בעתיד הקרוב...

בקיצור, זה היה אתמול בצהריים. כמה זמן אמור לעבור במקסימום עד שיתקשר? (אם לא יתקשר אני מוותרת. לא ארדוף).

[דוגית*]

אם הוא מעוניין אז מייד לאחר הפגישה הוא מתקשר או לפחות מסמס ומפרגן ואומר משהו נחמד על הפגישה.
ואם הוא לא מתקשר עד מקסימום יומיים לאחר הפגישה אז זה בדרך כלל סימן שהוא לא ממש מעונין.
וגם לא בושה שתרימי לו טלפון ותדברי איתו ותבררי בעצמך
מקסימום יגיד לך לא מתאים
ולא תחיי בהמתנה שיתקשר או לא יתקשר
אחרת יצמחו לך שערות לבנות...

בהצלחה כי כולנו צריכות כל כך זוגיות טובה ואמיתית
וכל כך קשה למצוא אותה...

[פלוני_אלמונית*]

_וגם לא בושה שתרימי לו טלפון ותדברי איתו ותבררי בעצמך
מקסימום יגיד לך לא מתאים_
לא, את זה אני לא עושה יותר! עשיתי את זה עם דייט קודם וזה סתם "מרח" משהו שלא היה שם מלכתחילה, לעוד כמה ימים מיותרים. הגעתי למסקנה שבירור כזה נותן לי אשליה שיש אינטראקציה איתו, בעוד שהאינטראקציה שהיתה בסך הכל סבה סביב העיקר: הוא לא מעוניין.

את אומרת יומיים, נו טוב, נחיה ונראה...

[דוגית*]

את אומרת יומיים, נו טוב, נחיה ונראה...

מה שמעצבן זה שהם תמיד מתחמקים מקשר אמיתי
נראה כאילו הם רק רוצים דבר אחד ואחר כך נעלמים כמו רוח...

[ניצן_אמ*]

אני אומרת אפילו לא דקה, ונצח.
אפילו לא דקה לכסוס ציפורניים ולדאוג ולעצור את החיים ולא לתת צ'אנס לדברים אחרים.
ונצח, כי מי יודע לאן החיים יובילו? יכול להיות שמחר לא, מחרתיים לא, ואז כל אחד לדרכו, פתאום יבשיל לכם איזה פרק גימל של חברות ארוכה והכרות של שנים?
מה הטעם להגיד "יומיים"? אם יתקשר עוד שבוע עם כרטיסי טיסה לרומא עוד שעה, מה? תגידי לא? ואם עוד יומיים ודקה? תגידי "עברת על חוקי התאגיד של הנקבות ההיסטריות, אאאאאאאאא זמנך עבר!" ?
לזרום. לזרום. גברת.

[פלוני_אלמונית*]

מי אמר "היזהרו במשאלותיכם"?
אין לי אופי, כתבתי לו מייל תודה ושהיה לי מאוד נעים. אז הוא ענה שגם לו היה נעים ושישמח לצאת לסרט בערב מתישהו...

עכשיו, מה אני עושה עם הפעוט היונק שלא רגיל לבייביסיטר בערב? עם הגבר כבר אסתדר
האם להציע לו הצעה חלופית? שנצא אחה"צ? או שיבוא אלי בערב ונראה די.וי.די? זה קצת מבאס, לא?

[ניצן_אמ*]

_מי אמר "היזהרו במשאלותיכם"?
אין לי אופי, כתבתי לו מייל תודה ושהיה לי מאוד נעים._

אז יש לך אופי! ברכותיי!
עשית מה שרצית, ויצא לך מזה טוב.
איפה כתוב שאת צריכה להתנהג כמו איזה סוציופאתית שלא אכפת לה מכלום כדי שיתעניינו בך?

[דוגית*]

_עכשיו, מה אני עושה עם הפעוט היונק שלא רגיל לבייביסיטר בערב? עם הגבר כבר אסתדר
האם להציע לו הצעה חלופית? שנצא אחה"צ? או שיבוא אלי בערב ונראה די.וי.די? זה קצת מבאס, לא?_

מצויין !!!
עכשיו בגלל התינוק תזמיני אותו אלייך
תכיני לו ארוחה מפנקת וטעימה
אחר כך תעשי לו מסאג' מפנק מפנק
ותסבירי לו שאת ממש מרגישה שהוא לא רגוע וכל השרירים שלו קפואים/נוקשים מרוב מתח
בגלל שאין לו אישה כמו שצריך..
והוא יבין את הרמז...(כי אם לא יבין אז הוא ממש טיפש ואת לא צריכה כזה טיפש)
ואחרי זה הכל יזרום לבד
ואז....אל תקשרי אליו יותר ואל תפני אליו
הוא כבר ירוץ אחרייך...תסמכי עלי

[רוקדת_לאור_ירח*]

ואני אומרת תציעי לו סרט ביומית.
והאמת הגיע הזמן להרגיל את היונק לבייביסיטר בערב, הוא לא בן חודשיים. נכון שבערב יותר קשה, מצד שני אם את משאירה עם מישהי שהוא מכיר אז זה ממש לא נורא ובכלל אני בעד להרגיל פעוטות לעובדות החיים שלאמא יש חיים, אחרת תיתקעי כמוני כשהמקום היחיד שתצאי אליו בערב יהיה אסיפת הורים. טוב אני מגזימה ובשבוע שעבר הייתי בסרט בערב, אבל לא רחוק מהמציאות.

[פלוני_אלמונית*]

טוב, אני כזו פסיבית ולא צועדת אף צעד בשום כיוון כבר שנים ופתאום החיים מזמינים אותי לפעול.
ראשית, מישהו שפעם דיברתי איתו מאיזה אתר הכרות התחיל להתקשר שוב.
בעבר לא נפגשנו כי היינו מאד רחוקים פיזית ומסתבר שלא מזמן עבר יותר קרוב קצת, ככה שזה פחות הזוי לחשוב על זה בכלל. להיפגש?
שנית, יש מישהו שמהתחלה רציתי להתחיל איתו ודי מהתחלה הסתבר שהוא בעצם תפוס וחי עם מישהי. לא סתם מישהי, מישהי שאני מכירה (אבל מעולם לא היינו קרובות), מכירה עוד הימים שהיתה נשואה למישהו אחר. היום הוא אמר לי שנגמר ושהוא עבר דירה. אנחנו בקשר ויש חיבה הדדית. זה ממש טרי. כמה מהר להתנפל עליו ובאיזו דרך? או שאולי לא כדאי לי לנסות אפילו? הוא ממש הטעם שלי מהמון בחינות. מאז שאמר לי (ושינה דקה אחרי השיחה אתי את הסטטוס בפייסבוק) אני חושבת שבכלל אין טעם להיפגש עם הראשון.
בכל מקרה מרוב היסטריה ברור שאני לא אעשה כלום עם כלום ואשאר לבד גם הפעם. יש עוד עניינים אבל הם כבר הזויים מכדי לכתוב עליהם בכלל.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

היום הוא אמר לי שנגמר ושהוא עבר דירה. אנחנו בקשר ויש חיבה הדדית. זה ממש טרי. כמה מהר להתנפל עליו ובאיזו דרך?
לא יודעת. אם הם גרו יחד, אז היו יחד תקופת זמן משמעותית. יש מצב שהוא בקטע של ריבאונד בלבד, ואת עלולה להתאכזב מאוד. תיזהרי... או תמתיני כמה חודשים טובים.
דווקא הראשון נראה לי בסדר גמור ממה שכתבת. אם דברים עובדים היטב, אז עניין המרחק יהיה פתיר בסוף.

[ניצן_אמ*]

. כמה מהר להתנפל עליו ובאיזו דרך? או שאולי לא כדאי לי לנסות אפילו?
את רושמת? קחי פנקס, אנחנו נגיד לך בול מה לעשות. אחרי הצבעה דמוקרטית, זאת אומרת. שלא תעשי חו"ח מה שאת רוצה, או מה שבא לך, או מה שזורם לך באותו רגע. ככה לא מנהלים זירת לוחמה אסטרטגית! רק מה שאנחנו אומרות. באת למקום הנכון!

[שומשומ_ית*]

אל תקשרי אליו יותר ואל תפני אליו הוא כבר ירוץ אחרייך..
איפה כתוב שאת צריכה להתנהג כמו איזה סוציופאתית שלא אכפת לה מכלום כדי שיתעניינו בך?
ניצן, מחזקת את ידייך, פלונית- יש דרך ביניים- את לא חייבת להרגיש שאת רודפת, אבל את גם לא צריכה לשחק משחקים
קשרים שמתחילים במשחקים גם ממשיכים להיות כאלו, הרבה פעמים. וזה עצוב.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

שלא תעשי חו"ח מה שאת רוצה, או מה שבא לך, או מה שזורם לך באותו רגע.
ניצן, הלו! לי די ברור שהכוונה היתה "אני מתלבטת אם X או Y, מה דעתכן?"

[ניצן_אמ*]

... ולי היה ברור שהיא מתה להתנפל עליו ומתאפקת.

[משקיפה_מהאו''ם*]

הוא ממש הטעם שלי מהמון בחינות. מאז שאמר לי (ושינה דקה אחרי השיחה אתי את הסטטוס בפייסבוק) אני חושבת שבכלל אין טעם להיפגש עם הראשון.
לדעתי האובייקטיבית - המשפט הזה עוזר לקוראות להבין את מי את רוצה יותר.

<אגב, לא בטוחה שהבנתי - את השני פגשת ממש? מה זאת אומרת "אנחנו בקשר?" >

[פלוני_אלמונית*]

את השני אני מכירה ונפגשת מדי פעם. דיברנו כי התקשרתי לקבוע פגישה שהתבטלה לנו. פגישת בוקר כשעוד אדם יהיה נוכח, אגב. יצא לי לראות אותם בסילווסטר והם נראו לי לחוד והוא אמר שבאמת אז כבר היו אחרי רק שהיו קשורים לארגון האירוע אז היו שניהם שם.
אני אכן מפחדת מריבאונד כמו שאמרה קרוטונית ודווקא לכן מעדיפה אולי בכל זאת להיפגש עם זה שעוד לא פגשתי ומחזר. זה נראה לי הכי שפוי להיפגש עם מישהו שעושה קולות של מעוניין, כי מבחינת מה שבא לי או לא בא לי אני לא בטוחה שעד היום הייתי כל כך חכמה בתחום הזה או שמה שעשיתי הביא לי שפע ושמחה.

[פלוני_אלמונית*]

_פלונית- יש דרך ביניים- את לא חייבת להרגיש שאת רודפת, אבל את גם לא צריכה לשחק משחקים
קשרים שמתחילים במשחקים גם ממשיכים להיות כאלו, הרבה פעמים. וזה עצוב._
אני אבהיר: הכוונה ממש לא היתה לשחק משחקים או להעמיד פני "קשה להשגה" (אם הוא לא מתקשר איך אני יכולה להיות קשה להשגה?)
הכוונה היתה לא לרדוף, במובן של לא לשאול "האם לא יצרת איתי קשר כי נשרף לך הבית ובתוכו מס' הטל' שלי? או שסתם לא בא לך עלי?". פשוט הגעתי למסקנה שהשאלה והתשובה מיותרות. אם לא התקשר - לא מעוניין. ראו הפוסט הראשון של מי מה בתחילת הדף...
מה שעשיתי לבסוף היה מבחינתי מוצא סביר - פשוט להודות לו על הבילוי, לא לשאול ולא ליזום כלום. רק להודות כדי לחזק לו את הביטחון, כי אולי במקרה הספציפי הזה הוא לא בטוח איפה הוא עומד. אם לא היה עונה, או היה עונה למייל הזה בנימוס ותו לא, לא הייתי ממשיכה ליצור קשר.

[ניצן_אמ*]

הכוונה היתה לא לרדוף, במובן של לא לשאול "האם לא יצרת איתי קשר כי נשרף לך הבית ובתוכו מס' הטל' שלי? או שסתם לא בא לך עלי?".
אההההה.... הבנתי. את מתכוונת לחפירות ( _{ועוד פולניות. באמת הישג נאה.} ). אוקיי, אוקיי. עכשיו אני יותר בעניינים.

חפירות? אאוט! חוסר בטחון לאוורר עם חברות, לא עם מושא חוסר הבטחון. זה לא קשור אליו, לא שייך אליו בכלום ורק יעיק עליו ועלייך.
אין כאן כללי משחק חד משמעיים, ובתור מי שלפעמים מוצאת את עצמה קורבן של חפירה (לא במישור הרומנטי) תני לי להבטיח לך - מה ששייך לך, תשאירי אצלך. גם אם נדמה לך שמה שמתעורר אצלך קשור אליו, כי המחשבות הטורדניות שלך קורות בתגובה לרגשות כלפיו, ושאולי לכן יש לו עניין בזה, זיכרי שזו הסקה שגויה וקלושה. אין לו שום קשר עם זה, וזה לא מוסיף לכלום להכניס אותו לזה.
_{אותו כנ"ל לגבי "שיחות סיום הקשר."}

כשאת צריכה חיזוק מהסוג הזה, בואי לפה. נגיד לך לא לחפור עם בחורים.
לדבר בכנות, כן. להנות, בוודאי. לחפור, לא.

[פלוני_אלמונית*]

אההההה.... הבנתי. את מתכוונת לחפירות ( ועוד פולניות. באמת הישג נאה. ).
לא, לא חפירות. אני מתכוונת יותר למה שמתואר בתחילת הדף:
_'להתקשר אליו בעצמי, או להמשיך לחכות?'
'ללכת לארוב לו בבר הקבוע שלו, או שזה קצת מוגזם?'_
כל הדברים האלה שעושים מתוך ייאוש או שיממון, כי הוא לא מתקשר.
פעם הייתי מקשיבה לעצה "אז תתקשרי אליו את, היום זה מקובל שבחורה מתקשרת בלה בלה בלה". היום אני חושבת שהיא שגויה.

[מי_מה*]

איזה כיף פה במועצה!
אני חושבת שהעצה לא שגויה ולא נכונה. היא רק עוד אפשרות. אבל אם הבנתי נכון את ניצן, אז אין טעם בחפירות כי פשוט אין טעם. לא לחפור, זה בעצם לשים את הדברים במקום שהם שיכים אליו. את צריכה לעשות מה שטוב לך ופחות לשבור את הראש על מה זה עושה לו ומה הוא יחשוב עלייך בגלל זה ולהקדיש פחות אנרגיה למחשבות על זה. וזה קשה לאללה למי שרגילה לשרוף ככה ימים שלמים. אבל , להבנתי הצנועה, זו הדרך לגאולה.
רצות לי המון מחשבות בענין שאני קצת מתקשה לנסח, אבל בתמצית, ייטב לכולנו אם נתרכז במה שאנחנו צריכות ומה שעושה לנו טוב ובני הזוג הפוטנציאלים שלנו יעשו לבד את השיקולים שלהם אם זה מתאים להם או לא.

[פלוני_אלמונית*]

אז הוא ענה שגם לו היה נעים ושישמח לצאת לסרט בערב מתישהו...
טוב, הוא אמר שהיום הפנוי לו לסרט הוא יום רביעי, אמר שנדבר על זה (כדי לקבוע) ביום שני. והיום יום שני, תשע בערב, ולא יצר קשר לא במייל, לא טלפון, כלום.

(אם יש פה נשואה שרוצה לומר שזה לא מעיד על כלום, ולספר איך בעלה לעתיד לא דיבר איתה חודשיים ופתאום בא ואמר שהיא האשה של חייו, אולי זה לא המקום המתאים לזה).

[ניצן_אמ*]

לא לחפור, זה בעצם לשים את הדברים במקום שהם שיכים אליו.
תודה מותק. בול.

[פלוני_אלמונית*]

והיום יום שני, תשע בערב, ולא יצר קשר
אז הנה כתב עכשיו מייל
ומציע סרט ושעה.

מרגיעון: אופטימיות היא פסימיות בהווה, פסימיות היא אופטימיות בהווה. ומה עכשיו?

[עוברת_אורח*]

דף 100מם

[אלמוניתית*]

זו אני שכתבתי לפני יומיים, ראיתי שאנחנו שתיים וזה מבלבל אז בחרתי שם אחר.

היום נפגשתי עם ההוא שכבר זמן רב אני מכירה בטלפון.
הוא היה די חמוד רק שעלו לי כמה שאלות שקשורות לדפוסים שלי מהעבר.
ראשית, לא מאד נמשכתי אליו. לא דחיה והוא תיאורטית כן בטעם שלי, אבל היו דברים באישיות שלו שלא עשו לי את זה.
יותר נכון הרגשתי שהוא פרווה. שניסיון החיים שלו מחויר לעומת שלי. שלפי מה שהוא מספר לא עשה הרבה עם חייו מלבד לעבוד. אני אדם די צבעוני ובדרך כלל נמשכת לאנשים שהיו להם חיים מעניינים, אם לא היו בהודו לפחות התגרשו ולמדו משהו שאהבו, או לא יודעת. עוד מוקדם לדעת, כי הוא לא סיפר הרבה והעדיף לדבר עלי אבל זה מרתיע אותי. זה נחמד לי ברמה של תשומת לב ואני יודעת שאני עשויה לסחוף מישהו כזה אחרי לשנה או שנתיים אפילו ואז מה? אז זה נגמר , כי הוא ממריא לחיים מענינים הרבה יותר ממה שהיו לו לפני. ככה זה בדפוס שלי, שלא קרה כבר מספיק שנים אבל היה בו משהו שהזכיר לי את המערכות הארוכות.
חשבתי בהתחלה איך להציג את הבאופן הארד קור אבל הוא היה סקרן ופתוח עד כדי כך שכמעט התפתיתי לספר לו על השערות ברגליים, אבל החלטתי שמספיק להמם אותו עם האין מיקרוגל וילדים במיטה של אמא (שאת השני עוד לא אמרתי, כשיהיה רלוונטי).
אחר כך חשבתי שקשה לי להיפתח אליו גם כי אני מרגישה שמשהו בו קטן עלי, לא מדברת על ההיבט האינטלקטואלי, שזה בטוח, אלא יותר על ההקשר שהזכרתי קודם. אבל היה עוד משהו. אם אני חושבת על זה, אז יש בי משהו שנדלק על כאלה שאני כבר קצת מכירה. כאלה שהם מה"קליקה" שלי, או שחברים הכירו לי, או שיש לנו מכרים משותפים, כאילו מרגישה ככה יותר נוח ובטוח וסבבה. ופתאום מישהו שלא קשור לכלום שעוד שומר את המספר שלי מהימים שהסתובבתי באיזה אתר הכרות שמאז נטשתי (למרות ואולי בגלל שגם שם התחלתי להרגיש כמו מסיבה של חברים) ובאמת אין לנו הרבה משותף. נראה לי כמעט לא רלוונטי.
תחומי עניין משותפים ורקע דומה: זה חשוב? זה לא חשוב?
מה שכן הוא אדם ישר במהות שלו וזה כן דיבר אלי, מאד. משהו שם לא מתחכם ולא מזוייף ולא קהה מדי, שזה נדיר למצוא בימינו.
טוב, נראה אם הוא בכלל יתקשר ובאיזו מהירות. הוא התלהב אבל איכשהו אני לא בטוחה בעצמי בהקשר הזה לא בגללי, אלא בגלל שיש לי הרגשה שהוא יכול להיות מאד עצלן עד כדי ויתור, אבל אולי זו בעצם ההסתכלות שלי במראה.
בעוד יומיים פגישה עניינית עם ההוא שנפרד מחברתו. נראה מה ארגיש.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני אדם די צבעוני ובדרך כלל נמשכת לאנשים שהיו להם חיים מעניינים, אם לא היו בהודו לפחות התגרשו ולמדו משהו שאהבו,
גמרת אותי. לא לחינם הסינים מקללים "שיהיו לך חיים מעניינים".

אחר כך חשבתי שקשה לי להיפתח אליו גם כי אני מרגישה שמשהו בו קטן עלי, לא מדברת על ההיבט האינטלקטואלי, שזה בטוח, אלא יותר על ההקשר שהזכרתי קודם. אבל היה עוד משהו. אם אני חושבת על זה, אז יש בי משהו שנדלק על כאלה שאני כבר קצת מכירה. כאלה שהם מה"קליקה" שלי, או שחברים הכירו לי, או שיש לנו מכרים משותפים, כאילו מרגישה ככה יותר נוח ובטוח וסבבה
אני חושבת שזה גורם חשוב, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לדחות מישהו בלי צ'אנס נוסף. וצ'אנס באמת, לא "ככה זה בדפוס שלי". למרות שיש דפוסים והכל, לאנשים יש יותר מימדים מזה. נסי להסתכל עליו גם בעיניים אחרות.

מה שכן הוא אדם ישר במהות שלו וזה כן דיבר אלי, מאד. משהו שם לא מתחכם ולא מזוייף ולא קהה מדי, שזה נדיר למצוא בימינו.

[אלמוניתית*]

לא לחינם הסינים מקללים "שיהיו לך חיים מעניינים".
אולי באמת זה צריך להיות ככה, איזון. אני שמתה לקצת שיעמום בחיים אתחבר איתו שמת לקצת צבעוניות בחייו ושנינו נידבק זה מזו. הבעיה שאני אמות משעמום תוך זמן לאארוך. ואולי זה העניין, אסור לי לצפות שהזוגיות תפרה את הצבעוניות שבי, היא קיימת ממילא ואני צריכה רק לתת לה להיות, לא להביא אותה מבחוץ. וכן, המון פעמים אני מבקשת חיים משעממים אבל כשנקלע לחיי מישהו שאולי טיפה משעמם וגם לא ממש, רק יחסית, אני תוהה אם הוא לא ירדים אותי.
נדמה לי שמתחת לזה יש פחד גדול.
שעכשיו הוא מתלהב מכל מה שאני מביאה אתי באמתחתי ומניסיון חיי ואחר כך מה? כשיגלה שאני אישה פשוטה, די ממוצעת, שחיה את חייה כשעיקר העניין הוא להיות אמא טובה וכבר לא כל כך מעניין אותה לעשות דברים מטורפים, מה אז?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

וכן, המון פעמים אני מבקשת חיים משעממים אבל כשנקלע לחיי מישהו שאולי טיפה משעמם וגם לא ממש, רק יחסית,
האם העניין שיש באדם הוא סך כל מה שעשה בחייו?
האם לאדם יכולה להיות אישיות מרתקת גם אם לא נסע לבקר בחצי העולם?
האם אפשר להתאהב רק במי שיש לו המון סיפורים מעניינים לספר? או במי שנותן תמיכה רגשית, מאתגר שכלית, מעניק פיזית?
האם שעמום הוא אישיו נפוץ בזוגיות? (לי היה פעם משעמם בזוגיות שלא היתה בה משיכה פיזית חזקה מספיק. היה חסר שם אלמנט מהותי. לא פלא שחיפשתי ריגושים בחוץ, והזוגיות התפרקה).

תוהה יחד איתך @}

אני חושבת שאנחנו נותנים "הילה" לדברים שונים לפי החלטה-מראש שלנו. פגשתי לא מזמן בחור שפעיל בהמון תחומים וחוגים: אמנות, ריקוד, כימיה ועוד. אפשר להעריץ אותו ולטעון שהוא איש אשכולות מרתק שמצליח בכל דבר. ואפשר גם לחשוב שהוא כ"כ משעמם את עצמו/אחרים, עד שהוא חייב המון פעילויות מאורגנות כאלה. איזו ראייה היא הנכונה? זו שמחליטים עליה...

[אלמוניתית*]

תראי קרוטונית
אני ממש משעממת את עצמי כשאנשים מתפעלים מדברים שאני מזכירה בביוגרפיה שלי. בשבילי זה פרט שולי ותו לא, לא שולי בעצם, אבל פרט ביוגרפי. יש כאלה שמספרים אנקדוטה על משהו שקרה להם בזן התואר הראשון באוניברסיטה ויש כאלה שמספרים אנקדוטה על הטיול בהודו או על השבועיים/שנה שחיו ביער, ככה אני מתייחסת לזה.
ככה שמהבחינה הזו אני יותר ממסכימה איתך, אני לא מצפה מביוגרפיה של אדם שתהיה מרתקת במובן של לעניין אותי. אני כן תוהה איך בנאדפ מגיע לגיל 40 וכל מה שהוא עשה זה קריירה. מה עם תחביבים? האם לא אסף דברים מעניינים בדרכו? ואז, כדרך אגב אני מגלה שהוא כן נוסע לסין לעתים קרובות, לעסקים, אבל הוא לא מפיק מזה שום דבר לאישיות שלו, הוא נוסע וחוזר, המקסימום שהוא יכול זה להגיד משהו על המזון שם. ומה עם האנשים שהוא פוגש? האם החיים עוברים על ידו? האם אדם יכול לעבור 40 שנה בלי שהחיים יגעו בו? בלי לתפח איזו אהבה משמעותית? ואני לא מתכוונת לאהבה זוגית.
ני לא אוהבת אנשים שנמצאים כל היום בעיסוקים, היה לי לפני זמן מה מישהו כזה שבתחילה נראה מרתק ואז גיליתי שהוא גר בכל רגע פנוי בסטודיו לריקוד. לא בגלל זה לא הצליח ביננו אבל זה הרתיע אותי והשרה עלי תחושה של ריקנות פנימית, שקשה לו להיות עם עצמו.
אז אני לא מדברת דווקא על אדם שיהיה עסוק חיצונית במיליון דברים, אבל כן מישהו שיכול לקחת משהו ממה שהחיים מגישים לו על מגש ולכולנו החיים מגישים על מגש סיפורים, דרמות, רגשות. ואולי זה רק בגלל שאני אישה והוא גבר.
היום דיברנו שוב. הפגישה עם השני התבטלה, שזה לא רע, על אף שהיתה אמורה לקדם את ענייני הפרנסה שלי (מזמן הציע לי שיתוף פעולה מסויים וכעת הבשיל העניין מבחינתי). האמת היא שאני נוטה יותר להתייחס למה/מי שנמצא מולי ומעוניין מאשר לאיזו פנטזיה על מי שאין לי מושג מה קורה איתו. לפחות לתת צ'אנס.

הקטע גם שלוקח לי זמן להיפתח. אני לא בעניין של לקפוץ למיטה לא בגלל שאני לא רעבה למין, אלא בגלל שזה מקשה עלי לראות את הדברים ויוצר ציפיה מטופשת גם אם הבחור לא בשבילי. וגם ידיעה שאם אני קופצת למיטה זה לא יתפתח הלאה בדרך כלל ומעדיפה כעת להיות בסבלנות גם אם אין לי. אתמול כשנפגשנו לא רציתי שנתנשק, אז הוא אמר שהיה לו קשה עם זה... שוב מזכיר לי את ההבדלים בין נשים וגברים ומזכיר לי ללכת בקצב שלי, רק בקצב שלי. יותר מדי פעמים הלכתי מעבר למה שהרגשתי, נתתי לאחר להכתיב. יש לי צורך ללכת לאט. אפילו לי קשה עם הצורך הזה, כי מין הוא כמו ממתקים, הוא מתגמל מיידית וכשיש קשר רגשי הוא הרבה יותר מזה. אני רוצה להתחיל מהקשר הרגשי הפעם.

[דודג'סון*]

והוא גם עושה חורים בשיניים.

[פלוני_אלמונית*]

כותבת את הדברים כאן, בהמשך לקריאתי ב איך לזהות גבר אוהב
מרגישה שכאן המקום להעלות דברים אישיים ושם יותר תיאורטי... מקווה מאוד שהנשים החכמות משם קוראות וכותבות גם כאן...
אז ככה
נמצאת במערכת יחסים (אם לקרוא לזה כך..) קצת פחות מחודש (תלוי מאיפה סופרים...).
לא נפגשים הרבה, עסוקים, וזה בסדר.
חלק מהמפגשים מאופיינים בנעימות גדולה, פשטות, זרימה, קירבה, מגע, רצון הדדי ליחד, אפשר לקרוא לזה אהבה
כמחצית מהמפגשים מאופיינים בהסתגרות, כמעט פתאומית שלו. פעם הוא חולה, פעם הוא עייף, פעם הוא עמוס, פעם הוא כועס (מצוי בתקופה עמוסה בחיים, כרגע)
זה מתבטא בחוסר מגע, בחוסר תקשורת, בחוסר קרבה, בהסתגרות, בחוסר כבוד והתחשבות (לפעמים).

ומה זה עושה לי?
זה פוגש את המקום המאוד חסר ביטחון שלי- בעצמי (לא ראויה לו...), בקשר (הוא לא באמת רוצה ...). וזה יוצר אצלי תחושה שאם אין ביננו בכל מפגש- ניצוצות, מגע, חום, או כל מה שתיארתי במפגשים הטובים ביננו (לא מחפשת דרמות) הרי שהעסק ביננו לא יחזיק מעמד לאורך זמן
כנראה שהמפגש הזה ביננו יוצר אצלי הזדמנות לטפל במקום הזה של חוסר הביטחון שאני מרגישה גם באופנים אחרים בקשר איתו (והרי לשנות או להשתנות אני יכולה רק בעצמי).

אבל,
האם אני לא ראויה ליחס חברי והוגן יותר (אם להשתמש בשפתה הנהדרת של בשמת א) גם כשקשה?
האם ההתחלה הצולעת הזו לא מעידה על המשך בעייתי?

ואולי,
עלי לדעת להכיל גם את המצבים האלו (למרות שאני בכלל לא מרגישה שהוא נותן לי מקום או גישה אליו, ברגעים כאלו)?
עלי לדעת לשאת שגרה וקושי?

ובמשפט הצהוב- טוב לדעת לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשרא להיות חסידה...

אודה להתייחסותכן

[פלוני_אלמונית*]

ובהמשך לדברי, אוסיף
שכאשר אנחנו נפגשים שוב,
והוא בטוב,
הכל נמשך מהנקודה שהיינו לפני מפגש לא נעים
ולא מדברים על זה
כלומר, אולי בשבילו זה נראה חלק לגיטימי
ואני, עוד לא מצאתי את המילים המתאימות והזמן המתאים להביע את התחושה שלי

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

קודם כל את נשמעת בחורה ממש מתוקה ומתחשבת. באמת.
אבל... הנכונות שלך מתבזבזת עליו.

_לא נפגשים הרבה, עסוקים, וזה בסדר.
חלק מהמפגשים מאופיינים בנעימות גדולה, פשטות, זרימה, קירבה, מגע, רצון הדדי ליחד, אפשר לקרוא לזה אהבה
כמחצית מהמפגשים מאופיינים בהסתגרות, כמעט פתאומית שלו. פעם הוא חולה, פעם הוא עייף, פעם הוא עמוס, פעם הוא כועס (מצוי בתקופה עמוסה בחיים, כרגע)
זה מתבטא בחוסר מגע, בחוסר תקשורת, בחוסר קרבה, בהסתגרות, בחוסר כבוד והתחשבות (לפעמים)._
צר לי יקירה. הייתי בסרט הזה. (אני הפלונית ה שכתבה פה למעלה).
בחור שרוצה לראות אותך, רוצה לראות אותך - אלא אם מכונית עלתה לו על הרגל באותו היום, הוא אמור לרצות לראות אותך.
לכולנו יש עיסוקים ויש חיים. נפגשים כשאפשר. אבל אם מחצית מהפעמים אי אפשר, ומתחילים תירוצים - או שהוא מסתגר או שהוא מצונן (אני קניתי פעם סיפור של "צינון קשה" במשך שבועיים! אפילו לא כוס תה לשתות יחד, שתתגבר על הצינון הזה?). סביר שאלה תירוצים ולא בעיות אמיתיות.

_ואולי,
עלי לדעת להכיל גם את המצבים האלו (למרות שאני בכלל לא מרגישה שהוא נותן לי מקום או גישה אליו, ברגעים כאלו)?_
להכיל זה נפלא - כשמדובר בבן זוג קבוע ומחויב שלך. אז תכילי את כאבי הראש שלו בשמחה, ורוב הסיכויים שהוא יחווה אותם במחיצתך ולא סגור בביתו (או במקום אחר).
המצב שאת מתארת רחוק מזה.

טוב לדעת לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשרא להיות חסידה
זה בסדר גם לבלוע צפרדעים. בלעתי לא מעט. רק לקרוא להן בשמן.... זה לא זה, מה שאת מחפשת. ואת ראויה ליותר.

העצה המתבקשת הבאה היא כמובן לזוז הלאה, אבל אני לא אתן לך אותה כי אני זוכרת כמה זמן לקח לי לזוז הלאה.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

_הכל נמשך מהנקודה שהיינו לפני מפגש לא נעים
ולא מדברים על זה
כלומר, אולי בשבילו זה נראה חלק לגיטימי_
הגיוני שזה מה שהוא מחפש - קשר נעים אך ארעי, מדי פעם, בלי העמקה. סביר שלא תשני את זה.
האם זה מה שאת מחפשת?

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

מאופיינים בנעימות גדולה, פשטות, זרימה, קירבה, מגע, רצון הדדי ליחד, אפשר לקרוא לזה אהבה
בטוח?

[רוקדת_לאור_ירח*]

יקירה,
זה בעיקר תלוי גם: מה את רוצה?
התחלות הן לא תמיד קלות, אבל כן צריך להות רצון הדדי. לפחות שיהיה לך האומץ לדבר ולהעלות את מה שאת מרגישה, שלא נוח לך.
גם אם לא ברור לך יותר מזה אז רק להגיד שאת מרגישה לא נוח. אל תהיי ילדה טובה קטנה ומרצה, זה לא עוזר לכלום, בטח שלא להישאר בקשר.

ובקשר לצינון וסיפורים על צינון, אחרי שלא הסכמתי לקבל סיפורים על צינון קשה במשך שבועים, אפילו לא שאבוא להכין כוס תה. לא עברה שנה ובדיוק חטפתי שפעת, כנראה הקשה בחיי, שהתדרדרה אחר כך לדלקת ריאות ואנטיביוטיקה ואותו בחור שפגש אותי בערב שלפני השפעת ועוד פעם באמצע כשטיפה ירד לי החום (או אולי לא ירד, אבל הסכמתי שיגיע) זרק אותי בטלפון כשלא הצלחתי להגיע אליו במשך שבועות... לא שזה היה איזה הפסד גדול, אבל בכל זאת הבנתי שיכולים להיות סיפורים אמיתיים על צינון.

[קן_לציפור*]

_האם אני לא ראויה ליחס חברי והוגן יותר (אם להשתמש בשפתה הנהדרת של בשמת א) גם כשקשה?
האם ההתחלה הצולעת הזו לא מעידה על המשך בעייתי?
ואולי,
עלי לדעת להכיל גם את המצבים האלו (למרות שאני בכלל לא מרגישה שהוא נותן לי מקום או גישה אליו, ברגעים כאלו)?
עלי לדעת לשאת שגרה וקושי?_

תראי, אתן לך את נקודת המבט שלי. בדף של 'גבר אוהב יותר' לא יאהבו את זה, אבל וואט טו דו.
אני בימים אלו נמצאת בקשר שמזכיר קלות את מה שהזכרת.
אני לחלוטין לוקחת את זה כהזדמנות להעמיק ולדיאלוג.
כלומר, אם זה קשר שאני מרגישה שאני רוצה לפתח ולהעמיק אותו, אני אשתמש בדיוק בדברים האלו לדבר על זה, ולראות איך עובד הדיאלוג.
לראות את זה כהתחלה צולעת, הופכת את זה לצולעת. זה פשוט מעיד על דינאמיקה מסויימת שקיימת בקשר.
זו הזדמנות בשבילך לעבוד, ואם תפתחי את זה בפניו, זה הזדמנות בשבילו לעבוד על הדברים שיעלו אצלו בעקבות השיחה שאת תזמי.
אם הוא מרחיק אותך מלדבר, ולא נותן לך להתקרב, זה מעיד על קושי לייצר דיאלוג מהסוג הזה. אבל תראי גם איך את מגיעה לשיחה שכזו.
האם את רוצה לשמוע מה עבר עליו? באמת רוצה לשמוע?
האם את רוצה להשמיע בפניו את מה שעובר עליך בעקבות הסתגרויות אלו? רק מה שעובר עליך מבלי להאשים?
ואם זה חלק ממנו, האם את רוצה בזה בחייך?

את כל זה אני כותבת בדיוק חצי שעה אחרי שיזמתי שיחה מהסוג הזה. האינטימיות שהתאפשרה בעקבות השיחה (ולא, לא סקס) יכולה להיות גדולה מאד, פותחת ומרחיבת לב ברגע שכל אחד 'נחשף' בחלקים ה'שרוטים' שלו, ולמרות זאת יש רצון להכיר, לבדוק, להעמיק, לנשום את הקשר הזה פנימה... ולהמשיך הלאה

מה דעתך?

[קן_לציפור*]

אבל... הנכונות שלך מתבזבזת עליו.
בעיניי אין כזה דבר מתבזבזת עליו... אני לוקחת את ההזדמנויות האלו בדיוק כך. כהזדמנויות שנקרו בדרכי כדי לשייף את היכולת לדבר, להיפתח, לקיים דיאלוג פורה.
ואם את רוצה בו והוא בך, על אחת כמה וכמה.
התחלות הן לא תמיד קלות, אבל כן צריך להות רצון הדדי. לפחות שיהיה לך האומץ לדבר ולהעלות את מה שאת מרגישה, שלא נוח לך.

[פלוני_אלמונית_אחרת*]

בעיניי אין כזה דבר מתבזבזת עליו... אני לוקחת את ההזדמנויות האלו בדיוק כך. כהזדמנויות שנקרו בדרכי כדי לשייף את היכולת לדבר, להיפתח, לקיים דיאלוג פורה
אם הוא מוכן לדבר, בהחלט. אם לא, בזבוז אנרגיה.