מי גאון של מימה

[מי_מה*]

אז באמת אני מתישבת ומתחילה למדוט ובפנים המחשבות שלי ממש כמו הֵמי קופצות מדבר לדבר עם תגובות חדות כאלו. בהתחלה ממש היה נמרח לי חיוך על הפנים, פיזית, והייתי מתבוננת בשעשוע וחמלה על התודעה הסנאית שלי אבל אחרי כמה זמן נגמרה לי הסבלנות. בשביל זה אני משכימה עם הזריחה? בשביל לשבת ולהתבונן בסנאי היפר אקטיבי שקופץ מענף לענף מאושר למראה עוגיה ואחרי רגע שבור לב כי לקחו לו אותה? רציתי להקשיב לאלוהים!
ביום חמישי לפני שבוע ויומיים, בעודי מחלקת כביסה (העבודה המשנית שלי) נכנסה פתאום ל' המדקרת , נגשה ישר אלי וחיבקה אותי חיבוק מועך צלעות ומחמם לב. "מה קורה?" היא שאלה עדיין מחזיקה אותי אבל מרחיקה עצמה מעט כדי להתבונן בי כמו שצריך. "למה את שואלת?" עניתי בשאלה "כי כבר כמה ימים את 'מצלצלת' לי ואני מתכננת לדבר איתך ולשאול מה קורה" במקרה היא תפסה אותי באיזה רגע שבו הרגשתי ממש בסדר אז רק אמרתי לה שכבר שבוע אני על הפנים אבל נראה לי שעבר ."סתם ככה? בלי הסבר?" היא הקשתה "כן, סתם ככה. אני בסדר עכשיו" שיקרתי. טוב היא נתנה לי שני ורדים אחד אדום כהה ושני כתום חיוור. " יִין ויאנג , זה הרמז שלי".
המשך יבוא

[מי_מה*]

ישר מהעבודה בכביסה הלכתי ללמד שיעור אז לקחתי את הורדים ושמתי אותם בכוס מיים באולם שבו אני מלמדת וככה יצא שהם היו שם גם למחרת בסדנא של דיויד סאי. כשראתה אותם ביאה (החברה השוויצרית המשוגעת שלי שכבר הזכרתי פה פעם) ושאלה לפישרם סיפרתי לה איך הגיעו אלי "צ'אקרה ראשונה ושניה" היא אמרה לה כבדרך אגב ואז נזכרתי שכבר שבועיים כואב לי בדיוק שם, בבסיס עמוד השדרה ובאיזור הרחם.
אז עברו עוד כמה ימים , שאת מצב רוחי בהם אפשר לראות בפוסטים הקודמים, וביום רביעי האחרון החלטתי שאני מתקשרת לל' המדקרת וקובעת פגישה. די, מספיק, אני צריכה עזרה והעזרה עוד באה ומציעה את עצמה אז מה פתאום אני אומרת לה שהכל בסדר? אז אתמול נפגשנו והיא נתנה לי תרגילי מדיטציה קשים אך מדהימים (התחלתי הבוקר) וגם דקרה אותי והניחה עליי קריסטלים ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב. בשביל האיזון הילדים שלי חולים (המרכזי בילה את ליל חמישי ובוקר שישי בשילשולים והקאות והחל מאחר הצהריים הזה הבכור מחליף אותו) אבל מה לעשות.
שבוע טוב!

[אמא_של_ליה*]

שבוע מצוין, אהובה.

[רוקדת_לאור_ירח*]

שיהיה שבוע טוב!
שיהיו בריאים כל ילדייך וגם את!
ובקשר להערב- היה נחמד אך לא מעלף, לפחות לי, אולי בגלל זו שהתלוותה אלי, אבל נראה לי שבאופן כללי היה טוב אך לא מעולה, ככה שלא ממש הפסדת.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

איזה מזל שאת עובדת במקצוע מרפא (היוגה, למרות שעיסוק בכביסה אצלי לפחות גם מרפא (-: אחד מעיסוקי הבית שאני יותר אוהבת וזה באמת מרגיע) ואיזה יופי שאת חותרת ומבקשת מרפא ומזור ופתרונות ואיזה יופי שיש מי שמצליח לעזור ובסך הכל אני בטוחה שיגיעו ימים טובים והעצבונות יהיו אי שם מאחור. (לפחות העצבונות הנוכחיים (-;)

ולגבי המחלות....רוצה לעודד אותך שאנחנו אחרי סבב מחלה שלא פסחה על אף אחד ו- יצאנו מחוזקים והדברים בבית אחר כך נעשו כל כך זורמים, הימים מלאים ומרגיש כאילו אפשר כך לנצח

ועוד לגבי המחלות - תמסרי לכל החיידקים שמתארחים אצלכם שיש להם עד יום ראשון בערב! אחרי זה יש להם עסק איתי.
אנסה להתקשר אלייך מחר.
לילה טוב

[הגבירה_בחום*]

הי מותק
שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב יותר. ועכשיו משהעברת את הגביע הלאה, מקווה שהוא יתפוגג לו בקרוב ויבוא לציון גואל.
אני הייתי אתמול בכנס היוגה (רק כאסיסטנטית לא כממתרגלת, כנסים כאלה בד"כ עושים לי פריחה כידוע לך (-:) והיה פשוט מביש (בעיני). זה כמובן לא יפריע להם כמו כל שנה להפיץ מייל על הכנס המדהים שהיה, והאנרגיה המופלאה. בפועל חלק מהסדנאות היו בפנים שזה החלק הנסבל של העניין במיוחד במבנה מפואר ויפה שכזה, אבל זה לא הספיק מבחינת מקום, ולכן במגרש החול עמוס האבנים והקוצים שמאחורי המבנה (מקום שבהחלט היה נחמד לעשות בו מדורה), בנו שני מאהלים כאלה עם מחצלות וכמה דוכנים. היה חם ומהביל, קוצני... והכי מפריע בעיני, שבניגוד לשנים הקודמות בשפיים או עין שמר, שבהם הפעילויות בחוץ היו על מדשאות רכות עם צל עצים ואווירה נעימה של קיבוץ שאיפשרה לך לסיים שעור, להתרחק קצת ולנוח, לתפוס מנוחה מתחת לעץ מרוחק - כאן המתחם היה חול, כאמור משופע באבנים וקוצים מתחת לשמש הקופחת, שלי אישית גרם פשוט לרצות ללכת משם ולא לשבת ולהרהר בנעימים - אז גם כאן, לא הפסדת בכלל בעיני.

ועוד לגבי המחלות - תמסרי לכל החיידקים שמתארחים אצלכם שיש להם עד יום ראשון בערב! אחרי זה יש להם עסק איתי.
טוב... זה כבר ממש נשק יום הדין. אחרי ששום דבר לא עוזר, תמיד אפשר לאיים באיום האירני או בנקודות ורודות. ותאמיני לי שאף אחד לא רוצה להסתבך איתה (-:
מקווה שיהיה לכם כיף ביום ב'

[מתחדשת*]

תהיו בריאים

[מי_מה*]

נראה לי שנהיה בריאים (אלא אם , חס וחלילה ,מבוטל מבוטל, אני אדבק) כי מי החידק שיעמוד בפני נקודות,אפילו אני נבהלתי קצת.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

D-:

[מי_מה*]

צ'מעו, אני ממש אוהבת את התרגילים של' המדקרת נתנה לי. זה כמו לתת שקית צ'יפס להמי הסנאי, שיתעסק אתה ויתן לי לעבוד. אז לסיכום היום השני לתרגול: זה חתיכת ידע שווה, הדבר הזה שלה. היא חשבה פעם להכין על זה קורס. הפצרתי בה להתישב ולכתוב אותו. אני חושבת שהוא ישתלב נהדר במרכז שלי...
אני מתארת לי שאלו ניסים של מתחילים ויודעת שיש עוד המון עבודה, אבל בכל זאת, מרגישה טוב סוף סוף, אחרי הרבה זמן, אז שמחה.

[מי_מה*]

שמחה שמחה אבל 'סססססססאמו חזרו היתושים!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שמחה שמחה אבל 'סססססססאמו חזרו היתושים!
מה חשבת לך? תקבלי שרב בלי יתושים? מה את חושבת שהיתושות פראייריות? הן פה בשביל הדם...(אייקון של דרקולה)

[אשה_שמחה*]

אבל 'סססססססאמו חזרו היתושים!


( התרגילים , כלומר- תרגילי מדיטציה?)

[סגו_לה*]

קטן עליך יתושות....

[אמא_ללי*]

[מי_מה*]

( התרגילים , כלומר- תרגילי מדיטציה?)
סוג של... הם נקראים מודרות. אז בכל אחד יש משהו שצריך לעשות עם הידיים, מנטרה לחזור עליה בקול או בלב, תלוי במודרה, ונקודה להתרכז בה.
טוב \ מה השתגעתי, תראו מה השעה ועוד לא הכנתי סנדוויצי'יםוהפיונת עוד ישנה וצריך להתחיל את היום הזה.
ניפגש בים

[הגבירה_בחום*]

סוג של... הם נקראים מודרות. אז בכל אחד יש משהו שצריך לעשות עם הידיים, מנטרה לחזור עליה בקול או בלב, תלוי במודרה, ונקודה להתרכז בה.
יה! איזה כיף. אני מתה על מודרות (-:
מקווה שיתארגן איזה מפגש פיסגה נוסף בקרוב (היום לא נחשב, אני לא שם (-:) ותוכלי להראות לי. אחרת נצטרך לחכות עד שיקום המרכז שלך (-:
תבלו יפה @}

[מי_מה*]

כנראה לא כתבתי מספיק פעמים מבוטל מבוטל....
אתמול בים, כשסיפרתי על התכניות שלי להיום, עברהלי פתאום מחשבה שאולי אני לא צריכה לדבר על זה.שאולי, לדבר על הדברים קצת מפזר להם את האנרגיה ומפריע להם לקרות. ניסיתי להרגיע את עצמישמה כבר יכול לקרות?התכנית פשוטה, הפגישות כבר תואמו מראש ועכשיו רק צריך להגיע מחר (כלומר היום) ולקרות. לקראת חשכה עזבנו את החוףוחלק מאתנו המשיך לפארק החדש שהוקם ליד החוף. הוא באמת מקסים ברמות. חשבתי שם הרבה על תמרוש רוש והדברים שהיא כתבה בדף סירבול וכובד תנועה אצל ילדים . היו שם כל מני סולמות חבלים ומתקניםמאתגרים והכל גם היה יפה מאוד.כשהתישבתי שם לצפות בטף,פתאום נפלה עלי עייפות מסוג ה"חייבת להכנס למיטה עכשיו!!!!" ועם העייפות הזאת גם חששות מיום המחרת וכל מני ספקות נבזיים. בנהיגה הביתה כבר התחלתי להרגיש את הבחילה.הורדתי את הילדים בבית והלכתי מהר להזיר את הרכב, כי ידעתי שאם אכן נדבקתי מהבנים אז לא נשאר עוד הרבה זמן עד שאני אתחיל להקיא ובכל זאת עוד קיוויתי שסתםאכלתי יותר מדי, כי ככה זה כשאוכלים ומדברים ומכינים לילדיםתוך כדי, לפעמים את מוצאת את עצמך ממשיכה לאכול גם אחרי שכבר שבעת בעצם. נזכרתי בוירוס ההוא שחטפתי לפני כמה חודשים וחירב לי סדנא שנורא רציתי ללכת אליה. החזרתי את הרכב והלכתי הביתה מתפללת שזהלאיהיההמקרה והופ... הקאתי לאיזו גינה.איכשהו הגעתי הביתה. הבנים כבר התקלחו אבל הפיונת חיכתה לי. עדכנתיאותם במצבי , נכנסתי למקלחת עם הפיונת ואחר כך ישר למיטה. לראשונה בתולדותי הלכתי לישון בלי לפרק תיקים.הם עדייןלא מפורקים כי אני קצת כן. האופטימיות העולצת שנסכועלי המודרותהחדשות שלי עודלא התבססה מספיק כדי לעמודבפני המתקפה הויראלית אז גם המצברוח לא משו...
לפחות יש לי לפטופ ואני יכולה לכתוב במיטה וגם גמרתי ספר שאני קוראת כבר חצי שנה.

[סגו_לה*]

אוי,מסכנה....בחום הזה גם להקיא.
רפואה שלמה @}

[הגבירה_בחום*]

אוי מותק הקטנה
מקווה שיחלוף לך מהר ובלי עיכובים מיותרים ויצא עד הסוף.
מקסימום תמיד תוכלי לקרוא לנקודות. אחרי הכל זה עבד בפעמים הקודמות. כהיא באה, הם הולכים (-:
וגם באתי כדי להזמין אותך סופסוף "לכאן" www.anandanow.com ולחכות לך עם כוס קפה או מה שזה לא יהיה שלא עושה בחילה
נשיקות @}

[הגבירה_בחום*]

כתבנו אחת אצל השניה ביחד.... (-:
אף לא מוגזם לתת עוד נכון?

[אום_שלום*]

אוף, איזה באסה

לפחות יש לי לפטופ ואני יכולה לכתוב במיטה וגם גמרתי ספר שאני קוראת כבר חצי שנה.
שני דברים מנחמים בטירוף, בעיקר השני לדעתי. (כמה ספרים מותחלים יש לי קיבינמאט).

תרגישי טוב יקירה והתחזקי במהרה @}

[מתחדשת*]

תרגישי טוב יקירה והתחזקי במהרה

[אשה_שמחה*]

רפואה שלמה במהרה.

[תוש*]

כמה התבאסתי שראיתי את אמא שלך לבד בדלת...
תרגישי טוב, יקירתי.
מקווה ליוזמת ביקור דומה בקרוב, שאכן תתממש.
נשיקות מכולנו.

[רוקדת_לאור_ירח*]

תרגישי טוב, מותק. רפואה שלמה!

[מי_מה*]

מרגישה טוב. תודה לכולן. ותודה לאל! כל תכניות אתמול נדחסו להיום ועכשיו הולכת להסתער עליהן (לא ענין פעוט לדחוס עוד דברים לתוך יום רביעי שלי אבל זה היום שהיום אז שיצטופפו כל הדברים באהבה)

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

פה שמחים מאוד שאת השבח לאל, בריאה וחוזרת לשעוט על העולם.
יופי @}

[אנונימי]

עבר לך לגמרי הוירוס הנבזי?
מקוה שכן!
ושרביעי היה מלא עזוז ושמחה, וכל התוכניות מומשו והתקיימו ונגמרו על הצד הטוב ביותר!

[מי_מה*]

עבר, עבר, ברוך רופא חולים!
היה לי יום מצוין. נסעתי לתל אביב לפגישת עבודה עם המאסטר בכבודו ובעצמו דיויד סאי וקבענו שיתוף פעולה בינינו והתחלנו לעבוד על תכניות לשנה הקרובה. היה פורה ומועיל (שזה לא מובן מאליו למה האיש נוטה לדברנות ואני נוטה לפזרנות וזה שהצלחנו להתמקד ולדחוס לתוך פגישה של שעה וקצת בעיקר עבודה ורק מעט להג זה סוג של נס) אחר כך היה לי זמן מועט ביותר לקפה עם תוש אבל גם זה היה מאוד נעים ואז לקחתי רכבת חזרה כי יום רביעי יש ל' הפסיכולוגית ואחר כך הבכור עובר לקפואירה ואני הולכת לתופף ולרקוד עם רינה המוזיקאית. אתמול עבדנו על מקצבים לטיניים. זה לא ממש יצא לטיני כי מה לעשות שאפריקה יושבת אצלה (וגם קצת אצלי) מאוד חזק. אבל עדיין זה היה אחר וזה היה כייפי. לא הספקתי להלחליף בגדים אז הגעתי אליה בשמלה אדומה (בלי שתי צמות אבל עם נקודות לבנות על השמלה במקום) והרגשתי קצת כאילו אני באיזה קרנבל בעיר לטינית וחמה כמו שהייתי מדמיינת את ניו אורלינס או איזו עיר בקובה, משהו לוהט כזה וגם אני להטתי והזעתי והרגשתי יפה וסקסית וכל יכולה וזה היה מאוד נעים. כמובן שעם בוא הערב נשפכתי ממש אבל זה בכייף לגמרי.
מאז של' המדקרת נתנה לי את המודרות המשגעות שלה לא רק אני נרגעתי , כל הבית נרגע וזה ניכר במיוחד על הבכור אז לא היה לנו שום דבר בוער לטפל בו בפגישהעם ל' הפסיכולוגית (מבלבל הא?) ויכולנו לעבוד על 'תחזוקה שוטפת', איכשהו היא הצליחה להבין שהיה משהו עם אבא שלו (כלומר, רון) אז כשהבכור הלך להחליף בגדים לקפואירה סיפרתי לה שהוא באמת התקשר בשבת אבל הבכור אז היה בתור של ההקאות והיה במיטה והקטנים היו אצל חברתי נ' אז הוא דיבר אתי. איכשהו יצא שדיברנו על התקופה של בין הזמן שהוא יצא מהבית ועד התקיפה. פתאום הוא אמר שהוא לא מסוגל לדבר על זה יותר וביקש שנסיים. מאוחר יותר באותו ערב הוא שלח SMS שאומר שהוא רוצה לדבר אבל לא יכול בטלפון אז אולי אפשר במסנג'ר. אני כבר הייתי שפוכה לגמרי ואמרתי לו שבסדר אבל לא עכשיו כי אני עייפה , הוא שלח חזרה הודעה נעלבת ומאז לא שמענו ממנו. נראה כמה זמן הוא יהיה ברוגז. כשל' שמעה את זה היא אמרה ככה "בשום אופן לא! אין לך מה לדבר אתו! את לא מכניסה ממתקים הביתה אז למה שתכניסי דבר כזה מזהם אלייך? " (מוקדם יותר בפגישה עלה הענין הזה שממתקים אני לא קונה הביתה חוץ מקרטיבים ואם הילדים מקבלים או אם יוצאים לאנשהו ומתחשק אז מותר אבל זה לא מוצר צריכה). כֵלה ל' הזאת. וגם הל' השניה, שמחר אני נפגשת אתה שוב.
הבוקר היה לי קטע מחורבן. קמתי כרגיל עם הזריחה. עשיתי את המודרות ואיך שסיימתי אותן והתחלתי את המדיטציה שלי מגיע הבכור ומודיע לי "קמתי" . ישר התחלתי לצרוח עליו . כבר כמה פעמים אמרתי לו שכשאני מתרגלת מדיטציה אי אפשר לדבר אתי. הוא כמובן נעלב נורא, אני הרגשתי תסכול, אשמה ותחושת גזל נוראית ופשוט רציתי לפרוץ בבכי. הרי קמתי כל כך שמחה! ופתאום כל זה. טוב חיבקתי אותו סיכמתי אתו שמעכשיו אם הוא קם בבוקר והדלת בין חדר המשחקים למטבח סגורה הוא חוזר לחדר השינה לישון וברגע שאני מסיימת למדוט אני באה לקרוא לו (זה אומר שמקסימום הוא יצטרך לחכות 15 דקות, לא התעללות). ואז כבר לא יכולתי לשבת למדוט כי כולי הייתי אש וגופרית מבפנים אז עשיתי כמה ברכות לשמש אבל נשארתי עצבנית עוד הרבה זמן אחרי זה.
סופשבוע בפתח. מסתמן כעמוס מאוד בסגנון המימה אקספרס אבל אני לא אתחיל אפילו למנות פה את עיסוקי כי חייבת ללכת לעסוק בהם.

[נועה*]

מדיטציות יכולות להעלות המון זעם מתוכנו. בשבילי התרגיל הכי מאתגר זה להתעלם ממי שמדבר אליי(מן הסתם אחד הילדים) כשאני באמצע מדיטציה או פראנימה. החדשות הטובות הן שפעם פעמיים והם מפנימים...

[מארז_אהבה*]

בואנה כל פעם שאני נכנסת לפה אני בהלם. מתי את מספיקה את כל זה? את פשוט חיה חיים של שלושה אנשים עסוקים!
(על כל השאר לא מגיבה כי כבר עבר וגם אני לא רוצה לחטט במה שכבר מתייבש ומגליד. אבל מזדהה)

[הגבירה_בחום*]

בואנה כל פעם שאני נכנסת לפה אני בהלם. מתי את מספיקה את כל זה? את פשוט חיה חיים של שלושה אנשים עסוקים!
לגמרי!
וגם בכל זאת עם כל הדם אש ותמרות עשן נראה שמהדיטציה הולכת ומתבססת. בשבועות האחרונים גם אני נחשפתי למדיטציה חדשה ומאוד חזקה וממסטלת אותי חזק. אני מפנטזת על חילופי מודרות מדיטציות...
יש מצב לפירוט על המודרות או שזה לא לפורמט?
אם כן, אשמח
(על כל השאר לא מגיבה כי כבר עבר וגם אני לא רוצה לחטט במה שכבר מתייבש ומגליד. אבל מזדהה)
גדול

[אום_שלום*]

@}

[מי_מה*]

מתי את מספיקה את כל זה
האמת? תמיד הייתי ככה, מאז שאני זוכרת את עצמי. לא יודעת אחרת, אבל אני לא כזאת יעילה אז יש דברים שכל הזמן אני לא מגיעה אליהם. היום למשל, נקודות היתה עדה למצבם של הארונות שלי. המצב תמיד מזכיר בצורתו תוכן של מכונת כביסה וזה במקרה הטוב שבו התכולה לא נשפכת לרצפה ואם כבר הגענו לרצפה... בסלון -פינת אוכל-מטבח אני עוד מטאטאה כל כמה ימים ופעם בשבוע מעבירה סמרטוט לח, אבל בחדרי השינה והמשחקים פעם בחודשיים אולי, בקיצור סדר ונקיון לא נכנסים בלו"ז שזה לא כל כך נורא אבל כל מני עניני ניירת ומשימות שקשורות במנהלה מכל סוג, נדחים אצלי לעד. זה לא חוכמה למלא את הזמן עד אפס מקום בדברים כיפיים ולהיגרר שנים עם מטלות לא גמורות (טוב בעצם זה כן חוכמה למלא את הזמן בדברים כייפים, אז יאללה שוכנעתי - כל הכבוד לי )

[אלטר_אגו*]

אז יאללה שוכנעתי - כל הכבוד לי
גם אני שוכנעתי שכל הכבוד לך.

[מארז_אהבה*]

טוב רגע אחד ברצינות.
קודם כל זה כן חוכמה למלא את הזמן בדברים כייפים. ודבר שני, מה שחשוב זה להרגיש חיה, חיה לעזאזל. ואצלך הכול בעוצמות: אהבה, אכזבה, מהירות, פעילות. הלב ניצת, הלב נשבר. ההתפתחות האישית והגדילה, והנפילות בדרך. צריך בשביל זה הרבה אומץ. וכוח. למי אכפת בסופו של חשבון אם הארונות שלך מסודרים?
הבה נראה -- יש מדיטציה כזאת. את שוכבת על ערש דווי (הרי לכולנו זה יקרה מתישהו). ברור לך שזה הסוף. סביבך הילדים, אולי נכדים, אולי חברים. והמחשבות באות, וגם הפחד. ואת חושבת פתאום על כל האנשים שאת אוהבת, וכמה חבל וקשה להיפרד מהם, וכמה נעים שהם לידך. ונזכרת בסיפוק בכל הדברים שעשית, ואולי בתחושת החמצה בכמה דברים שלא עשית, שלא העזת. שלא הספקת.
הרצפה בחדר הילדים -- נראה לך שהיא שם?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

וואלה, מארז, כתבת יפה (-:
ולגבי הארונות, גם אני רוצה להגיד כמה דברים:
קודם כל שתדעי שאת ממש לא היחידה עם הארונות- יש הרבה (לא אני, אבל...יש עוד). רוצה לאמר לך עוד, שיש אנשים שזה הרבה יותר קיצוני מארונות.

יש בזה איזה מימד של אופי. כניראה שאת יכולה לחיות בתוך האי סדר ולהרגיש בפנים סדר.
אצלי אחרי כמה ימים של מהפכה בארונות ואני נהיית עצבנית. מה לעשות? אז חייבת לסדר.
אבל - אני מרגישה שיחסית, אני לא מסודרת כפייתית (וכמובן שזה עניין יחסי ומושגי).

בכל אופן, בית הפוך וקצת מבולגן נותן תחושה של "הכל בסדר". הוא לא מאיים ובהחלט נותן תחושת חיים.
את יכולה לישון בשקט.
אני לא אספר לרס"ר (מי זה הרס"ר, לכל הרוחות?)

אבל אם יש משהו שגם אני לא מפסיקה להשתאות, זה הקצב שלך. היכולת שלך לפעול בתוך זה . משום מה יש לי איזו הרגשה שגם לזה (בהמשך לשיחתנו על קיבוצניקים) יש קשר להיותך קיבוצניקית.
אמרתי לך : סובלת מחולשה לקיבוצניקים .
נו טוב. שיהיה אחלה סוף שבוע. נעים, ממלא וממצבר.
נדבר, נתראה ונתמחשב. @}

[רוקדת_לאור_ירח*]

יש לי איזו הרגשה שגם לזה (בהמשך לשיחתנו על קיבוצניקים) יש קשר להיותך קיבוצניקית
בטח, קיבוצניקים לא צריכים לתלות כביסה ולקפל אותה (אלא אם כן הם עובדים במקרה במכבסה ואז זה בשעות העבודה שלהם) וכשנמאס להם לבשל הם תמיד יכולים לקחת קצת אוכל מחדר האוכל. זה שני אלמנטים שחוסכים יופי של זמן, שלא לדבר על זה שבגנים של הקיבוץ לא שמעו על חופש אף פעם, לא גדול, לא קטן ולא בינוני.
<רוקדת סובלת מיחס מאד אמביוולנטי לקיבוצים. מקנאה אבל גם מתעבת, אולי בגלל הנטישה בבית התינוקות וההתעללות של המטפלת בפעוטה בת השנה וחצי שלא התיישרה בקו עם שאר התינוקות>

[מי_מה*]

ובואו לא נשכח שיש לי גם אמא מאוד מעורבת ועוד כמה בני משפחה שעוזרים המון.חוץ מזה אותי יותר מענין לבדוק למה אני עושהולא איך אני עושה אבל עכשיו שבע בבוקר. אז אני רק אחתום בציטוט קטע משיחתי עם דיויד סאי. מכיוון שהוא מכיר אותי כבר שלוש שנים והיה עד לכמה סצנות משפחתיות עם רון הוא ככה די בענינים עם מהשקורה וכשדיברנו על הגירושים שלי הוא אמר משהו בסגנון "את, יש לך נסיעה מטורפת" "כן," עניתי "אבל במחלקה ראשונה בתנאי לוקסוס".

[h=4]

שבת שלום![/h4]

[מי_מה*]

יש, סוף סוף הצלחתי לעשות אותיות גדולות!

[הגבירה_בחום*]

"את, יש לך נסיעה מטורפת" "כן," עניתי "אבל במחלקה ראשונה בתנאי לוקסוס".
מעולה @}
שבת שלום.

[אום_שלום*]

אני קוראת אותך כל הזמן ובכל פעם מתחילה לכתוב משהו ומגלה שאין לי משהו מגובש מספיק לכתוב ובעודי מתבחבשת בזה מחליטה בסוף לא לכתוב כלום.
אז רק תדעי שאני איתך כל הזמן ולכשיהיה לך זמן וחשק אפשר לנסות לדבר טלפונית או אפילו פנים אל פנים (זוכרת שקבענו שפעם הבאה אצלי?(-; ).
שבת שלום יקירה, המשיכי לנסוע לך 150 קמ"ש במרצדס גג נפתח וירטואלית. @}

[תמרוש_רוש]

אוף, מתי אני אפסיק להיות קציצה ואכתוב לך?
(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())
@}@}@}

שבת שלום ומבורך

[תמרוש_רוש]

קראתי. אוהבת אותך.

לקחתי חופש מהריפוי בעיסוק, אינעל דינם האוסטרלים האלה. אין לי כוח למקצוע שלי. מתרכזת במסז' ועוצמת הרכות. אבל לאט.
כמה שאת מהר והרבה - אני לאט. לאט. לאט. המון המון מנוחה. הותשתי.

(כן, כן, אני צריכה להעיר לתחייה את הבלוג שלי. אז אני צריכה, אז מה. הילד שלי חושב שהוא זה שצריך לכתוב את הבלוג. וגם את האימיילים וגם כל דבר אחר. אז אני מעדיפה "גם לי גם לך לא תהיה" וסוגרת את המחשב שניה אחרי שפותחת אותו)

[מי_מה*]

נראה שמהדיטציה הולכת ומתבססת
כן. כשאני במדיטציה נראה שזה כאילו לא התקדם הרבה. אני משווה את זה ללהתיר פקעת של קשרים. בהתחלה יש גוש קשה והדוק של קשרים ואת שואלת את עצמך מאיפה להתחיל בכלל להתיר את זה, אבל את מתחילה לעבוד. אחרי כמה זמן יש שלב שבו את עוד לא ממש מתחילה להתיר אבל הגוש כולו כבר פחות מהודק, כבר יותר רופף ואת מתחילה לזהות אפשרות להתרה. שם אני נמצאת עכשיו. אבל הדברים האלה לא מפסיקים לפעול כשאני קמה מהמזרון. אז בשאר היום אני מרגישה קצת כמו כרית נוצות שהפכו אותה מבפנים החוצה ועכשיו כל הבפנים שלה מסתחרר באויר. אבל אני מקבלת מתנות נפלאות ומלאכים שומרים ואני חזקה באמונה שכל מה שמסתחרר עכשיו באויר ישקע ברכות למקומו הנכון.

[סגו_לה*]

שכל מה שמסתחרר עכשיו באויר ישקע ברכות למקומו הנכון. נהדרת,
מה שנשאר זה רק לומר-אמן.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

-אמן.

[אמא_ללי*]

_אני קוראת אותך כל הזמן ובכל פעם מתחילה לכתוב משהו ומגלה שאין לי משהו מגובש מספיק לכתוב ובעודי מתבחבשת בזה מחליטה בסוף לא לכתוב כלום.
אז רק תדעי שאני איתך כל הזמן_
גם אני בדיוק ככה.

[מתחדשת*]

גם אני בדיוק ככה.
@}

[אום_שלום*]

רציתי לכתוב גם אני בדיוק ככה. אבל אז הבנתי שהמשפט המצוטט שלי 0-:
נשיקות מותק

אמן כל מה שמסתחרר עכשיו באויר ישקע ברכות למקומו הנכון
@}

[הגבירה_בחום*]

אמן אמן אמן @}

[אמא_ללי*]

בל אז הבנתי שהמשפט המצוטט שלי

[אשה_שמחה*]

כמו כרית נוצות שהפכו אותה מבפנים החוצה ועכשיו כל הבפנים שלה מסתחרר באויר. אבל אני מקבלת מתנות נפלאות ומלאכים שומרים ואני חזקה באמונה שכל מה שמסתחרר עכשיו באויר ישקע ברכות למקומו הנכון.

מקסים התיאור הזה. מצטרפת לאמן @}

[מי_מה*]

תודה, חיבוקים לכולן @} @}

[נטע*]

_כמו כרית נוצות שהפכו אותה מבפנים החוצה ועכשיו כל הבפנים שלה מסתחרר באויר. אבל אני מקבלת מתנות נפלאות ומלאכים שומרים ואני חזקה באמונה
שכל מה שמסתחרר עכשיו באויר ישקע ברכות למקומו הנכון._
מי מה סליחה שאני מתפרצת אבל ניסחת דברים שעוברים גם עלי בימים אלו, בצורה כל כך מדויקת ותודה לאל שלעיתים מישהו מצליח לנסח אותי לעצמי יותר ברור. אז תודה על הבהירות והאור הרב שיש בך. חיבוק ענק ואאאאמן

[מתעתדת_ללדת*]

התעדכנתי
אותה מימה אהובה ומישוגעת
יום דבש שיהיה לך וחג שבועות שמייח!
^קטי

[שמש_בחורף*]

שלום למתעתדת, שתהיה לך לידה טובה, ותדעי שמתגעגעים אליך פה באתר כ-ל יום.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שלום למתעתדת, שתהיה לך לידה טובה, ותדעי שמתגעגעים אליך פה באתר כ-ל יום.

[מי_מה*]

שלום למתעתדת. זה יפה שהסתתרת ככה טוב עם משקפי שמש והכל (-8 אז היה קשה לזהות אותך למרות ה'מישוגעת' וה'שמיח'.
נשיקות

[מי_מה*]

אפרסקים
על השולחן בסלון ועל השולחן במטבח ועל השייש ליד הכיור
וכל הבית מלא בניחוח שלהם הנהדר
וכמה שאני לא קונה הרבה תוך יום הכל נגמר.
(ראיתי ששירים קצרים על ירקות הם שוס אז התחשק לי גם)

---

מזל
החלפתי את הבגדים בארון של הילדים מחורף לקייץ. עשיתי את זה בשלוש פעמים, כל יום ילד. לגמרי בלי להתכוון יצא לי משהו כל כך הגיוני, כל כך של עקרת בית מחושבת ומתוכננת. יצא שכשגמרתי את התא של הפיונת (עבדתי לפי סדר הלידה ) נשאר רק עוד התא של הפיג'מות וכך יצא שהן נכנסו אחרונות למדפים הגבוהים בארון, מה שאומר שיהיה קל להוציא אותן ראשונות והרי הלילות נהיים קרים לפני הימים . פשששש הצלחתי להרשים את עצמי ואפילו לא התכוונתי.

[הגבירה_בחום*]

פשששש הצלחתי להרשים את עצמי ואפילו לא התכוונתי.
אכן מאוד מרשים (-:
מקווה שעומד לעבור עלייך יום רביעי מוצלח - בהנחה שימי רביעי הם מן מוסד שכזה גם אצלך על הריצות והקפוארות, וה-ל' הזאת והל' השניה והתיפופים.(-:

וגם...
שלום למתעתדת, שתהיה לך לידה טובה, ותדעי שמתגעגעים אליך פה באתר כ-ל יום. @}

[קרן_שמש_מאוחרת*]

תדעי שמתגעגעים אליך פה באתר כ-ל יום. flower
אם זיהיתי נכון - מצטרפת. (פשש.. צריך להיות ממש שרלוק הולמס באתר הזה

[כוכב_נגה*]

_אני קוראת אותך כל הזמן ובכל פעם מתחילה לכתוב משהו ומגלה שאין לי משהו מגובש מספיק לכתוב ובעודי מתבחבשת בזה מחליטה בסוף לא לכתוב כלום.
אז רק תדעי שאני איתך כל הזמן_
סליחה על חוסר המקוריות אבל
גם אני בדיוק ככה
המון חיבוקים, את השראה ממש!

[אשה_שמחה*]

ראיתי ששירים קצרים על ירקות הם שוס אז התחשק לי גם

שוס היסטרי! (יש איזה ספר הייקו מודרני של משוררת יפנית שנקרא שיר אהבה לסלט או משהו כזה, כך שחשבו על זה לפנינו ).

[מי_מה*]

הי שלום כולן. היום באמת יום רביעי אז ברור שאין לי זמן אבל רושמת לעצמי תזכורת לכתוב על שיקוי האושר עד עצם היום הזה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

בהנחה שימי רביעי הם מן מוסד שכזה גם אצלך על הריצות והקפוארות, וה-ל' הזאת והל' השניה והתיפופים.

לא יכולה שלא להתרשם ולציין לשבח את יכולת הגבירה לזכור לעקוב אחרי פרטים קטנים כגדולים אצל הסובבים...
יכולה לגלות שאצלי,כמעט אף פעם לא צריכה להסביר שם של מישהו מעברי כשמדברת עם גבירה - הם כולם בקומפיוטר...מקוטלגים היטב!
יום טוב לכולן.

[שמש_בחורף*]

שיר אהבה לסלט או משהו כזה
יום השנה לסלט.
ספר יפה! לא כולו על ירקות.

[אשה_שמחה*]

יום השנה לסלט.

או! לזה התכוונתי. אכן, ספר יפה מאוד.

[מי_מה*]

טוב, הבטחתי פה לכתוב על שיקוי האושר עד עצם היום הזה. בסרט שרק, אחרי שהוא שותה את השיקוי נופלת לפתע תרדמה עליו וגם על פיונה וחמור והם מתעוררים בבוקר יפים כמו ציור. כמו שמעדכנים כל מני דברים במחשב וכדי שההתקנה תתפוס צריךלאתחל את המחשב. ככה גם אני קצת קיוויתי שיקרה לי. השבוע התפללתי בטלפון עם איש כל כך מחובר שהוא אפילו לא נשמע רוחני אבל יכולתי להרגיש אתהעוצמות שלו גם דרך קוי הטלפון שחצו את האוקינוס המפריד ביננו. לפני שהודיתי לו בחום וסיימנו את השיחה הוא אמר "את תקומי מחרהרבה יותר שמחה". זה באמת מה שקרה, התעוררתי למחרת בחיוך עוד לפני ה'מודה אני' ולפני הכל, חיוך. אבל לא קרה שום נס שאפשר למדודואני קצת קיללתי בליבי את כל האגדות שגורמות לי לחשוב שהנה כמה תפילות ויקרה פה קסם. אז טיפונת התאכזבתי.נכון לא באמת חשבתי שאני אקום אדם אחר ואני יודעת שאני צריכה להמשיך לעבוד ולהתפלל ולהאמין ולקוות ושהנסים קורים כל הזמןרק שזה לא נראה כמו בסרט. תוך כדי שאני כותבת נזכרתי בשני ניסים על אמתשכן קרו.התחלתי את התפילה הטלפונית כשהייתי במצב רוחכועס ועצבני במיוחד והבית כולו הגיב בהתאם. הפיונת באה ונעמדה לידי וסימנתי לה בידיים שזו שיחה חשובה ושתתן לי לדבר. בדרך כלל זה לא מזיז לה עד שהיא לאתדבר עם מי שזה לא יהיה לא אול להמשיך בשיחה אבל הפעם היא השתתקה כולה התישבה בדממה ואחריכמה רגעים הלכה למיטה שלה נשכבה ונרדמה. כשסיימתי את השיחה מצאתי את הבנים משחקים במחשב והם היו התגלמות המתיקות ושקטים ושלווים מאוד.
לא יודעת למה רציתי לכתוב את זה, בכלל הבאלגן בדפבית מסמן לי שאוליצריך לכתוב פחות. אבל אני רוצה לזכור את התרחשותםשל ניסים יומיומיים ושזה לא נראה כמו שנדמה לי שזה צריך להראות.

[h=4]

חג שמח[/h4]

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אז זהו שכשטורחת להודות בסוף יום על כל מה שנראה לי צריך- זה מהר מאוד הופך לרשימה אינסופית...
תסכימי איתי שכל פרור של אוכל שהכנסת היום לפה היא בבחינת נס?
כך גם המים?
כך גם זה שקמת חיה ובריאה?
להמשיך? (-:
נשיקות.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

ושתביני : לא מייתרת את ציון הנס שאת מתארת:
זה נס ועוד איזה, להצליח לדבר בטלפון בלי שהם יתקרצצו !!!!!!!
בדיוק כתבתי על זה קצת גם.

[מי_מה*]

אז נסענו לים. בשישי וגם היום. נולד לי שיר:
צלול צלול היה בחג הים
צרוב צרוב העור פה של כולם
(ובמיוחד שלי, שאת כולם מורחת
רק על עצמי לשמור בסוף תמיד שוכחת)
וחול בסנדלים ובין האצבעות
וחול על הרצפה על הריסים והגבות
והוא נכנס, החול, לכל פינה בבית
ואיתו שמחה "הנה התחיל הקייץ!"

---

רק שהיום, ביציאה מהחוף נכנס בי אוטו מאחור. בהתחלה הרגשתי קפיצה וחשבתי לרגע שפיספסתי פס האטה, אחר כך הרגשתי את הכאב בגב ואז שמעתי את הבת הגדולה של נ' , שנסעה אתנו, בוכה בהסטריה והבנתי שנכנסו בי.
עצרתי בצד וגם הנהג השני והחלפנו פרטים. אני עוד רעדתי לגמרי אז הוא רשם לי הכל. כולנו בסדר. קצת כואב בגב אבל לא משהו רציניי. לא הלכתי למיון. נסענו עד הבית עם תא מטען שנפתח כל רגע, אבל הגענו בשלום. מייד הגמעתי את כולנו ברסקיו וליתר בטחון התקשרתי לאחות תורנית . היא ביקשה שנבוא למירפאה והתרשמה שאנחנו בסדר אבל המליצה בכל זאת ללכת למיון. לקחתי את מכתבי ההפניה לחמשתנו והלכתי הביתה . אין לי חשק ללכת למיון ואנחנו באמת בסדר.
הולכת להגיד 'ברכת הגומל'.
שבוע טוב.

[מארז_אהבה*]

אוחח! מזל!
מקווה שכל הילדים בסדר. רק מה, אם ימשיך לכאוב לך, אולי בכל זאת תלכי לעשות איזה צילום. מיון זה רעיון רע, אבל בדיקה לא.
שבוע טוב, קל, איטי ורגוע @}
(והשיר פשוט מקסים)

[אלטר_אגו*]

אחרי התאונה שלי כולם נדנדו לי שחייבים לעשות צילום, שאי אפשר לדעת, שזה יכול להופיע פתאום בעוד עשר שנים, או חמישים שנה, או בגלגול הבא או משהו. לא עשיתי צילום, אבל עכשיו פתאום אני מרגישה צורך עז להגיד לך אותו דבר, כאילו אחרת זה יוצא שאני לא דואגת לך ולא אכפת לי. אז הנה אמרתי.

[אשה_שמחה*]

באמת שיר מקסים.
שבוע טוב, שיעבור הכאב בגב וישאר רק הזכרון הנעים מהים והשימחה בלב.

[הגבירה_בחום*]

אוייי... איזה באסה
מקווה שהכל בסדר. אם ימשיך לכאוב לך, אולי בכל זאת תלכי לעשות איזה צילום
מבינה עכשיו למה באת כבר עם בירה אלי לדף בית.
ומותק, מגיע לך שיכר בלגי משובח או משהו אחר בסגנון.
שיהיה לילה טוב ותחילת שבוע מוצלח @}

[סגו_לה*]

_באמת שיר מקסים.
שבוע טוב, שיעבור הכאב בגב וישאר רק הזכרון הנעים מהים והשימחה בלב.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אחלה שיר. מחר אקריא אותו לגדולה (-:
שיהיה שבוע משובח ובלי כאבים בשום מקום.@}

[מי_מה*]

אני קמתי בלי שום כאבים בכלל וגם הבכור, למרכזי כואבת עוד מכה אחת מהשתיים שהוא קיבל בראש והפיונת משלשלת. אז בכל זאת עוד יום בבית....
תודה על האיחולים.

[מי_מה*]

חשבתי לי הבוקר שכבר 22 שנה אני נוהגת וזו התאונה הראשונה שאני מעורבת בה (חמסה חמסה טפו טפו טפו שתהיה גם האחרונה) ואיזה מזל גדול זה ואיזה מזל שהיא היתה תאונה כל כך קלה ולא נגרם שום נזק ממשי . זו רק תזכורת לשבריריות של החיים ולזה שצריך לשים לב ולהזהר גם אם לא תמיד זה עוזר כי הדברים לא בשליטתנו. ובכל זאת איזה מזל שכולנו היינו חגורים, אחרת היה אוי ואבוי. זה הזכיר לי את זה שנתפסתי עם ג'וינט. שנים פחדתי מזה ובסוף כשזה קרה זה היה בפסטיבל 'סגול' (זו למשל טעות שאני לא אחזור עליה, הפסטיבל אני מתכוונת, לא הג'וינט) וזה עבר מאוד בקלות. חדר חקירות מאולטר בלב הפסטיבל ואוירה סלחנית . שוב, רק תזכורת.

---

כל ההתרגשות סביב ההתנגשות השכיחה ממני את הקטע שרציתי לכתוב בחוכמות של ילדים אבל נראה לי שלא-יוגיגיות לא יבינו אז אני אכתוב אותו פה.
אתמול בבוקר (לפני הים) היו פה חמישה ילדים שזה כביכול מתכון לבלגאן ולאין רגע דל אבל בפועל יצא שהם היו מאוד עסוקים אז אני התאמנתי. היה לי אימון פשוט מעולה, מהאלו שכל פעם שאני באיזו תנוחה עם הראש למעלה, נמרח לו מעצמו חיוך על הפנים ותחושה שגם הלב עולה למעלה לא רק הראש. הפיונת השתלבה במשחק של הילדים באופן חלקי אז מדי פעם היא באה אליי ונשכבה מתחתי או תרגלה אתי קצת (עשינו קצת יוגה בזוג וזה היה מאוד כייף אבל לא על זה הסיפור). באחת הפעמים שהיא נשכבה מתחתי אני בדיוק עשיתי אודיאנה באנדהא ואגני סרה והיא נגעה לי בבטן תוך כדי ואז אמרה "וואו אמא, את ריקה לגמרי!"

[הגבירה_בחום*]

באחת הפעמים שהיא נשכבה מתחתי אני בדיוק עשיתי אודיאנה באנדהא ואגני סרה והיא נגעה לי בבטן תוך כדי ואז אמרה "וואו אמא, את ריקה לגמרי!"
גדול!! (-:
קלטה בדיוק את הקטע.
תנסי אותה עם נאולי... מעניין אם היא תגיע למסקנה שאמא גם מכונת כביסה (-:
וגם כמובן
והרבה חמסה חמסה חמסה ואיזה מזל שכולכם בסדר!

[מי_מה*]

מה קרה לך? מאיפה היא אמורה להכיר מכונת כביסה ? D-:

[הגבירה_בחום*]

מה היא לא מבקרת לפעמים עם אמא בעבודה המשנית שלה? (-:

[אשה_שמחה*]

אצלנו שתי הקטנות אוהבות כשאני עושה יוגה להכנס מתחתי, מעלי ומאיפה שרק אפשר. לפעמים זה מעצבן ולפעמים נחמד, תלוי במצב רוח P-:

[ריש_גלית*]

אני קמתי בלי שום כאבים בכלל וגם הבכור, למרכזי כואבת עוד מכה אחת מהשתיים שהוא קיבל בראש והפיונת משלשלת.
לא שניסיתי, אבל מניסיון של אחרות - לקחת את כולם (ואת עצמך) לסיבוב אצל אוסתיאופת. @}
חמסה חמסה חמסה ואיזה מזל שכולכם בסדר!

[שוות_נפש*]

מי מה , אחלה שיר..אני לא הצלחתי לקרוא אותו בלי לשיר אותו.. נוספה לו מנגינה על הדרך...
אהבתי את "הגמעתי את כולם ברסקיו".. בריאות והרפייה לכולכם

[אמא_ללי*]

בריאות והרפייה לכולכם

[מי_מה*]

לפעמים ההבנות הכי גדולות נוחתות עלייך כרעם ביום בהיר בעקבות הפעולה הכי פשוטה ובנאלית. ככה לפני רגע, פיניתי את מתקן ייבוש הכלים ובתנועת 'קליק' מיומנת סגרתי את קוצץ השום (מכשיר פלאי שראוי לו פוסט נפרד) ושמתי אותו במקום ועם צליל הנקישה שהוא השמיע פתאום הרגשתי באופן הכי ברור וחד שאני מנהלת פה את הענינים. את משק הבית והמשפחה הזאת. אני, הסטלנית הבליינית שהלב שלה מפרפר ומסרב להתבגר, עם כל זה לגמרי ולחלוטין מחוייבת. מחויבת לילדים האלו שפה ולעבודה שלי ולבית הזה. ויחד עם ההבנה הזאת , כמו ריהוט מכושף בסרט ילדים, קפצו למקומם והסתדרו עוד כל מני דברים שהתבלגנו אצלי במגירות הפנימיות כבר זמן מה.
אז הנה, בבת אחת, כמעט חודשיים לפני התאריך , נהייתי בת ארבעים.
<אמרה מימה ודישדשה למקלחת במכנסיים קצרים וגופיה כשהיא נושאת אתה משחת שיניים של טום וג'רי בטעם ענבים>

[פלוני_אלמונית*]

נהנית לקרוא אותך (קוראת קבועה)

מזדהה עם המון מהדברים שאת כותבת @}

<אמא לשלושה>